מדריך מיברג לטי.וי.די / פרק ב' מסם המדמם ועד קלינט המרחף רון מיברג 23/11/01 התרופפות מסוימת בחוגי אמזון ושביתת המכס הגדולה של 2001 היו אחראיות ישירות לתסמיני גמילה מכוערים (רעידות בכל איברי הגוף; עוויתות ופרכוסים; זיעה קרה; חוסר תיאבון ובחילה) שתקפו אותי בשבועות האחרונים. כמה נלעג זה היה שבעודי מלהג בעליצות ומדלג כהארי פוטר עם דליות ברגליים בעולמו המופלא של הדי.וי.די, חרב מקור מעיין סרטי. מכיוון שהפאלם פיילוט שלי מראה (על פי ספירה אחרונה ועדכנית) שמספר הסרטים ­ אקשן, דרמה, מוזיקה, תעודה וכדומה ­ שטרם ציפיתי בהם הינו כ­70 (אם לא סופרים את "כוכב הקופים" שבו צפיתי, אבל ב­13 שעות הבונוסים והתוספות המיוחדות שבו טרם הספיקותי), ניתן לומר שלפחות עד סוף השנה האזרחית (עונת החגים בקרב הגויים תניב, מן הסתם, שלל גדול) אני מסודר. מהותו הקיומית המכוערת של נרקומן היא הצורך הבלתי נדלה להבטיח קווי אספקה סדירים ולא מקוטעים של הסם שלו; פרוזאק, אקסטזי, בנזדרין, מורפין או די.וי.די.מבלי להשגיח אבל כה צפוי, שקעתי באותה תרדמת אינטלקטואלית של מי שאינו יודע מהיכן יבוא עזרו. כיצד אני יודע? זמן הנטו שביליתי במיטה ­ שוכב על גבי, ידי משולבות על חזי ועיני עוקבות בחרדה א חרי הגלים שחלפו בגווה הקמור של התקרה ­ עלה על הזמן שבו עסקתי ביצרנות פרודוקטיבית. המצב העונתי הזה, שבמשפחות אחרות היה נתפש כמקור דאגה, לא הרעיד אצלנו את אמות הסיפים. זה מה שכה יפה במי שהעבירו שנים כה רבות יחדיו; הם מכירים את מחזוריותו הפסיכולוגית של הזולת.בדיוק ביום שבו הגיעה רמת החשש שלי לגובה בלתי סביר ומציק ביותר, נכנס צעיר בני לחדר השינה שבו שכבתי ­ לוט באפלה וכרוך בפלונטר של שמיכות, כריות ועיתונים ישנים ­ והשליך לכיווני המשוער (קשה היה לו לזהות אותי בחשיכה) ערימה גדולה של פתקי דואר כחולים. בקושי הצלחתי להעביר את השעות שבין קבלת הכחולים ועד שעות הפתיחה של סניף ריינס. בארבע בדיוק התייצבתי שם, מעט מאיים ומוזר בנעליים ללא גרביים, בגדים מקומטים ושיער שיכול היה לככב בפרסומת למסיק הזיתים, והמתנתי ­ לא בלי שמחה לאיד ­ עד שפקיד הדואר איתר את כל חבילותי.היו לי שמונה פתקים ולא התכוונתי לוותר לו על אף אחד מהם. גם אחרי שהערימה מולי גבהה והסתירה אותי, צייצתי מאחוריה: "אתה בטוח שזה הכל?". הפקיד, שזה מכבר התוודע לסוג ההומור המורבידי שלי, ענה: "זה לא מספיק?". "זה מספיק", אמרת י, "אבל לא הייתי רוצה לחזור מחר בגלל ששכחנו היום חבילה סוררת". למחרת הגיעו שישה פתקים נוספים. פריצת האמברגו הימי והאווירי היא שמעניקה לי את התוקף המוסרי להמשיך בפרויקט הדי.וי.די שבו התחלתי בשבוע שעבר. אם יש משהו שאני שונא, זה להמליץ לזולת את אשר אינני מקיים בעצמי.* * * לאחרונה נמנו בארצות הברית כ­20 מיליון מכשירי די.וי.די ביתיים. לכאורה 20 מיליון הם פחות מעשרה אחוז מכלל האוכלוסייה. כמי שאמון על סטטיסטיקות אמריקאיות, אני מבטיח לכם שמדובר בלהיט ובפנומן נדירים. עובדה נוספת שעלתה מהנתונים החדשים, והגורמת לחברות ענק כבלוקבסטר לכאב ראש גדול, היא שאיפה שבעולם הווידאו VHS() התנקז רוב האקשן להשכרת סרטים למספר ימים ולתשלום קנס על אי החזרתם במועד, חובבי די.וי.די אינם שוכרים סרטים; הם קונים אותם. כמי שמעולם לא שכר די.וי.די ­ אינני מסוגל לסבול את הרעיון שמישהו נגע בו לפני וגם להחזיר אותו אינני מוכן ­ לא הפתיע אותי הנתון הזה כלל. בעיקר מהסיבה שדי.וי.די, כמו תקליטור מוזיקלי, הוא מסוג חפצי התרבות שאנשים אוהבים שישכנו על מדפיהם; תמיד בהישג יד; תמיד נכונים לגחמה של רגע; תמיד ש להם.מעטים הם מוצרי התרבות הנחשבים בעיני שאנשים מוכנים לחלוק בהם. מההיבט הזה לבדו, הדי.וי.די הוא הדוגמה הבולטת ביותר למוצר תרבותי שאנשים מעדיפים לנכס ולא לחכות בתור עד שמי שהקדים אותם יחזיר לספרייה את "חניבעל" או "ממנטו". מותר לכם לחפש את ההסבר לכך בתחום בריאות הנפש; אני מעדיף למצוא אותו בתחום המורשת התרבותית. לא מפתיע שמי שנולד לבית שבו שכנו על מדף הספרים ששת הכרכים של ווינסטון צ'רצ'יל על מלחמת העולם השנייה ולא מעט אלבומי נצחון מלחמת ששת הימים בכריכות קטיפה, ירצה לנסח לעצמו סגנון חיים שונה. לא שיש לי חלילה ביקורת. להורינו היה פחות זמן לקרוא.עוד מתברר ­ וגם זה ברור כשמש השוקעת במערב ­ שמכיוון שמדובר בעניינים מסחריים מובהקים, מעדיפים יצרני וזכייני הדי.וי.די להמיר לפורמט האטרקטיבי החדש קודם כל את סרטי האקשן הרועשים, האטרקטיביים, רבי הצופים והמסחריים, ורק אחר כך את הסרטים ה"קטנים", האינדי, בעלי האמירה וההיגד האישיים; או לחלופין, את הסרטים הישנים שאינם מושכים את בני הנוער. בכל שיקול דעת מסחרי ינצח ג'קי צ'אן את האמפרי בוגרט. לא מעט מסרטי בוגרט הומרו כבר לדי.