אני מאמין (באלנבי) עם כיפה על הראש ותפילין, מנדי קטן מראה לכולם איך הכל משתלב בדאנס- בר שהוא מנהל באלנבי נעם וינד 13/12/01 הבוקר עולה. מנדי קטן, 25, כורך את רצועות התפילין על זרועו ומברך. בחוץ ציפורים. בפנים שקט. עוד מעט הוא יוריד את הכיפה וילך לישון. היה לילה קשה. כוסות נשברו, הרצפה התמלאה וודקה, אנשים התעצבנו.כמה שעות קודם, אמצע הלילה, אלנבי, קטן מעביר לברמן הוראות. בחוץ מכוניות, רעש, בפנים צפוף, דאנס­בר חשוך ומוצף הורמונים. הכיפה עדיין על הראש.קטן, בוגר ישיבה שנולד והתחנך בכפר חב"ד, מעביר בשנתיים האחרונות את הלילה, לילה אחרי לילה, באמצע הסצנה התל­אביבית. לו הכל נראה פשוט ונורמלי: "זה לגמרי לא מוזר לי. מאז ומתמיד אהבתי את הלילה יותר מאשר את היום. חוץ מזה, התקופה הזו היא זמנית, כל עוד אני רווק".לא פשוט למצוא עקביות במשפחתו של קטן. כמה מדודיו הקרובים ביותר הם קיבוצניקים חילונים. ההורים דווקא חזרו בתשובה, והיום הם חרדים. האח הצעיר התגייס לא מזמן, ואח אחר משמש כסגן ראש ישיבה בדרך להיות רב.­ המשפחה יודעת מה אתה עושה בלילות?"כן, כולם יודעים וכולם מאוד תומכים. הם לא מתערבים לי בחיים".­ ומה אומרים בכפר?"החברה בכפר חב"ד חמה וחובקת. בדרך כלל הם לא מדברים על זה. אולי פעם אחת מישהו זרק לי, בוא לשיעור באלנבי, אבל זה היה בצחוק. אתה יודע מה, בעצם העובדה שהם לא מדברים איתי על זה, הם תומכים. הם נותנים לי לחיות את חיי, איש איש באמונתו יחיה. אני לא מסתיר את עיסוקי. חוץ מזה, בכל חודש אני מפריש מעשר ממה שהרווחתי, לא כולל ערבי שבת, לישיבות של חב"ד".­ המקום פתוח גם בשבת. איך זה מסתדר עם הכיפות?"גם האנשים בכפר יודעים שהוא פתוח בשבת. אני כמובן לא נמצא שם אז, והייתי מעדיף שהוא יהיה סגור, אבל עסק זה עסק, ואסור לפגוע בו. אני מקווה שבבוא היום אוכל לפתוח עסק שסגור בשבת".­ אז אין סתירה בין "לעשות קופה" ל"שמור את השבת"."אני לא משתמש בכסף שמגיע בשבת. אני לא נהנה ממנו, אסור לי. את הכסף שאני מרוויח בערב שבת, הכסף הלא כשר, אני תורם לארגונים לא דתיים כמו תנו לחיות לחיות או אל­סם".­ אתה מגדיר את עצמך אדם דתי?"אני מניח תפילין כל יום, מתפלל כל יום ושומר את שבת. פעם בשבוע יש לי שיעור תורה. אני לומד תני"א, שהוא ספר החסידות של חב"ד. אבל זה לא אומר שאני לא יוצא לפאבים. אני יהודי מאמין שאוהב את חיי הלילה. אני מאמין שבסופו של דבר כל אחד יחזור בתשובה: חובשי כיפות, אלה עם הזקנים, חילונים, כולם יהיו דתיים, אפילו עומר".עומר אפרת, ,29 שדרן ברדיו MF99UB, לא נבהל מהתחזיות וממשיך לנהל את המקום עם שותפו. הוא תקלט שם לפני שנתיים, כשקטן הגיע לשם בפעם הראשונה. את קטן לא הסכימו להכניס, "בגלל הבגדים המחויטים והכיפה", אבל הוא לא ויתר וקרא לאפרת, שעזר לו להיכנס. "ואז אמרתי בלב, יום אחד אני אקנה את המקום הזה", משחזר קטן.