המשחקים הגדולים רון עמיקם מזכיר את המשחקים הגדולים מ- 1950 ועד עונת 2000 24/08/01 1950: יוסל'ה מנצח את הדרבי15 באפריל. איצטדיון המכביה, 8,000 צופים. מכבי ת"א ­ הפועל ת"א. היו אלה המחזורים האחרונים באליפות הראשונה של המדינה הצעירה, שהחלה ב­1947 והופסקה בגלל המלחמה. מכבי ת"א הוליכה בהפרש של שתי נקודות ויחס שערים עדיף ביותר על הפועל ת"א, ערב הדרבי הביתי שלה. המגרש היה חולי, דשא היה רק בבתי­מלון, ובאיצטדיון הנבנה ברמת­גן. הפועל הופיעה בכחול­לבן, מכבי הופיעה בצהוב, אבל גם בלבן. בהיעדרו של חודורוב הצעיר, מילא את מקומו בהצלחה אהרן מליקה (סבא של מאיר). בדקה ה­24 מימשה מכבי את היתרון. טוריקה הגביה, גלזר הוריד בראש, ויוסל'ה מירמוביץ' הרים את הרשת. נגמר 1­0, מכבי זכתה באליפות. 1952: מכבי ת"א נוקמת 27 בספטמבר. איצטדיון מכבי פ"ת, 3,000 צופים. מכבי פ"ת ­ מכבי ת"א. ב­31 במאי יצאה הליגה לפגרה, כשמכבי ת"א מוליכה בנקודה אחת על פני מכבי פ"ת. שבוע אח"כ הדהימה פ"ת כשניצחה בגמר הגביע את מכבי ת"א 1­0. המפגש הבא נועד לאחר פגרת הקיץ, בפ"ת, משחק העונה. כבר בדקה החמישית הוליכה פ"ת (עמיחי כרמלי), אבל השוער המופלא שלה, חיימק'ה בוך, תפס יום שחור. עד למחצית מצליחים גלזר וסטודינסקי (בצמד) להפוך ל­3­1. גלזר, ישראלי וסטודינסקי מגיעים לספירת 6, לפני שבכר מצמצם מפנדל בזמן פציעות ל­2­6. נקמה כואבת במיוחד של מכבי ת"א על אובדן הגביע. 1953: בשישי לשישי 6 ביוני. איצטדיון הפועל פ"ת, 4,000 צופים. הפועל פ"ת ­ מכבי ת"א. זו היתה עונה מושלמת למכבי ת"א, שהחלה ב­11 נצחונות רצופים והסתיימה ללא הפסד. רצה הגורל, והפועל פ"ת הוליכה ערב המחזור התשיעי בגלל משחק עודף, ואז אירחה את מכבי. כבר בדקה השישית מעלה סטודינסקי ל­1­0, אבל תוך דקתיים משווה בועז קופמן. סטודינסקי שוב מעלה ל­2­1 בדקה ה­37, אבל ממש לפני המחצית מנצל סגל עירבוביה ליד שער מכבי כדי להשוות ל­2­2. מכבי ישבה על שער פ"ת במחצית השניה, עד שדקה לסיום מקבל גלזר מסירה מסטודינסקי, גורר אחריו את דוד קרמר, ושולח טיל לרשת של ויסוקר, 3­2 למכבי ת"א. 1955: גלזר לא הספיק 18 ביוני. איצטדיון המכביה, 10,000 צופים. מכבי ת"א ­ הפועל פ"ת. לפ"ת היה יתרון מבטיח של 4 נקודות, תשעה מחזורים לסיום, אלא שפעם משחקי עונה היו משחקי עונה, כאלה שבאים לשנות. כזה היה המשחק הקייצי של יוני 1955, עם שער מרהיב של נחום סטלמך, עצירת פנדל מרהיבה של יעקב ויסוקר ושער ניצחון גלזרי אופייני, והכל בלירה וחצי, מחיר כרטיס. בדקה ה­18 העביר וארון לקופמן, שמיד הסיט לסטלמך, פצצה ושער. פ"ת שומרת בקנאות על השער, אבל בדקה ה­32 מצליח ישראלי להשוות. 5 דקות למחצית הודף ויסקור את הפנדל וגם את הריבאונד של טוריקה, אלא ששתי דקות למחצית בורח גלזר לקרני, ושולח שטוח לפינה, 2­1 למכבי. פ"ת, אגב, זוכה בסוף באליפות. 1956: הפועל שוב הפסידה 2 ביוני. איצטדיון באסה, 15,000 צופים. הפועל ת"א ­ מכבי ת"א. מחזור אחרון, משחק העונה. הפועל ת"א בפיגור נקודה, אבל במשחק בית. מנצחים ­ אלופים. למכבי מספיק תיקו. דרבי כבר אמרנו? מכבי, ביום בינוני, החזירה לעצמה את האליפות. זה התחיל בדריבל מרהיב של רפי לוי על אמציה לבקוביץ' בדקה ה­34, המשיך בשער מקצה הרחבה של נחמיאס בדקה ה­65, והסתיים בשער נוסף של רפי לוי שש דקות לסיום, 3­0 למכבי. עד אותו יום לא חזו במשחק ליגה כל­כך הרבה צופים במשחק אחד. 1957: נקמה אדומה 19 בינואר. איצטדיון באסה, 5,000 צופים. הפועל ת"א ­ מכבי ת"א. מכבי מגיעה ליפו עם יתרון של יחס שערים. כל הליגה היא בדיוק 18 מחזורים, כל מחזור הוא פצצה, המשחק הזה לפחות היה כזה שלא היה זכור כמוהו עד אותו יום. זה היה משחק של מים, של שוערים, של מהפכים. מכבי הוליכה כבר בדקה החמישית (מירמוביץ'), הפועל ניצלה חולשה של השוער בנדורי ודפקה שלישיה עד למחצית (חיים גלזר, מיכאל מיכאלוב ורחביה רוזנבוים). חודורוב מחזיר את מכבי למשחק כשהוא מכשיל את גלזר ברחבה, ורזניק מצמק ל­3­2. 4 דקות לסיום, מצליח רוזנבוים במבצע אישי לקבוע 4­2. את העונה הזו מסיימת הפועל כאלופה. 