באושר ובעוני על האולסטאר את מה שאתם מזמזמים כל היום כתב שי עמר, מוכר נעליים ומהיום גם דיסק ראשון בן זילכה 16/08/01 אלביס היה פעם, לפני שהתחיל הכל, נהג משאית. רפי פרסקי היה נגר. המונח "כוכב רוק" כשלעצמו מרחיב את גבול השאיפות, וכיוון שכך, גם את גבולות המציאות. העובדה שבני­אנוש כמוני וכמוך הגיעו למעמד אלילי כמעט מהווה הרשאה לחלומות של כל אדם לעוף הכי רחוק שאפשר, בלי שאותו חולם יפקפק בשפיותו. הדרכים הסלולות שהותירו עבורנו אחרים, אם זה נער עני שהפך למיליארדר, או קרייריסט בורגני שהגיע להארה רוחנית, מאפשרות להציב יעדים ולקבוע בוודאות שהם ניתנים להשגה. אלא מה, מכיוון שגם החלום עצמו חובק לא פעם רובד ספציפי של החיים, חלקים אחרים שלהם עדיין משויכים להתנהלות השגרתית, גם אחרי ההגשמה.שי עמר הוא אחד שעשה את זה. הוא הוחתם על חוזה הקלטות, אלבום הבכורה שלו ישוחרר לחנויות בסוף השבוע הזה, והשיר שלו "באושר ובעוני" צועד במקום הראשון בשני מצעדי הפזמונים המובילים. מאות אלפי אנשים, ואולי אפילו יותר, מזמזמים את המילים שהוא כתב ואת הלחן שמושמע ללא הרף ברדיו. באחד הצמתים המשמעותיים בחייו, מוצא את עצמו עמר, ,23 מתרוצץ בין ראיונות בתקשורת לחנות הנעליים שבה הוא עובד.לפני שהוא הופך למחלק חתימות סדרתי, או חוזר לאלמוניותו, השילוב בין שני העולמות הופך להיות הסיפור המעניין באמת. "כשאני מטפל באנשים בחנות, ואז השיר מושמע, זה מחרפן. אני ישר יוצא מריכוז ולא מסוגל למכור", אומר עמר. "בפעמים הראשונות שהייתי שומע את השיר הייתי מתחיל לרקוד. פעם אחת הלקוחות שאלה אותי מה הסיפור שלי עם השיר, אז סיפרתי לה שאני כתבתי אותו. היא ישר נכנסה להיסטריה, צלצלה לבעלה וסיפרה לו מי מוכר לה נעליים. פעם אחרת טיפלתי באריאל זילבר ובדיוק הושמע השיר. בהתחלה התביישתי, אבל בסוף אמרתי לו, 'שמע, השיר הזה ששמענו עכשיו, אני כתבתי אותו'."אני הולך ברחוב ושומע את השיר מכל קיוסק. אני אוכל בורקס ופתאום המוכר מתחיל לשיר את השיר. הוא כמעט נחנק כשאמרתי לו שהוא שלי. ליד החנות נעליים יש חנות דיסקים, ככה שאני מקבל דיווח על הביקוש בזמן אמת. כשמישהו מבקש את הדיסק שלי, המוכר שולח אותו אלי. לא מזמן הגיעו כמה חבר'ה לחנות, קנו נעליים, ואחרי שהם הבינו שאני עומד מאחורי 'באושר ובעוני' הם ביקשו שאני אחתום להם על האולסטאר".הדיסק של עמר אמור לצאת היום, שישי, לחנויות. ב­19 בחודש מתוכננת הופעה במועדון בארבי החדש. על המרחק בין החלום למציאות אומר עמר: "לפעמים, כשאני מרגיש שהשתן טיפה עולה לי לראש, אני חושב על לונדון, על ניו יורק, שם באמת יש כוכבים. אנחנו, מי אנחנו בכלל? בסך הכל זמרים של ארץ קטנה עם שפם".שי עמר, "באושר ובעוני" דיסק ראשון והופעה בבארבי, קיבוץ גלויות ,52 ראשון 22:00. מדיטציה עם ספידו משה וודשלגר, סבא נחמד בן ,77 גר ברחוב מסריק. לפחות שלוש פעמים בשבוע הוא מגיע לחוף פרישמן בשעת השקיעה, כדי להשתתף בפעילויות "שעה בשקיעה" של עיריית ת"א. וודשלגר הקשיש הוא האחרון שהייתם מדמיינים אותו עושה מדיטציה לאור השקיעה, אבל פה זה ת"א, הכל אפשרי. "בשביל מדיטציה לא צריך לנסוע להודו", הוא קובע. "זה הדבר הכי טוב כדי לקבל הרגשה טובה".