גיל הגדול ויונתן הקטן בגיל 25, ריבה הוא אבא מאושר ליונתן, הוא ג'וסי טרטל ("רק שלא יהיה רואה חשבון"), סלבריטי בעצמו ובלונדיני מתמיד. ריבה כזה תמי שמש­קריץ 21/11/01 מאז פרסם את המדור המונומנטלי "שליחות קטלנית" בפעם האחרונה, הפך גיל ריבה למרואיין מבוקש. כולם רצו לדבר עם האיש שהעלה (או הוריד, תלוי את מי שואלים) את מדורי הרכילות כיתה. בסגנונו הייחודי, ויש האומרים ברשעותו המסוגננת, המציא ריבה ביטויים שכבר מזמן הפכו למטבעות לשון. למשל, המילה "קולבית" בה השתמש כתחליף ל"דוגמנית", או "בון­ביבו", המילים שבישרו לאומה על אקט אינטימי שהתרחש בין שני סלבריטאים.ככל שהרשעות שנטפה מהמדור גדלה, כך גדל גם מספר הקוראים שלו, עד כי ריבה הוכתר לאחרונה על­ידי יובל נתן, עורך "רייטינג", שמבין דבר או שניים בפופולריות, כ"אולי העיתונאי הכי נקרא בישראל". ברשימת האנשים המשפיעים ביותר על התקשורת הישראלית, שהופיעה בעיתון "התקשורת" בשנת 1999, הוא דורג במקום ה­69, שני מקומות אחרי העורך שלו דאז, דורון גלעזר. אלא שריבה כבר מזמן חצה את הגבולות, והפך לסלבריטאי בזכות עצמו. במסיבת ההשקה (כינוי שלו) לבנו התינוק נכחו רבים מסלבריטאינו, החל בדודו טופז ומרב מיכאלי וכלה במשה ואורנה דץ. כולם, אגב, עלו איתו לבמה ופצחו בשירי קריוקי. פניות רבות הגיעו למערכת "7 ימים" על מנת להחליף את ריבה, כאשר כל הפונים מודעים היטב לכוח הרב שהמשרה מעניקה ולקרש הקפיצה הפוטנציאלי. לזכותו של ריבה ייאמר, שלפני שזינק הלאה, התמיד בתפקיד הרכילאי זמן רב יותר ממרבית העוסקים במלאכה. שנה שימש כרכילאי ב"צומת השרון", חמש שנים ב"7 ימים", מספיק זמן כדי להפוך לבר סמכא בתחום. יש לו אפילו משנה סדורה ­ התזה הבלונדינית ­ הנלמדת בבתי ספר לתקשורת, ושהיילייטס ממנה תוכלו לקבל מיד. קוטלר יותר בלונדינית מחיימוביץ' "אני לא מכיר מישהו יותר בלונדיני ממני, אפילו לא אורלי ויינרמן", מכריז ריבה. אם הכל ילך כשורה, תקבלו אותו בפורמט טלוויזיוני בלונדיני לעילא. הפיילוט כבר צולם, הדליפו משהו על ראיונות עם סלבריטאים בלימוזינה, אבל הכל נורא סודי, וריבה מוכן לשחרר רק ששני גופי שידור גדולים מתקוטטים ביניהם בשאלה מי יזכה בו. בשלב זה עוד לא ידוע מי יזכה (והאמת, גם לא במה), אבל מה שבטוח הוא שריבה בן ה­25, לשעבר שוטר צבאי, שהפך זה מכבר למ.צ של הביצה התל­אביבית, יפשוט את המדים עוד מעט קט לטובת המקום הטבעי לטיפוסים צבעוניים כמוהו: קדמת הבמה.­ מתי חל המהפך שבמהלכו נהיית סלבריטי בעצמך?"אני לא יודע לענות על השאלה הזאת. הצורך הבלונדיני תמיד היה קיים בי". ­ כשאתה אומר בלונד, למה אתה מתכוון?"בלונד בעיני זה לא רק צבע, זה גם אקלים, השראה, סיטואציה, צורת חיים. זה הטפל העיקרי, ובעצם הדבר הכי חשוב, לטעמי".­ אני עוד לא בטוחה שהבנתי."נגיד שיש שני אייטמים, אחד על יזהר כהן ואחד על אורלי ויינרמן. מה תקראי קודם?". ­ ויינרמן."