מחלקה ראשונה / יואב יצחק הדובדבן החדש בתיק שבס: עתה מתברר כי הפתק בגינו הורשע שבס, שנכתב על- ידי איש העסקים שבתאי דובדבני, נועד ליצור מצג כוזב כלפי השותפים בעיסקה' ולכך אין קשר לשבס יואב יצחק 31/08/01 פתח דבר. "פרשת שבס" עומדת בימים אלה בפתחו של בית­המשפט העליון. ב­13 בספטמבר ייפתח הדיון בבית­המשפט בעניין העירעור שהגיש שמעון שבס על הרשעתו בנסיון לקבל שוחד, ובעירעור המדינה, המבקשת להרשיעו באישום נוסף בעבירה של הפרת אמונים. השופט אליהו מצא, הידוע כאחד המדקדקים (שגם קוראים את החומר), הוא שיעמוד בראש ההרכב שידון בעירעורים.הפרשה עצמה זכתה לכיסוי נרחב, לא מעט נוכח התנהגותה של התביעה, שעמדה על הטלת חיסיון על חלק ניכר מפרטי הפרשה. בכך הצליחה התביעה להעצים את חומרת המעשים שייחסה לשבס, ולגרום לעניין ציבורי רב מהרגיל בפרשה. העובדה ששבס הורשע בסיכומו של עניין באישום הבטל בשישים ביחס לאישומים שהוגשו נגדו, לא העלתה על הפרקליטות צניעות. להפך: הם נתפסו לאישום שנותר, בו הורשע שבס, משל תפסו בבגדו את אחד העבריינים הגדולים במדינה וכאילו זכו בכל הקופה. בעמודים אלה נדון במעשים המיוחסים לשבס. נביא כאן פרטים חדשים, ונצביע על התנהגותה של התביעה בשלבים השונים של הפרשה.האישומים. כדי להעמיד את הדברים בפרופורציות הנכונות, נזכיר כי כתב האישום נגד שבס כלל שמונה אישומים, בכמה פרשיות. הע יקריים שבהם: עיסקה עם מדינה זרה (על­פי פירסומים זרים ­ טייוואן), קבלת שוחד אישי ממשה שטרן ונסיון לקבל שוחד מקבוצת משקיעים שיוצגה בפני שבס על­ידי משה שטרן; שיבוש הליכי חקירה בגין דברים שאמר לראש המוסד לשעבר, שבתי שביט, וקבלת כספים שלא כדין מהאחים שולדנפרי.שבס זוכה משבעה אישומים, והורשע באחד. הוא זוכה גם מהאישום שנראה בתחילה כמרכזי, שבו הואשם בקבלת טובות הנאה בהיקף של עשרות­אלפי דולרים מאיש העסקים משה שטרן, בעת שכיהן בתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה. השופט אדמונד לוי, שמונה לפני כחודש לכהונת שופט בבית­המשפט העליון, זיכה את שבס מאישום זה, וקיבל את הנימוק לפיו מדובר בחברות של 40 שנה, ובמסגרת זו הועברו הכספים. השופט קיבל גם את דבריו של שטרן, לפיהם הוא ורבין הכירו היטב והיו ביניהם קשרי ידידות במשך שנים. בכך שלל למעשה בית­המשפט את הטענה, כאילו שטרן נזקק לשבס כדי שיפתח בפניו את הדלתות כדי להיפגש אישית עם רבין.כאמור, השופט אדמונד לוי הרשיע את שבס בנסיון לקבל שוחד. על­פי גזר הדין, הובטחו לשבס חלק בבעלות או ברווחים של חברת השקעות העתידה לקום, ממדינה זרה, ובתמורה טיפל בקידום הזמנ ת נשיא אותה מדינה לישראל, לפגישה עם ראש הממשלה יצחק רבין. זאת, ללא ידיעתו של רבין עצמו ומבלי לקבל את אישורו לכך. השופט קבע עוד, כי שבס הפר את אמונו של רבין, בכך שלא גילה את אוזנו ביחס לאותו מניע אישי, כביכול, שהיה לו ביוזמה העסקית. התביעה טענה כי שבס אמור היה לקבל חלק מרווחים עתידיים בסכום כולל של כ­20 מיליון דולר.