די.וי.די, הדור הבא והשבוע בסדרה: נקמת הצעירים. עשר המלצות אלטרנטיביות דנה קסלר, ניסן שור 07/12/01 ראינו את רשימת המלצות הדי.וי.די של רון מיברג שהתפרסמה בעמודים אלה בשלושת השבועות האחרונים והחלטנו שגם אנחנו רוצים. זה לא שהרשימה של מיברג היא לא פצצה של רשימה (היי, גם אנחנו אוהבים את "האזרח קיין"), אבל אם יורשה, אנחנו רוצים להציג את הזווית החלופית, הצעירה, התוססת, הגזעית, כמו שאומרים, כזו שתנסה להתעלם מחינוך לפנתאוני איכות קולנועיים כאלה או אחרים או שתקלע בול לאיזשהו קאנון. במקום זה, היא תתמקד בסרטים אהובים שגרסת הדי.וי.די שלהם כוללת כמה בונוסים שחסר לכם אם תתעלמו מהם. רשימת מלאי שמייצגת טעם אישי לא מחייב, בין אם זה סרט רוקומנטרי מרתק או פנטזיה לילדים, פורנו רך, דרמה דכאונית או קומדיית נעורים, בין אם אלו סרטים שיש בהם רבדים על גבי רבדים ובין אם כאלה שסתם מעבירים את הזמן בסבבה. ואם בטעות נפלנו על סרט שהוא "איכותי" או "טוב", אז אנחנו באמת מצטערים ­ זה לא היה בכוונה. "האיש המורעל והיפהפייה העיוורת" The Toxic Avenger"(") במאים: מייקל הרץ ולויד קאופמן, 1985אחד האזורים הקולנועיים שבהם פורמט הדי.וי.די מביא הכי הרבה ברכה הוא אזור סרטי הקאלט, מהסיבה הפשוטה שאף חובב קולנוע לא יעריך את הבונוסים שהפורמט החדש מעניק כמו שאדם שהופך בי­מוביז דה לה שמעטה לפולחן יעריך זאת. "האיש המורעל והיפהפייה העיוורת" הוא המאסטרפיס של טרומה, חברת ההפקה העצמאית הגדולה ביותר באמריקה המתפקדת כאימפריית הטעם הרע על כל הפורנו הרך, האלימות הלחה, הנאצים על סקטים, הלסביות הנקמניות והגמדים הפדופילים שמוציאים לחשפניות פיסחות את הטחול עם פינצטה, המשתמעים מכך. "האיש המורעל והיפהפייה העיוורת" מביא את סיפורו של מלווין, נער חלשלוש שסובל מהתעללויות מצד בריוני מכון הכושר שהוא עובד בו כמנקה והכוסיות שלצדם (שבאו בשביל להראות את הציצי), עד אשר הוא נופל יום אחד לחבית מלאה בפסולת רדיואקטיבית (לא לפני שכל העיירה ראתה אותו ממזמז כבשה בבגדי דראג) והופך לטוקסי ­ גיבור העל הראשון של ניו ג'רזי. טוקסי אמנם מעוות ולובש חצאית בלט, אך הוא בכל זאת גיבור על, ובתור שכזה הוא עושה הרבה מעשים טובים ­ תוך כדי פגיעה פיזית חמורה ועתירת Gore ברע ים ­ ומוצא את אהבת חייו, בדמותה של כוסית עיוורת שחבל שהיא לא רואה את הבומבילות של עצמה. תוספות מיוחדות: מהדורת הדי.וי.די מציגה את "גרסת הבמאי", כלומר גרסתם הלא מצונזרת של מייקל הרץ ולויד קאופמן, היהודים הטובים שהקימו את טרומה והפסידו הרבה כסף כשהפיקו בתחילת דרכם את הסרט הישראלי "הבלש האמיץ שוורץ" בכיכובם של בומבה צור, דובי גל, ששי קשת, ציפי שביט, יוסף שילוח ושאר גיבורי קולנוע הטראש שלנו. בין שלל הבונוסים הבאמת נדיבים ניתן למצוא הסברים ארוכים של קאופמן על הקיצוצים השונים שהסרט עבר במדינות שונות וסיור אינטראקטיבי באולפני טרומה על מחלקותיה הפיקטיביות השונות (במחלקת