וי.די, אבל ב שעה ש"קזבלנקה" ו"השינה הגדולה" ערוכים ומוכנים לשימוש במלוא הדרם המשוחזר, "האוצר מסיירה מאדרה", אולי אחד מסרטיו היותר טובים של בוגרט, טרם יצא בדי.וי.די.בין הפרק הראשון, שפורסם לפני שבוע, ובין הנוכחי, הובא לידיעתי וגם הגיע לידי גיליון ישן (ינואר 2001) של "אנטרטיינמנט וויקלי" (מבית "טיים"), שבועון חדשות בידור רב תחומי, עדכני, מיומן ושמחמיץ מעט מאוד. כמעט שנה לפני, ומבלי שהגיליון ההוא היה בידי, ערך השבועון את רשימת 50 הסרטים הגדולים בדי.וי.די. גם "א.וו" החרוץ הבהיר כי הוא מעדיף להציג את הסרטים עתירי התוספות והבונוסים והתנצל רפות על שהוא נכנע לתכתיבי טעם הציבור. אני מצטט: "זו איננה רשימה של הסרטים הטובים של כל הזמנים וגם לא של תוכניות טלוויזיה קלאסיות. זו חגיגה של תקליטורי די.וי.די אקסטרווגנטיים המנצלים באורח המקסימלי את יתרונות הדי.וי.די, את יכולת אחסון האינפורמציה המדהימה, את אופציית הגלישה והיכולת להאדיר ולהעצים את הסרט ביתרונות היקפיים. במקרה זה, האריזה נחשבת כמתנה עצמה. אם הייתם מעדיפים שיהיו ברשימה שלנו יותר קומדיות וסיפורי אהבה, גם אנחנו היינו מעדיפים. אלא שעד עתה מ עדיפים האולפנים את סרטי הפעולה והמדע הבדיוני המושקעים, אלה המעניקים לצופה חוויה שלמה ומהממת חושים".למרות שבהמשך אשתדל לחרוג מהמטלות ומהחובות השיווקיות המוטלות על שבועון הקשר בחבל הטבור שלו לתעשייה, ואציג גם סרטים שאינם עולים על המסך ברעם דולבי של אשפי THX, בינתיים אני מנסה שלא להחמיץ את המוצרים הכוחניים והשאפתניים יותר.* * * אחרי שאנקה את שולחני מעודפי הרעם והצלצולים, אני מבטיח ­ בעיקר לעצמי ולהעדפותי הצנועות יחסית בקולנוע ­ להציג את הסרטים הטובים שהעברתם לדי.וי.די לא לוותה בהפקות ענק מרשימות אלא מוסרת את הסרט באיכות מצוינת אך דלה בבונוסים ובתוספות מיוחדות. עובדה שמבלי דעת ­ ולא שאני גא בזאת ­ קלעתי לדעת גדולים ממני. סם המדמם "חבורת הפראים" The Wild Bunch"("); במאי: סם פקינפה; 1969סם פקינפה, במאי נגוע בגאוניות ומי שמת משברון לב בגלל דעיכת הקריירה המפוארת שלו לסרטים מיותרים ומפוקפקים, היה (ונותר) כל מה שאוליבר סטון, וולטר היל, מייקל צ'ימינו, קוונטין טרנטינו וכוראוגרפים אחרים של אלימות נטולת מעצורים, ניסו להיות ולא הצליחו. למרות שהעדפתי האישית נוטה להציב את "פט גארט ובילי הנער" (טרם ראה אור בגרסת די.וי.די) לפני "חבורת הפראים", אין ספק שעם גבי אל הקיר איאלץ להודות ש"חבורת הפראים" הוא סרט מושלם, אלמותי וקלאסי יותר מ"פט גארט", ואחד המערבונים הגדולים של כל הזמנים.כמשורר האלימות החזותית הגדולה של הקולנוע האמריקאי ומחוללו של הז'אנר הגורס שאלימות צריך להיראות ולא רק לרמז עליה, מסתירה האלימות הפקינפאית ­ שלעתים אינך יכול שלא לחייך מול קיצוניותה ­ את גדולתו של "חבורת הפראים"; שעיקרו דיון בסירובה של חבורת שודדים ורוצחים בעלת קוד מוסרי נוקשה, גם אם אינו מקובל על נשות ויצ"ו, לחוות את דעיכת סגנון חייהם בפתחה של המאה ה­20.בהנהגתו של וויליאם הולדן (בתפקידו הטוב ביותר); בהשתתפות ארנסט בורגנ יין, וורן אוטס, אדמונד אובריין ובן ג'ונסון; ועם רוברט ראיין, חברם לשעבר, דולק אחריהם מעבר לגבול מקסיקו בראש חבורת ציידי ראשים המוציאה שם טוב לג'יננגס חאן ולאנשיו; "חבורת הפראים" הוא סרט על גברים המשועבדים לסגנון חיים שזמנו חלף והם מעדיפים לעבור מן העולם בהמולת יריות, דם ומוות מאשר למות מזקנה שתבייש את בחרותם."חבורת הפראים" הינו כה בלתי מנוצח כמערבון האולטימטיבי, שספק אם גם קלינט איסטווד ­ שהתקרב לרמת ההיגד הקולנועי והנרטיבי של "חבורת הפראים" עם "הבלתי נסלח" ­ יצליח בשנות היצירה שנותרו לו להאפיל על הישגו המדהים של פקינפה בסרט ששינה את האופן שאנו צופים במערבון כפי ששינה "הסנדק" את צפייתנו בסרטי מאפיה. מחובר מאלפי שוטים; ערוך לתפארת; משוחק לעילא; כתוב באורח מעורר קנאה (תסריט: וויילון גרין); הותיר אחריו פקינפה ­ שמפיקיו נהגו לגזול ממנו את סרטיו בשלב העריכה ­ מערבון מהמם בעוצמתו. סצנת הסיום, השואו­דאון והשוט­אאוט עם הגנרל מאפצ'ה בהאסיינדה שלו, עם יותר מדי טקילה, נשים מופקרות וחיילים שוחרי הדק, גבתה 12 ימי צילום והפכה לאחד מציוני הדרך הבולטים בקולנוע.תוספות מיוחדות: בפור מט הדי.וי.די מוגדר "חבורת הפראים" כגרסת הבמאי The Director's Cut() האולטימטיבית. אנשים טובים נכנסו לחדר העריכה שנים רבות אחרי מותו של פקינפה והשיבו לסרט את גדולתו ואת הסצנות שנקטמו והושמטו ממנו בגרסת בתי הקולנוע. עובדה זו, בנוסף למעבר המתבקש לפורמט המלבני Widescreen() הממקם במסך הטלוויזיה הריבועי את הפריים המקורי מבלי לגדוע את קצוותיו, שווה את ניכוס הדי.