אוקיי, ונגיד שיש שני אייטמים, אחד על מיקי חיימוביץ', ואחד על אושרת קוטלר. על מי תקראי קודם?".­ על קוטלר. "כי היא הרבה יותר בלונדינית ממיקי חיימוביץ'. הבנת?". נורא סקסי להיות פרקטי אולי בשל ההכשרה שקיבל בבית אמו עובדת השב"כ, במשך שנים איש לא ידע על מערכות היחסים של ריבה עצמו, ולבד משמועות על האוריינטציה המינית הלא ברורה שלו, לא נמצאו ראיות עסיסיות על חייו. לכן לא פלא שכשהודיע שהוא עומד להיות אב, הפתיע לא מעט ממכריו. אם בנו, רונית זק, מבוגרת ממנו בשבע שנים. השניים גרים יחד באחד המגדלים בתל­אביב, בדירה לא יאפית, כי אם "הכי פרקטית, כי זה נורא סקסי להיות פרקטי", ומגדלים את ג'וסי טרטל בן ה­4 חודשים. בתעודת הזהות הוא אומנם רשום כיהונתן, אבל ריבה מצהיר כי זה שם לצורכי ברית מילה בלבד: "כשהוא נולד הוא נראה בול כמו צב. הוא היה משורין, הראש האדיש שלו שיצא כזה החוצה. היה לו מבט מבוגר, לא של מישהו שהרגע נולד, והוא היה הכי עסיסי, נטף לו רוק הכי מתוק שרק יכול להיות. ג'וסי זה גם על שם הג'וסי­טיוב של לנקום". עוד הבחנות של האב הגאה תוכלו לקרוא מעתה במדורו האישי החדש ב"7 ימים", "בשם האב". "נורא רציתי ילד", מנסה ריבה להסביר, "הייתי במין תקופה כזאת בחיים, שהבנתי שאם אני לא אעשה את זה עכשיו, יהיה לי יותר קשה אחר כך. היו שמועות שילדים זה משהו שמשאיר אותך באיזוש הי מציאות, ושהמציאות נצבעת בצבעים מאוד צבעוניים, והבלונד הופך להיות אמיתי. היום אני בודק את זה הלכה למעשה". ­ אתה לוקח את האבהות בתור אתגר?"אני לא לוקח, זה נמצא. היה לי חשוב שיהיה לי עוגן, שאני אדע שיש לי בשביל מה לקום בבוקר וללכת לישון בלילה. החלום שלי זה לצאת לפנסיה בגיל 30 ושג'וסי, שכבר יהיה בן שבע, יסחב אותי בקלנוע ממקום למקום באיזה מושב, ואני אשב ואכתוב את הרומן שיהיה רב מכר מטורף, כשג'וסי יקטוף לי תותים וסברסים. בשביל זה צריך ילדים, לא? שיהיה מי שיביא לי את המאפרות, שירד לקנות את הסיגריות, שיחזיק לי את הקטטר. ילדים זה פרקטי". ­ אז החלטת שאתה רוצה להיות אבא, אבל לא בא לך להתחתן?"זה נראה לי אירוע מקסים, להתחתן. אני נורא אוהב אירועים, ואני לא שולל את האפשרות. כרגע אנחנו לא נשואים, למרות שאני מאוד אוהב את רונית. היא האשה הכי מדהימה בעולם. כאילו, אם לא היא, הייתי מת. היא ממש הצילה אותי הרבה פעמים. אני מכיר אותה חמש שנים, אבל אנחנו חיים יחד רק שנתיים".­ לפניה לא גרת עם אף אחת?"גרתי הרבה שנים לבד. היו לי כל מיני מערכות יחסים, כאלה ואחרות". ­ שבאופן מוזר אף אחד לא ידע עליהן."באופן מאוד מכוון. המקצוע שלי הוא לדעת דברים על אנשים, אבל דאגתי שאף אחד לא ידע שום דבר עלי".­ האבהות מתגמלת כמו שסיפרו לך?"