כן, העיריה החליטה הקיץ הזה להשקיע בתושבים: כבר כחודש וחצי היא מקיימת מדי ערב פעילות גופנית/רוחנית על שפת הים לאור השקיעה. כל פעם יש פעילות אחרת ­ מדיטציות מסוגים שונים, אמנויות לחימה, והכניסה חופשית. בערב שני השבוע, למשל, זכה הקהל לשעה של מדיטציית קונדליני. המדריך: הגורו הידוע תמיר קמחי, אה, רפיק. "מה, הוא מפורסם?", התעניין וודשלגר, כאשר שאלתי אם הוא מכיר את רפיק. שאר הקהל כנראה קצת יותר מעודכן, אם לשפוט לפי הפופולריות של המדיטציה ­ משהו כמו 80­70 איש ברגעי השיא. האוכלוסיה מגוונת: נערות יוצאות הודו, נשים בגיל העמידה, שרירן אחד עם בגד ים ספידו וחולצת כפתורים פתוחה, ילדה אחת בת שלוש ועוד ועוד.השעה שבע בערב, והשמש הכתומה מראה סימנים של שקיעה. רפיק מגיע עם מעיל עור שחור וערימה של דיסקים בידיו. הוא נוטל את המיקרופון, ומסביר לקהל את התנהלות המדיטציה. בגלל הסאונד הנוראי לא הבנתי אף מילה. לאחר מכן מפעיל רפיק את המוזיקה. שלב ראשון של המדיטציה: רבע שעה של רעידות בעיניים עצומות. כולם מנענעים את גופם כמו שרפיק הסביר. הבחור במכנסי הברמודה ובלי החולצה בטוח שהוא נמצא במסיבת טראנס בגואה. השאר יותר סולידיים. רפיק מתבונן בצאן מרעיתו בידיים שלובות.שלב שני: ריקוד לפי כוריאוגרפיה אישית של המשתתפים. כאן כבר יש אפשרות ליותר ביטוי אינדיבידואלי. איש אחד מזוקן שדומה בול לשר החוץ הבריטי לשעבר פורש ידיים באוויר ומתחיל להסתובב סביב עצמו במעגלים. מסתובב, מסתובב, מסתובב. בינתיים מגיע זוג בגיל העמידה מהים: היא בבגד ים ירוק עם עיגולים, הוא בכובע קסקט וכרס ענקית. היא רוקדת, הוא עומד ולא מבין מה רוצים ממנו. כעבור עוד כמה דקות הם מסתלקים. האיש עם הזקן כבר שטוף זיעה, אבל ממשיך להסתובב סביב עצמו בנחישות. נראה שעוד שנייה הוא יקרוס על החול, ונצטרך להזמין אמבולנס או משהו. מזל שרפיק אמר לעבור לישיבה על החול, אחרת אין לדעת מה היה קורה. השלב הבא: מדיטציה מול הים לצלילי מוזיקת חלילים. די משעמם לראות אנשים עושים מדיטציה. גם לרפיק משעמם כנראה, כי בעוד תלמידיו מתרכזים בתהליך הרוחני הוא מפטפט במרץ עם ידידה שהוא פגש בחוף. הנה עוד ידידה מנופפת לו, והוא צועד לקראתה, מחליף עימה נשיקות בלחי ושוקע בעוד פטפוט אינטנסיבי. מדי פעם הוא דופק למיקרופון איזה משפט בקול מלחשש, משהו כמו: "להישכב אחורה, ולהמשיך לתת למוזיקה לקחת אותנו".השמש כבר שקעה, השמים נצבעים בוורוד וסגול. המדיטציה הסתיימה. הנערה שלצידי קמה, ניגשת לצעירה שיושבת בשורה הראשונה, מתיישבת עליה ומחבקת אותה. ככה הן מתחבקות בעיניים עצומות דקה, שתיים, לא ספרתי. רפיק, בינתיים, כבר מוקף במעריצים שרוצים לשמוע עוד על הקונדליני. רפיק לקהל: "לימדו אותנו כל החיים שאם אתה רך פה (מניע את המותניים) אתה הומו. אבל אני ממליץ לגברים להתנסות בעבודה הזו. אם אתם רואים מישהו עם תנועה נחשית באזור הזה, כנסו איתו למיטה. יש אצלו משהו פתוח". יעני, גם מדיטציה וגם עצות לחיים באותו כרטיס.