וי.די המשובח הזה לספרייתו הפרטית של כל חובב קולנוע.איפה שסרטים תיעודיים, נשמת אפה של קונספציית הדי.וי.די המורחב, מתעדים ברוב פומפוזיות ופאתוס רועם את כל מה שלא רצינו לדעת על עשיית הסרט, סרטו של הבמאי וביוגרף­פקינפה פול סידור, "אלבום במונטאז'" (בשחור­לבן אותנטי ואפקטיבי) מהווה הצצה אינטימית בעלת ערך מוסף רב ומרובד מידע לשיטת העבודה של פקינפה על "חבורת הפראים".אף אחד מאותם סרטי "מאחורי הקלעים של...", נשמת אפו של הדי.וי.די, לא יצליח להתחרות בתיעוד רגע קולנועי נדיר כמו זה שבו מחליטים ארבעת הפראים, בלי שהחליפו מילה ביניהם, לחזור למאפצ'ה השיכור כדי לשחרר את אנג'ל, חברם השבוי. מראה הארבעה, ניצבים ברחוב מקסיקני מאובק, כשעוז ר הבמאי דוחף אותם מגבם כמי שמתניע מכונית בירידה, בשעה שפקינפה תלוי על מנוף הצילום הגבוה, הוא רגע נדיר שמעטים הם הסרטים שתיעוד אינטימי וחזק כל כך מתלווה אליהם. אמירתו הלאקונית של הולדן לחבריו: Let's go"", נותרה מצמררת גם ללא התיעוד הזה. ליהוקו של השחקן אד האריס בתפקיד קולו של פקינפה, הלואט ציטוטים מדברי הבמאי המנוח, הוא טאץ' נאה.למה כן: אחד הסרטים האמריקאיים הגדולים של כל הזמנים; הסרט התיעודי הוא בונוס נדיר באיכותו. הזלילה הגדולה "מלתעות" Jaws"("); במאי: סטיבן ספילברג; 1975בשנות השבעים עסק סטיבן ספילברג ­ ברגע החסד הקצרצר שלו שבין צניעות נערית ליוהרה והסמכה רבנית ­ במימושם של סלוגנים שהוא עצמו המציא לסרטים שוברי קופות וגדולים מהחיים. את "מפגשים מהסוג השלישי" הקים על ההנחה ש"אנחנו לא לבד"; את "מלתעות" הציף על גבי רפסודה רעועה, אך מאיימת: "לעולם לא נוכל להיכנס למים יותר".כאשר מנכים מ"מלתעות", הסרט שהצמיח זקן אברכי על פניו המגולחות והילדותיות של ספילברג, את היבטיו הנצלניים והזולים ­ משימה לא קלה כלל ­ נותרים עם סרט אימה מסעיר. למרות שהוציא את דיבתם של כרישי כל העולם, קשה להתעלם מהאפקטיביות הגדולה שלו.נכון שרבים מדי מהשלוק­מייסטרים ההוליוודים, מהסופר והתסריטאי פיטר בנצ'לי, דרך המפיקים ריצ'רד זאנוק ודיוויד בראון ועד ספילברג, חברו יחדיו בעיירה בדיונית בשם Amity (ידידות) כדי לשחרר ב­4 ביולי, יום העצמאות האמריקאי, כריש לבן ענק ורעב שנוגס ביסים גדולים מנערות עירומות, ילדים קטנים וגברים בגיל העמידה ומותיר מהם ממצאים פתולוגיים לא נעימים לצפייה, שבאמצעותם מנסים ריצ'רד דרייפוס, ביולוג ימי, ורוי שיידר, צ'יף המשטרה הסימפטי, לשים קץ לזלילה הגדולה; אבל בדרך, ואחרי שהם מצליחים להתנשא מעל כוחות השחור ההוליוודיים המאיימים לדלל את ההיגד הקולנועי של ספילברג, נותרים הצופים עם גרסה אוקיינית ראויה של "הציפורים" מאת היצ'קוק.את ההצגה גונב רוברט שואו המנוח בתפקיד קווינט, יורד ים מצולק; מין קפטן אחאב מודרני הסוחב איתו חשבונות פתוחים עם הים והיורד עם הכריש הלבן אל המצולות באחת הסצנות היותר דוחות בתולדות הקולנוע. על רקע עיירה הטובלת בשלוות החג וראש עיר המעדיף להסתיר את הזולל הימי מידיעת החוגגים כדי שלא לחבל בהכנסות; מצליחים שלושת המוסקטרים הימיים, הנתמכים בצוות יעיל של שחקני משנה, לייצר ביניהם כימיה והומור טובים לנוכח רעבתנותו של הכריש הענק.שנתיים בלבד לפני ששינה ידידו ג'ורג' לוקאס את פני הקולנוע המודרני, הפקיע אותו מידי שחקנים ותסריטאים, מסר אותו לאשפי האפקטים החזותיים והרס את אמנות בקולנוע; מצליח ספילברג לשלב ­ אולי בפעם האחרונה ­ פתרונות מכניים גאוניים עם קולנוע אמריקאי אולד­פשן.תוספות מיוחדות: "מאחורי הקלעים של 'מלתעות'": תיעוד קפדני ומדוקדק של ההתרחשות מאחו רי הקלעים, שבידיו של ספילברג מצליח להיראות מקצועי, מעמיק ומעניק הצצה מקצועית לריגושים ולייאושים שליוו את הפקת הסרט. מאלף לגלות כי לי מרווין וסטרלינג היידן המנוחים, דחו את ההצעה לשחק את קווינט; תלאות בנייתם של שני כרישי ענק מכניים, אחד שיודע לפנות וללעוס ימינה, ושני שיודע לפנות וללעוס שמאלה, כולל אינספור תאונות הטביעה שלהם במכל הענק שבו צולמו הסצנות התת ימיות, מעניקות לסרטון התיעודי טון וגוון אותנטיים.כמקובל בגרסאות די.וי.די שאפתניות, לעולם לא יוותר הבמאי על הצגתן של הסצנות שנותרו על רצפת חדר העריכה. במקרה של "מלתעות", כל סצנה שנותרה על הרצפה ­ בצדק נותרה. האאוטים Outtakes(), מינוח אחר אך לא שונה במהותו מזה המכונה Deleted Scenes, מראים את אקדחו של שיידר נעצר בסצנת הסיום וגרסה לא מוצלחת של מות קווינט. המידע הוויזואלי על כרישים בכלל, ולאו דווקא בהקשר של "מלתעות", חינוכי וטוב לילדים; גם גלריית צילומי הסטילס בשחור­לבן אפקטיבית ומעוררת עניין.