זה בדיוק מה שאני בודק, האם ילדים זה שימחה או שמיכה? ארבעת החודשים האלה היו הכי אינטנסיביים שהיו לי בחיים. מרתק, מעניין, לפעמים מאוד עצוב וקשה ולמטה, אבל גם למעלה, כמו שבחיים לא. יש לך פתאום דבר קטן בבית, שלא רק זז ובוכה ונושם, זה דבר שמצב הרוח שלך כל כך תלוי בו, וההפך". לאבד אחות תאומה אם בנו של ריבה, רונית, שהתה בזמן הראיון בלונדון, לשם נסעה בין היתר כדי לראות את משחק הכדורגל בין "הפועל" ל"צ'לסי": "עכשיו היא בלונדון, ואני פשוט לא יודע מה לעשות, יש כל כך הרבה כלים בבית, זה נורא. אני לא מצליח לקום, כי היא מעירה אותי כל בוקר ומשכיבה אותי כל לילה לישון. זו החופשה הראשונה שלה מאז הלידה".בשובה הביאה לריבה, חליפה של גוצ'י, ארבעה ז'קטים של אופנת וינטג', חגורת ניטים מדהימה, כובע של סנטה קלאוס, דיסק וסיגריות. בבית הוא מכנה אותה "יפה", ובחוץ: "הדבר האמיתי". לטענתו היא הבחורה הכי קלאסית, והוא היה אומר זאת גם אלמלא ניגנה בפסנתר. ­ רונית בלונדינית? "אני לא יכול לחיות עם מישהי שהיא בלונדינית, כי זה נורא מסנוור. רונית רואה את הערוץ ההיסטורי ובוכה, קוראת ספרים על רבין, רואה חדשות וספורט, יש לה שעות מסודרות שבהן היא אוכלת, היא הדבר הכי לא בלונדיני. בשבילי לקנות משהו זה פסגת האושר הרגעי, והיא סולדת משופינג כהשקפת עולם". ­ אז בלונד זה תשוקה?"בלונד זה לא רק תשוקה, זה גם השראה, זה המהות שלי. אני בכלל חושב שחיים בלונדיניים הם חיים טובים יותר. את לא ב לונדינית בנשמה, גם שרה (אנג'ל) לא בלונדינית, אני הכי בלונדיני".שרה אנג'ל, חברתו הטובה, פגשה בו לראשונה בבר. השמועה אומרת שכטוב לבה במשקה, החלה להקניט את ריבה בדברי כיבושין בנוסח: "יו, איזה שפתיים, איזה עיניים", ומשם התפתח קשר ידידותי, שהלך והעמיק. "שרה פשוט בנאדם מדהים", הוא מפרגן, "אני חושב שאם לא הייתי גיל ריבה, הייתי שרה אנג'ל. היא דמות מרתקת בעיני, והיא תמיד היתה שם בשבילי. באמת. לא בגלל שהיא היתה צריכה אותי, אני חושב".קשר עמוק היה לריבה גם עם שדרית הרדיו מיכל ניב ז"ל. בשלוש השנים האחרונות לחייה, השניים נראו הרבה ביחד, ושוחחו בטלפון מדי יום. בלוויה שלה הוא אחז בזר חבצלות, ונראה כמי שאיבד אחות תאומה.היום מציין ריבה שמה שחיברה ביניהם היתה דווקא השימחה: "שנינו אנשים מאושרים, שמחים. היא היתה מלכת הטרנדים", הוא מוסיף, "תמיד ידעה מה הכי נכון, היו לה אבחנות הכי מדויקות. כל דקה איתה היתה אינטנסיבית, מועשרת. מאוד חבל לי שהיא לא רואה אותי עכשיו, או שהיא כן רואה. נראה לי שהיא היתה נורא אוהבת את ג'וסי ואת רונית". חשבתי שזה לא נקי להימשך את החיבור בין ריבה לאנג'ל, או בין ריבה לניב הפנומנלית, לא ממש קשה לדמיין. רונית, לעומת זאת, מצטיירת כבחורה סולידית, ועם זאת היא אמו של ג'וסי טרטל. ­ תרשה לי להניח שאם רונית התחברה אליך, היא לא בחורה שגרתית. "רונית? הכי שגרתית בעולם, ובגלל זה אני מאוהב בה. היא הדבר הכי סטרייטי שאת יכולה לתאר. הכי ישרה, הכי נאמנה, הכי אמינה, הכי עם הראש קדימה והרגליים על הקרקע, הכי מציאותית, הכי שגרתית, וגם הכי יפה בעיני בעולם". ­ היה חשוב לך שהיא תהיה יפה?"