1958: סנסציה במכתש 26 באפריל. איצטדיון המכתש, 3,000 צופים. הפועל ר"ג ­ הפועל פ"ת. ר"ג לא היתה מועמדת לאליפות, ממש לא. האמת היא שערב המחזור, השתרכה ר"ג במקום התשיעי עם שבעה הפסדים רצופים, 2 נקודות מהמקום שהוליך לליגה א'. פ"ת, לעומת זאת, רצה חזק לאליפות, כתף אל כתף עם מכבי ת"א. זו היתה הפעם הראשונה בתולדות המדינה שקבוצה איבדה אליפות שלא כתוצאה ממאבק ישיר, ממש לפני קו הסיום (3 מחזורים לסוף). ראובן כהן במשחק מופלא ואייכן כבשו לר"ג את ה­2­0 הסנסציוני, וגם לפני 43 שנה היו כאלה ששרו ביציעים: "אין אליפות". 1959: רביעיה ב­18 דקות 11 באפריל. איצטדיון הפועל פ"ת, 6,000 צופים. הפועל פ"ת ­ מכבי ת"א. האמת היא שהמשחק הזה ייזכר בגלל הצורה בה הוא הוכרע, פחות בגלל התוכן. מכבי היתה רק במקום הרביעי ערב המחזור, 3 נקודות אחרי פ"ת, אבל גם אחרי מכבי והפועל חיפה. המשחק הזה קבע בעיקר לפ"ת, אז היא הכריעה אותו. בין הדקות ה­17 ל­35 מחצה פ"ת את האלופה היוצאת בארבעה שערים (נהרי, צמד של סטלמך ושער עצמי של נח רזניק) ובתצוגת כדורגל יוצאת מן הכלל. אף אחד לא האמין באותו יום שפ"ת הולכת לסידרה של חמש אליפויות רצופות. היום ההוא ליד רחוב אברבנל, סימל מפנה היסטורי. 1960: דרמה במכביה 11 ביוני. איצטדיון המכביה, 10,000 צופים. מכבי ת"א ­ הפועל חיפה. על זה המציאו את המלה דרמה. מכבי ת"א מגיעה למחזור האחרון ביתרון נקודה על פני הפועל פ"ת, במשחק בית נגד הפועל חיפה השלישית בטבלה. לפ"ת מחכה משחק לא פחות קשה נגד מכבי יפו, שנאבקת נגד הירידה. חיפה הגיעה עם הרכב מאוד חסר, ומכבי ת"א אף כבשה שער בדקת הסיום של המשחק (רפי לוי), אבל מה שהיה במהלך כל 90 הדקות הוא זה שהכתיר את פ"ת לאלופה בפעם השניה ברציפות. בתוך רבע שעה כבשו שלמה לוי ושמחה אורן מחיפה שני שערים, שהיממו את רבבת אוהדי מכבי ביציעים. שבוע לפני כן הדיחה חיפה את פ"ת מהפיסגה, הפעם היא העניקה לה (פ"ת ניצחה את יפו 3­1) את תואר האליפות. 1961: פ"ת שוב שולטת 11 בפברואר. איצטדיון באסה ביפו, 12 אלף צופים. הפועל ת"א ­ הפועל פ"ת. למען האמת, לא היה משחק אחר בכל אותה עונה דורסנית של הפועל פ"ת שניתן היה לקרוא לו גורלי זולת המשחק הזה, שפתח את הסיבוב השני בליגה, כשהפועל ת"א מפגרת לפניו רק ב­4 נקודות אחרי פ"ת. אבל ביפו, כמו בכל מגרש אחר בארץ, ולא חשוב מאיזה בוץ הורכב המשטח, פ"ת היתה טובה יותר. ג'רי חלדי, ערב נסיעתו לאוסטרליה, בלט בפ"ת, אצלה כבשו סטלמך וקופמן. 1962: מנצ'ל שבר שוויון 28 באפריל. איצטדיון הפועל פ"ת, 6,000 צופים. הפועל פ"ת ­ מכבי חיפה. פ"ת היתה אלופה עוד לפני המחזור האחרון, אבל מפוקפקת. ניצחון טכני על בני יהודה הציב אותה ראשונה ללא סיכון. כדי לזכות באליפות מהוגנת, היתה צריכה פ"ת לשכנע בניצחון על חיפה במחזור הסיום. בדקה ה­65, הכל היה ברור. פ"ת הוליכה 2­0 מצמד נפלא של אבשלום רצבי, אחד מהם מ­25 מטרים לחיבורים של גרשוני. אלא שאז תפסה חיפה קריזה. צמד של מתי שפירא העמיד את הקבוצות על שוויון עד 5 דקות לסיום, אז נטל אברהם מנצ'ל כדור מאהרן אמר, ובמבצע אישי מזהיר השכיב את הגנת פ"ת וניצח 3­2 לחיפה את המשחק המדהים ההוא. 1963: שביעיה לקינוח 4 במאי. איצטדיון הפועל פ"ת, 4,000 צופים. הפועל פ"ת ­ מכבי חיפה. פ"ת הפעם היתה אלופה בלתי מעורערת, בפעם החמישית ברציפות. ומי מזדמנת לה במחזור האחרון הביתה? אותה מכבי חיפה, משביתת השמחה של העונה שעברה. מה עושים לה? שלא נדע. דווקא שמעון שנהר מעלה את חיפה ליתרון בדקה השלישית, אלא שאז מתחיל המבול: בדקות ה­16 (נהרי), 40 (קופמן), 42 (שוב קופמן), 50 (זכריה רצבי), 55 (אבשלום רצבי), 82 (הפעם זכריה) ו­84 (פעם אחרונה קופמן), בניצוחו המופלא של נחום סטלמך, וחיפה יורדת עם שביעיה. 1964: מהפך מדהים 20 באוקטובר 1963. איצטדיון הפועל פ"ת, 5,000 צופים. הפועל פ"ת ­ הפועל ת"א. למען האמת, מדובר היה בסך­הכל במחזור השני. במחזור ה­21 ניצחה הפועל ר"ג את הפועל פ"ת 3­2 בקרב דרמטי בדרך לאליפות סנסציונית, אבל כמו המשחק ההוא במחזור השני כנראה לא היה אף משחק אחר בהיסטוריה. שימו לב להשתלשלות העניינים: דקה 23: דני בורסוק בנגיחה קלילה, 1­0 להפועל ת"א; דקה 24: סקל, 2­0; דקה 25: שוב דני בורסוק. 3­0 להפועל ת"א, תוך שתי דקות וחצי. יש המשך: חיים בכר בכדור חופשי (38), קובע 1­3. אמציה לבקוביץ' נוגע ביד ברחבה (59), ואת הפנדל משגר פטרבורג פנימה, 2­3. דקה 78: בן­טובים מגביה, סטלמך נוגח מעל כולם, 3­3. נגמר? עוד לא. 4 דקות לסיום, אחרי מבצע גדול של סטלמך, קולט צחיק נהרי את הכדור ומכניע את אלקיים, 4­3 להפועל פ"ת. לא ייאמן, והנה זה מסופר. 