השופט אדמונד לוי העדיף את עמדתה של התביעה, על­פני עדותם של שורה של אישים, שטענו כי לא יתכן כדבר הזה ­ ששבס פעל בדבר כזה מאחורי גבו של רבין. השופט לוי ביטל למעשה בכך את דעתם/עמדתם/עדותם של אותם אישים, ובהם שמעון פרס, דני יתום, שבתי שביט ויעקב פרי, שהעידו מפורשות (איש איש כפי חלקו וידיעתו): לא היה כדבר הזה, וגם לא ניתן להזמין ראש מדינה לפגישה עם רבין, מבלי לקבל מראש את הסכמתו לכך.החיסיון. אחד הדברים המוזרים שארעו בפרשה, הוא התעקשותה של התביעה במשך זמן רב מאוד, לאסור פירסום פרטים רבים שהועלו בכתב האישום ובחומר החקירה. אין מדובר רק בשמה של המדינה ששמה נאסר בצו בית­המשפט, לבקשת התביעה (כאמור, פירסומים זרים טוענים שמדובר בטייוואן), אלא גם בשמם של אישים המעורבי ם בפרשה (כעדים), ובהם: שבתי שביט, שבתאי דובדבני, נורמן שקולניק ואחרים.על התנהגותה המוזרה של הפרקליטות יכול אנוכי להעיד, מידיעה אישית. ארבע פעמים פניתי לבית­המשפט, בבקשה להסיר צווי איסור פירסום בפרשה ­ פעמיים לבית­המשפט המחוזי בירושלים, ופעמיים לבית­המשפט העליון. באותם דיונים הביע עו"ד צבי קלנג (התובע בתיק שבס), בשמה של התביעה, עמדה נחרצת נגד ביטול צווי איסור הפירסום. הנימוק המרכזי שהעלתה: חשש מפגיעה ביחסי החוץ של המדינה, אם יפורסמו אותם פרטים כמוסים כביכול. התביעה גייסה עדים אפילו מהמוסד, כדי לשכנע את בתי­המשפט בצורך להשאיר את הצווים על כנם, ולמנוע מהעיתונות לפרסם את שמות העדים ופרטים נוספים הנוגעים לפרשה.בסופן של כל אותן ישיבות קיבלו בתי­המשפט ­ ששוכנעו מדבריו של עו"ד קלנג ומדברי העדים שגייס, כי אכן קיים חשש לפגיעה ממשית ביחסי החוץ של המדינה אם חלילה יפורסמו הפרטים האסורים ­ את עמדת התביעה, ודחו את הבקשות שהגשתי לביטול צווי איסור הפירסום (למעט חלק מהפרטים ששוכנעו לפרסם).בכל אותם הליכים, טענתי שוב ושוב, כי התביעה מציגה נימוקים בלתי­ענייניים, וכי אין כל חשש אמית י לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה, שהרי עיקרי הפרשה כבר פורסמו, ובוודאי שהם ידועים למדינות המעורבות בכך. לכן, טענתי שוב ושוב, אין טעם באיסור פירסום של פרטים שכבר פורסמו, ואפילו נמסרו ו/או נאמרו אישית לראשי אותן מדינות מעורבות. עמדתי אז על דעתי, לפיה התביעה מציבה למעשה מכשולים, מתוך שיקול זר: כדי לסכל ביקורת, בזמן אמת, על מעשיה ו/או מחדליה בפרשה. שכן, עקב צווי איסור הפירסום, לא ניתן לבקרה על הימנעותה מהגשת אישומים נגד חשודים אחרים (אם אכן נעשתה קנוניה מאחורי גבו של רבין), ובמקביל ­ להציג את הודעותיה ופעולותיה המוזרות בחלק מהעניינים. בית­המשפט, שהאמין לנציגי התביעה, העדיף את דעתה.