וירדנה היפה ממלמלת: זה לא ייתכן כן, כן. גם אנחנו בקושי מאמינים, אבל ירדנה ארזי סוגרת 50 יעל חן. צילום: אסנת הרפז 08/11/01 ירדנה ארזי בת חמישים, והיא נראית מצוין. החיוך שלה מתוק מתמיד, מאז שראיינתי אותה לפני שש שנים נדמה שהיא אפילו נרגעה קצת מהחרדות שהיו לה, היא ממשיכה להופיע כל הזמן כי היא פשוט אוהבת לשיר, ומצליחה בתפקידה כמנחת תוכנית הבוקר של "טלעד". היא אפילו מסגירה את גילה, דבר נדיר במחוזותינו, במיוחד בהשוואה לנשים אחרות בתקשורת ובבידור. בבית הקפה שבו אנחנו נפגשות, היא מיד מושכת תשומת לב שמכניסה אותה לפינה הכי חשוכה. המלצר מביא לה משקה פירות על חשבון הבית. כשאם ובנה שמתיישבים בסמוך אומרים לה שהיא נראית יותר יפה מאשר בטלוויזיה, היא מתכווצת. "אני ביישנית, וזה לא משתנה עם השנים", היא מסבירה. "אני לא אוהבת למשוך תשומת לב, זה מאבן אותי. החשיפה על הבמה מספיקה לי".באותו בוקר נסעה עם אחותה, רחל בן­אברהם, ואחיה אמיר, המבוגר ממנה בשנתיים, לטיול שורשים בחיפה. "נסענו ביוזמת אחותי, הבת של אבי מנישואיו הקודמים, למקום שבו גדלתי. נולדתי בקיבוץ כברי וגדלתי בחיפה. התחלנו בבית הקברות שבו קבורים הורי, בפרדס חנה, משם ערכנו מסע אל העבר. ניסינו להגיע לבית שלנו, אבל לא היה איש בדירה ולא פתחו לנו. הסתפ קנו בשיטוט בחצר העזובה ודי נכנסנו מזה לדיכאון. אחר כך עברנו ליד החנות של אבי, חנות למוצרי חשמל, שגם היא שוממה ועצובה, נסענו בכרמלית, ואכלנו במסעדה עם נוף מדהים".­ אתם אחים טובים?"מאוד. אחי ואני גדלנו ביחד ואנחנו ערבים זה לזו בלי שום תנאי, עברנו ביחד דברים לא פשוטים, התמודדנו עם מות ההורים, עם המחלה שלהם. גם עם אחותי יש לי קשר מאוד חזק ומיוחד". לא חוגגת ימי הולדת יום למחרת ערך לה דב גילהר, שותפה לתוכנית הבוקר של "טלעד", מסיבת הפתעה בביתו. "אני לא חוגגת ימי הולדת", אומרת ארזי. "יש בהם משהו מדכדך. כשהייתי בת שש עברתי משבר, ואמרתי שאני לא רוצה להיות בת שבע כי זו ספרה אנטיפטית. כשגדלתי, הבנתי שזה משהו שקשור בכלל לימי הולדת. יש משהו בימי הולדת אצלי של חשבון נפש, של התכנסות פנימה. אין לי צורך לחגוג. זה יום מיוחד, אבל בשבילי הוא מיוחד פנימה. דובי ידע שאני ביום ההולדת לא מגיעה לאולפן, שחס וחלילה לא יופיעו לי באמצע שידור עם עוגה ונרות. בארבע השנים שאני עושה את התוכנית, אני יוצאת לחופש ביום ההולדת, וגם הפעם. אבל זה לא הצליח לי. דובי הזמין אותי אליו הביתה בתואנת שווא, כל החבר'ה חיכו לי שם. היתה מסיבה מאוד מושקעת. מאוד התרגשתי". ­ אתם חברים טובים?"מאוד. אני מכבדת אותו כאדם, מעריכה אותו מקצועית".­ עם המנחה הקודם, מיכה פרידמן, לא הסתדרת?"אמרו שהיתה בינינו עוינות, אבל אני לא הרגשתי בה. לא רבנו מעולם. נכון שעם דובי הכימיה נהדרת".­ נחזור ליום ההולדת. מה נתן הכין לך?"