1965: הך הך הכח 22 במאי. איצטדיון גלי­גיל בר"ג, 4,500 צופים. הכח ר"ג ­ הפועל פ"ת. משחק עונה חמישי ברציפות שפ"ת שותפה לו, אבל בצדק. ערב המחזור מוליכה פ"ת ביתרון של 2 נקודות על פני השניה, הכח, שאמורה לארח אותה, שלושה מחזורים לסיום. משחק עונה? כמו שכתוב בספר. שמואל שאולי מעלה את הכח ליתרון 1­0. בדקה ה­74, מי אם לא סטלמך, בנגיחה חכמה שמכניעה את לופא קדוש, הישווה ל­1­1. שתי דקות בלבד ארכה שמחת אוהדי פ"ת, עד ששאול אלבוכר גלש לכדור חופשי מהזווית של קפיטולניק, כדי להכניע את את איציק ויסוקר ולהדגיש את ההבדל בין צל"ש לטר"ש. 1966: טיש הפטיש 29 בינואר. איצטדיון בלומפילד, 19,000 צופים. הפועל ת"א ­ מכבי יפו. היו ימים שיפו היתה מועמדת לאליפות. ערב המחזור ה­17 היא הוליכה את הטבלה, בהפרש של נקודה על פני מכבי נתניה והפועל ת"א. המשחק בבלומפילד היה מה זה מכריע, מה זה דרמטי ומה זה רב שערים. תענוג. חזום העלה ל­1­0 להפועל, פרידריך קבע 2­0. צ'וצ'קו לוי צימצם ל­1­2. פנדל של חזום עשה 3­1, אבל יפו לא נשברה, וקאליש שוב צימק. גדעון טיש קבע 4­2, אבל שוב היה זה קאליש שהוריד ל­3­4. דקה לסיום החמיץ דיקו הרה שוויון מול שער ריק, לפני שטיש, ממש עם הבאזר, סגר על 5­3. 1967/8: מכבי ת"א חוזרת 28 באוקטובר 1967. איצטדיון המכביה, 6,000 צופים. מכבי ת"א ­ מכבי חיפה. מה אפשר להגיד על העונה הארוכה בתולדות הכדורגל העולמי, 60 מחזורים בארבעה סיבובים ומלחמה אחת באמצע, שאיימה לבטל את כל העונה בכלל. משחק עונה? נורא קשה למצוא, אלמלא ערב המחזור ה­34 היתה מכבי חיפה צמודה למכבי ת"א בפיסגה ופיגרה אחריה ביחס שערים בלבד. חיפה הגיעה למכביה עם שאיפות גדולות, אבל פגשה שם את גיורא שפיגל, שעד לדקה ה­18 כבר הוליך את מכבי ת"א עם צמד ליתרון של 2­0. דני שמילוביץ' צימק עוד במחצית הראשונה, אבל אלי סנדלר בשני שערים תוך חמש דקות מחץ את חיפה 4­1, ונתן למכבי אליפות ראשונה אחרי עשור. 1969: נערי הגוגו 21 ביוני. איצטדיון הפועל רחובות, 8,000 צופים. מכבי שעריים ­ הפועל ת"א. דבר כזה עוד לא קרה בתולדות משחקי העונה. מחזור אחרון, שעריים נלחמת על חייה בליגה ומארחת את הטוענת לכתר. הכדורגל מלא בפרשיות שונות ומשונות, ובתי­הקפה מלאים בחורשי מזימות. בהפועל ת"א חושדים בשוער טובולסקי ומחליטים להזעיק מהנוער את השוער השני, אבי בנימין. שעריים מביאה את כל השכונה. בומה ויינברג נותן הצגה גדולה בשער שעריים ומציל אותה במשך 70 דקות, עד ששייע פייגנבוים שולח כדור רוחב, שאותו מדביק גוגו מורדכוביץ' לרשת, 1­0 להפועל ת"א. היא אלופה, שעריים יורדת. 1970: חמש על האש 24 בינואר. איצטדיון בלומפילד, 21,000 אלף צופים. מכבי ת"א ­ הפועל ת"א. כנראה שאין משחק הזכור יותר בהיסטוריה של הדרבים התל­אביביים כמו דרבי הגשם הזה, שהפגיש את השניה מול השלישית בטבלה (מכבי חיפה הוליכה) במאבק ישיר על האליפות. הפועל ת"א היתה חסרה את דוד פרימו, המאמן של מכבי היה דוביד שוייצר האגדי, וכל הקהל בא עם מטריות. צמד של גיורא שפיגל, בניצוחו של נסים בכר הטורבו, סידר למכבי יתרון של 2­0 עד למחצית. מכבי נתנה את המט (טלבי) בתחילת המחצית השניה, כאשר בכר ושפיגל משלימים חמישיה מדהימה. שפיגל סגר שלושער, האחרון בשלוות נפש אופיינית. מי לא שמע על ה­5­0? נו, מי? 1971: גזל אליפות 30 בינואר. איצטדיון הקופסה בנתניה, 10,000 צופים. מכבי נתניה ­ הפועל ת"א. דוביד שוייצר עבר לנתניה, ואיתו עברו התארים. הפועל ת"א שלו היתה היריבה האחרונה שיכלה לדגדג את נתניה בדרך לתואר אליפות ראשון ודורסני למדי. במחזור האחרון של הסיבוב הראשון הגיעה הפועל לנתניה עם 3 נקודות פיגור בלבד. אז, כשההר היה מוליד עכבר, הוא לפחות היה מוציא מנצחת, וכיוון שזה היה משחק מכריע, הוא אכן הוכרע, בשער בודד. זה היה משחק חם, בו הורחק ג'ורג' בורבה וסירב לרדת, וכרטיסו של רוני קלדרון נלקח, אבל את אלברט גזל זה לא עניין, והוא המשיך כדור חופשי מתוחכם של מוטל'ה שפיגלר לרשת, 1­0. 