עיניים פקוחות לרווחה והפעם, הג'ינג'ית מציצה לרומן עצוב ואסור צפנת טמיר 14/11/01 הוא גדול ושמן ומתוק. היא אוהבת אותו. היא אוהבת אותו בכל נימי גופה הדק והמחוטב, אבל יש לה בעיה קשה. לאיש יש חברה. אחת שדוגרת עליו כבר כמה שנים, והוא לא רוצה לפגוע בה. הוא אף הגדיר את החברה הזאת כגברת שלו, הגברת מספר אחת. עכשיו היא כבר לא יודעת איזה מספר היא. לתומה חשבה שאם היא כזאת מדליקה ושווה והוא שמן ומזיע, הוא ייפול לחיקה כפרי בשל. ביטחונה גבר כשכבר בפגישה הראשונה התנפל עליה בלהט של גבר שלא ראה אשה לפחות שנה. כאשר שאלה אותו אם יש לו חברה, ענה: "שתיים". היא הניחה, הנחה שהסתברה כטעות מרה, שאין לו חברה ברמה כזאת שתעורר בעיות. ההנחה שלה עוד התחזקה אחרי שמימש את תשוקתו פעם שנייה תוך עשרים דקות, ועוד אמר לה ברוב פאתוס במקלחת "את עושה לי את זה". במעלית הם כבר לא יכלו להפסיק להסתכל ולגעת אחד בשני. הם היו מהופנטים. אחר כך, כשדהר בחניון הריק כמו ארס קורע למרות גילו מעמדו ומשקלו, עם מכוניתו הישנה, היא כבר היתה מוכנה להתחתן איתו, על אף שהיתה נשואה.הם נפגשו עוד כמה פעמים, בהן הפכה בהדרגה מחתיכה מפתה לעלוקה מעיקה, מוכת חרדת נטישה. שאלתה החוזרת: "אתה אוהב אותי?" ריחפה מעליהם כענן דביק. ואז פתאום קרה משהו. הוא נכנס למשבר. אחרי שהמשפט "אני חושב שלא יתאפשר לנו להיפגש הערב" חרך את נשמתה דרך האפרכסת בפעם החמישית, היא הבינה שאכלה אותה.העולם הפך לצהוב ומרוקן. עד כדי כך שהתקשתה להתייחס לילדיה. ואז היו פגישות ההבהרה האלה, בהן הסתבר לה לתדהמתה שהוא אפילו עומד להתחתן עם גברת מספר אחת, "הליידי שלו". היא דווקא לא ראתה בעיה בלהיות מספר שתיים, הרי גם היא נשואה, אבל כפי שרמזה הכתובת הענקית על הקיר ­ הוא מיצה את הקשר שלהם בשש פגישות. בשארית כבודה הצליחה איכשהו לעשות לקשר הסבה לידידות, בתקווה שתצליח להתמיד עד שיימאס לו באחד הימים מהגברת הראשונה. מהניסיון שלה בחיים, בתור אחת שחצתה את הארבעים, היא יודעת שמשיכה אמיתית לא בורחת לשום מקום, בטח כשאין חיכוך ממושך של חיים משותפים. היא גם יודעת שאהבה אמיתית היא נצחית. וכל עוד אף אחד לא מת, כפי שהוא בעצמו אמר לה כשהחזיק את ידה, בזמן שבכתה, יש תקווה. ספר כשיצא בארצות הברית ­ בהצלחה רבת מכר כמו קודמיו ("חוג שמחת המזל" שגם הפך לסרט, "אשת אל המטבח", "מאה החושים הנעלמים") ­ ספרה של אמי טאן, שיצא באחרונה גם בעברית, "בתו של מרפא העצמות" (מחברות לספרות), התוודתה הסופרת במסע קידום המכירות לספר שהוא מכיל אלמנטים אוטוביוגרפיים שרק בשלב זה של חייה הרגישה בשלה מספיק לגעת בהם ישירות.