"בסיוטים בלילה באים החיילים" ליאון רושה, שטוען כי סוהרים התעללו בו בעת שהיה כלוא בכלא 6 ואושפז באברבנאל, תובע להכיר בו כנכה צה"ל משה זונדר 06/07/01 ליאון רושה, בן 26, נשוי, נמוך קומה, צנום, יושב מרבית היום סגור מרצון בביתו בתל­אביב. רושה, שעבר אשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל ומקבל באופן סדיר טיפול תרופתי, פוחד לצאת אל העולם שמעבר לסף דלתו. הוא פוחד שיפגעו בו ובאותה מידה חושש שיאבד שליטה ויפגע באחרים. סיפור חייו של רושה, על פי עדותו, קיבל תפנית חדה ובלתי הפיכה בעת שנכלא בכלא 6 לפני כחמש שנים, הוכנס לבידוד וידיו נכבלו באזיקים. הוא מתאר מסכת התעללויות והשפלות שספג מידי סוהרים סאדיסטים, שהרסה את בריאות נפשו וערערה את חייו. הם קראו לו "המורעל" רושה גדל בשכונת קרית שלום, הסמוכה לתל­אביב. כשהיה בן 13 נפרדו הוריו ואמו יפה לקחה אותו ואת שתי אחיותיו והמריאה איתם לברוקלין, ניו יורק. היא לא יכלה לשאת יותר את החיים במחיצת אביו. אריה, אביו של ליאון, היה עבריין ונרקומן שישב בבתי כלא בישראל ובארצות הברית.באזור שבו גרו בברוקלין היו תושבים היספאנים רבים. אווירת פשע שררה וכנופיות שלטו ברחובות. אחת מהן, זאת ששלטה בבלוק שבו רושה גר, צירפה אותו לשורותיה כדי שישמש כבלדר. אמו, שרצתה להרחיק אותו מהפשע, שלחה אותו לישיבה. אבל רושה, כך הוא מעיד, רצה יותר מכל להיות חייל בצבא ההגנה לישראל.על פי תגובת משרד הביטחון יש לרושה עבר פלילי. אלא שרושה מספר כי כשהיה מאושפז באברבנאל ותחת השפעת כדורים, הוא סיפר לרופא שטיפל בו על השתייכותו לכנופיה ועל כך שתקף שוטר לאחר שזה תקף מינית את חברתו. כך הגיע המידע לצה"ל. אבל יחד עם זאת, רושה טוען כי מעולם לא נפתח לו תיק פלילי ולכן אין לו עבר פלילי. כשנשאל דובר משרד הביטחון בשנית על סמך מה קבע כי לרושה עבר פלילי, לא נתקבלה תשובה. בכל מקרה, צה"ל צירף את רושה לשורותיו והפנה אותו להיות שוטר לוחם ב משמר הגבול.כשהיה בן 20 וחצי, בספטמבר 95', עלה רושה לישראל מתוך רצון להתגייס לצה"ל. הוא מספר כי אביו היה כלוא אז בכלא ישראלי ולא נוצר ביניהם כל קשר. רושה הגיע עם חפציו למחסן ירקות בשוק הכרמל שם הלין אותו אחד מחבריו של אביו. לדבריו, התייצב במשרד הקליטה, שם קיבל תעודת עולה והצהיר כי ברצונו להתגייס לצה"ל. הוא התייצב גם בבקו"ם בתל השומר, סיפר על מצבו וזכה בביקור של קצין וקצינה במחסן שבו התגורר, ברחוב הכרמל 46 בתל­אביב. רושה מספר כי חולדה עברה לנגד עיניהם כשבדקו את התנאים שבהם התגורר והם התחייבו כי יקבל סיוע. הוא התגייס לצה"ל ב6 במארס 96', ומספר כי בשרשרת החיול הובטח לו שיקבל תעודת חייל בודד, אולם הוא חויל מבלי לקבל