ספר שירמן השרמנטי אורית הראל 21/11/01 ג'וש שירמן הוא התשובה הישראלית לבלש פיליפ מרלו. שירמן הוא גיבור ספרו הראשון של יאיר לפיד, "הראש הכפול", מותחן מוצלח שיצא ב­89', והוא חוזר עכשיו, אמנם מבוגר יותר, אבל חוץ מזה הרבה לא השתנה אצלו: הוא עדיין חוקר פרטי, עדיין לבד, עדיין ברחוב מאפו בתל אביב, עדיין שנון, שוקל קצת יותר מדי וכמובן, פותר תעלומות. והפעם זו "החידה השישית" (הוצאת קשת).מדובר באשה שבתה נחטפה כשנתיים קודם לכן, הפונה לעזרתו לאחר שבכתבת טלוויזיה על שריפה בקניון בלוד, היא משוכנעת שראתה את הילדה, שהמשטרה כבר מזמן לא ממש מחפשת במרץ. שירמן, שבהתחלה מגלה נוגדנים פעילים לסיפור, מתרצה אחרי לחץ קל, מיפגש עם אקס שמוציא שם רע לגברים וחיטוט מאלף בארכיון "הארץ" (בהמשך הוא גם קצת מתאהב בלקוחה), ומגלה שהילדה החטופה בעצם אינה יחידה, אלא שישית בסדרה.בסופו של הספר, במסגרת "תודות והבהרות", מציין לפיד שאומנם העלילה דמיונית, אבל הסטטיסטיקות המתייחסות לאלימות נגד ילדים ורצח שלהם בארץ, נכונה; ושהערכת קרימינולוגים לפיה יצוצו בקרוב בישראל רוצחים סדרתיים, גם היא אמיתית, ובעיניו משכנעת. וזה אכן חלק מכוחו של המותחן ­ שהכל בו נשמע, נראה ומריח מאוד ישראלי ואפשרי.כמו בספר הראשון, גם הפעם מציית לפיד לחוקי הז'אנר שהוא שולט בהם היטב, ויוצר מותחן שנקרא בנשימה אחת, עם פיתולים ראויים, מספיק רמזים כדי שלא נרגיש טיפשים, אבל גם מספיק מתח שלא נדע עד הסוף את הסוף, דמויות צבעוניות והרבה אטיודים קומיים. זה לא לפיד הנחמד­תמיד מהטלוויזיה, זה לפיד שצוחק על מה שבא לו ומתבטא ­ דרך גיבורו ­ בלי שום התחשבות במחסומי פוליטיקלי קורקט. שירמן שלו שרמנטי ללא לאות ושנון בלי הפסקה, והתוצאה היא פשוט מותחן כייפי.ורק שני חבלים: הראשון ­ שלקח ללפיד כל כך הרבה זמן להחזיר אותו לפעולה (ונקווה שלשירמן השלישי לא יקח עוד 12 שנה להגיע) והשני, שעריכת הספר היתה רשלנית להפליא והותירה בו עשרות טעויות הגהה (חלקן מביכות, שהרי לא מדובר בתרגום משפה קשה). חופשהלקבל את השנה האזרחית עם פוסיידון זוכרים את ההיסטריה הנוראה לפני שנתיים, כשנשאלתם איפה אתם בערב בו השנה האזרחית מתחלפת? אם כך, השנה אפשר לציין את המאורע בלי לחץ, הבאגים כידוע כבר מאחורינו. מי שמחפש דרך מקורית לציין את השבוע האחרון של השנה, ורוצה להתפנק במסאז'ים וטיפולי בריאות, לצד בריכה מחוממת הממוקמת במרפסת ולה נוף משגע (אלוהי אפשר לקבוע, מבלי להגזים), יכול לעשות את דרכו לפוזיטנו, הסמוכה למפרץ נאפולי.דווקא בחורף אפשר להכיר את האזור טוב יותר. מרבית התיירים שממלאים את העיירה בקיץ אינם. פוזיטנו שקטה, ציורית ורומנטית, הכינה תוכנית מלאה לחג המולד וגם כמובן לחגיגות ראש השנה האזרחית שיצוינו בקונצרט מיוחד ובמסיבות ריקודים לאורך חוף העיירה. האורחים במלון "פוסיידון" יוכלו ליהנות מווילה ים­תיכונית עם מרפסת משגעת שמשקיפה על החוף האמלפיתני. המלון מעניק גם שירותי ספא, עם תוכניות משולבות לטיפולי בריאות, סאונות, והידרו­מסאז'. מסעדת המלון פועלת גם בחודשי החורף ומציעה תפריט מקומי עשיר, שבסיסו אומנם דגים ופירות ים כמתבקש, אבל תוכלו למצוא בו מכל וכל.