נגמר הכסף. דוט קום אנשי ההיי טק הישראלים שהגיעו לארה"ב על גל הכלכלה החדשה, יושבים עכשיו בבית, שורפים את החסכונות מהימים הטובים ועובדים על רעיון חדש קרן אוחיון 02/11/01 קיץ :1999 יואב מגן, צעיר בן ,24 מקים סטארט אפ עם חברים מהצבא לפיתוח טכנולוגיה חדשה בתחום הפס הרחב. מגן, חולם על מיראביליס כמו כולם, נוסע לעמק הסיליקון, נפגש עם משקיעים פוטנציאליים, וחיש קל סוגר עיסקאות (על הנייר, בינתיים) במיליוני דולרים. כשהוא מעתיק את מקום מגוריו לדירה מפוארת בניו יורק, הוא מספר לחבר'ה שנשארו בארץ שתוך פחות משנה הוא שולח לכולם כרטיסי טיסה במחלקה ראשונה, אחרי שיממש את האופציות השמנות שנתנה לו החברה. סתיו :2001 יואב מגן, "זקן" בן ,26 אורז את מה שנשאר מהדירה המפוארת. אחרי הכל, למי יש 2,800 דולר לשכר דירה מדי חודש כשאתה מובטל? אבל אל תחפשו אותו במחלקת תיירים בדרך לישראל, בתור ללשכת התעסוקה או במפעל לייצור חלקי חילוף למכוניות. ההיי טק עדיין זורם בדם שלו. "יש לי חסכונות, מהחודשים שבהם הרווחתי משכורות יפות. אם צריך אני אקח הלוואה, ההורים יעזרו". והדירה? "מקסימום אעבור לגור עם שותפים, עד שאוכל להרשות לעצמי לשכור שוב דירה לבד. ואם כל זה לא יצליח? "אין מצב", הוא צוחק ומתעקש, "אני פשוט אצליח".יואב מגן הוא אחד מאלפי ישראלים שהגיעו לניו יורק וקליפורני ה במחצית השנייה של שנות ה­,90 נישאים על גלי הכלכלה החדשה וחברות הדוט קום. הרי רק לפני שנתיים נדמה היה שכל מי שיש לו רעיון שרק מתחרז עם טכנולוגיה, יוכל בקלות לגייס כמה מיליונים על מנת לשחרר אותו לאוויר העולם, ואגב כך לרפד את חשבון הבנק שלו בכמה מיליונים פרטיים. "חלום 18 החודשים" שימש מציאות טריוויאלית: "תעבוד 18 חודשים, תעשה חבילה יפה של מזומנים ולא תצטרך לעבוד יותר בחיים", חזרו על עצמם החולמים. לפני 18 חודשים החל לצאת האוויר מבלון הכלכלה החדשה. חברות היי טק החלו לדווח על קשיים, חברות סטארט אפ שרק לפני שנה הושקו בתרועת ניצחון, נסגרו בקול דממה דקה, המשקיעים, על פנקסי הצ'קים השמנים שלהם, נעלמו, ושוק העבודה הוצף באלפי מובטלים איכותיים. מדי כמה שבועות נזרקו לחלל האוויר הערכות מעודכנות לגבי מועד המשבר, ואז התפוצצו שני מטוסים בתוך בנייני התאומים, שלישי בפנטגון, וחלומות ההתאוששות במהרה בימינו הפכו, כמותם, למגדלים פורחים באוויר. "המשבר התחיל הרבה לפני אירועי ה­11 בספטמבר, אבל החמיר אחריהם", נאנחים המרואיינים לכתבה זו ונזהרים להמר על מועד מדויק או אפילו משוער לסוף המשבר. או כמו שא ומר את זה איתמר מ', מהנדס תוכנה מובטל טרי: "עד לפני חצי שנה הייתי אידיוט וניסיתי לנסח תחזיות. אסון התאומים, הבלתי צפוי כמובן, מוטט לגמרי את החברה שבה עבדתי והיום אני לא מעז להתעסק בהימורים". האופציה הראשונה: לשרוף חסכונות ­ מה התוכניות לעתיד?"