למה כן: משום ש"מלתעות" שינה לנצח את פני הקולנוע והעלה את ספילברג על מסלול נסיקתו המהירה; ומכיוון שהתוספות עומדות במבחן הזמן ואינן נ גועות בסוג המגלומניה שתקף את ספילברג בסרטיו המאוחרים יותר. אנחנו עדיין לבד "מפגשים מהסוג השלישי" Close Encounters of the Third Kind"("); במאי: סטיבן ספילברג; 1977אחד מסרטיו הנדירים של ספילברג שקשה שלא לחבבו בשל שאריות תום הנעורים וסקרנות ילדותו, שמביא מי שמנסה לשכתב את ההיסטוריה של המחצית השנייה של המאה ה­20 למפגש ההוליוודי הראשון ­ בקנה מידה כה גדול ונתמך במעשי קוסמות ויזואליים שאינם נראים כפחיות קולה עם נורות המחוברות אליהן ­ עם התהייה "האם אנחנו לבד?" או שמא מתקיימות אינטליגנציות מתקדמות משלנו בגלקסיות אחרות.שופע עושר חזותי נדיר; מעניק לריצ'רד דרייפוס, בתפקיד עובד חברת החשמל רוי נירי, שחקן שעברו לפניו ועתידו מאחוריו, כר פעולה נרחב לאובססיות המרחיקות ממנו את אשתו המבועתת ואת ילדיו הנכלמים; נהנה מבחירת ליהוק מפתיעה של אייקון הקולנוע הצרפתי פרנסואה טריפו, בתפקיד לאקומב, מדען חוצנים הממציא שפת צלילים א­טונלית שבאמצעותה ניתן יהיה לדבר עם חייזרים ידידותיים; מממש את המפגש הראשון בעל חזות אותנטית מוגבלת עם צלחות ושאר חפצי ענק מעופפים של חוצנים שוחרי שלום ותקשורת שמחזירים לכדור הארץ טייסים, ספינות וחטופים שנלקחו ממנו כדי ללמוד אותנו; חמוש בפראנויה מוסווית לכמיהה למגע; וכשהוא לא מזניח את התסריט והסיפור לטובת קלגסי לוקאס; "מפגשים מהסוג השלישי" הוא סרט שגם אם דפיקה על דפנותיו מעלה לעתים הד מתכתי חלול, הוא מצליח להשאיר את הצופה מרותק עד הרגע שבו נפתח פיה של חללית האם וחוצנים הדומים מדי לבני אנוש יוצאים ממנה כדי לקחת, הפעם בהסכמה, את קבוצת המתנדבים שתיעלם בחלל החיצון ל­50 השנה הבאות.תוספות מיוחדות: "מפגשים מהסוג השלישי" ארוז באופן אסתטי מופתי ומסגיר את ההשקעה בניסיון ליצור חבילת די.וי.די שהמילה "אכזבה" אינה רשומה עליה. כמקובל, הדיסק הראשון מכיל את הסרט ואת מגוון ייעודיו הטכניים לדוברי ספרדית, צרפתית ולחירשים הזקוקים לכתוביות באנגלית. הדיסק השני, שמסגיר התייחסות גרפית רצינית להגשה, כמו גם לתוכן, נע מהבנאלי והמיותר, למרתק ולנחוץ.סרט החובה התיעודי על מאחורי הקלעים ותלאות ההפקה, שספילברג הוא כוכבו הראשי, צולם באירופה בעת צילומי "להציל את טוראי ראיין". מה שמסביר את העובדה שספילברג יושב על כיסא במאי ברחובה הראשי של עיירה צרפתית חרבה, עם סיטרואן ישנה תקועה באחת מסמטאותיה. חוץ מהשאלה המנקרת, מדוע לא גוזם הבמאי את ציפורני ידיו ומאמץ את סגנון האוורד יוז בערוב ימיו, מצליח ספילברג, שלא מעט שתן חלף בראשו מאז בכורת "מפגשים" ב­77', לשמור על סוג מסוים של צניעות תפעולית שכה לא מאפיינת אותו בשנים האחרונות. כעזר כנגדו מוסרים את עדויותיהם המעניינות לפרקים; בוב בלאבן, מי שמשחק בסרט את הקרטוגרף שנבחר להיות המתרגם הצמוד של טריפו, וריצ'רד דרייפוס המקשיש, בזקן צבוע באדום ששיבה מבצבצת משורשיו."מאחורי הקלעים" נבחנים תמיד בסחורה החמה, הרלוונטית והאינפורמטיבית שהם מספקים. מי שלא קראו ביוגרפיות של ספילברג, יופתעו בוודאי לגלות שבחירתו הראשונה של ספילברג לתפקיד נירי היה סטיב מקווין המנוח. על פי ספילברג, הסיבה שמקווין, שאהב את התסריט, השיב בשלילה על ההצעה, היתה טענתו שהוא מעולם לא בוכה בסרטיו, בשעה שהתסריט מבקש מדמעות לזלוג על לחייו. נעים להיזכר בספילברג השובב שבחר להציג את מלינדה דילון, בתפקיד האם שחוברת לדרייפוס אחרי שבנה הפעוט נחטף בסצנת הברגים המסתובבים, בחולצת סריג צמודה ללא חזייה.הדיון בשאלה כיצד אמורים חוצנים להיראות רחב יחסית, אך אינו עונה על התהייה מדוע הוחלט להציגם כגרסה מעוותת, פלסטית ונטולת קווי מתאר מדויקים, של בני אדם. בעיקר מסגירה הבחירה את העובדה שראשו של ספילברג היה נתון בעת ההפקה בעיצוב חזותו של אי.טי, סרטו הבא. נוכחותו של הצלם וילמוש זיגמונד, משרה על ההפקה סוג של השראה שבדרך כלל אינה מאפיינת את הסרטים התיעודיים, הקופצניים והרעשניים הללו. הצופים ישמחו לגלות שהחוצנים הקטנים הם בעצם רקדניות בלט בנות 13 שאופרו בקפדנות. הסרט התיעודי מקיף, שופע מידע, עמוס הסברים וגילויים מפתיעים, למרות שהדיון הכללי נוטה לכיוון הטכני­פעלולני.וכמובן, הסצנות שנשמטו מהגרסה הסופית. כאלה יש כאן יותר מעשר, כולל אלו שספילברג שילב, שנה וחצי אחרי הבכורה, בגרסת "המהדורה המיוחדת" שהאולפן הרשה לו לשפר ולשפץ, בתנאי שיראה את חללה הפנימי של חללית האם. הפשרה הכואבת הזאת שספילברג מצר עליה, היתה אתנן כבד מדי לשלם למפיקים שהעמידו לרשותו מיליון וחצי דולר למהדורה המיוחדת.