מי שיעדיף לבקר בפוזיטנו בשבוע של חג המולד, יוכל לנצל את העובד ה שרוב האיטלקים מבלים בבתיהם, וייהנה ממחיר מיוחד. חדר רגיל הפונה לים, בשבוע שבין ה­22/12 ועד ה­28/12, יעלה 320,000 לירטות (כ­160 דולר לערך), כולל ארוחת בוקר. לעומת זאת, בשבוע שבין ה­29/12 ועד ה­6/1, תשלמו עבור אותו חדר 430,000 לירטות (כ­215 דולר). אגב, מחיר ארוחת הערב בליל הסילבסטר במסעדת המלון הוא 150,000 לירטות (כ­75 דולר), לא כולל משקאות.מלון "פוסיידון" רושם לעצמו בכל שנה נוכחות של אח"מים ידועי שם מרחבי העולם. השנה ביקרו במלון ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד ברק ורעייתו נאווה. אגב, לאותו מלון מגיע מדי שנה יועץ הסתרים הנודע סטנלי גרינברג. יודעי דבר מספרים שאת המידע אודות המלון קיבל ברק דווקא ממקור אחר, ולא מיועץ הבחירות שלו לשעבר. שניהם יודעים שסודות הקשורים בהנאות החיים, לא חושפים כל כך מהר!811111­089­39 ROMANTIK HOTEL POSEIDON, VIA PASITEA 148, 84017 POSITANO, ITALY, TEL:. מקוםמלון­בוטיק חדש ומדליק הבניין ברחוב הירקון בתל­אביב נבנה בסגנון הבאוהאוס והוא לשימור. אסור להרוס אותו, או לשנות את צורתו החיצונית. בעלי הנכס, שני אנשי עסקים ישראליים, האחד גר בארץ והשני בלוס אנג'לס, החליטו להפוך אותו למלון­בוטיק, המיועד בעיקר לאנשי עסקים. הבניין המקסים, שנבנה ב­1936 כבית מגורים המשקיף לים, נהפך עם השנים לאתר מוזנח שבעשור האחרון שימש כהוסטל זול. אחרי שיפוצים פנימיים מסיביים שהותירו את חזותו החיצונית המקורית, נפתח שם לאחרונה מלון קטן ומעוצב ושמו "הוטל דה לה מר". לעיצוב הפנימי, שנעשה על פי עקרונות הפנג שווי, אחראית מיכל אדלר. היא יצרה מקום נעים ואינטימי, המשדר תחושה של בית. הצבעים השולטים הם שמנת, חול, מוקה וירוק חאקי, בשילוב עם צבעוניות ים תיכונית שמתבטאת בשטיחים ובבדי הריפוד. על הקירות תלויות תמונות של הצייר עמוס אריכא, שהנציח את אווירת תל­אביב בשנותיה הראשונות. 27 חדרים בלבד יש במלון, כולל סוויטה אחת. כל חדר מצויד בחיבור מהיר לאינטרנט ובזגוגיות כפולות, המבודדות רעשים מבחוץ. בימים יפים יכולים האורחים לסעוד את ארוחת הבוקר שלהם בגינה, או על הגג המשקיף לים. יש במלון גם ספא קטן, בו ניתן לקבל עיסויים שונים. המחירים: החל מ­100 דולר ללילה עבור חדר רגיל, כולל ארוחת בוקר. לחברות המשכנות שם את אורחיהן על בסיס קבוע, יש מחירים מיוחדים. אורחי המלון יכולים לאכול ארוחת ערב בחצי המחיר במסעדת "מונגוליאן בר", השוכנת בבניין.