מי אני ומה שמי למרות שהוא מכהן כבר כמה שנים באחד התפקידים החשובים במדינה, מעטים מכירים את עו"ד אלון גלרט, היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה טל בשן 20/07/01 אם לא היה מגיע לאלון גלרט, היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה, ציון לשבח על העובדה שהצליח לשרוד היטב בלשכתם של שני ראשי ממשלה ­ ברק ושרון, או בשל כך שלא הפסיד באף עתירה לבג"ץ מתוך כמאה שהוגשו נגד ראשי הממשלה בתקופת כהונתו ­ מגיע לו ללא ספק אות "הגבר החדש המצטיין" על הסיבה העיקרית שבגללה, לדבריו, החליט לפרוש עכשיו מהתפקיד: "אני לא רואה את הילדים שלי. הם גדלים ואני מפספס אותם. אני יוצא מוקדם בבוקר, חוזר מאוחר בלילה, ואז רק מתחילים הטלפונים. יש לי שלושה ­ אמיר, אור ותם, הגדול כבר בן 13, האחרים מתקרבים לגיל הזה, והייתי צריך לקבל החלטה מה חשוב לי יותר".שרון ניסה לשכנע אותו להישאר ­ ולא סתם, אלא קבל שופטים ועורכי דין בכנס המשפטנים באילת. "שרון, שהיה אורח הכבוד בכנס, עלה לבמה", מספר עמיחי עורקבי, עוזרו של גלרט. "מסביב יושבים כל המכובדים, ואז הוא מציג את הנוכחים. 'וזה אלון גלרט', הוא אמר, 'שאני מקווה לשכנע את אשתו ריקי שיישאר בתפקיד'. כולם נפלו מצחוק".אנשים, בייחוד גברים, ששומעים את הטיעון המשפחתי של גלרט, מגחכים. מדברים על כך שבמשרדו הפרטי מחכה לו תביעה של מיליונים נ גד דובק, אומרים שכיוון שאין לו שאיפות להתקדם הלאה במערכת הציבורית, הוא מיצה את התפקיד. לא מאמינים לך, אני אומרת לו, חושבים שזה תירוץ."זה באמת טיעון שאי אפשר להתמודד איתו, מה?", אומר גלרט בחיוך שובב. "אני יודע שיש אלף ספקולציות למה, לכאורה, אני באמת עוזב. זה נכון שיש לי משרד שסבל מאוד מהיעדרי ואני חייב לחזור אליו. זה נכון גם שצריך לדעת לפרוש בשיא. אבל האמת היא שלו משרד ראש הממשלה היה בתל­אביב הייתי נשאר. זה תפקיד מרתק, יש בו עניין וחשיבות ותחושת כוח ומה לא. חבל שלא הציעו לי אותו חמש או עשר שנים מאוחר יותר". ­ ולמה הסכמת לקבל אותו?"כי יש דברים כל כך מעניינים שאתה לא יכול לסרב להם, אבל עד שאתה לא בתפקיד אתה לא יודע מה המשמעות של העניין. דברים שרואים מכאן באמת לא רואים משם". האכזבה של לימור לבנת אם לוקחים בחשבון שהיום אף אחד לא זז בלי ייעוץ משפטי צמוד, כולל ראשי ממשלה, ואת העובדה שכמעט אין מהלך פוליטי שאין לו השלכות משפטיות ­ גלרט הוא אחד האנשים המרכזיים בלשכת ראש הממשלה,גם בימי ברק, גם בימי שרון. הוא עמד בצמתים גורליים, היה שותף בהתייעצויות להחלטות מכריעות ­ מהחלטת ברק ללכת לבחירות ועד פרשת עמרי שרון, ממינוי עוזי דיין ואהוד יתום ועד פיטורי איתן בנצור, שלא לדבר על טיפולו בעניינים כמו ייצוג ראש הממשלה בבג"צים, מכרזים (מאה בשנה), חוזים (300 בשנה) ויחידות הסמך של המשרד, וביניהן המועצה לביטחון לאומי, נתיב, לשכת הפרסום הממשלתית, המטה ללוחמה בטרור, ועוד עיסוקים צדדיים ועסיסיים כמו נוהלי מינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות, מתנות, טיסות, כיבוד ("קינג דיוויד נגמר") וכיבודים לראשי ממשלות והתנהגות בתקופת בחירות. ובכל זאת, תעלומה: עיתונאים וסתם אזרחים לא מכירים אותו. "אלון מי?", הם שואלים, עדות לכך שגלרט, במכוון לדבריו, הצליח לשמור על פרופיל נמוך, למרות גובהו (1.90 מטר וכדורסלן חובב נלהב).מדובר בעוף מוזר, בייחוד על רקע המשפטנים המכופתרים של המערכת הציבורית. ל א זו בלבד שהוא צעיר (40), טיפוס חברותי ולא פורמלי ("לפעמים הוא מסתובב בלשכה בגרביים", מספרת בחיבה אחת המזכירות), אלוף סיף לשעבר (מאמנו היה אנדרי שפיצר, שנרצח באולימפיאדת מינכן) שהצליח להשתלב במעגל הקרוב של ברק ושל שרון. בניגוד לקודמיו, הוא הגיע למשרד משוחות הקרב של המגזר הפרטי (ר' מסגרת), ממשרד שאחת ההתמחויות שלו היתה, לא פחות ולא יותר, הגשת עתירות לבג"ץ מטעם אנשי הליכוד נגד ממשלת המערך ויצחק רבין."