יפו מתהפכת אחמד קלבוני חזר ליפו עם להיט חדש: חומוסעם חמאה * אוכלים את זה בכף, בוכים, ויש גם גירסה יותר מפחידה, עם לבן * רק אין עם מה לנגב בן זילכה 30/08/01 כבוד הנשיא ורעייתו, כנסת נכבדה, חברים וחברות יקרים: המאה האחרונה הביאה עימה הפיכות ומהפכות ששינו את חיינו מקצה לקצה. די אם נזכיר את המהפכה הקומוניסטית ששחררה מעבדות מיליוני פועלים בכל העולם, את מהפכת המידע שהפכה את עולמנו לכפר קטן אחד, ואת מהפכת התקשורת, שבלעדיה הציצים של יעל בר­זוהר לא היו מקבלים ביטוי הולם.בימים אלה אנו עומדים בפתחו של עידן חדש. במשך שנים האמנו שלנצח תגיש החומוסיה הקלאסית את זוג המנות חומוס­פול. ועוד האמנו, שלעד יוגש החומוס עם טחינה.אבל לא עוד רבותי, לא עוד. אתם, אנשי המהפכה, כשתצאו החוצה ותפיצו את הבשורה, קיטונות של בוז ולעג יהיו שכרכם. אין מה לעשות, מאז ומתמיד בני האדם פחדו משינויים, אחרת איך תסבירו את התלתלים של משה דץ, אבל זיכרו: אלה שהיום יסקלו אתכם באבנים, מחר ישליכו לעבריכם פרחים.הכל התחיל בשיחה מסתורית שהתקיימה באישון לילה עם זה המכונה "גרון עמוק", או בגירסתו הקולינרית, "פה גדול": "סע ליפו", הוא אמר בלי להגיד אפילו שלום, "תיכנס לקלבוני ביפת 164 ותזמין מנה. דבר איתי אחר כך, רות, סוף".כיוון שאני מחזיק מעצמי אדם נאור, תמיד האמ נתי שאף פעם לא מאוחר ללמוד משהו חדש, אבל רבאק, עוד אחד שבא ללמד אותי על חומוס? ועוד שולח אותי לקלבוני, שאין רשימה על המאכל הלאומי שלא עוברת דרך המטבח שלו? אבל כשהגעתי למסעדה של אבו מוסטפה, הבנתי שהדברים לא ברורים כפי שהם נראים: המסעדה ממוקמת ביפת ,134 והרי המקור הפנה אותי ליפת .164 המוח התחיל לעבוד בקדחתנות והתחלתי לחבר אחד ועוד אחד.בזמן שאבו מוסטפה קלבוני פתח את המסעדה שלו לפני עשרות שנים, נפתחה ברחוב 60 עוד חומוסיה שנשאה את השם קלבוני: מוחמד קלבוני, אח של אבו מוסטפה. מוחמד נפטר והוריש את המסעדה לבנו, אחמד קלבוני. כעבור זמן קצר מאס הבן בעסק המשפחתי, וב­88' מכר את המסעדה. יפו רעשה וגעשה. הלקוחות הרגישו נבגדים. אחמד קלבוני נעלם.זיעה קרה החלה לכסות את מצחי. "הייתכן?", חשבתי לעצמי. "לא, לא יכול להיות". היתה רק דרך אחת לברר. המשכתי עוד מאה מטר, הגעתי ליפת ,164 ואז זה היכה בי: אחמד קלבוני חזר לעיר. אבל חזרתו של אחמד היא כאין וכאפס לעומת הבשורה שהביא איתו החזון­איש: "פאתה".מקורו של הפאתה בסוריה, והוא כולל חומוס שנטחן יחד עם פיתות שהושרו במים של גרגרי החומוס ומרכיבים שיפורטו בהמשך. את המאכל הזה היה מגיש אבו אחמד כשפתח את המסעדה לפני עשרות שנים, ואליו נכספים היפואים מאז סגר הבן את המסעדה. כך או כך, אחרי שהבחנתי בשם המפורש מודבק על הוויטרינה, הבנתי שזאת המנה שלפי ההודעה האנונימית אני אמור להזמין. קיבלתי את שתי הגירסאות, פאתה­חומוס ופאתה­שמייה. אחרי שתי דקות של בהייה בקערות הגדולות, פנה אלי המשיח עצמו ואמר: "אם אתה מחכה לפיתות, תשכח מזה. פאתה אוכלים בכף". "נעשה ונשמע", אמרתי.קודם ניסיתי את הפאתה­חומוס, 25 שקל המנה. לא ידעתי אם לבכות מהתרגשות או על חילול הקודש. מהתרגשות, כי זאת היתה מנה מדהימה. חילול הקודש, כי הפאתה הוא חומוס שעליו מפזרים צנוברים (או.קיי), לימון (כן, נו) וקוביות בשר עגל שטוגנו ב... (במה? במה?) בחמאה! חמאה? עם חומוס? כן חברים, העולם הוא עגול, מוצאנו מהקוף וחומוס אפשר לאכול עם חמאה. לא רק שאפשר חברים, גם רצוי. השילוב הזה מקפיץ את החומוס לדרגת גורמה, לא פחות.ונעבור לחלק המוזר של הארוחה, 20 שקל ל"פאתה­שמייה". אותה קערה, אותו החומוס, אלא שבמקום הבשר יש משהו שדומה לטחינה, רק שזה לא טחינה, זה לבן! אבל מה לבן, איך לבן, לבן וחומוס? באמת אחמד, אין גבול?! "תאכל, תאכל", אמר הקלבוני. את מה שאירע ברגעים שאחרי הביס הראשון אני לא זוכר בבירור. חושי התערפלו מתענוג, ואושר חסר גבולות הציף אותי. כששאלתי את בת זוגי אם זה באמת כל כך טעים או שאני מדמיין, היא נאנחה ואמרה רק שכבר מזמן לא היה לה סקס כל כך טוב.אבו אחמד קלבוני. יפת .164 פתוח כל יום 17:30­.7:30