סיפור העלילה הוא סיפור התפייסותה של רות, סופרת צללים בת 40 ומשהו, בת לאם מהגרת סינית, החיה בסן פרנסיסקו (אפילו בתיאורי חיצוניותה היא מזכירה את טאן), עם אמה וסבתה שאותה מעולם לא הכירה, עם המורשת המשפחתית ששנים ניסתה להתרחק ממנה, ועם כל הסודות והשקרים המקופלים בביוגרפיה המשפחתית המורכבת שלה. וכל זה ­ רגע לפני שמאוחר מדי, כשמתברר לרות שאמה לקתה באלצהיימר.גם הספר הזה, כמו אחרים של טאן, נע על קו התפר בין מזרח סיני למערב אמריקני, ומקיים את אותו איזון ספרותי ייחודי לטאן המשלב מינונים נכונים של אמונות באלים, רוחות וקללות עם מכוני כושר, מסעדות יוקרה וגלאי עשן ביתיים, דילמות של דור מהגרים מול בני הדור השני. גם הפעם מתמקדת טאן ביחסים בין נשים, קל להתמ סר לה והיא קריאה מאוד.אבל בנבדל מספרים קודמים, ציפוי ה"הכל בסדר" נסדק כאן. בין הבת לאם, בין האם לאמה, בין האם לאחותה ובין כל הנשים במשפחה מתקיימת גם טינה גדולה, קנאה, איבה ולפעמים אפילו שנאה. ובעיסוק הכן בדברים יש בעצם הכרה בעובדה שכולנו רוצות אולי את האמא המושלמת של דמיוננו וכועסות, יותר או פחות, על הצורך להתפשר עם מי שיש, אבל כל החסרונות שבעולם לא הופכים אמא לפחות אמא, ולא מחלישים את הצורך הבסיסי בקשר. בגיל 40 פלוס מינוס, קוראים לזה התפייסות.אולי זה באמת תהליך ההתפייסות הפרטי שטאן עברה שבא כאן לידי ביטוי, אולי סתם התבגרות של כותבת שנקודת המבט, גם הספרותית, שלה השתנתה. כך או כך, זהו סיפור של התבגרות נשית, מתובל בהרבה אוכל סיני והשלמות קטנות עם המציאות. גייז בדיוק תשעה חודשים לקח להיכל המפואר שבדרום תל אביב, ה"דום", שנבנה בהשקעה של למעלה ממיליון דולר ושנפתח בקול תרועה רמה כאחד המועדונים הכי מושקעים במזרח התיכון, לרדת לעם ולארח במסיבות יום השישי שלו, היום המועדף על הקלאברים המקומיים, דווקא ליין מסיבות גייז חדש ­ פלז'ר שמו.ה"דום", מועדון ברמה בינלאומית הכי גבוהה שיש, שיכול להיספר בנשימה אחת עם מיתוסים כמו "הקווין" של פאריס, "הייבן" של לונדון ו"איט" של אמסטרדם, החל את דרכו באירוח תצוגות אופנה, מסיבות קוקטייל אקסלוסיביות ואירועים שהוזמנו בידי חברות הייטק עתירות כספים. אבל בעוד מרבית הענפים במשק מתמוטטים בזה אחר זה, על חברי הקהילה תמיד אפשר לסמוך שמוסיקה טובה, מועדון מדהים ואווירה מחרמנת יוציאו אותם מהבית חורף וקיץ כדי לרקוד עד אור הבוקר.הבעלים של הדום, חיים פנחס, עושה כבר הרבה שנים מאמצים לכבוש את לב הקהילה החד מינית, בדרך כלל בהצלחה. אלא שעד עתה התמקדו המסיבות שלו בימים אחרים בשבוע. זו הפעם הראשונה שהוא מסתער על יום שישי, שכבר קרוב לעשר שנים נתון לשליטתו הבלעדית של מלך חיי הלילה התל אביביים, שמעון שירזי. וזה הולך להיות מעניין כי שירזי חי את הקהילה כבר שנים, מספק לה בקביעות את מה שהיא אוהבת והקהל שלו הולך אחריו לכל מקום.עכשיו זה שירזי עם הטי.אל.