­ מגיעים הנה דתיים?אפרת: "מגיעים מכל המינים ומכל הסוגים. הדתיים הם אולי משהו כמו עשרה אחוזים מכלל הבאים. שלא יצטייר שאנחנו מועדון דתי, כי זה לא נכון".קטן: "ובכל זאת, יחסית לדאנס­ברים אחרים, הכי נוח להם לבוא אלינו".אפרת: "תראה, גם ג'ובאני רוסו מבלה אצלנו הרבה. רוסו בחור יפה, מוכשר, מפורסם. ובכל זאת, כל פעם שהוא מגיע, הוא מקלקל לנו את האווירה".­ ג'ובאני רוסו? את האווירה?אפרת: "תבין, כשרוסו מגיע הנה, כל הבנות מסתכלות עליו. ברגע שזה קורה, 90 אחוז מהבנות מתמקדות בבנאדם אחד, וכל הגברים במקום מתבאסים, כי הם לא מקבלים את תשומת הלב שלהם. בגלל זה אנחנו לא דוחפים לכיוון הסלבריטיס. מי שבא מקבל את אותו היחס כמו לכולם".­ ובשישי, על הבר, אתם משמיעים נעימות שבת או האוס?אפרת: "אנחנו לא מנגנים האוס או טראנס, כי אלה סגנונות של מוזיקה מבודדת, שכל אחד רוקד עם עצמו. אצלנו זאת מוזיקה מקפיצה. המקום קטן, אנשים אוהבים להתחכך, ומה שהכי חשוב זה הווליום".קטן: "זמירות שבת בטח שלא משמיעים, בשישי רק עומר נמצא בבר ומתקלט. אני, שעתיים לפני כניסת השבת, מנתק את כל הפלאפונים ונוסע לכפר".* ערן טל*** יהיו נאומים? די. ג'יי תום סטפן יגיע בחמישי לנגן יום הולדת שמח לזיו שניקשה מאוד היה לנחש שבגיל ,33 זיו שני, הילד הנחמד מהמושב בשרון, יהפוך לאחת מדמויות המפתח בחיי הלילה הארץ ישראליים. שני, שהתבגר במסלול של בן מושבים טיפוסי על רקע שדות וטבע ושירות צבאי ביחידה מובחרת, מתאר את שיא חיי הלילה בנעוריו כ"אש לילה לאור כוכבים".אחרי שהתבגר קצת והפך לאחראי משמרת במועדון הרוקסן המיתולוגי, פגש שני בחורה שקוראים לה מיכל נדל. לאחיה הגדול, רל, היה דאנס בר ברחוב הארבעה ושני תרם מכשרונו גם שם. אחר כך ניהל את אלנבי 58 והאוקטופוס, נפרד ממיכל ונכנס עם האח לשותפות במועדון tlv. ככה זה כשנשארים במשפחה הנכונה. שני מרוצה מהאחריות הגדולה המוטלת על כתפיו: "אם פעם, כדי לשמור על קרחת מבהיקה, הייתי צריך להתגלח כל ארבעה ימים ­ היום אני יכול להסתפק בפעם בשבועיים".­ אתה תמיד נראה מאוד עסוק במסיבות, בזמן שרל מבלה."כן. קוראים לזה "והדרת פני זקן".בחמישי הבא יחרוג שני ממנהגו וייאלץ לבלות בחגיגת יום הולדתו ה­33.לכבוד המאורע יגיע לכאן די.ג'יי תום סטפן האמריקאי, שעומד מאחורי הטראק הענק the revoluti on"". לצידו, באולם הראשי, יתקלטו גם שלומי זידן ואסי קוז'אק. חדר הים יוקדש לטראנס, עם אינפקטד משרום ודדה, והאולם הירוק יוצף בגרוב של צ'יקו, לאקי לו ורביד יהושע.