את התעודה, ונאמר לו שהסיבה היא טכנית וכי יקבל אותה במהלך הטירונות. הוא שובץ לטירונות כלל צה"לית אבל לדבריו התעקש ורצה להתגייס למשמר הגבול מתוך רצון להתקדם אחר כך במשטרת ישראל. הוא התקבל למשמר הגבול, החל טירונות מפרכת והשקיע בה את מלוא מרצו וכוחותיו. "חברים בטירונות קראו לי 'המורעל'", מספר רושה. "עזבתי את הדירה והחברים שלי בארצות הברית ובאתי לפה כדי לשנות את הסטיגמה שיש על המשפחה שלי וכדי שאמא שלי תתגאה בי. הטירונות התחילה במעלה­מכמש ובחצי השני היתה בבית­חורון".המ"פ של רושה היה קצין משמר הגבול רב פקד ע' ב' מהכפר חורפיש. ע', אשר ביקש ששמו המלא לא יתפרסם בכתבה, הוא פחות או יותר הצדיק היחיד בסדום שאותה מתאר רושה. ע', שהבין את מצבו של רושה, דאג שייצא ל"ביתו" בכל שבת. במהלך הטירונות ביקש רושה לראות קצינת רווחה ונענה באיחור. דבר לא אירע בעקבות הפגישה. רושה חזר לטירונות המפרכת שכללה מסעות, לוחמה בשטח בנוי, כושר גופני וטרטורים. כשהיה יוצא לחופשות שבת, עם רובה האם­16 והקיטבג שלו, ישן מתחת לסוכת המציל בחוף ירושלים בתל­אביב או במחסן בשוק הכרמל. בסופו של דבר הוציא בעל המחסן את המיטה שאותה קנה רושה בשוק הפשפשים, משום שהיה צריך את מלוא המקום לאחסון. רושה שומר עדיין אישור לינה ללילה אחד בלבד לבית השריון בשכונת יד אליהו וטוען כי מפקדו ע' דאג לו לאישור זה באופן חד פעמי. רושה: "לא ידעתי מה לעשות. הייתי באמצע הטירונות, בצומת דרכים. לא היה לי כלום, בלי דרך להתפרנס, בלי לאן ללכת. הלכתי לקב"ן, הסברתי לו את המצב שלי, ביקשתי ממנו עזרה. זה היה כבר אחרי שעשיתי נפקדות כמה פעמים כדי לעבוד בשוק. הוא אמר לי שיוכל לעזור לי רק לאחר שאשב בכלא". לא רק מחבוש. כלא כמה בעלי בסטות בשוק הכרמל שהכירו את אביו של רושה אפשרו לו לעבוד בבסטות שלהם. לאחר שרושה היה יוצא בסופי שבוע הוא היה מתאם עבודה ליום ראשון עם אחד מבעלי הבסטות וביום שני חוזר לצבא. הוא מכר טרנינגים לילדים, פירות יבשים בט"ו בשבט וירקות, כל זאת בשביל כסף שיספיק לו לצרכיו הפרטיים הבסיסיים והפשוטים ביותר. לעתים הנפקדויות נמשכו יותר מיום אחד. ע', מפקדו של רושה, ניסה לשכנע את רושה שיחזור לטירונות. כשחזר הודיע לו כי הוא גוזר עליו ימי מחבוש ובזה העניין הסתיים מבחינתו. רושה ישב כשבוע ימים במחבוש בבסיס בבית­חורון. לאחר תקופת המחבוש חזר רושה לטירונות וסיים אותה. בסופה, מופתע, נקרא להישפט בעוון הנפקדויות שעשה. לא נאמר לו כי הוא מוכנס למשפט אלא לשיחה עם מפקד הבסיס. רושה: "המפקד הקריא לי סעיפים על הנפקדויות שלי ואמר שעל כל אחד ואחד מהם מחול לי, בגלל שקיבל את ההסבר שלי שהלכתי לעבוד ובגלל שהם לא עזרו לי בתור חייל