הסקס רואים קליפים קצרים של זיונים שבהם מככבים בתולים, נקניקיות, לסביות ותרנגולות; במחלקת האלימות רואים טכניקות שונות למחיצת ראשים, בחדר הישיבות רואים כוכבניות פורנו בביקיני מדברות עסקים, בשירותים רואים את כוכב "טרומיאו וג'ולייט" מחרבן וכולי). חוץ מזה יש סצנות שלא נכנסו לסרט, תמונות סטילס, ראיון אקסקלוסיבי עם טוקסי 15 שנה אחרי שהפך לכוכב (כעת הוא חי עם אשתו השנייה ויקי באחוזה מפוארת בניו ג'רזי, עושה מדיטציה, ל ומד טאי צ'י וקורא בתלמוד), קטעים מתוך סדרת האנימציה שנעשתה על פי הסרט ומתוך תוכנית טלוויזיה של טרומה, ועוד שלל סרטונים קצרים, ויצים ופרומואים החושפים את העולם העשיר והמופלא של טרומה. "לבירינת" Labyrinth"(") ג'ים הנסון, 1986אי אפשר להגיד שדיוויד בואי עשה משהו מעניין במיוחד בשנות השמונים, אבל בתור מלך הגובלינים המרושע בסרט הנהדר של ג'ים הנסון (שהופק על ידי ג'ורג' לוקאס ושתסריטו נכתב על ידי טרי ג'ונס ממונטי פייתון) הוא חזר לימי הגלאם העליזים שלו בזכות תספורת טינה טרנר, טווסיות זיגי סטארדסטית ודאווין קוסמים של צ'יקו ודיקו."לבירינת" מספר על שרה (אותה מגלמת ג'ניפר קונלי, ששנים מאוחר יותר שיחקה בסרט האולטרה מזוויע "רקוויאם לחלום"), נערה שחוטפת את העצבים על אחיה התינוק הבכיין ומזמנת גובלינים שייקחו אותו לכל הרוחות. הגובלינים אכן מגיעים, חוטפים את התינוק ושרה נאלצת לצאת ולהביא אותו בחזרה בגלל שעוד מעט ההורים יחזרו הביתה. אלא שמשימת החילוץ היא לא כל כך פשוטה ­ התינוק נמצא בתוך מבוך שאותו צריכה שרה לצלוח רק כדי להבין שבדרכה ניצבות כל מיני מפלצות ומלך הגובלינים בכבודו ובעצמו (בואי) אשר נותן לשרה 30 שעות לעבור את המבוך או שהוא הופך את אחיה לזבולון מושיאשווילי. "לבירינת" הוא סרט פנטזיה נהדר. הנסון, רב אמן של בובות, מציג כהרגלו קאסט בובתי מרהיב של עשרות גובלינים, טרולים, תולעים מדברות ומפלצות טובות לב. הוא משלב כמה מהשירים הכי טובים של בואי באייטיז (שהוא כתב במיוחד לסרט) וצפייה חוזרת בו מזכירה מה כל כך טוב בפנטזיות ילדים פשוטות, כאלה שמורכבות מכמה בובות, ילדה טובה, מפלצות רעות אך חמודות ובלי כל הטרארם של האפקטים המיוחדים שהופך כל אגדה לסייבר אגדה שהופלצה מאולפני היי­טק משוכללים. ואם ג'ורג' לוקאס ניצב היום בחוד החנית של הטכנולוגיה הזאת, הרי ש"לבירינת" הוא הזדמנות טובה להיזכר בכך שהבן אדם יודע לעשות גם מעשים טובים.תוספות מיוחדות: הבונוס האמיתי בדי.וי.די של "לבירינת" בא בדמותו של סרט דוקומנטרי על אודות תהליך ההסרטה המעניין שלו, החל בבחירת השחקנים שיגלמו את הדמויות (הנסון ז"ל חשב על סטינג או מייקל ג'קסון בתפקיד מלך הגובלינים), דרך בריאת היצורים על הנייר והעברה שלהם למדיום בובתי, הסברים על קשיי ההפקה וראיונות עם העוסקים במלאכה. צ'ופר אמיתי לאנשים שצפו בסרט לא פעם ולא פעמיים וגם סתם הצצה נוסטלגית על איך עשו פעם סרטים לילדים. "קורט