שיפוט מהיר ניסן דוידי לא מקל ראש בטעות שעשה בשבת * אבל עם כל הכבוד, יש לו בעיות יותר קשות בחיים בן זילכה, עודד מורנו 13/12/01 שופט כדורגל, כמו מלצר, הוא במיטבו כשהוא לא מורגש. אלא שבניגוד למלצרים, כשהקהל שלהם לא עולה על שולחן לחמישה, שופטי הכדורגל אמורים להפעיל את הקסם ולהיעלם מול קהל אלפים. בפועל כמובן, זה כמעט לא קורה. תוך דקות מפתיחת המשחק, בדרך כלל מיד עם הטעות הראשונה, מצמידים לו כבר משפחה, מחלות ומוות בייסורים. אם הטעות היא קריטית, השופט לא רק שהופך להיות מרכיב בהתמודדות, אלא גם הגיבור הטרגי שלה בעיתוני הספורט של יום ראשון.על ניסן דוידי, למשל, 30, טבח בגן­אורנים, אף אחד לא שמע עד יום שבת האחרון. טעות שיפוט אחת במשחק תחתית בליגת העל בין הפועל באר­שבע למכבי קרית­גת, והוא השם הראשון שמופיע על השער במדור הספורט ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "שופטי כדורגל מטים תוצאות של משחקים". נמני ובניון ­ אאוט, ניסן דוידי ­ אין. והוא אפילו לא שופט, בסך הכל עוזר שופט, קוון.העובדה שבניגוד לכוכבי הכדורגל, עולמם הפרטי של השופטים, כשהם בנעלי הבית עם האשה או משחקים עם הילדים, אף פעם לא מקבל חשיפה למעט במקרים בודדים, והעובדה שדוידי הוא החוליה האחרונה בשרשרת, הפכו אותו לטרף קל שגם לא מעורר יותר מדי נק יפות מצפון. וכנהוג במחוזותינו, כשהדם ניגר הכרישים מתחילים להתאסף. רק בשני העיתונים הגדולים הופיעו ביום ראשון שמונה ידיעות שדוידי מככב בהן, לפעמים כבר בכותרת: "כבש לבאר­שבע ­ דוידי", "דגל שחור", "אני מאוד חושש שיש אמת בפרשת השופטים וההימורים", ואלה רק חלק מהכותרות שמתייחסות לדוידי, לא כולל שלוש תמונות שלו באותו יום. כמובן שראשי מכבי קרית­גת, שבהינף דגל דוידי אישר לחובתה שער שלא היה ולא נברא, נתנו את הטון בין שלל קולות הביקורת. הגדיל לעשות מאמן הקבוצה, גילי לנדאו, שהתפייט והכריז ש"הקוון רץ עם הדגל כמו בשמחת תורה".אלא כששומעים על סיפור חייו של ניסן דוידי מגלים שהחיבור בין התורה לשיפוט אין בו שום קשר לשמחה. העבר הטרגי של משפחת דוידי מעמידה את האמירה, הלגיטימית אמנם, של לנדאו, כחיוורת לאור המציאות, ומזכירה לכולנו שבסופו של דבר האנשים שמתחת למדי השיפוט הם קודם כל בני אדם. ללנדאו עצמו יש להזכיר, שבסך הכל מדובר בגול במשחק אמצע עונה ולא, נגיד, בגול שהובקע ביד ושהכריע גמר גביע. "ארצי, תציל אותי" ניסן דוידי ידע שהוא רוצה להיות שופט מגיל צעיר. כבר בהיותו נער עבר קורס שופטים והחל להתרוצץ בין ליגות הילדים והנערים השונות. האב, אברהם דוידי, היה נהג מונית שפרנס בדוחק את אשתו, את שלושת בנותיו ואת ניסן, בנו יחידו, אותו היה מסיע מדי פעם למשחקים ותמך בו. אלא שביום שישי, ה­30 ביוני, 1995 השתנו החיים מקצה לקצה בדירה הצנועה ברחוב ז'בוטינסקי בפרדס­כץ.