הוטל דה לה מר, הירקון 62, תל אביב, טל' 5100011­03, פקס: 5167575­03. עיניים פקוחות לרווחהוהפעם, הג'ינג'ית בוחנת את התשוקה הנשית בין שטיפת רצפה, כולל קרצופים עם חומר בלתי מזיק לסביבה, לבין "הכנסת מכונה", הגיעה אווה לאחת ההחלטות הבוגרות בחייה, או אולי לאחת התובנות. וכדרך תובנות מסוג זה, מיד הצטערה שלא הגיעה אליה עשרים שנה קודם, נאמר אפילו בגיל חמש עשרה. וזה היה הסימן שזה חשוב.לתפיסתה, שהתשוקה היא הקצפת והדובדבן של החיים, אווה הגיעה כבר ברגע שהביציות שלה התחילו לרחוש. יתרה מזאת, במשך שנים התשוקה היתה עבורה כל העוגה, עם הקצפת ועם הדובדבן. אבל דרישות החיים, האימהות, ההתרבות, הכל הוביל להבנה הארצית שהעוגה מכילה עוד מרכיבים כמו בעל, חשבון בנק וכדומה. ומהתשוקה, או בדרך כלל התשוקה לתשוקה, נשארו רק הקצפת והדובדבן.הבעיה שהכניסה אותה להרבה צרות רגשיות, היתה שכל פעם אליל תורן נחשק אחר הפך לבעלים של הקצפת והדובדבן של חייה. קוראים לזה תלות. בהבזק ההארה המדובר, שהתרחש בעיצומה של ספונג'ה, היא הבינה, או החליטה, שהיא היא הקצפת והדובדבן. היא ולא הוא. פתאום הבינה את השלמות הנפשית והכוח הקורן מנשים שכבר הבינו את זה, כאלו שעשו את ההחלטה הזאת יום אחד, או שנולדו איתה, או שאמהותיהן הנחילו להן אותה: הן הן, הן הקצפת והן הדובדבן.אולי זה מה שעושה את ההבדל בין חוסן נפשי לחולשה, חשבה. נשים שמאמינות שהן החגיגה האמיתית ואילוהאובייקט הרומנטי הוא אורח לשעה, או לשנה, או לעשר שנים ­ מאושרות יותר. נשים שרואות בגבר חבר מוערך ומקובל בברכה למועדון האקסלוסיבי שלהן, ראויות להיקרא נשות הקצפת הנחשקות, הנקבות הנבחרות.כמה טיפשה היתה להתדפק על דלתו של הנסיך כדי להתקבל למועדון שלו, כדי להצטרף לחגיגה שלו. הסוויץ' הקטן הזה עשה את ההבדל בכל הגישה שלה. ההבדל הזה חלחל אפילו למטלות היום יום ועסקי הטיפוח. החפיפה, הטיפול בעור, בחירת הבגדים, ההתעמלות, האכילה הנכונה ­ הכל נהיה פתאום למען טיפוח הטירה שלה ולא כדי להיות מספיק נחשקת, כדי להיות ראויה לבקר בטירה שלו.פתאום המפתחות היו אצלה. בטח שהיא תטפח קריירה, למה לא? זה יגרום לה לקמטים? מי אמר? זה יהפוך אותה לנקבה מאיימת? אשה ציידת זה פחות סקסי? מי אמר? ממילא, להשגתה, לעולם לא תצוד ממותות, רק חיות קטנות יותר, אבל זו לא סיבה לשבת ולחכות לשיירים.פתאום פמיניזם מעודן התיישב יחד עם תפיסתה את עצמה כנקבה מובחרת. כן, היא תשקיע בעצמה, והגבר שיבוא להתדפק, א ו מוטב הגברים המתעניינים, הידידים ­ מוזמנים לנסות להתקבל. פתאום היא הרגישה שיש לה עמוד שדרה. עכשיו תחכה פחות במתח לטלפון של הנחשק התורן שלה. אופנהגם החורף סיגל דקל שומרת על סגנון ייחודי אי אפשר לטעות בעיצוביה, כל מערכת וכל פרט זועקים סיגל דקל. גם צילומי קולקציית החורף משקפים את האווירה הנזירית, ספק מלנכולית, המאפיינת את סגנונה. סגולה בטוחה להצלחה של דקל הן האנרגיות, האמביציות האינסופיות, הנחישות והעקביות שליוו אותה מתחילת לימודיה בשנקר ועד לסיומם בהצטיינות ופתיחת מפעל וחנות בנווה צדק, לפני כשלוש שנים. בין לבין, דקל זכתה בתחרות בינלאומית למעצבים צעירים באיטליה, "מיטלמודה", עם דגמים