מאסטר פיס סיימתי את התואר השני ואיתו, תקופה מיוחדת בחיי. בטח שהתרגשתי, אלא מה דנה ג. פלג 25/07/01 נורא התרגשתי. הרבה יותר משהיה נדמה לי שאני צריכה להתרגש, אבל בסך הכל, לא בכל יום, ולא כל אחת, מקבלת תואר מאסטר. בתולדות האמנות, אם יש לזה משמעות. כמובן שיש לזה משמעות. אחרת לא הייתי מתרגשת כל כך. העובדה היא, שהאוניברסיטה וחקר תולדות האמנות, שני דברים שבעבר שאפתי לעשות מהם קריירה, רחוקים ממני, בדיוק כמרחק שבין תל­אביב לירושלים. זאת אומרת, אולי מבחינת הזמן אין כאן הבדל ניכר (שלוש שנים, או שעה) אבל מבחינה מנטלית, הפער עצום.אבל זהו, שנורא התרגשתי. הרבה דברים עברו עלי שם, הרבה שנים העברתי בין קירות השיש האלה, בין גיל 20 ל­28, בעבודה ובלימודים. שמונה שנים, שהיו נתח ניכר משנות התשעים, הן לא עניין של מה בכך.בשנה הראשונה פשוט ספגתי ידע בתיאבון עצום. בשנה השניה התחלתי לכתוב עבודות, מה שנקרא סמינרים. בהתחלה כתבתי על פוליטיקה, אחר כך על פמיניזם, מאספקטים שונים. כשיצאתי מהארון, התחיל לצוץ העניין שלי בנושאים פחות מקובלים.את אחד הציונים הנמוכים בתולדותי, קיבלתי על עבודה שסירבתי לתקן. הייתי שלמה לחלוטין עם מה שכתבתי, ולא הסכמתי להערות המרצה. זו היתה עבודה על צילומי העי רום הגברי של תמיר להב­רדלמסר, איש אשכולות, שהפך לידיד. בשנה הבאה, נפל לידי כפרי בשל, קורס בנושא חתך: האחר באמנות. לקראת ההרצאה שלי בנושא, בלעתי כמויות עצומות של חומר על נשים באמנות ותפיסות של לסביות ב­500 השנים האחרונות. נכון, דיברתי על תמונות, אבל כשחילקתי את הקומיקס החביב עלי, וכשפירשתי יצירות לפי קודים שמוכרים בקהיליה, אך לא במקומות אחרים, הרגשתי חשופה לחלוטין. המרצה המופלאה שלי שידרה את תמיכתה אלי ממקומה שמאחורי המקרן. חיוכה המעודד ליווה אותי גם אחר כך, כשכתבתי את העבודה. הפעם, הציון היה הולם. הרציתי בנושא גם לפני "העשירון האחר", תא הסטודנטים ההומו­לסבי של האוניברסיטה העברית. ביקשתי במפורש, ששמי יירשם על המודעות.בשנה שאחריה התחלתי לנסוע לתל­אביב באופן קבוע לפגישות שדנו בגיי סטאדיז, תיאוריה קווירית, ונושאים דומים. תחושה דומה, של אופקים אינסופיים שנפתחים בפני, חשתי אולי פעם או פעמיים בחיים. פתאום הכל נראה אחרת לגמרי. לחיים שלי נוסף נופך של פוטנציאל מהפכני. כך בוודאי הרגישו הפמיניסטיות של שנות השישים. פוקו וג'ודית באטלר היו המאורות הגדולים שלי. חשבתי אולי לנסות להמשי ך לדוקטורט בתחום הזה, אבל לאט לאט האוניברסיטה התרחקה ממני. בדירתי התל­אביבית כתבתי בחריצות ובאהבה את העבודות, ולמדתי בשקדנות לבחינת הגמר (ותיקנתי בעצלות עוד ספיח אחד אחרון). ידעתי שהחיים שלי כבר פנו לכיוון שונה, אך בכל זאת רציתי לגמור את התואר, לסגור את הקארמה הזאת, לסיים תקופה. אולי בגלל זה כל כך התרגשתי שם.ומי יודע אילו עוד התרגשויות מחכות לי בהמשך.