1972: גיורא הגדול 19 בפברואר. איצטדיון ימק"א, 9,000 צופים. בית"ר ירושלים ­ מכבי ת"א. זו היתה העונה הראשונה בה בית"ר הרגישה אוויר פסגות אמיתי. אחרי הכל, מכבי ת"א ונתניה ניהלו קרבות קשים על האליפות, ובית"ר השתחלה ביניהן. במחזור ה­14, בפיגור של שתי נקודות, אירחה בית"ר את מכבי למשחק העונה. הבעיה היא שלמשחק הזה הגיע גם גיורא שפיגל, שנתן את אחת ההצגות הגדולות שלו בכל הקריירה, דווקא על הבוץ של ימק"א. בדקה העשירית עבר שפיגל את כל הגנת בית"ר והכניע את אבי ששון, 1­0. בית"ר הגיבה עם פצצה של ארצי בן­יעקב, אבל דרור בר­נור, בצמד לקראת הסיום בזכות שני בישולים של שפיגל, סידר למכבי אליפות. 1973: ב"ש על המפה 3 בפברואר. איצטדיון בלומפילד, 18,000 צופים. הפועל ת"א ­ הפועל ב"ש. אף אחת מהנוכחות לא זכתה באליפות (עשתה זאת הכח), אבל יותר מהכל זה היה משחק גדול וצומת דרכים חשוב. במשחק הזה גילה הכדורגל הישראלי את הפועל ב"ש, שנתיים לפני שהחלה במסע של שתי אליפויות רצופות, נדירות ומהודרות. יחזקאל חזום הוליך את ת"א ליתרון קל בדקה השביעית, אבל דקה למחצית התפתח אחד המהפכים הגדולים שידע הכדורגל הישראלי. דקה 44: ברד משווה ל­1­1. דקה 45: נומה יורה, בז'ה הודף, ואפרים צבי מעלה ל­2­1. דקה 46: מיד אחרי ההפסקה מעלה לילו עופר בפנדל ל­3­1. בדקה ה­72 מגיעה ההצגה לשיאה במבצע גדול של ב"ש, שמסתיים אצל אפרים צבי וברשת. רחמינוביץ' עוד מצמצם ל­2­4, אבל הטעם נשאר ב"ש. 1974: מכנס הכניס 23 בפברואר. איצטדיון הקופסה בנתניה, 10,000 צופים. מכבי נתניה ­ מכבי ת"א. שתי נקודות יתרון היו לנתניה על מכבי ת"א עד אותה שבת מכרעת, בה חרץ חלוץ בן 17 את גורל התואר ובעיקר הבהיר עד כמה גדולה תהיה השפעתו על הכדורגל הישראלי. עד לדקה ה­65 במשחק הרדום הזה, ישב עודד מכנס על הספסל. כשהכניס אותו המאמן, אריה רדלר, במקום משה שלומוביץ', הוא לא תיאר לעצמו ש­8 דקות לסיום יקלוט עודד כדור הגבהה מבורבה, יקדים בזריזות את מיקו בלו ויכניע את לופא קדוש. נתניה זכתה באליפות, עודד היה למלך. 1975: ב"ש בנתה על בוני 10 במאי. איצטדיון קרית­אליעזר, 13,000 צופים. הפועל חיפה ­ מכבי נתניה. מחזור לסיום הוליכה הפועל ב"ש בהפרש של נקודה אחת על פני האלופה, מכבי נתניה. ב"ש אירחה את יפו (וניצחה 1­0), אבל בנתה על חיפה. מוטל'ה שפיגלר חזר מצרפת, אבל חיפה היתה אז קבוצה טובה. משחק גדול של ויקטור בוני ושלושה שערים, הראשון מנגיחה של אנגלנדר, השני מקרוב של גבי בליטי והשלישי מפנדל של מאיר אילוז, הכניעו את מיקי שיינפלד, וגם פנדל מוצלח של מוטל'ה במצב של 0­2 לא עזר לנתניה, אבל עזר מאוד לב"ש. 1976: ברד בימק"א 28 בפברואר. איצטדיון ימק"א בירושלים, 10,000 צופים. בית"ר ירושלים ­ הפועל ב"ש. פה אין הרבה מה להסביר. ב"ש מוליכה בנקודה על פני בית"ר ירושלים, מחזור 21, אין שום יריבות אחרות, והמשחק עוד בג'יפה של הביתיות הירושלמית. בית"ר עם שלישיית שוקולד­מנטה­מסטיק האגדית (מלמיליאן­נוימן­ויקטור לוי), עם אלי מיאלי בחוד ועם יוסי מזרחי בשער. אבל מול הגאונות של מאיד ברד, הפעלתנות של רפי אליהו וקור הרוח של אלון בן­דור, אי­אפשר היה לעשות הרבה באותה עונה. ברד במחצית הראשונה ועובדיה צבי 4 דקות לסיום, לוקחים עוד אליפות. 1977: פנטזיה יפואית 21 במאי. איצטדיון בלומפילד, 19,000 צופים. מכבי ת"א ­ מכבי יפו. בסיבוב הראשון בנתניה, הכניע אלברט לוי את יוז'י סורינוב, וקבע למכבי ת"א הפסד ראשון אחרי 16 משחקים. יפו נכנסה לתמונת האליפות, למרות שמכבי ת"א באמת רצה אלגנטי ויפה באותה עונה, וסיימה אפילו עם דאבל. אבל שני מחזורים לסיום, עם יתרון של 4 נקודות והפרש שערים עדיף, אירחה מכבי את סגניתה יפו, למה שהיה אמור להיות משחק הכתרה מרגש. הרצל קביליו מציג את אחד ממפגני השוער הגדולים בכל הזמנים, משה אוננה, בשתי נגיחות מעל ומתחת לאף של אבי ירושלמי, מכניע את סורינוב 2­0, ואוהדי יפו מפנטזים בפעם האחרונה אי פעם, לפחות למשך שבוע (עד שבני טבק מנצח בעכו), על אליפות היסטורית. 1978: מיאלי בפוטו פיניש 25 בפברואר. איצטדיון בלומפילד, 19,000 צופים. מכבי ת"א ­ בית"ר ירושלים. ערב המחזור הוליכה מכבי נתניה על פני בית"ר ומכבי ת"א בהפרש של 4 נקודות, ועוד היתה צריכה להיפגש עם השתיים. זה היה למעשה משחק הישרדות במאבק האליפות, ואיזה משחק זה היה. מוישיק שוייצר העלה בדקה החמישית ל­1­0 מול אביו דוביד, מאמן בית"ר. בדקה ה­25 הגדיל בני טבק בקשת ל­2­0 וקבע את תוצאת המחצית. המשחק נראה גמור. שתי דקות במחצית השניה נגח מיאלי קרן של מלמיליאן, 1­2. 