אני אוהב את המקצוע שלי ורוצה להמשיך ולעסוק בו. החסכונות שצברתי בשנה האחרונה יאפשרו לי מרווח נשימה לכמה חודשים, אני לא יודע לעשות משהו אחר".­ ואינך שוקל הסבה מקצועית?"אני לא מאמין שאצטרך ללמוד מקצוע חדש, אבל אני בהחלט מתכונן נפשית לעובדה שכנראה אצטרך לעבוד בתנאים הרבה פחות טובים, ולהסתפק בתפקיד זוטר יחסית".איתמר הוא מובטל טרי, שלא כמו ירון ש', שנאלץ להסיק מסקנות זמניות ולחזור לישראל. ירון, ניתן להתרשם בקלות, נהנה להתרפק על הימים היפים הה. "הופתעתי בעצמי מהקלות בה הצלחתי לגייס משקיעים", הוא נזכר. "כל חברה שהיה לה כסף חיפשה איפה לזרוק אותו, כולם רצו לקחת נתח בחגיגה. היינו עסוקים בעבודה מבוקר עד לילה ולא התפנינו ליהנות מהצ'ופרים שקיבלנו, וחבל שכך, כי היום הייתי מוכן לעבוד באותה עבודה גם ברבע משכורת, אולי פחות". החברה של ירון, סטארט אפ בתחום האינטרנט, נעלמה מהמפה לפני חודשים אחדים. "אנחנו עוד נחזור", הוא מתבטא בזהירות (לא לפני שהוא מבקש להסתיר את שמו המלא ולא לציין את שם החברה שלו, ק.א), "אחרי שהמשקיעים יחזרו. השוק הכלכלי במצב קשה, אב ל אני מעריך שתוך שנה השוק יתחיל להתאושש ושוב יחפשו איפה להשקיע את הכסף". לישראל הוא שב לא בלי צער, אבל נחוש כתמיד: "אני חי על החסכונות מהימים הטובים ומתרוצץ בין פגישות להקמת סטארט אפ חדש. אני במשא ומתן עם כמה משקיעים. המטרה היא לחזור לניו יורק בסופו של דבר, כי השוק בארה"ב יתאושש הרבה לפני שהוא יתאושש בישראל, אני רוצה להיות באמריקה כשזה יקרה, ואני בטוח שזה יקרה".דברים דומים אומר תומר פ', שגם הוא נאלץ לחזור לישראל, "בצער רב", לדבריו. תומר הגיע לניו יורק ללימודי מינהל עסקים, ותוך זמן קצר השתלב בתפקיד בכיר בחברת סטארט אפ, ששילמה את שכר הלימוד ושכר הדירה. עם סגירת החברה, לפני כחצי שנה, תומר ואשתו חזרו ארצה. "אני אולי עוד יכולתי להסתדר", הוא כמעט מתנצל "אבל אשתי לא עמדה בגעגועים לארץ. בעבר, הייתה רווחה כלכלית שהדחיקה את הגעגועים. עכשיו מה נשאר?" עם זאת, הוא לא ויתר: "גם אני מחכה שהמשקיעים יחזרו ושהחברים שנשארו בניו יורק יקראו לי לבוא. עד אז, אני שכיר, כמו כולם". האופציה השנייה: להדק חגורות "כשהמשקיעים יחזרו", צמד מילות הקסם, חזר על עצמו ללא הרף בשיחות הארוכות שניהלתי עם המרואיינים לכתבה זו. ומה אם בכלל זה לא יקרה? אני תוהה בקול.כמעט כולם מתעקשים שזה לא יכול להיות. הנה, למשל, אילן כהן, סמנכ"ל פיתוח עסקים ב"רוסטר נט" ואחראי על פעילות החברה בארה"ב. לדבריו, חייו לא השתנו בעקבות המשבר: "אני עובד מהבית (בניו ג'רזי, ק.