קצת לפני חצות נשמעה זעקה בגל התקשורת של מוניות בית החייל: "ארצי, תציל אותי! ארצי, הם הורגים אותי, בבקשה תציל אותי!". יחזקאל ארצי, מנהל תחנת המוניות, זיהה מיד את הקורא: זה היה אברהם דוידי. "זה היה נורא, הרגשתי חוסר אונים נוראי", סיפר אז ארצי. "לחצתי ברקס ומיד תפסתי כיוון לתחנה. התקשרתי בפלאפון שלי למוקד המשטרה ודיווחתי שיש לנו נהג במצוקה. במקביל הוריתי לסדרנית לעדכן את כל נהגי המוניות שלנו ולהורות להם להתפזר ברחובות ת"א כדי לחפש את המונית של דוידי".הסדרנית של מוניות בית החייל פנתה גם לתחנות אחרות וביקשה את עזרתן באיתור המונית של דוידי. סמוך לחצות אירע המפנה בחיפושים. אז התקבלו במוקד המשטרה שתי קריאות מאזרחים שהבחינו בנ הג מונית דקור בגבו. גופתו של דוידי נמצאה ברחוב בק הסמוך לרחוב המסגר, כשסכין גדולה נעוצה בגבו. "בבדיקה ראשונית אבחנו שלא נגנב ממנו כסף ושאיש לא נגע בתעודות שלו", אמר אז גורם בכיר במשטרה. "גם לא נמצאו סימנים אופייניים שיכולים להעיד על רצח לאומני, או פתקים וכתובות שמעידים על פעולה של ארגון עוין".הפרשה עוררה אז סערה גדולה בארץ. הרצח נתפס כאחד מתוך סדרה של רציחות שהתחילה ברצח נהג המונית דרק רוט. ציבור נהגי המוניות קרא אז לנקוט בצעדים לאבטחתם. בהלוויה עצמה התמוטטה האם, ציפורה, ועברה את שאר ההלוויה על אלונקה. "אברהם היה הדבק של המשפחה, הגזע שאיחד את כולם, דאג ושמר עליהם", סיפר אז אחד מקרובי משפחת דוידי.בינתיים החלה המשטרה בחקירת האירוע. לאחר מספר מעצרי שווא הגיעה החקירה למבוי סתום. גם כחצי שנה אחרי הרצח, כשהופיעה כתבה על המצוקה הכלכלית אליה נקלעו ציפורה דוידי וארבעת ילדיה, עדיין לא היה למשטרה קצה חוט לפענוח הרצח. כשנה לאחר הרצח עברה המשפחה לראשון­לציון. רוצחי אברהם דוידי לא נתפסו עד היום. "איש עבודה מסור" "כשאלוהים חשב לבנות בנאדם, דוידי היה המודל שלו. אברהם היה איש משפחה טוטאלי, אבא בכל מובן המילה", אומר היום יורם שימשי, מי שהיה מעסיקו של דוידי במשך שמונה שנים ושמלווה את המשפחה מאז האסון. שימשי היה זה שהודיע למשפחה על מה שאירע. כשהגיע לביתם בחצות ליל שישי הוא מצא שם רק את ציפורה ואת בנה ניסן. "זה היה יום שישי, אבי אכל ארוחת ערב ובסביבות 21:00 הוא נסע לעבודה כשב­23:00 היתה אמורה להיות לו נסיעה ללוד", נזכר שימשי. "עד הנסיעה הוא לקח כמה נסיעות בת"א. באחת מהן הם רצחו אותו. אני נקראתי עם המונית לישראל בק, נחקרתי, ואחר כך שאלו אותי אם אני רוצה לבוא עם הקצין ולהודיע על הרצח למשפחה. הלכנו לשם אני והקצין, שגם בשבילו זאת היתה פעם ראשונה שהוא במשימה כזו, ומצאנו בבית רק את ניסן ואת אמא שלו. זה היה יום שישי וכל האחיות יצאו, ורק ניסן נשאר בבית לבד עם אמא שלו. ניסן הגיב באיפוק, הוא היה יותר בהלם מאשר התפרץ. גם בהלוויה ובכל התקופה הזו אחרי הרצח לא היו לו התפרצויות קיצוניות, הוא פשוט התכנס בתוך עצמו. הוא הפך להיות יותר מופנם ממה שהוא כבר היה".