10 דקות לסיום נגח הפעם אורי כדור של מיאלי והישווה ל­2­2. בדקה ה­90 עושה זאת שוב מיאלי בראשו ומשלים מהפך מדהים, 3­2 לבית"ר. 1979: מכבי לפני הבצורת 21 באפריל. איצטדיון ימק"א, 10,000 צופים. בית"ר ירושלים ­ מכבי ת"א. משחק עונה אמיתי. מחזור 27, בית"ר מוליכה בנקודה על מכבי ת"א ומארחת אותה. תיקו עוד יכול להספיק לבית"ר, ניצחון והיא קרובה לאליפות היסטורית. דקה 63: ויקי פרץ קולט כדור מבני טבק, מטר מקו האמצע, לפני כל הגנת בית"ר. קירט שועט אחריו, וקצת לפני הרחבה מרחיק לקרן. שפיגל מגביה אותה, משה כהן הרחיק לרגל של טבק, שהבזיק את הכדור לחיבורים. 1­0 קטן­גדול למכבי ת"א, שזוכה באליפות האחרונה שלה לפני 13 שנות בצורת. 1980: פנצ'ר בנתניה 20 באוקטובר 1979. איצטדיון הקופסה בנתניה, 8,000 צופים. מכבי נתניה ­ מכבי ת"א. נתניה לקחה את האליפות בעונה הזו בקלות. כל שנותר זכור מהעונה ההיא, זה המשחק המופלא במחזור הרביעי. האלופה מכבי ת"א באה להתארח בנתניה, אחרי שחטפה רביעיה מהכח. נתניה היתה כל­כך דורסנית, שב­20 הדקות הראשונות התנהל מטווח על השער של מנו שוורץ, כשמכנס מעלה ל­1­0 כבר בדקה השלישית. עד הדקה ה­48 מכבי ת"א לא נראתה בשטח, גם לא אבי ירושלמי, שלביא פיספס אותו והוא נגח לרשת, 1­1. בתוך שתי דקות נוספות הצליח אברהם לוי, בצמד פרטי, להעלות ל­3­1, ובדקת הסיום בני טבק מצא את עצמו עובר את ויסוקר וקובע 4­1 מדהים למכבי ת"א בנתניה. מי זוכר שזה היה משחק הבכורה של דוד פיזנטי? 1981: סיני סוגר עניין 24 בינואר. איצטדיון בלומפילד, 14,000 צופים. הפועל ת"א ­ מכבי נתניה. ערב המחזור היו להפועל ת"א נקודת יתרון על פני שמשון ו­3 על פני מכבי נתניה. במחזור ה­18 אירחה הפועל את נתניה כדי לסגור את סיפור האליפות. יאנק'ה אקהויז ושבתאי לוי פתחו בבליץ של 2­0 כבר אחרי 14 דקות. דקה אחת עוברת, ועודד מכנס מצמק ל­1­2. באמצע המחצית השניה מבזיקה הפועל בעוד שני שערים, של גילי לנדאו ושל משה סיני (שער נפלא). אבי רובינשטיין עוד הקטין ל­2­4, אבל כיוון ששמשון הפסידה להפועל חיפה, החלו חגיגות האליפות באותה שבת. 1982: חמישיה שלא הספיקה 17 באפריל. איצטדיון הקופסה בנתניה, 10,000 צופים. מכבי נתניה ­ הפועל כפ"ס. זו היתה עונה משוגעת. נתניה פירקה כמעט כל מה שזז בתוצאות מפחידות, אבל נטתה להיכשל במקומות ממש לא צפויים. כפ"ס מצאה את עצמה ערב הביקור בנתניה במקום הראשון, ביתרון של 2 נקודות אבל בפיגור של 11 שערים. נתניה היתה צריכה רק ניצחון, אבל מצאה את עצמה בפיגור בדקה ה­32, אחרי נגיחה של אלי יאני. עד למחצית סידר המצטיין, שלמה שירזי, כדור לעודד מכנס, שהישווה. עד לדקה ה­68 נשמרה התוצאה, אבל אז ניסה יגאל הלל להרחיק ומצא את הרשת שלו. אחרי עוד 12 דקות כפ"ס מצאה את עצמה בפיגור של 1­4, משערים של שירזי ומכנס. מסיקה והלל (הפעם לצד הנכון) כבשו לפני הסיום כדי לקבוע 5­2 לנתניה. אגב, כפ"ס זכתה בסוף באליפות. 1983: חצי­חצי! 24 במאי. האיצטדיון הלאומי בר"ג, 42,000 צופים. מכבי ת"א ­ מכבי חיפה. את העונה הזו לקחה מכבי נתניה בהליכה ("נתניה ועוד 15"). בישראל חילקו לראשונה 3 נקודות לניצחון, והפער היה כל­כך גדול, שלא היתה ליגה ולא היו משחקי עונה. התמזל המזל, ובחצי גמר הגביע התפתח משחק לא מהעולם הזה, אולי הטוב ביותר בכל הזמנים, המשחק שהוציא לאור את מכבי חיפה. זה התחיל בשער בחצי מספרת של מוישיק שוייצר בדקה השניה. איוניר העלה את מכבי ת"א ל­2­0 בהפסקה. בתוך ארבע דקות בתחילת המחצית השניה הצליחו סלקטר וגבי אמסלם להשוות ל­2­2. גינצבורג החליף את מרכוס בשער של ת"א, ושמעונוב העלה ל­3­2. סלקטר איזן ל­3­3, ושתי הקבוצות הלכו להארכה. ראובן הלד רשם מהפך ראשון בדקה ה­108, אבל בני טבק הישווה שתי דקות לסיום, 4­4. 