למה כן: למרות העובדה שהוא פרי דמיונו של יוצר קולנועי שברבות הימים הרס את הקולנוע המודרני במו ידיו, נותר "מפגשים מהסוג השלישי" סרטו האחרון שבו מבצבץ עדיין דמיונו הנערי מבעד להמולת האפקטים החזותיים. וגם בשל ה עובדה שמישהו ממזרי לא שכח להראות כיצד הדביקו אשפי הדגמים הקטנים דגם מוקטן של R2D2, הרובוט מ"מלחמת כוכבים", לתחתיתה של אחת הצלחות המעופפות. אין כמו בדיחה פרטית הזוכה לחשיפה פומבית. חזרה גנרלית "מת לחיות" Die Hard"("); הטרילוגיה; במאים: ג'ון מקטירנן (הראשון והשלישי) ורני הרלין (השני); 1988/1990/1995מה שהחל כסרט פעולה פורץ דרך, כריזמטי, הדוק ואפקטיבי להפליא, עם השתלטות חבורת קלגסים גרמנים (יאוול הר גרובר!) על גורד שחקים מגלומני של חברת נאקטומי היפנית בערב חג מולד אביבי בלוס אנג'לס, עם ברוס וויליס הנמרץ בתפקיד ג'ון מקליין, שוטר ניו יורקי הנקלע במקרה לפיגוע הטרור ונוטל חלק פעיל באחת החזרות הגנרליות הקולנועיות של הריסת גורד שחקים בסרט שעובד למציאות עם הפיגוע במגדלי התאומים; על קטעי האקשן החזקים שבו, ההומור הציני היבש, השוטר השחור חובב הקרמבו Twinkie() ואלכסנדר גודונוב, רקדן בלט שמוציא שם טוב לכוראוגרפיה אלימה; הוא סרט אלים שקשה להסיר ממנו את העיניים משום שהופקד בידיו האמונות של הבמאי ג'ון מקטירנן. אבל אבוי, הסרט השני בטרילוגיה נמסר לידיו המגושמות של הסקנדינבי רני הרלין, שהפך את "מת לחיות 2" לגרוטסקה טובלת באלימות והמשוועת לתסריט שימחזר את הציניות המושחזת של קודמו. מכיוון שלא אלמן אמריקה, שבו וויליס ומקטירנן וחברו ב"מת לחיות ­ הנקמה", ופוצצו באופן שיטתי א ת ניו יורק התמימה, טרם שנאלצה להתמודד עם המציאות המרה שבה הסרט הדמיוני ביותר הוא תוכנית הפעולה המעשית של פנאט מוסלמי.משום שעל פי כל אמת מידה שיווקית ­ או היעדרה של כזו ­ הטרילוגיה של "מת לחיות" היא קולנוע מופתי שיש לארוז אותו בקופסה דפיניטיבית בצבע כסף, עם שני דיסקים לכל סרט, מוזמן החובב האולטימטיבי לנכס לעצמו את שלישיית "מת לחיות" כמו היתה הקלטה מחודשת ומסעירה של הקונצ'רטי הברנדנבורגיים של באך.תוספות מיוחדות: לצד כל השטיקים הרגילים בהפקות יוקרה כגון אלו; מדברי ההסבר של הבמאי בגוף הסרט (במידה שאתם מוכנים להניח למבטאו הכבד של הרלין להפריע לכם לסבול מסרטו המסורבל); לפיצ'רטים קטנים באדיבות HBO, שכמו מתברגת אל מאחורי הקלעים אבל בעצם זוכה ללקט פירורים נטולי חשיבות משולחן הקייטרינג של חברת ההפקה שעזבה את העיר; דרך ראיונות עם וויליס, המתמחה במתיחת שרירים ובמלל מועט וחסר עורך מוסף; הדיסק השני, המיוחד, זה שמזניק את מחיר הקופסה לשמים, הוא אכזבה גדולה.בסדר לא כרונולוגי: "מאחורי הקלעים" של "מת לחיות 3" הוא סרט תיעודי חדור תזזית לא נעימה, דל במידע רלוונטי ואקשן וחדור ­ עד כד י גועל נפש ­ בתחושת חשיבות ערך עצמו. אחרי שהדי הפיצוצים נמוגו וצוותי הניקוי שיקמו את ניו יורק, מותר לנחש שיחלוף זמן רב עד שראש עיריית ניו יורק החדש יניח לחברת הפקות הוליוודית להפוך את עירו המלקקת את פצעיה, לעיי חורבות מקרטון. חבורת סלבריטיס, רבים ומגוחכים מדי, שחברו לקדם את הסרט עם בכורתו בטלוויזיה האמריקאית, מוכנים ודאי לאכול את דבריהם בדיעבד; כולל רודולף ג'וליאני, ראש עיריית ניו יורק, המברך על שובו של מקליין לזירת הפשע.דגש מיוחד על צוות הפעלולנים עוזר לצופה ההדיוט, זה שטרם צפה בעשרות סרטים דומים, ללמוד כיצד גורמים למונית צהובה לזנק מתוך סנטרל פארק אל הכביש, ולומד כי וויליס, גברתן נפוח שרירים, מתעקש להשתתף בפעלולים בעצמו. איפה ששני הדיסקים הנוספים, הריקניים, המשמימים והמיותרים של שני הסרטים הראשונים אינם מציגים נתון חדש בעל ערך, דווקא הסרט השלישי מציג את אחד הערכים הנדירים ביותר בעולם הדי.וי.די: סיום אלטרנטיבי. בניגוד למותו של סיימון המיגרנוטי והרצחני בגרסה הסופית בהתרסקות המסוק שממנו הוא מנסה לחסל את וויליס, מציג הסוף האלטרנטיבי ­ שצולם אך נגנז ­ את בריחתו של סיימו ן מאמריקה. וויליס, שכנראה איבד את עולמו, אשתו ומשפחתו, עוקב אחריו עד עיר אירופאית אלמונית, ומקיים איתו את השואו­דאון הסופי בבר אפלולי בעל חזות מזרח אירופאית. אחרי שהם מחליפים את החידודים והרפליקות המתבקשות, יורה סיימון בוויליס. אופס. ברוס ­ כמה לא הוגן ­ מוגן באפוד, מה שמרשה לו לחורר את סיימון הרשע (ג'רמי איירונס) כאוות נפשו ולחדוות הצופים שנמאס להם מטרוריסטים נאו נאצים המנתצים ערים אמריקאיות כמו בנייני לגו.למה כן: בגלל הסרט הראשון והשלישי בבימויו המשובח של מקטירנן.