וקורטני" Kurt & Courtney"(") במאי: ניק ברומפילד, 1998הסרט הדוקומנטרי "קורט וקורטני" מנסה להתחקות אחר המוות של מלך הגראנג' וכוכב הרוק הענק האחרון של דורנו, קורט קוביין, סולן להקת נירוונה, ואחר יחסיו עם אשתו השתלטנית, קורטני לאב, תוך כדי שימת דגש על האפשרות שאולי קוביין בכלל לא התאבד, אלא נרצח, ואולי, רק אולי, מי שעומדת מאחורי הרצח הזה היא לא אחרת מאשר אשתו ואם בתו. ניק ברומפילד, הבמאי הבריטי של הסרט, לא טוען שקוביין נרצח ובטח שלא מאשים את קורטני, אבל דבר אחד ברור ­ הוא מאוד לא אוהב אותה, בין אם זה בגלל שהיא נוהגת לאיים על עיתונאים, בגלל שהיא לא נתנה לו להשתמש בשירים שלה או של קוביין בפסקול, בגלל שאיומים מצדה גרמו לחלק מהמממנים שלו לסגת מהפרויקט או פשוט בגלל שהדגשת כל הצדדים השליליים האלה באישיותה (אותם הוא מזכיר שוב ושוב במהלך הסרט) משרתים את הסרט שלו. כי אם לא נשנא את קורטני אין שום סיכוי שבעולם שאפילו נתחיל להאמין לתאוריית הקונספירציה הזאת. בסרט אנחנו עוקבים אחרי המסע של האיש הקטן והתמים כביכול, ניק ברומפילד, בנסיונותיו לצלם את הסרט שלו. את הטכניקה המניפולטיבית הזאת ­ כולל קריינות בגוף ר אשון ויצירת אמפתיה עם דמותו שלו ­ אנחנו מכירים כבר מתוכניותיו של לואי תרו או מהסרט המופתי "רוג'ר ואני" של מייקל מור (החושף כיצד הרסה ג'נרל מוטורס עיירה שלמה במישיגן על ידי סגירת מפעל שלה בעיירה) ובכל זאת היא עובדת עלינו. מרבית העדויות בסרט נשמעות מופרכות למדי, הדמויות שנותנות אותן הן כל כך קריקטוריות שקשה להאמין שהן אמיתיות ותאוריית הקונספירציה המוצגת בו לא ממש אמינה, מה שלא הופך את הסרט לפחות מרתק. תוספות מיוחדות: גרסת הדי.וי.די של הסרט לא כוללת הרבה תוספות, מלבד פילמוגרפיות ודיסקוגרפיות של הקשורים לעניין, שנותנות לצופה המקרי שלא מצוי בפרטים טיפה חומר רקע. החלוקה לשש סצנות, שרובן מתמקדות בעדות זו או אחרת ונושאות שמות כמו "הסיפור של איימי" (ללא שם משפחה), "אל דוצ'ה" (טיפוס מופרע שטוען שקורטני הציעה לו 50 אלף דולר כדי לחסל את קורט) ו"הבייביסיטר", חושפות במידה מסוימת את המופרכות של הסרט, אך מאפשרות לשמוע שוב את העדויות הכי משכנעות לכאן או לכאן. Year of the Horse"" במאי: ג'ים ג'רמוש, 1997מחווה למיברג ­ סרטו התיעודי המצוין של ג'ים ג'רמוש על ניל יאנג והקרייזי הורס שמתעד את הלהקה בעת סיבוב ההופעות שלה בשנת 96' ומשתמש בקטעים דוקומנטריים נדירים שצולמו בשנים 76' ו­86'. בילי טלבוט (בס), פרנק "פונצ'ו" סמפדרו (גיטרה) וראלף מולינה (תופים) מלווים את ניל יאנג, לסירוגין, כבר יותר מ­30 שנה. Year of the Horse"" מוותר על ההתמקדות ביאנג כיוצר בודד ושם דגש על תיעוד הדינמיקה בין חברי הלהקה הוותיקה. כוחו הוא בכך שהוא מציג את הקרייזי הורס כקולקטיב רוקנרול מגובש ששם בכיס הקטן כל רוקר שאי פעם הכרתם. תצוגות הכוח המרגשות של ההרכב בהופעות המתועדות בסרט, הוויטאליות המוזיקלית הבוקעת מכל תו בכל שיר של יאנג בכל חלק של הסרט (עם הסיומת מתבקשת של Hurricane"" בג'ננה יאנגית טיפוסית שנשמעת יופי בסראונד הדיגיטלי של הדי.