15 בעיטות הכרעה נבעטו עד שטבק השלים את מבצע ההדיפה של בוני, ומכבי ת"א עלתה לגמר. 1984: הפועל הולמת בבית"ר 19 במאי. איצטדיון ימק"א, 7,000 צופים. בית"ר ירושלים ­ הפועל ת"א. זה יכול היה להיות משחק ההכתרה ההיסטורי של בית"ר ירושלים. מחזור 29, מכבי חיפה ביהוד, הפועל ת"א גמרה את העונה, מה כבר יכול להפריע ללהקת אוחנה ומלמיליאן לקחת אליפות? השאננות. הפועל הגיעה עם הרשליקוביץ' ומוסטרל בני ה­18 לימק"א, ולא שיקשקה. עד הדקה ה­73 עוד היה 0­0, אלא שאז שלח סיני כדור מסובב לפינה הרחוקה של יוסי מזרחי, 1­0. שתי דקות עברו, רפי שמואל הרים, וסיני בעט מהאוויר מזווית אפס לפינה הרחוקה. שער מדהים, 2­0. זה לא הספיק להפועל, ושבתאי לוי עשה 3­0. נחום תא­שמע, יוצא הפועל ירושלים, עוד צימצם, אולי כדי להבהיר שאף בית"רי לא הגיע באותו יום למשחק. 1985: קרנבל בקרית­חיים 2 בפברואר. איצטדיון קרית­חיים, 24,000 צופים. מכבי חיפה ­ בית"ר ירושלים. בית"ר ירושלים נתנה עונה גדולה, אבל חיפה היתה מדהימה והובילה עליה בהפרש של 4 נקודות. משחק העונה נועד להתקיים בחיפה, אבל המגרש הביתי בקרית­אליעזר נפסל. מהבוידעם נשלף קרית­חיים של הפועל, וכמות הכרטיסים שנמכרה עלתה בהרבה על הקיבולת. תוסיפו לכך גשם ושלוליות בעייתיות, וכל הלוקיישן הפך לחסר תקדים. זה בטח לא היה משחק גדול, אבל שער בכדור חופשי מסובב של ברוך ממן, ועוד שער של אבוקרט, לאחר כדור שהחזיר מאיר קדוש ונתקע בבוץ, נתנו לחיפה ניצחון של 2­0 ואליפות שניה ברציפות. 1986: לנדאו מביא אליפות 24 במאי. איצטדיון בלומפילד, 20,000 צופים. הפועל ת"א ­ מכבי חיפה. על זה המציאו את המושג משחק עונה. מחזור אחרון, הקבוצה במקום השני מארחת את הקבוצה במקום הראשון, וניצחון יכול להביא לה אליפות. האורחת צריכה תיקו כדי לזכות באליפות שלישית ברציפות, דבר שקרה לאחרונה רק להפועל פ"ת, והכל בשידור חי וישיר בערוץ הראשון, לראשונה בהיסטוריה. עכשיו צריך רק מהלך סהרורי כדי לתת לספקטאקל הזה נופך של או­אה. ואכן, 85 דקות המשחק הזה הלך לכיוון חוף דדו, אלא שאז הגביה משה סיני כדור לכיוון אלי יאני, שהיה בנבדל, ומי שקלט אותו היה גילי לנדאו, שירה לפינה הגבוהה. 1­0 להפועל, יש אליפות. השופט צבי שריר אמר שהיה נבדל פאסיבי, אוהדי הפועל לקחו את השערים הביתה (ארי שמאי, תחזיר את הרשת), ולנדאו סיפר שהוא חלם על הגול בלילה. 1987: יגאל לא ניחם 20 בדצמבר 1986. איצטדיון מכבי נתניה, 8,000 צופים. מכבי נתניה ­ בית"ר ירושלים. נתניה היתה מקום אחד מעל הקו האדום, ובית"ר הוליכה את הליגה בהפרש של שבע נקודות, כך שאפילו היא לא האמינה כמה קל יכול להיות בדרך לאליפות. רק שנתניה, כמו נתניה, עדיין הפחידה בבית, והמפגש ביניהן הפך לאחד המשחקים האיכותיים והמותחים של אותו עשור, לא כולל השערים היפים. זה החל משער של יגאל מנחם בדקה השישית. בלי אוחנה, ששכב בבית­מלון נתנייתי עם שפעת סינגפורית, הגיבה בית"ר תוך 52 שניות, משער של אבי גולדר. מלמיליאן, בשער מכדור חופשי ועוד אחד בפנדל תוך 4 דקות, העלה את בית"ר ל­3­1 כבר בדקה ה­23. יגאל מנחם צימצם בפנדל משלו אחרי פתיחת המחצית השניה. סמי מלכה העלה ל­4­2, ונתניה הגיבה בתוך 65 שניות, שוב עם יגאל מנחם. בקיצור, נגמר 4­3 לבית"ר. 1988: זאהי הגדול 7 בנובמבר 1987. איצטדיון בלומפילד, 10,000 צופים. הפועל ת"א ­ מכבי חיפה. זו היתה עונה שבהפועל ת"א דווקא יזכרו אותה אחרת, עם שמחת האליפות. זו היתה עונה שמכבי חיפה תעדיף לשכוח, אבל לא את שני המשחקים נגד התל­אביביות. את מכבי היא פירקה 10­0, למשחק נגד הפועל במחזור התשיעי היא הגיעה ללא ניצחון, במקום הלפני אחרון ועם ארבעה שערי זכות בלבד. למשה סיני זה היה משחק בכורה מחודש לאחר הרפתקה קצרה בבוורן הבלגית. זה התחיל משער בדקה הרביעית של שלום לוי, וכבר בדקה ה­20 הוליכה חיפה 2­0, משער של בריאלובסקי. דקה להפסקה וחמש דקות אחריה היא היתה כבר ב­4­0, מצמד של זאהי ארמלי. סיני צימק בפנדל ל­1­4, לפני שארמלי הוסיף את השלישי שלו. 5­1 לחיפה בבלומפילד. 1989: עוד אחת לחיפה 29 באפריל. איצטדיון מכבי נתניה, 9,000 צופים. מכבי נתניה ­ מכבי חיפה. זו היתה עונה שעמדה בצל פרשת התשלומים הלא חוקיים והפחתת הנקודות שסיבכה בעיקר את הפועל ת"א. חיפה, לה הופחתו שתי נקודות, הגיעה לנתניה במחזור השני של הפלייאוף, כשרק הפרש שערים מעניק לה את המקום הראשון. לנתניה, בפעם האחרונה בינתיים בה רצה לאליפות, היו המון תקוות, אבל ציון מרילי, בדקה השניה מכדור חופשי, וזאהי ארמלי, שתי דקות לסיום אחרי מתפרצת פנטסטית של עופר מזרחי, קבעו 2­0 לחיפה ואליפות שלישית. 