כשלירון פגש את ליאת שניים שהם גם יפים, גם מבוקשים, גם עסוקים, גם מאוהבים וגם נשואים שי להב 16/11/01 לו רוב ריינר היה משתמש בסצנת ההיכרות של ליאת גליק ולירון לבו לצורך "כשהארי פגש את סאלי" שלו, סביר להניח שזמן המסך של מג ראיין ובילי קריסטל היה מקוצץ באורח משמעותי, כמו גם זוהרם. הסיפור של גליק ולבו, מעבר להיותו ארוך, הוא פשוט מקורי, שלא לדבר על העובדה שהוא מומחז ומשוחק להפליא. חוכמה קטנה, כשמדובר בשניים מהמצליחים והעסוקים ביותר בסצנת השחקנים הצעירים בארץ. "הגעתי למסיבה במועדון בתל אביב", גליק נוטלת את היוזמה באורח טיפוסי, "וראיתי אותו. זה היה בסילבסטר של ­ לירון, כמה זמן אנחנו נשואים?"לבו: "שנתיים פלוס".גליק: "או.קיי, סילבסטר 98'. אויש, כמו שני זקנים, בכל מקרה...." לבו: "תרשום שהיא ראתה אותי, אבל אני לא ראיתי אותה". גליק: "אוף, עוד פעם הגירסה השקרית הזו? תתקן, תתקן, היה איזון". לבו: "שום איזון. ליאת תמיד עדיפה, בכל תחום". השניים חוזרים על הסיפור במיומנות, כאילו היה מחזה שהוצג לפחות מאה פעמים.לבו: "בקיצור, אני בכלל חשבתי אז על הנסיעה לחו"ל, שאליה יצאתי באותו לילה ולא שמתי לב אליה". ליאת: "שאלתי את גילי שושן ולביאה הון מי זה והם ידעו". לבו: "בטח ידעו. גיל י חבר טוב ולביאה היא הסוכנת שלי. שלא יידעו? חזרתי מחו"ל אחרי חודש וחיכו לי כל הדיווחים על העניין. מכולם. דיברנו בטלפון וניסינו כל הזמן להיפגש, אבל לא יצא". גליק: "לא יצא? חמש פעמים קבענו והוא לא יכל להגיע. אני מספרת כל פעם לענת וקסמן, שמשחקת איתי ב'חברות הכי טובות', שהערב אנחנו יוצאים, והוא מבריז". לבו: "מה לעשות? לא יצא. היו לי פגישות בלילה". גליק: "עד שבסוף אמרתי לו 'אני כבר במצב נפשי קשה בגללך. מה אני אגיד לענת מחר?'". לבו: "בסוף נסעתי לשישבת אצל ההורים בתמרת, והזמנתי אותה לשם, נראה לי טבעי לגמרי, אבל היא אמרה 'מה, פה עוד לא נפגשנו, אז שאני אסע עד תמרת?'. צלצלתי אליה שוב בלילה והיא התחילה לתרץ, 'אין לי פלאפון, זה רחוק' וכאלה. עניתי לה 'אז תקני טלכרט'".גליק: "נסעתי לשם, ובדרך הלכתי לאיבוד. הגעתי לכפר ערבי, מתתי מפחד והתחלתי להגיד להם 'מכרם חורי, סלים דאו'. רק שלא ייגעו בי". לבו: "בתשע בלילה היא הגיעה למרכז היישוב. איך שהיא יצאה מהאוטו אמרתי 'זהו זה'. מאותו רגע, אנחנו ביחד". גליק: "לא רציתי להישאר שם בלילה, והוא אמר 'אני חייב להישאר איתך'. אז נסענו לפאב בתל אביב וכבר העברנו לילה שלם". לבו: "אחרי שלושה שבועות הצעתי לה נישואין והיא הסכימה מיד". גליק: "מיד....". לבו: "אוי, בחייך, תוך שניות. אחרי שלושה חודשים התחתנו על הדשא בתמרת".או.