נכבדי כפר סבא הערבים הישראלים יודעים עברית, לעתים עברית משובחת. הם צורכים תקשורת בעברית ומבינים מה אומרים עליהם. היהודים, לעומתם, אינם יודעים ערבית רוביק רוזנטל 03/08/01 ביום חמישי לפני שבוע נערך כנס רב משתתפים של הפורום להסכמה אזרחית שבחסות סגן שר החוץ מיכאל מלכיאור, תחת הכותרת "מילים טעונות ולשון פוגעת בתקשורת העברית והערבית". הכנס היה מעניין וסוער, ובצד הלשוני עסקו בו פחות ממה שהבטיחה הכותרת. על פי פרופ' גדי וולפספלד מהאוניברסיטה העברית, הבעיה העיקרית אינה הלשון שבה התקשורת משתמשת כשהיא עוסקת בערבים, אלא הנושאים, שרובם הגדול עניינם קונפליקט לאומי או פלילי, אבל הם מורחקים מהדיון ה"נורמלי" ומהדיווח בנושאי אדם וחברה. העובדה שריחפה מעל כל הדיון היתה בלתי שנויה במחלוקת: הערבים הישראלים יודעים עברית, לעתים עברית משובחת; הם צורכים תקשורת בעברית ומבינים מה אומרים עליהם. היהודים, לעומתם, אינם יודעים ערבית. תלמידים ישראלים רבים למדו עברית ספרותית, אך משום מה לא נלמדה הערבית הפלשתינית המדוברת בבתי הספר, הערבית הספרותית נשכחת, וכך נחסם השיח הישיר מהכיוון היהודי לערבי. פרופ' מרדכי קידר מאוניברסיטת בר­אילן דווקא יודע ערבית היטב, והביא ­ בצורה חד צדדית משהו ­ סדרת ביטויים תקשורתיים קשים מהעיתונות הערבית, ועל כך אמר סאלם ג'ובראן: "חבל שאתם ל א יודעים ערבית, ואתה, פרופסור, חבל שלמדת אותה".פרופ' מוטה קרמניצר ציין שכמעט לא הגיעו תלונות למועצת העיתונות שהוא נשיאה על ביטויי גזענות נגד ערבים. לטעמי הדבר אינו מקרי. התקשורת הישראלית המרכזית מופנית ביסודה ליהודים, ובכך היא משתתפת מבלי דעת בהדרת הערבים מן ה"ישראליות", אך הדבר אינו מתבטא דווקא בביטויים גזעניים ישירים. כאן התקשורת מהווה דווקא כלי חשוב בניקוי השפה בכל מה שקשור בגזענות ישירה, והדבר בולט גם בחשיפת ביטויים גזעניים נגד ערבים ואחרים, כמו במקרים של עובדיה יוסף, פיני גרשון ואורי אור.ביטויים המציגים את החברה הערבית כחברה שונה ופרימיטיבית קיימים, אך השימוש בהם אינו רב. הביטוי "נכבדים" לציון מוכתרים וראשי חמולות אינו נפוץ היום, ועל כך סיפר דני רובינשטיין שבאחד ממאמריו כתב בהלצה: "ראשי הציבור בקלקיליה ביקרו אצל נכבדי כפר סבא". למותר לציין שהמשפט לא הופיע כך בעיתון. רובינשטיין הזכיר את המונח שב"חים, הנהוג היום כלפי פלשתינים השוהים שהות בלתי חוקית בישראל, וסיפר שבארצות הברית ביטוי כזה מעורר התנגדות, מפני שהוא קושר את המיעוט לפעילות פלילית. שם אין לקרוא למהגרים "לא חוקיים" Illegal Immigrants() אלא "אנשים ללא תעודות" Undocumented People(). מילים שונות כמו "בני מיעוטים", "כפריים" או "מקומיים" קיבלו נופך גזעני, והיום נהוג להתמקד בציון מקום המגורים המסגיר בדרך כלל את המוצא. לא רוצים לומר שנהג שגרם לתאונה הוא בדווי, ולכן נאמר שהמכונית "יצאה מרהט".לוטפי משעור וזוהיר אנדראוס, שניהם עורכי עיתונים בערבית, הביאו דוגמאות מאירועי השנה האחרונה לאפליה בין יהודים לערבים, מה שמשעור קורא "גזענות יצירתית". מה שאצל היהודים הוא "הפגנות" נקרא לגבי הערבים "מהומות", והמפגינים הם "מתפרעים". ערבי שמת בנסיבות לא טבעיות "נהרג", יהודי "נרצח". החיילים הישראלים "נחטפו" בהר דב, דיראני ועובייד "הובאו" לישראל.סלאם ג'ובראן הביא דוגמאות משעשעות ומרגיזות של גזענות "מעודנת", כמעט לא מודעת. הדוגמאות ישנות משהו: "היא נראית כמו סטודנטית רגילה מבית טוב, אך למעשה היא סטודנטית ערבייה מהכפר טייבה" (ידיעות אחרונות, 9.7.94). "למרות היותו כפר מוסלמי, יש לג'ת מסורת חינוכית ארוכת ימים" (הארץ, 8.9.87). "פעמים רבות אנו מתקשים להבחין בהם כי הם מדברים, נראים ומתנהגים כמונו " (הארץ, 28.8.85).