ברור. אחרי הבריאות, אסתטיקה זה הדבר הכי חשוב לי". ­ איך הכרתם?"בכנסת. היא עבדה שם, עשתה שם לובינג, ואני אספתי אייטמים".­ התאהבת מיד?"מה, לפני חמש שנים? אני עושה לאנשים מבחנים לפני שאני מקרב אותם לחיי, לא נותן להיכנס לחיי בקלות, גם בגלל שאין לי זמן וגם בגלל שאני בורר את חברי בקפדנות יתרה, שלא לומר נודניקיות יתרה, שלא לומר פולניות יתרה, שלא לומר שלושתם יחד. היא עברה את המבחנים בהצלחה מרובה. היא מכבדת פרטיות בצורה מעוררת הערצה, היא חכמה, היא מדהימה".­ אז הכרת אותה, ובהתחלה היו לך מערכות יחסים אחרות? "היא לא היתה בת זוג שלי אז, אבל היא היתה חברה, בחמישיה הפותחת".­ פער הגילאים בינך לבין רונית לא הטריד אותך?"להפך, זה נראה לי כמו יתרון מטורף. אני שונא ילדות, אני אוהב נשים. אני נורא אוהב פדופיליות". ­ אז החלטת שאתה רוצה ילד, ודיברת על זה עם רונית?"שאלתי אותה אם היא רוצה להיות האמא של הילד הראשון שלי".­ ניסוח מעניין, משאיר אופציה שלילד השני תהיה אמא אחרת."לא, אני מניח שבאיזשהו שלב אני אשאל אותה אם היא רוצה להיות האמא של הילד השני שלי. ידעתי תמיד שהיא תהיה האמא של הילד הראשון, יש לה גנים מצוינים".­ משום מה תוייקת בברנז'ה כגיי, עכשיו אתה עם אשה, אולי תפזר את הערפל?"שימי אורות גבוהים, אני לא רוצה לפזר ערפל מעל שום דבר. זה לא רלוונטי. נראה לי שאם היית מראיינת את שלי יחימוביץ', לא היית שואלת אותה על המיניות שלה". ­ פעם אמרת בראיון שאתה לא נמשך לנשים, אבל גם לא לגברים. שאתה א­מיני."היתה תקופה בחיים שחשבתי שזה נורא לא נקי להימשך. פיתחתי סביב זה אידיאולוגיה שזה נורא לא אסתטי". ­ ואז מה, התנזרת?"באופן תקשורתי?". ­ באופן מעשי."באופן מ עשי זה לא רלוונטי, באופן תקשורתי זה מה שרלוונטי, וכן התנזרתי". ­ זה נראה לך רומנטי, להיות א­מיני?"יותר מרומנטי, זה נראה לי סקסי. זה לא ללכת למנזר, זה לא להתערבב. כולם פה בעיר הזאת היו עם כולם, ואני, שיכולתי להיות עם מי שאני רוצה, הייתי מעל זה. כאילו, אתם תעשו מה שאתם רוצים, ואני אסתכל עליכם מהצד, כי אני רק מבקר בקרקס שלכם, ואתם החיות".­ ומה השתנה?"היום אני חושב שמשפחתיות זה הדבר הכי אופנתי שיכול להיות. לא משפחתיות אמריקאית, לא בורגנות, אני מדבר על פרקטיות. היום נכנסה לאופנה ­ ואני אומר לך את זה באופן חד משמעי ­ הפרקטיות. לא פרקט ­ פרקטיות, נוחות, ואין דבר יותר נוח ממשפחה. אני רוצה להיות בטוח שאם אני מת, יהיה מי שיגיד עלי קדיש. אני לא רוצה לחיות בחוסר ודאות, ואני רוצה להיות בטוח שאם אני מגיע עם שקיות שופינג הביתה, יהיה מי שיסחב לי אותן לדלת". פוך ושני כדורי הרגעה מסיבות פרקטיות אלו, ריבה מחזיק עוזר בית פיליפיני, שלא גר בבית, אבל כשצריך קוראים לו ­ ותסמכו על ריבה שקוראים לו הרבה; יש לו גם מנהלת אישית, האחראית "לחזור לטלפונים של אנשים, כי אין לי זמן, ולסגור דברים"; תזונאי, שבאחריותו סל המזון המשפחתי; מאמן אישי, הדואג להגיע מדי יום כדי לוודא ששריריו לא יהיו רופסים; וכמובן ספר, הדואג לחדש את הבלונד בכל פעם שבוקעים שורשים חומים. ואל תשאלו את ריבה אם הוא מפונק. שם המשחק, כבר אמרנו: פרקטיות.