"אבא שלי שוטר של גופות" כך ענה בנו של רב- פקד עופר שלוש, כאשר נשאל עובד אביו. הגדרה יותר: שלוש עובד כמפקד מעבדה ניידת במחלקה לזיהוי פלילי עמיר בן­דוד 09/11/01 "הרוצח המתין לזאבי במדרגות ועישן, כשלפתע השר הגיע. הוא זרק את הסיגריה הבוערת, התקדם לעברו דרך דלת חדר המדרגות וירה שלוש פעמים תוך כדי תנועה מהירה לעברו". כך, במילים הפשוטות ביותר, שכאילו נלקחו מסרט מתח, יכלו חוקרי המעבדה הניידת של מז"פ (מחלקה לזיהוי פלילי) לתאר לחוקרי השב"כ והמשטרה את מה שאירע במלון 'הייאט' זמן לא רב לפני­כן, בבוקר הרצח של השר רחבעם זאבי.החוקרים לא נזקקו למצלמות או לעדי ראייה. הראיות בשטח, האינטואיציה, הניסיון ממאות זירות הרצח בהן כבר היו, היכולת לברור מהשטח את הפרטים החיוניים, סיפרו להם את הסיפור. אחר­כך, כשנעצרו סייעניהם של הרוצחים, התברר שהתיאור שלהם דמה להפליא למה שסיפרו הרוצחים לחבריהם.אפשר, אם מתאמצים, לזהות אותם. בזירות הרצח הם עוברים בשקט מאחורי קצין משטרה בכיר, המתראיין לעיתונאים. לפעמים רואים אותם מתכופפים מעל גופה. הם ­ אנשי המעבדה הניידת של המחלקה לזיהוי פלילי המשטרתית. מצלמים, בוחנים מקרוב, מזיזים, מחפשים כל פרט מוחשי שיכול להעיד מה קרה, לסייע לחוקרים להתקרב לעבריין ולשמש אחר­כך כראיה בבית­משפט. המוטו שלהם ­ "כל מגע משאיר עקבות ". סיב קטן מבגד, שערה שהעין כמעט אינה רואה, שרידים מיקרוסקופיים של ירי. פרטים קטנים, שיוצרים את התמונה, חלקם יזוהה רק כעבור זמן, במעבדות שבמטה הארצי.הוותיקים שבהם כבר ראו קרוב לאלפיים גופות בשנות שירותם. הניסיון המצטבר הזה, יחד עם הטכניקות והטכנולוגיות המשתפרות כל העת, נותנים את אותותיהם בתוצאות, כמו גם החוויות הקשות הנצברות, שמשפיעות אף הן, לעתים בצורה של אותות נסתרים בלבד, שרק הקרובים להם ביותר רואים. רק השבוע, אחרי חודשים ארוכים של מאבק ובקשות, מצאו במשטרה תקציב לפסיכולוג קבוע, שיוצמד לאנשי היחידה ויתמחה בטראומות, שבהגדרתן דומות להלם קרב."אנחנו מגיעים לכל זירה של פשע חמור. מרגע שנגמרו בזירה פעולות שיכולות להציל חיים, מבחינתנו היא צריכה להישמר כמה שיותר, כדי שלא ייהרסו מוצגים, או ייעלמו. לכל זירה מגיעים לפחות שניים. דבר ראשון הם מתחילים להסתובב ולבחון אותה. לא מדברים אחד עם השני. כל אחד מצייר לעצמו מה קרה ורק אז מתחילים לנתח. בדרך­כלל זה חופף, אבל כל אחד רואה עוד משהו", אומר סגן­ניצב שמואל ברגר, ראש מדור מעבדות ניידות במז"פ. המסדרונות והחדרים ב'הייאט' לא היו שונ ים מזירות אחרות בהן טיפלו, אבל לכולם היה ברור שכשמדובר בשר, הכל צריך להיעשות בשיא המהירות והמיומנות. הדרך בה טיפלו בזירה הזו, ממחישה את דרכי העבודה שלהם. כוס ששתו ממנה, שערות על הכרית "הביפר הראשון היה לא ברור: 'גנדי נמצא ירוי בקומה שמונה ב'הייאט'", נזכר ברגר. "לא נראה לי הגיוני שמישהו התנקש בו, והודעתי לעמי לייפר, שגר הכי קרוב, להגיע לשם במהירות, בלי לחכות לשאר הצוות. דבר ראשון הוא שלל שם את האפשרות של התאבדות. הזירה היתה מחוץ לחדר, ולא סביר שאדם יתאבד במסדרון. היו שם שלושה תרמילים שהראו נתיב התקדמות מסוים: חלק מהתרמילים היו בחדר המדרגות, וחלק בכניסה לחדר. לפי הזירה, היה יסוד להניח שהמתנקש התקדם לעברו. תרמיל אחד היה קצת בצד. אחר­כך התברר שאשתו הרימה וזרקה אותו".