1990: היסטוריה בשכונה 31 במארס. האיצטדיון בשכונת­התקוה, 8,000 צופים. בני יהודה ­ מכבי חיפה. זו היתה כנראה השנה האחרונה בהיסטוריה שמשחק עונה נראה ככה, שקבוצה משכונה מנצחת אימפריה, אבל רק לפני 11 שנה הכסף לא קבע כלום. בני יהודה הוליכה במפתיע את הטבלה, 3 נקודות לפני האלופה, מכבי חיפה. המשחק בשכונה היה משחק ההזדמנות האחרונה של חיפה, אלא שבשכונה כבר הבינו שהיסטוריה, במצב שלה, יש פעם אחת, ושלא מפספסים אותה. לבני יהודה היה שחקן רכש מזן אחר, משה סיני, שכדור חופשי שלו בדקה ה­45 מצא את הרשת של אנטמן. שני שערים נוספים של חזי שירזי קבעו 3­0 לבני יהודה. 1991: פ"ת חולמת 16 במארס. איצטדיון הפועל פ"ת, 7,000 צופים. הפועל פ"ת ­ מכבי חיפה. עונת הסקאדים. הפועל פ"ת נראית כמי שבשלה לזכות באליפות ראשונה אחרי 28 שנה. מכבי חיפה, אחרי עונת אליפות ועונה של ויתור עליה, רוצה לקחת דאבל. סדאם חוסיין מארגן לפ"ת משחק עונה בתנאים אביביים, והיא אומרת תודה. כבר בדקה השביעית הקפיץ ניר לוין מעל ליאור רוזנטל והכניע את ויקטור צ'אנוב. 1­0 לפ"ת. בפעם השניה בדרך לצ'אנוב הוכשל לוין ברחבה, ובני קוזושוילי קבע 2­0 בפנדל. שער עצמי של קרלוס אולראן לא עזר לחיפה, אלא כדי לראות את פ"ת 6 נקודות לפניה. אגב, חיפה זכתה בסוף בדאבל. 1992: סדר חדש בדרבים 23 בנובמבר 1991. איצטדיון בלומפילד, 21,000 צופים. הפועל ת"א ­ מכבי ת"א. זה היה בסך­הכל מחזור שביעי, דרבי ראשון מתוך פוטנציאל של ארבעה. 13 שנה לא לקחה מכבי ת"א תואר, וכמו שנראתה תחילת אותה עונה, זו היתה העונה ה­14. הפועל הוליכה את הטבלה ודיברה במושגי נקמה על ה­5­0 (ראה 1970), מכבי הגיעה רק מהמקום השלישי. כל ת"א הצטופפה בבלומפילד, מלמיליאן נשאר על הספסל, אבי כהן הירושלמי היה גדול. בדקה ה­39 מצא כדור רוחב שלו את הרגל של דוד הרשליקוביץ', 1­0 למכבי. 3 דקות אח"כ דפק אבי נמני טיל לרשת של קרמאנס, 2­0. במחצית השניה הוסיף המחליף הנצחי אלי דריקס שני שערים כדי לקבוע 4­0 מסחרר למכבי ת"א, משחק שקבע את הדרך לאליפות המתחדשת. 1993: ניקו הגדול 20 בפברואר. האיצטדיון הלאומי בר"ג, 40,000 צופים. בני יהודה ­ בית"ר ירושלים. ערב המחזור הוליכה העולה בית"ר ירושלים על מכבי ת"א ב­4 נקודות, על בני יהודה ב­6 ועל מכבי חיפה ב­8. כל החבורה הזו הוגרלה להיפגש באותו יום, אז סידרו הצגה כפולה ומגרש מלא באיצטדיון הכי גדול בארץ. בהצגה המוקדמת באה בני יהודה (עם המחליף חיים רביבו) לנסות ולסדר ליגה מעניינת, ואולי צ'אנס לאליפות מול בית"ר. בדקה ה­25 ניצל ניקולאי קודריצקי ריבאונד מקורה של האווירון, כדי לקבוע 1­0. אילן אלהרר הישווה, אבל בדקה ה­73 הגיע הגול היפה של המשחק: רביבו למזרחי, מספרת לראש של קודריצקי, 2­1. דקה לסיום הקשית קודריצקי מ­20 מטר את השלישי שלו, 3­1 לבני יהודה. בית"ר זכתה באליפות. 1994: קונצרט חיפאי 26 בפברואר. איצטדיון קרית­אליעזר, 21,000 צופים. מכבי חיפה ­ מכבי ת"א. היתה עונה מתישה, ארוכה, וזה קרה בפורים. מכבי ת"א הגיעה לחיפה כשהיא מוליכה את הטבלה בהפרש שערים, ושתיהן עם 60 נקודות. שובר­שוויון, ואיזה שובר זה היה. חיפה כבר נתנה עשיריה וחמישיה למכבי בשנים הקודמות, אבל לא ככה, בטח לא בהצגה כזו של אייל ברקוביץ', שסיבסב את ההגנה בדקה העשירית, 1­0. ברקו פתח רגלים ואיפשר לאלון מזרחי להעלות ל­2­0. ראובן עטר בשער יפהפה לחיבור של אובארוב עשה 3­0 כבר בדקה ה­32, ולקראת הסיום הוסיפו איוון גצקו ומשה גלאם עוד שני שערים. 5­0 במשחק עונה? וזה לא קרה לפני 30 שנה. 1995: שלוש ולהתראות 11 בפברואר. האיצטדיון הלאומי בר"ג, 26,000 צופים. מכבי ת"א ­ מכבי חיפה. חיפה, עם רביבו, היתה טובה הרבה יותר, אבל גם יותר פגיעה. מכבי ת"א היתה אפורה ונחושה, וביניהן הפרידו 5 נקודות והפועל פ"ת, לפני משחק העונה. רק מלראות את חיפה מכבי ת"א היתה עושה במכנסיים, ולחיפה זה היה משחק הכי קל בעונה מלאה בכל מיני אברג'ילים. זה התחיל בטיל פנטסטי מהאוויר של חיים רביבו בדקה ה­32. דקה להפסקה ניער ברקוביץ' את שורה אובארוב ועשה 2­0, וממש לפני הסיום עבר עופר שטרית המחליף גם את שלח וגם את אובארוב, 3­0. אגב, מכבי ת"א זכתה באליפות. 