תפסתי ראש על הבר שיחה זורמת בין ארבע נשים שוות ומאוד שתויות אביבית חזקיה 15/08/01 לפעמים באמצע הקיץ הישראלי המעיק והדביק נופלת עלייך הארה, והחיים פתאום נראים לך משמחים ואפילו מפתיעים, וזה במקביל לתגלית שהג'וב שלך הוא בעצם לא כל כך נורא, ואפילו שאין בו הרבה ג'ובות יש בו משהו סקסי. כן, אני יודעת שזה נשמע כמו איזה שרבוט לפתיח מיומני "סקס והעיר הגדולה", אבל אין מה לעשות: המציאות לפעמים עולה על כל דמיון. הנה, עובדה שבלי שום מאמץ מיותר נתנה לי העורכת שלי משימה העונה על הצורך שלי להיות קארי ברדשו ליום אחד, אבל בגירסה הפאנקיסטית שלה. המטרה: לטחון עד דק את כל הנוגע לסקס, נשים ואלכוהול. כמו קרי, גם אני עיתונאית, אבל כזו שאחראית על אופנה וטרנדים בעיתון "את" ובמוסף זה, וכמו כן כותבת במקביל לתיאטרון. וכמוה, בגיל 26 אני חובבת פאשן, פראדה, נעליים והרבה אלכוהול. יש לי פטיש לגרביים וכמה שיותר אוונגרד. בגברים אני כבר הרבה יותר קיצונית ממנה. הביג שלי ­ רצוי שיהיה לו ביג, והחתך נע בין כל המכורים להירואין בגזרת דייב גאן (סולן דפש מוד), דרך בעלי המבט המסוכן של כריסטופר ווקן (השחקן) ועד חנוך לוין (המחזאי) שהוא כבר מת, אבל מה זה משנה? ובכן, למשימה הסקסית שלי צור פו שלוש חברות: ליסה פרץ, 29, כתבת אופנה ב"רייטינג" ובשלוחות "מעריב" השונות. היא בלונדינית כשרה למהדרין, חובבת את מראה ה"אחות" המסורתי של השמלה הישרה, הקולית והסופר מוקפדת. כמו כן היא שומרת על אפיל מותגי נכון ולא תמצאו אצלה שום לייבל שהשתרבב בטעות לארון. היא חוקרת את האופנה הישראלית על כל הנגזרות התרבותיות שלה. ליסה עשתה אדפטציה משלה למילה "חנון" והפכה אותה להכי קולית שיש, כשהיא שוחה בתוך ההגדרה הזו בעצמה, עם כוס וויסקי ומרלבורו לייט. היא מנסה לאתר לעצמה את החנון הראוי ("אין דבר כזה גבר אידאלי, כמו שאין דבר כזה אשה אידאלית") ובין לבין מודה שהחנבציות החדשה היא לפעמים בסך הכל להיות קוץ בתחת: "אני פוצה, זן הולך ונכחד בתוך כל המגניבות השורצת והמעייפת". אליען לזובסקי, 26, היא כתבת טלוויזיה ב"רייטינג", בעלת טור בעיתון "את" ומפתחת תסריט לסדרת טלוויזיה. כמוני וכמו ליסה, היא רווקה. חוצמזה היא גבוהה מאוד ובעלת מראה ספורטיבי, רזה ומעורר קנאה שהשיגה בעמל ויזע אחרי הפרדת חלבונים ופחמימות מפרכת. היא מייצגת בפאנל את אלו שלא ממש שותות אלכוהול בגלל מקדם בחילה גבוה, ומקסימום תמצאו אותה שותה קלואה עם חלב או איזה יין, וגם זה בשביל העוונטה. בשביל הנפש והריאות אגב, היא מעשנת בשרשרת הרבה מאוד ווינסטון לייט. היא שנונה וחדה כתער, המילים שלה מסודרות באופן שכאילו נכתבו מראש, והיא יכולה לשכתב כל דבר שנאמר או נכתב ­ מפרסומת לביסלי ועד קמפיין בחירות. הגבר האידאלי של אליען הוא בחור חכם ומבריק, גאון ממש. המראה שלו לא כל כך חשוב, או כדבריה "לזכותי ייאמר שמגוון הגברים בחיי לא ענה על קריטריון של 'להיראות טוב'. אף אחד מהבחורים שלי לא התאים לי או דמה למשנהו מבחינה חיצונית. אפשר להגיד שאף אחד