בודד. ואז הוא הקריא סעיף נוסף, דומה לגמרי לאחרים, ואמר שעל הסעיף האחרון הזה הוא רוצה שאני אשב. התחלתי להגיד משהו אבל הרס"ר הצעיר שהיה שם אמר לי: 'שתוק. אל תדבר. תצדיע ותשתוק'. קיבלתי חודש ומשהו בכלא 6. "זה היה ביום סיום הטירונות. לקחו אותי ליד כל האנשים מהמחלקה שלי שהלכו באותם הרגעים לטקס הסיום. הם שקראו לי 'המורעל' הלכו לחגוג בטקס ואותי העלו על ג'יפ לכלא 6. איך יכלו לעשות לי את זה? היו שם חברים שאמרו לי שלא נורא ועוד נתראה".על פי תגובת דובר צה"ל נכנס רושה לכלא 6 ב­3 ביוני 96', אלא שרושה טוען כי בתאריך הזה נכנס למחבוש בבסיס הטירונים בית­חורון ואילו לכלא 6 נכנס חודשים ספורים אחר כך. רושה: "היה איתי באוטו עוד חייל שנשלח לכלא 6. הרס"ר הצעיר שהסיע אותנו עשה כל מיני עצירות במשך היום כדי לאכול ולשתות וכך יצא שהגענו לכלא בערב. העירו את הסמל התורן בכלא. הוא יצא עצבני שזה היה לא ייאמן. הוא לא רצה לקבל אותנו ודרש שנבוא למחרת בבוקר. נהיה בלגן, הרס"ר שהביא אותנו עשה כל מיני טלפונים ובסוף הסמל קיבל אותנו. "הסמל אמר לנו לשפוך את הדברים שלנו מתוך הקיטבג ולפרוש אותם מולו על שמיכה. הוא אמר להכניס אותם לקיטבג ושוב לשפוך. אחר כך באו שני סמלים ולקחו אותנו לפלוגה. אותי, אני לא יודע למה, שלחו לבידוד. בבידוד היו חיילים אסירים עם משרוקיות, שאמ ורים לשרוק אם הם רואים שאתה מנסה להתאבד". בבידוד, עם אזיקים ­ למה להערכתך נשלחת לבידוד? בדרך כלל הסיבה היא מחלה או עבירת משמעת. "לא יודע למה נשלחתי לבידוד. לא עשיתי כלום, לא פרובוקציה, לא התגרות. כלום. הייתי מבוהל מאוד. לא ניסיתי להתחכם. לא רציתי להחמיר את המצב. חשבתי כל הזמן שיפצו אותי. שנפלה טעות. שמשהו מעוות קרה. לא הכירו בי כחייל בודד ולכן אני לא אשם ולא צריך ללכת לכלא. נכנסתי לחצר של הבידוד. עמדתי בחצר, היה שם סמל שאמר לי להתפשט. הוא היה אשכנזי. גדול מאוד, הפחיד את כולם, היה אחראי על הבידוד. אני לא יודע את השם שלו אבל לא אשכח את הפנים שלו. אני רואה אותו מול העיניים שלי. הכל עובר לי כמו סרט".­ גרסה צה"לית לא רשמית אומרת שהגיע מידע שאתה עלול להתאבד ולכן הוכנסת לבידוד."אף אחד לא אמר לי דבר כזה. בכל מקרה, אם היה מגיע מידע כזה אז מישהו היה צריך לבדוק אותי, לא? לא הביאו לי בלילה הראשון קב"ן שיבדוק אותי. היתה קב"נית שבאה לראות אותי אחרי כמה ימים וביקשה שיורידו לי את האזיקים מהידיים. במשך כל התקופה בכלא 6 לא בדק אותי אף פסיכיאטר".