וי.די), ראיונות הנוסטלגיה האישיים עם כל אחד מחברי הלהקה, מנהלו האישי ואביו של יאנג (גם בנוגע לדני וויטן, הגיטריסט הראשון של הקרייזי הורס, שמת ממנת יתר בתחילת שנות השבעים), הפוטג' הנהדר (שצולם במצלמת 16 מ"מ) של דרכים ומקומות במסע ההופעות, הש ילוב של הקטעים הדוקומנטריים הישנים שמוכיחים ששום דבר לא באמת השתנה, כל אלה הופכים את סרטו של ג'רמוש למסמך המוצלח באמת להכרת ניל יאנג, פועלו, האנשים שמאחוריו ומלפניו והמוזיקה הנהדרת שלו שחוצה את השנים בכזאת קלות משכנעת כאילו היו חמאה.תוספות מיוחדות: 48 דקות של ראיונות. ראיון עם ניל יאנג וג'ים ג'רמוש המשוחחים על תהליך הכנת הסרט הדוקומנטרי וראיון נפרד עם שלושת חברי הקרייזי הורס הנותרים שעונים על שאלות בנאליות של מראיין חסר יוזמה ("איך זה שלא התפרקתם עד היום?"). עניין הראיונות הנפרדים תמוה כשלעצמו, במיוחד מכיוון שבסרט מציגים את הקרייזי הורס כלהקה ולא כלהקת ליווי של יאנג, אבל אנחנו מרוויחים את יאנג שמדבר על אהבתו לטי שירטס מוצלחות שמעריצים שולחים לו ואת ג'רמוש שמתוודה על הערצתו (הברורה מהסרט) ליאנג. "קוואדרופניה" Quadrophenia"(") במאי: פראנק רודאם, 1979הסרט היחידי בעולם שבאמת­באמת מנציח את סצנת Mods­ה (תת תרבות בריטית פופולרית שצמחה בשנות השישים ומאז התפשטה ברחבי העולם) בזמן ובמקום שבו היא פרחה (לונדון בשנת 64'). הסרט יצא ב­79' ומבוסס על תקליט של להקת המי שיצא כמה שנים לפני כן.למרות הרקע ההיסטורי והתרבותי המאוד ספציפי של הסרט, שעוקב אחר הגיבור שלו ג'ימי (פיל דניאלס) כשהוא נוסע עם חבורת המודז שאליה הוא משתייך (חבר'ה עם חליפות מחויטות ומעילי פראק מעל שנוסעים על למברטות ושומעים סול אמריקאי) לבלות את Bank Holiday­ה בעיירת החוף ברייטון ונלחם שם ברוקרז (חבר'ה עם מעילי עור שחורים וגריז בשיער, שנוסעים על אופנועים כבדים ושומעים רוקנרול), מדובר בסיפור התבגרות קלאסי בעל רבדים עמוקים שיש להם רלוונטיות לכל תקופה. הסלידה שג'ימי חש כלפי עולם המבוגרים, הפחד שלו להיתקע במעמד הסוציו אקונומי לתוכו נולד ולהשתעבד לחיי עבודה אפרוריים, החשיבות שהוא מייחס להשתייכות לחבורה וההתפכחות הכואבת שלו מהאשליה שכמעט מעבירה אותו על דעתו, מתארים את הקשיים שבהתבגרות היום לא פחות מאשר בשנות השישים. תוסיפו לזה את הפסקול ה מדהים וקיבלתם את אחד מסרטי הנעורים/רוקנרול העצובים, המרגשים והחזקים ביותר של כל הזמנים. תוספות מיוחדות: מלבד ראיון קצר עם סטינג (שזהו סרטו הראשון), שמספר כיצד לוהק לסרט על אף שבכלל לא רצה להיות שחקן, על הדמות שהוא משחק, מה הוא אהב בסרט (את המעיל שהוא לבש בו) ומה לא (שבסופו הרסו את הווספה שלו), רוב התוספות פונות באופן די בלעדי לקהל של מודז. בין היתר יש שם מסע וירטואלי מלונדון