­ איזה אבא אתה?"אני יותר דודה, אני לא אבא. אני חושב שהוא נורא אוהב אותי, ג'וסי".­ מה אתה רוצה בשביל הילד?"אני מאוד ספרטני בדרישות שלי: שיהיה בריא, שיהיה מאושר ושלא יהיה רואה חשבון. אני מקווה שיהנה מהחיים לפחות כמוני". ­ אבל החיים שלך לא היו כל הזמן חגיגה."אבל היום הם חגיגה. היו תקופות שהיה לי יותר קשה עם עצמי. יש תקופות בחיים ששמיכת פוך ומזגן יפה להן, אולי אפילו איזה שני כדורי הרגעה". ­ אז הפכת זאב בודד?"לא זאב, יותר אפרוח. זאב בודד יכול לעשות הרבה דברים, למשל, ללכת לטרוף אפרוחים קטנים ביער. אני גם לא יודע אם בדידות זו המילה. לא התחברתי בקלות. הייתי מאוד ידידותי, אבל כנראה דיברתי בשפה קצת שונה. אם אני מנסה להסתכל על הילד הזה, שהיה שם בבית הספר, היה לו בעיניים המון רצון לעשות מלא דברים, ואם הייתי בכיתה שלו, הכי הייתי רוצה להיות החבר שלו, אבל זה לא קרה, וזה בסדר. זה לא שאני איזו פיה תמימה". ­ בוא באמת תסביר לי מה עבר לך בראש כשהגעת לבית הספר עם גרבונים."הם כנראה היו נורא יפים לי והיה מאוד קר". ­ ומה עם הנזם באף בכיתה ג'?"דווקא במקרה של הנזם, אבא שלי הלך איתי. אמרתי לו שאני מפחד לעשות עגיל באף לבד, אז נסענו להרצליה לעשות".­ נראה כאילו נתנו לך ללכת על כל השיגעונות, עד שזה ייגמר לך מעצמך."אני מניח שאם הייתי מבקש לכרות את היד, היה להם קצת יותר קשה עם זה".­ היית מופיע בטקסים של בית הספר?"תמיד. יש השיר שלי, לשיר לך? 'עמדה נערה מול הכותל, שפתיים קרבה וסנטר'. אני מת על ימי זיכרון. אצלנו בבית ימי זיכרון היו הדבר הכי חגיגי שיכול להיות. אמא שלי ארזה את כולנו בחולצות לבנות, והיינו צועדים לאנדרטה בהרצליה". יש ערן שטראובר ויש ריבה וכך, באופן מטאפורי כמעט, נערכה המסיבה לכבוד הולדת בנו במועדון ברחוב הצפירה. במדור שבו התהפכו היוצרות, ובו "סיקר" את המסיבה, התברר שמאחורי העקיצות המרושעות מסתתרת נפש רגישה, שידעה מפחים חברתיים. "לשיא עליבותי החברתית הגעתי אי שם בסוף היסודי", פתח ריבה את המסמך המרגש על עצמו, המגולל את קורותיו של ילד די דחוי, שספג עלבונות צורבים מילדים אחרים, בראשם ערן שטראובר, מלך הכיתה.­ ההצלחה שלך היום היא סוג של פיצוי?"אני לא כל כך אוהב את המילה פיצוי".­ אז איך אתה מגדיר את זה?"כסיפור. התבקשתי לכתוב על האירוע שלי, וזה הדבר הכי מדהים שמצאתי לנכון לכתוב".­ כתבת משהו שהרבה אנשים מתחברים אליו."זהו, שיצא לי לחשב, לא באופן מדעי, שאנשים מתחלקים לשתי קטגוריות: אלה שהיו ערן שטראובר, ואלה שהיו גיל ריבה".