וי מול פנחס עם הדום. מבחינת איכות המועדונים, אין לדום מתחרים. מבחינת הנאמנות של הקהל, אין לשירזי מתחרים. בימי שישי האחרונים מילאו הגייז התל אביביים את הדום בהתלהבות השמורה אצלם לסטוצים מלהיבים. השאלה היא אם זה יישאר סטוץ או יהפוך למערכת היחסים של חורף שלם.פלז'ר הן מסיבות אווירה והדגש הוא לא בהכרח על די.ג'ייז מוכרים, אותם כבר ראינו ושמענו בכל מועדון אפשרי. רקדנים חצי מעורטלים מתנועעים על הבמות ב"דום" על רקע תפאורות מקוריות, כשעל מסך ענק מול הבמה המרכזית מוקרנים סרטי סקס בלי שום צנזורה. סרטים דומים מוקרנים על מסכי וידאו המצויים גם בשירותים ומי שמכיר את ההומואים יודע שהשירותים חשובים עבורם לא פחות מאיכות הרצפה ברחבה המרכזית.התגובה של שירזי היתה מסיבת יומולדת למועדון הס(צ)ין, שנחגגה ביום שישי האחרון, ומילאה את הטי.אל.וי כמעט כמו בערב הפתיחה. התחרות הזו תעשה טוב להומואים, למרות שחלקם פשוט מתמוטטים אחרי שרצו לילה שלם הלוך וחזור בין הדום לטי.אל.וי. השאלה היא האם הקהילה התל אביבית בגוש דאנס בנויה להחזיק שני מועדונים בפריים טיים של יום שישי? הלוואיעל דבר אחד אין ויכוח: בבוקר שבת, כשנגמרות שתי המסיבות הגדולות, מסתמן להיט אפטרים חדש במימד החמישי, "כניסה אחורית" שמו, שם נפגשים כבר שלושה שבועות גם בלייני הדום וגם אלה של הטי.אל.וי, להחלפת חוויות ולעונג של שבת בבוקר. עמותה מי שהולך על שתי רגליו, לא יכול להבין עם מה מתמודד נכה על כיסא גלגלים כשהוא מגיע למבנה ציבור, מוסד השכלה, מסעדה או בית קולנוע, שלא מותאמים לצרכיו. אפילו שלוש מדרגות בחזית בניין, שרובנו מדלגים עליהן מבלי משים, הן עבור הנכים והמוגבלים מחסום בלתי עביר. עמותת "נגישות ישראל" שמה לה למטרה לאפשר לנכים שוויון זכויות והזדמנויות בכל הנוגע לנגישות למבני ציבור ואתרי נופש בישראל. העמותה הוקמה לפני כשנה, על ידי מיכאל קירשנבאום ויובל וגנר, שניהם נכי צה"ל המרותקים לכיסאות גלגלים. קירשנבאום, שנפצע במהלך שירות מילואים, הוא עו"ד במקצועו והיום מנכ"ל העמותה. "נמאס לנו להגיע למקומות ולא להיות מסוגלים להיכנס אליהם", הוא אומר, "אם זה מפני שאין בסמוך אליו מקומות חניה לנכים עם דרך נגישה לבניין, אם זה בגלל דלת כניסה שלא מותאמת לכיסא גלגלים, מעליות, שירותים ועוד ועוד".התקנה של חוק התכנון והבנייה, אומר קירשנבאום, הקובעת שמבנה ציבורי חייב להיות נגיש לנכים, אינה נאכפת. כנ"ל לגבי חוק הרשויות המקומיות, שקובע בין השאר שיש לאפשר ירידה ממדרכות לכיסאות גלגלים."