מהם לא היה מישהו שהיית יוצאת איתו לרחוב וקולטת ששיחקת אותה, אבל אני בהחלט הרגשתי ששיחקתי אותה". רונית אבנר, 30, היא מנכ"לית שיווק בחברת "הכרם" שמייבאת לארץ בין היתר את אבסולוט, קמפרי, ארטיק, דובונה, גלנפידיך ועוד אינספור יינות ומשקאות אלכוהוליים. רונית היא פצצת­על, ממש הקלישאה של סרטי ג'יימס בונד: גבוהה, רזה, עם מראה שיכול להרוג. היא נשואה ובעלת שני ילדים, מהמעצבנות האלה ששום לידה לא ניכרת בגופן הדוגמני. ואם זה לא מספיק, אז יש לה ג'וב שווה ביותר, ובכלל, החיים שלה נראים כמו שייט תעו נוגות עם כוס קמפרי. היא בעלת חיישני אלכוהול מפותחים יותר מרוב האנשים בארץ, והיא מאתרת מקילומטר את הגברים השווים, לפי מה שהם שותים ואיך שהם יושבים עם המשקה שלהם. היא יודעת לשתות מתוקף תפקידה והרבה, אבל בלי להשתכר. וכך גם הגבר המועדף עליה, או כדבריה "אני אוהבת גברים אניני טעם, זאת אומרת גברים ששותים כי זה טעים להם ולא כדי להשתכר. הגבר שהכי אמשך אליו יהיה מישהו שיישב על הבר וישתה וויסקי מאלט, שנחשב בעיני הכי טוב, או קמפרי שזה המשקה שלי והוא גם נשי וגם גברי ובעל טעם נרכש. אני אוהבת גברים מרשימים ומתוחכמים". ובכן, כשהמטרה (תזכורת: לטחון עד דק את כל הנוגע לסקס, נשים ואלכוהול) לנגד עינינו, ישבנו ארבעתנו ב"אינקה בר", בר הסיגרים של מלון דיוויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, כשאנחנו מפונקות שיא בשלל משקאות ומזון גורמה. כל מה שהיה חסר זה שיבוא מישהו ויספק לנו פוט מסאז', כי נטל הלק על הבהונות באמת כבד, במיוחד כשמשימתנו היא לבחון את מגמת הספירט אצל בנות מיננו. "אם אני יושבת לבד באיזה בר, ומזמינה מרטיני יבש וקר, אל תהיה כל כך בטוח, שאתחלק לך לפה כמו דג מלוח" (להקת בלאגן) "ובכן בנות", פתחתי במשימה, "מתברר כי בעקבות הסדרה 'סקס והעיר הגדולה' נשים נגנבות על כל מה שנראה טוב בכוס משולשת, ורצוי שזה יהיה קוסמופוליטן לנגזרותיו השונות. אתן קולטות שיש מגמת עלייה בשתיית אלכוהול אצל נשים?". רונית: "כמובן. הגישה אצל נשים מאוד השתנתה. אם לפני 15 שנה נשים היו שותות יין אמרלד ריזלינג חצי יבש או ג'ין טוניק פשוט, כיום הן שותות מותגים. נשים היום יודעות מה ההבדל בין וודקה לוודקה קוראנט, הן יודעות להבחין בין סוגי וויסקי שונים. ועדיין, נשים ככלל אוהבות משקאות יותר קלים כמו דאקירי ומרגריטה, ובקיץ משקאות על בסיס טרופי: קיווי, קוקוס, ליצ'י, פסיפלורה". אביבית: "בעיני פסיפלורה זה פרי מיותר". אליען: "נראה לי שתל אביב היתה חייבת את הפרי הפלצני הזה הקרוי פסיפלורה, החברות שלי שותות את המשקה הזה, זה ממש טרנד תל אביבי כזה, כמו עוד מגוון פלצנויות". אביבית: "אצלי חברות לא מתקבלות למועדון אם הן לא יודעות לשתות וויסקי נקי. ליסה, מה המשקה שלך?". ליסה: "מרטיני ביאנקו, שאני שותה כבר הרבה שנים. אני מתחילה במרטיני ומשם ממשיכה הלאה. אני יושבת על שתייה בברים ונהנית מוויסקי לסוגיו כמו רד לייבל, בלנטיין וכדומה". אביבית: "מה האלכוהול עושה לנשים? אותי