תאבון בריא אורלי יונה- דרורי, תזונאית קלינית, רצתה לשכנע את בנותיה לאכול אוכל בריא. משלא מצאה ספר בנושא - כתבה אותו בעצמה רויטל פדרבוש 12/11/01 "בבוקר קפץ יותם ישר לאמא: אני רעב! עכשיו ­ קדימה: כוס חלב וגבינה בכריך, ושימי לי ירק, כי זה בריא" (מתוך הספר "יותם רוצה להיות גדול").כמה אמהות היו מייחלות לשמוע משפט כזה? ילד מבקש מאמא אוכל בריא? האם זה ייתכן? גם מחברת הספר, אורלי יונה­דרורי, תזונאית קלינית, אומרת שסצינה כזו בבית ישראלי ממוצע היא נדירה. אבל יונה­דרורי, בניגוד אולי לרוב ההורים, לא אמרה נואש. היא החליטה לנסות להתחיל במהפכה ולחנך ילדים והורים לצריכת מזון בריא."הכל התחיל מזה שחיפשתי עבור שתי בנותי (בנות שש כיום) ספר ילדים שעוסק בתזונה נכונה. כתזונאית קלינית אני יודעת עד כמה התזונה חשובה לריכוז, להתפתחות השכלית, לצמיחה, לחיזוק ולבריאות הגוף. חשבתי שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא באמצעות ספר ילדים. מניסיון אני יודעת שקל להעביר לילדים מסרים דרך סיפורים".אבל להפתעתה הרבה, על מדף ספרי הילדים לא נמצא אף ספר אחד בנושא תזונה נכונה. "אפשר למצוא מבחר ספרי ילדים עם מסר חינוכי בכל תחום: איך להתגבר על פחדים, גמילה מחיתולים, היום הראשון בגן, התמודדות עם כעסים, הולדת אח, גירושי הורים ועוד. אבל דווקא בנושא כל כך חשוב, כמו תזונה נכונה, אין אף ספר אחד. אם מישהו יערוך סקר כדי לבדוק כמה ילדים בני חמש יודעים מהם חלבונים ופחמימות ומה תפקידם בגוף, סביר להניח שרוב­רובם של הילדים לא ידעו על כך דבר. זה נראה לי מוזר מאוד. למה הורים שכל כך חרדים להתפתחות ובריאות הילדים מזניחים תחום כל כך חשוב כמו תזונה? למה זה לא ברור שילד צריך להבין מהי חשיבות המזון שנכנס לפיו, כמו שברור מאליו שעד גיל חמש הוא ידע לספור?".יונה­דרורי החליטה לכתוב את "יותם רוצה להיות גדול", שיצא לאור בהוצאה עצמית שלה ("פניתי לכל הוצאות הספרים, אבל שם אמרו לי שייקח להם חודש­חודשיים רק כדי לתת לי תשובה, והחלטתי שבפרק הזמן הזה הספר כבר יצא לאור"). בהשקעה כספית לא מבוטלת, תוך "הבטחה" מכל מי שעוסק בתחום שמדובר בהפסד כלכלי מובטח, יצא הספר לאור.הספר פותח בסיטואציה מוכרת בכל בית. יותם רוצה לגדול מהר, אבל לאכול הוא מוכן רק גלידה ושוקולד. כשאמא מגישה לו גבינה, ירקות ולחם, הוא דורש רק ממתקים. בהמשך מתואר כיצד בלילה הוא מבקש מהפיה הטובה להיות גדול והיא לוקחת אותו לסיור בתוך גופו, שם הוא פוגש באנזימים, בוני העצמות. האנזימים מ ספרים ליותם שהם עובדים קשה כדי לבנות לו את העצמות, אבל יש להם בעיה: הילד יותם רוצה לגדול, אך סידן לא מוכן לאכול. "איך נבנה לו עצמות ארוכות? אנחנו לא יודעים מה לעשות!", הם אומרים ליותם, שמבטיח להשתנות.המסע ממשיך בכל חלקי הגוף, והילד יותם מקבל הסבר על נזקי הממתקים והסוכר ויתרונות הגבינה, החלב והירקות. להסביר, לא לכפות מניסיון שלנו הסיפור מרתק ילדים ואפילו משפיע עליהם לטובה. בדומה לספר המיתולוגי קריוס ובקטוס שחינך מיליוני ילדים לצחצח שיניים, הספר "יותם רוצה להיות גדול" משפיע על ילדים (לפחות בטווח המיידי) להעדיף מזון בריא. לאכול ממתקים אבל במידה.