השופט נגד פרקליטת המחוז חקירת מותה של ילדה בבית החולים הפכה למאבק משפטי נדיר בין השופט החוקר יוסף אלרון לפרקליטת מחוז חיפה, לילי בורישנסקי אמיר גילת 06/09/01 מה שהתחיל כפרשה של חשד לגרימת מוות ברשלנות הפך לקרב יוצא דופן בין שופט בית משפט השלום בחיפה, יוסף אלרון, לבין פרקליטת מחוז חיפה, עו"ד לילי בורישנסקי. בצעד נדיר מאשים השופט אלרון את הפרקליטה בורישנסקי ב"מעורבות פסולה" בחקירת נסיבות מותה של חוסה בת 11, לפני כשנתיים. במכתבים ששיגר אלרון לנשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, תחת הסיווג "אישי", טוען אלרון כי מדובר במעשים חמורים. פרקליטת המחוז מכחישה את טענותיו והפרשה כבר מסעירה את המערכת המשפטית. חקירת המשטרה לא הצליחה בינואר 99' הובאה לרמב"ם חוסה בת 11 כשהיא סובלת מנפיחות בבטנה. צוות חדר המיון חשד תחילה שמדובר בחסימת מעיים ובבדיקה ראשונית לא נתגלו סימני חבלה. מאוחר יותר נתגלה בבדיקות דימום מאיברי המין והרופאים הציעו לבדוק אם עברה התעללות מינית לפני שהגיעה לבית החולים. לאחר שעברה בדיקות וניתוח, הדרדר מצבה והיא נפטרה. בנתיחה שלאחר המוות נקבע כי מותה נגרם כתוצאה מאובדן נוזלים מקרע בדופן האחורי של הלדן (נרתיק) וכי הקרע נגרם מחבלה במכשיר קהה. חקירת המשטרה לא הובילה למסקנה חד­משמעית אבל בשל החשדות מונה השופט אלרון כשופט חוקר למקרה. לאחר חקירה שכללה איסוף עדויות וממצאים הורה השופט להעמיד לדין את הרופאים שטיפלו בה ­ ד"ר גדעון שושני וד"ר אדמונד קסיס ממחלקת כירורגיה ילדים ברמב"ם, בגין גרימת מוות ברשלנות. החלטת השופט מסתמכת על הניתוח הפתולוגי שקבע: "הנזק ללדן נגרם מחבלה קהה באמצעות החדרת עצם נוקשה ללדן מבחוץ פנימה". השופט החוקר קבע במפורש שהחבלה נגרמה במהלך שהותה של החוסה ברמב"ם, בהסתמך על חוות דעת פתולוגית.הפתולוג, ד"ר חן קוגל, שזכה לשבחים מהשופט, ספג ביקורת נוקבת מעו"ד חדוה לוין, שי יצגה את הרופאים. בהחלטתו ציין השופט כי לוין הטיחה בפתולוג טענות כי פעל ב"חוסר יושר אינטלקטואלי". אלא שאלרון קיבל את חוות דעתו של קוגל. חשד לטישטוש ראיות פרט לתיאורים המחרידים על נסיבות מות הילדה, תהה השופט אם יש חשד לשיבוש הליכי משפט וטישטוש ראיות מצד הרופאים, שבמקום לטפל בבעיה הדחופה של חסימת המעיים, כפי שהיה חשש בתחילה, העדיפו קודם לבצע תפירה של החבלה שנגרמה ממכשיר קהה, ככל הנראה במהלך בדיקת הילדה."נשאלת השאלה אם בפנינו התנהגות מפלילה של מי שמחד גיסא מציינים לראשונה את החשד לביצוע עבירה מינית במנוחה, ומאידך גיסא ממהרים לתפור את המקום, בשעה שלגרסתם ולגרסת המומחים מטעמם, לא היתה כל דחיפות לעשות כן", כתב השופט והמליץ גם לחקור נגד הרפאים חשד לשיבוש הליכי משפט.הפרקליטות, בצעד חריג, הגישה עתירה לבג"ץ שיבטל את החלטתו של אלרון מאחר ואין בראיות כדי להצדיק הגשת כתב אישום. העתירה הזו, שמהווה את אחד משיאיו של העימות בין הפרקליטות לשופט, אמורה להישמע בשבוע הבא.השופט אלרון ציין עוד כי במהלך הדיונים התברר באקראי כי מנהלי רמב"ם פתחו "ערוץ ישיר" לפרקליטות מחוז חיפה. בחקירתו של אחד הרופאים, ד"ר שושני, התברר כי שקופיות שצולמו בחדר הניתוח במהלך הנתיחה של הילדה הועברו ישירות לפרקליטת המחוז, ללא ידיעת חוקרי המשטרה. בעקבות כ ך נאלץ השופט אלרון לבקש מפרקליטת המחוז שתעביר לידיו את החומר. "הדברים האלה מדברים בעד עצמם ואיני רואה צורך להוסיף עליהם", כתב השופט אלרון בהחלטה שבה סיכם את החלטתו. לאחר מכן, שיגר כאמור מכתבים "אישיים" לנשיא ברק, כדי להצביע לטענתו על מעורבות נוספת של פרקליטת המחוז.