קללת שם הפעולה / הזירה הלשונית "סגירת מפעלים בדרום" היא מעין אירוע קוסמי רוביק רוזנטל 23/11/01 ד"ר לאה צבעוני כתבה והוציאה בהוצאה שהקימה, צבעונים, ספר על עריכה לשונית, "עיינו ערך עריכה". ספר מלא וגדוש הצעות עריכה מועילות, אבל לא עליו אני כותב הפעם אלא על ערב ההשקה של הספר במכללת דוד ילין, שהוזמנתי להשתתף בו כדובר. באתי ונדהמתי. כמה מאות ירושלמים (וגם כמה תל אביבים) הגיעו לערב על עריכה לשונית, ישבו, צחקו, מחאו כף. הייתם מאמינים? אני על ירושלמים מאמין הכל. וכשלמי תודה ללאה צבעוני אני מביא בקיצור רב את הדברים שאמרתי שם בנושא שקצת הפחיד את הקהל, "קללת שם הפעולה". "קללת שם הפעולה" איננה הסרט הקרוב של וודי אלן, וגם לא הספר הבא בסדרת הארי פוטר, אלא מחלה סגנונית של העברית הישראלית בכל המשלבים שלה: גבוה ונמוך, אקדמיה וספרות ותקשורת, כולם חולים במחלה הזו, ולא מאתמול ושלשום. שיעור קצר וחיוני: שם הפעולה הוא שם עצם המייצג פעולה. שמות הפעולה נגזרים על פי משקל קבוע, אחד או יותר, לכל בניין. למשל, "הליכה" לבניין קל, "שילוח" לבניין פיעל ו"מורכבות" לבניין הופעל. ה"קללה" שעליה אני מדבר איננה מתייחסת לכל המילים במשקל שמות הפעולה, אלא רק לאלה המייצגים פעולה, כמו "ציור" המייצג את פעולת הציור, בניגוד ל"ציור" שהוא יצירה מוגמרת. "קללת שמות הפעולה" היא השימוש ההמוני והבזבזני שאנחנו עושים בשמות הפעולה המייצגים פעולה. במקרים רבים האופציה של שמות פעולה היא אבסורדית. כשסבתא שלנו צועדת לשוק לא נאמר כי "צעידת הסבתא לשוק נועדה לקניית פלאפל בגרוש", כשיונתן הקטן רץ אל הגן לא נדווח כי "טיפוס יונתן על העץ לצורך חיפוש אפרוחים גרם לקריעת מכנסיו". אבל משום מה כשמגיעים לעניינים חשובים באמת, שבהם מדובר בענייני חברה, תרבות ומדעים למיניהם, נראה לנו שמה שהוא אבסורד בשיח היומיומי ובשפת הילדים הוא בסדר גמור בממלכות האינטלקט הצרוף.וכך מלאים הספרים, המאמרים, הנאומים והופעות אנשי הציבור בשמות פעולה לרוב, ובמקרים רבים הם מיותרים. זה נשמע רע. יופיה של העברית בפשטותה, באופי הסיפורי שלה. וזה משבש את המשפט כי הוא גוזל ממנו את הנושא, את עושה הפעולה, למרות שהעושה לעתים קרובות הוא חלק מן הסיפור, הוא חיוני על מנת להבין את המתרחש. הפוליטיקאים הישראלים אוהבים מאוד להשתמש בשם פעולה. שם הפעולה מאפשר להם להשתחרר מאחריות אישית או מיניסטריאלית לכל מעשה שנעשה בתחומם. הם לא עוש ים דבר, המעשה נעשה מעצמו. "סגירת מפעלים בדרום" היא מעין אירוע קוסמי ­ איש לא סגר, איש לא מנע ואיש לא אישר. "הגדלת הגירעון הממשלתי" היא פעולה דיגיטלית של מחשבי על. בתחום הבטחוני התגלה שם הפעולה ככלי רטורי יעיל במיוחד, בעיקר במשקל פיעול: חיסול, כיתור, יירוט, סיכול, מיגון, הידוק