הוא הציע שנרד לאילת עם חברים. אלונה, בתי, שהיא בת 15, לא רצתה לבוא איתנו. הגענו לסוויטה הכי הכי שיש שם במלון, ששייכת ליולי עופר. בחדר חיכו המון בלונים ועוגה. בערב הזמנו ארוחה לחדר, אחד החברים שבאו איתנו 'משך' את הזמן בצורה חשודה, עד שנפתחה הדלת ונכנסה אלונה עם אחי, אמיר, עם דן, בנו של נתן בעלי ועם חברתו של דן, שגית". ­ בכית? "עוד לא. התרגשתי נורא. מכיוון שאלונה לא הקפידה לברך אותי בבוקר, תיארתי לעצמי שמשהו מתבשל. אבל שיא ההפתעה היה בסרט שהכינו לי, על רקע השיר 'אתה לי ארץ', כתבו לי מילים חדשות, אלונה הקליטה באולפן. היא שרה טוב, הבן של נתן מומחה לעריכת וידיאו, שתלו בסרט תמונות שלי, של הורי, של נתן, מהילדות, קולאז'ים מהופעות, מהחיים, ואז הלך האיפור. התחלתי ליילל. הם עבדו על זה חודשים, חיטטו לי בתמונות, ולא הרגשתי כלום".­ ומתנה?"הכי קולעת שאפשר. נתן קנה לי חמסה עדינה מפלטינה על שרשרת דקה". לא קנו לי כלום ארזי החלה את דרכה בלהקת הנח"ל, כבר שם בלטה ביופיה. שתי הצמות שלה שעיטרו עיניים שקדיות הפכו לסמלה המסחרי. פריצתה לחיים האזרחיים היתה אחרי פסטיבל הזמר, בו שרה עם חנן יובל ואפרים שמיר את "ליל חניה". בהמשך שרה עם "שוקולד מנטה מסטיק", להקת הבנות המצליחה ביותר בפופ הישראלי, שאף ייצגה אותנו באירוויזיון 76'. בגיל 27 הנחתה את האירוויזיון בירושלים, ואחר כך פצחה בקריירה סוערת כזמרת, במהלכה מכרה למעלה מ­200 אלף תקליטים. בשנת 88' ייצגה את ישראל באירוויזיון, הפעם כסולנית, עם שירה "בן­אדם". אלבומיה האחרונים לא היו הצלחה מסחררת, וההזמנה להנחות את תוכנית הבוקר של "טלעד" באה מבחינתה בזמן.בשנת 78', בשיא ההצלחה, הכירה את נתן תומר. חמש שנים אחר כך, נישאו. "הוא לא רצה להתחתן", היא מספרת, "הייתי אומרת לו 'בוא נתחתן', והוא היה נרדם". תומר, מהנדס ובעל משרד לתכנון תחבורה, כבישים וצמתים, הוא גם המפיק של תקליטיה, מה שאומר שהם נמצאים ביחד שעות רבות.­ 18 שנה אתם ביחד."אנחנו שני אנשים שמכירים אחד את השני טוב. אני אדם משתנה, מתפתח, משתכלל. קורים לי דברים, כי זה באופי שלי, וגם נתן הוא כ זה. פיתחנו במשך השנים דברים שמשותפים לשנינו. אני אדם שמחובר לטבע, אדם ירוק בנשמה, ואנחנו יוצאים לטיולים, טיולי שטח. הדלקתי את נתן על זה. פעם אלונה היתה מצטרפת, אבל היום פחות".­ לאן?"הוא מסוגל לקום באמצע יום עבודה, לאסוף אותי ולעלות להרים, לירושלים, לגליל. שם הוא נרגע. יש לנו עוד אהבה משותפת, לבלות עם המשפחה המורחבת, ולמזלי לשנינו יש שעון ביולוגי דומה. אנחנו אנשי יום ולא אנשי לילה, מתעוררים ביחד והוא יוצא להתעמל".­ ואת?"לי יש מאמנת כושר פעמיים בשבוע, זה מספיק לי. אני מרגישה שאני נדיה קומנצ'י, ובזה יצאתי ידי חובה". ­ נתן מחובר לקריירה שלך? "מאוד. אכפת לו. הוא כמובן מכיר את לוח ההופעות שלי, אני מופיעה לפחות ארבע פעמים בחודש, כי אני מאוד אוהבת את זה, והוא מפיק את התקליטים שלי. אנחנו הראשונים שהוצאנו תקליט בלי חברה. את ההפצה אנחנו עושים דרך חברת תקליטים. זה הולך נהדר, כי אני הכי סומכת עליו בעולם". ­ אתם רבים?"