למה לא: בגלל השקשוקה המושלגת בבימויו של רני הרלין. הסטה לה ויסטה, בייבי "שליחות קטלנית 2" ("2 Terminator"); במאי: ג'יימס קמרון; 1991סרט המשך בלתי נמנע ל"שליחות קטלנית" (1984) עם ארנולד שוורצנגר בתפקיד סיבורג רצחני הנשלח לעבר פעם נוספת. הפעם, במקום לחסל את שרה קונור (לינדה המילטון), אמו של ג'ון קונור, מי שיהיה מנהיג ההתקוממות האנושית נגד שלטון המכונות אחרי השואה הגרעינית של שנת 2029, מגן שוורצנגר על קונור ובנה הצעיר מפני T­1000 (רוברט פטריק), גרסה סיבורגית ממתכת נוזלית, קטלנית ומשוכללת יותר של שוורצנגר.במובנים רבים עולה הסרט עתיר הפעלולים, רב הפיצוצים והיריות, והמנסה לצקת תוכן אידאולוגי בסרט פעולה שבידיים אחרות היה נראה כמו מוצר נחות בהשתתפות ז'אן קלוד ון דאם ביום רע, על קודמו. לא ספרתי את כמות התחמושת שנורתה בסרט, אבל אין ספק שהיא עולה על מה שהורידו האמריקאים עד עתה על אפגניסטן. "שליחות קטלנית 2" הוא מסרטי הפעולה עתירי הקריצות והניסיון להומור תחת אש, והוא עושה את הבלתי האפשרי בהניחו לשוורצנגר, מפולת סלעים אוסטרית עם מבטא בלתי נסבל, להיות כמעט אנושי בתפקיד מכונה.תוספות מיוחדות: כפי שקורה תמיד בבית מדרשו המגלומני של קמרון ­ במאי המגיח לעתים רחוקות בלבד, אבל תמיד עם להיטים חסרי תקדים ­ גרסת הדי.וי.די האולטימטיבית (שלא לבלבל עם גרסאות די.וי.די מוקדמות), ארוזה בכריכת מתכת כסופה; מצורפת אליה חוברת ובה כל מה שרצית ולא רצית לדעת על הסרט ותוספות מיוחדות ובונוסים באורך של כשש שעות בערך. כל זאת בנוסף לשתי גרסאות שונות של הסרט: זו שהוצגה בבתי הקולנוע, וגרסת הבמאי.כמקובל בהפקות די.וי.די גרנדיוזיות, לפניכם מבוך בונוסים מעוצב להפליא, שהניסיון לבקע את תוכנו ולסקור בהצלחה את כל מה שהועמס על גבי הדיסק השני גורם לצופה שאינו אשף מחשבים, לתסכול רב. למי שסבלנותו בידיו וזמנו אינו קצוב, "שליחות קטלנית 2" הוא עיסוק מאתגר בן עשר שעות ויותר. כעיוור בשדה מוקשים משוטט הצופה בין התפריטים השונים כשהוא לוחץ, לעתים מבלי לדעת על מה, על הכניסות השונות שדלתותיהן נפתחות ונסגרות בחבטה מתכתית.שלושה סרטים של "מאחורי הקלעים של...", באורך של 20 דקות פלוס כל אחד; התסריט המלא; הסבר מאלף על ההבדלים בין שתי הגרסאות והצגת הסצנות שנוספו, בנפרד משילובן בסרט המלא; מומחה ישראלי ללוחמה זעירה בשם עוזי גל, זוכה כאן לזמן מסך ארוך מדי. הוא שאימן את גיבורי הסרט, בעיקר את המילטון, בשימוש במגוון כלי הנשק המופיעים בסרט. מי שלא התעייף, מוזמן לחוות את שלבי הפקתו של הסרט, משלב התסריט ועד היחצנות, בעשרות כניסות אל אתרים שתחילתן בטקסט מודפס על המסך, והמשכן בהרצאת בעלי העניין על תרומתם. לא נשכחו Storyboard­ה.ראיונות עם כל מי שעבר ליד ההפקה. תיעוד מייגע של איפור שוורצנגר. וזמן מסך בלתי נגמר, שעניינו עולם האפקטים החזותיים שהפכו את הסרט למוצר כה מוצלח ויעיל. ואם לא די בכל אלה, 20 דקות נוספות מוקדשות להקמתו באולפני יוניברסל של פארק "שליחות קטלנית" בתלת ממד, שצולם, הוכן והופק על ידי קמרון, בהשתתפות כוכבי הסרט. למרות שאיפה מקצועית אמיתית לצלוח את כל הבונוסים שמציע הדיסק, גברה העייפות על הדבקות במשימה.למה כן: מכיוון שלשיטתו, "שליחות קטלנית 2" עונה על הגדרת הז'אנר שבתוך מגבלותיו הוא מתפקד יותר מכל סרט אחר בז'אנר זה. וכמובן אותו אוקיינוס בלתי צליח, אך מעורר הערכה מהולה בבחילה קלה, של תוספות מיוחדות שאינן שונות מניסיון טיפוס אמיץ על האוורסט.הערת המחץ: מי שלא הסתפק בשתי הגרסאות ­ הקולנועית ו"גרסת הבמאי" ­ של "של יחות קטלנית 2", ישמח לגלות שבדי.וי.די עתיר הסחורה הזה מסתתרת גרסה שלישית, הארוכה מכולן. את הסוד הזה אני נותן בחינם (אחרים יימסרו בתשלום מלא). בחרו בתפריט המרכזי את הרובריקה Special edition""; לחצו בשלט על Play special edition"" והכניסו את הקוד 82997; זה יכניס אתכם לגרסה הדפיניטיבית. תבלו. הטריפ של גריידי "נערי הפלא" Wonder Boys"("); במאי: קרטיס הנסון; 2000מבוסס על ספרו על מייקל שאבון, מנערי הפלא של הספרות האמריקאית המודרנית, עוסק "נערי הפלא" ביחידת זמן קצרה ותחומה בחייו של גריידי טריפ (מייקל דאגלס), פרופסור לספרות וסופר מצליח של ספר אחד שאשתו עוזבת אותו והוא נאלץ להתחייב לאהובתו (פרנסס מקדורמנד) הנשואה לדיקן האוניברסיטה שבה הוא מלמד; לתחום את טרלולו של תלמיד לספרות המהלך על הקו הדק שבין גאונות לשאיפות התאבדות; ולארח את המו"ל ההומו שלו, רוברט דאוני ג'וניור. רק במאי מוצלח כהנסון יכול לשרוד הזיה חורפית כזאת בפיטסבורג המושלגת.דאגלס, שחקן המרגיז ומקומם יותר משהוא מרתק, מוצא כאן תפקיד ההולם את יכולתו. צוות שחקני המשנה המקיפים אותו מעניקים לו אסיסטים נהדרים. פס הקול מסגיר את גילו ואת העדפותיו המוזיקליות של טריפ (שנות השישים). והסרט ההזוי הזה, שממש במקרה נמצאה לו גם עלילה, מצליח להיות כובש, מסויט, מרתק, מעורר כאבי לב מתוקים ומיוחד, בעת ובעונה אחת.