אילו אופקים אני צריך להרחיב? מה אני אעשה עם זה? מדוע החליטו רפאל איתן (רפול), שבימים אלה יצא ספרו החדש, ואשתו עפרה מאירסון לרכוש דירה בהרצליה, בנוסף לצריפם בתל עדשים 12/11/01 יש שתי גירסאות על בואו לעולם של רב­אלוף (מיל.) רפאל איתן (רפול). הראשונה היא: הוריו היו עניים מכדי לקנות אמצעי מניעה. רפול: "זה בלוף, אבל בתור סיפור זה מצחיק". לפי הגירסה השנייה, שאושרה בזמנו על­ידו בספרו "רפול, סיפורו של חייל" (בהוצאת ספריית מעריב), שאותו כתב יחד עם דב גולדשטיין: "נולדתי מפני שלאבי היו רק לירה ו­20, ואילו הרופא תבע שתי לירות תמורת הפסקת ההריון של אמי".על נישואיו עם אשתו הראשונה, מרים, הוא כותב באותו ספר: "שום דבר לא יכול להיות טבעי מזה. משפחתה, שעלתה מגרמניה, התיישבה בכפר ב­1937. הכרתי את מרים כאשר הייתי בן שמונה והיא היתה בת שש וחצי. נחשבנו לזוג עוד לפני שידענו מה זה. בינואר 1952 נתנו לקשר בינינו חותמת רשמית".בתשובה לשאלה על יחסיו כיום עם מרים הוא נראה לפתע נרגז, אבל משיב: "הלכנו יחד דרך ארוכה מאוד, בעצב ובשמחות, ושלוש הבנות והנכדים הם העדות לכך, וגם הנספים".הבן הבכור, יוחנן, לקה באסתמה קשה ונפטר בגיל עשר וחצי. "הילד הזה לא מש ממני בחלומות ובמחשבות, עשרות שנים לאחר מותו", אומר עליו רפול. בנו יורם, שנולד שנתיים אחרי יוחנן, היה טייס שנפל בעת תרגול קרב אווירי נגד מטוס אף­15. יורם הספיק להיות נשוי 19 יום בטרם מותו."יש לי קשר עם מרים ואני הולך אליה הביתה, בטח", הוא אומר על גרושתו, "ומי שכתב באיזה מקומון בצפון שהקמתי את הצריף שלי לאחר הפרידה ממרים בדיוק מול הבית שלה, הוא מנוול בן מנוולים. רק אדם מרושע יכול לשקר בצורה כה נבזית. הרי אני בכוונה בניתי את הבית שלי בקצה השני של הכפר", מדגיש רפול. הבית, העבודה, הכתיבה למפגש שלנו הוא מגיע ממעונו החדש בהרצליה הצעירה, שם רכשו הוא ואשתו עפרה מאירסון דירה גדולה ששיפצו בבית לא חדש, לאחר חיפושים במשך שנים, בקיסריה, רמת אביב, ירושלים ובזכרון יעקב. צריף העץ בתל עדשים מתפקד כבית השני, ואם להקשיב לרחשי הלב של רפול, זה הבית מספר אחת.מדוע שני בתים?"תל עדשים זו המכורה, ומכורה לא עוזבים. הרצליה זו הבחירה של עפרה. היא לא קשורה כמוני בעבותות לכפר והשיקול שלה היה לגור במקום אחר, ואני הסכמתי".מיד לאחר השיחה בינינו הוא ממהר לתל עדשים, כדי למלא את חובתו כתורן ב"סיירת מתמיד" של המועצה האזורית, ויבלה את כל הלילה בסיורים בשדות העמק. האיש בן 72, איזו ארץ משוגעת.אנחנו נפגשים לרגל צאת ספרו החדש, "מצנח רביעי נפתח ­ סיפורים ורגעים במלחמות וביניהן" (בהוצאת ידיעות אחרונות ­ למשכל), שבו הוא מספר על עצמו ועל משפחתו, על חבריו, החיים והמתים, ועל בני דורו, חברי המסדר הצנחני הדבוקים זה לזה בחברות פנאטית.