אחד הגילויים המשמעותיים הראשונים שאותרו שם היה בדל סיגריה. לייפר: "עם השנים אתה לומד מה לקחת ומה לא. מצאתי בחדר מדרגות בדל שעוד לא היה כבוי. זה נראה כאילו מישהו הופתע ופשוט זרק אותו מהיד, עדיין בוער. כשהגעתי, הבדל עוד היה חם וכך גם המדרגה מתחתיו. זה נראה כאילו הרוצח זרק את הסיגריה והתחיל לירות. היה לי ברור שהבדל חשוב".חשיבות האינטואיציה שלו התבררה, כשסריקות של אנשי השב"כ והמשטרה ברשימות אורחי המלון, גילו שלושה חדרים, שאורחיהם נעלמו. המרכזי שבהם היה בחדר 548. האורח, שהזדהה בתעודת זהות של ערבי­ישראלי ושילם במטבע זר במזומן, נעלם.ברגר: "כל מה שהיה בחדר זה בדלים דומים, אי­אפשר היה אפילו לזהות את הפירמה של הסיגריה, רק צבע. זה לא נראה חשוב, אבל לא היה משהו יותר טוב. ראש אח"ק, ניצב משה מזרחי, אמר לי 'אני מבקש שתטיסו את הבדלים למעבדה ותבדקו אם יש על מה לדבר'. כשהגיעו התשובות, תוך 12 שעות, היה ברור לנו שמדובר באותו אדם שעמד וחיכה בחדר המדרגות. מרגע שזה נקשר, החשד עולה וכל מה שנלקח מהחדר, נבדק".כמו בזירות אחרות, אספו החוקרים כל דבר העשוי להסגיר שרידים: כוס ששתו ממנה, שערות מהכרית, שאריות רוק בכיור, טפסים של המלון, מגזינים. ברגר: "אי­אפשר לשאוב את כל המלון ואחר­כך לתת למעבדה לבדוק הכל. החוכמה היא לדעת מה לקחת. פה נכנס הניסיון, השכל הישר והאינטואיציה. צריך כל הזמן למיין. היו שם, למשל, עקבות, והיה ברור שהם ישנים. אחר­כך התברר ששבוע לפני כן היה אותו אדם בחדר אחר, 322, אבל שם לא מצאנו כלום. מסתבר שב'הייאט' מנקים טוב חדרים".כל מה שאפשר היה הוצא מהמקום, ונלקח כשהוא מוגן בשקיות אטומות, למעבדות במטה הארצי. ואכן, על אחד הטפסים של המלון נמצאה טביעת כף יד. "במקביל לפיתוח טביעות האצבע, השב"כ הביא מספר שמות, ביניהם שמו של המתנקש. טביעת האצבעות הושוותה ונמצאה מתאימה למתנקש, חמדי קוראען, שמופיע במאגר המשטרתי", אומר ברגר. כדי לראות אם מחשב ה­א.פ.י.ס, המשווה טביעות אצבעות, היה מגלה את זה בעצמו, הורצה הטביעה גם ללא שם. המחשב המשטרתי זיהה את קוראען בעצמו. הרצח בראש העין, רצח ענת אלימלך ז"ל המז"פ המשטרתי כפוף לראש אגף החקירות, ניצב משה מזרחי, ומפקדו הוא תת­ניצב ד"ר אלעזר (עזי) צדוק. זהו הגוף היחיד בארץ הנותן שירותים גם לכוחות הביטחון וגם לגופי חקירה אחרים. המעבדה הניידת היא אחת מיחידותיו, וכדי להגדיל את מהירות התגובה היא פרוסה בחמש שלוחות, עליהן מפקדים סנ"צ מנדל שלומוביץ, רפ"ק מוטי ליבנה, רפ"ק דני עשור, רפ"ק עופר שלוש ורפ"ק יהודה סורסקי. בנוסף להם, יש בכל תחנה טכנאי זיהוי, העוסקים בזיהוי בעיקר כאשר מדובר בעבירות רכוש, ובנוסף מסייעים לאנשי המעבדה הניידת, במידת הצורך.