תוספות מיוחדות: הראיונות עם כל האנשים המרכזיים בהפקה, חוץ מדאוני ג'וניור שכנראה היה כלוא בעת הפקת הדי.וי.די, אינטלי גנטיים, מהורהרים ומעניינים.מצויד במפת העיר פיטסבורג, אתר מפתיע לצילומי סרט, עם אתרי הצילום האמיתיים המופיעים בו, מסביר הנסון מדוע בחר לצלם בעיר הפלדה שירדה מנכסיה. בונוס נוסף מראה את הנסון מסביר את בחירתו בטרובדורים הבולטים של התקופה כדי להשתמש בשיריהם בסרט, כולל הדגמת הסצנות שבהן הם מופיעים. לא במקרה זוכה בוב דילן לשלושה שירים פרי עטו בסרט.בונוס גדול: הנסון מסביר כיצד הפתיע אותו דילן הבלתי צפוי ושלח לו דיסק ועליו שיר שחיבר במיוחד לסרט: Things Have Changed"". חותם את פרק התוספות המיוחדות, קליפ השיר החדש של דילן בהשתתפותו.למה כן: מכיוון שהסרט מגרד את ציפוי לבו של כל מי שנתקע בנסיבות אישיות ומקצועיות נטולות מוצא ונאלץ לחתוך את עתידו. וכמובן, הקליפ של דילן. אימה במעמקים "הסערה המושלמת" The Perfect Storm"("); במאי: וולפגנג פטרסן; 2000סיפור אמיתי המבוסס על ספרו התיעודי המרתק של סבסטיאן יונגר, שעניינו תופעה מטאורולוגית נדירה שהתרחשה ב­91', שבה חברו שלושה אלמנטים אקלימיים למה שחזאים מכנים "סערה מושלמת", הוא גרסה קולנועית של טביעת ספינת הדיג "אנדריאה גייל". נמל הבית: גלוסטר, ניו אינגלנד; ששת מלחיה וקברניטה (ג'ורג' קלוני) יצאו לים כדי לכפר על שלל דל בהפלגה קודמת.פטרסן הגרמני הוא במאי מיומן ולא נטול דמיון והומור, שהאוקיינוס הוא בד הציור שלו. אלמלא היה הסיפור אמיתי, קשה היה לקנות את מראה הגלים הענקיים המסתערים על ספינת הדיג הקטנה שהולכת ומסתבכת במשולש האקלימי בלי לדעת שהיא מפליגה אל סופה. החיבור בין הדינמיקה החברתית המיוחדת; תחושת האותנטיות בהמחשת מקצוע דיג דגי חרב; נסיונו של קלוני לחזור עם תאי קירור עמוסי שלל והיסחפותה של הספינה הקטנה אל אחד האירועים האקלימיים הקטסטרופליים של המאה שעברה; מניבים סרט שהוא יותר מסרט חובה לדייגים בצפון מזרח ארצות הברית. סיפורי הטביעה והמוות שכמו ידועים מראש, אינם גורעים מהמתח, מהמאבק באיתני הטבע הה רסניים ומהניסיון האמיץ של הספנים להגיע אל חוף מבטחים. מלוהק בשחקנים חזקים וכתוב היטב, "הסערה המושלמת" הוא מסוג הסרטים שקשה להסיר מהם את העיניים. גם כאשר מצב הרוח, כמו הברומטר, צולל עם ה"אנדריאה גייל" האומללה למצולות.תוספות מיוחדות: בשל העובדה שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי, היתה מלאכתם של המפשפשים מאחורי הקלעים קלה יחסית. קרובי משפחה של הנספים ומי שחוו את הסערה על בשרם, כמו חומר גלם חדשותי מהאירוע עצמו, מעניקים להצצה מבעד לחור המנעול כוח תיעודי רב. כמובן שבנקודה מסוימת במהלך סיפור ההפקה אנו נדרשים, כמקובל בעידן האפקטים החזותיים המושלמים, לסור עם הצוות המתעד אל מכל המים הענק שבו צולמו הסצנות על ספינת הדיג. מה שבולט, עד כדי ריתחה, היא העובדה שיוצרי הסרט קדים קידה של כבוד אל אנשי הקסם הממוחשב של לוקאס ILM(), כדי להודות להם על תרומתם החשובה; לטעמי, על חשבון מאמציהם האנושיים המוצלחים של השחקנים להתמודד עם כוחה של מכונת הקולנוע האימתנית שהקים לוקאס בחוות סקייווקר במרין קאונטי, קליפורניה.ועדיין גדולה תועלתו של הסרט התיעודי על חסרונותיו. שכן לא נזנחה תרומתו של המלחין ג'יימס הורנר, שהלחין את פס הקול, ולא נעשה ניסיון ספילברגי להתעלם מהכאב האנושי שטרם התפוגג, עשר שנים אחרי האסון, בקרב קהילת הדייגים של ניו אינגלנד. מתוך הקסם הדיגיטלי ­ היכול להקים אוקיינוס וגם להפוך אותו ­ מבצבצת דרמה אנושית שהתוספות המיוחדות לסרט בגרסת הדי.וי.די אינן שוכחות להדגיש, למרות העובדה שאלמלא מעשה הקסמים האולפני, אי אפשר היה לספר את סיפור הסערה המיתולוגית.למה כן: סרט חזק, אנושי, אותנטי ושאינו לוקה בהפי אנד סכריני. נתמך בתוספות מיוחדות שאינן מקריבות את האנשים בשר ודם ובעלי החזון על מזבח התחכום האלקטרוני. אפילו בוקרים מקבלים בלוז "ספייס קאובויס" Space Cowboys"("); במאי: קלינט איסטווד; 2000גם אם אני הצופה היחיד שאהב את מערבון החלל הזה, אני מוכן להיהרג על זכותי לומר זאת. צריך את ההומור היבש של קלינט איסטווד, הבמאי והשחקן, כדי לביים תשובה קומית מודעת לעצמה, ל"חומר הנכון" המצוין של פיליפ קאופמן, המבוסס על ספרו התיעודי של טום וולף על תחילת דרכה של תוכנית החלל האמריקאית, ששיאה נחיתת האדם הראשון על הירח.ארבעה טייסי סילון מקשישים בסגנון צ'אק ייגר האגדי נקראים להציל לוויין תקשורת רוסי גוסס המאיים לחזור לאטמוספרה ולהתרסק. למרות שאשפת לוויינים מתרסקת פעם בשבוע ודבר לא קורה, הפעם מדובר בלוויין שחובה להצילו. מכיוון שאיסטווד הוא מי שתכנן את הלוויין ­ שמפרטו הטכני הגיע לידי הסובייטים בימי המלחמה הקרה ­ לא נותר למנהל תוכנית החלל של נאס"א, אויבו משכבר הימים של איסטווד, אלא להניח לאיסטווד לסחוט אותו כדי לאפשר לארבעת הקשישים שנושלו מתוכנית החלל בשנות השישים, לממש את חלומם.