לעומתו היה אורי אליצור נחרץ. הגיע הזמן, קבע, לא להתבייש בשתי מילים ששכחנו: "יהודי" ו"ערבי". לא שכחנו, אורי, איך אפשר לשכוח? בוא נעזוב באמת את המונחים המיושנים "אזרחי המדינה", "בני אדם", "תושבים" או "גברים ונשים", ונזכור שלכל אחד מאיתנו מוצמד בראש ובראשונה תו לאום. שכן הבעיה אינה גזענות בשפה, הבעיה היא הניכור העמוק בין שני חלקי החברה הישראלית, שהשפה המשותפת להם, העברית, לא הצליחה לצלוח. מילון בחרוזים הוצאת הקיבוץ המאוחד הוציאה מילון לילדים בחרוזים מאת אהוד מנור וצפורה שפירא. לצד מילון אריאל המלא והסיסטמטי, המיועד לילדים, מילון מנור הוא כלי ידידותי ומרהיב. בכל דף פרוש ציור גדול של פפי מרזל שהוא מעין חידון שיש לגלות בו את המילים המופיעות בדף. לרוץ ולקנות. פצצה אקדמית רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון, כותבת: "בעניין תשובתך לקורא יובל בעניין צורת הנסמך של "פצצה", אני מוצאת לנכון לעדכן אותך בהחלטת האקדמיה ­ החדשה יחסית ­ בנוגע לנטיית השמות במשקל פעלה. אני מביאה כאן חלקים נבחרים מן הכלל השלם:"משקל פעלה. נוטה בדרך כלל בקיום הקמץ. למשל: כפפה ­ כפפת, פצצה ­ פצצת. בהערה נספחת נאמר כי את השם פצצה אפשר להטות גם בביטול הקמץ, כגון פצצת, פצצותיהם. בהמשך הכלל נמנים כ­40 שמות הנוטים בביטול הקמץ, רובם ככולם שמות שנטייתם במקרא. ההחלטה התקבלה בשנת תשנ"ה­תשנ"ו בעקבות בקשת חבר ועדת הדקדוק של האקדמיה לשקול מחדש את נטיית המשקל הזה, לאור נטיית הדוברים להעדיף את הצורות בקיום הקמץ".תודה למזכירה המדעית רונית, שמחתי לקלוע לדעת מתקני התקנות, שבחרו במקרה הזה (ומן הסתם במקרים נוספים) ללכת בעקבות "נטיית הדוברים". חמין ברגליים דוד מדר כותב: "הזכרת שהמונח 'חמין' בא מן המשנה, אבל שם אין פירושו טשולנט אלא פשוט 'דברים חמים'. וכך נכתב במסכת ביצה 'החמין טמונין', משמע, מדובר בצורת רבים של 'חם'. ובהמשך אותה מסכת נכתב 'לא יחם אדם חמין לרגליו'. אני לא סבור שבאותה תקופה אנשים רחצו רגליהם בטשולנט". 0 צהריים רחל גבירץ כותבת: "כקוראת מושבעת של המדור שלך, הגיע הזמן שאתייעץ איתך בקשר למשהו שמפריע לי מאוד: הברכה "צהריים טובים". ההיגיון אומר שצהריים, כמו בוקר וערב, הוא יחיד ולא רבים. השאלה, אם כן, מדוע הושרש המונח הזה בקרבנו עד שאפילו שדרני רדיו משתמשים בו? האם זה נכון? האם זהו שיבוש לגיטימי? מה דעתך?".מתברר שבשנים עברו היתה נהוגה דווקא צורת הדיבור שעליה רומזת רחל, "צהריים טוב", והיא מובאת במילון העולמי לעברית מדוברת של בן­אמוץ בן­יהודה, וכמוה "אחר צהריים טוב". במערכון המיתולוגי "יופי נחמה" של שייקה אופיר שרה המקהלה "צהריים בא לעבודה, צהריים בא למנוחה". אלא שבניגוד למקרים אחרים, דווקא הצורה ה"נכונה", "צהריים טובים", נקלטה גם בשפת הדיבור וגם בשפת התקשורת. מכל מקום, אין כל בעיה עם "צהריים טובים"; "צהריים" היא מילה בצורת זכר זוגי, ולכן שם התואר לאחריה יבוא ברבים, בדומה ל"עיניים יפות" ו"נעליים חדשות". יש תחושת אי נוחות מסוימת ב"צהריים טובים", כי כמעט שאין מתייחסים ל"צהריים" כשם עצם עצמאי היכול לשמש כנושא במשפט (בניגוד לערב ובוקר), והוא בא בעיקר בצירופי סמיכות של שני שמות עצם (שעות הצהריים, ארוחת צהריים) או כתיאור זמן (בצהריים, לעת צהריים וכולי). במקרא המילה מופיעה 23 פעמים, ומהן רק פעם אחת היא מופיעה במבנה הראשון, כאשר איש בושת "שוכב את משכב הצהריים", ללמדכם עד כמה עתיקה הסיאסטה (ויש אומרים, שלאפשטונדה). בכל יתר ההופעות במקרא "צהריים" הוא תיאור זמן פשוט.צהריים היא אחת המילים הנדירות שבהן המקרא מביא רק צורה זוגית, וברבדים המאוחרים יותר גזרו ממנה את צורת היחיד. ל"צוהר" במשמעות חלון אין קשר ל"צהריים". בלשון ימי הביניים "צוהר" פירושו בהירות (המזכירה את "זוהר"), ובשפה המודרנית פירושה "זנית", מונח מתחום הגאוגרפיה ותורת האקלים. בשפת הדיבור, "צהריים" הפכה תרגום כמעט רשמי Lunch"­ל"; ניפגש לצהריים, איפה אוכלים צהריים, או מה יש לצהריים. ונקנח בע' הלל, מתוך "מרפסות" שבפי להקת החמציצים: "צהרי האחוריים" (צחקוק נבוך ותיקון) ­ "אחורי הצהריים".