א), וכך גם מנהל הפיתוח הטכני של החברה. לא בזבזנו את כספי החברה, ולכן אנו לא מרגישים בשינוי משמעותי ברמת החיים". לדידו, החלק הקשה בעבודה שלו היום הוא גיוס כספים. "אנשים לא ממהרים להשקיע, פשוט כי אין להם כסף", הוא אומר. "לפני שנתיים היה הרבה יותר קל. לא לכל החברות שנסגרות עכשיו היה רעיון גרוע, או שהן לא התאימו לשוק, או שהצוות הניהולי שלהן לא היה מתאים. הרעיונות לא נכחדו, ומאוד ייתכן שהם יחזרו ויעלו כשהשוק יהיה נכון לזה".ליאור אופיר, מפוכח יותר, נמנע מלתלות את כל האשמה בהיעלמות המשקיעים. "נגמר הכסף", הוא אומר, "לעשות את כל אותם דברים שנראים היום מגוחכים, אבל כולם עשו אותם. אלו היו החוקים, וכעת הכל השתנה". ­ למה אתה מתכוון במילה "מגוחכים"? אופיר: "עסקים נבנו מ'הייפ', מפוטנציאל והגדלת ההון העצמי במקום לעבוד בשיטה המסורתית. כלומר, קודם כל לייצר מוצר, להציג רווחים, ואז לצאת להנפקה בבורסה ולתת הטבות פיננסיות גדולות לעובדים".ליאור אופיר היה מנהל מוצר בחברה שמייצרת טכנולוגיה בתחום הפרסום באינטרנט. הוא נשלח מטעם החברה לעמק הסיליקון להקים נציגות אמריקאית. "נסעתי למקום שעד אז רק קראתי עליו ושמעתי עליו סיפורים, ופתאום מצאתי את עצמי בפגישות עם סמנכ"לים של חברות ציבוריות גדולות. למדתי את חוקי המשחק תוך כדי המשחק". משהגיע לניו יורק, הוא נזכר, הוא חיפש, לתומו, את "סיליקון אלי" (סימטת הסיליקון. הכינוי לענף ההיי טק באזור ניו יורק, ק.א). "החלטנו לעבור לניו יורק כי בחלוקת השוק, עסקים המתמחים בתשתית סלולרית התמקמו בעמק הסיליקון, ועסקים שהתמחו בטכנולוגיית מדיה ופרסום, התמקמו בניו יורק. חשבנו שאם נעבור לניו יורק, זה ייטיב עם התדמית שלנו. בדיעבד, זה קשקוש".אופיר מונה שורה של הטבות ופינוקים שאנשי הסטארט אפ הצעירים נהנו מהם: עטי מון בלאן, כיסאות משרדיים של הרמון מילר (650 דולר לכיסא) ושמפניה דום פריניון. חלק ניכר מהזמן הוק צה למחשבות על תדמית החברה, איפה ימוקם השם הפרטי בכתובת האי מייל. "היום", הוא אומר, "לא הייתי מקדיש לדברים האלה רבע מחשבה. כל ההתעסקות בתדמית מיותרת בעיני".שלא לציטוט ושלא לייחוס, רומזים חלק מהדוברים על השפעת המצב הכלכלי על התא המשפחתי. "מביאים את הצרות במשרד לחדר השינה, אין ספק", אומר אחד מהם. "כשבן הזוג שלך מסתובב כל היום מובטל וחושב שזה בסדר, כי כל החברים שלו מובטלים, וכשהוא מחליט לרדת לבונקר ולחכות שהמצב ישתפר במקום למצוא עבודה חלופית, בטח שאנחנו נריב כל היום", אומרת בטרוניה אשתו של אחד החולמים. ליאור אופיר, עדיין רווק, מנסה להסביר: "פתאום כולם נהיו מובטלים. זה נהיה נורמה, לא משהו שאתה מתבייש בו, כי הרבה אנשים איכותיים נמצאים במצב שלך. זה בדיוק כמו שבהתחלה כולם רצו ברחוב ערומים ועשו דברים שנראים בדיעבד מגוחכים, עכשיו כולם מובטלים". תומר פ': "אף אחד מהדור