אני מניח שאחת המחשבות שבגללה העדיפו מישהו מהתחום הפרטי לתפקיד, היתה העובדה שדווקא מי שהתמודד מול המערכת מבחוץ יידע לשמור עליה טוב יותר מבפנים", אומר גלרט.ביחד עם שותפו למשרד, עו"ד גידי פרישטיק, חובש כיפה בעל דעות ימניות מובהקות, הגיש בשנים 94'­96' שורה של עתירות בשמה של לימור לבנת ­ נגד שחרור אסירים פלסטינים לפני אישור הסכם אוסלו ב' בכנסת, נגד שימוש פוליטי של ראשי מפלגת העבודה בתקופת הבחירות במבני ציבור, נגד מינויים פוליטיים של מפלגת העבודה ערב הבחירות, ועוד. בכולן, אגב, הם זכו. "אני לא מצטער על אף אחת מהעתירות ההן", אומר גלרט. "כולן בסופו של דבר הביאו לשינויים חיובי ים באופן שבו מתנהלים עניינים במערכת, מבחינת תקינות ונקיון כפיים". לימים נאלץ גלרט, כיועץ, להתמודד עם ההנחיות שהותקנו בעקבות עתירותיו כעורך דין, וגם עם אכזבתה הגלויה של לבנת מכך שהלך לעבוד עם ברק. "זו האירוניה של המקצוע. תפקידו של עורך הדין להגן על הלקוח שלו, ותפקידה של האופוזיציה להציק לשלטון ­ ואת זה הם עשו מצוין. כיום אין בכלל אופוזיציה, כך שחיי הרבה יותר קלים". ללשכת ברק הגיע על פי המלצתו של עו"ד גלעד שר (שהיה ראש לשכת ראש הממשלה והאחראי על המשא ומתן עם הפלסטינים) שהכיר אותו כקולגה אבל בעיקר מהמילואים בשריון: "הוא היה סמג"ד ביחידה שבה אני הייתי סמח"ט, וכשמוניתי למח"ט מיניתי אותו למג"ד", מספר שר. "פיקוד צבאי הוא מקום מצוין לבחון אנשים, ומהבחינה הזו אלון היה בהחלט אחד הטובים".אהוד ברק לא התרשם יותר מדי מעברו של גלרט. "זה לא עניין אותי", אומר ברק. "לא הכרתי אותו קודם. שאלתי עליו כמה וכמה אנשים, והיה לגביו קונסנזוס שהוא מצוין, למרות שהוא ליכודניק" (גלרט: "אני לא ליכודניק ולא מערכניק. אני מעדיף להשאיר את כולם מבולבלים בנושא הזה"). גם שרון, שירש את גלרט מברק, ע מד מיד על התועלת שביועץ משפטי מנוסה, בעל יחסים טובים עם הפרקליטות ועם היועץ אליקים רובינשטיין. אנשים פרקטים, ראשי ממשלה, אין מה לדבר. "הם באמת כאלה", מספר גלרט כשהוא מתבקש לעמוד על הדומה והשונה בין ברק לשרון. "ברק יותר מאופק, קר רוח, במיוחד במצבי משבר, אם כי בפנים הוא הרבה יותר רגיש וחם ממה שחושבים, ולכן, למשל, הוא נמנע מלפטר בזמן אנשים שהיה צריך לפטר הרבה קודם. שרון חם, לבבי, מאוד קשוב לאנשים, יותר מחצין רגשות."אף אחד מהם לא ממש תואם את הדימוי שנוצר לו, אבל שניהם אנשים ענייניים לגמרי, שטובת המדינה לנגד עיניהם. שניהם חרוצים בצורה בלתי רגילה ­ הלב ממש נכמר לי עליהם לפעמים ­ קשה לתאר את כמות הלחצים והבעיות שאיתם הם צריכים להתמודד באפס זמן, עם מנגנון דל לאין ערוך מאשר כל ראש ממשלה אחר בעולם".את ברק, שממשיך לשמור על קשר עם גלרט, פגשנו במקרה, במסדרון ברחוב קפלן 17. שמנמן, מאיר פנים ועליז מאי פעם, הוא נראה כמי שעול כבד אכן הוסר ממנו. "שערותיו השחירו בחזרה", מחייך גלרט. "עכשיו שרון סוחב את העול הזה, ולזכותו ייאמר שבניגוד לחלק מאנשיו, כבר בליל הניצחון שלו אפשר היה לרא ות שהוא מבין שמדובר קודם כל באחריות עצומה". טיפול שורש בטובות הנאה כמו אב שמתגאה בילדיו המחונכים, גלרט גאה בעובדה ש"לא בברק ולא בשרון דבק ולו רבב בעניין הזה של טובות הנאה אישיות". לו היה אדם אחר היה מוסיף "בניגוד לקודמם בתפקיד" ­ אבל גלרט הוא אלוף הדיפלומטים. "הוא לא חלקלק, אבל יודע להגיד כל דבר בצורה הכי נעימה, באופן שלא יקומם אף אחד ובסופו של דבר ישיג את התוצאה", כהגדרתו של עו"ד אלדד יניב, לשעבר איש לשכת ברק וכיום בעל משרד עורכי דין משלו.