וביצור. בתחום החברתי­חינוכי חוגג משקל "מפועלות" (מבניין פועל), והתחום הזה מייצר שורת מושגים כמו "מעורבות", "מחויבות" ו"מצוינות". מי מחויב למי? מי מעורב עם מי? את אלה אופף ערפל. שם הפעולה מזכיר את בן דודו הראוי לגינוי לא פחות ממנו, והוא הפועל הסביל. בין שם הפעולה ובין הפועל הסביל יש הסכם עודפים. אם אחד לא הרס את המשפט סופית, חברו ישלים את המלאכה. וכך עלולות להתקבל כותרות עיתונים עציות נוסח "מסתמנת הכרעה בוועידת קטר", או פתיח נוסח "צפויה הקפאת הפשרת השטחים החקלאיים עקב זירוז פעולת הקשת המזרחית והירתמות ראשי ערי הפיתוח להחרפת המאבק על ביטול החקיקה בעניין". שתי הדוגמאות האלה הן שלי, ונועדו להדגים איך כאשר הסביל ושם הפעולה נפגשים, השמים הם הגבול. כדי להשתמש בשם פעולה כשם עצם, כלומר, להפוך את הנשוא לנושא, חובת ההוכחה היא על הדובר או הכותב. הוא חייב להיות משוכנע, ואף לשכנע את הקורא הביקורתי, שהפעולה הפכה עניין מופשט או סתמי לחלוטין, וכי מבצע הפעולה אינו ידוע, אינו חשוב ויש להתעלם ממנו כליל לצורך השמעת הרעיון. המצב היום הוא הפוך: שם הפעולה הוא הבחירה הראשונה, הוא דרך המלך של השיח בכמה מזירות השפה. הסיבה העיקרית לקללת שמות הפעולה היא שסוכני השפה הרלוונטיים לא עמסו על גבם את מהפכת העברית, ובעיקר הקהילה האקדמית. המדען הישראלי רב ההישגים בכל תחומי המדעים ובעיקר במדעי הרוח חושב בגרמנית, בצרפתית ובאנגלית, שפות שכבודן במקומן מונח, אבל המבנה, האופציות הסגנוניות והתחביר שלהן שונים מאוד משל העברית. וכמו בעניינים רבים, גם כאן התקשורת יכולה להוביל את המלחמה בקללה הזו. האם היא עושה את זה? זה עניין לרשימה נפרדת ומפורטת. אקאונטביליות המון הצעות הגיעו כמילה עברית accountability"­ל". דוד מדר מציע "שעינות": דיוק של שעון ויכולת להישען על מישהו.עדי כליל אוהב את "חבות", למרות שיש למילה ניחוח משפטי.לידיה מציעה "דוחנאות" מלשון דו"ח, ו"עמידינאות" מלשון עמידה בדין.אודי גולדשטיין מקליפורניה מציע "קחריות" (נחמד!)אבישי ליוביץ מציע "בקשות" על פי הפסוק מבראשית "אנכי אערבנו, מידי תבקשנו", וגם "שאילות". גדעון להב מציע "נתינת דין", בעקבות ­­עקביא בן­מהללאל: "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". יפה.עמי שנן מציע "דיווחבות".צבי שיין מציע "חייבות" (לא רע!).