לגבי השאלה הקריטית האם בדק את ליאון רושה פסיכיאטר או פסיכולוג לפני שהוכנס לבידוד נ תן דובר צה"ל את התשובה הבאה: "רושה נבדק על ידי הגורמים המקצועיים הרלוונטיים". פנייה נוספת שדרשה תשובה מפורטת יותר נענתה באותה התשובה. פרופ' נתי לאור, פרופסור לפסיכיאטריה ופילוסופיה באוניברסיטת תל­אביב ומנהל מרכז לבריאות נפש בתל­אביב אומר, כי "אדם שמגיע לתא מעצר, צבאי או אזרחי, ויש מידע לגביו שהוא אובדני, חייב בבדיקה של פסיכיאטר או לכל הפחות של איש מקצוע קליני שיקבע את הנחיצות של בדיקה פסיכיאטרית. ההחלטה האם להכניס איש כזה לבידוד לא יכולה להילקח רק על יסוד החלטת מפקד".­ לצורך העניין קב"ן הוא איש מקצוע קליני?"קב"ן הוא פעמים רבות עובד סוציאלי. בצבא היום הנהלים הם כאלה שאיום בהתאבדות או חשד באובדנות מדליק נורה אדומה אצל קב"ן והחייל מופנה לבדיקה פסיכיאטרית. אלא שצריך גם להבחין בין איום בפגיעה עצמית ובין איום בהתאבדות. שני המקרים חמורים ומסוכנים, אבל שונים. יש אנשים שפוגעים בעצמם או בזולתם כתוצאה מהתפרצות אלימה, אבל איום בפגיעה עצמית נגמר לעתים רחוקות במוות. לדוגמה, בן אדם שמחליט לירות בעצמו ברגל כדי לשחרר את עצמו משירות קרבי. זאת לא פעולה שנועדה להרוג את עצמו, למרות שהוא יכול לפגוע לעצמו בעורק ולמות. לעומת זאת אובדנות עלולה כמובן להסתיים במוות. במקרים המאובחנים כאובדניים החייל מופנה לפסיכיאטר".­ חייל אובדני אמור להיכנס לבידוד?"הוא חייב להיות בהשגחה. בן אדם כזה לא נכנס לחדר בידוד, לצינוק, ללא ליווי. לא קרה שום דבר שמחייב להכניס אותו לצינוק. הענישה יכולה להמתין לבירור האנושי. כל ענישה שאינה ממתינה לבירור כזה היא בבחינת נקמה".­ ייתכן שהכנסה לבידוד נועדה להגן על החייל?"הכניסו אותו עירום?".לא. "אז הבן אדם יכול להתאבד בתלייה".­ הוא טוען שכבלו את ידיו באזיקים."אני לא יודע מה קרה לבחור בכלא 6, אבל אם היו מכניסים אותו למקום שבו נמצא אדם נוסף הסיכוי שלו להתאבד היה נחלש. אנחנו לא יודעים למה הוא כביכול רצה להתאבד. האם היה פסיכוטי, בדיפרסיה או היה פוסט טראומטי, אבל ברור שבן אדם שרוצה להתאבד ומוכנס לבידוד כבול באזיקים, הסבל הנפשי שלו מתגבר."באותה מידה אפשר היה לקשור אותו למיטה, אבל השאלה היא האם היו אינדיקציות אנושיות לעשות את זה. לכן צריך לבוא בודק קליני ולהשתתף בקבלת ההחלטות". סטירות, בעיטות, השפלות ליאון רושה מתאר מסכת התעללויות והשפלות קשה שספג מידי שלושה סוהרים בתא הבידוד בכלא 6. תגובת דובר צה"ל, המאשרת כי היה נתון בבידוד במשך כ­20 שעות, מתחמקת מלענות האם היה כבול באזיקים ומכחישה את טענותיו בדבר מכות והתעללויות.