והנה לאחרונה, עם הרשעתו של שבס במה שהורשע, הפכה התביעה את עמדתה. הפרקליטות ובא­כוחה, עו"ד צבי קלנג, הודיעו לבית­המשפט כי הם אינם מתנגדים עוד להתרת הפירסום, למעט שמה של אותה מדינה. כל טיעוני התביעה הקודמים, על חששה מפני פגיעה ביחסי החוץ של ישראל, אם יפורסמו כל אותם פרטים ושמות, שהיו כביכול כמוסים, נעלמו לפתע. במצב דברים רגיל, ניתן היה לחשוב, כי התביעה מבצעת נסיגה טקטית ­ לאחר שנוכחה כי לא תוכל להחזיק עוד לאורך זמן בצו איסור פירסום. אלא שבדיקת הפרשה בכללותה מעלה חשש רציני, לפיו הסיבה האמיתית להתנהגותה של התביעה, היה רצונה להציג את הנאשם, שמעון שבס, בפני בית­המשפט כנבל ומושחת, שבשל תאוות בצע לא נרתע גם כאשר מדובר בעיסקה העלולה לפגוע ביחסי החוץ של המדינה עם סין (שהתנגדה לאותה עיסקה עם המדינה הזרה), ובדרך זו להגדיל את הסיכויים להרשעתו.ואכן, הן בהכרעת הדין והן בגזר הדין, נתן השופט אדמונד לוי ביטוי ממשי לכך, כאשר הציג את העיסקה שתוכננה ואת ביקורו של נשיא אותה מדינה בישראל, כמעשים שנעשו תוך סיכון יחסי החוץ של המדינה, וזאת מתוך מניע אנוכי ­ נסיון לקבל שוחד. ובמילים פשוטות: הצל הכבד שהטילה התביעה, שימש בסופו של דבר ככלי בידיה לתבוע את הרשעתו של שבס, ובידי השופט ­ להחמיר עימו, עד כדי הרשעתו בנסיון לקבל שוחד, ובהטלת עונש חמור במיוחד: שלוש שנות מאסר, בגין נסיון לקבל שוחד מעיסקה שלא יצאה אל הפועל, ומשותפות שלא באה אל העולם.הפתק. כתב האישום ופסק הדין של השופט ייחסו לשבס ניסיון 'לתפור' עיסקה ב­94' תמורת ביקור נשיאה של המדינה בה מדובר. אנשי העסקים נורמן שקולניק ושבתאי דובדב ני הם האישים שייצגו ו/או עמדו בצד אותה מדינה. במסגרת אותה עיסקה, התחייבו תאגידים, בראשם מנהיגי מדינה, לבצע עסקות ביטחוניות בישראל ­ הסבת מטוסי נוסעים, הקמת מרכז תחזוקה, רכישת טילים וציוד מכ"ם וכו', וכן לבצע עיסקה אזרחית ­ היא­היא קרן השוחד כביכול ­ במסגרתה יקימו ראשי המדינה ואנשי עסקים הקשורים אליהם חברת השקעות חדשה (שתפעל כקרן הון סיכון) בסכום של 40 מיליון דולר לשנה במשך חמש שנים (סה"כ 200 מיליון דולר). ניהול קרן זו יבוצע על­ידי חברת ניהול חדשה שתוקם, כך נטען, וברווחיה יתחלקו נורמן שקולניק, שבתאי דובדבני, עו"ד יהודה לוי, ומשה שטרן ­ שיעביר מחצית מרווחיו הוא לשבס. דבר זה נוגד אגב את החוזה היחיד הקיים, לפיו דובר על הזרמת 40 מיליון דולר לשנה, במשך שלוש שנים, ובעמלת ניהול בשיעור של שני אחוזים לשנה.איש העסקים משה שטרן, הוא שאמור היה לעמוד בראש אותה חברת ניהול שתבצע את מלאכת ההשקעות בישראל, ולפי התביעה ­ שבס אמור היה לקבל 50 אחוז מדמי הניהול שיקבל שטרן. באופן מוזר למדי הציגה התביעה עניין זה, כאילו מדובר ב­10 אחוז מתוך 200 מיליון דולר, היינו: 20 מיליון דולר, ואילו שבס, הוא הוצג כמי שחלקו ברווחים יגיע איפוא ל­50 אחוז וכמי שחלקו ברווחים עתיד להסתכם ב­10 מיליון דולר. לא פחות. בכך סומן שבס כאחד הפקידים הבכירים ביותר בזרועות המימשל, שנתפס בקלקלתו.נזכיר כאן, כי באותו שלב דובר רק על משא­ומתן, אותה קרן הון סיכון לא הוקמה, אותה חברת השקעות (ניהול) גם היא לא הוקמה, ובכלל ­ אותה עיסקה וביקור של נשיא המדינה בארץ לא יצאו אל הפועל. ובמילים פשוטות: המדובר בביצה שלא נולדה. ובכל זאת: כיצד ארע שהתביעה ייחסה לשבס אשמה זו? בתום המשפט התברר, כי שבס הורשע בגין 'פתק' שכתב שבתאי דובדבני. מדובר בפתק מתוך מחברת, כמותה החזיק דובדבני רבות. באותו פתק כתב דובדבני, בין היתר: "פואד ­ %50 משה".