אבל הדברים מדברים בעד עצמם: אחרי תקופת כהונתו של בנימין נתניהו (בה נדרש היועץ המשפטי דאז, שמעון שטיין, לאשר לגברת נתניהו, למשל, קניית חיתולים מתקציב בית ראש הממשלה, שלא לדבר על פרשת עמדי), התקינו גלרט ויוסי קוצ'יק המנכ"ל מערך שלם של תקנות חדשות בענייני מותר ואסור לראשי ממשלה ולראשי ממשלה לשעבר."היו המון פרצות. לא היתה בחוק, למשל, התייחסות כלשהי לנושא אשת ראש הממשלה, ולנושא של נהג ורכב. החוק לא פירט גם לגבי ראש ממשלה לשעבר, רק קבע שמגיע לו משרד, אבל סביב זה נערמו אינסוף שאלות קטנות לכאורה: איזה גודל של משרד ­ 20 או 500 מטר? פקס בבית מגיע לו? פרחים מגיע לו? מגיע לראשי ממשלה לשעבר תקציב לקנ יית מתנות לאירועים? האם הם זכאים לטיסות חינם בארץ?".התשובה הכמעט גורפת על פי גלרט היא "לא". "אנשים מחפשים צניעות וענווה אצל המנהיגים. זו אחת הסיבות שבגין היה כל כך נערץ ­ היה ברור לכולם שהוא לא חושב לרגע על טובתו האישית". טיסות הפנים חינם בוטלו, ארוחות החינם בוטלו ("ברק ושרון אוכלים רק חסה ­ במקרה הטוב מהמזנון של זמירה, במקרה הפחות טוב מהמטבחון בקומה"), תקציב קניית המתנות של ראשי ממשלה לשעבר צומצם, נדרש דיווח על כל מתנה ומתנונת, הופסקה השתתפות ראשי הממשלה באירועי התרמות ומכירות פומביות. שלא לדבר על נוהלי היציאה לחו"ל של עובדי משרד ראש הממשלה שעברו שיפוץ מסיבי, או התנהגות ראשי ממשלה בתקופת בחירות."העיקרון פשוט", מסביר גלרט. "בהירות ופשטות. אנשים צריכים הנחיות ברורות. ברגע שהם יודעים מה מותר ומה אסור אין שום בעיות". אבל ברגע אחר בשיחה הוא הודה: "ככל שאנשים נעשו יותר חסרי בושה, כך יש לי יותר עבודה". החדשות הטובות, הוא אומר, הן ש"הציבור והמערכת נעשו בשנים האחרונות הרבה יותר רגישים לכל מה שיכול להתפרש כטובת הנאה או כניגוד עניינים, אפילו למראית עין". עמרי פנים או עמרי חוץ? ­ אגב רגישות, בוא נדבר על עמרי שרון. מה עמדתך?"תלוי על מה את מדברת ­ עמרי חוץ או עמרי פנים. לעניין השליחויות, עמרי שרון הוא אכן איש אמון אולטימטיבי של ראש הממשלה, מכוח היותו הבן של. צריך גם לזכור ששרון אינו מוכן לפגוש את ערפאת, וששליחות של בן, גם בעיני ערפאת, אינה נתפשת כשליחות של שליח רגיל ­ הרי גם ערפאת קורא לעצמו 'אבו עמר'. זה נותן לשליחות ממד אחר."לעניין 'עמרי פנים', הוצאתי מיד בתחילת הקדנציה מכתב לאורי שני, שהבהיר שעמרי רצוי מאוד כבן משפחה, אבל אין לתת לו לשכה או לזמן אותו לישיבות רשמיות. אבל כשטוענים 'עמרי מסתובב בלשכה', צריך להבין שכבן משפחה הוא רשאי להיות שם, במידה הראויה. אם ראש ממשלה עובד 20 שעות ביממה, לאשתו או לבנו לא מגיע עונש הגליה. השאלה היא איך וכמה, כי משלב מסוים הכמות הופכת לאיכות. "בעניין הזה אני טוען, כמו תמיד, שצריך להשתמש בשכל הישר. הרי עד יום לפני הבחירות עמרי היה חלק מהצוות, האיש הכי קרוב לשרון, אז עכשיו הוא מנודה? אני חושב שצריך לתת לזמן לעשות את שלו ולשמור על מינון מכובד של בן משפחה. גם נאוה ברק התלוותה לא פעם לאהוד, ורוב הציבור חשב שהיא ממלאת את תפקידה בצורה מעוררת כבוד. הציבור צריך לקבל תחושה שהאשה או הבן או הבעל בהחלט עומדים לצדו של ראש הממשלה, בלי שיתלווה לזה טעם של הכתבה או כוחניות". ­ ומה דעתך על הפתרון שמצא בית המשפט, שלפיו יפנה ראש הממשלה ליועץ המשפטי בכל פעם שירצה לשלוח את בנו בענייני "פיקוח נפש"?"