הוא עשה מאוד חרמנית וגרר אינסידנטים מביכים לא מעטים, לכן עכשיו הפניתי אותו לאפיקי אגרסיביות ואלימות עצורה. לארה קרופט סה מואה, אל תיגע פן תיפגע. לא מזמן יצא לי לזרוק בקבוק על מצלמה נסתרת של אחד מהבנקים בעיר, וזה היה סופר קול". ליסה: "קל יותר להשיג גבר כשאת יושבת על הבר?". רונית: "זה מאוד פשוט להשיג גבר על הבר. הם נמשכים כמו שוורים לנשים ששותות משקאות אדומים וסקסיים". אליען: "חבר טוב שלי אמר לי שהדבר הכי מושך זה בחורה לבד על הבר עם משקה אדום, וזו עובדה. בגלל זה אני מזמינה הרבה קרנברי, אף אחד לא יודע שזה בלי אלכוהול". אביבית: "חוץ מאדום, מה עוד טרנדי?". רונית: "בצמוד לטרנד הקובני והלטיני ששולט בעולם, יש משקה מאוד טרנדי שנקרא מוחיטוס". אליען: "נו באמת, אני דרום אמריקאית במוצא ואני הכי אוהבת את הדברים האלה, אבל בחייאת, כל מה שעולה לי בראש ממוחיטוס זה מוחטה. מה זה מוחיטוס?". רונית: "זה משקה שדומה לקפיריניה וזה על בסיס רום". ליסה: "בעיני זה דבילי שאנשים שותים לפי טרנדים. זה כמו סיגריות, זה משהו שאתה קשור אליו שנים ולא בוחרים את זה לפי אופנה". אליען: "אני מאוד מעריכה אנשים שמבינים באלכוהול וזה סימן לסוג של אנינות, אבל גם שם אתה מרגיש לפעמים כמו באופנה, שהעיסוק הוא שטחי. לדוגמה, הכרתי שלושה בחורים שנורא הבינו באלכוהול ואף אחד מהם לא היה מציאה גדולה במיטה". אביבית: "אצלי זה בדיוק ההפך. אף אחד מהבחורים שלי לא מבין באלכוהול ורובם לא שותים בכלל. יש להם מניירות נשיות, הם יותר רזים ממני ובשל כך הקיבה שלהם גם לא ממש מעכלת אלכוהול. רובם מסוממים, אבל אלכוהול זה לא בשבילם. הביצועים שלהם, זה באמת משהו שתלוי בסוג הסם". אליען: "עזבי סמים. מה שותים בבליינד דייט?". ליסה: "אני לא יודעת, כי אני לא עושה בליינד דייט". רונית: "דאקירי. זה לא מחייב". ליסה: "בעיני יינות זה משהו יותר מחייב שמתאים לקשר יותר מעמיק, ולא לדייט ראשון". אליען: "כשמגיעים לשלב הכי טבעי של 'מה את שותה?', אני עונה כמו שריף גודמן בזמנו 'כוס חלב', או גג 'דאייט קולה'. ואז מתחיל שלב ההסברים המעיק". רונית: "אני מצד אחד לא מנסה להוכיח פמיניסטיות בזה שאני אשתה ייגרמייסטר או ו ויסקי, אבל מצד שני הבחירות שלי הן לא בנאליות ואני בוחרת תמיד משהו ברמה של קמפרי דובנה או אמרטו, וביינות ריואחה אלטה. אלכוהול בעיני היום מקדם יפה את השיוויון בין גברים ונשים. נגמרו ימי הפיזאנג והבלו קירסאו שנשים היו לוקחות מהבר רק בגלל הצבע". אביבית: "גבר שמבין באלכוהול עושה לכן את זה?". אליען: "יש הרבה גברים שעלק מבינים באלכוהול, ובכל זאת יבקשו את הלזניה שלהם מוקרמת ויחשבו שסושי ירקות זה הכי מושלם. כלומר התחכום הוא אף פעם לא תחכום מושלם". ליסה: "אין פה שום תחכום. יש שכבה נורא דקה של אנשים שמבינים ממש באלכוהול, וגם הם פלצנים ולא מבינים שום דבר. ואם הם כבר מבינים, אז הם עושים את זה באופן מאוד לא אנין. תחכום הוא עניין של היסטוריה, וההיסטוריה של האלכוהול בארץ היא קצרת מועד". אליען: "אנשים ששייכים לשכבה סוציו­אקונומית גבוהה עדיין יצרחו בדיוטי פרי 'תביא את השיבאס'". ליסה: "בעיני זה כבר ממש הפך לסלוגן של הישראלונה". אליען: "מה שמעצבן אותי זה העמדת הפנים, ובגלל זה אני נכנסת לחנויות יין עם פרצוף, חיוך ודווקאיות. כי באמת, מה הם משחקים אותה? יש אולי מאתיים איש שיכולים להבין על מה מדובר וגם הם מגמגמים". רונית: "אני לא מסכימה, בנושא היין את לא מאמינה איזה קדמה יש". ליסה: "אבל כמה שהם מגלים תחכום, הם מגלים תחכום שהוא לא טבעי". אביבית: "אז איך פתאום שכבת פצצות­על מתוחכמות, ממש כמונו, העלתה על נס משקה פלצני כמו קוסמופוליטן?". אליען: "קוסמופוליטן הוא משקה נורא מגעיל ונורא משמין, שרק מצטלם נורא טוב. אני בכלל חושבת שחלה אינפלציה מיותרת בחשיבות שלו, בערך כמו האינפלציה שחלה בחשיבות של 'סקס והעיר הגדולה'. אני רוצה להבין: איך קרי ברדשו, אשה ששוקלת להערכתי 20 קילו, שותה קוסמופוליטן אחד אחרי השני, כשכולנו יודעות שלאלכוהול יש ערך קלורי די גבוה?". רונית: "נו, מה עדיף, שהיא תשתה בירה עם מטוגנים? זה גועל נפש". אביבית: "אני דווקא אוהבת בירה בקיץ, אבל זה עושה בטן ונורא משמין. אז אני אומרת: לכו על האופציה הרוסית ­ וודקה". ליסה: "למה לכן למצוא היגיון בסדרה ששמה על השולחן דברים שאין להם שום אחיזה במציאות, אבל נותנת תחושה שאם תתאמצי את אולי תראי כמוהן?". אליען: "אם הולכים לישראלית המצויה ומנסים למצוא לה אפיון בקו של הסדרה, אז היא בכלל לא קר י. במקרה הקיצוני היא מירנדה". אביבית: "בעיני המצויה היא פרחה כמו סמנתה, רק בלי התחכום, ואף הרבה יותר קיצוני מזה". ליסה: "לדעתי היא שרלוט או מירנדה". אליען: "הישראלית היא הכי שרלוט ומירנדה. היא רוצה להתחתן כמו כולם ולא בא לה לשתות אלכוהול, אבל היא שותה בגלל הנסיבות". רונית: "לדעתי היא ארבעתן ביחד. היא רוצה לטעום מהכל, כולל כל המשקאות". אביבית: "גם הישראלית וגם קרי הן בעיני לא מודל לכלום. שתיהן משעשעות אותי באותה מידה". אליען: "תסתכלו על קרי ­ היא לא אמיתית, היא אף פעם לא מקיאה, לא מובכת, לא שיכורה יותר מדי, ואפילו הפאשלות שלה חינניות. בחיים זה לא ככה: את מסריחה מהבית שחי, מהפה, מקיא ואומרת דברים מביכים נורא. זה אסקפיזם ואין בזה דבר רע, אבל עדיין אף אחד לא מצליח להביא את עולמה של הרווקה בלי להיגרר לסלפסטיק ולשטויות". אביבית: "אסקפיזם אצלי זה דרך אלכוהול. לא קורה לכן שאתן נכנסות לבר עם חברות כדי לדפוק את הראש?לי היו את הבילויים הכי היסטריים עם חברות ואלכוהול, כולל סטריפטיזים חלקיים. מי יכול על שלוש חתיכות חשופות חלקית עם אפיל של דג חרב, אה? מה לדעתכן האפיל של אשה שמזמינה אלכוהול נקי על הבר?". אליען: "אני מסתובבת עם חברות שמתחברות לקטע הגברי של האלכוהול הנקי, והן מסתמנות כנשים יותר מסוכנות ויותר אגרסיביות. אני בעיקר מתקשה לעקוב אחרי אופנות האלכוהול, אני חושבת שגם אם נורא מתאמצים קשה לקלוט מה עכשיו הכי טרנדי. קשה לדעת מה נכון להיראות איתו, איזה וויסקי להזמין ואיך הוודקה