­ מה קרה בכניסה לבידוד? רושה: "בבידוד המבנה מסורג וגם מעליך יש סורגים. השמים מסורגים. הסמל האשכנזי הגדול אמר לי להתפשט ליד החלונות של הפלוגה. הורדתי את הכל ונשארתי עם תחתונים. הוא אמר לי להוריד את התחתונים ולא רציתי. הוא שאל אותי אם אני רוצה שהוא יביא שלושה סמלים שיורידו לי ואמרתי לו שהוא יכול להביא. אז הוא הביא והם הורידו לי, השכיבו אותי על הרצפה, נתנו לי סטירות, בעיטות, כופפו לי את הידיים מאחורי הגב ושמו אזיקים. "הסמל הזה בא אלי בימים הבאים עם עוד שני סמלים והיה אומר לי: 'מג"בניק, אתה אל תעשה לי צרות, אתה לא גבר עכשיו', או: 'מג"בניק, אני אעשה אותך כזה קטן, אתה בבית שלי'. היה אומר לי: 'שב­קום'. הוא והשניים האחרים היו מרביצים לי ומשפילים אותי".­ מה הם עשו?"הם היו באים כמעט כל לילה ומרביצים. כמעט כל לילה. בגלל זה יש לי היום בעיות עם רעשים. אני שומע רעש של ברזל נטרק וזה מטריף אותי. אני נגנב מזה. ואם אני ישן זה מעיר אותי ואני לא מצליח להירגע."הם אמרו לי שאם אני לא מסדר את המיטה, אם היא טיפה עקומה, אני לא אשן בה. אבל הייתי עם אזיקים על הידיים. איך יכולתי לסדר אותה? איך יכולתי להספיק לעשות את זה מהרגע שהם פותחים את הדלת? התייאשתי. ישנתי על הרצפה, אבל איך אפשר לישון על הרצפה עם אזיקים מאחורי הגב? אין שום פוזה שהיא נוחה. השתגעתי כל לילה. "הם היו באים בכל מיני שעות של הלילה, בשתיים, בשלוש, ב­12. לא היתה לי שינה רצופה. פתאום אתה שומע את הבריח ואתה יודע שאתה עומד לקבל אותם. 'מג"בניק', כל הזמן עם הקריאה הזאת, 'מג"בניק'. אתה לא מספיק לקום. הם גם השתינו עלי".­ אותה שלישייה?"אותה שלישייה כל הזמן. השתינו עלי או שדחפו את הראש שלי לפח שהיה לי בחדר שאני אריח את השתן שלי. הם פוצצו אותי במכות. היה מג"בניק בתא מולי, אני לא יודע את השם שלו, הוא היה אומר לי: 'אל תדאג, הכל יהיה בסדר'. אני זוכר שהוא היה קורא לסמל, כשהוא היה בא להרביץ לי, ואומר לו: 'הסמל, אתה יודע, אתה בן זונה'. אז הסמל אמר לו: 'תכף אני בא אלי ך', והם היו הולכים להרביץ לו".­ היית כל הזמן עם אזיקים?"הם נהיו כבר כמו צמיד על היד. בשביל להשתין מישהו היה צריך להוציא לי ולהחזיק. הייתי צריך גם לאכול בידיים כבולות. הרבה פעמים לא אכלתי את האוכל שלהם כי ידעתי שהם יורקים לתוכו. אכלתי בעיקר דברים יבשים כמו לחם". ­ המכות פצעו אותך?"פעם אחת נפגעתי ביד שמאל בזמן המכות. הוציאו אותי באמבולנס לקבל טיפול בבית חולים. אני זוכר שזה היה ביום כיפור בגלל שזרקו אבנים על האוטו. בבית חולים צילמו לי את היד, חבשו אותה ונתנו לי כדורים. חזרתי לבידוד בכלא עם היד חבושה ובאזיקים, כאילו שום דבר לא קרה. אבל זה היה כבר בסוף. אחרי כמה ימים, אני לא מצליח לזכור, אחרי הביקור של ע', המפקד שלי ממשמר הגבול, השתחררתי מהכלא". ­ מה היה בביקור של ע'?"