שבתאי דובדבני ­ שאגב הוא שהציג פתק זה בפני החוקרים ­ נשאל שוב ושוב בחקירתו ברשות ניירות ערך לפשר הדבר. הוא ציין, כי 'פואד' הוא בעצם שבס. יחד עם זאת, הוא טען כי רשם כך כמו שהוא רושם תמיד הערות לעצמו, ועיקר העיקרים: הוא אינו זוכר מדוע רשם זאת ועל בסיס מה. דובדבני חזר על גירסה זו גם בבית­המשפט, אך הוא לא הצליח להיזכר היכן שמע זאת, ובמיוחד ­ היכן סוכם ששבס יקבל חלק מרווחי אותה חברת השקעות שעתידה לקום. הרושם שאימץ השופט מדבריו של דובדבני, כי הוא אכן רקח תבשיל זה יחד עם שטרן ושבס, ולכן כתב "פואד ­ %50".גם נורמן שקולניק, שהוביל את העיסקה, לא ידע להסביר זאת במשפט. שבס ושקולניק לא נחקרו בנושא זה ברשות ניירות ערך, מה שעשוי ללמד כי אפילו שם לא נתנו לפתק זה משקל כזה, שיכול לשמש עוגן להרשעה. שבס ידע על כך אישית לראשונה, בעקבות חשיפת הפתק מתוך אותה מחברת, בכתבה שפירסמנו כאן במדור זה, זמן רב לפני שהחל המשפט.הפי תרון. החידה שנותרה גם לאחר המשפט, היא על בסיס מה רשם שבתאי דובדבני את שרשם. אחרי הכל, מהכרעת הדין ומגזר הדין ברור, כי על סמך פתק זה במיוחד, החליט השופט לוי להרשיע את שבס. לכן ניכרת לפתרון החידה הזו חשיבות מיוחדת. אחרי הכל, לא עניינו של שבס לבדו תלוי בכך. הדעת נותנת, כי במדינה מתוקנת לא יורשע אדם על בסיס מה שאמרו ו/או כתבו "שני קונילמלים" ­ כפי שהגדיר זאת אחד הנוגעים בדבר. הטיעון שמעלה שבס, באמצעות באי­כוחו עורכי­הדין דב ויסגלס, מיכה פטמן ואסי שריב: לא יתכן מצב, שבו אדם משיח עם חברו, ומייחס תמורה/טובת הנאה כלשהי למישהו שלישי ­ ואחר­כך ימצא עצמו אותו צד שלישי מואשם בפלילים.כדי למצוא מענה לחידה זו, פניתי באחרונה לשניים מהאישים המעורבים ­ שבתאי דובדבני ונורמן שקולניק.אחד הפרטים המסקרנים הוא, מדוע כונה שבס 'פואד'. בשיחה עימי הסביר דובדבני, כי הוא נוהג לבצע רישומים באופן רגיל, ולתת כינויים לכל מיני אנשים. כך הוא נוהג בשל עברו הצבאי. דובדבני ציין, כי הוא הדביק כינויים באותו עניין גם לאחרים, ובהם ליוסי ביילין ולשמעון פרס. אם כך, אמר, האם גם נגדם יגישו כתב אישום?וכיצד מ סביר דובדבני את שכתב? לדבריו, הוא כתב זאת לאחר ששמע רעיון זה משקולניק: "אמר את זה נורמן שקולניק. אני לא זוכר בדיוק מה היה. הוא אמר את זה בטון כזה, נזכרתי שהוא רצה להעלות את העמלה שלו. בכל מקרה ­ בבית­המשפט לא אמרתי את זה. שכחתי. כשעשו לי ריענון בפרקליטות, לא עברתי על זה. גם הסניגורים לא העלו את זה. חשבו שזה לא רציני. נורמן שקולניק ­ הוא החליט שהוא לא זוכר כלום. אבל הוא כן זוכר שאני תמיד כותב. ישבתי אצלו בבית, וכתבתי את זה".