חשיבות עבודת המעבדה הניידת היא עצומה. מה שיוחמץ בזירה, יאבד. גם טיפול לא זהיר בגופה עלול להרוס ראיות שטרם נבחנו. "אנחנו מנציחים הכל", אומר ברגר. "אף פעם לא יודעים מה תהיה המשמעות, ולפני שעושים פעולה הרסנית, כמו להזיז גופה או להפשיט אותה, מנציחים. כמה שהדברים נראים לא יפה בתמונה, הדברים הרבה פחות נעימים בזירה, ועלולים לעשות טעויות. המטרה היא לצמצם נזק".לפעמים, מי שגורם נזק לזירה הם דווקא השוטרים, שרבים מהם משאירים טביעות אצבעות בזירה, לעתים אפילו המפקדים. אחד מפקדי המחוזות עמד פעם ע ל שבר של קת אקדח שאחר­כך סייע לפיענוח הפשע. מפקד מחוז אחר עלה עם הרכב שלו על כתם דם. הבעיה היא שבשל היעדר דוגמה אישית, לא מצליחים המפקדים להטמיע באנשיהם את הנושא של שמירה על הזירה.רפ"ק שלוש: "זו לא עבודה רוטינית. זה לא שאתה מורח ג'ל ורואה אם יש או אין תוצאה. זה מצריך חשיבה כל הזמן. לכל זירה יש תסריט ואנחנו צריכים לבנות אותו".סנ"צ שלומוביץ: "זה עניין של מיומנות. אי­אפשר ללמוד את זה בבית­ספר או באוניברסיטה, ובגלל מחסור במשאבים אנחנו צריכים לפתח וללמוד הרבה מאוד לבד".החוקרים יכולים לשער מה היה כלי הרצח על­פי סוג המכה ונתזי הדם על הקירות; טביעות הרגליים והידיים במקום עשויות לרמוז על מספר האנשים שהיו בזירה. הדברים מנותחים בשטח, והמימצאים הסבוכים יותר נלקחים לניתוח מעבדתי מעמיק בידי אנשי המעבדות השונות ­ מעבדה ביולוגית, מעבדת פיתוח טביעות אצבע, מעבדת נשק במטה הארצי.ברצח שאירע לאחרונה בראש העין, למשל, הוכו הנשים במכשיר קהה, וסימני הדם שהתגלו במקום הראו שמדובר בכלי שהונף פעם אחר פעם. עקבות שנותרו בדם שעל הריצפה, העלו השערה שרק אדם אחד הסתובב בזירה, וכך ניתן להתקדם בחקירה.כשענת אלימלך ז"ל נרצחה בידי דוד אפוטה, בירושלים, האקדח היה סמוך ליד שלה, אבל לאנשי המעבדה התברר במהירות כי הוא זה שירה: תרסיס מיוחד המזהה עקבות מתכת, הוכיח שאלימלך לא אחזה בנשק, אלא אפוטה. התרשים של קת האקדח, שנוצר על ידו, אף הבהיר שהוא ירה פעם אחת לפנים ופעם שנייה אחז באקדח בכיוון ההפוך, וירה בעצמו. מיקומי התרמילים והפגיעות, העובדה שאחד הקליעים נותר בגופה, הבהירו ששכבה על גבה כשנורתה. כל אלה ופרטים נוספים שעלו מהתמונות המפורטות שצולמו, הצליחו להמחיש גם להדיוט את התמונה.לפני שנים נרצחה אשה בידי בעלה, במה שבויים כתאונת דרכים. החוקרים הבחינו מיד שהפגיעות בגוף אינן תואמות לפגיעות הצפויות. כתמי הדם שהיו מחוץ לרכב השלימו את התמונה. הקביעות הללו יוצרות לעתים עימות עם אנשי המכון הלאומי לרפואה משפטית: אלה מביעים עמדה שונה, בגלל, אומרים חוקרי המז"פ, היעדר נסיון בשטח עצמו. בזכות השיניים, בזכות ה­די.אן.