על אהבה וחצילים מה לא מתחלף אצל ארנולד כבר 40 שנה? (השפם) מה קרה לזוג שהגיע לחגוג במקום את יום נישואיו ה- 30 ומה עשה שם בעל המדור במשך ארבע שנים בן זילכה 08/11/01 באמצע שנות ה­70 הגיע האלוף רחבעם זאבי, גנדי ז"ל, למסעדת ארנולד היוקרתית. הוא ודאי שמע על המקום מחבריו בצמרת הצבאית או המדינית או הכלכלית, הרי באותם זמנים ארנולד היה המקום להסתופף בו. אחרי רונדל דאווין מתבקש בין השולחנות הוא התיישב, הזמין מה שהזמין והתעקש גם על בקבוק יין. סביר להניח שהוא מאוד נהנה מהאוכל, אבל כשהגיע הבקבוק ועליו התווית עם הכתובת "קרימזן", גנדי החוויר.היינות שהגיעו ממנזר קרימזן היו ידועים באיכותם, אבל מה שהפריע לגנדי לא היה קשור לתחום הקולינרי. לגנדי, כמובן, היתה בעיה עקרונית: המנזר היה ממוקם בלב בית ג'אלה. הוא קם סמוק פנים, פנה אל ארנולד בניש, הבעלים, ונזף בו על כך שהוא עושה עסקים עם האויב. בניש, אדם שדבק בעקרונותיו לפחות כמו גנדי, נפנף את האלוף באלגנטיות. גנדי מצידו הבטיח שהמסעדה לא תחזיק מעמד עוד הרבה זמן, עזב את המקום ולא שב.יותר מ­20 שנה אחרי אותו מקרה, יואב בניש, הבן, שוטח בפני הלקוחות את ההספד הפרטי שלו לרחבעם זאבי. אפילו היסטוריה לאומית נשזרת בין קירותיו של אחד משלושת הפאבים הוותיקים בת"א. המסורת של משפחת בניש נמשכת גם אל תוך הדור השל ישי, דור הנכדים, יונתן ומיכאל. על צווארו של מיכאל תלויה שרשרת עם תליון בצורת חציל שאותה קיבל מסבא ארנולד (טיפוס צבעוני עם שפם מגולגל שמזכיר קצת את דאלי). כשהזקן פתח את המסעדה, רוב התפריט היה מורכב מוורסיות שונות של מאכלי חצילים, מה שהקנה לו תוך זמן קצר את התואר "מלך החצילים". עד היום זוכרים זקני ת"א את ארנולד נוסע בעיר עם הסיטרואן ועליה הציור של החציל. אבל זה באמת לא משנה מה מגישים בארנולד, מה טיב האוכל ואיך השירות. העובדה שבשנה הבאה יחגוג המקום 40 להיווסדו מדברת בעד עצמה. איכויותיו נבנות מתוך סיפור המעשה, הנראטיב שהתפתח במהלך השנים. בעיר כמו ת"א, נדירים העסקים שיכולים לספק ללקוחותיהם את האפשרות לראות את עצמם כחלק בלתי נפרד מסיפור שמספר את עצמו כבר 40 שנה. האווירה במקומות כאלה היא לא פונקציה אופנתית, כזאת שתוכל למצוא גם במסעדה ממול, אלא פרטית לתחומה ואינטימית. היא חובקת בתוכה אירועים מיוחדים, פגישות מרגשות, סטוצים בלתי נשכחים, שידוכים מיתולוגיים, שמחות וטרגדיות. כל מה שמחוץ לתפריט.אחד הסיפורים הידועים במקום הוא על אותו זוג שהגיעו לפאב­מסעדה כדי לחגוג את יום הנישוא ין שלהם. 30 שנה לפני הם חגגו את נישואיהם באותו מקום בדיוק. הפעם, הבעל כבר הגיע על כיסא גלגלים. על ערש הדווי הוא ביקש לשחזר את הרגע המאושר בחייו עם אהובתו. זה היה הערב האחרון שלהם ביחד. במהלך הערב התמוטט הבעל ונפטר בדרך לבית החולים. בניגוד למקומות הטרנד שמספקים את החיים מאחורי מסכה, המוסדות מספקים את החיים עצמם על דובשם ועוקצם.התמונה בשחור­לבן שאתם רואים למעלה צולמה בשנת ההקמה של המקום, .1962 על הגבעה השוממה ברחוב רוקח, שעליה ממקומם הצריף הצנוע, נבנו בינתיים מגרשי הטניס של מכבי צפון, ואת כר הדשא מכסים היום אספלט ירוק ובורגנים במכנסיים קצרים. במקום האשנב של הצריף עומד היום הבר של ארנולד. בפינה הימנית העליונה אפשר לראות את גבו של מוזיאון ארץ­ישראל. בערך עשר שנים גנדי ישב שם, חולם לעשות טרנספר מרצון לשכניו שמתחת לתל. ארנולד, אגב, היה המקום הראשון שעבדתי בו יותר מחודשיים. החזקתי שם מעמד ארבע שנים.ארנולד, שד' רוקח 73 (בתוך מגרשי הטניס של מכבי צפון), טל': .6417440 פתוח: מוצ"ש­ה' 1:30­,19:00 יום ו' 3:30­21:00 (רצוי להזמין מקום מראש).