דובדבני מסביר לראשונה, כי התרשומת שערך נועדה ליצור מצג כוזב כלפי זרים, כדי להוציא מהם עמלות בשיעור גבוה יותר. היינו, להראות להם כאילו יש הוצאות גדולות יותר בגין הוצאת העיסקה אל הפועל, וזאת כדי שישתכנעו לשלם להם (לדובדבני ולשקולניק) עמלות בשיעור גבוה יותר: "עשינו חשבונות איך אפשר להוריד את חלקם של המתווכים [מאותה מדינה, י.י.] ל­40 אחוז, אבל זה, בזמן החקירה, לא ידעתי לפרש זאת. אין מילים. זה לא כתוב. בחקירה אמרתי שאני לא זוכר".דובדבני מסביר מדוע הוא אומר זאת עתה: "לא אמרתי את זה באף מקום, רק אחרי ההרשעה. זה הציק לי. ניסיתי לשחזר את העניין, ואז הגעתי למסקנה שזה משהו אחר. נורמן היה משמיץ את משה שטרן. הוא כל פעם היה אומר: 'בטח משה שטרן יתחלק עם שבס, ואנחנו נישאר בחוץ'. הוא האשים את שטרן בהכשלת העיסקה [הגדולה, הביטחונית, י.י']. אם היו שואלים את נורמן בחקירה, הוא היה אומר את זה. היום ­ יכול להיות שהוא יגיד שהוא לא זוכר. בזמן החקירה אמרתי להם בוודאות שנורמן אמר לי. אמרתי להם שיכול להיות שנורמן משמיץ את שטרן [כאילו הוא מתחלק עם שבס, י.י.]. במשפט לא הגישו את העדות ברשות ניירות ערך. אם היתה מוגשת ההודעה, אני חושב שהשופט היה שואל למה לא חקרתם את שקולניק".דובדבני אמר עוד, כי הוא הציע לעו"ד צבי קלנג להביא פרטים אלה לבית­המשפט, וכי עו"ד קלנג דחה את ההצעה. גירסתו של נורמן שקולניק טעונה עוד יותר. לדבריו, הוא לא הכיר אישית את שבס, ולא שוחח עימו מעולם על פרטי העיסקה, ולכן לא יכול היה להבטיח לו מאומה. ובמילים פשוטות: בידי שקולניק אין כל הוכחה, כאילו שטרן מתחלק עם שבס ברווחים, מה שמעמיד באור שונה את רישומיו של דובדבני. העולה מכך: דובדבני רשם לכאורה, לכל היותר ­ לגישתו ­ דברים שהעלה שקולניק, למרות ששקולניק העלה בעצם הרהורים/רעיונות, ולא פרטי הסכם או מידע אמיתי.שקולניק מסביר, כי לפי טענת התביעה חברו הוא ודובדבני, יחד עם יהודה לוי ושטרן, כדי לשתף את שבס ברווחים תמורת סיועו להוצאת העיסקה אל הפועל. דבר זה אינו נכון, אומר שקולניק ומנמק: "עניין המחברת, אני לא יודע מאיפה הוא צץ. אף פעם לא הביאו אותה לפני עיני. יותר מאוחר שמעתי שהיה דבר כזה. לא נתתי לדבר כזה לקרות. לא היה ולא נברא".שקולניק מסביר, כי חלקו היה בעיסקה הביטחונית הגדולה, ובה (וברווחים ממנה) הוא לא רצה לערב שום גורם. "לא רציתי להגיע למצב שיבקשו ממני עמלות, ולכן לא רציתי לבקש מהם עמלות. השופט שאל אותי ­ 'אתה דיברת על עמלה לשבס באיזה שהוא שלב?' עניתי, אף פעם לא". סוף דבר. בית­המשפט הוא שיפסוק האם ביצע שבס עבירה של ניסיון לקבל שוחד בפרשה זו, כמו גם בעירעור שהגישה התביעה ­ המבקשת להרשיעו גם בקידומה של עיסקה ברחובות, אותה הובילה קבוצת שולדנפרי. בית­המשפט יצטרך, מטבע הדברים, להתייחס במיוחד לסוגיה הבאה, ולפסוק האם הגנתו של שבס לא קופחה מראש: האם ניתן להאשים את שבס ולהרשיעו בהעלמת מידע מרבין ז"ל, ומפעילות מאחורי גבו של רבין תוך שיקולים זרים, ובכלל ­ בניהול ציר מדיני­ביטחוני מול אותה מדינה. כל זאת, מבלי שניתן, לצערנו, לשאול את פיו של רבין.