אותם עיצבה עם שרי יחימוביץ לפרויקט הגמר בשנקר; למדה שנה FIT­ב, בית ספר לאופנה בניו יורק; עשתה עבודת סטאז' בסטודיו של קרולינה הררה בניו יורק, אך ויתרה על הקומפלימנט של הררה שהציעה לה להישאר בסטודיו ולפתח קו אופנה לצעירות. בכל מקרה, סגנונה הספציפי של דקל לא תאם לסגנון של בית האופנה האמריקאי, ודקל לעולם לא תעשה פשרות ולא תוותר על מה שהיא מאמינה או בטוחה בו. דקל בחרה לחזור ולסיים את לימודי התואר בשנקר והחלה לחלום על קו אופנה משלה. לפני כשנה זכתה בתואר "המעצב הצעיר המבטיח" בטקס חלוקת פרסי האופנה בארץ, והצליחה, בנחישות בלתי מתפשרת, להגשים את חלומה שבגדיה יימכרו בבוטיקים בח ו"ל.את קולקציית החורף עיצבה דקל בהשראת זיכרונות מבית סבא, בסגנון אנדרוגיני בו היא משלבת מוטיבים גבריים עם נשיים ומשתמשת, בחוש הומור סולידי, באלמנטים שאולים ממלתחות ישנות: שלייקס, מחזיקי גרביים, רוכסנים, תיפורים וצווארונים מאבדים ממשמעותם הקונבנציונלית והופכים לגימיקים דקורטיביים על מערכות הלבוש הגזורות בקווים נקיים; מראה שכבות שבא לידי ביטוי באינטגרציה שבין פריטי הלבוש השונים, החומרים והצבעים המנוגדים.מחירים לדוגמה: שמלת טוניקה 980 שקל, מגפיים 1,200, חולצה 480 שקל. את דגמיה של דקל ניתן להשיג בשלוש 30, נוה צדק, תל אביב; דיזנגוף 222, תל אביב ובחנויות המובחרות. פרויקטבשנקר עושים כבוד לג'ינס אם היו מחלקים תואר אצילות לחומרים, הג'ינס היה זוכה ובגדול. מגיע לו, לג'ינס הקשיש, שגם לאחר שחצה את מחסום ה­120 כוחו עדיין במותניו והוא רק הולך ומשתכלל. מבגד עבודה תכליתי ופשוט של כורי הזהב, הפך הג'ינס להיות מכרה הזהב של תעשיית האופנה, החומר הכי אופנתי והכי מפרה את דמיונם של המעצבים."אתגרים בג'ינס" הוא אחד הפרויקטים האחרונים איתו התבקשו להתמודד סטודנטים לאופנה בשנקר, שנה ב'. לכאורה נושא גדוש שמעסיק כבר שנים ארוכות את האופנה התעשייתית והעילית, אלא שהסטודנטים היו צריכים להתמודד עם הג'ינס בכמה מישורים: ראשית כחומר גלם ולאחר מכן כנושא לקולקציה שעוצבה ברוח סגנונו של בית אופנה כלשהו. כהקדמה לפרוייקט, ביקרו הסטודנטים באולם התצוגה של "פולימוד", יבואנית דיזל, מיס סיקסטי ואנרג'י. הם למדו על ההתפתחות ההיסטורית של הג'ינס, כחומר גלם וכאייטם אופנתי המשתכלל במקביל למגמות האופנה ולהתפתחות הטכנולוגית של החומרים. הסטודנטים התבקשו לעצב שני דגמים, האחד אוונגרדי והשני מסחרי, המיועד לבית האופנה שבחרו. כל סטודנט בחר מותג אחד, לעתים מוכר ולעתים שם מומלץ למותג שלא קיים, ביניהם: NEO ENERGY, מרטין מרג'יילה, קוסטו ברצלונה, אלכסנדר מקווין, דריס ואן נוטן, ויוויאן ווסטווד ואחרים. הם טיפלו בג'ינס בטכניקות שונות: פיתוח גזרות חדשניות, תהליכי השחתה, צביעה, הדפסים, רקמות, שילובי חומרים שונים וכדומה, ועיצבו מערכות לבוש מרתקות, ברוח סגנון המותגים שבחרו.