נגישות למבנים היא דבר הכרחי לנכים לצורך השתלבותם בחברה. מדרגה אחת יכולה לפעמים למנוע מאדם ללמוד, לעבוד, לצאת לבלות, להגיע לבית הספר של הילדים. מעורבות בחברה, בכלכלה, בתעסוקה, נמנעת מנכים רק בגלל חוסר נגישות פיזית ונוצרים גיטאות של נכים. ברגע שאנחנו לא יכולים להגיע למקומות ולהתערות בחברה, הדעות הקדומות נגדנו משתרשות והפחד מהעסקה, התחברות ושילוב של נכים בכל מיני מערכות, גובר. אם נכים יהיו מעורים בכל תחומי החיים, יבינו שהם לא מפלצות ושאפשר לקבל אותם".לפני כמה חודשים החלה העמותה, במימון הקרן לפיתוח שירותים לנכים של המוסד לביטוח לאומי ובחסות ארגון נכי צה"ל, בפרויקט סריקה של כל המוסדות ובתי העסק בארץ הנגישים לנכים. בימים אלה נפתח מוקד טלפוני ובו מידע על נגישותם של בתי מלון, פארקים, אתרים היסטוריים, מסעדות, מוזיאונים, אולמות קולנוע, קניונים, מוסדות השכלה, בתי חולים ועוד, וכן מידע על תיקונים, השכרה ורכישה של ציוד ואביזרים לנכים. העמותה פועלת גם בייעוץ לגופים פרטיים וציבוריים בנושא נגישות לנכים, הגברת המודעות בציבור לנושא וחקיקה. מספרו של המוקד הטלפוני: 609000­056 (24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע). כתובת את ר האינטרנט של העמותה:(גישה http://WWW.ACCESS­ISRAEL.ORG) . חוק וסדר מדי יום ביומו אנו עדים להתפשטות גל האלימות הגואה בקרב בני משפחה ובמיוחד בקרב בני זוג, אשר מסתיים לא פעם בטרגדיות ובמוות, כאשר על פי רוב הבעל הוא זה אשר נוקט באלימות כלפי האשה. המלחמה באלימות בין בני משפחה מתבצעת הן באמצעות מתן צווי הגנה וצווי הרחקה מטעם בית המשפט, אשר מטרתם להרחיק את בן הזוג האלים מבן זוגו המשמש לו כקורבן ולהרתיע אותו, והן באמצעות העמדת בן הזוג האלים לדין פלילי וענישתו. התמודדות נוספת עם האלימות מתבטאת במישור דיני הגירושין בישראל, אשר מכירים באלימות בין בני זוג כעילה לגירושים. מלבד "הנזקים הממוניים" אשר נגרמים במקרי אלימות קשים ביותר ואשר ניתנים לחישוב כספי קבוע לפי החוק (כגון: אחוזי נכות, ימי אשפוז ואובדן ימי עבודה), קיימים בכל מקרה אלימות נזקים "לא ממוניים", לגביהם אין תחשיב קבוע בחוק ואשר כוללים: כאב פיזי בגין התקיפה, תחושת פחד היוצרת תשישות רגשית, בושה ותחושת בידוד, דיכאון ותחושת אובדן, פגיעה בביטחון העצמי ועוד. לפיכך, נשאלת השאלה ­ האם בן הזוג המוכה זכאי לקבל פיצוי כספי מאת בן הזוג המכה, בגין הנזק הלא­ממוני שנגרם לו.בימים אלו נדונה שאל ה זו בפני השופט י. גייפמן, מבית המשפט לענייני משפחה בתל­אביב. במקרה זה מדובר היה באשה אשר הותקפה בידי בעלה ונחבלה, באופן שהבעל הפיל את האשה ארצה, הכה אותה באגרוף ובבעיטה בפנים וגרם לה בכך לדימום, שבר באפה ועוד. בעקבות אירוע זה התלוננה האשה במשטרה והבעל הועמד לדין פלילי, הורשע וערעורו על פסק הדין הפלילי נדחה. לאחר מכן פנתה האשה לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה נזיקית, אשר במסגרתה עתרה לחיוב הבעל בפיצויים עונשיים בגין הנזק הלא ממוני שגרם לה במעשיו.