­ יש באמת בנאדם שקוראים לו ערן שטראובר? "זה בנאדם אמיתי, אבל החלפתי לו את השם, כדי שלא ייפגע. לא רציתי להשתמש בכוח שלי כדי לפגוע במישהו". ­ אבל יש אנשים שנפגעו מהמדור שלך."לא בגלל שהשתמשתי בכוח, בגלל שהם עשו דברים איומים". בטי רוקאווי כבר מתגעגעת ריבה רומז לניצחון המשפטי נגד הראל נוף. כזכור, פרסם ריבה שנוף קיים אקט של מין אוראלי עם נוסעת במהלך טיסה לארצות­הברית. נוף טען שהפרסום שקרי, ושנגרם נזק קשה לתדמיתו. בפברואר 2000 פסק בית משפט השלום בחיפה שהאייטם שפרסם ריבה לא היה מצוץ, וחייב את נוף בתשלום הוצאות המשפט. נוף עירער, אך גם בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו. נוף חויב שוב בתשלום ההוצאות, בסך 24,000 שקל. תדמיתם של מדורי הרכילות, שגם קוראיהם נוטים לפקפק בדייקנותם, מעולם לא קיבלה חיזוק כה מרשים. ­ איך הצלחת להוכיח שמציצה אכן התרחשה באותה טיסה?"הייתי צריך למצוא דיילים שיסכימו לבוא להעיד, והיתה גם תמונה. צילמו אותם. תחשבי שכעיתונאית בא מישהו ואומר שמה שפרסמת לא היה ולא נברא, ואת יודעת שזה נכון, כי בדקת, ואחרי זה הוא בא ותובע אותך על סכומים מטורפים. הייתי מוכן לעשות הכל כדי להוכיח שמה שכתבתי היה נכון. זה השם שלי ושל העיתונות". חמש שנים תמימות אסף ריבה חומרים על סלבריטאינו, ועם הזמן החל למפות אותם: "סלבריטאים גנטיים" (בנים של, סטייל נועה בן­ארצי), "סלבריטאי אג'נדה" (כדוגמת עירית לינור), "סלבריטאים ים תיכ וניים" (שרוכבים על הגל החברתי, "עם ניצוץ בלונדיני", כדוגמת שרית חדד או קובי אוז), "סלבריטאים סדרתיים" (ראו רוני מאנה), "סלבריטאי הפריק שואו" (מוכנים לעשות הכל למען פרסום), "סלבריטאי האפלה" (האופנובנק, חוה יערי), "סלבריטאי ביצה" (איגי וקסמן טרם הפכה לזמרת) ו"סלבריטאי הפרובינציה" (טינקרבל, מוטי רייף)."סלבריטאות היא ג'וב כפוי טובה", אומר ריבה. אבל גם כתיבת מדור רכילות היא ג'וב לא תמיד מתגמל. בין חלק מהסלבריטאים לבין ריבה נוצרו קשרים חברתיים, שעלו על שרטון בו ברגע שכתב משהו שהפסיק לשרת את האינטרסים שלהם. אחת מיקירות המדור, אורלי ויינרמן, היתה גם חברה טובה, עד שהנ"ל פרסם שג'ובאני רוסו אמר עליה שהיא "צ'יפ". היום אין קשר בין השניים.על מורכבות יחסיו של ריבה עם מושאי האייטמים שלו, ניתן ללמוד ממילות פרידה שהקדישו לו סלבריטאים, כפי שהתפרסמו YNET­ב. בטי רוקאווי, בעלת סוכנות הדוגמניות אימג', אומרת שם שמאוד נפגעה ממנו, כשכתב על החוקנים שהיא עושה, כי "אף אחד לא משתגע להתפאר במה שהוא עושה עם הרקטום שלו", אבל סוגדת לריבה: "18 שנה שאני עובדת, ולא נתקלתי בעיתונאי שהשאיר בי חותם כמוהו . לא יהיה עוד גיל ריבה".