זה 13 שנה, מיום היכרותם המקרית באולפן "ערב חדש", שומעת אשתו עפרה את סיפוריו של רפול. מסתבר כי האיש שדבקה בו תווית של שתקן גדול הוא מספר סיפורים גד ול, בעיקר כשהקהל מורכב מבעלי עבר קרבי, רצוי בצנחנים. היתה זו עפרה ששכנעה אותו להעלות על הכתב את הזכרונות שלו. "לקחתי בלוק גדול, ישבתי אל שולחן האוכל וכתבתי מן הזיכרון את סיפורי חיי", הוא אומר. הספר רצוף אנקדוטות, קטעי זכרונות דוקומנטריים וקטעי מורשת קרב עם מסרים חינוכיים בעטיפה אישית. קהל היעד שלו הם האנשים שניגשים אליו עד היום ואומרים: "כל הכבוד, רפול, צריכים אותך".מן הזירה הפוליטית הוא הסתלק, ואפילו בכנסת לא ביקר מאז שלא נבחר אליה. לכתיבת הספר החדש הוא הקדיש שנה. הספר החדש הוא מעין "הגל הקל" של ספרו הראשון, "סיפורו של חייל", שהיה לרב­מכר.מה פירוש שמו של הספר, "מצנח רביעי נפתח"?"רצינו לקרוא לו 'נר רביעי', אבל חששנו שהמושג 'נר' ­ מצנח שלא נפתח ­ אינו ידוע לרוב הקוראים. אני צנחתי 299 או 300 פעם. ארבע פעמים המצנח לא נפתח בגלל תקלות", הוא מסביר. באותן ארבע פעמים ניצלו חייו הודות למצנח הרזרבי.רפול נפצע ארבע פעמים במלחמות ישראל. הפציעה הרביעית אירעה ברמת הגולן, לאחר מלחמת יום הכיפורים, מאש כוחותינו, הוא מגלה.אתה חבר באיגוד נכי צה"ל?"לא, כי אני לא נכה".א בל נפצעת פציעות קשות."מה לעשות שאין לי נכות".למה אין בספר סיפורים על "צומת" ועל הכנסת?"15 השנה בפוליטיקה זה לא משהו רציני. אולי אכתוב על כך ספר מיוחד, שיהיה מאוד לא מצחיק. הספר הבא שלי יהיה על נושאים ברמה הלאומית, וקיבלתי גם הצעה לכתוב ספר על תקופת הרמטכ"לות שלי".סדר היום שלו מלא גם ללא הכתיבה: הוא עובד בחברה גדולה של השקעות ויזמות שעוסקת בהתפלת מים, טיפול באשפה, שידרוג מקווה ישראל ופיתוח רמת הנגב. "אני מכהן שם כמעין יועץ שמזהה יוזמות ומעלה אותן. המשרד הוא בגבעת שמואל, בבניין שהיה פעם בית 'תדיראן' ואנחנו רכשנו אותו". ב"אנחנו" הוא מתכוון לבעלים, משפחת רוטשילד מאנגליה. "אני עוסק גם בייצור שמן זית, וזה עונתי. הזמן שאני מקדיש לנגרות הוא מינימלי".המלה "פחד" לא קיימת אצלו, גם לא מטילים וממלחמה ביולוגית, "שהרי אי­אפשר לכוון טיל עם חיידקים רק לרמת אביב. ואנחנו גרים פה לא לבד, כמו האמריקנים. גרים פה גם ערבים. האויבים שלנו יודעים שמי שישתמש במלחמה כימית זה יהיה סופו, הוא יימחק".מה שמדאיג אותו לא קשור בלחימה, "כי מלחמה אנחנו יודעים לעשות והציבור הורגל ויודע להתמ ודד עם מצבים קשים. אני מאוד מודאג מהנושא החברתי­כלכלי, כי זה מה שיקבע את גורלנו. המערכת לא תורמת מספיק לחוסן החברתי, וזו לשון המעטה שבהמעטה".