הכל התחיל מאי הבנה: אני מלכתחילה, לאור עקרוניות הנושא, הצעתי לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, ואכן נערכה שיחה בין שרון ליועץ. אלא ששרון הבין מדבריו שהוא איננו שולל את שליחותו של עמרי, בשעה שרובינשטיין, בנימוס ובעדינות, ניסה לומר שהוא כן שולל זאת. יש לי מספיק שעות יועץ כדי להבין שכשרובינשטיין אומר על משהו 'לא ראוי', או 'בטעם רע', הוא מתכוון שהוא שולל אותו. זו צורת הדיבור שלו. שרון לא הבין את זה ככה ומכאן התגלגלו הדברים לבית המשפט, וחבל. זה דבר שיכול היה להיפתר בהבנה."אני חשבתי שיותר מכובד היה לתת לראש הממשלה קרדיט שהוא מסוגל להחליט מתי מדובר בפיקוח נפש ­ אחרי הכל, אם 62 אחוז מהעם חשבו ששרון מסוגל להיות ראש ממשלה אפשר להניח שהוא מסוגל להחליט מתי מדובר בפיקוח נפש ומתי לא. מעבר לזה בית המשפט יצר כאן תקדים, שמכשיר את האפשרות שראש הממשלה יוכל לפנות לבג"ץ נגד היועץ המשפטי לממשלה. דבר כזה עוד לא היה".את ההבנה שמגלה גלרט לעניין ההתייעצויות בין אב לבן אפשר אולי לשייך לעובדה שאביו של גלרט, מיכאל גלרט, עורך דין ודוקטור למשפטים, עובד איתו יחד במשרד. "גם אבי מתייעץ איתי, עד היום", הוא מעיד. "זה חלק מובן מאליו מיחסי אב ובן". כך הקמתי את "הקומנדו" גלרט נולד בתל­אביב וגדל ברמת­השרון, דור רביעי למשפחת עורכי דין ­ אבי סבו היה עורך דין ידוע בהונגריה, סבו כיהן כסגן נשיא לשכת עורכי הדין בגרמניה, ואביו עלה ארצה אחרי השואה כבר כדוקטור למשפטים, עבד כמסגר, סלל כבישים, ורק אחרי עשר שנים חזר למקצוע. "אבי שרד, תרתי משמע, גם את השואה וגם את מה שבא אחר כך, וממנו למדתי את הדבר הכי חשוב ­ לקחת דברים בקלות ולרדת מכל מה שקשור בכבוד ובאגו. זה מדריך אותי לאורך כל הדרך, במיוחד בתפקיד הזה, שבו אתה כל הזמן צריך לפשר בין הרים שלכאורה לא נפגשים, להיות השליח שמביא לשני הצדדים את הבשורה הרעה ­ ואנחנו יודעים מה רוצים לפעמים לעשות לשליח". לא במקרה סיימו קודמיו של גלרט, עורכי הדין אחז בן­ארי ושמעון שטיין, את תפקידם בשן ועין (בן­ארי הוזז הצדה עם כניסת נתניהו למשרד, כאשר אביגדור ליברמן הודיע שהוא מחפש "יועץ בראש שלנו", ועבר לעבוד עם אריק שרון במשרד התשתיות. שטיין, שהובא במקומו, הועבר מתפקידו עם עליית ברק לשלטון).תפקיד היועץ המשפטי למשרד ראש הממשלה הוא בעייתי מאין כמוהו ­ לא זו בלבד שהוא אמור להבין ולתת חוות דעת באינסוף נושאים באפ ס זמן ("לשם כך הקמתי את 'הקומנדו' ­ צוות של עורכי דין מעולים שעובדים איתי ויכולים לעזור לי לספק תשובות בזמן אמת"), אלא שהיועץ כפוף, בעצם, לשני ראשים, תמיד בין הפטיש לסדן: היועץ המשפטי לממשלה כסמכות משפטית, וראש הממשלה כבוס ישיר. כדי לשרוד בתנאים כאלה, וגם להשאיר חותם (ולא חותמת גומי), דרוש טיפוס שיידע להלך בין אמונו של ראש הממשלה ובין עינה הפקוחה של הפרקליטות, שיידע לפשר, לגשר, לשכנע ולתפור חליפות משפטיות לקליינט שלו, ראש הממשלה, בלי לפגוע בחוק.על גלרט אומרים שהוא בדיוק כזה. "דיפלומטיה היא שמו האמצעי. אף פעם לא תשמעי ממנו מילה רעה על מישהו", אומר אלדד יניב. "יש לו מין דרך אלגנטית לומר כל מה שצריך, בלי שזה יישמע תוקפני, ובכל זאת להגיע תמיד לפתרון הנכון".