יחסים מסוכנים כללי האתיקה של הפסיכולוגיה ברורים בדרך כלל, אבל לפעמים נוצרים בתהליך הטיפול מצבים בעייתיים שפתרונם רחוק מלהיות חד משמעי רויטל פדרבוש 25/10/01 סיפור אמיתי שהתרחש לפני כארבע שנים: נגה (שם בדוי) התחילה טיפול אצל פסיכולוגית ידועה באיזור מגוריה. היא קיבלה המלצה חמה על הפסיכולוגית מחברה טובה שאחיה טופל אצלה. נגה, שעוסקת גם היא בטיפול, מכירה את ההגבלות המקצועיות של הפסיכולוגים. מכיוון שחששה שהפסיכולוגית לא תקבל אותה לטיפול אם היא תדע על הקשר לאח של ידידתה (הוא עדיין היה בטיפול), היא לא סיפרה לה על כך.הטיפול של נגה התקדם מצוין, והיא העריכה מאוד את הפסיכולוגית שלה. רק דבר אחד הפריע לה מאוד. הפסיכולוגית שלה נהגה מדי פעם לספר לה על המטופלים האחרים שלה, בעילום שם, כמובן. לפעמים היא סיפרה לה את סיפורם כדי לחדד איזושהי נקודה בטיפול, ולפעמים סתם כך, תוך כדי השמעת ביקורת עדינה על מטופליה. הפסיכולוגית מעולם לא חשפה פרטים מזהים כלשהם על המטופלים, אבל באחד מהסיפורים זיהתה נגה באופן ברור את האח של החברה שלה. וכך למדה נגה שהוא סובל מבעיות בתפקוד המיני, שהוא נטל בעבר תרופות פסיכיאטריות ושהיחסים שלו עם אשתו לא טובים (נגה היתה בטוחה תמיד שהם זוג מושלם).הפסיכולוגית, צריך להדגיש, לא יכלה לנחש שנגה מכירה את המטופל, ולכן ה זהירות שלה בגילוי הפרטים המזהים לא היתה מלאה. נגה, שלא יכלה לסבול את המחשבה שפרטים אישיים מחייה ייוודעו לאנשים אחרים, גם אם מדובר בסיכוי קלוש, החליטה כעבור כמה שבועות להפסיק את הטיפול. חשיפה אישית פסיכולוגים, כידוע, מחויבים בשמירה על סודיות. השאלה היא מהם גבולות הסודיות. ד"ר גבי שפלר, פסיכולוג קליני, פסיכואנליטיקאי, ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית ויו"ר ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, בעל דיעה נחרצת: "לדעתי, גם כשמדובר בפרסום מדעי, אסור לפרסם סיפור אישי של מטופל ללא שינוי כל הפרטים המזהים, אלא אם המטופל אישר זאת במפורש. אני רואה בכך הפרה של כללי האתיקה ומעשה חמור ביותר".­ אבל פסיכולוגים הם גם בני אדם. אולי זה לא אנושי לדרוש מפסיכולוגים לא לספר לעולם לאף אחד פרטים פיקנטיים על מטופלים?"אין לזה הצדקה, ואני חושב שזה רע מאוד שפסיכולוג מספר לאדם אחר פרטים על מטופל שלו. זה מסוכן ולא מקצועי. אני תמיד מבהיר לסטודנטים שלי, שהמטופלים מספרים להם את סיפור חייהם לא כדי להרשים אותם או להקסים אותם, ולא כדי להפוך אותם לאנשים מעניינים יותר בחברה. לפסיכולוגים יש הזכות להיחשף לסיפורים האישיים, אך חובתם לעסוק בהם רק באופן מקצועי. מהבחינה הזו, הדבר דומה לתפקיד של קופאי בבנק. למרות שהוא נוגע בעשרות אלפי שקלים מדי יום, הוא חייב לעשות את ההפרדה המו חלטת בין הכסף הפרטי שלו לכסף של הבנק". אבל הצורך האנושי לספר הוא לפעמים חזק מכללים אתיים כאלה או אחרים. ד"ר דליה גלבוע, הפסיכולוגית הראשית של משרד הבריאות, חברה לשעבר בוועדת