אחרי שרויטל, אחותו הבכורה, התחתנה, הפך ניסן למפרנס העיקרי של הבית. בנוסף לעבודתו כשופט וכקוון עובד ניסן כ­12 שנה בגן­אורנים. בין היתר הוא מממן לאחותו הקטנה את לימודיה באוניברסיטה. "הוא איש עבודה מסור ונאמן", מספר שימשי. "הוא עובד בגן­אורנים לא על משכורת יותר מדי גבוהה. הצענו לו לנסות דברים אחרים, אבל הוא לא אמביציוזי בדברים האלה. אם הוא נמצא במסגרת שהוא אוהב אותה לא מעניין אותו להיות האיש החזק שם, העיקר מבחינתו להיות שותף לעשייה. אבל לאורך כל הדרך השיפוט היה האהבה הגדולה שלו". "השיפוט שימש כתראפיה" גם בתקופת הצבא המשיך דוידי לעסוק בתחביב אותו החל עוד בהיותו נער. "כשהוא היה בצבא האבא נשאר המפרנס היחידי", מספר היום שימשי. "מכיוון שהוא שירת כטבח במשמרות של שבוע שבוע, הוא קיבל אישור לשפוט גם במסגרת השירות הצבאי. כשהוא היה יוצא הביתה הוא באמת היה עובד. הוא לא היה מתבטל".אלא שבעקבות האירוע הטרגי במשפחה כמעט והחליט ניסן לגדוע את קריירת השיפוט המתהווה שלו. הוא החל להניח תפילין ולפקוד בקביעות את בית הכנסת כשהוא עושה את כל הצעדים בכיוון החזרה בתשובה. "מה שמנע ממנו בסופו של דבר לחזור בתשובה זו האהבה שלו לשיפוט. עד היום הוא הולך לבית כנסת, ואם הוא לא היה שופט הוא היה חוזר בתשובה", מספר שימשי. "הוא רצה לשלב גם את הזיכרון לאבא, כלומר, את המצוות, אבל הוא לא רצה להפסיק לשפוט, זה עדיין נשאר הבייבי שלו"."אחרי שאבא שלו נפטר הוא התחזק בקטע של התורה והשיפוט. בסוף זה מה שהחזיק אותו. אין לו הרבה חברים, הוא יתום והשיפוט זה הדבר הכי חשוב לו", מספר השבוע אחד מקרובי המשפחה. "בשיא של המשבר שלו הוא היה שופט ביום שישי, בשבת בבוקר ובשבת בצהריים. בשנה אחרי שאבא שלו נפטר זה היה אחד הדברים שהחזיקו אותו, זה היה בשבילו בריחה".בסופו של דבר נשאר דוידי במקצוע והחל לטפס במעלה הליגות השונות. "למרות שההתקדמות שלו לא מטאורית, הוא מתקדם לאט לאט. השיפוט זה בשבילו תראפיה. למרות שהוא ראה שההתקדמות היא לא מי יודע מה, הוא עדיין מתמיד ואוהב את זה", אומר אותו בן משפחה.השופט לשעבר יצחק בן­יצחק מכיר היטב את דוידי. לפני מספר שנים שובץ דוידי כקוון של רמי בן­יצחק, הבן. לפני אותו משחק חיבק בן­יצחק את דוידי ואיחל לו בהצלחה. דוידי הזיל דמעה. רק יום לאחר מכן הסביר דוידי לבן יצחק את פשר הדמעה. "אתה יודע למה בכיתי", אמר לבן­יצחק, "כי הרבה זמן לא הרגשתי חיבוק של אב". "גם בגביע העולם טעו" בעונה שעברה צורף דוידי לסגל הקוונים של ליגת העל. "הוא בנה את עצמו לאט לאט כשהוא נעזר גם בהרבה שופטים בכירים שאבא שלו הסיע אותם. דני קורן הוא זה שפרס עליו חסות, וזה נותן לו קצת הרגשה חמימה", מספר קרוב המשפחה."