קשה למצוא מי שיגיד עליו מילה רעה. בתנאים אחרים זה יכול היה להיחשב כעלבון ­ אבל במקרה של גלרט זה כנראה סוד הישרדותו. "איש מצוין. עובדה שצדקנו", אומר עליו ברק; "הוא הוכיח את עצמו כמינוי מקצועי, ענייני וחסר פניות, ועובדה שגם שרון חשב ככה", אומר גלעד שר; "אנחנו ממש מצטערים שהוא עוזב, הוא התגלה כאישיות משפטית ואנושית יוצאת דופן, הוא מבין גם במשפט וגם בשלטון. יצרנו איתו באפס זמן יחסי אמון וקרבה כאלה שקיבלנו את עצתו ללא עוררין", אומר מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור יצחקי. כששואלים את גלרט איך הוא עושה את זה, מקבלים משנה סדורה שיכולה להתחרות בכבוד בסדנאות פורום למיניהן (גלרט לא היה באף אחת מהן, זה בא לו טבעי): "הכל מתחיל ונגמר ביחסי אנוש, בהבנה בין אנשים. אני תמיד אומר שכשמתחילים הכעסים, צריך לראות את נקודת המבט של האיש מולך. לכן אני אף פעם לא כועס, לא לוקח דברים באופן אישי. ההנחה שלי אומרת שאנשים לא רעים מיסודם, רק שיש להם יצרים ­ קנאה וכוח ושליטה ופחד, וכדי לנטרל אותם חייבים להתייחס אליהם, לדבר, להסביר."כשאתה מסביר לאדם את הסיבות שבגללן עשית מה שעשית, גם אם הוא נפגע מזה, הוא בדרך כלל יקבל את הדברים ויירד מהעץ. ויש גם עניין של עיתוי. לפעמים באים עם דברים נכונים בזמן הלא נכון ­ ואז צריך לעשות 'קאט'. אם תבוא בנקודת זמן אחרת, בשלה יותר, אולי כן תשיג את מה שרצית". אליקים ואני גלרט נכנס לתפקיד בתקופה לא פשוטה ביחסים בין היועץ המשפטי רובינשטיין לראשי הממשלה. אלדד יניב: "היחסים בין היועץ לברק ולשרון הידרדרו לשפל חסר תקדים. זה בא על רקע שורה של עמדות קיצוניות ובלתי סבירות שהיועץ נקט בהן, ועובדה שבית המשפט העליון לא קיבל אותן. למשל המכתב המפורסם שלו לברק, שבו חיווה את דעתו נגד ניהול משא ומתן בתקופת בחירות, ורץ מיד להדליף אותו לעיתונות. גם סיפור עמרי שרון הוא דוגמה כזו. זה יצר שבר גדול באמון בין ראשי הממשלה ובינו". גלרט מאשר שהיה לא פעם "צינור יחיד בין ראש הממשלה ליועץ", אבל מתעקש להבין את גם יתר הצדדים: "גם המשרה שלי וגם משרתו של היועץ המשפטי לממשלה, מכילות מה שנקרא 'דיסוננס קוגניטיבי', סתירה פנימית ­ שתיהן משרות אמון ואי אמון. מצד אחד אתה צריך לייעץ לראש הממשלה ולהיות קרוב אליו. מצד שני, במיוחד במשרת היועץ המשפטי לממשלה, אתה שומר החוק והחותם והמוסר הציבורי. אליקים, ואני אומר את זה לזכותו, דואג בלי היסוס לקלקל את היחסים עם ראשי הממשלה. צריך הרבה כוח נפשי כדי להיות בריב עם ראש הממשלה, זה לא עניין קל. "מצד שני, הוא אדם מלא ידע וחוכמה ו טוב לב, וכמו הרבה אנשים טובי לב הוא נוטה לא פעם להתלבט איפה שמישהו יותר קשה לב היה חותך בנוקשות ופוגע בלי חשבון. למרות זאת הוא בהחלט מסוגל להתבצר פתאום בעניין מסוים, ומשם אי אפשר להזיז אותו. כללית, בהיקף ובעומס האדיר של הנושאים שמוטלים עליו, אי אפשר שלא יהיו לפעמים תקלות, ובעיני הססנות זו לא מילת גנאי ­ אני מעדיף אותה על פני שליפות כוחניות. גם על לוי אשכול אמרו שהיה הססן, והיום כבר ברור שהוא היה אחד מראשי הממשלה הטובים שהיו לנו". ­ ומה חשבת על המכתב של רובינשטיין לברק ערב הבחירות, על התנגדותו לניהול משא ומתן עם הפלסטינים?"המשמעות המוסרית של הדברים היתה ברורה לברק ­ הוא ידע שזה יחרוץ את גורלו, הוא ידע שהעם אולי לא יקבל את זה, ובכל זאת הוא התעקש להמשיך. היועץ המשפטי לממשלה חשב אחרת, והוא חש חובה להביא את עמדתו לידיעת ראש הממשלה. אני אמרתי שלטעמי הנושא הזה צריך להיות בינו ובין ראש הממשלה. הוא חשב שזה צריך להתפרסם ברבים. ברור שלא בכל מקרה עמדותינו זהות".­ הופתעת מהחלטתו של ברק ללכת לבחירות מיוחדות?"כמה ימים לפני הוא התייעץ איתי בנושא חוק יסוד: הממשלה, ומהשאלות ששאל כבר הבנתי שזו אופציה. בערב לפני ההודעה הוא צלצל אלי, בעשר בלילה, ואמר משהו כמו: 'שמע, אנחנו עושים פה איזו התייעצות, אולי כדאי שתבוא', ומיד אחר כך אמר 'אתה יודע מה, אתה בתל­אביב, כבר לא תספיק להגיע, עזוב'. אחרי זה הצטערתי שלא התעקשתי לבוא, קלטתי שהוא עומד להתפטר. "אגב, הוא קיבל את ההחלטה הזו למרות שידע באופן הכי ברור שאי אפשר למנוע מביבי לרוץ מולו ­ כך שמי שטוען שהכל היה תרגיל שנועד למנוע מביבי לרוץ, טועה. יותר מזה ­ לי אין ספק שהוא קיבל את ההחלטה למרות שידע שיפסיד בבחירות". ­ מה לדעתך היתה טעותו הגדולה של ברק?"