באחד המכתבים מביא אלרון בפני הנשיא ברק את תוכן שיחתה של בורשינסקי עם ד"ר קוגל, הפתולוג מהמכון לרפואה משפטית:בורישנסקי: "רווח (פרופ' משה רווח, מנהל בית החולים רמב"ם) אומר שאינך מבין כלום בפתולוגיה.קוגל: "מה רווח מבין בפתולוגיה".בורישנסקי: "מה כל הדיונים האלה בבית המשפט? תסגור, תסגור עניין ואל תעשה בעיות".בהמשך המכתב מצטט אלרון כי ד"ר קוגל תיאר בפניו התבטאות של בורישנסקי: "היא באה והתנפלה עלי, למה בכלל היית צריך לכתוב את זמן המוות. מי ביקש ממך? איך סיבכת אותנו? אם לא היית כותב, היינו סוגרים מזמן..."על כך מגיבה עו"ד בורישנסקי, באמצעות דובר משרד המשפטים: "הפגישות המקצועיות בעניין המנוחה, שהתקיימו עם ד"ר קוגל, אירעו עוד בטרם הוחלט לפנות לבית המשפט לצורך מינוי שופט חוקר לסיבות מוות ובמסגרת החקירה שהתנהלה בעניין. הדברים שייחס השופט לפרקליטות המחוז, בכל הכבוד, לא נאמרו על ידה מעולם לד"ר קוגל. פרקליטת המחוז לא שוחחה עימו על תוכן עדותו ותוכן חוות דעתו בבית המשפט ולא ידעה את פרטיה. עצם העברת הדיון לבית המשפט מעידה על כך שלפרקליטת המחוז לא היתה כוונה לסגור את התיק, אחרת יכולה היתה לסגור אותו בעצמה, בתוקף סמכותה". הבקשה לפסול את אלרון נדחתה פרקליטות מחוז חיפה, שספגה את הביקורת השיפוטית מאלרון, היא גם זו שהיתה מעורבת בהכנת העתירה שהוגשה לבג"ץ נגד ההחלטה, למרות שהחוק מחייב אותה למלא את הוראת השופט ולהגיש את כתבי האישום, ללא שיקול דעת. האם אין בכך טעם לפגם? פרקליטת המחוז, לילי בורישנסקי עצמה, היתה מעורבת בהכנת העתירה ואף אישרה בחתימת ידה תצהיר תומך שהגיש עו"ד משה כהן מפרקליטות המחוז לבג"ץ.תגובת דובר משרד המשפטים: "ההמלצה על הגשת העתירה ניתנה לאחר שהתיק נבחן לעומקו ע"י פרקליטה בכירה מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה וגיבוש העתירה עצמה נעשה בפרקליטות המדינה. אין זה נכון שפרקליטת המחוז היא שהכינה את העתירה, אף שהיתה שותפה לדיונים בנושא. היועץ המשפטי קיבל את המלצת הפרקליטות ועבר בקפידה על ניסוח הדברים".באשר לתצהיר שעליו חתמה בורישנסקי נמסר ממשרד המשפטים כי היא חתמה עליו כמאמתת את חתימתו של עו"ד כהן ותו לא, ככל עורך דין המאמת חתימה של מצהיר בפניו, ואין בכך כדי לומר על מעורבותה בהכנת העתירה.בקשתו של אלרון לקבל ייצוג משפטי בעתירה לבג"ץ נדחתה ע"י מנהל בתי המשפט, השופט דן ארבל, בניגוד לבקשת נשיא בית משפ ט השלום בחיפה, אורי קיטאי, שסבר אחרת. "יצוג כזה אינו מקובל ואינו נהוג", נמסר מהנהלת בתי המשפט. "ההחלטה של השופט מדברת בעד עצמה, ואם יהיה צורך בהבהרות יפנו לשופט".ב­7 באוגוסט פנה אלרון לנשיא ברק וביקש ממנו שיניח בפני שופטי בג"ץ את מכתביו באשר למעורבותה של פרקליטת המחוז במהלך החקירה, על מנת שתהיה בפני השופטים שידונו בעתירה התמונה המלאה. אולם המכתבים אינם נמצאים בתיק שנפתח בבג"ץ. המכתבים יכולים להציג בפני שופטי בג"ץ את עמדת השופט אלרון ואם לא יגיעו לתיק, לא יוכל אלרון להגיב על העתירה שהוגשה נגד ההחלטה שכתב.כאן המקום לציין כי בא­כוחם של הרופאים, עו"ד נמרוד ליפסקר, הגיש בעבר בקשה לפסילת השופט אלרון כשופט חוקר בפרשת מות הילדה משום שאחיו משה עמד (עם רופאים אחרים) לפני 13 שנה בפני ועדת בדיקה של משרד הבריאות, שבדקה את נסיבות מותו של ילד שנפטר בבית החולים רמב"ם בעקבות טיפול נוירוכירורגי כושל. בקשת הפסילה נדחתה ע"י השופט אהרון ברק, שקבע כי אלרון יכול לשמש כשופט חוקר בפרשת מות הילדה החוסה.המשך הקרב יהיה בבית המשפט העליון. בג"ץ יתבקש בשבוע הבא להכריע אם לקבל את העתירה ולבט ל את החלטתו של אלרון להעמיד לדין את שני הרופאים. בכל מקרה צפויות בפרשה זו התפתחויות מעניינות: מה שהחל כחקירת מוות טראגי של חוסה בת 11, עלול להסתיים ב"רעידת אדמה" במערכת המשפט.