גם השבוע הוא היה אמור לשפוט איתי, אבל בגלל שהייתי חולה איתן תבריזי החליף אותי בבאר­שבע", אומר השבוע קורן. "הוא בחור רציני, יסודי, שקט, בחור טוב. הוא מעבר לכל התככים והרכילויות. צריך לראות את הבחור הזה כשהוא פותח את התיק, איך הוא מתכונן למשחק. התיק שלו יותר מסודר מהארונות של רוב האנשים שאני מכיר. זה מראה את הרצינות שלו ושהוא אוהב את העבודה שלו".השבוע, בעקבות הפאשלה במשחק בין באר­שבע לקרית­גת, חששו רבים ממכריו של דוידי למקצוע שהיה קרש ההצלה שלו. "לפני כמה ימים ראיתי את שמעון גרשון אצל יאיר לפיד, והוא סיפר שם שהטראומה הכי גדולה בחיים שלו זה שאבא שלו נפטר. הוא הוסיף שזה מלווה אותו עד היום. עם ניסן זה אותו הדבר", מספר מקורב למשפחה. "יום אחד, בלי התראה מוקדמת, אבא שלו נפטר. ניסן עד היום לא יצא מזה, מן הסתם זה ילווה אותו עד סוף החיים שלו. זה בעיקר מתבטא במופנ מות שלו. לדוגמה, כשהוא הופיע ביום ראשון בפני ועדת השופטים, אמרו לו שם שהוא יכול ללכת להתראיין ולהציג את הגירסה שלו. תשמע, זה קורה. אפילו בגמר גביע העולם בין אנגליה לגרמניה השופט טעה. אבל הוא סירב. הוא אמר: 'אין שום סיכוי. אני לא הטיפוס שירוץ לעיתונות'. אחרי המקרה הוא אמר שהוא מקווה שזה לא יעשה לו כתם שחור לכל החיים ושזה לא ישבור לו את כל מה שהוא בנה, והוא עבד קשה בשביל הקריירה שלו".רבים ממכריו כועסים על הדרך בה הוצגה הביקורת, במיוחד לאור פרשת ההימורים שנחשפה בגל"צ לפני שבועיים שחושפת את השופטים לביקורת קשה. "דברים כאלה קורים", אומר קורן. "ביקורת היא לגיטימית, השאלה איך מעבירים אותה. רוצים להלביש על זה כל מיני שנינויות, וזה החלק הבעייתי. רוצים שישעו אותו. נו, באמת, ועוד שבועיים הוא ייראה יותר טוב? ניסן לקח את המקרה קשה מאוד. אני יודע שהשיפוט מהווה לו מעין נווה מדבר. זה כמעט כל מעייניו".שופט אחר אמר: "נכנסו בניסן חזק מאוד. זו תקופה קשה לשופטים וצריך לשרוד אותה. כל דבר מקשרים היום לפרשת ההימורים, אבל מי שמכיר את ניסן יודע שהוא רחוק מהדברים האלה כמו מזרח ממערב".שימ שי: "יש פחד שעכשיו הקריירה שלו תיפגע. אם השיפוט יילקח ממנו הוא יקבל מכה קשה. במקרה הזה חסר האבא, האבא היה יכול להרים אותו עכשיו".לנדאו, מי שהעביר את הביקורת הארסית ביותר על דוידי, חושב גם היום שהגיב כראוי. לנדאו: "קצת הומור ברגע לא סימפטי לא מזיק. לא השתלחתי באף אחד ולא עשיתי טרגדיה, גם אם הייתי קצת ציני לא צריך להיעלב".ביום ראשון השבוע הודה דוידי בטעותו בפני הוועדה המקצועית של איגוד השופטים, ובעקבות הודאה באשמה החליטה הוועדה שלא להענישו. דוידי עצמו סירב להתראיין לכתבה זו: "אני מעדיף שהכתבה לא תצא, לפחות לא עכשיו. בימים הקרובים אני גם הולך לאבד את מקום העבודה שלי בגן­אורנים שנסגר, ובכלל, זו תקופה מאוד לא קלה בשבילי".