פרס נובל 2001 אינטלקטואל בריטי וברהמין. ו.ס. נאיפול - סופר מורכב יורם מלצר 19/10/01 ו.ס. (וידיאדאר סוראג'פראסאד) נאיפול, יליד טרינידד (1932), זוכה פרס נובל לספרות ל­2001, נחשב מזה שנות דור לאחד מגדולי הכותבים בשפה האנגלית. זכייתו בפרס באה לו לאחר מועמדות רבת­שנים. נאיפול, שסבו היגר מצפון­הודו לטרינידד כדי לעבוד במטעים, ואביו היה עיתונאי בעיתון טרינידדי ולא הצליח לפתח קריירה ספרותית, החליט כבר משחר ילדותו כי יקדיש את חייו לכתיבת ספרות. בגיל 18 זכה במילגה מטעם ממשלת טרינידד ונסע ללמוד באוקספורד, ומיד החל לנסות לפרסם סיפורים מפרי עטו. את ספרו הראשון פרסם ב­1957, ומאז הוא מתגאה, שמעולם לא התפרנס אלא מכתיבה.תמונת עולמו ויצירתו של נאיפול היא רבת­פנים. כמו אצל יוצרים גדולים רבים, מדובר בשיקוף מלא של מורכבות אישית. טרינידד (כלומר התרבות הרב­גזעית, הרב­לשונית והרב­דתית של הקריביים), הודו, ארצות האיסלאם, ארצות האימפריה הבריטית לשעבר והעולם הפוסט­קולוניאלי בכלל, הן זירת הנפש והכתיבה של נאיפול. בניגוד לשכנו לים הקריבי ועמיתו לקבלת פרס נובל, גבריאל גרסיה מארקס, אין יצירתו של הסופר הפורה הזה מגיעה לשיא גדול וברור בספר אחד "עיקרי", אלא נפרשת על פני יצירות אח דות.Miguel Street'' הוא תיאור מצחיק, מכמיר, חושפני, גלוי­עיניים ועמוק של מולדתו טרינידד. Mr. Biswas'' הוא רומן רחב­יריעה, פיקרסקי, עשיר ונוגע ללב, המתאר את התרבות ההודית בגלותה הקריבית, את מצבו הבלתי­אפשרי של אדם בעל שאיפות תרבותיות בסביבת העולם השלישי הפוסט­קולוניאלי, את המתח בין היחיד יוצא­הדופן לחברה מסורתית ונידחת המאיימת לסגור בפניו את דרכי המילוט, ואת מצבו המגוחך של נתין אימפריאלי במושבה רחוקה, שהאימפריה התפוררה לו בטרם הספיק לעלות בסולם הערכים שלה­עצמה.A Bend in the River'' ('עיקול בנהר', תורגם בזב"מ), הוא רומן העוסק במוראות השלב הפוסט­קולוניאלי באפריקה, על האלימות, המהומה והזוועה האנושית הכרוכות בכך. הוא נחשב בעיני רבים לפסגת יצירתו של נאיפול, ולספר המעמיד אותו במעלה אחת עם ג'וזף קונרד.נאיפול נודע לא פחות בכתיבתו המסאית­מסעית, בספרים שבהם הוא מתמקד במקום, בדת ובתרבות מסוימים, שהוא בא בשעריהם מתוך ניסיון להבין, לסקור, להתעמת ולרדת לשורשים. כך כתב שני ספרים על מסעותיו בארצות האיסלאם ושלושה על הודו. הוא כותב חד­לשון ודק הבחנה המעוניין במרכז ובשוליים. כאינט לקטואל רציני, אין הוא מרשה לעצמו לעסוק בנושא בלי לשלוט עד תום בליבת העניין. אך הוא יודע היטב, שהשוליים הם על­פי­רוב העדות הטובה והחדה ביותר למהויות העמוקות של הנושא. כך, הוא עורך לנו היכרות עם ארצות איסלאם שהיו בדרך­כלל רחוקות מתודעתנו, למשל במזרח­אסיה. האיסלאם מעסיק אותו מאד כתופעה חברתית, כמקור משיכה להמונים, כהבטחה גדולה וכצרה פוטנציאלית נוראה בעולם שרבים בו מבעבעים בתסכוליהם. הודו, לעומת זאת, היא לו מעין מולדת, בוודאי ערש­תרבות אישי. יחסיו איתה מורכבים מאד, ושלושת הספרים על הודו, שנכתבו על פני כשלושים שנה, מציגים תהליך מרתק של היחשפות, העמקה וחשבון­נפש.נאיפול, אדם החובק פיסות של שלוש או ארבע זהויות שונות, הודי וקריבי, בן מושבה בריטית המתגורר בטבורה של אנגליה, ברהמין ומערבי, מבקש בכל מאודו להשתייך, אך הוא יודע שלעולם לא יהיה חלק מחברה אחת מוגדרת, סדורה ובנויה סביב עיקרון אחד. כך הוא ניגש אל הודו: דוחה אותה על הסף, נגעל ונאטם מול אנשי הכפר, שסבו עזב לטובת "העולם החדש" שלא היטיב עימו, אך בה בעת הוא מזהה בנפשו ובילדותו את ההמהום העתיק של האפוסים ההודיים המדוקלמים בערו ב היום בכל מקום שבו חיים ברהמינים, מהודו ועד לחופי הים הקריבי. קבלה ודחייה, קירבה וריחוק, שייכות וניכור: זו תמונת החיים והיצירה של ו.