גם קארין דונסקי אמרה שנפגעה עד עמקי נשמתה כשריבה כינה אותה "מלכת הכפכפים", בזמן שעשתה קמפיין לנעלי בריאות. היא העירה לו על כך, ומאז קיבלה את התואר "דיווה", אבל אז שוב נפגעה כשפרסם שהיא נצפתה בלבוש של מיליון דולר, כשעבר קבצן ולא קיבל ממנה אגורה. ואף על פי כן, היא השתתפה בפיילוט לתוכנית האירוח שלו לטלוויזיה. ואם נותר בלבכם ספק לגבי דעתה של דונסקי על פועלו, היא אומרת ש"ריבה גרם לאנשים לפתוח את '7 ימים' משמאל לימין".לאנשים כמו אילנה אביטל, אביב בושינסקי ודב גילהר, לעומת זאת, לא היתה מילה טובה להגיד על ריבה, ושי בזק אף תיאר את עצמו כקורבן שטרם התאושש: "הוא גרם לי עוול, הציק לי מאוד ועשה צרות צרורות... הוא בנה לי תדמית של רודף שמלות... עד היום, כשאני יוצא מהבית אני מדבר בלחש. היו תקופות שמיעטתי לצאת לאירועים חברתיים בגללו". סוכן האמנים עובד מחפוד דיווח על הסתגרות של שבוע בבית ונטילת כדורי הרגעה, בעקבות אחד המדורים של ריבה.אבל רוב הסלבריטאים בכו וירו, או אם להשתמש בז'רגון הצבאי עד תום, היו ברובם משת"פים. ריבה זכה מהם לשיתוף פעולה מלא, ואכן יש ל ו יכולת לגרום לאנשים לעשות דברים תמוהים."יו, יש לך שמיכה?", הוא שואל את המלצרית המגיעה לקחת הזמנה, כאילו זה בתפריט. המלצרית: "שמיכה? אה... אני יכולה להביא לך מפת שולחן".ריבה: "אבל עבה, כי קר לי נורא ברגליים".מלצרית: "כל המפות אותו דבר, תקפל אותה לשניים". אנחנו על המפה "מה עם המפה?", שואל ריבה כשהמלצרית מתמהמהת. "אוי, כן", היא מתנצלת, ותוך מספר דקות ריבה כבר ישוב מולי, עטוף בחצאית עשויה מפת שולחן. בעבר נהג ללבוש חצאיות ושאר אביזרי אופנה ייחודיים, לאו דווקא מפאת הקור, אבל גם כשהוא לבוש בסוודר גולף בז' שגרתי עם מכנסי גולשים וכפכפים, הוא עדיין מושך תשומת לב. "סחתיין על התיק", זורק לעברו ברנש קולני, ומתכוון לתיק קטן בצבע אדום עם צלב לבן, מסוג התיקים שילדים משחקים בהם ברופא ואחות. אני נתקפת בדחף אמהי, ואומרת משהו, כדי לסתום לגס הרוח את הפה. "את מאלה שעונות?", שואל ריבה. ­ לפעמים. "אני מאוד אדיש. מה, אז אני אענה לו, והוא לי, ונעשה תחרות למי יש יותר גדול? לי יש יותר גדול".בתקרית הלא חשובה הזו, טמון אולי פיתרון החידה: ריבה, למוד תגובות נוכח שונותו, פיתח נוגדנים. הוא מגיב בזמן ובמקום הנראים לו, בסרקזם עוקצני לא פחות, ומי שיש לו בעיה, שיפתח נוגדנים משלו. השונות שלו אינה מתמצית במראה מושך תשומת לב, אבל החיבור לאסתטיקה הינו חלק מהותי באישיותו. באוסקר המקומי של האופנה לשנת 2000, זכה ריבה בתואר "המתלבש המקורי של השנה". האיש מתמצא ב חידושי קוסמטיקה, אופנה ומותגים, מוטרד כשהוא מעלה קילוגרם מיותר, וכבר בגילו נתקף פניקה מהמחשבה על קמטוט. "אני בן 25, עוד חמש שנים פנסיה. אני נורא מפחד מזיקנה. לא רוצה להיות סנילי, כי אני לא רוצה לשכוח לשים סרום". ­ צריך אומץ להתלבש שונה."אומץ זה לא משהו שחסר לי, גם לא טעם. אני מתלבש כמו שיפה בעיני, כמו שאני חושב שנורא כדאי לי להתלבש, ולא מעניין אותי אם זה נכון בעיניכם. מה שנראה לי זה שכדאי מאוד שתתרגלו".