עם איסטווד, טומי לי ג'ונס, דונלד סאתרלנד וג'יימס גרנר המצוינים, מגובים בצוות חזק של שחקני משנה, נע הסרט מפרודיה משעשעת על סרט י חלל, למלודרמה היוצאת משליטת הבמאי והתסריטאי ברבע האחרון של הסרט. אפילו תסריט שמתפורר בידיו, אינו יכול למנוע מאיסטווד לספר סיפור טוב המבוצע בתבונה.תוספות מיוחדות: ראיון עם עורך הסרט ג'ואל קוקס, שהוא מלמול לא הכרחי בדבר קשייו של עורך מודרני לשלב שחקנים חיים עם אנימציית מחשב; הראיון המלא שמעניקים ארבעת ה"אסטרונאוטים" לתוכנית הלילה של ג'יי לנו; מישהו שאיננו אמורים לזכור את שמו, מסביר כמה קשה לבנות חליפות חלל שניתן לשחק בתוכן; מאחורי הקלעים עם קלינט איסטווד, לי ג'ונס, גארנר וסאתרלנד; לילדים ולילדים בנפשם: DVD­ROM, משחקים ותוכנית טיסה אינטראקטיבית.למה כן: כל התוספות נכנסות ברווחה בדיסק בודד שבמרכזו סרט מהנה ומבדר המגדיר באופן מודע את המעבר האכזרי שנאלצים שחקנים בני גילם של ארבעת פרשי השחקים לעבור מהאנשים הצעירים והסקסיים שהיו, לקשישים בעלי ישבנים שמוטים, כתמי כבד על עורם ובלוריות מקלישות.* הפרק השלישי בכתבה יפורסם בשבוע הבא* * * DVD Rock יותר מההנאה הרבה המגולמת בסרטים עלילתיים שנראים ונשמעים נפלא בשל המרתם לפורמט הדי.וי.די ולצפייה בהם בציוד מודרני עתיר רמקולים, סראונד וכדומה; את ההנאה הגדולה ביותר אני מפיק מצפייה בדי.וי.די מוזיקליים. תיעוד של הופעות מיתולוגיות כוודסטוק, "הוולס האחרון", אלטמונט ואחרות; ערב אינטימי בחברת זמרים ולהקות הלקוחים מז'אנרי רוקנרול האהובים עלי; וסיפורים מוזיקליים ­ הכוללים הצצה אינטימית אל מאחורי הקלעים ­ המספרים את סיפור הקלטתם והפקתם של אלבומי מופת אלמותיים. להלן מבחר מייצג בלבד של סרטי די.וי.די מוזיקליים השווים את המקום שהם תופסים על המדף* D'ont Look Back"" ­ סרטו התיעודי של די.איי.פניבייקר על מסע ההופעות של בוב דילן באנגליה, 1965.* Woodstock"" ­ "גרסת הבמאי" מייקל וודלי, המתעדת את הפסטיבל המקורי בשנת 69', שלה נוספו 30 דקות, זמרים ולהקות שלא היו בסרט המקורי.* Lynyrd Skynyrd, Lyve from Steel Town"" ­ הופעה של הלהקה שמסרבת למות למרות שחבריה מתים כמו זבובים.* Bruce Springsteen, Blood Brothers"" ­ תיעוד איחודה של ה"אי סטריט בנד", להקתו המקורית של ספרינגסטין, לצורך הקלטת ארבעה שירים ששובצו באוסף להיטים שלו.* A Tribute to Stevie Ray Vaughan"" ­ הופעה שבה משתתפים אריק קלפטון, בי.בי קינג, בוני רייט, רוברט קריי, ד"ר ג'ון, באדי גאי ואחרים; מחווה לגיטריסט הגדול שנהרג בתאונת מסוק.* John Fogerty, Premonition"" ­ הופעת קאמבק נהדרת של ג'ון פוגרטי, מייסד של "תחיית קרידנס קלירווטר", אחרי שנות שתיקה ארוכות.* Eric Clapton, Crossroads"" ­ קונצרט צדקה למכון הגמילה שהקים קלפטון, בהשתתפות שריל קרואו, דניס סנדבורן ובוב דילן.* The Rolling Stones, Bridges to Babylon"" ­ קונצרט הענק המושקע של הסטונס עם מיטב שיריהם, הופעות אורח ופעלולי במה מרהיבים.* Jackson Browne, Going Home"" ­ שילוב מרגש של שיחות עם בראון האינטליגנטי והמוכשר עם מיטב שיריו בהופעה חיה.* The Allman Brothers Band, Live at Great Woods"" ­ קונצרט מוצלח, מרגש ורב אלתורים, של אחת מלהקות הרוק האמריקאיות הגדולות של כל הזמנים.* Neil Young, Road Rock"", ­ בגשם שוטף, באתר הררי בקולורדו, נאספו ניל יאנג, אשתו, אחותו ונגניו הקרובים להופעה קומוניקטיבית ­ יחסית ליאנג האניגמטי ­ המשלבת בתבונה קטעים אקוסטיים עם קטעים חשמליים, ששיאם גרסה בת 20 דקות של The Eagles, Hell Freezes Over" *."Cowgirl in the Sand"" ­ תיעוד הקאמבק (94') של אחת הלהקות הפופולריות בכל הזמנים, שהצליחו להניח בצד את חילוקי הדעות שלהם ולהתרכז במוזיקה האטרקטיבית.* The Grateful Dead, Welcome to New Year's Eve"" ­ ארבע שנים לפני מותו של ג'רי גרסיה, חוגגים הגרייטפול דד את ערב השנה החדשה באוקלנד, עם מיטב שיריהם וקהל מעריץ המכונה The Rolling Stones, Gimme Shelter" *.Dead Heads" ­ סרטם של האחים מייזלס על קונצרט השנאה והאלימות באלטמונט, קליפורניה, שיצא משליטה בהתקף אלימות של "מלאכי הגיהנום". רק מיק ג'אגר לבדו יודע מדוע נשכרו המלאכים לאבטח את ההופעה שחתמה את שנות השישים באטיוד כה מכוער.* The Who, Live at the Royal Albert Hall"" ­ בגילם העכשווי, עם פיט טאונסנד מקריח וללא קית מון המת, חברו המי למחזר את עברם. זה מצליח לעתים, אבל לא כאשר הם מניחים לבריאן אדמס לשיר את "מאחורי עיניים כחולות".