ציר הגאות והשפל למרות ההידרדרות רוני חיימובסקי משוכנע שהמשק האמריקני יתאושש בתוך חודשים ספורים ומסביר איך לשווק את ישראל בחו"ל רונית מורגנשטרן 19/10/01 רוני חיימובסקי, ששימש עד לחודש שעבר כציר הכלכלי של ישראל בצפון אמריקה, החל את כהונתו באחת התקופות הטובות ביותר שידע המשק האמריקני, וסיים אותה עם הידרדרות הכלכלה בארה"ב, שגררה עימה גם את המשק הישראלי. ימים ספורים לפני שחזר מניו­יורק, בוצעו בארה"ב פיגועי הטרור."בתי המסחר היו צריכים לעבור טיפול בהלם", אומר חיימובסקי. "בהתחלה הם היו סגורים, כי האזור כולו נסגר. כיום יש פחות תיירים בניו­יורק, ופחות תנועה, אבל אני בטוח שזה עניין של כמה חודשים עד שהאנשים יחזרו לניו­יורק כמו פעם".כל העולם בוחן בדאגה מה יקרה למשק האמריקני, שנאלץ להפנות משאבים רבים למלחמה בטרור, וזאת לאחר שהחל לשקוע להאטה עוד קודם לכן."השמיים לא נפלו. כבר לפני 1 בספטמבר, שידרה הכלכלה האמריקנית אותות מצוקה. הפיגועים נתנו מכה אנושה למשק האמריקני ולכלכלה העולמית, ולמעשה כבר יש לכך השלכות על הכלכלה בישראל. יש מי שמשווה את זה למשבר שנות ה­20 בניו­יורק, אבל אני לא כל כך מסכים להשוואה. היום יש ממשל מרכזי, שמייד הבין את ממדי האסון ונקט יוזמות ופעולות שונות לבלימת הסחף, כמו הורדת הריבית וגיוס 40 מיליארד דול ר לשיקום וכיסוי נזקי האסון. אני מאמין שהכלכלה האמריקנית והעולמית תחזור למה שהיתה."מעולם לא השתמשתי במונח 'כלכלה חדשה'. תמיד דיברתי על הכלכלה האמיתית­הבסיסית וכלכלת ההיי­טק, שהיא מכשיר שמאפשר לקחת את הכלכלה האמיתית ולהצעיד אותה לתקופה חדשה. המכשיר הזה, ואני מתכוון להיי­טק, שהעניקו לו תכונות משיחיות כמעט, התנפח מעבר לממדים שלו. היום, השווי של החברות האלה ירד מתחת לשווי האמיתי שלהן, וחברות עם מוצר אמיתי ועם שוק וניהול טובים הן אטרקטיביות יותר מתמיד."אני מאמין שכבר בשנת 2002 נראה התאוששות של המשק האמריקני. ארה"ב לא יכולה להרשות לעצמה להישאר זמן רב מדי במשבר. לכל אותן קרנות הון­סיכון, שבקופה שלהן יש מאות מיליארדי דולרים, אני מציע שלא לחשוש ולהמשיך לבחון השקעות טובות ­ לא לפחד להשקיע, גם אני עושה את זה".חיימובסקי, ששימש כציר הכלכלי בצפון אמריקה במשך 3 שנים, היה קודם לכן אחד ממייסדי קבוצת דברת­שרם ועד היום הוא מלווה בעסקיו על­ידי אהרון דברת. הוא נשוי לתמי אלרן, ושימש יו"ר קבוצת ההשקעות אלרן­אלגר עד שזו נמכרה למגדל. גיסו הוא יובל שחר, הוא מנכ"ל חברת פי­קיוב ­ שהונפקה ל אחרונה לפי שווי של 160 מיליון דולר ­ ויחד הם הקימו את חברת פנטקום, שנמכרה לפני שנה לסיסקו ב­118 מיליון דולר. בחברה המשפחתית פעילה גם דפי שחר, רעייתו של יובל.בשבועות האחרונים הקים חיימובסקי את חברת ההשקעות ארגיל יחד עם דברת, בוב מרבוט ­ יו"ר ובעל המניות העיקרי בקבוצת התקשורת האמריקנית הרסט ­ ועם יובל שחר.לפי איזו תוכנית עיסקית עבדת בניו­יורק?"בניתי תוכנית עם 3 מטרות: הראשונה תמיכה בסקטור העסקי בישראל בשני כיוונים ­ גם ביצואנים וגם בהשקעות בישראל, ובכל התחומים, החל מתכשיטים וכלה בהיי­טק. השנייה, עידוד השקעות בישראל על­ידי ארגון משלחות ומעורבות בהשקעות. המטרה השלישית ­ יחסי ציבור לכלכלה הישראלית, הן ברמת המקרו והן ברמת המיקרו."לגבי המטרה הראשונה, היינו צריכים להיות מאוד יצירתיים. לדוגמה, הגיעו 9 מעצבים מישראל לתערוכה הכוללת 3,000 מעצבים מכל העולם, וחשבנו איך להפוך את הישראלים למשהו בולט. ללא תקציב ובלי שהיו לי אישורים, שכרתי דוגמניות מתחילות ­ אחת מלוכסנת, אחת שחורה, אחת ערביה מלוב ואחת שמנה, ועשינו תצוגת אופנה מתמדת מול הביתן הישראלי. ואת זה ראו בכל רשתות הטל וויזיה. צריך להבין, שלא מספיק שאנחנו מדינה מתקדמת מבחינה טכנולוגית ויש לנו רעיונות טובים, צריך גם שיידעו את זה. זו הסיבה לכך שערכנו אירועי היי­טק פעמיים בשנה, והצלחנו להביא בכל פעם מאות משקיעים שבאו להסתכל על 40­50 חברות מישראל. התוצאות היו מדהימות ­ %60 מהחברות הישראליות גייסו כסף לאחר הוועידות האלה".