לברייטון שמקצר את המסע המסורתי של המודז לאתר הנופש החביב עליהם למספר דקות בלבד (פלוס הערות מצחיקות בדרך), חידון "האם אתה מוד או רוקר?", שבו אתה מתבקש להפגין ידע בסמלי הסטטוס של המודז כדי להגיע לתשובה הנכונה, סרטון קצר ומעוצב על וספות ואת המדריך השלם לסרטים בריטיים מהסיקסטיז (בהיעדר כמות מספקת של סרטים על מודז, נאלצים חובבי תת התרבות הזאת להסתפק בסתם סרטים על סווינגינג לונדון) באדיבות האתר modculture.com.הסרט עצמו כמובן עבר רסטורציה מרשימה (בתוספות מקבלים הדגמת "לפני ואחרי" שוויצרית) ומתוסף באינספור פרטי טריוויה כתובים בגוף הסרט שמלמדים את הצופה פירושי מילות סלנג סיקסטיזיות, פרטים היסטוריים, אי זה שיר מושמע ברקע, באיזה לוקיישן הסצנה צולמה, איך קוראים לפריט לבוש או מוצר זה או אחר וכולי. Snoop Dogg's Doggystyle"" במאי: סנופ דוג, 2001גם מסמך תרבותי מרתק וגם חופן אדיב של ציצים וטוסיקים כיד המלך? לא יכול להיות. או שדווקא כן. Snoop Dogg's Doggystyle"", סרט הפורנו­היפ הופ של סנופ דוג, אחד מכוכבי הז'אנר הגדולים של שנות התשעים, שנעשה בשיתוף הפקתי עם הפורנוגרף לארי פלינט, פותח צוהר לעולם שבו כוחניות ואלימות, שוביניזם נצלני עד גבול הפלילי ואחלה של מוזיקה, דרים בכפיפה אחת. כל אלה רק הופכים את המסיבה הגדולה שסנופ ערך באחוזתו שבלוס אנג'לס (מסיבה המתועדת בדי.וי.די המשובח שלפנינו עם שישה קטעים חדשים של סנופ בפסקול והרבה בחורות שיודעות איך להזיז את האחורנית) למוצר שהוא מעניין סוציולוגית (איך נוצרה והשתמרה גם אחרי ההצלחה מערכת הערכים הנון קונפורמיסטית של המעורבים?), מרתק יצירתית (איך זה שיש להם כל כך הרבה שירים יפים?) מסקרן ביולוגית (מה זה התחת הזה?) ונדיב פורנוגרפית (מין אוראלי, אורגיות, מופעי חשפנות ­ והכל במסווה של וידאו קליפ). כוכבים אורחים בחינגה הם הראפרים הנודעים נייט דוג Xzibit­ו וההרכב The Eastsidaz. חוץ מזה נוכחת בדוקומנטציה של האירוע כמות מרשימה של נערות מתירניות בגילאי 18­22 ה משוחררות מכל מחסום פולני כלשהו ושיש ביניהן מכנה משותף אחד: לעשות חיים זה כיף ועדיף בלי בגדים.הבהרונת: בסרט לא רואים את האקט המפורש, אבל כל דבר אחר הולך שם טוב ועם הרבה שתייה, שולחן ביליארד, בריכה, ספות וכל דבר אחר שניתן להניח עליו פיסת עור. גרסה בלתי מצונזרת המופיעה רק על גבי די.וי.די שלא ניתן לרכוש בחנויות קונבנציונליות, אפשר למצוא בכמה אתרים פורנוגרפיים ברשת. תוספות מיוחדות: התוספות לדי.וי.די הזה הן פשוט ללקק את האצבעות. למשל ראיונות עם כמה מהמשתתפות בסרט (המכונות "המלאכיות של דוגי") שמדברות על הרגעים הלוהטים של אובדן הבתולין. ביניהן סטאר, רקדנית בת 19 מבוורלי הילס, שאוהבת סקס ובמיוחד דוגי סטייל ומתה על לשונות. כמו כן מצורפות הוראות כיצד להכין וידאו משל עצמך ומתברר שכל מה שצריך זה איזה בריון מענטז ומסביבו כמה שרמוטות שמתפשטות לאט ויש לך מאסטרפיס באורך מלא. "חמש