לסיום, רפיק מחלק פלאיירים של אתר האינטרנט האישי שלו. עינת מרמת­גן ממליצה לי: "תבואי ביום רביעי , חבל על הזמן, מדיטציה פגז". נתראה בשמחות."שעה בשקיעה", חוף פרישמן, ראשון­חמישי 20:00­,19:00 עד סוף אוגוסט. שיעור פרטי אודה ולא אבוש ­ יש לי רתיעה מגברים שרוקדים סלסה. זה לא שאני בררנית ­ יצאתי כבר עם בחור שבילה את מרבית חייו בלשחק "פיפ"א 2000" עם החבר'ה המפגרים שלו, הבאתי הביתה בחור שמחליף מצעים רק בפסח, אבל בחורים שרוקדים סלסה הם הקו האדום שלי. בעקבות פרשיית פיני גרשון עשיתי בדק בית, וגיליתי שגם אני נושאת כמה סטיגמות מבישות ושעלי להיפטר מהן במהירות. להסתובב בת"א 2001 עם דעה שגורסת ש"כל בחור שרוקד סלסה הוא קוקסינל", זה דבר שגובל בפשיזם.ערב ריקודי הסלסה שמתקיים מדי יום חמישי בקפה הבימה בת"א היה הזדמנות מצוינת עבורי להיפטר מדעות קדומות עבשות על רקדני סלסה חפים מפשע. מנחה הערב, נרי שטרנברג, הוא מורה לריקודים סלוניים, רוק אנד רול, סווינג וסלסה, שגם מעביר שעורים פרטיים בבית הלקוח. אם תמיד חשקה נפשכם לרקוד לצלילי מקצבים לטיניים ורק בעיות קואורדינציה מנעו מכם להגשים את החלום, הוא יגיע אליכם עד הבית וילמד אתכם מה עושים עם הרגליים.שטרנברג, חסיד מושבע של הסלסה, מנסה להסביר מה מקור ההיסטריה סביב הסלסה: "הסלסה הוא ריקוד מאוד חושני וקצבי, ובפירוש אפשר להגיד שזה ריקוד מחרמן. בעולם של הי ום, כשהסקס יותר זמין, והפתיחות לנושא גדולה, לא מפתיע שהסלסה הפך לטרנד בינלאומי. סלסה זה דבר חזק היום בכל העולם, אפילו בפינלנד. זה גם אחלה ספורט, והרבה פחות משעמם מחדר כושר. מוזיקה קצבית, בחורות, אתה לא מרגיש שאתה בא להתעמל".האמת, רוב הבחורים שהגיעו נראו פחות ספורטיביים, יותר כמו ציידים. ואכן, מאשר המדריך: "הרוב המכריע באמת בא להכיר, אבל יש גם מיעוט שהסלסה אצלו בנשמה. אלה מגיעים פשוט כדי לרקוד".­ איך מתחילים עם בחורה בערב סלסה?"כל ערב מתחיל בשיעור שאני מעביר. בשלב מסוים, כל אחד צריך למצוא בן זוג לריקודים, ואז זאת מעין הרשאה רשמית להתחבר, וזה עוזר לשבור את הקרח. אם הכל זורם, אפשר גם להציע לבחורה לפרוש למקום שקט יותר".­ הקהל שמגיע הוא קצת של חנאנות, לא?"עדיף חנונים מערסים. זה קהל טוב, לא משתכר, לא מלכלך ולא עושה בלגן. לא תראי סכינים נשלפות בערב סלסה".אחרי ערב שלם של נסיונות כושלים להשתלב ברחבת הריקודים או לפחות באווירת המקום, הגעתי למסקנות הבאות: אם החלומות שלך זהים לחלומות של אמא שלך, ומסתכמים בחתונה עם איש הייטק משמים, ערב סלסה יכול בהחלט לשרת את מטרות ייך. אם את נמנית עם צופות ערוץ "ויוה", אולי בכל זאת תגלי עניין במקום: ניצן רוזנברג, אקס צ'יפנדייל וכוכב הסדרה "לגעת באושר" מתפקד גם כמנהל של קפה הבימה. אם תגיעי לערב, תוכלי לנסות לשדל אותו לריקוד סוער. אולם אם את בחורה נטולת חוש קצב עם זיקה פמיניסטית (זה המקום לציין שסלסה הוא ריקוד שוביניסטי ­ הגבר מוביל, ואין מקום למשא ומתן) עדיף שתישארי בבית ותראי טלוויזיה. מקסימום תפסידי בחור שייקח אותך לדייט בקפולסקי.