אשתו עפרה הלשינה עליו בעניין הבקיאות שלו בספרות עברית, בספרי גיאוגרפיה והיסטוריה. היא חשפה את רפול האחר וקבעה שרפול אימץ לעצמו את תדמית האיכר העילג ועד היום היא לא מבינה מה זה משרת אצלו. היא, אשת החינוך ובעלת התארים, דווקא מקבלת ממנו המלצות לקריאה.בתשובה לשאלה מדוע חיפשה במשך שנים בית אחר, מחוץ לתל עדשים, היא אומרת: "אין לנו ילדים משותפים, אין לנו דעות משותפות ולא עבר של פלמ"ח ומלחמות, וחשבתי שיהיה זה נכון לשנינו שיהיה לנו בית ללא זכרונות של בעלים אחרים ונשים אחרות".חבר טוב שהגיע אליך הביתה לתל עדשים, עם היוודע האסון עם בנך הטייס, מצא אותך עודר בחצר שעה ארוכה ושותק. היזלת פעם דמעה?"לא. אולי כשהייתי ילד קטן, אני לא זוכר".מה דעתך על תופעת הצנחנים הבוכים בלוויות?"נדמה לי שזה היה הצגות, ואני מדבר על זה בזהירות רבה. אולי הם רצו להופיע בטלוויזיה. אני מאוד לא מסמפט את התופעה, שפגעה בכושר ההרתעה שלנו".מאיזו תכונה שלך היית רוצה להיפטר?"אני נורא עצור. אבל, בעצם, אני לא רוצה להיות שונה".הצנחנים, ורפול בראשם, מאוד אוהבים לחזור ולהיפגש, לטחון מחדש בפעם המי יודע כמה את הסיפורים (שחלקם, כמובן, מופיעים בספר החדש), וכאשר יש סיבה מיוחדת, כמו ציון 45 שנה לצניחה במיתלה, כנס מחלקת פלמ"ח של משמרות, או סתם מפגש חברים על קייטרינג לאור המדורה, הם נוהרים מכל הארץ. הכנס השנתי שנערך בקביעות בביתו של רפול הוא של אנשי האוגדה שלו במלחמת יום הכיפורים, כ­20 איש בסך­הכל. השנה התלבטו רפול והחברים אם לצנוח במסגרת הכנס. "הצניחה האחרונה שלי היתה לפני 15 שנה. כיום העצמות נחלשו ומי שישבור אגן או רגל בצניחה זה עלול להיות עניין אבוד בשבילו. ההחלטה היתה שאני אחליט,ולא הייתי מוכן לקחת את האחריות, אז לא צנחנו".מכל המקומות שבעולם, איפה הייה רוצה לחיות לשם הרחבת אופקים אילו היתה לך חצי שנה של חופשה?"רק בתל עדשים. זה מקום שאין שני לו בעולם. איזה אופקים אני צריך להרחיב, על מה את מדברת? מה אני אעשה עם אופקים רחבים?" המשפחה, הפוליטיקה, הנישואים עוד כמה דברים שלא ידעתם על רפול:* את "אות העוז" שקיבל הוא לא עונד, ולדבריו "הוא מונח באיזה מקום".* הוא היחיד שהחזיר את ההזמנה לחגיגת "פעמוני היובל", שקטע ריקוד שנפסל בה עורר סערה ציבורית.* בתשובה לשאלה אם הוא עוד פעיל ב"צומת", יציר כפיו הפוליטי, הוא אומר: "לא, בשום אופן לא. ל'צומת' יש מוסדות והנהלה ואני משקיף עליהם מן הצד. שהצעירים, אם ירצו, ימשיכו".* האכזבה הגדולה שלו היתה ההרכב האנושי של "צומת". "הציבור נתן לנו שמונה מנדטים ולא ידענו לנצל את זה. נכון שלא הייתי מוכן לשנות אידיאולוגיה בשביל כסאות ושרבין רצה אותי בממשלה, אבל השמאל לא נתן ואז החלה ההתפרקות". לח"כ לשעבר גונן שגב הוא לא יאמר שלום אם יפגוש בו.