ילדות יפות" The Virgin Suicides"(") במאית: סופיה קופולה, 1999סרט הביכורים היפהפה של סופיה קופולה שהפכה בכוחות עצמה את ספר הקאלט The Virgin Suicides"" של ג'פרי יוג'נידס ליצירה ויזואלית מהממת. הסרט הוא אגדת פרברית על חמש אחיות יפהפיות ומושלמות שחיות בבית גדול עם אמא נוצרייה אדוקה, קשוחה, שמרנית ומודחקת מינית (קתלין טרנר) ואבא מורה למתמטיקה, חביב אך אסטרונאוט (ג'יימס וודס) בפרבר מטופח של מישיגן איפשהו באמצע שנות השבעים. חמש האחיות לבית ליסבון הן כליל השלמות ­ לפחות בעיני נערי השכונה שמאוהבים בהן, אך בעצם לא יודעים עליהן כלום. וכמו שהם לא יודעים כלום על חייהן, הם גם לא יודעים מה גרם למותן. הם לא ידעו מה גרם להן להתאבד אז, כשזה קרה, והם עדיין לא יודעים כלום היום, 25 שנה אחרי, כשהפרשה ממשיכה להדהד בראשם ולא נותנת להם מנוח. למרות שקופולה שמה דגש גדול יותר על עולמן של האחיות ליסבון בסרט ממה שמושם עליהן בספר ­ שמסופר כולו מנקודת המבט של הנערים ­ הדמויות של חמש האחיות בסרט הן שטוחות וחסרות עומק במתכוון. האחיות הן לא יותר מאשר פנטזיית נעורים על אהבה, מיניות וחופש, ומותן הוא לא יותר מאשר סמל לאובדן התמימות . תוספות מיוחדות: גרסת הדי.וי.די של הסרט כוללת בין היתר את הקליפ Playground Love"­ל" של אייר (שכתבו את הפסקול) שמהווה מתאבן הרבה יותר מפתה לסרט עצמו מאשר הקדימון ­ שאמנם נפתח באווירה הנכונה אך הופך באמצע לפרסומת לסרטי מתח סוג ז' (עם Right Here Right Now"" של פאטבוי סלים ברקע! כמה נמוך!!). מלבד זאת מצורף סרטון "מאחורי הקלעים" שמציג את עשיית הסרט כפרויקט משפחתי. אבא, פרנסיס, מתפקד כמפיק ומנטור וקופץ לביקור על הסט. גם אמא, אלינור, והאח, במאי הקליפים רומן קופולה, בתמונה, ומתוך הסרטון אנחנו מגלים עוד אי אילו בני דודים שמשתתפים בסרט בתפקידים שונים. אבל גם עם כל התמיכה המשפחתית בעולם, אם סופיה לא היתה ילדה מוכשרת (היא רק בת 27 בעת הצילומים), בעלת רגישות ותפישה חזותית יוצאת דופן, כל זה לא היה קורה. ובגלל היכולות הוויזואליות שלה, התוספת המעניינת ביותר היא דווקא "אלבום תמונות מאחורי הקלעים", דבר שנחשב בסרטים אחרים לתוספת בנאלית ופושטית. חלק מהצילומים האלה פורסמו כבר במגזין הבריטי "פייס" כשהסרט הוצג בקולנוע, אבל גם כל התמונות שיש כאן עדיין רחוקות מלהספיק, ורק עושות עוד יותר חשק לקנות את ספר הצילומים של הסרט, שאותו ניתן להשיג במדף ספרי האמנות בחנויות ספרים מובחרות מעבר לים. "נערות שעשועים" Showgirls"(") במאי: פול וורהובן, 1995"נערות שעשועים" הוא הוכחה ניצחת לרעיון שברגע שאתה מוציא את היצירה שלך היא כבר לא בשליטתך, אלא שייכת לציבור. "נערות שעשועים", שנעשה על ידי יוצרי "אינסטינקט בסיסי", יועד להיות שובר קופות עתיר תקציב, אך בגלל שהוא היה עד כדי כך גרוע הוא יצר סוג אחר לגמרי של עניין וקנה לעצמו, שלא במתכוון, סטטוס של סרט קאלט. ובמקרה הזה לא מדובר