שלנו, דור ההיי טק, לא חווה בעבר את המצב הנוכחי של שוק במיתון. לכן, כולם נתקפו בהלם שקשה לצאת ממנו. מהנדסים מוכשרים שהתקדמו לראש הפירמידה מבינים שהם ייאלצו להתפשר בסופו של דבר ומנסים לדחות את הקץ. הרי כולם מביני ם שבסוף כולם יצטרכו לחזור למעגל העבודה". האופציה השלישית: לחזור לארץ איש מהמרואיינים לא ידע להעריך מה אחוז אנשי ההיי טק הישראלים שחזרו לארץ. אומר אריאל גלינסקי, עובד בחברת "טסט יו", שמתמחה בפיתוח מוצרי לימוד און ליין: "הרבה חברים מהמעגל הראשון והשני שלנו עזבו. המשבר הפך להיות שיחת היום. כל שיחות הסלון ביום שישי בערב הן סביב הנושא הזה". עם זאת, הוא מדווח, "רוב החברים שלנו שחזרו עדיין לא הסתדרו. מצד אחד, כשהם חוזרים ארצה הם מקבלים פרימיום בזכות התקופה אותה עשו בארה"ב. מצד שני, המצב בארץ קשה. מה הם יעשו בארץ? זו באמת תעלומה". גלינסקי הוא מאלה שלא איבדו את מקום העבודה, אבל איבדו את התנאים. החברה שלו שרדה את המשבר, מכיוון שהעבירה את מחלקת פיתוח המוצר שלה להודו. "זה הוריד את עלויות הפיתוח באופן דרמטי", הוא מסביר, "ואני מעריך שזה מה שעושים בחברות ההיי טק השונות. מצמצמים עלויות כדי לשרוד". המחיר הוא, כמובן, פגיעה בעובדים שמסכימים לקיצוץ בשכרם מרצון. "אני פשוט ריאלית", מתגוננת תמר ח'. "מה עדיף, להיות מובטלים בלי משכורת בכלל או להרוויח פחות? היו עובדים שעזבו במחאה, אבל הרוב המכריע שרואה מה קורה בחוץ, העדיף להישאר בינתיים". האופציה הרביעית: הסבה מקצועית אחרי חודשים ארוכים "ומייאשים" של חיפוש עבודה בתחום ההיי טק, החליטה רחל נ' לנסות גם תחומים אחרים. השקעות, נדל"ן, הכל הולך. "נגמרו ימי המסאז'ים", היא אומרת בציניות. "לפני שנתיים הייתי צריכה רק לבחור איפה ללכת לעבוד. היום אין מקומות עבודה לרמה שלי". ­לכן החלטת להתפשר?"אין לי ברירה. אני מתה על התחום, אבל באחרונה החלטתי לחפש עבודה גם בתחומים אחרים, פשוט כי מתחיל להיגמר לי הכסף". על חזרה לישראל היא לא מוכנה לשמוע בכלל. "אני פשוט לא אוהבת לחיות בארץ, זה הכל. אבל אם יבטיחו לי עבודה והכנסה טובה שם, אשקול לחזור. בעיני, גם זו התפשרות". הפקת לקחים­ אז מה יהיה? אילן כהן: "כרגע מתנהל תהליך מאוד איטי של ריאליזציה. חברות ומשקיעים מבינים שדברים לא יכולים ללכת כל כך מהר".ליאור אופיר: "השוק חוזר למודל הישן של חברות, למודל הכלכלה הישנה. קודם מנפיקים את המוצר, אחר כך משווקים, מעריכים את השווי, ורק בסוף יוצאים להנפקה בורסאית".אריאל גלינסקי: "נעבור תקופה של האטה, אבל תוך שנה­שנה וחצי המצב יתחיל להשתפר. הדברים יחזור לקדמותם אבל בשום אופן לא לשיגעון של סוף שנות ה­,90 כי זה היה ממש מוגזם".