ס. נאיפול.בתוך כך עולה מתוך יצירתו של נאיפול דמות בהירה של סופר הנושא את לפיד הנאורות, כפי שהתגבשה במערב למן המאה השמונה­עשרה. עבודה קשה, עידון הטעמים, קידום האינטלקט, ערך חיי האדם, עקרונות הבחירה החופשית וחירות הפרט ­ אלה הפריזמות שנאיפול מביט דרכן על העולם. הוא לא יהסס לפסול במלים קשות כל סוג של "אופיום להמונים", כל ויתור על שיקול­הדעת לטובת הבטחות לגאולה "אי­שם".גישתו ניכרת גם בסגנון הכתיבה שלו: בהיר, ישיר, ישר­דרך וחד. הוא יכפיף תמיד את האמצעים למטרה, את הצורה לתוכן. השפה האנגלית היא בידיו כלי, ובניגוד לסופרים רבים מן הפריפריה דוברת­האנגלית הוא אינו חש כל צורך להוכיח את יכולתו בתופים ובמצילתיים. הטקסט עומד מעל לכל, הוא התוצר והכל מגויס למענו. נאיפול ישחזר בדיוק מושלם את שפת הדיבור של טיפוסי הרחוב של טרינידד, או של בעלי סירות באגמי קשמיר, אך לעולם לא כדי להראות שהוא מסוגל לכך ותמיד מתוך מסירות לנושא וכדי ליצוראמינות בעיני הקורא. ב אותו הדיוק ובאותה הקלות יפתח טיעון היסטורי או דתי באנגלית היהלומית שלו, כשדבר ממטענה האדיר של השפה אינו זר לו, והוא בן­בית בה ללא תנאי מעצם יכולתו להשתמש בה ללא מורא וללא התנצלות.בשנים האחרונות זכינו להכיר את ו.ס. נאיפול לא רק מכתביו לסוגיהם, אלא גם בהצצות אחדות למקורותיו ולמהלך חייו. הסופר האמריקאי פול ת'רו כתב עליו ספר, שהיכה הדים רבים, Sir Vidias Shadow''. ת'רו ונאיפול נפגשו באוגנדה והיו לחברים קרובים במשך עשרות שנים. הספר מגולל את סיפור חברותם, שהיתה לעוינות יוקדת. לטעמי, היטיב ת'רו לצייר בבלי­דעת את האי­הבנה שלו עצמו את חברו.האמריקאי הפשוט היה צר מלהכיל את מורכבותו של נאיפול, את התעקשותו לנתץ אלילים, את הצורך שלו לבוא לידי ביטוי בעולם בלי לכוף את ראשו למוסרנות הפשטנית של האמריקאים. הספר המרתק היטיב להראות עד כמה מקפל בתוכו נאיפול שילוב יחודי בין אינטלקטואל בריטי מחמיר וברהמין הודי מחמיר לא פחות. זמן­מה לאחר צאת הספר התפרסמה התכתבות בין נאיפול הצעיר ואביו בשנים 1950­1953, כשנאיפול הצעיר היה סטודנט באוקספורד, תקופה שבמהלכה נפטר האב הרחק מבנו. בספר שזורה גם התכתב ות של נאיפול עם אחותו, שלמדה אז באוניברסיטה בבנארס שבהודו. "תשגיחי על החפצים האישיים שלך", הוא מייעץ לה, "ההודים הם עדת­גנבים", במה שנראה כיום כהתחלה קדומה להתמודדות שלו עם הרכיב ההודי בזהותו.יש בוודאי מי שירצה למצוא רקע פוליטי לזכיה של ו.ס. נאיפול בפרס נובל לספרות. יתכן שנסיונות כאלה יתבססו על ביקורתו על הנעשה בארצות האיסלאם, על קירבתו לנושא הפוסט­קולוניאלי, או על עיסוקו בשאלות של מזרח ומערב, ברוח ימי בן­לאדן וקנדאהאר העוברים עלינו כעת. אך אוהבי ספרות ואוהבי השפה האנגלית שמחים על הפרס ללא כל קשר לענייני דיומא. נאיפול הקדיש את כל חייו לספרות ועשה בה רבות ובדרכים רבות. הוא התעקש להיטיב להשתמש באוצרות האנגלית גם תוך כדי שנאלץ לראותה הופכת למין "זונת בבל הגדולה" בשירות הגלובליזציה. יצירתו חובקת העולם היא עדות לכך שמולדתו האמיתית של הסופר, כמו גלותו האמיתית, היא זהותו, סיפור חייו ועולמו הפרטי, שאותם הוא מבטא עבורנו במלים.