בסתם הפוך על הפוך סטנדרטי, כי כשסרט הוא עד כדי כך מטופש עם דיאלוגים עד כדי כך מביכים ומשחק עד כדי כך מגוחך, אי אפשר שלא לתהות אולי הוא נעשה כך בכוונה. מחקר קל מעלה שלא היתה כאן שום כוונה מודעת לעשות את הסרט הגרוע ביותר של כל הזמנים, ייתכן שהיו פה אפילו יומרות של הבמאי ההולנדי ליצור סאטירה על החברה האמריקאית! "נערות שעשועים" הוא אקסטרווגנזה מאוד משעשעת, שלא לומר לחלוטין קורעת מצחוק, על עולמן ההזוי של רקדניות/חשפניות שמעמידות את הפטמות עם קרח בטריטוריה ההזויה ממילא של לאס וגאס. במרכזה עומדת רקדנית/חשפנית אמביציוזית אך עצבנית, שאותה מגלמת לא אחרת מאשר אליזבת ברקלי המוכרת בתור החנונה מ"הצלצול הגואל". קשה לתאר כמה הנאה אפשר לשאוב מהאלימות, הציצקס, הדיאלוגים הבומבסטיים, היישום המדויק של סודות האיפור של פנינה רוזנבלום והעובדה שקייל "אייג'נט קופר" מק'לכלן הרס כאן במו ידיו את השם הטוב שדיוויד לינץ' קימבן לו ב"טווין פיקס".תוספות מיוחדות: התוספת העיקרית היא סרטון "מאחורי הקלעים" שנראה כמו פרודיה על אייטם בגיא פינס, דבר המוסיף עוד נדבך לטראשיות של המוצר כולו. מצורפת גם חוברת קצרה עם הסברים מועילים לכל מי שצעק "גוועלד פורנוגרפיה!", שבה אנו למדים, למשל, שסצנות הסקס בסרט אינן אמיתיות, שמדובר בסך הכל במשחק ושאף אחד לא נהנה בהן חס וחלילה. מצד שני, גם בסרט זה לא נראה כאילו מישהו נהנה מהסקס, אז הכל בסדר. Desperate Living"" ו"פוליאסטר" (די.וי.די כפול): במאי: ג'ון ווטרז, 1977 ו ­1981 שני סרטים של ג'ון ווטרז במחיר אחד. כרך 2 של אוסף הדי.וי.די של סרטי מלך הטראש מאגד יחדיו את Desperate Living"", הסרט העגמומי והאפל ביותר שלו ואולי אף המבחיל שבהם (במובן הטוב של המילה, לפחות למעריצי ווטרז) ואת הקומדיה "פוליאסטר" שאיתה פתח את שנות השמונים, שהגימיק שבצדה היה Odorama­ה: כל מי שבא לקולנוע מקבל כרטיס Scratch n' Sniff"" ("גרד והסנף"), כאשר בגוף הסרט יש הוראות מתי צריך להריח מה וככה מקבלים אפקט ריחני שמלווה את הסרט. למרות הקו המקשר הברור בכל יצירתו של ווטרז, שני הסרטים האלה מציגים שני קצוות שלו, כאשר Desperate Living"" עמוס במראות זוועה קיצוניים, כגון אכילת עכברושים אפויים, סקס לסבי עם כושית ששוקלת שתי טונות, תינוק כלוא במקרר וכולי, בעוד "פוליאסטר" הוא סאטירה מצחיקה בטירוף על הבורגנות האמריקאית. Desperate Living"" מספר על עקרת בית עשירה והיסטרית (מינק סטול) שרוצחת את בעלה ביחד עם המשרתת הענקית שלה (ג'ין היל) ונמלטת מהחוק לעיירת מפוקפקת בשם מורטוויל, שעליה שולטת ביד רמה המלכה הטוטליטרית קרלוטה (אדית מאסי) שאוסרת על בתה, הנ סיכה קו­קו, להתראות עם אהובה, איש הזבל הנודיסט. "פוליאסטר" מספר על עקרת בית נוצרייה טובה מבולטימור (דיוויין) שנאלצת להתמודד עם בעל בוגדני שמפעיל בית קולנוע לסרטים כחולים, בת שרמוטה שנכנסת להריון מפושטק בשם בובו בלסינגר (אותו מגלם כוכב הפאנק­רוק סטיב בייטורז) ובן בעל פטיש מוזר לדריכה על רגליים.