זה לא כל­כך מסובך להצליח להביא משקיעים כשההיי­טק היה בשיאו, והחברות מישראל עניינו משקיעים מכל העולם."זה נכון שאני הגעתי בתקופת פריחה בכלכלה האמריקנית והישראלית, והיתה המון אנרגיה חיובית. אבל את השגשוג בארה"ב היה צריך למקד בזרקור, שיגיע למדינה קטנה הרחוקה מארה"ב 6,000 מייל, ויחשוף בפני האמריקנים מעצמה טכנולוגית. הוועידות של ההיי­טק, שעשינו פעמיים בשנה, הפכו לגורו של תעשיית ההיי­טק הישראלית".איך התמודדת עם החשש לבוא לישראל לאחר פרוץ האינתיפאדה?"היה מקרה עם טאואר סמיקונדקטור, שהמשקיעים שהיו אמורים להשקיע בחברה קיבלו רגליים קרות בגלל האינתיפאדה. עברתי אחד אחד בין המשקיעים, ולשימחתי העיסקה יצאה אל הפועל. חוץ מהמקרה הזה, היו קשיים נוספים. הבנתי שאת האמריקנים קשה להבי א לישראל, אז התמקדתי בניסיון להביא את הישראלים לארה"ב והרחבנו את הפעילות בניו­יורק. עשינו אירועים מצומצמים יותר, אבל לעיתים יותר תכופות".הצלחת להפיק את האירועים האלה באמצעות התקציב של הנספחות הכלכלית, או שקיבלת תקציב מיוחד?"אם הייתי צריך לעשות את כל האירועים האלה בתקציב המדולל שמדינת ישראל מעמידה לנספחות הכלכלית בצפון אמריקה, הם לא היו מתרחשים. אני אגלה סוד לא נעים: גייסתי ספונסרים."גייסתי ספונסרים אמריקנים, בעיקר בנקים להשקעות, לאירועים של התעשיה הישראלית, והגעתי אפילו למצב של עודף כסף. רק בזכות היצירתיות וכושר האילתור הצלחנו להרים אירועים של 100­150 אלף דולר לאירוע, כשהתקציב השנתי שלי לאירועים הסתכם ב­70 אלף דולר".מה היית מציע לראשי המשק בישראל לעשות כדי לצאת מהמשבר?"היום יש בעיה גלובלית. אבל בעיקרון, הייתי מציע ­ למשל ­ למשרד התיירות לשווק את ישראל באופן נקודתי, כלומר להציע את אילת או את ים המלח, ולא את ישראל כיעד כללי לתיירים, אליה הם לא יבואו היום. הייתי מציע לאל על להתגייס למאמץ ולצאת במבצעים אטרקטיביים, כמו כרטיס הלוך חזור לישראל ב­199 דולר, עם סי בסוד של המדינה. הייתי מציע גם לכל החברות הישראליות שנסחרות בארה"ב, שאת ישיבות הדירקטוריון יערכו בישראל. שר האוצר נתן פטור ממס לקרנות מחו"ל מעט מדי ומאוחר מדי."בנוסף, צריך לתת זריקת עידוד מיידית לענף הנדל"ן ולענף ההיי­טק. הממשלה צריכה להקים שוב קרן דוגמת קרן יוזמה, ולהתחלק בסיכונים עם המשקיעים. את המערכת הכלכלית בישראל צריך לנהל בראייה כוללת ובגדול, ולא דרך העיניים של אנשים שיושבים באוצר ומחשבים כמה יפסידו מהטבה זו או אחרת שייתנו."צריך להעביר את המסר, שזה זמן טוב להשקיע בישראל. כל היסודות הבסיסיים של כלכלת ישראל ממשיכים להשאיר את ישראל כמגנט להשקעות. נכון שאנחנו נמצאים עכשיו בתקופה מדינית ובטחונית קשה, אבל אנחנו מתפקדים ככה כבר 53 שנה".אתה חוזר לעולם העסקים, או שתעדיף להישאר בשירות הציבורי?"קיבלתי כמה הצעות מפתות להישאר בתחום הציבורי, כולל ברמה של מנכ"ל משרד ממשלתי. אבל החלטתי, בשלב זה, לחזור לשוק הפרטי. אחרי שאגמור את הסיבוב בשוק הפרטי, אחזור לפעילות ציבורית. אני מאמין שאהיה מעורב תוך 3­5 שנים בעשייה ציבורית, בתפקידי מפתח".במסגרת הליכוד?"זה לא סוד שא ני תומך בליכוד. כן, מן הסתם זה יהיה במסגרת הליכוד".במה לא הצלחת במסגרת תפקידך בניו­יורק?"יש דבר אחד שבו לא השקעתי מספיק: לאחד את כל הגורמים שיש להם נגיעה לכלכלה ולחו"ל לעבוד ביחד ­ אם זה באוצר, במשרד החוץ, בתמ"ס או במכון היצוא. כל הגורמים האלה נלחמו אחד בשני מלחמת אגו של מי יקבל את הקרדיט, למרות הטיפול החופף באותם נושאים. המערכת הזאת זקוקה להתייעלות ולאיחוד בנושאים מסויימים".