לא על מי יוריד את הכלב, זה ברור". ­ את?"ממש לא. הוא. אני מאכילה את צ'וליק, הכלב שלנו, והוא מוריד אותו. אנחנו רבים על הילדה. הוא יכול להיות ילדותי כמוה ­ זו כמובן הכללה גורפת ­ ולהיעלב ממנה אחרי עימות, ולי יש ביקורת על העלבון שלו, כי אני לא חושבת שצריך להיעלב. אנחנו רבים גם על זה שאני לא רוצה אף פעם לצאת לשום מקום, ולו בא לצאת כי הוא היפראקטיבי. וכמובן על הבזבזנות שלי".­ שמתבטאת?"בחמדנות שאין כמותה. זה אומר שיש לי חסכים, כי כשהייתי קטנה לא קנו לי כלום, כי לא היה כסף. אני סוחבת את זה. חנה לסלאו היתה אומרת שאני גורפת מדפים בחנויות. בגדול, היא לא מגזימה, אם כי זה קצת עבר לי. תראי, אני נחשבת לאמנית מצליחה, בעיני אני נערה עובדת. אני קמה בבוקר לעבודה. העבודה שלי היא טלוויזיה, לשיר, להופיע, להקליט. אני באה מבית קשה יום, שום דבר לא בא לי בקלות. לא זכיתי בירושה, לא קיבלתי כלום מאיש, נתן ואני יצרנו ביחד את הכל. אני עושה לעצמי, ואני חרוצה".­ על מה את מבזבזת?"מתנות. בגדים. חפצים יפים לבית. אני מזל מאזניים, מוכרחה להיות מוקפת בחפצים יפים, אחרת זה מדכא אותי. נורא חשוב לי שיהיה יפה סביבי".­ איך נראה הארון שלך?"עמוס. אני מנפה פחות מהדרוש, וסגנון הלבוש שלי פחות אתני מאשר פעם, אפילו שכמו שאת רואה, גם היום אני לבושה בשרוואל. מוטיבים אתניים עושים עלי רושם, צבעים דרמטיים, אבל גם פסטליים".­ איפה את הכי אוהבת להיות? "יש בי צורך עצום להתכנסות פנימה. לא תראי אותי במסיבות, פרמיירות, פתיחות. אני נהיית חולה מזה. אני זקוקה מאוד לשקט, למה שנותן לי הבית. זה המקום שאני הכי מאושרת בו. להיות בהילוך איטי".­ וכשאת יוצאת, לאן את יוצאת?"לסרטים, לשבת עם חברות בבית קפה. אני מרגישה הכי נוח עם נשים, אוהבת לעבוד עם נשים, ועד היום רותי הולצמן ולאה לופטין ­ חברותי ל'שוקולד מנטה מסטיק' ­ הן חברותי הטובות. יש חברויות שאני סוחבת משנים, כמו עדה לזרוביץ, המאפרת, מרים בנימיני האסטרולוגית, שהיא הרב הראשי מבחינתי, אחד האנשים הקרובים אלי".­ את מתייעצת איתה על הכל?"לא על הכל, איך אפשר? הרי אי אפשר לחיות כך. אני נשענת על עצמי. אבל טוב לי להיות בקשר איתה. לדתיים יש לוקסוס, וזה הרב שלהם. לי יש את מרים, ביחד אנחנו טראסט מוחות, וזה נפלא". לא ליקקתי דבש תוכנית הבוקר שהיא מנחה הכניסה אותה לעולם חדש של אקטואליה, פוליטיקה. ספר, היא אומרת, לא קראה כבר שלוש שנים. "זו עבודה שדורשת התמסרות", היא מסבירה, "זה שינוי מקצועי שעשיתי, ודורש ממני המון כי לא באתי למקום הזה כמו דובי גילהר, שהגיע מהטלוויזיה. כל רגע פנוי שלי אני חורשת עיתונים". ­ זה בא על חשבון תקליט חדש?"בוודאי, כי להוציא תקליט זו התמסרות וקשה להשקיע בשני מקומות בעת ובעונה אחת. מלבד זאת, אני מבוהלת ממה שקורה מסביבי. מיטב עמיתי למקצוע מוציאים תקליטים, דיסקים חדשים, וכלום לא קורה".­ יש כאלה שקורה להם, ועוד איך."