* הוא לא מוכן לשוחח על הזוגיות שלו. "זה בינינו", הוא אומר. "אנחנו יחד 13 שנה, ואנחנו עדיין רבים על מה שזוגות בדרך כלל רבים. כשעוברים דירה וכשמשפצים יש חיכוכים, כי כל אחד רוצה משהו אחר. הפוליטיקה כבר לא משמשת עילה לחיכוכים. כל אחד מחזיק בדעותיו; עפרה היתה שייכת לשמאל, אני לימין".* את הספר החדש הוא הקדיש לנכדים שלו ולנכדים של עפרה, ועל ה"האשמה" שהוא ס בא טוב ונדיב הוא מגיב: "זה התפקיד שלי, לא?"* התנוחה האהובה עליו לקריאה היא במיטה, ובלילה.* שם החיבה שלו הוא רפולצ'יק.* מדירת הדופלקס שלו ושל עפרה, בקומה השביעית והשמינית, שתהיה רשומה על שם שניהם, נשקפים מראה הים והרי שומרון. רפול אוהב מאוד את המרפסות הגדולות בדירה.* הפוזה הרפולית שאהובה על החקיינים, הידיים שלובות על החזה, קיימת מאז שלמד לעמוד. "אחותי מנהלל, שבוגרת ממני בשלוש שנים, גילתה בין צילומי המשפחה תמונה שלי בגיל ארבע, שבה אני עומד במה שאת קוראת 'הפוזה הרפולית'".* הוא לא פוחד, ואפילו נהנה מכל ביקור אצל רופא שיניים. "עכשיו מטפל בי רופא רוסי בעפולה. הוא מתאים לאופי שלי ואני לשלו. מצאתי אדם כלבבי. הדיבורים בינינו מתנהלים ברוסית".* אשתו לשעבר, מרים איתן, קיבלה ממנו את הספר החדש באופן אישי.* בגדים קונה לו עפרה, "וכשיש לנו הזדמנות חגיגית היא מציעה לי במה להשתמש".* יותר מכל הוא גאה ב"נערי רפול", הפרויקט החינוכי שלו. "עד היום באים אלי אנשים ואומרים: 'אתה הצלת אותי'".* על השידה שלצד מיטתו מונחים כעת שלושה ספרים, כולם של פלוטרך, והוא גם חוזר וקורא בכתבי צ'רצ'יל.* הוא אוהב מאכלי ים, אבל גם מת על לוף וריבה. "זה אוכל של צנחנים. לוף אני קונה בסופר בעפולה. דיאטה? החודש הורדתי 4 קילוגרמים בעזרת עצמי. אני לא צריך את הדיאטות של החברות האלה שסוחטות כסף מאנשים".* בעניין גיל הפרישה הוא אומר: "אין לי דד ליין. אני עובד, עושה מה שאני יכול, עד שלא אוכל".* האמת על אותו ראיון אומלל בגלי צה"ל מימי הרמטכ"לות שלו שנכנס להיסטוריה, שערכה עימו עדנה שביט, שלא הצליחה להוציא מפיו אף מלה חוץ מ"כן" ו"לא" הוא אומר: "כל הראיון התחיל מאוד עקום. היה בתחנה לכלוך שביאס אותי, כך שכבר הייתי בדרגת ריגזון (מלה שלו ­ ת.א.) מסוימת. ההופעה האזרחית של המראיינת היכתה אותי באלם, ולכן קמתי ועזבתי. כשצריך אני מדבר, כשלא צריך אני לא מדבר".* בדירה בהרצליה אין לו חדר ביטחון. "אני לא יודע איך אפשר בכלל להיות מוגן בקומה השביעית. אם טיל פוגע בבניין בקומה הרביעית, כל הקומות העליונות הולכות", מסביר לי רפול, ובהתחשב בכך שהראיון איתו נערך בדירתי שבקומה השמינית זה ממש לא מעודד.