בתמונות (מימין לשמאל): אסף שם­טוב, בהשראת דיזל סטיילאב; מאיה נגרי, בהשראת קוסטו ברצלונה; מורן נחום, בהשראת אנרג'י. הסברהעיריית תל אביב יפו מתגייסת למען נפגעות אלימות היום הבינלאומי למניעת אלימות כלפי נשים, שיתקיים ביום רביעי ה­28.11, יצוין השנה בעיריית תל אביב יפו בסדרת אירועים יחודיים ובהם: חנוכתו של מוקד 106, פרויקט הסברה במקומות העבודה ובבתי הספר ל"מניעת חיזור אלים", וכן דיון ציבורי על מקומה של התקשורת במניעת אלימות כלפי נשים.סקר שערכה העירייה בשיתוף עם ג'וינט ישראל, מלמד כי ב­%12.5 מבתי האב בעיר יש אלימות במשפחה, והיא כוללת אלימות פיסית ומינית. ב­%8 מהמקרים האלימות מופנית כלפי נשים. מאפייניו של התל אביבי המכה קשים אף הם: %24 מהגברים האלימים אינם עובדים (הגם שכולם נמצאים בגיל העבודה), כ­%32 הם אקדמאים או בעלי מקצוע חופשי, או מנהלים בדרג בינוני גבוה. נתון עגום לא פחות קובע שרק אחת מכל חמש נשים הסובלת מאלימות בעירו של חולדאי, פונה לקבלת עזרה. %44 מהנשים אינן מבקשות עזרה בכלל, %12 פונות לעובד סוציאלי, %11 פונות למשטרה ו­%2 פונות למנהיג רוחני.זוהי מן הסתם אחת הסיבות שהביאו את העירייה לפתוח את מוקד 106, שייחנך ביום הבינלאומי למניעת אלימות ויאויש על ידי אנשי מקצוע מומחים בנושא אלימות כלפי נשים. לדברי רותי סופר, יועצת ראש הע יר למעמד האשה, "הגופים העוסקים ומטפלים באלימות (מרכז גליקמן­נעמת, ויצ"ו, אמונה, מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בית חולים איכילוב, משטרת ישראל ועוד) חברו יחדיו למאמץ משולב במטרה לתת הגנה, טיפול, אכיפה ומניעת אלימות כלפי נשים ונערות, וכדי להעביר מסר לכל אשה ואשה בתל אביב יפו: 'את לא לבד'. יש סיכוי לשינוי, יש באפשרותינו לסייע לנשים לצאת ממעגל האלימות".במקביל לחנוכתו של הקו הפתוח, ייערכו מפגשי הסברה ברחבי העיר. בבתי הספר יוקדשו המפגשים ל"מניעת חיזור אלים". חיזור אלים מוגדר כמעשה אלימות פסיכולוגי או פיסי בין בני נוער שיש ביניהם קשר זוגי.ממחקר שנערך בארה"ב (וממנו אפשר להקיש על הנעשה בארץ) עולה ש­%44 מהנערות קיימו קשר עם בן זוג אלים, %30 מהנערים ציינו שהיו אלימים כלפי בת הזוג איתה יצאו. מחקרים נוספים קובעים שכ­%28 ממערכות יחסים בין מתבגרים מאופיינות באלימות; אבל נערות רבות שנמצאות בקשר בעל מאפיינים של אלימות פסיכולוגית, אינן מגדירות את עצמן קורבנות של חיזור אלים. מהמחקרים מתברר שככל שמערכת היחסים אלימה יותר, הן פיסית והן מילולית, סביר להניח שהיא תימשך גם לאחר סיום הקשר בצורה של הטרדה ומעקב, שמטרתם נקמה או ניסיון להחזיר את המצב לקדמותו. במקרים בהם מנסה הנערה להפסיק את מעגל האלימות ולהתנתק מהחבר האלים, היא צפויה לאלימות קשה יותר מצידו.חלקה השני של ההסברה ייערך במקומות העבודה, כשמנהלים בכירים וזוטרים, בפרויקט ראשון מסוגו, יתודרכו ויקבלו מידע בנושא אלימות כלפי נשים, ילמדו לזהות אשה מוכה, ויפרסו אפשרויות תמיכה; והכל כדי לגייס את כל הגורמים לסייע ולגלות אמפתיה כלפי האשה הסובלת מאלימות.