אין לי כוונה לחלק לראשי הממשלה ציונים פוליטיים. את שניהם אני מעריך. אני כן יכול לומר שכמי שנמצא בפוליטיקה פחות שנים, ברק אולי לא הבין איזה משקל יש לפסיכולוגיה בהתנהגות של אנשים. בצבא הדברים עובדים אחרת, ולוקח זמן עד שמבינים שבאזרחות כללי המשחק הם אחרים. "ברק תמיד ראה לנגד עיניו את המטרה, והשיקולים האישיים נדחקו הצדה. הוא היה מוכן לשלם מחיר אישי וציפה שגם האחרים יעשו כמוהו. יוסי ביילין, למשל, הלך איתו את כל הדרך מפני שגם הוא בנוי ככה. ביילין הוא מס וג האנשים שטובתם האישית לא מעניינת אותם. אין לו שום צורך בסיפוקים מיידיים, וזה סוד כוחו. אבל כמה ביילין וברק יש? רוב האנשים לא בנויים ככה. "שרון ושני כבר למדו את הלקחים, בייחוד במה שקשור למבנה לשכה ­ פחות אנשים, פחות מאבקי כוח, יותר שקט. הבעיה היחידה היא שהעומס שמוטל על אנשי הלשכה עכשיו גדול פי כמה. הם מתחילים בשש בבוקר וגומרים באחת בלילה. אני רק מקווה שיעמדו בזה". החיים בין זיפת לתקווה ­ טוענים שאורי שני, ולא המנכ"ל, מנהל בעצם את העניינים במשרד. זה נראה לך תקין?"ראש הממשלה לא יכול להתעסק בכל, יש גבול לאינפורמציה שאפשר להפיל עליו. מנהל לשכה טוב צריך לעצור אצלו חלק מהדברים, לדעת לנווט, לקבל החלטות, להיות כתובת. חוץ מזה לא הייתי מזלזל לא בגדעון סער ולא ביצחקי ­ מדובר בבחורים פיקחים, שאינם שוליה של אף אחד. אף אחד מהם לא נגרר של שני, ושני הוא האחרון שמחפש לעצמו עוד נושאים לטפל בהם". ­ איך אתה מתייחס לפרשת עזמי בשארה? נדרשת בתפקיד לתופעות של הסתה?"לא. כצופה מהצד אני יכול לומר שלא ברורה לי גישת בית המשפט העליון לנושא ­ אני לא מצליח להבין את האבחנה בין כהנא, שבג"ץ כידוע הוציא מחוץ לחוק, לבין גורמים או תנועות אחרות ששוללים את קיום המדינה. לפי הבנתי, מי שיוצא כמפורש נגד קיומה של המדינה צריך להיות דינו כדין כהנא". ­ מכל הדברים שראית במשרד ראש הממשלה מה הכי הטריד אותך כאזרח?"אנחנו בבעיה קשה בתחום החברתי­כלכלי. כל תהליך שנועד לפתור בעיות ­ אם זה בעיית המים, או התחבורה ­ נתקל בגלגלים כבדים מנשוא של ביורוקרטיה. לזה צריך לצרף את העובדה שפוליטיק אים כיום נעשו הרבה יותר צינים. הם אומרים בפירוש: 'אני דואג לאנשים שלי, וכל השאר לא מעניין אותי', ולזה ראש הממשלה צריך להיענות, אם הוא חפץ חיים. חברי מרכז חייבים לסדר ג'ובים לחברים שלהם. אלה כללי ההישרדות, וצריך להיות בני בגין כדי לא להיכנע להם. התוצאה היא שכספים שמיועדים לטווח הארוך מועברים לפתרונות לטווח הקצר, והכספים לתשתיות הולכים ומתמעטים. את המחיר, בסופו של דבר, כולנו נשלם, אנחנו וילדינו ­ במים, בתשתיות, בתחבורה, בכל תחום".­ נו, ואתה אב מסור לשלושה והרביעי בדרך. לעתיד הזה נגדל את ילדינו?"את יודעת במה אני מתנחם? בסיפורים של אפרים קישון. בכל פעם שאני חוטף דיכאון מהביורוקרטיה והשחיתות אני נזכר בסיפורים שלו מלפני 30­40 שנה, על שטוקס האינסטלטור, על המכשיר שמיועד לארבעה ברגים ותמיד יש בו רק שניים ­ ואתה נוכח שהכל אותו הדבר, אין חדש תחת השמש, והנה, בכל זאת הגענו עד הלום. "מאז שאני זוכר את עצמי תמיד היה המצב גרוע. או שהיתה אינפלציה, או חרם נפט, או איום בטחוני ­ תמיד היה פה זיפת, ותמיד היו לזה סיבות מוצדקות לחלוטין. ובכל זאת, אם אתה מביט מלמעלה, על המצב הכלכלי של רו ב האנשים, על מספר התושבים, על העובדה שאין יותר איום של רוסיה כאויב ­ אז אתה אומר לעצמך: 'שמע, אולי בכל זאת יש תקווה'". בתשובה לבג"ץ שהגשתם כמאה עתירות לבג"ץ הגיעו לפתחו של גלרט ועוד עשרות פרשות ומחלוקות ­ חלקן היו עקרוניות, אחרות עשו הרבה רעש ונשכחו בינתיים. "לפעמים אתה מתעסק בהרבה מהומה על לא מאומה", מודה גלרט. כך או כך, כל עוד עמדת ראש הממשלה לא עמדה בניגוד לחוק, גלרט נדרש להגן עליה.