צריכה להיראות". אביבית: "יש דברים שהם עניין של מסורת עתיקה. אותי תמיד תמצאו עם וודקה סטוליצ'נייה או אבסולוט לסוגיו, ובמקרה של וויסקי ­ ג'יימסון או ג'ק דניאלס". רונית: "התרבות היום היא תרבות של טייק אווי. אנשים מבלים בארבעה מועדונים באותו ערב ובללכת מבר לבר. וויסקי זה דבר שלוקח זמן לשתות אותו וצריך גם אווירה מסוימת. אנשים שרוצים מהר מאוד לתפוס ראש שותים וודקה". אליען: "וודקה רד בול זה המשקה שחלה בו האינפלציה הכי קיצונית, בגלל המכירה המטורפת במועדונים. אני מכירה הרבה אנשים שמספרים שבמקום לקחת אקסטזי הם שותים כמה וודקה רד בול וזה מסדר אותם". אביבית: "בתור בן אדם שבאמת ניסה הכל אני לא מבינה על מה מדובר. וודקה רד בול זה משקה למי שלא מבין באלכוהול, ואין לזה שום השפעה עלי מלבד הטעם התרופתי האהוב עלי". אליען: "התסכול הגדול של חיי זה זה שאני לא מצליחה לשתות אלכוהול. מילדות, בכל פעם ששתיתי זה נגמר רע". אביבית: "אבל אלכוהוליסט מנוסה יודע שגם אם בכל פעם זה ייגמר רע, הוא יחזור לזה. אין מסעדה בעיר שהאסלה שלה ואני לא מיודדים היטב". אליען: "אני פשוט לא הצלחתי להגיע לשלב הזה. אני יוצאת עם חברים, כולם שותים והכי נהנים, ואני נורא רוצה לשתות, זה לא שאני לא רוצה, אבל יש איזה שריר מקובע של הטעם החריף הזה של האלכוהול שמתפשט לך בפה ואתה נרתע ממנו. נהיית לי מזה פריחה, אני מקיאה, אני מאוד לא אלגנטית וזה מאוד מפריע לי". אביבית: "גם אני הייתי מקבלת פריחה משלוק של וויסקי, עד שבצהרי יום חופשי יחסית ישבתי אצל חבר וראינו את הסרט 'ארוחה עירומה'. ירדתי על חצי בקבוק ג'ק דניאלס ומיד אחרי הסרט הסתובבתי שיכורה בשינקין. הרגשתי קרובה לוויליאם בורוז וזה היה ממש פיוטי בעיני, כי במצב כזה באמת לא אכפת לך מה יגידו". רונית: "היתקלות שלי עם אלכוהול הרבה יותר מינוריות. אני הולכת לברים, אבל כדי לצאת. לשתות זה פועל יוצא של היציאה. קורה לי לא מעט שאנ חנו מארחים לקוחות חשובים, שותים משקאות שונים עם כל מנה ואחר כך כל מה שבא לי זה להשתטח על הרצפה ולהירדם, אבל אני מאפסת את עצמי. נשים היום יוצאות כדי לדפוק את הראש, זו עובדה". אליען: "נשים שהולכות להוציא את זעמן בבר ולדפוק את הראש באלכוהול זה משהו שנראה לי מאוד רומנטי. אני סתם נכנסת למיטה ומרחמת על עצמי, ושום דבר לא רומנטי בזה. אם ישברו לי את הלב ואני אשתכר אחרי עשרים אלף דרינקים, אז אני אפגוש בחור בבר ובמקרה הכי גרוע אני אזדיין איתו, ואז אני אקום בבוקר ויבוא לי למות פי עשרים ממה שרציתי קודם לכן". אביבית: "לי היו כמה תקלות כאלה שאחריהן רציתי להקיא מעצמי, אבל אני לא בן אדם של סטוצים ולכן פשוט כפיתי על עצמי צום חברתי ועברתי לשלב המנזר. הדבר המועדף עלי כיום הוא להשתכר בחברת עצמי, ורצוי עם ספר טוב". רונית: "לא קורה לכן שאתן לא נרדמות ושותות דרינק לפני השינה? לי זה קורה. חוצמזה, אחרי דייט גרוע מומלץ לשתות שוט של וודקה, כמו תרופה מהירה, וללכת לישון". אליען: "לי זה ממש לא עדיף. אני בעד ויברטור באופון