נכון, ויש טובים שלא מוכרים. לכן אני על הגדר. האוסף שלי, שיצא לפני שלוש שנים, נמכר טוב, ואני מתבשלת לאט לקראת חומר חדש".המוות של עופרה חזה, מודה ארזי, השפיע עליה מאוד. "עד עכשיו קשה לי להאמין שזה אמיתי", היא אומרת. "זה בלתי נתפס. יש משהו בחיבור של השם שלה והמילים 'זיכרונה לברכה' שהוא לא כדרך הטבע. הייתי בהלוויה, ויש משהו בסיפור הזה, בדרמה של חייה וצורת מותה, שלוקח זמן לעכל. דיווה כזאת עם כזה סוף, והשערוריות שאחר כך... זה לא יכול להיות".שבר גדול בחייה היווה מות הוריה, שנפטרו שניהם בתוך חמישה ימים, ביוני 94'. "היינו מאוד קשורים", מספרת ירדנה. "כל הילדים היו קשורים אליהם. אמי, שהיתה צרפתייה קטנה, נפטרה בגיל 64. זה גיל צעיר כל כך. ולפני זה היו בתי חולים. הלוך וחזור. ובדרך אני רואה אנשים הולכים ברחוב ויושבים בבתי קפה, ומוזר לי שהחיים ממשיכים ומתנהלים, כי החיים שלי כמעט שנתיים היו עבודה ואלונה והטיפול בהורים, שהתחלק ביני לבין אחותי ואחי. אמי היתה חולה הרבה שנים בסרטן והיתה תאבת חיים, פייטרית. המחלה היתה שם עם דינמיקה משל עצמה, פרצה ושככה, עד שפרצה שוב במלוא עוזה, וממנה היא הידרדרה. במקביל, חלה אבי בסרטן בוושט, שניהם היו מעשנים כבדים. ואבי לא גילה רוח לחימה כמוה. הוא דעך. היא היתה חולה קשה יותר ממנו, אבל הוא דעך. ביום שהיא מתה, הבאתי לה עציץ סיגליות קטן. היא הביטה בו וכל כך שמחה מהפרחים הסגולים. ואני זוכרת שאמרתי לעצמי 'איזה אדם היא, מלאה בצינורות ומוצאת את נקודת האור בכל דבר'".­ למי את דומה? "לשניהם. יש לי נטייה לשקוע. אבי שאב מאמי את כוחו, אני ילדה­אשה כמוה, לפעמים כבדה יותר ממנה. לפעמים הייתי מרגישה שאנ י אמא שלה, כי חייה היו קשים והראש שלה היה קל. עד היום אני מתגעגעת, זקוקה להם יותר ויותר, כל כך מכעיס אותי שהם אינם. הם כל הזמן בלב שלי".­ את מודאגת ממה שקורה כאן."כן. כל יום שעברתי בשלום, אני אומרת 'נס'. אנחנו חיים בתקופה של נסים". ­ והחרדות שלך, מה שלומן?"פיתחתי פחד גבהים. זה משהו שלא היה לי. עד לפני כמה שנים עליתי על רכבות הרים, הייתי מקפצת על פסגות, וזה משהו של השנים האחרונות. זה לא ממש פחד היסטרי, אבל אי נוחות גדולה מהגובה. חוץ מזה, אני פטליסטית גמורה. אני סומכת על הגורל ומאמינה בו".­ הוא לטובתך? "לא יודעת. עברתי המון קשיים, לא ליקקתי דבש אף פעם. באמת שלא. צריך להיות חכם בכדי לנהל חיים ולשמור על זוגיות ועל מה שיש. אני לא יושבת בחיבוק ידיים, אני לא פטליסטית פסיבית. אני שולטת על חיי, אני אקטיבית. זה מעייף. ובניגוד למה שאני נראית, עשירה ומצליחה, החיים הם לא כאלה. בתור אגדה זה נחמד, אבל אני צריכה לקום בבוקר, להגיד תודה, כי אם לא אעבוד ואשקיע זה לא יקרה. כולל המראה שלי". לא משקרת לעצמי על המראה של ארזי, המטופחת התמידית, נאמר הרבה. שהיא לא יוצאת למכולת בלי להתאפר, ושלעולם לא תתפסו אותה בטריינינג. 