התלונות על פי חוק הפסיכולוגים מטעם משרד הבריאות ומנהלת פנקס הפסיכולוגים (רישוי פסיכולוגים או שלילת רישיונם), אומרת שבעבר פנו לוועדת התלונות מטופלים שטענו שסיפורם האישי פורסם בספר שכתב הפסיכולוג שלהם, בצורה שאפשרה את זיהוים. הפרטים, אפשר להבין, גרמו להם למבוכה לא קטנה. "זו בעיה שאין לה פתרון פשוט", אומרת ד"ר גלבוע. "אני חושבת שכאשר פסיכולוג מפרסם סיפור אישי של מטופל בספר, גם ללא פרטים מזהים, הכרחי שהוא יקבל את אישור המטופל מראש. גם אם המטופל מסכים לכך, יש כאן איזושהי בעיה, כי ייתכן שההסכמה ניתנה בגלל סמכות הפסיכולוג והקשר המיוחד ביניהם".­ איך טיפלתם בתלונות כאלה?"קשה היה להוכיח את הדברים. האיש זיהה את עצמו וטען שגם סביבתו זיהתה אותו, למרות ששמו לא פורסם. הפסיכולוג טען שהוא נמנע מחשיפת פרטים אישיים. אי אפשר היה לפסוק במקרים האלה".ורדה רזיאל­ז'קונט, פסיכולוגית ובעלת תוכנית ייעוץ יומית ב"רד יו ללא הפסקה", מכירה מקרה כזה מניסיונה האישי. "קרה לי פעם בחיים שפרסמתי בספר סיפור אישי של מטופל, וזו היתה נפילה איומה. זה קרה לפני שנים רבות. אומנם שיניתי את הפרטים המזהים, אבל השינוי לא היה מספיק טוב. המטופל זיהה את עצמו, ומאז אני זהירה מאוד. בספרי 'סודות גלויים' ביקשתי אישור של כל מטופל לפרסום הסיפור האישי שלו. היו כאלה שהסכימו לפרסום, ואחרי שכתבתי ושלחתי אליהם העתק ­ הם התחרטו, וכיבדתי את החלטתם".בספרה של הפסיכולוגית הקלינית ענת פרי­פיאמנטה, "פסיכולוגיה מדוברת", אפשר להתוודע אל סיפורים אישיים רבים: אירית, שגדלה בצל אחותה וסובלת מהתקפי חרדה, נאווה הפרפקציוניסטית ללא תקנה, נעמי הסכיזופרנית והנרקיסיסטית, מיכל, מורה לריקוד, שסובלת מקשיים בקשר הזוגי, שולי האנורקטית ממרכז הארץ ועוד ועוד. לדברי פרי­פיאמנטה, הדוגמאות בספרה הן שילוב של כמה דמויות. יחד עם זה, היא מסכימה, "יש בכך סיכון ואפילו משהו לא בריא".­ האם בא אלייך פעם מטופל בטענה שהוא זיהה את עצמו בספר?"פעם מטופלת שאלה אותי אם האשה המתוארת באחד המקרים זו היא. אמרתי לה שיש משהו בדבריה. אני מסכימה שיש בזה משהו לא אסתטי לחלוטין".­ אבל את עושה את זה."נכון, אבל אני נזהרת מאוד. אני תמיד מערבבת כמה סיפורים ומשתדלת למנוע זיהוי של מטופלים". עלייה במספר התלונות בשנים האחרונות חלה עלייה גדולה יחסית במספר התלונות המוגשות נגד פסיכולוגים. "אני מאמין שהעלייה נובעת מהמודעות ההולכת וגוברת של המטופל לזכויותיו", אומר ד"ר שפלר. "אני לא מאמין שהסיבה לכך היא שהיום נעשות עבירות רבות יותר, בהשוואה לעבר". אבל עדיין, מדובר במספר זעום של תלונות. למשרד הבריאות מגיעות בין 15­20 תלונות בשנה, ולהסתדרות הפסיכולוגים מספר דומה. "לעתים קרובות", אומר ד"ר שפלר, "מדובר באותן תלונות, וברור שמספר זה אינו משקף את מספר העבירות שנעשות". ­ רוב התלונות נמצאות מוצדקות?"