קיי, אז האידיליה חוגגת, ובהתחשב בעובדה שהם נשואים כבר למעלה משנתיים ­ פרק זמן נכבד במושגים של זוגות שחקנים, אין ספק שמדובר כאן ביותר מסתם תסריט חינני. אבל דווקא על הרקע הזה, החזרה שבה צפיתי כשעה קודם לכן, בהשתתפות לבו וגליק בלבד, בולטת בניקיון שלה. רוצה לומר, מי שלא מכיר את הביוגרפיות של השניים לא היה קולט לעולם שמדובר בזוג נשוי. הם כל כך קורקטים ומרוכזים בתפקוד הדמויות שלהם, עד שבמשך שעה תמימה לא הצלחתי לקלוט יותר משתי ג'סטות המעידות על היכרות מעמיקה. היות שהאופציה של יחסים קרירים נמחקה בפסקה הקודמת, אפשר להסביר את התופעה במילה אחת: מקצוענות.לא מפליא, לאור הרזומה של שניהם. גליק, בוגרת הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, הופיעה בקאמרי בהצגות כמו "רצח", "חברות הכי טובות" ו"כטוב בעיניכם", שיחקה בסרטים "לנגד עיניים מערביות" ו"ג'ירפות" (מועמדות לאוסקר הישראלי בקטגוריית שחקנית המשנה) ובטלוויזיה השתתפה ב"עשרים פלוס ", "סיפורים קצרים על אהבה" ועוד.לבו שיחק בסדרה "חלומות נעורים" וב"כנפיים" שאוטוטו משודרת בערוץ 1, בסרטי טלוויזיה שונים וכיכב בסרט הקולנוע "כיפור". שניהם גם מופיעים באינספור פרסומות. בקיצור, לאור גילם הצעיר עוד לא נכתיר אותם כזוג המלכותי של המשחק הישראלי, אבל הם בהחלט טוענים לתואר בגזרה הנסיכית. החזרה המתוארת לעיל נערכה לקראת המחזה "חיכיתי רק לך", בבימויו של רועי הורוביץ, שיועלה החל מהערב (באודיטוריום רוזין ברמת אביב) בהפקה של רמי אלדר. למרות הדימוי הפרינג'י, מדובר בקאסט רווי כוכבים. לבד מגליק ולבו, תמצאו שם בין היתר את נבו קמחי, נתי רביץ, ליאור אשכנזי ושרון שחל. אם נמשיך ברוח חלוקת הסופרלטיבים, עסקינן בנבחרת החלומות של דור השחקנים הישראלי הצעיר, כשהוא מחוזק ברבקה מיכאלי (על תקן מייקל ג'ורדן?), השבה לבמה אחרי הפסקה ארוכה. לבו משחק את גור, חברו הטוב של גיבור ההצגה, מולי בנטוב, בעליו של אולם אירועים כושל בעמק חפר. בנטוב חולם על הגר, נערה שבה התאהב עשר שנים קודם לכן, לפני שעזבה את העמק. הגר, שאותה מגלמת גליק, שבה לכפר כדי להינשא לאחד מבניו, דווקא באולם של מולי. האחרון נאלץ לצאת לקרב על אהבתו, כדי ליצור אגדה עם סוף טוב, לשם שינוי.לגליק וללבו יש במחזה רק סצנה אחת משותפת להם בלבד, ולה הוקדשה החזרה. אבל זה לא שיתוף הפעולה הראשון שלהם. בסרט "כיפור" הם אפילו נפגשו בסצנת עירום, שבמסגרתה התעלסו על מיטה שעליה נמרחו צבעי גואש בגוונים שונים (גליק גילמה שם אמנית, שהחליטה לשלב עבודה ותענוג). במציאות לא דובר בתענוג גדול, לפחות בעבורה: "היה לי מאוד קשה, כמעט טראומטי. אני דווקא מאוד אוהבת עירום בקולנוע ובעד סצנות כאלה, אבל שם זה פשוט לא התקבל באווירה אינטימית. בדרך כלל רוב האנשים יוצאים מהאזור כשזה מצולם, מה שלא קרה ב'כיפור'. מזל שזה היה עם לירון, הרי הוא כבר מכיר את הגוף שלי. פשוט לא יודעים לצלם עירום בארץ". לבו: "לי זה היה על הכיפאק. קצת מביך, אבל לא נורא. ברור שעדיף שזאת תהיה היא. אם כבר אינטימיות, אז מהבית".