בית המשפט ציין שכיום, לאחר שבוטלה החסינות שמנעה מאדם נשוי לתבוע את בן זוגו בגין נזקים שגרם לו, יכול בן זוג נשוי לתבוע את בן זוגו האלים בגין נזק שגרם לו ואף לא תעמוד לבעל מכה הטענה, כי תשלום פיצוי כספי לאשה המוכה יפגע בפרנסת המשפחה. בית המשפט קבע כי למרות שהחוק בישראל אינו קובע אפשרות מתן פיצויים עונשיים בגין נזק לא ממוני, במקרה של תקיפה הרי שאפשרות זו הוכרה במסגרת פסיקת בתי המשפט בישראל, וזאת רק במקרים חריגים ולא כבדרך שגרה. לשם קביעת פיצויים עונשיים נדרשת כוונה של התוקף לעשות שימוש בכוח נגד גופו של המותקף, ואין חשיבות למניע י התוקף ולכוונתו לגרום חבלה, כי אם די בכוונת התוקף להכות את המותקף; אולם, במקרה של התרשלות המזיק שגרמה לחבלת הניזוק, לא יינתנו פיצויים עונשיים בגין הנזק, אף אם מדובר בהתרשלות חמורה, שכן לא התקיימה כוונת הכאה מצד בן הזוג המכה. בית המשפט קבע כי יש לעשות שימוש בפיצויים עונשיים כדרך נוספת להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה, וכי מטרתם של הפיצויים העונשיים אינה מסתכמת בפיצוי הניזוק בלבד, כי אם נועדה גם לשם הרתעה ואזהרה של מזיקים אחרים.בית המשפט פסק, כי באיזון בין הזכות לכבוד האדם ­ מניעת אלימות במשפחה, לבין פגיעה ברכושו של הבעל המכה (תשלום פיצוי כספי), גוברת זכותה של האשה לכבוד אדם ולמניעת אלימות במשפחה, ולפיכך חייב השופט את הבעל המכה בתשלום פיצויים עונשיים בסך 20,000 שקל לידי האשה המוכה. הכותבות הנן המתמחות בדיני משפחה ובגישור לגירושים בושם HIGHER הוא בושם חדש לגבר, ההולם את תדמיתו החדשה של בית דיור. על הניחוח (שהוא בעל מרכיבים ייחודיים של תמציות פרות, תבלינים, פריחת תבלינים ועצים), אחראים הבשמים המפורסמים אוליבר פשו ואוליבר גילוטן. הבקבוק, שעוצב בקווים נקיים וסימטריים, הוא פרי יצירתם של מעצבים צעירים שעבדו לצידו של מעצב העל פיליפ סטארק.המהפך החלוצי בבית דיור התרחש לפני כארבע שנים, עם התמנותו של ג'ון גליאנו למנהל קריאטיבי. הסבלנות והסובלנות שבית דיור גילה לגחמות המתפוצצות שלו, הוכיחו את עצמן. גליאנו שיקם את המאזן הכלכלי של בית האופנה והעניק לו תדמית צעירה ואוונגרדית, בניגוד לתדמית המזדקנת שהיתה לו בעבר.תאוות ההצלחה לא הסתיימה ברכישת גליאנו, גם אופנת הגברים היתה זקוקה לעירוי דם צעיר ומודרני יותר. לפני כשנה החל בית דיור לפזול ימינה ושמאלה, ובסופו של דבר הימר על הדי סלימאן, אז המנהל היצירתי של אופנת הגברים בבית איב סאן לורן. לפני שעבר לבית דיור, קיבל הכוכב החדש בשמי אופנת הגברים הצעות מפתות מענקי האופנה: בית גוצ'י ניסה לפתות אותו במותג אישי שיישא את שמו, פרדה הציעה לו למלא את מקומה של המעצבת ז'יל סאנדר. סלימאן לא חשב הרבה, הוא בחר בדיור. קסמה לו ההרפתקה בבית אופנה בעל פתיחות שהעניק חופש טוטאלי למעצביו. בכל מקרה עתידו בבית איב סאן לורן, לאחר שנרכש על ידי בית גוצ'י, לא היה ברור. גם ההתמודדות מול טום פורד, המנהל האמנותי החדש של איב סאן לורן, לא התאימה לאישיותו הצנועה.