לא, ובחלקן אי אפשר להגיע להכרעה. המטופל טוען משהו והפסיכולוג טוען משהו אחר". לדברי ד"ר גלבוע, תלונות רבות מתייחסות לטיפול לקוי, לפעמים אפילו לגרימת נזק. "במקרים כאלו אנחנו בודקים אם המטפל פעל בצורה סבירה ועשה כל מה שניתן למען המטופל, או שהוא התרשל. פעמים רבות מתברר שלמטופל היו ציפיות גדולות שקשה לממש במציאות".ד"ר שפלר אומר שפעמים רבות מתגלות עבירות אתיות תוך כדי הדרכת פסיכולוגים. "לפי השיטה הפסיכודינמית (שייסד פרויד), שהיא שיטת הטיפול הנפוצה ביותר בישראל, אסור שיתקיימו קשרים מק בילים בין מטפל ומטופל. כלומר, הקשר היחיד שיהיה ביניהם הוא זה שמתקיים במסגרת הטיפולית. הפסיכולוג צריך להיות מעורב מאוד וקשוב למטופל, וגם להיות נייטרלי, וזה אומר שיש להימנע מכל קשר נוסף ואחר עם המטופל, באופן גורף. למשל, אסור שאשתי תעבוד אצל אשתו של המטופל, אני לא אבקש מהמטופל לשלשל את המכתב לתיבת הדואר בדרך כשהוא יוצא מהקליניקה. כל אלה יזיקו לטיפול ולנייטרליות של הפסיכולוג".­ איך פסיכולוגים מגיבים לתלונות שמוגשות נגדם?"התגובה הראשונה היא בדרך כלל: 'לא עשיתי'. אחר כך מתברר שאולי כן. כשמוגשת תלונה בעילום שם בגין התנהגות מינית לא ראויה מצד המטפל, אנחנו מעבירים אותה כלשונה לפסיכולוג, עם הערה שבגלל שמדובר בתלונה בעילום שם אנחנו לא יכולים לטפל בה, אבל יחד עם זאת, כדאי שידע שהיא הגיעה. אנחנו מאמינים שיש לכך ערך מרתיע גדול מאוד". מותר או אסור מה לעשות, הטיפול הפסיכולוגי יוצר סיטואציות בעייתיות שפתרונן רחוק מלהיות ברור לחלוטין. נכון, הכלל החמור ביותר, לפיו אסור למטפל ומטופל לקיים יחסי מין (ועל כך ניתן אפילו לקבל עונש מאסר), הוא חד משמעי, אבל הרבה מהכללים האתיים האחרים נתונים לפרשנותו האישית של הפסיכולוג.הנה שמונה סיטואציות גבוליות, עם פרשנות של ארבעה פסיכולוגים:1. קיום יחסי אהבה או יחסי מין בתום הטיפול הפסיכולוגי.(על פי התקנות, אין שום מניעה להתאהב ולקיים יחסי מין בין מטפל ומטופל מיד עם תום או הפסקה יזומה של הטיפול. על זה אף אחד אפילו לא יקבל אזהרה).ד"ר שפלר: "בקוד האתיקה יש איסור על קיום התנהגות מינית כל עוד קיים קשר מקצועי בין המטפל למטופל. כלומר, יום אחרי הטיפול, המטפל והמטופל יכולים להיות זוג. לדעתי האישית, מטפל ומטופל לא יכולים לקיים יחסי מין או להיות חברים לעולם. זה מסוג האובדנים שצריך לקבל, כמו שאף אחד לא יכול להתחתן עם אמא שלו".ד"ר גלבוע: "הנושא הזה מצוי כיום בדיונים בכל העולם. ברור שקיום יחסי מין בזמן טיפול הוא עבירה. יש מקומות בעולם שמדברים על איסור של שנתיים או שלוש לאחר הטיפו ל ויש מקומות בעולם שטוענים שאסור לקיים יחסים כאלה לעולם. לדעתי האישית, כדאי מאוד לחכות כמה שנים אחרי תום הטיפול, ולא כדאי שבמהלך הטיפול ידובר על יחסים בעתיד. אבל קורה שנפגשים אחרי כמה שנים ומתפתח קשר. יש הסוברים שאפשר לקבל את זה, אני לא רואה את זה בצורה חיובית".