אחרי הרבה זמן המ"פ שלי ע' בא לראות אותי עם החברה שלי אז. היא היתה מישהי שהכרתי מהילדות בקרית שלום, כתבה מכתבים כדי לעזור לי ויצרה איתו קשר. היא הבהירה לו שאני מקבל מכות. כשע' בא לא יכולתי לדבר איתו בחופשיות. באו איתו כמלווים כמה קצינים בכירים, אבל גם הסמל שהרביץ לי היה שם ואני פחדתי לספר כל מה שקרה לידו כדי שהוא לא יתנקם בי אחר כך. נשאלתי אם הכל בסדר ופחדתי לספר את האמת. אבל ע' אמר לי שהוא ידבר עם מי שצריך. אחרי הביקור שלו הכל השתנה. אני קיבלתי מחילה והוציאו אותי מהבידוד".תגובתו של רב פקד ע' נמסרה בשם דוברת משמר הגבול, פקד ליאת פרל. ע' נשאל שורה ארוכה של שאלות, אבל התגובה בשמו היתה זאת: "מפקדו של השוטר רפ"ק ע' ב' ביקר אותו בכלא, כנהוג בחיל. במהלך הביקור השוטר שהה בפלוגה ולא בבידוד ובשיחה עימו העלה טענות על כך שאזקו אותו ושמו אותו בצינוק. רפ"ק ע' ב' יזם שיחה עם המפקד בכלא שבמהלכה העלה את טענותיו של השוטר על תנאי הכליאה. המפקד במתקן הכליאה הסביר לו את נוהלי הכלא שעל פיהם נוהגים בשוטר". הפסיכיאטר מוצא פרופיל 21 לאחר ששוחרר מכלא 6 הוחזר רושה לבסיס משמר הגבול בבית­חורון ושובץ מחדש. "שלחו אותי לפלוגה י"ג. עשיתי אבטחת מוסדות ביחד עם השב"כ. בכל פעם שמרתי במקום אחר. שמרתי, בין השאר, בשגרירות האמריקאית ובשגרירות הצרפתית. עברתי אימוני ירי ותפקודי משטרה לגבי מה שהייתי אמור לעשות בזמן הפגנה. כל יום לפני היציאה לשמירה היה תדריך לגבי התרעות. "הייתי חדש ביחידה הזאת, אבל הקב"נית שלה ראתה אותי ולמרות שלא הכירה אותי קודם התברר שראתה שאני מרזה וקראה לי. היא שאלה מה יש לי ואמרה לי שאני מראה סימני דיכאון. דיברתי איתה. סיפרתי לה מה שקרה לי".קב"נית מחוז מרכז שבדקה את רושה הבחינה בסימני דיכאון וחוסר תקשורת מצדו. היא הפנתה אותו לד"ר דניאל רובינץ, פסיכיאטר מתמחה בתל השומר, שהעניק לרושה טיפול ראשוני שכלל גימ"לים על בסיס נפשי וכדורי הרגעה. ד"ר רובינץ זימן שוב את רושה, שלח אותו לוועדה רפואית ובעקבות הבדיקה שוחרר רושה מצה"ל עם פרופיל 21 על סעיף נפשי. זה היה באפריל 97', 13 חודש לאחר שרושה התגייס לצה"ל. האשפוז באברבנאל מאז שחרורו מצה"ל, לא הצליח רושה להתמיד באף מקום עבודה, בשל חרדות, שמיעת רעשים, סיוטים בלילות, חשד כלפי סביבתו, חוסר תקשורת וזיכרון פגום. הטיפול התרופתי שקיבל במהלך היותו חייל הופסק עם שחרורו והוא נותר לא מטופל, דבר שהקשה מאוד על מצבו.הוא הובל על ידי מכר לאחד מהמרכזים לבריאות הנפש בתל­אביב, שם ניתנה לו עזרה ראשונה והפניה למרכז לבריאות הנפש ברמת חן. לאחר בדיקה ברמת חן הוחלט לאשפזו בבית החולים אברבנאל בבת­ים.רושה: "חבר שראה מה מצבי לקח אותי והגענו למרכז לבריאות הנפש ברמת חן. הרופא אמר לי: 'אתה בחור צעיר, קח כסף למונית, אני רוצה שתתאשפז עכשיו באברבנאל, תציל את החיים שלך'. לא רציתי והוא אמר שאם ככה אז הוא יקרא לאחים שייקחו אותי. אז נסעתי לאברבנאל. הייתי מאושפז שם חודש".