בעבודה אחרת של שניהם, סרט הטלוויזיה "מונדיאל", לבו נאלץ לצפות באשתו כשהיא מתנשקת בלהט עם ניר לוי, ועוד בשלושה טייקים. כאן היה פחות על הכיפאק: "לא סבלתי יותר מדי כשראיתי את זה, אבל נהניתי מאוד כשזה נגמר". גליק: "אני לא מקנאה לו, ואני קנאי ת מאוד באופי. פשוט, אין לי זכות כי אני עושה אותם דברים בדיוק". לבו: "כשאנחנו חוזרים הביתה אחרי סצנות אהבה עם מישהו אחר, אנחנו מנתחים את הפרטנרים לפרטי פרטים". זה נשמע אולי אקזוטי, אבל כל מי שמכיר את התובענות שבמקצוע המשחק ואת הקשיים שהוא מחולל בתא המשפחתי, מבין את הבעיות הנוצרות בין שני שחקנים נשואים. מיעוט זמן משותף, למשל. לבו: "אנחנו מתראים כל יום, אבל לפעמים הפגישה הזו היא כמעט רק טכנית. נגיד, אני בצילומים בין 12 בצהריים לחצות, וחוזר הביתה באמצע הלילה". גליק: "ואני קמה בחמש בבוקר לחזרה בקאמרי". לבו: "בקיצור, נפגשים בשישבת. היינו רוצים להתראות יותר". וזאת עוד בעיה צנועה, ביחס למלחמות האגו הפוטנציאליות, התחרותיות והרעב הטיפוסי לתשומת לב. גליק ולבו, בכל מקרה, טוענים בעקשנות כי בדירתם, הממוקמת בשיכון בבלי בתל אביב, שוררת אידיליה יחסית.לבו: "התאהבנו בלי קשר לעיסוק, כאנשים. לכן דווקא העיסוק המשותף הופך ליתרון, כי אנחנו מבינים אחד את השני. אני אוהב גם לשמוע הערות מקצועיות שלה, כי הן כנות ובאות משחקנית מצוינת". גליק: "מאז שנכנסתי לעולם המשחק, אני לא יודעת מה זה לחיות עם פרטנר שלא שייך אליו. אני פשוט מוקפת באנשים יצירתיים ונראה לי טבעי לחיות עם אחד כזה. אין לי תחושה של תחרות בינינו. לדעתי זה עניין של אופי, לא של מקצוע". לבו: "אם תהיה תקופה שלה ילך ולי לא, אני אסתכל על העניין בקטע של 'לפחות זה', לא להפך". גליק: "ואם יהיה מצב הפוך, אני פשוט אחפש דברים אחרים שיעשו לי טוב. המשחק נמצא אצלי במקום הראשון, אבל יהיו עוד דברים שיתפסו את מקומו עם הזמן. לימודים, למשל".­ וילדים?"יש לי ילדים. החיות שלי", היא עונה בחדות."כל דבר בשעתו", לבו מקפיד לעגל את הדיאלוג.­ אתם משרטטים תמונה כמעט אידילית. אפילו, הייתי אומר, קצת לא הגיונית.גליק: "ברור שזה לא מושלם. ברור שיש לנו גם הרבה חרא, ושהחיים המשותפים שלנו מצריכים התפשרות כל הזמן. אבל אני חושבת שזה נכון לכל זוג. העובדה שאנחנו שחקנים לא מקשה, אולי להפך. בניגוד לסטיגמה, בעיני המשחק הוא דווקא תחום מאוד קל".