איי הטכניקות מתפתחות כל העת. בפיענוח טביעות אצבע, מכירים החוקרים כיום כ­30 שיטות שונות. אפשר, למשל, לשמור גם טביעת נשיכה של אדם באדם אחר, באמצעות גבס דנטלי, וכאשר נלכד החשוד, לבדוק אם הוא העבריין.ברגר: "היה חשוד שלא רצה לתת מעתק של שיניו. אז נתנו לו גוש גבינה צהובה גדול, לא פרוס, לארוחת ערב, ומיד כשהוא לקח ביס ראשון, החוקר חטף לו את זה ורץ למעבדה. אנחנו צריכים לאלתר כל הזמן. היה מקרה של שוד, והשודד נתן מכה לדלפק עם הקת של הנשק. יצקנו גומי סיליקוני והוצאנו מהדלפק טביעה, שהתאימה אחר­כך לקת האקדח. או המקרה של בחור שרצח פרופסור בחיפה, והשאיר טביעת כף רגל בדם. כשהוא נעצר, אמרו לו שהיום לוקחים גם טביעות כף רגל. הוא הסכים, וזה שימש כהוכחה". ברוח ההתפתחות והשיכלול, מחפשים היום במז"פ דרך לדגום ריחות, כדי להיעזר בהם בזיהוי חשודים.משמעות מיוחדת מייחסים החוקרים לתחום ה­די.אן.איי, שהתפתח מאוד בשנים האחרונות, אם כי השאלות המשפטיות לגבי מה מותר ומה אסור לעשות כדי להשיג די.אן.איי מחשוד עדיין נידונות. המאבק למען הקמת מאגר די.אן.איי ארצי, שיאפשר זיהוי של כל אדם שישאיר עקבות בזי רה, עדיין נמשך, כמו גם העיסוק בניגוח חוק בעניין. לדיון הזה יש משמעויות מרחיקות לכת מבחינת זכויותיו של הפרט במדינה, אבל החוקרים יכולים לספר על הצלחות בחקירה תוך שימוש במרכיב זה: מימצאים על גופו של נער שנרצח בפתח­תקווה העלו כי הוא נורה מטווח אפס. מקריאת ספרות מקצועית התברר לאנשי המעבדות כי במקרה כזה, קיימת אפשרות שדם או חלקי רקמה יימצאו בקנה האקדח. דגימות שנלקחו מקנה האקדח של החשוד, העלו כי יש בו שרידי רקמות של אותו נער. אלה היוו ראיה מרכזית בקישורו של החשוד לרצח.במעבדות קיים מאגר של טביעות אצבע וכף יד, המוזן למחשב ומאפשר זיהוי בידי מומחים להשוואת טביעות אצבע. במעבדות הנשק יש מאגר ממוחשב של תרמילים וקליעים, היכול לקשור בין כלי נשק לתרמילים, ואף לקשור בין זירות בהן נעשה שימוש באותו כלי נשק. השחיקה המקצועית, העייפות הנפשית אחת הבעיות הקשות של החוקרים היא התחושה שבמשטרה לא מתגמלים אותם כראוי, ולא מקצים די משאבים לעבודתם. אנשי המעבדה אומרים כי הם צריכים לדאוג בעצמם להכשרתם המקצועית, שהמשטרה סירבה לממן להם הכשרה בחו"ל או הבאת מומחה מחו"ל שירצה בפניהם. בכמה מקרים היו צריכים החוקרים לממן בעצמם את נסיעותיהם לחו"ל. מבחינת תנאי השכר וההטבות, אומרים החוקרים, הם מתוגמלים "כמו שוטרי מטה" ולא כמו אנשי שטח, שעובדים יומם ולילה נמצאים בכוננות 24 שעות, 365 יום בשנה.החשיפה המתמדת לעבירות אלימות קשות, אונס וגופות, גורמת לשחיקה נפשית קשה. עניין הפסיכולוג הוסדר, כאמור, רק השבוע. לפני מספר שנים, מספרים החוקרים, יצא אחד מטכנאי המעבדה הניידת לפנסיה על בסיס רפואי, לאחר שסבל ממשבר קשה בעקבות העבודה. חבריו אומרים כי אחרי שטיפל באונס אכזרי של ילדה כבת חמש, הוא החל לשקוע ולא הצליח להתאושש.רפ"ק סורסקי: "מאותו אירוע הוא פשוט הלך והידרדר. לקראת סוף העבודה שלו הוא נמנע מלהיכנס לזירות ובסוף פשוט אמר: 'אני לא יכול יותר'".