­ איזה טיפול קיבלת?"הם בדקו בעיקר איזה כדורים עובדים עלי טוב. נתנו לי כדור בשם האלידול. כדור שניצולי שואה לוקחים נגד חרדות. כדור מפחיד. בפעם הראשונה שלקחתי אותו קיבלתי זרמים כמו מכות חשמל. נבהלתי. לא יכולתי להירדם. ביקשתי עזרה מהאחות והיא נתנה לי נומבון. האלידול הוא כדור נורא מחליש, אתה רוצה כל הזמן להיות באזור שלך כדי שאם פתאום תיפול תדע איפה אתה נמצא. הכדור הזה כל כך חזק שהוא יכול לגרום לכך שייתפס לך שריר בפנים בגללו. אחרי האשפוז באברבנאל שלחו אותי הביתה עם האלידול אבל גם עם כדור בשם דקינט שקצת מאזן אותו. היום אני לוקח כדור אחר".­ מה עשה לך המפגש עם מאושפזים אחרים?"כל אחד יכול להגיע לאברבנאל. זאת המסקנה שלי. לבן אדם, גם אם הוא קשוח, יש נפש עדינה. ואם פוגעים בו במקום שהנפש לא מקבלת ולא יכולה לשאת, הוא לא יעמוד בזה".הרופא שטיפל ברושה בחודש ששהה באברבנאל היה ד"ר גידו ליברמן. נכון להיום, רושה מטופל במרפאה ברמת חן ומקבל טיפול תרופתי נגד חרדות. החיילים חוזרים בלילה ב­23 בספטמבר 99' הוגשה תביעה בשמו של רושה להכיר בו כנכה צה"ל. ­ במה באה לידי ביטוי הטראומה שלך מהמאסר בכלא 6? "הם היו נכנסים כל השלושה לחדר שלי ומאז אני לא יכול להיות במקומות סגורים עם הרבה אנשים. אני מרגיש שסוגרים עלי, אני מקבל גלי חום, לא מרוכז, מרגיש שאני מאבד עשתונות, לא יכול לדבר. זה קרה לי כמה פעמים עם אשתי. הייתי איתה, למשל, באירוע מסוים והתחלתי להזיע בצורה לא רגילה. הרגשתי שהאולם נסגר עלי. התחלתי להיות עצבני. היא ראתה את זה. יצאתי החוצה, ביקשתי ממנה סליחה, אמרתי לה: 'אל תחשבי שאני משוגע, אני מנסה לעשות כמה שיותר כדי לצאת מזה אבל עדיין לא מצליח'. אז היא לקחה את הידיים שלי ואמרה לי: 'זה בסדר, אני מבינה אותך'."אני לא יכול שירימו עלי את הקול. זה מחזיר אותי לתא. הזיכרון שלי פגום אבל יש דברים שמזכירים לי את הכלא, כמו לדוגמה כשאני שומע שירים שהסמל היה שומע ואני נזכר בכל מה שקרה".­ יש לך סיוטים בלילות?"בסיוטים שלי בלילה באים חיילים, מכניסים אותי שוב לתא, נותנים לי מכות, אני שבוי, כבול, לא יכול להגיב או שיש חלומות שאני מגיב למכות שנותנים לי אבל הסמ ל לא מגיב לאגרופים שלי. אני התאמנתי בניו יורק בטאקוואן­דו, אני יודע לתת אגרופים, והעובדה שהמכות שלי בחלום לא מזיזות לאף אחד מפחידה אותי אולי יותר מכל דבר אחר. "אני לא מסתגל לרעשים. פעם שמעתי קצת רעש מהשכן, הוא תופף בדרבוקה, קפצתי מעל מהגדר ותפסתי אותו. כמעט תקפתי אותו. ביקשתי ממנו מיד סליחה, אמרתי לו שנפגעתי בצבא".