וד"ר עמיר ליכט מהמרכז הבינתחומי בהרצליה מסכם: "זה זמן רב אני מחפש חומר על אודות מונח זה ממש, לצורך מחקר אקדמי בנושא. במסגרת זו התכתבתי גם עם האקדמיה ללשון העברית, ועמדתי היא שהמונח שנקבע על ידם, 'אחריות דיווח' אינו מספק, מכיוון שאינו משקף את הליבה של המונח האנגלי ­ הציפייה הכללית לתת דין וחשבון מהותי ולשאת באחריות למחדלים. אני משתמש במילה אקאונטביליות. הדבר רק מחדד את הצורך במונח עברי, כפי שנמצא לבסוף התרגום 'יושרה' integrity'­ל'. אג ב, ביפנית נוקטים גישה דומה ­ המונח הוא akauntabiritii''". בשבח הניבון עידית שר ממכללת קיי בבאר שבע דווקא אוהבת את "ניבון אריאל", ואינה מסכימה עם הביקורת שהשמעתי, שלפיה הניבון מתעלם מניבים שימושיים מכל רובדי השפה, ומביא באופן הנראה מגויס ניבים רבים מדי מלשון חז"ל שאיש אינו משתמש בהם. היא כותבת: "די להביא את דברי המחברות, הכותבות בהקדמה בלשון ברורה כי: 'הניבון מיועד לתלמידים ולכל המעוניינים להכיר את מטבעות הלשון של השפה העברית, כדי להעשיר את שפתם, לשפר את סגנונם ולגוון את האוצר הלשוני שבפיהם'. קשה להבין מדברי הכותב מה לקוי במטרה כהעשרת הלשון וכשיפור הסגנון. האם המטרה היא זו שעושה אותו ל'ספר מגויס'? "'הכדור עגול', 'הדקה התשעים', 'חבל על הזמן' ודומיהם הם ביטויים בשפה וראויים להיאצר במילון או בניבון, אך אין הם עולים בקנה אחד עם מטרותיו הברורות של 'ניבון אריאל' ­ אין בהם לא מהעשרת השפה, לא משיפור הסגנון, ואולי אף לא מטעמן של המחברות כלקט מתאים לספר המסוים הזה. לעומתם, הניבים מאוצר חז"ל על כל גוניהם, שלגביהם קובע הכותב כי 'עבר זמנם', נכללים, כמצופה מקריאת ההקדמה, ב'ניבון אריאל', ועונים למטרותיו. מתברר כי זמנם לא עבר וקורבנם לא בטל. הם ו דומיהם הרי הם נכסי צאן ברזל העולים ממקורות תרבותנו, מעשירים את השפה, משפרים את הסגנון, מגוונים את האוצר הלשוני ומעידים במשהו על המשתמש בהם". עוד מרובעים באחד המדורים הקודמים התייחסתי לתופעה הוותיקה יחסית בעברית הישראלית, כאשר מילים לועזיות, שמות פעולה וביטויי סלנג מגוירים לעברית באמצעות השורש המרובע. התופעה הזו פושטת כאש בשדה קוצים, במובן החיובי של הדימוי, ולהלן כמה דוגמאות.יקיר המדור אורי הייטנר חזר משירות מילואים בגוש קטיף עם שני פעלים מרובעים חדשים ומאוד אקטואליים. ה"פצמ"ר", פצצת המרגמה, זכה להטיות פועליות: לפצמר ­ לירות פצצות מרגמה, פצמור ­ ירי פצמ"רים, פוצמר ­ ירו עליו פצמ"רים, וכן הלאה. גם ראשי התיבות חזל"ש, חזרה לשגרה, זכו להטיות מרובעות: חזלוש ­ מתן אישור לחזור לשגרה. חזלש ­ אישר לחזור לשגרה. חוזלש ­ האירוע הסתיים וניתנה הוראת חזל"ש. המונח "פרבור", בניית פרברים (במקרה זה, מילה עברית למהדרין) לערים בכל אתר, נכנס כבר לשיח המקצועי וחודר לתקשורת. ועל כך אמר מהנדס העיר תל אביב דני קייזר: "עיריית תל אביב תפרבר את עצמה לדעת".ולקינוח, אחרי מופע האימים של השוער ברטז במשחקה של מנצ'סטר יונייטד נגד דפורטיבה לה קורוניה, נולד פועל חדש בחסות מודי בראון וערוץ הספורט: "לברטז", כלומר, לעשות שטויות איומות בשער, ואף נכונה בערוץ "פינת הברטוז".