חוקר אחר הגיע לזירה וגילה שהנרצח הוא חברו. מאז הוא מקפיד לברר בכל אירוע, לפני הגעתו, מ י הנרצח. רפ"ק שלוש: "בזמן אירוע, האדרנלין עושה את שלו. בזירה אתה לא מרגיש כלום. ההשפעה באה בעיקר אחרי. נדיר שבזמן טיפול באירוע תגיד לעצמך: 'וואו, איזה רצח'. אבל אצל כל אחד יש משהו שמשפיע עליו. אחרי אירוע קשה אני מגיע הביתה ופשוט בוהה בטלוויזיה. התגובות שלי משפיעות על המשפחה. כששאלו את הבן שלי במה אבא שלו עובד, הוא אמר 'אבא שלי שוטר של גופות'".ברגר: "אנחנו יודעים שהטראומה מתחילה מעצם העיסוק במוות. לקירבה הפיסית ולהצטברות יש משמעות רבה. יש הבדל גדול בין מי שנוגע בגופה, לבין מי שמוצא אותה הראשון, כולל כל המימצאים. היום אף קצין כבר לא יגיד את מה שאמר מפקד מחוז אחד, שכבר פרש, אחרי הפיגוע בדיזינגוף: 'אצלי לא ייכנס אף פסיכולוג', הוא אמר, 'מחר בשבע כולם בעבודה'".רפ"ק סורסקי: "אנחנו מתעסקים בזוועות הכי נוראות שיש. אנשים כאן נפגעים. אנחנו נוגעים בגופות, הופכים אותן, מחטטים, נוגעים בפגיעות עצמן. אתה נושם את הריח של הגופה, זו טראומה נוראית".רפ"ק ליבנה: "אי­אפשר למדוד את הנזק שצברנו. גופת ילד בן חמש שאמו רצחה אותו וניסתה להתאבד, ואתה מוצא אותו עם חור של כדור במצח וצינור להנש מה בפה, זה מראה שנשאר איתך כל החיים". קובעים את המוות בלי לראות גופה לאחר חטיפת שלושת החיילים ללבנון הובא הג'יפ הצבאי בו הוסעו, לבדיקות במעבדות המטה הארצי. מומחי מז"פ ביצעו אומדן של "רמת ההיפגעות הפוטנציאלית" של החיילים, על­פי כמויות הדם שנמצאו בג'יפ וסוגיו והעבירו את הערכותיהם לצבא.נציגי המז"פ נסעו גם לפגישה עם אנשי האו"ם כדי לבדוק את הבגדים והחפצים של השלושה, אך כשהגיעו החוקרים למקום, התברר כי אנשי האו"ם אינם מוכנים שיערכו בדיקות. בעקבות רשימה של "בדיקות חיוניות", שהעבירו החוקרים לאו"ם, אותן התכוונו לבצע, הודיעו אנשי האו"ם שהם אלה שיבצעו את הבדיקות ולא התחייבו למסור את התוצאות לישראל. אחת הבדיקות רצתה לבחון האם ישנם שרידי רקמות, המעידות על פגיעת ראש. "יכול להיות שליחידה לאיתור נעדרים הועברו תוצאות מהבדיקות האלה, שנותחו והן לא ידועות לנו", אומר ברגר.כיצד ניתן לקבוע שאדם מת, מבלי שגופתו תימצא? סיפור הרצח של שלומית בלייכמן מאפשר הצצה לעבודת החוקרים: גופתה של בלייכמן, כזכור, לא נמצאה, אבל, אומר ברגר, "במכונית שבה היא נרצחה מצאנו ראיות לכך שמישהו נורה בראש. היו מימצאים של שיער, שנראו כשערות ראש. על הדלת היו התזות דם זעירות, המ אפיינות פגיעה מירי. על הגג, בפנים, היו שרידי ירי שנדגמו בזירה ונמצאו במעבדה. נמצאה גם כמות דם גדולה בתוך הרכב."פה נכנס לסיפור עולם הרפואה: המכון לרפואה משפטית קבע, והדברים נאמרו בבית­משפט, שמי שנפגע בראש מירי בצורה כזו, אם לא קיבל טיפול רפואי בטווח זמן קרוב, לא נשאר בחיים. נעשתה גם בדיקה בבתי­חולים, והיה ברור שהנורה לא טופל".