פרי­פיאמנטה: "זו שאלה קשה מאוד. ברור שאם מקיימים יחסי מין שבוע לאחר תום הטיפול, היה משהו לא נקי בטיפול עצמו. לעתים המטופל מתאהב במטפל, שמייצג עבורו דמות שהוא תמיד חלם עליה ­ מישהו מקשיב ומעניק, בעוד שבמציאות, שלא בתוך טיפול, האשליה תתנפץ, כי הרי בתוך קשר זוגי גם לפסיכולוג יש צרכים. זו סיטואציה בעייתית, אבל אפשרית בתנאים מסוימים".רזיאל­ז'קונט: "אין שום סיבה ששנתיים לאחר הטיפול לא יהיה קשר רומנטי. הטיפול נגמר, וזה אנושי מאוד. המחמירים יגידו 'לעולם לא', אבל אני אומרת: 'סליחה, אנחנו בני אדם'".2. פסיכולוג מספר לבן זוגו או לקולגה או לחבר טוב סיפור פיקנטי מחדר הטיפולים. ד"ר שפלר: "בשום פנים ואופן לא".ד"ר גלבוע: "בשום פנים ואופן לא. גם רופא לא צריך לספר על מצבו הגופני של מטופל שלו ובוודאי לא כשעוסקים בתחום הנפש, שהוא 'קודש הקודשים' של האדם. הסודיות חייבת להישמר במהלך הטיפול הפסיכולוגי וגם לאחר מכן".פרי­פיאמנטה: "מדובר בצורך אנושי ומובן. אפשר לספר לבן הזוג, אם כי תלוי מי בן הזוג. הדרך המקובלת לספר ולהתחלק היא להשתתף בהדרכות, וזה לדעתי הפתרון הטוב ביותר". רזיאל­ז'קונט: "לבן זוגי אני יכולה לספר הכל, כי אני צריכה אדם לדבר איתו, אני צריכה להתייעץ, והוא אדם חכם מאוד. אני גם יכולה לסמוך עליו שהוא דיסקרטי לחלוטין. לגבי עמיתים למקצוע, אך ורק בעילום שם ושינוי הפרטים המזהים". 3. פסיכולוג מבקש ממטופל, שהוא בעל עמדה בכירה בחברה גדולה, לסדר עבודה לקרוב משפחתו.ד"ר שפלר: "בעייתי ביותר. חשוב מאוד שבמהלך הטיפול הפסיכולוגי המטפל לא יערב את צרכיו האישיים, כי זה פוגע בטיפול. לא כדאי שהמטפל יהיה אסיר תודה למטופל או תלוי בו, ואולי בעקבות כך לא יעמת אותו עם נושאים מסוימים. כדאי מאוד שהמטפל לא יחשוש לקלקל יחסים עתידיים בגלל טובה שהמטופל עשה בשבילו ומאוד לא מומלץ שהמטפל יאבד את העמדה הנייטרלית שכל כך חשובה לקיום טיפול נאות".ד"ר גלבוע: "חד משמעית לא. לא ייתכן שפסיכולוג ינצל מטופל ו ייעזר בו, כי זו הפרה של האיזון בקשר הטיפולי ובהחלט עלול לחבל בטיפול. לא משנה אם למטופל קל או קשה לסדר את העבודה ­ אסור לפסיכולוג לבקש מהמטופל בקשה כזו. זו עלולה להיות 'כרוניקה ידועה מראש' לבעיות שמגיעות אחר כך לוועדת התלונות של משרד הבריאות וגם לבתי משפט. כשפסיכולוג מבקש ממטופל לסדר לבן שלו או לכל אדם אחר עבודה, הטיפול כבר איננו טיפול מקצועי, אלא חברי, ומדובר בחברות שאיננה במקומה. במהלך הטיפול, הפסיכולוג הופך להיות מעין הורה של המטופל, ובמקרה כזה, במקום להפוך להורה תומך, הוא הופך להיות הורה מנצל". ענת פרי­פיאמנטה: "דעתי שלילית מאוד. יחסי מטפל­מטופל חייבים להיות נקיים מכל אינטרסים וכל גורם שמכניס שיקולים זרים לסיטואציה, שהיא מורכבת ממילא. זה פסול, וכפי הנראה גם יפגע בטיפול. בקשה כזו תפגע ביחסים ותיצור בלבול אצל המטופל, ואולי תגרום לו לתחושה שהוא עשה דבר בניגוד לרצונו".