תוספות מיוחדות: מעבר למארזים החגיגיים והשמחים של סדרת ג'ון ווטרז שאף ספריית די.וי.די ביתית אינה שלמה בלעדיהם, תענוג לשמוע את הערות הבמאי על גוף הסרט Desperate Living"­ב(" הוא נעזר באחת הכוכבות בסרט, ליז רנאיי, שבחייה האמיתיים זכתה בתחרות יופי של חברה לחזיות, ישבה כמה שנים בכלא, עשתה מופע חשפנות ביחד עם בתה ומאמינה בליהנות מהחיים). בהרבה מקרים הערות הבמאי בגוף הסרט נוטות להיות מייגעות ומאולצות, אך במקרה של ווטרז, כצפוי, לא משתעממים לדקה. אחרי הכל הוא מספר אנקדוטות נפלאות על מעלליו הבלתי פוליטיקלי קורקטיים בימים ההם, כגון הפשרת כלב מת קפוא לצורכי הצילומים. אחת הסיבות שבחרנו דווקא בשני הסרטים האלה של ווטרז היתה שעל הקופסה הובטח שכרטיסיית "סקראץ' נ' סניף" מצורפת למארז ­ ומה יכולה להי ות תוספת מלהיבה מזו? ­ אך לצערנו כשהגענו הביתה לא נמצא זכר לדבר. אנחנו לא רוצים לחשוב מה הזבנים השובבים בספריית הווידאו עשו איתה. "רוד טריפ" Road Trip"(") במאי: טוד פיליפס, 2000אחד הסרטים המשובחים בליין ההומורסקות הדביליות שחנך "אמריקן פאי". אמנם הקונספט נשחק לעייפה באינספור סרטי נעורים ­ חבורה של ילדי קולג' דבילים מסתבכים בצרות מה­זה מצחיקות ­ אבל מתברר שתמיד אפשר לחדש ואם לא לחדש אז לפחות לספק עוד ורסיה קולנועית לוולגריות האמריקאית. שלושה חבר'ה (ועוד איזה אחד) יוצאים למסע משעשע בעקבות קלטת וידאו שנשלחה בטעות לחברתו של אחד מהם. בקלטת הווידאו נראה הנ"ל מזדיין עם מישהי שהוא לא אמור להזדיין איתה, דבר שיכול לגרום לאי נעימות ברורה. מכאן ואילך ­ רק צחוקים. בדיחות סלפסטיק גופניות ומילוליות, הומור קולג'ים מתחת לחגורה והרבה הסתלבטויות שגרתיות על חשבונו של החנון בחבורה (שגם לוקח מאבא את האוטו בשביל המסע וגם מאבד את בתוליו לטובתה של ביג מאמא אפרו אמריקאית). בצוות השחקנים מופיעים שניים שהפכו, במהלך השנתיים שעברו מאז צאתו, לכוכבים: שון וויליאם סקוט באותו תפקיד של חרמן אינטנסיבי שהוא כל כך נהנה לגלם בשני החלקים של "אמריקן פאי" וטום גרין שב"רוד טריפ" נמצא בתפקיד מינורי של מספר הסיפור (מנקודת מבטו של "הסטודנט המופרע"), אך למעשה מתופקד כגיבור הסאבטקסט של העלילה כולה. הוא מעניק כאן הופעה ברוח שטות, כזאת שפיארה אותו והפכה אותו (עם התוכנית Jackass"") לגיבור עסקי הנונסנס של דור אם.טי.וי שלם.תוספות מיוחדות: בסקשן Deleted Scenes­ה אפשר למצוא את גרין מתפעל את השטיק הקומי הצעקני הרגיל שלו, סצנת התעללות חביבה בסטודנטיות חדשות ושוטר אחד שעוצר את החבורה באשמת מהירות מופרזת ומתגלה כסוטה מין מהזן הנודניקי ביותר. כמו כן יש קליפ של Eels­ה לשיר המופיע בפסקול של הסרט וסרטון דוקומנטרי על הכנת הסרט שמנחה גרין ובמהלכו הוא נטפל לאיוון רייטמן, הבמאי הנודע ואחד ממפיקי הסרט ושואל אותו את שאלת מיליון הדולר: "מה התפקיד שלך בסרט בכלל?".