יונה­דרורי טוענת שבביתה היא מיישמת את עקרונות הספר. "אני יודעת שברוב הבתים התייאשו בכל הקשור לתזונת ילדים. הרבה פעמים הורים אומרים לי שהם איבדו שליטה ­ שהילדים יאכלו מה שהם רוצים פחות או יותר. אין להם כוח לפתוח עוד זירת מאבק. אבל אני מאמינה שהורים שלא מחנכים את הילדים שלהם לתזונה נכונה עושים להם עוול. כי ילד בן שלוש שאף אחד לא מסביר לו על נזקי הממתקים והחטיפים לומד על בשרו בגיל עשר, כשהוא מתחיל להשמין, עד כמה הרגלים מזיקים יכולים לפגוע בו. כי כשהילד בן שלוש הוא מוציא המון אנרגיה והוא אוכל מעט יחסית ולכן הוא רזה וחמוד. אבל אז הוא גודל ומשמין, פתאום צריך לשנות לו את ההרגלים ולומר לו: אסור. וזה לא הוגן. וכאן בדיוק השלב בו מתחילות הפרעות האכילה".­ מקובל לחשוב שילדים יודעים מה הגוף שלהם צריך, והורים לא צריכים להתערב בהרגלי האכילה שלהם. "בדקתי את הטענה הזו במחקרים. מתברר שפעוטות שנותנים להם לבחור את המזון שלהם, אכן יבחרו את המזון שהם זקוקים לו מבחינת חלבונים ופחמימות. אבל כשמגיעים לילדי הגן בגילאי 4­6, הכל משתנה. התברר מניתוח של תזונת הילדים בגיל הזה, שהם צורכים במסגרת הארוחות כשליש מהקלוריות להן הם זקוקים, ובערך כמחצית מהחלבון. השאלה המתבקשת היא: איך הם בכל זאת גדלים ומתפתחים. והתשובה היא ­ השלמות תזונתיות. מה קורה בארוחה ממוצעת בבית ממוצע? הילד אוכל מעט בארוחה, שכוללת מרכיבים מזינים. אבל כעבור שעתיים הוא רעב ומבקש משהו. ואז הוא מקבל חטיפים. החטיפים, שמכילים חלבונים וסוכרים, מספקים לו המון קלוריות עם מעט ערך תזונתי. להורים לא אכפת, כי הילד רזה וכל מה שהוא אוכל זה טוב. הילד שמתבגר ומשמין מתרגל לתזונה שמבוססת על חטיפים, ומהרגלים רעים קשה מאוד להיפטר".­ אבל הורים רבים מתקשים לשלוט בתזונה של הילדים, בגלל שהם רוב שעות היום נמצאים במסגרת כמו גן."זו אכן בעיה קשה, כי בגני הילדים התזונה לא תמיד מאוזנת. אני שומעת מהורים רבים שבגן אמרו להם שהארוחות תוכננו על ידי דיאטנית, אבל כמה הילד אוכל בארוחה בגן וכמ ה אחרי הארוחה? כי גם בגנים נותנים לילדים חטיפים. מהניסיון שלי בעבודה עם גנים, פעמים רבות האוכל שניתן בגנים לא מאוזן, גם כשהארוחה תוכננה על ידי תזונאית. בגנים רבים אני נתקלת בתופעה שנותנים לילדים לבחור בארוחת הבוקר מה הם רוצים למרוח על פרוסת הלחם שלהם: גבינה, חומוס, ביצה או שוקולד, ריבה וחלבה. ומה הילדים בדרך כלל בוחרים? כמובן שבשוקולד ובריבה. עבדתי עם כמה גנים בקיבוצים על התפריט, והורדנו לילדים את כל הממרחים המתוקים בארוחת הבוקר. הילדים קיבלו את זה יפה מאוד, והם התחילו לאכול ממרחים אחרים. הם מקבלים ממתקים, אבל רק פעם אחת ביום."