"את הנשמה הוצאנו כאן במפעל" פועלי קרית הפלדה בעכו לא ידעו אתמול את נפשם מרוב כעס וכאב * המפעל נסגר והם נאלצו ללכת הביתה יהודה גורן 31/07/01 "מפעל קרית הפלדה בעכו איננו סתם עוד מפעל שנסגר. הוא היה דגל התעשיה של מדינת ישראל וכעת הדגל הזה נשרף ועלה באש ביחד עם 250 משפחות מעכו ומישובי הגליל המערבי", אמרו אתמול פועלים במפעל הפלדה בעכו, שנסגר היום לאחר כ­50 שנה בגלל חובות כבדים שהגיעו ל­400 מיליון שקל."31 שנה אני עובד במפעלי הפלדה בעכו", סיפר חנניה לוי, בן 50, נשוי ואב לשמונה. "כשהגעתי לכאן היינו 1,000 עובדים ועבדנו קשה מאוד."עבדנו אז בידיים, לא כמו היום שמכונות עושות חצי מהעבודה. עבדנו עבודת פרך, לפעמים ליד תנור עם 1600 מעלות צלזיוס. עבדנו משמרות, חגים ולילות. את הנשמה הוצאנו כאן במפעל, שהיה ספינת הדגל של התעשיה בארץ, והיינו מאושרים. אני לא יודע מה יקרה עכשיו ל­250 המשפחות שלנו".יוניס פהמי, בן 40 מג'דידה שליד עכו, קבלן מסגרות שטיפל באחזקת המפעל בשמונה השנים האחרונות, אמר אתמול: "מ­17 פועלים שהיו לי נשארו שבעה ועכשיו כולנו הולכים הביתה. יש לי ארבעה ילדים ואשתי לומדת מזכירות רפואית. אני על הפנים ועוד חייבים לי מהמפעל 168 אלף שקל". "ההפגנות והדמעות לא עזרו" מפעל קרית הפלדה, שבשליטת קונצרן כור, כרע תחת ההפסדים האדירים שצבר בשנים האחרונות. המפעל עוסקת במיחזור גרוטאות מתכת, ייצור, עיבוד ומכירה של ברזל לבנייה בשוק המקומי ובשטחים. זמן רב הוא סבל מירידה חדה בפעילות, שנבעה בין היתר מהמיתון המתמשך במשק, מתחרות קשה בייבוא פלדה ומירידת מחירים.כבר בשנה שעברה הגיש המפעל בקשה למתן צו להקפאתת הליכים וכינוס אסיפת נושים. בסופו של דבר מונה לתשלובת מפעיל נאמן, עו"ד אילן שביט. לפני מספר חודשים נוכחה השופטת המחוזית בחיפה, בלהה גלאור, כי מדו"חות כספיים שהוגשו לה על­ידי עו"ד שביט, עולה שאין סיכוי להמשך קיומו של המפעל כעסק חי, והיא החליטה להביא לסיום הקפאת ההליכים. המשמעות היתה שאין מנוס מהליכי פירוק המפעל מתחילת חודש מאי.מאז ניסה אשר שמואלי, יו"ר ההסתדרות החדשה בגליל המערבי, לפעול בקרב שרי האוצר, המסחר והתעשיה, והעבודה כדי לשנות את רוע הגזירה. לפני חודשיים הוא אף פרץ עם עוד פועלים מקרית הפלדה למשרד האוצר. "גם זה לא עזר וגם לא ההפגנות והצמיגים השרופים והדמעות", אמר אתמול שמואלי. "ממשלה באה וממשלה הולכת ובשם הגלובאליזציה השרים הורסים את המדינה. מביאים מטורקיה פלדה במחירי היצף ההורסים את התעשיה בישראל."אבל הטורקים אינם טיפשים", הוסיף שמואלי. "בעוד שלושה חודשים הם יעלו את מחיר הברזל בעשרות אחוזים ולישראל כבר לא תהיה ברירה אלא לשלם את המחיר שקבעו הטורקים, כי מפעלי הפלדה בעכו כבר לא יהיו. אנחנו ניצבים בפני אינתיפאדה חברתית קשה, שהאינתיפאדה של ערביי השטחים תהיה אפס לעומתה". "אין לנו צ'אנס בחוץ" מרדכי אלמוזלינו מעכו, עבד 25 שנה במפעלי הפלדה. "שר האוצר דפק אותנו", הוא אמר אתמול בכאב. "עזבו אותי מפוליטיקה, זו הפרנסה שלי. תראו לי עוד מפעל פלדה אחד בעולם שנסגר. חמש שנים אני מנהל עבודה ומשתכר 27 שקל לשעה והמנכ"ל 98 אלף שקל בחודש".