­ אז לא אכפת לך שזה מושך אש."לא מפחד מאש, אני אוהב אש".­ אבל אתה נראה גם נורא רגיש."אמא שלי היא מכונת אמת מהלכת. אז לי יש אותו חוש, אני מזהה אם אנשים אוהבים אותי או לא. אני לא יכול שאנשים יהיו נגדי. מה זה לא יכול ­ אני יכול, אבל אני אוהב שאנשים יהיו בעדי. אם אתה לא בעדי ­ אתה נגדי, ואם אתה נגדי, אתה פשוט הדבר הכי לא אופנתי שיש". ­ בתור מישהו שחשוב לו שאנשים יהיו בעדו, מוזר שעסקת ב"שליחות קטלנית"."זו עבודה, ואני חושב שהבאתי את זה לרמה מאוד מקצועית. הכי משוכלל שיכול להיות. אני בכלל חושב שכל דבר שאני עושה צריך להיות הכי טוב. מה אני חושב במסגרת עבודת י ב'שליחות', לא משנה, מה שחשוב הוא שאני מביא את המוצר הכי טוב, הכי איכותי, הכי נקרא. אם הייתי נגר, היה משנה מה הקומפלקסים שלי עם עץ? אני רואה את העבודה שלי כפקידות, באיזשהו מקום. העבודה שלי היתה לדווח על חיי החברה בישראל, להביא מהדורה שבועית שבה יש קצת מכל דבר, קצת פוליטי, קצת ספורט, קצת קולביות, כדי שאתם תהיו הכי מבסוטים בשבת. לא מאמין בבינוניות. זה עושה לי אלרגיה". ­ נטייה קלה למגלומניה?"את חושבת שזה מגלומני? בעיני זה נורא מקצועי, להחליט שמה שתעשה ­ תעשה הכי טוב. חשיבה בגדול. אני עושה הכי טוב כי אני שואף לזה, לא בגלל שאני חושב שאני הכי טוב". אמא בשו­שו ­ איך זה שכשהיתה לך מחלת הנשיקה, לא סידרו לך מחליף?"את זה צריך לשאול את העורכים שלי. ייאמר לזכותם של עורכי, שהם אנשים מדהימים. כל כך מבינים אותי. עזבי שכל אחד מהם מוכשר באופן שלא ייאמן". ­ מה הרגשת כשחלית במחלת הנשיקה?"תשישות מטורפת. קשה לך לבלוע ולנשום, עייפות כרונית. זה שיעמום אטומי, המחלה הזאת. יש מחלות סקסיות, אבל זו מחלה מגעילה. אתה חושב על זה שאין לך כוח לצחצח שיניים, לא מה יקרה אם זה לא ייגמר. מחשבות קטנות. זה מבאס אש".­ ההורים שלך לא נבהלו?"את לא מבינה, ההורים שלי זה הדבר הכי לא בהיל שיש. הלוואי שבגלגול הבא הם יהיו שוב ההורים שלי, והייתי רוצה שאני ורונית וג'וסי נעבור לגור איתם. אני מת על רעננה, על מושב, בכלל, זה כזה פרקטי".אביו מהנדס ייצור, אמו עובדת שב"כ. אחיותיו הצעירות, בנות 20 ו­21, קצינות. "הן מדהימות", הוא מתאר, "נורא הפוכות ממני, יותר דומות לאמא שלי. אמא שלי היא בנאדם רציני, ממלכתית כזאת". ­ תמיד ידעת שאמא בעסקי שו­שו?"כן. אני זוכר שלטיול בר מצווה, אמא לקחה אותי למצריים. היא עשתה לי חזרות בבית, שאם חס וחלילה קורה משהו ושוא לים במה אמא עובדת, שאגיד עקרת בית".­ ההורים שלך בעננים? הם בטח לא שיערו שתהיה אבא בגיל כל כך צעיר."אני חושב שבאיזשהו שלב הפסיקו להיות להם ציפיות ממני, כך שכל דבר שעשיתי בא להם בהפתעה. אבל הם מאוד מאושרים. הם די גאים בי היום, ובצדק. אני תמיד אומר להורים שלי ­ עשיתם עבודה נהדרת עם הילד".