הפתרון הוא מצד אחד התערבות ההורים ­ כי אם ההורים ידרשו, הגנים יבצעו ­ ומצד שני חינוך הילדים. רוב ההורים לא מדברים עם הילדים שלהם על תזונה. הם מקסימום אומרים להם שממתקים או ירקות זה כן או לא בריא. וזה לא מספיק. צריך להסביר לילדים למה זה בריא, איך הירקות או הגבינה מחזקים אותם וגורמים להם להיות חזקים ובריאים. הורים רבים יתפלאו, אבל זה עובד. ילדים מוכנים ורוצים לדעת על גופם".­ ואיך מתמודדים עם לחץ חברתי? את נמצאת בגינה או בקניון, ולכל הילדים קונ ים ממתקים. אז את לא תקני?"הורים רבים מספרים לי על זה. אני חינכתי את הבנות שלי שממתקים זה לא בריא, אבל מצד שני זה טעים. 'אז מה עושים?', שאלתי אותן. והן העלו את הרעיון שכדאי לאכול, אבל לא הרבה. ואז הנהגנו בבית הרגל שכל יום אוכלים ממתק אחד. אז אם אנחנו הולכים לקניון, הן יקבלו את הממתק בקניון. הרעיון הוא לא לאסור על הילדים לאכול ממתקים, אלא לספק להם מידע ולשתף אותם במאמץ לשמירה על בריאות גופם".­ זה נשמע יפה בתיאוריה. אבל מה עושים אם הילד אומר: 'בסדר, אכלתי ממתק אחד, אבל עכשיו אני רוצה עוד אחד'?"זה קורה גם לנו בבית. פעם אחת הבנות שלי קיבלה שני ופלים במסגרת 'הממתק היומי', אבל מיד אחרי שהיא גמרה אותם, היא ביקשה עוד. שאלתי אותה: 'כמה אכלת?', היא אמרה 'שניים'. אמרתי לה: 'עכשיו את צריכה לעשות חשבון אם את צריכה עוד או לא'. לפעמים נורא קשה להן להחליט, ואני לא עושה להן חיים קלים ומחליטה עבורן. אם היא אומרת לי: 'טוב, אבל אני רוצה נורא', אני מושיטה לה את החבילה ונותנת לה לאכול כמה שתרצה. אני לא כופה עליה כלום. היא מחליטה בעבור הגוף שלה. אם אני אאסור עליה לאכול, היא תאכל כשאני לא בסביבה. ואני שומעת מהורים לילדים שהן מתארחות אצלם שברוב המקרים הן לא אוכלות יותר מממתק אחד ביום. הן עושות את זה כי הן מבינות שממתקים לא טובים לגוף שלהן".­ ומה לגבי מאכלים שהם גם לא בריאים וגם בריאים, כמו למשל קטשופ או המבורגר או פיצה?"אני אומרת לבנות שלי את כל האמת. כשהן רוצות קטשופ, אני שואלת אותן מה יש בקטשופ? יש עגבניות וזה מצוין, אבל יש המון סוכר. אז מה עושים? אוכלים, אבל מעט. אותו הדבר לגבי צ'יפס. צריך לומר לילדים את האמת". להציג אפשרויות, לא להחליט האמת היא שאצל סבא וסבתא הכי קשה להתאפק. "ביום שאנחנו הולכים לסבא וסבתא אנחנו לא אוכלים ממתקים בבית, ושם אוכלים, אבל מעט", מודה יונה­דרורי. "לא בגלל שאמא לא מרשה, אלא בגלל שאמא הסבירה שזה לא בריא והן מבינות. אני תמיד אומרת להן: 'אתן אחראיות לגוף שלכן. אמא רק מלמדת אתכן מה הגוף שלכן רוצה'".­ מה היית מייעצת להורים שהילד שלהם אומר להם שעם כל הכבוד, הוא רוצה רק ג'אנק וממתקים?"הייתי עוזבת את עניין האוכל, נותנת לו לאכול מה שהוא רוצה, ומחדירה לו את עניין התזונה הנכונה בדלת האחורית: מקריאה לו את הספר, מרחיבה ומסבירה לו על גוף האדם. אני מאמינה שמשהו היה מחלחל ולאט לאט הוא היה עושה את הבחירה בעצמו. כמובן שלא כדאי להשתמש במסרים מפחידים או מאיימים, אלא רק חיוביים ­ הגוף שלנו זקוק לסידן, ויטמינים ומינרלים".­ מאיזה גיל אפשר להסביר, ומתי פשוט צריך לעשות את ההחלטות עבורם?"