דילמות מוסריות? פוליטיות? גלרט טוען שלא היו לו. "קודם כל מפני שלא הגענו בכלל למצב שהייתי צריך להגן על משהו לא חוקי. לזכות ברק ושרון ייאמר שהם מעולם לא לחצו עלי לסדר או להכשיר משהו בלתי חוקי."וכמו בסדרות האמריקאיות", הוא אומר, "כל לקוח זכאי לייצוג, גם אם במקרים מסוימים עורך הדין מאמין בחפותו של הלקוח רק ב­90 אחוז ולא במאה".להלן רשימה חלקית מהקורות את גלרט במשרד ראש הממשלה:* מינוי עוזי דיין למועצה לביטחון לאומי: העתירה טענה שמינוי דיין, כחייל לובש מדים, למועצה לביטחון לאומי שאמורה להיות גוף מפקח על הצבא איננו תקין. הרמטכ"ל התנגש בעניין זה חזיתית עם ראש הממשלה. גלרט: "אנחנו טענו, ודעתנו התקבלה בפרקליטות ובבית המשפט, שאין שום בעיה עם המינוי, שכן מדובר בגוף אינטגרטיבי שחברים בו גם עובדי מדינה אחרים, שאיננו אמור לפק ח על הצבא ולעסוק רק בנושאי צבא, אלא מתייחס למכלול נושאים, כמו תשתיות למשל. זו היתה כוונת המחוקק ­ ולא הקמת גוף תחליפי לצבא. הבעיה שנשארה, בגלל הוויכוח בין הרמטכ"ל לראש הממשלה, היתה אם דיין נמצא בחופשה ללא תשלום או בקבע, ובסופו של דבר מצאנו סעיף בחוק שמאפשר לו להיות גם בחל"ת ועדיין להישאר בקבע. ככה הזאב נשאר שבע והכבשה לא נטרפה".* העסקת היועצים החיצוניים משה גאון וטל זילברשטיין והעסקת יוני קורן בקמפ דיוויד: את המהומה עוררה לימור לבנת שטענה שיועציו של ברק, שאינם עובדי מדינה, מסייעים לו בהסברה בחו"ל על חשבון המדינה ומתקניה. הוגשה לבית המשפט עתירה ונדחתה.גלרט: "צריך להפריד בין שני עניינים ­ יוני קורן וגאון וזילברשטיין. מאז ומתמיד ראשי ממשלה לקחו איתם לחו"ל אזרחים שסייעו להם, אלא שעל פי התקשי"ר אי אפשר להעסיק אזרח ללא הסכם, ולכן מרגע שעלה עניין יוני קורן היתה פנייה לנציב וסוכם שייערך הסדר בעניין העסקתו."בעניין גאון וזילברשטיין, ברגע שהיתה הבהרה שאינם עוסקים בתפקיד רשמי ואינם עושים שימוש בנכסי מדינה אלא רק מייעצים לראש הממשלה, לא היה בזה פסול. זכותו של ראש ממשלה להתייע ץ עם אנשים שקרובים אליו, ובלבד שלא יחליפו בכך את עבודת אנשי המערכת עצמה".* מינוי השרים שטרית ומילוא בידי ברק: ברק רצה למנות שרים חדשים בלי להזדקק לאישור הכנסת. גלרט: "בחוק יסוד: הממשלה קיימת אופציה למנות שרים לתקופה של שנה מבלי להזדקק לאישור הכנסת. אנשים לא ידעו שהחוק מאפשר את זה, אבל צריך פשוט לדעת לקרוא את החוק".* פיטורי מנכ"ל משרד החוץ, איתן בנצור: התנועה לאיכות השלטון הגישה עתירה על אופן הפיטורים, ובית המשפט הוציא צו על תנאי נגדם. גלרט: "התברר לנו שהחוזה של בנצור נגמר ממילא בתוך שלושה חודשים, ולכן הצעתי לברק לאפשר לו לסיים את תפקידו, ואז לא תתקבל בבית המשפט הטענה שיש לו זכות מוקנית להארכת החוזה. ברק לא הבין מדוע כשר חוץ הוא לא יכול להפסיק את עבודת המנכ"ל אם היא לא נראית לו, אבל קיבל את הצעתי בנושא, ובג"ץ אכן דחה את העתירה, מפני שכל העוקץ הוצא ממנה. זו דוגמה של נסיגה טקטית שצריך לעשות לפעמים לטובת הקרב כולו".* פרשת משדרי הרדיו בצורן: תושבי צורן, שם היו מוצבים משדרי הרדיו של שידורי קול ישראל בערבית, טענו שצריך להפחית מעוצמת השידורים. גלרט: "כאן אני חושב שנכשלנו. התושבים דרשו הפחתה, ובסופו של דבר דליה איציק כמעט סגרה את המשדרים לגמרי, לעוצמת שידור של עשרה אחוזים. הימים היו לפני תחילת האינתיפאדה, וזה נראה טריוויאלי, אבל זה יצר בעיה אמיתית, כי בגלל זה כיום אי אפשר לשדר לחלק גדול מהפלסטינים ולמדינות ערב".