1996: נמני הולם בקרית­אליעזר 20 באפריל. איצטדיון קרית­אליעזר, 19,000 צופים. מכבי חיפה ­ מכבי ת"א. ארבעה מחזורים לסיום אירחה חיפה את מכבי ת"א המצוינת למשחק עונה אמיתי. לת"א היו 3 נקודות פור והפרש שערים נחות. ניצחון של חיפה היה מספיק לה למקום ראשון. וכשת"א מגיעה לחיפה, היא מתחילה לשקשק. ת"א, לא דרור קשטן. רוני לוי אכן הוליך את חיפה ליתרון לפני המחצית, אבל המחצית השניה, כך מספרים זקני איצטדיון המכביה, היתה הטובה של מכבי בכל הזמנים. אלי דריקס בדקה ה­53, ניר קלינגר בשער דחיקה בדקה ה­62, ואבי נמני, שחלף על פני ניר דוידוביץ' בדרך לרשת, קבעו 3­1 ותואר כפול למכבי ת"א. 1997: פליק­פלאק של שאלוי 16 בנובמבר 1996. איצטדיון טדי, 11,000 צופים. בית"ר ירושלים ­ הפועל פ"ת. זה היה בסך­הכל במחזור התשיעי, אבל כששתי קבוצות בלי הפסד נפגשות בביתה של השניה בטבלה, ואף קבוצה אחרת לא נראית באופק, זה משחק העונה. וזה היה משחק במעמד צד אחד בלבד, בית"ר ירושלים. איציק זוהר בדקה השישית קבע 1­0 בכדור חופשי, אבל ההדרן היה שייך לאלי אוחנה ולעוזרו, סטפן שאלוי. בדקה ה­58 זו היתה סתם עצירה בחזה אחרי משקוף והשכבה של השוער, אבל בדקה ה­76 זה היה פליק­פלאק של שאלוי, כדור שהכניס אוחנה בין הרגליים של בוארון ולפינה הרחוקה של הס. זה נגמר 3­0 לבית"ר. סתם כך. 1998: פישונט הורס את הפועל 4 באפריל. איצטדיון בלומפילד, 20,000 צופים. הפועל ת"א ­ בית"ר ירושלים. זו היתה עונה מוזרה, שהסתיימה עוד יותר מוזר (ואולי בכלל המשחק בין בית­שאן לבית"ר מחזור לסיום היה משחק העונה). בית"ר היתה אלופה שכבשה הרבה, נתנה הצגות, אבל עדיין פיגרה ערב המחזור ה­25 בשלוש נקודות אחרי הפועל ת"א, שהעונה שלה הלכה לפי תוצאות של 1­0. משחקי עונה בעיקרם הסתיימו בשנים האחרונות בתוצאות תיקו משמימות ובעיקר במשחקים נוראים, והמשחק בבלומפילד לא היה שונה ברמה, וגם לא כל­כך בתוצאה, אבל היתה בו הכרעה, כזו ששינתה את פני האליפות. זה קרה כבר בדקה ה­20, כשהאמר בעט, אלימלך הדף בקושי ואישטוון פישונט הרים את הרשת. 1­0 לבית"ר, כמו שהפועל אוהבת. 1999: רוסו. הללויה. 5 בדצמבר, 1998. איצטדיון קרית­אליעזר, 15,000 צופים. הפועל חיפה ­ בית"ר ירושלים. זה היה בסך­הכל מחזור 11, וגם ערב המחזור הפרידו בין חיפה הדוהרת בצמרת לבין האלופה בית"ר ירושלים 9 נקודות הפרש וכמה מקומות בטבלה. אבל בית"ר היתה עדיין בית"ר, והפועל חיפה היתה עדיין הפועל חיפה, ולכן המשחק הזה סימל יותר מהכל את המהפך. גוראן מילנקו, במבצע אישי, קבע 1­0 לחיפה, וניר סביליה הישווה ל­1­1 אחרי ארבע עצירות של דודו אוואט. המשחק הזה היה גמור, עד שג'ובאני רוסו החליט, עמוק בזמן הפציעות, כשהשופט אייל צור מציץ בשעון, שהוא חוטף כדור. רוסו חטף אותו מטלנסיקוב, ומ­25 מטר בעט כדור חכם, קשתי ומדויק, שנכנס בין הזוויות. 2­1 לחיפה, ואליפות באמת היסטורית. 2000: צעירים חסרי מנוח 18 במארס. איצטדיון הפועל פ"ת, 8,000 צופים. הפועל פ"ת ­ הפועל ת"א. גם פה מכבי חיפה בעטה בדלי והתרסקה, למרות שהיתה טובה מן היתר. כך קרה שאחרי משחק העונה (1­1, תגידו תודה שהיו גולים) בין מכבי חיפה להפועל ת"א במחזור ה­28, הצליחה הפועל פ"ת המפתיעה להשתחל למקום השני, נקודה פחות מהפועל ת"א. ואיפה המשחק הבא? בפ"ת, נגד הפועל ת"א. זה נקרא משחק העונה. ואכן, פ"ת התעקשה לשחק את האנדרדוג, ובניגוד לקבוצה גדולה הוכרעה במשחק. כבר בדקה ה­11 פ"ת נקלעה לפיגור, אחרי שער נגיחה של כפיר אודי. בדקה ה­20 זה כבר היה מוכרע, כשרפי כהן הדף רע ועמרי אפק דחק מקרוב. בדקת הסיום העלה פיני בלילי ל­3­0 והודיע לאומה: אחרי 12 שנה, הפועל ת"א אלופה. 2001: חגיגה בירוק 17 בפברואר. איצטדיון קרית­אליעזר, 16,500 צופים. מכבי חיפה ­ בית"ר ירושלים. עוד אחת מהעונות היותר מוזרות. בית"ר של גד זאבי פתחה את העונה חזק עם נצחונות דחוקים, אבל נצחונות. מכבי חיפה היתה קצת יותר אטרקטיבית, אבל לא יותר מזה. בית"ר בעטה בדלי וגם פיזרה את החלב. וכך יצא שלמשחק העונה במחזור ה­26 היא הגיעה ממש מפוררת, בפיגור של 6 נקודות מחיפה, ובעיקר בלי אמונה. ניצחון היה מחזיר אותה לתמונה, אבל שם ביקשו רק לברוח ממנה. ננו פראליה ירה כבר בדקה העשירית לחיבורים. ישראל כהן ירק על יוסי בניון ברחבה, חיפה קיבלה פנדל, ובדקה ה­27 היה כבר 2­0 אחרי השער של ז'אנו. ממש עם פתיחת המחצית השניה העלה קלצ'נקו ל­3­0, ובית"ר שמרה בכוח על השער, כדי לדחות את ההשפלות לסוף העונה.