ערבי סלסה בקפה הבימה, תרס"ט ,2 חמישי 23:00. אגדת המפוחית לארי אדלר, אמן המפוחית המפורסם ביותר בעולם, הלך בשבוע שעבר לעולמו בגיל 87 אחרי 73 (!) שנים מדהימות של הופעות על במות ברחבי העולם.באותו יום היינו בהופעה ביפן, והנציג שאירח אותנו קיבל אי­מייל מלונדון, מיו"ר ארגון נגני המפוחיות העולמי. הידיעה הזאת עברה תוך שעה אל כל נגני המפוחיות בכל העולם. אני חושב שאין אפילו נגן מפוחית אחד בעולם שלא שמע על מותו של לארי אדלר תוך שעה.השם אדלר הפך בזכותו למותג המזוהה מיד עם מפוחית והוא היה הראשון שהכניס את המפוחית לאולם הקונצרטים והביא לכלי, שנחשב עד אז לעממי ומוגבל, הכרה ככלי רציני ובעל אפשרויות שאינן פחותות מכל כלי תזמורתי אחר.בזכותו נכתבו יצירות למפוחית ותזמורת סימפונית על ידי מלחינים כמו ווהן וויליאמס הבריטי ועוד.הצליל שהפיק לארי אדלר מן המפוחית היה ייחודי לו וניתן היה לזהותו מיד מבין אלף נגנים. רבים ניסו להגיע לצליל זה אך לא הצליחו.נראה שהשם אדלר מחייב כשמדובר במפוחית, ושלישיית המפוחיות שהקמנו אחי דני אדלר (אין שום קשר משפחתי ללארי אדלר) ואני בטבריה בשנת 62' ונשאה באופן טבעי את השם "שלישיית אדלר" זכתה אף היא למונ יטין בינלאומי.מאז התחלנו להופיע היתה השאלה הראשונה שנשאלנו: "האם אתם בנים של" או "האם יש לכם קשר אל לארי אדלר?". פעם, כשהזמינו אותנו להופיע בכינוס של נגני מפוחיות בארצות הברית, הרבה אנשים הופתעו לראות על הבמה שלושה בחורים צעירים. התברר שהם חשבו שלארי אדלר הקים יחד עם אחיו, ג'רי, שגם הוא נגן מפוחית מקצועי, שלישיית מפוחיות.אין ספק שלארי אדלר היה מקור ההשראה העיקרי של השלישיה בתחילת דרכה, ותקליטיו היו עיקר המוזיקה שהושמעה בבית משפחת אדלר.את לארי אדלר פגשנו לראשונה ב­87' באי הבריטי ג'רסי. כשסיפרנו לו שתמיד שואלים אותנו אם יש לנו קשר אליו, ענה בהומור האנגלי האופייני לו: "נו, האם יש לכם קשר?...", אבל אחר כך הוסיף שגם אותו שואלים אם יש לו קשר עם שלישיית אדלר מישראל.בשנת 95' הופענו עם לארי אדלר בפסטיבל מפוחיות ביפן, וזו היתה הפעם האחרונה שבה נפגשנו, אך מאז שמרנו על קשר טלפוני.שלישיית אדלר מקווה להמשיך ולהאדיר את השם אדלר שנים רבות (הרף שהציב לארי אדלר ­ 73 שנות הופעה ­ הוא גבוה מאוד...) וזאת בעקבות רענון שורות מדהים ומרגש שחל לאחרונה בשלישיה עם הצטרפותה של מיכל א דלר­גרוניך כסולנית הלהקה, במקומו של דני רונן, שהיה הסולן ב­18 השנים האחרונות ופנה לעיסוק בעריכת דין.מיכל, שהצטרפה אלינו ­ אני על מפוחית האקורדים ויקי קול על מפוחית הבס ­ היא בתו של דני אדלר, מייסד השלישיה, והיא דור שני בשלישיית אדלר. השבוע אנחנו יוצאים לסיבוב הופעות בדנוור, קולורדו. שם נקדיש קטע לזכרו של האגדה אדלר.השלישיה מצדיעה ומרכינה ראש לזכרו של אמן דגול ומבטיחה לדאוג לכך שהשם אדלר יפאר את המפוחית עוד שנים רבות.