* הרפורמה ברשות השידור: "זה שיעור מאלף במאבקים פוליטיים", אומר גלרט. "אנחנו מונינו כוועדה על מנת להעביר את הרפורמה ברשות השידור על פי דו"ח ורדי. האנשים ברשות השידור, בחוכמה רבה מבחינתם, עשו מזה עניין פוליטי, גייסו את האופוזיציה וטרפדו את הרפורמה. למרבה האירוניה, עכשיו אנשי השלטון הנוכחי מעוניינים ברפורמה הזו, והם יצטרכו להתמודד איתה שוב".* נושא תרומות של בעלי הון: רפי אלול מונה בידי ברק לטפל בתרומות לארגוני צדקה ולגורמים מתנדבים. לימור לבנת טענה כי הדבר יוצר קשר בעייתי בין הון לשלטון. גלרט: "היא צדקה עקרונית, כיוון שיכול להיווצר מצב שבעלי הון ירצו להתחבר לראש הממשלה דרך תרומות או יתרמו רק מפני שבאה פנייה ממשרד ראש הממשלה, מתוך מחשבה שזה יוסיף להם נקודות בעתיד. לכן ניסחנו כללים חדשים המאפשרים למשרד ראש הממשלה להיות בכל זאת גורם מק שר בין גופים שזקוקים לעזרה ובין תורמים, תוך כדי הפרדה מוחלטת בין התרומות ובין ראש הממשלה".* מינוי אהוד יתום: לאור עברו של יתום כמעורב בפרשת קו 300, הוגשה עתירה לבג"ץ נגד מינויו לראש המטה ללוחמה בטרור. גלרט: "זה נושא שהדיון בו עדיין מתקיים, לכן אוכל רק לומר שהזהרתי את ראש הממשלה שתהיה בעניין זה עתירה. תשובתנו בבית המשפט בוחנת פרמטרים שונים שעל פיהם ניתן למנות אדם שעבר עבירה: סוג העבירה, משך הזמן שעבר, סוג התפקיד שעליו מדובר. אנחנו טוענים שכבר בעבר מילא יתום תפקיד בכיר בשב"כ והיה סגן ראש היחידה ללוחמה בטרור, עוד כאשר היחידה הזו לא היתה אגף במועצה לביטחון לאומי אלא יחידה עצמאית, מכאן שתפקידו כיום לא יהיה יותר בכיר מאשר היה אז". התיקייה הפרטית בתוך ים התיקים במשרד הפרטי ("ד"ר מ. גלרט, גלרט ופרישטיק") טיפלו גלרט ושותפיו, לפני מינויו, במספר תביעות אנטי ממסדיות מעניינות. הבולטת מביניהן היא תביעה תקדימית נגד חברת דובק שהוגשה בידי גלרט ושותפיו עוד ב­97' מטעם קופת חולים מכבי (קופות חולים אחרות מיוצגות במשרדים אחרים). הקופות דורשות להעלות את מחירי הסיגריות ומתוך הגבייה הנוספת לפצותן על הטיפול במעשנים ("הן מוציאות שבעה אחוזים מתקציבן לטיפול במעשנים", מסביר גלרט). התביעה עדיין מתבררת בבית המשפט העליון. תביעה תקדימית אחרת, בתחום איכות הסביבה, היתה מטעם תושבי רמת­השרון נגד התעשייה הצבאית, שהואשמה בזיהום הבארות באזור. כתוצאה ממנה הקציבה המדינה סכום לסקר מקיף, שבעקבותיו יוחלט כיצד לטפל בבעיה.גלרט ופרישטיק היו עורכי הדין שייצגו את פולארד בזמנו, בדרישתו להעניק לו אזרחות ישראלית. שר הפנים דאז, אהוד ברק, החליט בסופו של דבר להעניק לפולארד אזרחות. "בעניין פולארד התערבתי עוד פעם אחת, על פי בקשת הגורמים הנוגעים בדבר, לפני הבחירות בארצות הברית. ניסחתי פנייה אחרונה של ברק לקלינטון בעניין פולארד. ברק, לזכותו ייאמר, היה ע קבי בעניין פולארד לאורך כל הדרך, אבל זה לא עזר, כידוע. האמריקאים החמירו איתו באופן יוצא דופן".התביעה שהכי מרגשת את גלרט נוגעת לאתיופים שהיו בזמנו פעילי המוסד באתיופיה, בשמם הגיש תביעה להכרה כעובדי משרד הביטחון הזכאים לפיצויים ולקצבה. הוקמה ועדה, שהחליטה לאחרונה להיענות לתביעתם. בימים אלה אמור ראש הממשלה לחתום סופית על הסיכום. האם יגיש עתירות נגד ראש הממשלה, כפי שעשה בעבר? "ישירות כלפי ראש הממשלה ­ אני מעריך שלא, לפחות בשלב זה", משיב גלרט אחרי רגע של מחשבה. "לא בגלל עמדה פוליטית כזו או אחרת, אלא מפני שזה נראה לי לא ראוי".