'זה נכון?', אני שואלת אותה, תוך מבט חודר כדי לגלות עקבות של קמטוטים, ללא הצלחה. "נכון שאני תמיד יוצאת מהבית בעיניים מאופרות", היא עונה. "מצד שני, אני ריאלית. את מי אני מרמה? אני מודעת לגילי, לא מסכימה איתו, אבל לא מזלזלת בו. מה, לא יודעים עם מי הייתי בצבא? את מי אני משקרת? בטח לא את עצמי. נכון שאני מאוד דואגת לאריזה, יש לי רוקחת שמכינה לי כבר עשר שנים קרמים מדהימים, אני דואגת להיראות טוב, בחיים לא אלך לישון עם פנים לא מוקרמות בקרם לעיניים, לצוואר ולפנים". ­ את פוחדת מהזיקנה? "לא. אני רואה בזיקנה סוג של שקט. אני מקנאה במי שנמצא בבית אבות יפה. אני חושבת, מה רע להם? ג'ימבורי של זקנים. כל חיי אני מחויבת ­ לתפקיד, לאריזה שלי. יש משהו במנוחה שמקנה הזיקנה, שנראה לי כיפי. שקוסם לי. פתטי בעיני להישאר צעירה בכל מחיר".­ את לא מאוימת מהדור הבא של המנחות, הזמרות, השחקניות?"לא, גם כששרתי בקדם אירוויזיון בחרתי תמיד מלוות יפהפיות. היו אומרים לי: 'השתגעת? א ת לא פוחדת שהן יאפילו עלייך?', והייתי אומרת: 'הרי יופיין יקרין עלי'. אני אדם מאוד מפרגן, מעומק לבי, ולנשים יותר מאשר לגברים. יש לי הזדהות עמוקה עם נשים, אחיותי לנשק. זו שותפות גורל מיידית".­ למה את שואפת?"לא להגיע לשיא, כי ממנו רק יורדים. להמשיך, כמו שאני יודעת. לטפס בעלייה, תמיד".­ אם לא היית זמרת, מה היית רוצה להיות?"שלוש אופציות: רועת צאן בהרים, בשקט, לגדל כבשים שימותו בשיבה טובה, ולידן חמור. אני אוהבת במיוחד חמורים כי זו בעיני חיה מדהימה, והחיבור לאדמה ולנוף חיוני לי. או שהייתי רוצה להיות תיירת נצחית, אני מאוד סקרנית, אוהבת לטייל, לראות אנשים ותרבויות, לחטט בנבכי נפשו של אדם. והאופציה השלישית ­ להיות פיה. פיה שעושה טוב במגע של אבקה. שלא יהיה שום דבר שלילי. שיהיה דיסנילנד סביבי". בוקסה 1. היא צמחונית, והכי אוהבת לחם מחיטה מלאה. למרות זאת, היא מבשלת בשר לבני הבית, אך לא טועמת אותו. היא גם יודעת מה מותר לה לאכול ומה לא, כי הגוף שלה מגיב במהירות על אוכל שלא טוב לה.2. השיער שלה מתולתל, וכל השנים היא מכורה לפן. אם היא תשאיר את שיערה מתולתל, אז לדעתה "הפנים שלי, שהם ענקיים, ייראו עוד יותר גדולים". 3. יש לה אזרחות צרפתית, והמקום שהיא הכי מחוברת אליו בחו"ל הוא שטרסבורג, שם נולדה אמה. ריחות העיר העתיקה תמיד מזכירים לה את הבית.4. בטלוויזיה היא הכי אוהבת סרטים דוקומנטריים, ודרמה טובה מנקה לה את הראש.5. היא מאמינה באלוהים, למרות שגדלה בבית אתיאיסטי, ומדליקה נרות בכל יום שישי.6. היא בולעת חמישה סוגי ויטמינים ביום, ביניהם Q10 ושמן נר הלילה, אבל רק חמישה ימים בשבוע. ביומיים הנותרים הגוף נח.7. ספר שהשפיע עליה הוא "האלכימאי" של פאולו קואלו, בגלל כוח הרצון שתואר בו, ובזכותו היא גילתה שמחשבה יוצרת מציאות.8. כשנודע לה שהיא בהריון, היא רצתה רק בת.9. היא היתה פעמיים בחייה בפגישה עם פסיכולוג, והבינה שזה לא מתאים לה. יותר טוב לה אסטרולוגיה. 10. היא שומרת על המשקל בשיטת ה"חצי": היא אוכלת חצי מכל דבר.