סלימאן נולד בפריז בשנת 1968 לאם איטלקיה ואב טוניסאי. הוא גדל על ברכיה של אמו התופרת, הלך לישון בין ערימות הבדים והתעורר בבוקר לרעש מכונת התפירה. את ניסיונו בעולם האופנה רכש בהיותו אסיסטנט של המעצב הצרפתי חוזה לוי ומקשרי עבודה עם המעצבים ויוויאן ווסטווד, מנולו בלאנהיק, אזדין אלייה והלמוט לאנג. בשנת 1996 התקבל לצוות העיצוב של אופנת הגברים באיב סאן לורן, ולאחר חודשים ספורים התמנה למעצב הראשי.סלימאן בחר בדרך הקשה, הוא לא חיפש גירויים קיצוניים ולא ניסה להתחרות בסגנון בגדי הגברים שעיצבו מצליחנים מפורסמים. לא עם הסגנון הרך של ארמאני, לא עם סגנונו הסופר סקסואלי של ורסאצ'ה וגם לא עם המגמות הספורטיביות שאפיינו את אופנת הגברים של פרדה והלמוט לאנג. סלימאן חלם על אופנה אחרת, על שיבה למקורות המהוללים של האופנה העילית, לבדים המסורתיים ולקווים הקלאסיים, סגנון מחויט, משופר ומודרני שנשים מפורסמות למדו לאהוב, ביניהן קתרין דנב ומדונה. ההשראה לעיצוביו נובעת בחלקה מציור דמותה האנדרוגינית והכחושה של הנסיכה יוסופוב, אשתו של האריסטוקרט הרוסי שהיה מעורב ברצח ראספוטין. סלימאן, המאמין בצללית הדקה, יאלץ את אוהדיו להינזר ממכוני כושר.HIGHER, מחיר: מי טואלט 50 מ"ל ­ 206 שקל, 100 מ"ל ­ 305 שקל, אפטר שייב ­ 216 שקל, דאודורנט ­ 103 שקל. להשיג ברשתות הפארם ובפרפומריות המובחרות אופנה המותגים מיס סיקסטי לנשים ואנרג'י לגברים, פונים לחוג מוגדר של צעירים חסרי מנוח, מעודכנים וממושמעים, שפוטי טרנדים שמכתיבים סגנון חיים שופע אנרגיות. ה"היפי שיק", מונח חדש בלקסיקון האופנה ומה שבעבר נחשב לאנטי­שיק, מאפיין את סגנון הלבוש של מיס סיקסטי: שיק נועז ובוטה שמנסה לתת אופי תרבותי לסגנונות לבוש קיצוניים.באוסף המגוון פריטי לבוש ואביזרים מעוצבים מפרוות סינתטיות בצבעים סוערים, פרוות חתולי בר מנומרים, בדי פלסטיק בוהקים ומלמלות. בגדי ג'ינס וקורדרוי בגזרות סקסיות צמודות שעברו סדרות שפשוף, מעילי ג'ינס (המלה האחרונה במלתחות החורף), סריגים ואריגים במרקמי פסים ססגוניים, סריגים קצרצרים החושפים בטן וזרועות ומעוטרים ברקמה מרושלת, מכנסיים בגזרות נמוכות ומכנסיים מעוטרים ברקמות וטלאים מסוגננים.מחירים לדוגמה: נשים ­ חולצות, 150­400 שקל; נעליים, 100­700 שקל; אביזרים, 100­300 שקל. גברים ­ מכנסיים, 390­499 שקל; חולצות, 140­350 שקל. להשיג ברשת דיזל ובחנויות המובחרות