מדובר, כנראה, בעניין של פרופורציות. גליק היא תומכת נלהבת בגישה שלפיה שחקנים מגיעים לתחום הזה מתוך מצוקה נפשית. "איבדתי את אבא בגיל שבע", היא מספרת, "וחייתי עם אמא מטריפה, אבל היה ממש לא ק ל. מה גם שאני בת יחידה. חוויתי הרבה מוות בפרק זמן קצר ­ אבא, סבא, סבתא, דודה, בן דוד. מכורח הנסיבות גדלתי בבת אחת, ומצד שני עדיין נשארתי ילדה. זה הדבר הטוב היחיד שצמח מהטראומה הזו. לא נהייתי ממורמרת, אבל זה גרם לי להרבה צלקות, קנאות ויצר הישרדות אדיר בתוך החברה. לקחתי את זה לכיוון חיובי, כי אני אוהבת את מה שאני עושה. אני כבר לא מאוננת על העבר, קיבלתי ממנו הרבה. החור שיש לי בלב קיים כל הזמן, אבל הוא התמלא בחיוך".בהתאמה, גליק מחייכת המון. אבל מדובר בסוג החיוכים שמיד מסגירים כאב גדול ונפש סוערת ומורכבת. היא טמפרמנטית, פלרטטנית ורעבה לתשומת לב מתמדת. ביחס אליה, לבו הוא סלע. שקול, מקרין סמכותיות גברית שקטה וגם מתאר את תחושותיו באמצעות לקסיקון הרבה פחות דרמטי מזה של אשתו. אם היא מתייחסת אל המשחק במונחים של "שליחות", ורואה בהצגות כלי מרכזי של תרפיה בעבור הצופים בתקופה כל כך קשה, הרי שהוא נרתע מהגדרות, ותר אחרי הניסוח המיינסטרימי ביותר. כל אלה לא סותרים את העובדה שלבו הוא בחור רגיש. שלא לדבר על ספונטני, ע"ע סיפור ההיכרות."תמיד רציתי להיות שחקן", הוא אומר, "קשה לי להסביר למ ה. אני פשוט אוהב את הרעיון, שאפשר להלביש על המציאות משהו מעולם הדמיון. המשחק הוא עולם אחר שמדהים אותי, וכל המחשבות שלי הן סביבו. מאז ומתמיד שיחקתי, אבל רק בסוף טיול גדול שעשיתי באפריקה החלטתי ללמוד באופן מקצועי. דוד שלי, יאיר רובין ('קויה'), הכין אותי לקראת המבחנים בבית צבי ובניסן נתיב, ולשניהם התקבלתי על מלגה. ניסן אפילו הציע לשכור לי דירה בתל אביב. התחלתי אצלו, בדיוק כשליאת סיימה, ואחרי חודש הציעו לי תפקיד ראשי בסרט שאני מעדיף היום לשכוח ממנו. ניסן אמר, 'או הסרט או אני', ובחרתי לעזוב. כשחזרתי מהחוויה המפוקפקת הזו, יורם לוינשטיין הסכים לקבל אותי, למרות שזה היה אמצע השנה. אחרי יומיים אצלו עזבתי."עוד קודם הבנתי שאני רוצה ללמוד משחק, אבל לא במסגרת קונבנציונאלית. יומיים הספיקו לי להבין שצדקתי. מה לעשות, האופי שלי הוא כזה שמציעים לי מלגת לימוד ואני מוותר עליה לטובת סרט כושל. מתברר שהתשוקה שלי חזקה מדי. את הלימודים עשיתי בכוחות עצמי, דרך השתתפות ביותר מ­50 סרטי סטודנטים. זו עבודה התנדבותית, ובאמת היו לי קטעים בחיים בלי הרבה כסף או אוכל, אבל היא השתלמה". גליק: "אני אמנם ממכ ורי ניסן נתיב, אבל אני בהחלט מעריכה ומעריצה את הדרך של לירון. היא מצריכה המון כוחות. אם לא הייתי לומדת, אף פעם לא הייתי מצליחה כמוהו".