מרסל אדרי, השקיעה 24 שנה מחייה במפעל. אתמול היא אמרה במרירות: "השרים וכל יתר הפונקציונרים במדינה דואגים רק לכסא ולפנסיה השמנה שלהם. גם המנהלים אצלנו דאגו לעצמם וניהלו ניהול כושל את המפעל על הגב הכפוף שלנו".לשמואלי אין עכשיו על מה לחשוב אלא על הבעיה לאיכות הסביבה שעלולה להיווצר עם כמויות הגרוטאות שנשארות. מה יעשה כעת השר צחי הנגבי עם חצי מיליון טון פסולת ברזל, מכוניות וגרוטאות מתכת שונות, שמדי שנה מובאים לקרית הפלדה מכל רחבי הארץ? היכן הוא יניח את הכמות האדירה הזאת?", שאל שמואלי.אתמול, על רקע הסגירה ואובדן הפרנסה, הבעיה הזו לא הטרידה את שמואל זגורי, העובד 25 שנים במפעל, ארמונד דיין, 25 שנים, סעיד מזן, 23 שנים וגבי אלחרר, 10 שנים במפעל. מחשבותיהם התמקדו בשערים הנעולים שיראו החל ממחר. "בחודשים האחרונים קיווינו שבכל זאת הממשלה, ובעיקר משרד האוצר, יצילו את המפעל המיוחד הזה", הם אמרו. "אנחנו עדיין משוכנעים שיזם פרטי יוכל להרים את המפעל הזה ולהצליח בגדול."הבעיה הגדולה היא שלרוב העובדים המפוטרים אין צ'אנס לעבודה בחוץ, גם בגלל מצב המשק והאבטלה, גם בגלל גילם וגם בגלל שאין לנו מקצוע פרט למה שעשינו במפעל הפלדה, וזה לא הולך בשום מקום כמעט. אנחנו נקבל 70 או 90 אלף שקל פיצויים, הוותיקים מאוד אולי 140 אלף שקל, ועם הסכום זה נצטרך לחיות עוד עשרות שנים". מק,ליד הצפון בקשיים "מה שקורה היום בעכו ובגליל המערבי הוא בגדר אסון", אומר אשר שמואלי, יו"ר ההסתדרות החדשה בגליל המערבי. יש לנו היום בעכו 11 אחוז אבטלה עם 2,000 מובטלים ובקרוב יהיו 13 אחוזים בגלל תוספת של 240 מפוטרי מפעלי הפלדה."מצב המפעלים אצלנו הוא בכי רע: קרית הפלדה ­ נסגר היום, צינורות המזרח התיכון ­ נסגר. רמי קרמיקה ­ פיטר 80 עובדים, נעמן ובתי גלרון ­ נסגרו. כולם בעכו. גם טמבור בקשיים ורוצים לפטר 60 מתוך 400 עובדיו. מפעל פרוטרום גוסס וגם המפעל לשימורים מן נמצא במצב אנוש."אם שלושה שרים, האוצר בראש ובראשונה, התמ"ס ואיכות הסביבה היו מתרצים, היה ניתן לפתור את הבעיה. אם השרים היו מטילים היטל קבוע על יבוא הברזל, בעיקר מטורקיה, אבל הטורקים איימו שאם זה אכן יקרה הם יפגעו בהזמנות ועיסקאות מהתעשיה הצבאית והאווירית בסכומי עתק", אומר אשר שמואלי.כמו עכו גם הכפר חורפש ספג מכה עם סגירת מפעל הטקסטיל של דלתא בכפר ופיטורי 200 העובדות. הנהלת המפעל עומדת להעביר את המתפרה לירדן, שם התשלום לעובד נע בין 80 ל­100 דולר לחודש, לעומת כ­3,200 שקל שכר בישראל.התסיסה בקרב תושבי הכפר גבוהה. "אם השלטו נות היו מקציבים לנו תקציבים ואדמות להקמת אזור תעשיה בגודל שאינו עולה על 10 אחוז מגודל אזור התעשיה בתפן, היינו יכולים להעסיק בין 10 עד 15 אלף בנות וחיילים משוחררים מהכפרים הדרוזים שבאזור", אומר סאלח סאעד, יו"ר ההסתדרות במרכז הגליל.בשנים האחרונות נאלצו כ­1,500 בנות מחורפש ומכפרים דרוזים סמוכים לחזור לבתיהן, לאחר שפוטרו ממפעלי טקסטיל שגם הם הועברו לירדן.בימים האחרונים, אומר סאלח סעיד, מתקיימות התייעצויות עם ראשי הרשויות במועצות הדרוזיות בנסיון לתאם הפגנה מול משרד ראש הממשלה בירושלים נגד סגירת דלתא.