ורדה רזיאל­ז'קונט: "רצוי מאוד שלא. אם המטופל לא יוכל לסדר את העבודה או שהעובד התגלה כלא יוצלח ­ כל אלה יכניסו מתח ותחושת מחויבות לא נעימה לטיפול. כדאי שהפסיכולוג יחפש קשרים אחרים כדי למצוא למקורבו עבו דה".4. מטופל פוטר מעבודתו באמצע טיפול ולא יכול לשלם עבור הטיפול הפסיכולוגי. במקום תשלום הוא מציע לתת שירותים שונים לפסיכולוג: ציורים, עבודות אדריכלות, ייעוץ פיננסי וכדומה.ד"ר שפלר: "זו דוגמה לקשר מקביל, שיחסית נחשב לשכיח. זוהי דוגמה מצוינת לפסיכולוג שנכנס לקשר מקביל מתוך טובת המטופל, לכאורה. כדי לא להפסיק את הטיפול בזמן מצוקה של המטופל, הפסיכולוג מציע למטופל: בוא תעבוד אצלי בגינה. לכאורה אין כאן ניצול, ובכל זאת אני סבור שמדובר בפתרון רע. עדיף שהטיפול יופסק או עדיף שהמטופל יהיה חייב לפסיכולוג כסף".ד"ר גלבוע: "בשום אופן לא. מצב בו המטפל עובד אצל הפסיכולוג יוצר מערכת יחסים שונה, שבה הפסיכולוג הופך למעביד של מטופל, סיטואציה שמזמינה צרות".פרי­פיאמנטה: "בשום אופן לא, כדאי לחשוב על פתרונות אחרים. אפשר שהפסיכולוג ימתין לתשלום עד שהמטופל ימצא עבודה אחרת. מטופל שמועסק אצל הפסיכולוג שלו, עלול לחוש מנוצל או חייב, ובדרך זו לבלבל את הקשר הנוצר בטיפול".רזיאל­ז'קונט: "בעייתי מאוד, עלול ליצור בלבול ביחסים בין המטפל למטופל. אחרי הטיפול אפשרי להעסיק מטופל וזה בתנאי שיחסי ה עבודה ברורים ומסודרים". 5. מטופל מרוצה, שנמצא בטיפול, ממליץ שחברו הטוב יטופל על ידי אותו פסיכולוג.ד"ר שפלר: "מצב מסובך מאוד ולא מומלץ, כי פסיכולוג צריך לשמור על בלעדיות ולא להסתבך בקשרים כפולים. אני חושב שפסיכולוג צריך גם להימנע מקשרים רחוקים יותר, למשל מטופל ובת של פסיכולוג שלומדים באותו בית ספר. מצבים כאלה עלולים לגרום למבוכה וחוסר נייטרליות של הפסיכולוג. אני גם לא הייתי ממליץ שמטפל ומטופלת שילדיהם מתחנכים באותו גן יקיימו קשר טיפולי. זו הזמנה למשהו לא טוב".ד"ר גלבוע: "אם אדם עדיין מטופל, הייתי נמנעת מטיפול בחבר שלו. אבל אפשר שכעבור כמה שנים מתום הטיפול ניתן לקבל לטיפול חבר של מטופל, אך כל מקרה כדאי לשקול לגופו".פרי­פיאמנטה: "מטפל צריך להיות בלעדי במידת האפשר למטופל. טיפול כזה עלול להיות בעייתי, כי אחד מהחברים עלול לחוש מקופח כשהפסיכולוג לוקח צד מסוים. גם אחרי שטיפול נגמר, צריך להסתייג, כי הרבה פעמים מטופלים שסיימו טיפול חוזרים להתייעצות. אם מדובר בקרבה רחוקה בין מכרים ­ אין בעיה".רזיאל­ז'קונט: "מקובל לחלוטין ואין עם זה שום בעיה, כל עוד החברים מסכימים לכ ך. לפעמים זה אפילו יכול לעזור. גם טיפול נפרד של אם ובת. אם הן בוחרות ויודעות על כך, זה אפילו יכול להועיל".6. חיבוק אבהי בין מטופלת למטפל.ד"ר שפלר: "היו לנו תלונות על סיטואציות כאלו בוועדת האתיקה. מדובר בדרך כלל במטופלת שמתלוננת על כך שהפסיכולוג חיבק אותה חיבוק אירוטי, והפסיכולוג טוען שזה היה חיבוק אבהי. אני חושב שזה בעייתי מאוד. בגלל שהרבה פעמים יש הבדלים בפרשנות של הצדדים לגבי טיב החיבוק ­ כדאי להימנע מזה".