ירון ש': "כבר עכשיו אנשים מתחילים להיות יותר זהירים בבחירת החברה שבה הם הולכים לעבוד, שואלים יותר שאלות, בודקים לעומק. גם החברות מגלות משנה זהירות, מקבלות לעבודה עובדים לתקופת ניסיון, ולא מציעות מייד חוזים ארוכי טווח".תומר פ': "המצב יתאושש, להערכתי, תוך שנתיים­שלוש, אבל מי שיחזור, יהיה חכם יותר בבדיקת סיכונים, אנשים לא ימהרו לזרוק את הכסף שלהם רק על סמך הבטחות וחלומות".* * * 1 חוזרים להסתדרות­ ישראלים שורדים טוב יותר את המשבר מאמריקאים?אריאל גלינסקי מעריך שישראלים, יותר מאמריקאים, מנסים להשתלב עכשיו בארגונים גדולים. ה נה, למשל, ליאור אופיר, שמנסה להתקבל לעבודה במייקרוסופט. "במייקרוסופט כמעט ולא היו פיטורים", הוא מסביר, זו מגה­חברה. זה טוב בשבילי, כשאני מכין את עתידי ללכת לעבוד עכשיו בחברה במודל המסורתי". "זו תחושת אשליה שנובעת מהמודל ההסתדרותי הנהוג בארץ", סותם גלינסקי את הגולל על הרעיון. "שוכחים שכשארגון גדול מקצץ, הוא יכול לפטר בבת אחת עשרת­אלפי עובדים".אילן כהן, לעומת זאת, אומר שלישראלים יש יתרון על פני האמריקאים בעיקר בשל תכונות אופייניות כמו הישרדות ויצירתיות. "לרצון הישראלי להצליח, שנשען על הדחף האישי והניסיון הצבאי, יש השפעה", הוא בטוח. תומר פ' מסכים אך מסייג: "הכל טוב ויפה, אבל לא נראה לי שחברות ישראליות שפעלו בניו יורק החזיקו מעמד בזכות זה. כל חברה ישראלית שואפת להנפיק עצמה בנסדא"ק, ולא בבורסה התל אביבית, והן לא יפסיקו לנסות עד שלא יצליחו בכך".* * * 2 מציד ראשים לעריפת ראשיםהמשבר בענף ההיי טק פגע גם בענפי תעסוקה אחרים, שתפסו טרמפ על הענף המבטיח ועברו להתמחות בו. אנדה אברם, סוכנת כוח אדם ותיקה, עברה להתמחות בשנים האחרונות בגיוס כוח אדם לענף ההיי טק, כיום, עם משרד עצמאי, היא מוצאת את עצמה תרה אחר מקורות הכנסה חדשים, בדיוק כמו לקוחותיה. "חברות ההיי טק לא צריכות אותי יותר, כשכל כך קל להן לאתר כוחות מצוינים שמצאו עצמם מובטלים בעקבות המשבר", היא אומרת. אברם מזכירה לעומת זאת, שעד לפני שנה ומשהו, חברות ההיי טק היו מוכנות להשקיע משאבים ותקציבים בכוח אדם, "בין השאר, במתן ספונסרשיפ (חסות, ק.א) לעובדים ללא ניירות עבודה שגויסו מהארץ. היום הן חוסכות בכסף". גם שרה ג' מלונג איילנד הסבה לפני שנים אחדות את סוכנות הנסיעות שלה לסוכנות המתמחה בנסיעות לאנשי עסקים מתחום ההיי טק: "הייתה תקופת עדנה", היא נזכרת. "טיסות במחלקה ראשונה, נסיעות תכופות לארץ וטיולים מאורגנים כצ'ופר לעובדים. אבל בשנה האחרונה רבים מלקוחותיי סגרו את העסק, ולא השתלם לי יותר להחזיק את החברה". אחרי התלבטות קצרה חזרה שרה לשוק, כשכירה במשרד נסיעות מקומי, עם משכורת ממוצעת. "לא נעשיתי מיליונרית בשנים האחרונות, אבל כעצמאית הרווחתי לפחות פי ארבעה ממה שאני משתכרת היום", היא נאנחת.