באחד מקטעי האינטראקציה האישית הכל כך נדירים בחזרה, לבו מפגין ריקוד קאן­קאן לצלילי "סולווג איננה ילדה" של חוה אלברשטיין. הוא עושה זאת אמנם, בחן ובגמישות ניכרים, אבל הורוביץ הבמאי סובר שזה קצת אובר דרמטי. גליק נחלצת מיד לעזרתו, ומציגה לו ­ באמצעות המחשה ידנית ­ את התנועות הנכונות. "אין ספק שיש לי נקודות שאני חלש בהן", מודה לבו, "בגלל שלא למדתי באופן מקצועי. מוזיקה, למשל. אני רוצה מאוד ללמוד פיתוח קול. כנ"ל ריקוד. שלא לדבר על זה שאם הייתי בוגר בית ספר הייתי משחק הרבה יותר בתיאטרון. עד היום שיחקתי רק ב'סוג'וד' שהוצג בצוותא, ואני מת להיכנס גם לעולם הזה".דווקא גליק, שהתיאטרון הוא בפירוש בסיס הקריירה שלה, חולמת על ז'אנרים אחרים: "אם היה פה קולנוע אמיתי, אני בטוחה שהייתי הופכת לשחקנית קולנוע קבועה. התיאטרון מאוד תורם לי, מבחינת וירטואוזיות ­ היכולת לקבל נתון רגשי ולהפנים אותו מיד. אבל יש לי דיאלוג טוב מאוד עם מצלמה, ובעיקרון הייתי מעדיפה לה תמקד בקולנוע, עם גיחות לתיאטרון". לבו: "בהיררכיה, אם יש דבר כזה בכלל, לרוב הגדול של השחקנים כאן הקולנוע עושה את זה יותר מתיאטרון. מצד שני, האפקט של קהל חי הוא הכי חזק".בחזרה ניכר היטב שגליק שוחה בקלילות בתחום התיאטרון, בעוד שבעלה עדיין מתרגל את תנועות היסוד של סגנון החזה. ההבדל לא מצוי חלילה ברמת המשחק, אלא בביטחון העצמי ובמידת המעורבות בהוראות הבימוי. לגליק יש דיאלוג שוטף עם רועי הורוביץ, היא מתעקשת להיות מעורבת בדרך בניית הסצנה ולא חוששת גם לבקר אותו על האופן שבו בחר להעמיד סיטואציה מסוימת. זה, כמובן, עניין של ניסיון בימתי, אבל גם של היכרות מוקדמת. הורוביץ וגליק למדו באותה כיתה אצל ניסן נתיב, אם תרצו, המקבילה השחקנית ללחמו באותו צוות בסיירת. הם היו החברים הכי טובים, עד שבתרגיל מסוים בסדנה למשחק, הורוביץ פגע קשות בגליק, בנסיבות שהאיפול שהוטל עליהן עדיין בתוקפו. כתוצאה, השניים לא דיברו חמש שנים.לקראת העלאת המחזה "חיכיתי רק לך" הורוביץ החליט לשבור את הנתק, הרים לגליק טלפון והיום הם נראים סחבקים מתמיד. סחבקים מספיק כדי להכניס קצת לבן הזוג של גליק. במהלך החזרה, אחרי ש לבו אומר משפט שאמור לבטא כעס ועלבון, הורוביץ קוטע אותו ודורש: "עוד פעם, אתה חייב להיות יותר ביצ'י". גליק, מתפקעת מצחוק: "אין סיכוי, תשכח מזה". לבו מנסה בשנית, ועדיין לא מגיע לרמת הרשעות הנדרשת. גליק: "אמרתי לך? הוא פשוט לא יכול. הבנאדם טוב מדי בשביל העולם הזה".