ד"ר גלבוע: "בחלק מהמקרים זו טעות חמורה מאוד. היה לנו מקרה של תלונה של מטופלת שסבלה בעבר מהתעללות מינית, ותוך כדי טיפול הפסיכולוג הושיב אותה על ברכיו. הוא טען שזה היה אבהי. יחד עם זאת, לפעמים חיבוק או הנחת יד על כתף המטופל, יכולים להעניק תחושת שותפות ותמיכה. בכל מקרה, צריך להיזהר עם זה מאוד מאוד, ולחשוב מה משמעות הדבר עבור המטופל".פרי­פיאמנטה: "נושא רגיש ביותר ומקור לתרגומים שונים. בעייתי מאוד". רזיאל­ז'קונט: "אני לא אוהבת את זה. הגבולות בין חיבוק אבהי לחיבוק רומנטי לא תמיד מספיק ברורים. אני מעולם לא חיבקתי מטופלים שלי". 7. מטופל שואל את הפסיכולוג האם ה וא אוהב מוזיקה קלאסית. הפסיכולוג עונה. ד"ר שפלר: "פסיכולוג לא צריך לענות על השאלה, כי הטיפול צריך להתרכז במטופל ולא במטפל. אם אני אענה שאני אוהב מוזיקה קלאסית, ייתכן שהמטופל יתחיל להתעניין גם הוא בנושא, כי הוא ירצה למצוא חן בעיני. ככל שהמטופל ידע יותר פרטים על הפסיכולוג, הוא יפסיק להיות הוא עצמו. כל תהליך ההתאהבות בפסיכולוג מבוסס על עולמו הפנימי של המטופל, ועל כך שהוא לא מכיר את המטפל. הוא לא מתאהב בפסיכולוג, אלא בפנטזיה שלו. כשהוא מכיר את הפסיכולוג, הפנטזיה נהרסת ואולי גם הטיפול".ד"ר גלבוע: "אני חושבת ששיקול הדעת של המטפל חשוב מאוד. אם המטופל שואל שאלות בסיסיות ביותר, יש מקום לענות, אבל אם השאלות רבות וחודרניות, כדאי לבדוק מדוע המטופל רוצה לדעת כל כך הרבה פרטים. כדאי להבין את משמעות הדבר בקשר הטיפולי ולהשתמש בכך לקידום הטיפול".פרי­פיאמנטה: "אני באופן אישי חושבת שאפשר לענות על שאלה כזאת. אני לא חושבת שזה פוגע בטיפול, אבל צריך להיות זהירים. אם המטופל אוהב מאוד מוזיקה קלאסית והפסיכולוג לא סובל אותה ­ כדאי להיזהר מפגיעה. כדאי לספק אינפורמציה מינימלית ולענות על שאלות ב סיסיות". רזיאל­ז'קונט: "אני חושבת שזה מגעיל לא לענות, ופסיכולוגים עם גישה סטרילית, שטוענים שזה פוגע בטיפול ­ טועים, כי מטופל יכול ליצור יחסים טיפוליים אינטנסיביים עם המטפל גם כשהוא יודע עליו פרטים רבים".8. פסיכולוג מאפשר למטופלים שלו להתקשר אליו בכל שעה, במקרים דחופים.ד"ר שפלר: "אני לא מקבל מצב מקצועי תקין, בו מטופל לא יכול להתקשר לפסיכולוג בזמן מצוקה. לא תקין שפסיכולוג יאמר למטופל שאפשר לשוחח איתו רק במסגרת הטיפול. הטיפול הפסיכולוגי הוא עיסוק באנשים, ואם המטופל חש במצוקה, כדאי שיהיה לו עם מי לדבר. מומלץ לקבוע בתחילת הטיפול כללים להתקשרות מחוץ למועד הטיפול".ד"ר גלבוע: "צריך לאפשר למטופל לקבל סיוע במקרים דחופים גם מחוץ לשעות הטיפול, גם ביום וגם בלילה. בסופו של דבר, אנו עוסקים לא פעם במקרים של שאלת חיים ונדרשת עזרה מיידית". פרי­פיאמנטה: "מצד אחד צריך לשמור על גבולות, ומצד שני לאפשר למטופל לקבל סיוע במקרים דחופים. אני חושבת שזה לא תקין לנהוג אחרת, אם כי אני יודעת על פסיכולוגים שנוהגים כך". רזיאל­ז'קונט: "הכרחי שמטופל ידע שהוא יכול להתקשר לפסיכולוג במצבים קרי טיים. פסיכולוג שלא מאפשר למטופל לפנות אליו, נראה לי מנוכר ומנותק".