הבוידעם שלי יש "בבה" - אין חררה אריה רייכמן 25/07/01 יונתן שנהב, חברי הטוב ביותר, הגיע לגיל שמותר: בגיל חמישה חודשים הוא גאה להצהיר שוויתר חלקית על חלב­אם (למרות האריזה החיננית) ועבר למזון המוצק ­ אם אפשר לקרוא לרביכה הזאת "מוצק" ­ של גרבר, ולמטרנה. מה שהופך את ההאכלה למשימה קלה יותר ­ אבל, איך לומר את זה בעדינות, משפיע בצורה משמעותית על היציאות שלו. מה שמביא אותי לנושא המלבב "היגיינה של תינוקות".לילד יש קיבה, היו אומרים פעם. "אליקו לא ישן בצהרים, ולדניאלה לא היתה קיבה", זה היה נוסח ההודעות שהשאירה המטפלת למחליפה שלה בבית הילדים בקיבוץ. אבל "לצברינו החמודים והעוקצנים" לא היתה שום סיבה להתאונן: לאחר האמבטיה בגיגית הפח ציפתה להם שורה מרשימה של תכשירי טואלטה. "בשביל ילדים ­ אבקה, פודר, סבון, משחה וכל מיני בשמים", בישרו המודעות של "פרפומריק תמרה" וחנויות תכשירים אחרות. "הסבון 'עדין' הוא הסבון המובחר לאם ולתינוק גם יחד", הבהירו מודעות הפירסום של "שמן", שהציפו את שטחי הפרסום של העיתונות העברית כבר בשנות ה­30, מלווים בציורים וצילומים של תינוקות חייכניים. ולמה שלא יחייכו, הטוסיק שלהם הרי נשטף ב"עדין".חברת התכשירים הקוסמ טיים "בבה שופמנ'ס" הלכה על ליין פרסומי אחר: לא סיסמאות, לא צילומים, אלא מכתבים נרגשים ועתירי טקסטים הפונים לאמהות, עם פירוט איכות המוצר, בתוספת של ציטוטים ממכתבי קליינטים מרוצים. דוגמה לטקסט כזה: "הפודרה הנוכרית לא תוכל להועיל לילדים בארץ ישראל, מפני שיוצריה לא התחשבו במחלות­עור הרגילות בארץ אצל ילדים ­ כגון החררה, עקיצות זבובי חול, כוויות שמש וכדומה. שמן זית בתור אמצעי טיפול הוא בהחלט רע, כי הרי הוא מבאיש בחום. וכשהוא נמצא על הגוף, הוא מלכלך את הלבנים, והילד נמצא רטוב, שמן ונודף ממנו ריח לא­נעים. לעומת זאת, יש יתרון לפודרה, סבון וקרם 'בבה שופמנ'ס' ­ השימוש נותן את הבריאות לילד ואת האושר לאם, הבטוחה כי מילאה לגבי ילדה את חובתה כדבעי". ומכתב תודה ל"בבה שופמנ'ס": "הנני מוצאת שהם פרפרטים מצויינים", כותבת מ.ז. מירושלים, "אני בטוחה שהפרפרטים שלכם עולים על תוצרות חוץ הכי טובות". ואילו ד"ר ה. מרעננה שולח מכתב המלצה קריפטי משהו: "אני משתמש בקרם בבה שופמנ'ס. אני חושב שבשביל אינטרטינה, מילאריה הוא לגמרי רציונלי". כנראה שבשביל אימהות שנות ה­30, ניסוח כזה נחשב שוס."שמן", חברת התמרוקי ם והתכשירים השלטת, הלכה על קמפיין שלם בכיכובו של "שמשון הקטן". "תינוק בריא ושמח הוא שמשון הקטן", מבהירות המודעות, כשהן מציגות תינוק שמנמנן וחייכן. ולמה הוא כזה? זה ברור: "מיום הופיעו לאור העולם ידעה אמו לדאוג לא רק למזונו, אלא גם לטיפול נכון בעור גופו". בהמשך באה מניפולציה קלה: "תינוק שעורו מגורה, שנתו נודדת מעיניו. הוא נהיה עצבני וחסר תיאבון. אין הוא נח בעצמו ­ ואינו נותן מנוחה גם להוריו". סבון "עדין" יפתור בקלי­קלות בעיה מעיקה זו. וכאן באה הקריאה הנרגשת: "נסי נא גם את ללכת בעקבות אמו של שמשון!"