יום הולדת לזיו שני ב­ tlv, מגרשי התערוכה הישנים, חמישי 24:00. ברבור ברוק זה כבר לא סוד. אנשי לילה ותיקים אמנם מדברים על זה בחדרי חדרים ובהסתייגות, אבל מעיזים לציין שאולי סצנת המועדונים במתכונתה הנוכחית צועדת לעבר מיצוי מסוים. ממש כמו שהדיסקו של הסבנטיז נדחק הצידה על ידי הניו ווייב באייטיז, כך יש המאמינים שגם האלקטרוניקה העכשווית מצויה לא הרחק משירת הברבור שלה.אפרופו רוק. כשכרמלה גרוס ואגנר התאחדו לאחרונה לכמה הופעות נוסטלגיות, הייתי חייב לבדוק אם הרוק הזה של שלהי האייטיז עדיין עושה לי את זה. כרמלה החלו את דרכם במועדון הפינגווין ב­89'. על הפלקטים נרשם אז: "הופעה ראשונה, כרמלה גרוס ואגנר (לשעבר טאטו)". ערן צור הצליח להלהיב את קהל הניו ווייב וסחף חלק ממנו אל תרבות הרוק, שתיוולד במועדון הרוקסן שנה מאוחר יותר.מאוד אהבתי את כרמלה, הביזאריות של צור ביחד עם הגיטרה המנסרת של אורי פרוסט היו בהחלט מוצר טוב לאוזן, בעידן שלפני רוק אמצע הדרך של גלגל"צ. פעם, אחרי הופעה שלהם ברוקסן, נכנסתי עם מישהי לשירותים. אז, בניגוד לחוויות בתי השימוש בתקופת הדאנס, זו המשיכה יותר משנה.בינתיים התחילו ניצני האלקטרוניקה ללבלב. חבר הלהיב אותי לבוא למסיבה בטב ע. אני עדיין זוכר את הדרך למסיבה הראשונה שלי במחצבות בראש העין. חברתי ש', זו מהשירותים, לא ממש הבינה לאן אנחנו נוסעים, אבל שמנו בטייפ את הקסטה של כרמלה ושאגנו עם צור כל הדרך. בשבוע שאחרי, בדרך למסיבה באיזה יער בצפון, כבר לא שמענו את כרמלה.כמה חודשים אחר כך, בדרך חזרה מאיזו מסיבה בצפון, ש' ביקשה שנעשה קצת הפסקה מהטראנס ונעביר לרדיו. ברקע נשמע הימנון צה"ל, ומיד אחריו פתח השדרן את המיקרופון, מלמל כמה מילים ושחרר את "פרפרי תעתוע" המרגש של כרמלה. כך הסתיים הקשר המשמעותי הראשון בחיי. אני המשכתי לאלקטרוניקה, וש' התחתנה כעבור שלוש שנים.מועדון בארבי, ת"א, סוף 2001, התמימות מזמן מאחורינו, חושך, ואורי פרוסט מתחיל לנסר בגיטרה, וכמו בימים הטובים, כרמלה פותחים חזק עם "כרמלה גרוס ואגנר". אין ספק, היה קסום. למרות השנים שעברו, זה עדיין עובד כמו אז, בימים של תחילת הניינטיז. רק מה, היום, כשמאחורינו חוויות מועדוניות כל כך טוטאליות, כשסך הריגוש שלנו טיפס לגבהים ממש מסוכנים, כשהקצב המסיבתי שלנו מסתובב בערך 140 פעימות בדקה ­ קצת קשה להופעה בת שעה של ארבעה בחורים על במה להתקרב לטוטאליות ה זו.פעם האנרגיות של כרמלה נראו לי כסוף הדרך. היום זה נראה קצת בהילוך איטי. אז אולי כרמלה היו באמת מצוינים, ואולי הסצנה האלקטרונית קצת מיצתה את עצמה, אבל מה לעשות, שום ערב של רוק וגיטרות לא יכול להחליף את החוויה המועדונית שנוצרה כאן בשנים האחרונות.