ג'ורג' הריסון לפני שבוע בדיוק נפטר מסרטן, בגיל 58, ג'ורג' הריסון. "הפריצה הכי גדולה בקריירה שלי היתה ההצטרפות לביטלס", אמר פעם, "הפריצה הגדולה השנייה היתה ההשתחררות מהם". גם הגיטרה מתייפחת ברכות רוני סומק 07/12/01 רוני סומק ויאיר לפיד כותבים על ג'ורג' האריסון קינג ג'ורג' / רוני סומק ג'ורג' הריסון היה בעיני תמיד האסטרונאוט שהצליח להתנתק מחללית האם ולרחף לבד בחלל. בתוך החללית לנון ומקרטני התווכחו על מסלול הניווט, רינגו סטאר תופף ואף אחד לא התעניין במיוחד כשהריסון חמק מדי פעם מפתח החללית כדי למצוא עולם חדש, חשוך יותר מהפרוז'קטורים שסינוורו כל פינה בחללית התהילה. אהבתי אותו יותר מהאחרים, ואני זוכר כמה אהבו חברי, מתזמורת הבצורת, את האהבה הזאת כשנעלנו חדר וניגנו בגיטרות ובתופים דמיוניים את שירי החיפושיות. הוויכוח הגדול היה מי "ינגן" את לנון או פול. הבחירה שלי בג'ורג' דמתה בעיניהם למי שבוחר להיות גמל, שעה שאחרים משחקים את אליעזר או את יצחק בחוג הדרמה של הכיתה. נכון שבאותו חוג היה פוטוגני יותר לשיר "נערה טובה יפת עיניים" מאשר להסתובב כגמל סביב באר המים. אבל במקרה של החיפושיות הרגשתי שג'ורג' הוא הגמל שהחליט לשתוק, ועוד מעט, כשהוא ידבר, אפילו רבקה תעדיף אותו על יצחק. במקרה של ג'ורג' התחלפה רבקה בפטי בויד. פטי, שיופיה ניצח בנוק אאוט את יופיה של לינדה מקרטני, ובטח את ההבלחה היפנית של לנון, היתה עוד הוכחה שג'ורג' הוא המלך. הנה, אפילו אריק קלפטון כותב ל ה את "ליילה". ההמשך רע ואצילי גם יחד. רע, כיוון שאותו קלפטון מתאהב בה ולוקח אותה. אצילי, כיוון ששנה לאחר המחטף עולים השלושה על במה אחת ושרים יחד Bye Bye Love"".האמת היא שאם הייתי מנסה להקים בין חברי בשנות השישים את מועדון המעריצים של המלך ג'ורג', אפשר היה להסתפק בתא טלפון קטן ליד האצטדיון הגדול שבו הצטופפו מעריצי ג'ון או פול. אבל האמת היותר גדולה היא שגם באי אותו אצטדיון מודים במהפכה שחולל ג'ורג' כאשר לקח את חבריו להודו והאכיל אותם אוכל צמחוני והכיר להם מבפנים את המילה "מדיטציה". ג'ורג' פתח אז חלון לרוח מזרחית והושיב את סולם התווים המוכר מליברפול על מיטת מסמרים הודית.העדנה הגדולה באה לאחר הפירוק הגדול ב­69'. הריסון, שהחל להריח את קדמת הבמה, מארגן ב­71' את הקונצרט למען נפגעי בנגלדש, מעורב בהפקת סרטים (ראו ערך מונטי פייתון) ובעיקר מקליט. הפרויקט האחרון שלו היה להוציא מחדש את אלבום הסולו הראשון שלו. הבונוס בהדפסה המחודשת של האלבום הנפלא הזה הוא הקלטה חדשה, My Sweet Lord"", ביחד עם בנו. ג'ורג' השקט / יאיר לפיד הייתי בן 12 כשקניתי את האלבום הלבן. שמעתי אותו בעמידה, נשען על שולחן העבודה האפור של אבא שלי, יד שמאל חובטת לפי הקצב על משטח הפורמייקה. מאז הוא צרוב על הדיסק הפנימי שלי. האלבום הלבן נפתח בסולו גיטרה קשוח, תוקפני, כמעט כואב באוזן, שמכניס אותך ל"בחזרה ליו.אס.אס.אר". פול מקרטני מנגן את הסולו הזה. למי שלא בקיא בתפקידים, מקרטני היה בדרך כלל הבסיסט. ג'ורג' הריסון היה אמור לנגן גיטרה מובילה. רק שג'ורג' לא ידע להיות רע. לא בחיים, לא על המיתרים.הריסון היה הביטל היחיד שלא היתה לו כריזמה. פול היה חביב הבנות, ג'ון היה הילד המופרע, רינגו היה הציניקן. ג'ורג' היה פשוט איש מתוק. זה נחמד אם אתה רוצה להיבחר לוועד הבית, אבל זו לא בדיוק תכונה שממלאת אצטדיונים. יש שיר אחר, בהמשך הלבן, שנכנס רק כי אשתו, פאטי בויד הריסון, התעקשה שהוא יהיה שם. הוא נקרא: Wild Honey Pie"" ­ עוגת דבש בר. פאטי ידעה עם מי יש לה עסק. המתיקות של ג'ורג' נכרתה מכוורת שעמדה באוויר הפתוח. הפעם היחידה שבה הפך למוביל בתולדות הלהקה היתה כשהנהיג את המסע ההזוי שלהם להודו, בעקבות הגורו מהרישי. הוא חזר משם עם כמה תובנו ת מעניינות על החיים, שזה בטח טוב, ועם כמה סולואים של סיטאר הודי, שזה משעמם בדיוק כמו שזה נשמע. אחרי הביטלס הוא כתב כמה שירים לא רעים (וגנב שיר אחד מצוין, My Sweet Lord""), אבל אף פעם לא הצליח להיות יותר מההוא שהיה. זה דומה קצת לאנשים שהיו מג"דים בגיל 28, או חלוצים מרכזיים בגיל 26. החיים שלך מסתכמים בהתחלה שלהם. יחסית לעובדה הזו, הוא חי לא רע. הוא קנה בית באיי הוואי, כתב מוזיקה ונשאר אותו איש שקט. יש בזה, בעצם, משהו מרגיע. גם אם אנחנו אחרי השיא (ובינינו, רובנו שם), זה לא אומר שלא נוכל להיות מאושרים. החלל היחיד שהוא השאיר נמצא על במה דמיונית, קצת מאחורי פול, שמאלה מרינגו, במקביל לשון או לג'וליאן לנון. עכשיו זה סופי. כבר לא יהיה שום איחוד.