תינוק לא יודע שהוא אוהב שוקולד, ולכן כדאי לחשוף אותו לממתקים כמה שיותר מאוחר, גם אם זה אומר אי נעימויות עם הסבא והסבתא. עד גיל שלוש כדאי להגביל ברוח טובה, ומגיל 3 להתחיל להסביר וללמד. מגיל 5 הילד אחר אי לגופו".­ מה דעתך על הגישה: 'אחרי השניצל או ארוחת הצהריים תקבל ממתק'?"גישה רעה מאוד, כי לא כדאי להפוך את הממתק לפרס ואת אי קבלתו לעונש. ממתק זה רק ממתק ­ זה כיף, טעים וזהו. ככל שנלביש על הממתקים מסרים רגשיים, נכשיר את הקרקע להפרעות אכילה והתייחסות לאוכל כעל עניין מנחם. ממתק זה פעם ביום, לא כדי להעניש ולא כדי לתת פרס".­ מה את מציעה להורים לילדים רזים מאוד?"ילדים רזים מאוד זו בעיה. הורים רבים לא מגבילים אותם בשוקולד או חטיפים, כי הם אומרים: 'לא משנה מה הוא אוכל, העיקר שיאכל משהו'. והגישה הזו מוטעית. קודם כל, צריך לבדוק האם יש חשש שהאכילה המועטה תפגע בצמיחה של הילד. בכל קופת חולים יש דיאטנית קלינית ואפשר להתייעץ איתה. לילדים שלא אוכלים מספיק, אפשר לתת תוספת תחליפים כמו 'פדיאשור' ודומיהם (פחית עם משקה עשיר ברכיבים תזונתיים בטעמי גלידה). אם ניתן לילדים הרזים הרבה חטיפים וממתקים, הם לא ירוויחו מזה, כי הם דלים בערכים תזונתיים. והרבה מאותם ילדים רזים שרדפו אחריהם עם כפית, נמצאים היום בקבוצות תמיכה להרזיה של בני נוער. הרגילו אותם מגיל צעיר לאכול כמויות של ממתקים. לכן, אני תמיד מציעה גם להורים לילדים רזים, להרגיל אותם לאוכל בריא. כשהם יהיו רעבים ­ הם יאכלו". כמה צריך ילד לאכול קצובת הקלוריות לילד נקבעת לפי משקל הגוף, גובה וקצב הוצאת הקלוריות, מסבירה אורלי יונה­דרורי, וכדי לדעת מהי כמות הקלוריות הדרושה לילד, צריך לבדוק את אורח חייו. תפריט ממוצע של ילד צריך להכיל %60 פחמימות, %20 חלבונים ו­%30 שומן. כמובן שיש להרבות באכילת ירקות ופירות ככל שניתן.תפריט מאוזן לילדים בני שנתיים­שלוש:בוקר: חלב רגיל או פורמולה, כ­250 סמ"ק.ארוחת עשר: כריך קטן עם גבינה, חומוס, אבוקדו, טחינה, גבינה צהובה או פסטרמה. ירקות חתוכים.צהריים: חזה עוף או קציצות או שוק עוף או שניצל צמחי. רצוי לא לתת נקניקיות יותר מפעם בשבועיים. תפוח אדמה או אורז או אטריות או קוסקוס בכמות של שלוש כפות. ירק מבושל, כמו גזר, קישוא או ברוקולי או אחר.אחה"צ: פרי חתוך וחטיף או ממתק (אם הילד מבקש).ערב: פרוסת לחם מרוחה בממרח (כמו בבוקר), ביצה (בכל צורת הכנה שהיא), ירקות חתוכים ו­2­3 כפיות גבינה או חצי יוגורט או חלב או פורמולה.תפריט מאוזן לילדים בני ארבע­חמש:בוקר: כוס חלב רזה עם דגני בוקר, רצוי לא ממותקים, או פרוסת לחם עם גבינה או טחינה או חומוס או אבוקדו.ארוחת עשר: כרי ך עם ממרח חלבוני עשיר, כמו גבינה, פסטרמה, חביתה או גבינה צהובה. ירקות חתוכים ופרי.צהריים: שניצל או עוף או קציצות או קטניות וסויה. תפוח אדמה בינוני או כוס אורז או כוס פתיתים. ירקות חתוכים או מבושלים.אחה"צ: חצי פרוסת לחם עם ממרח ופרי או יוגורט או מעדן.ערב: ביצה, גבינה, לחם וסלט ירקות. כוס חלב או יוגורט.