עקרוני, זה לא מזעזע אותי, שום דבר לא מזעזע". אביבית: "אותי זה דוחה. אני בעד סקס קשה וטוב בלי עזרים, ואני לא מחזיקה דברים כאלה אצלי כי אני בקושי יודעת לדחוף טמפון, אז איך אני אתמודד עם דבר כזה? חברות שלי משתמשות, בנים קנו לי, אבל אני בעד הדבר האמיתי". אליען: "לי יש בבית, אבל אני לא יודעת איך מפעילים אותו". אביבית: "תגידו, מה המשקה הכי מחרמן?". ליסה: "הכי מחרמן זה וויסקי, הוא עושה אותי פחות קפוצת תחת". אליען: "אין לי מה להגיד בגלל שאני לא שותה, אני בעמדת החנונה. כדי שיהיה סקס, האלכוהול הוא קטליזטור, אבל הוא גם די טריקי. גבר שותה כדי להשתחרר וכדי להפיג את המתח המיני, אבל אז האלכוהול מגיע בצורה כבדה ואתה מפתח נטיות לאלימות ובולבול שלא מתפקד". אביבית: "אני בעד אלימות, איכשהו אני יודעת להתמודד עם תוצאות של וודקה לסוגיה בצורה הטובה ביותר. אפרופו כלי שלא מתפקד ­ האם נכונה האגדה שגברים ששותים אלכוהול לא מתפקדים במיטה?". ליסה: "לא שמעתי על זה משום שאני לא מתרועעת עם אלכוהוליסטים, זה מסריח נורא". אליען: "גברים ששתו הרבה באותו ערב, פעמים רבות כשלו להם בין הסדינים. זה היה מבאס למדי ולא חשבתי שעלי לסבול בגלל האימפוטנציה שלהם, בייחוד שא ני לא זו ששתתה. כמובן שצעקתי עליהם. אובר שתייה גורמת לחוסר תפקוד, ואז הכל מתחרב. אלכוהול יכול באמת לעשות גברים דוחים, גבר ששתה יותר מדי פיו מדיף ריח של עשרות סוגי אלכוהול, דיבורו כבד והוא נתלה עלייך כמו קולב, זה הטרן אוף הכי גדול בעולם. אני בכלל לא מבינה מה זו האינטימיות הפתאומית הזו? מה הוא נתלה עלי? אני נותנת לו לראות אותי מורטת שיער מהרגליים? לא. אז שיניח לי. באופן עקרוני אין לי בעיה עם גברים ששותים, כל עוד הם לא הופכים לסמרטוטי אלכוהול". ליסה: "היום זה כבר מאוד לא לעניין בעיני להחזיק וויסקי על הבר ולעשות לי עיניים, כי אז זה אומר שהגבר הזה בטווח הגילאים של בין 70 למאה, וזה נורא סבנטיז לשחק אותה ג'יימס בונד. חוצמזה, איזה גבר כזה את פוגשת במציאות? הפעולה שלי בבר מסתכמת בלשתות, אני ממש לא רוצה שיתחילו איתי שם. איתי עדיף שיתחילו ליד הסופרפארם, יותר הגיוני. גבר שאני ארצה באמת, אני אנקוט כלפיו בטקטיקת ההתעלמות כדי שאחר כך הוא ירוץ אחרי. זו הטקטיקה שהכי עובדת". אליען: "בבר לא קורות לי סיטואציות עם גברים משום שאני לא רואה אף אחד בלי משקפיים, ולכן אי אפשר בכלל ליצור איתי מ גע עיניים. משקפיים לא נראים לי בשביל בר, כי זה מחזק את אפיל הקלמזיות שלי. בנוסף, לא מתחילים איתי בבר כי מפחדים ממני ונראה לכולם שאני סנובית בגלל הגובה". רונית: "אני לא מעורה כל כך בחיי הבליינות בגלל שאני נשואה, אני שותה יותר בקטע גסטרונומי. אני לא הולכת לשתות לשוכרה, אבל אני שותה עד שזה עושה לי נעימי כזה, ואני מעריכה את האנינות שבזה. ושוב, כל דבר במידה. אני לא אוהבת או נמשכת לגברים שיכורים שנודפים אלכוהול, יש הבדל בין גבר ששתה טיפונת לבין שיכור, יש סקסיות בטעם של אלכוהול מהפה, אבל לא צריך להגזים". אביבית: "הגבר שאני אקח מהבר תמיד ישתה וויסקי או וודקה. איזה גבר אתן תעדיפו על הבר?". ליסה: "אני לא מתעסקת עם אנשים ששותים. כל דבר שמדיף ריח רע לא מתקרב לרדיוס שלי, מעמבה ועד אלכוהול". אליען: "לא יודעת אם לגבי בר דווקא, אבל המיסטר ביג שלי הוא גבוה כי קשה לי עם בחורים שמגיעים לי לחזה. אני אוהבת גברים בגילאי 30 עד 40, משום שאף פעם לא מצאתי שיחה עם בני גילי. כולם חייבים להיות מצחיקים מאוד וחכמים מאוד, כי אם הוא לא יהיה כזה אז אני מיד אבוז לו, ואז הוא מיד בחזקת לא ראוי". רונית: "אמרתי שאני אוהבת אנינות, ולכן גברים עם מאלטים מתוחכמים או קמפרי עם קרח עושים לי את זה". אליען: "ועל איזה תדמית פרסומית אתן עובדות?". אביבית: "אני יכולה להגיד שלא רק שהסכנה והאלכוהוליזם ניגרים ממני, כפי שבוודאי שמתם לב, אני גם מרביצה, נושכת ובכלל מצורפות אלי הוראות אזהרה. לא קם הגבר שרציתי להיות איתו ואפשרתי לו לפסוע אל מפתן ביתי. בכלל, אני חושבת שהפרסומת למי עדן גאונית: להקפיא גברים מסוקסים ולפצוע אותם בדוקרני קרח זה אחלה דיל". ליסה: "אני שומרת על פוקר פייס ונשארת תמיד בסדר, גם כשאני מסטולה. אני פוצה כי המגניבות עייפה אותי. אני אדם עם נתוני פתיחה קטנוניים מאוד ומעצבנים מאוד, וכולם שמים לב לזה. בקיצור, אני אדם קטנוני ומעצבן". אליען: "אני מנסה להתנהל בעולמי בלי שהמגושמות שלי תגרום נזק גדול מדי. לו הייתי יודעת לשתות, או הייתי בלונדינית זוהרת, או מבינה איך העסק של גברים­נשים עובד, אז יכולתי לייצר מניפסט נוקב על איך להתנהג עם גברים או מה צריך לעשות. אבל מכיוון שאני רק מנסה להגיע הביתה בשלום בלי להביך את עצמי יותר מדי, בגלל זה העובדה שאני לא שותה אלכוהול יושב ת עלי מצוין. אחרת היה נגרם נזק גדול מאוד". מי שותה מה "אשה חזקה וגברית תשתה וודקה, והרצינית יותר תשתה וויסקי מאלט שזה סופר סקסי ומשדר כוח וחוזק", מסבירה רונית אבנר, מנכלית שיווק בחברת "הכרם". "הפרחה תשתה וויסקי עם קולה או וודקה קולה שזה עוד יותר פרחי. במקרה קיצוני היא תשתה, עם מטרייה, בלו קירסאו או פיזאנג ירוק. הסולידית תשתה ג'ין אנד טוניק או וודקה תפוזים. הצעירות והבתוליות שותות דאקירי פירות, קוסמופוליטן, קוקטייל מרטיני, או ארטיק שזה וודקה על בסיס פירות קפוא. אפשר גם לשתות, בשביל האפיל, אולד פאשן עם קרח. "כל המשקאות הלבנים כמו ג'ין, ורמוט, טקילות וודקות, הם בעלייה מתמדת. המשקאות החומים כמו וויסקי, ברנדי, קוניאק, הם בירידה. שוק הוודקות לעומת הוויסקי הוא פשוט עצום. זה נובע מהעובדה שוויסקי הוא משקה ששותים לאט ושדורש אווירה מיוחדת. היום, כשיוצאים לארבעה ברים בלילה ורוצים לדפוק את הראש מהר, וודקה היא הפתרון. "בנוסף, אנחנו עדים השנה לתופעה של ירידה תלולה בצריכת המרגריטות, שהן קוקטייל קפוא על בסיס טקילה. ישנה עלייה בצריכת הדאקירי, קוקטייל על בסיס רום בהיר. הסיבה לכך היא המחסור העולמי בטקילה, הנובע מפגיעת מזיקים בצמחי האגבה, שהם חומר הגלם לייצור הטקילה. לכן גם קפצו מחירי הטקילה בעולם".