­ אתה נתקל בחוסר אמון כשאתה מספר על מה שקרה לך בכלא 6? "מי שלא מאמין לסיפור שלי נהיה אויב שלי בתוך רגע. זה הדבר הגרוע ביותר בשבילי, כאילו לטאטא את כל מה שקרה לי. משרד הביטחון נותן לי להיסחב שנתיים עם האשמה הזאת, עם הגועל נפש הזה שאני רוצה להוריד אותו כבר מהגוף שלי. אני נגעל מעצמי, ממה שקרה לי. הם לא מבינים את זה. אני לא מאחל לאף אחד לחיות עם הזכרונות האלה שתוקפים אותך בהפתעה. אני יכול לשבת והכל בסדר איתי ופתאום מצב הרוח שלי משתנה בלי שום יכולת לשלוט עליו". ללכת שוב בראש מורם אמו של רושה התחתנה בשנית ומתגוררת בראש­העין. רושה מספר כי היא ורעייתו מנהלות מאבק מתמשך ועקר מול משרד הביטחון על מנת שיכיר במצבו. רושה: "אמא שלי מדברת עם משרד הביטחון כבר שנתיים. היא מתקשרת ומתקשרת ושואלת: 'מה עם הבן שלי? תטפלו בו. הוא במצב חריף'. אני עכשיו מאוזן בגלל שאני על כדורים, אבל היו לי מצבים ששברתי דברים. הייתי בהיסטריה, לא הייתי מוכן לדבר עם אף אחד. זרקתי פטיש על אמא שלי, אתה מבין? והיא לא מצאה מישהו שיענה לה ברצינות והם לא הקשיבו. עד היום זה ככה. הם אמרו לאמא שלי שלא מוצאים את התיק שלי בכלא 6. לא מוצאים. כאילו לא הייתי שם".­ מה היית רוצה שיקרה?"רוב היום אני בבית. אני לא יוצא אלא אם כן אני חייב לקנות משהו לבית. אני רוצה מאוד לצאת אבל רוצה ללכת בראש מורם. אני לא רוצה לקבל עזרה מביטוח לאומי אלא רק שיקום מצה"ל. אני רוצה לחיות תחת הכותרת 'נכה צה"ל'. הם גרמו לבעיות שלי אז שהם יטפלו בי, שיהיו האמא והאבא שלי". "לא הוגשה תלונה על ידי החייל" תגובת דובר צה"ל: "החייל המדובר התקבל לכלא 6 ב­3 ביוני 96', בגין עבירת היעדר מהשירות, שעליה נשפט ל­49 ימי מחבוש בפועל על ידי מפקדו. עם כניסתו לכלא, מסיבות שמטעמי צנעת הפרט אין באפשרותנו לפרטן, החייל שהה בבידוד במשך 20 שעות ובמהלך תקופה זו נבדק על ידי הגורמים הטיפוליים הרלוונטיים בהתייחס לבעייתו בבסיס הכליאה, ולאחר בדיקת הגורמים המקצועיים הומלץ להעבירו למסגרת קלה כפי שבוצע בפועל."החייל הועבר לפלוגה קלה המאוכלסת על ידי חיילים ללא בעיות אלימות או משמעת, אשר מבצעים עבודות בבסיס הכליאה. "במהלך שהותו בכלא לא אירע כל אירוע חריג ולא נעשה שימוש בכוח או בהתעללות כלפי החייל. כמו כן, לא הוגשה כל תלונה על ידי החייל, ומכאן שגם לא נחקרה. בטופס ראיון עם כלוא משתחרר, מציין החייל כי יחס המדריכים, כמו גם הטיפול הרפואי שקיבל, היו תקינים. עוד הוא מציין כי לא היתה אלימות בכלא וכי אין לו טענות על תקופת השהייה."חשוב לציין כי ברישומי הכלא לא נמצא כל תיעוד על כך שהחייל נפגע בידו, או בכלל אירוע של אלימות מצד סגל הכליאה כלפיו, וכי לא נמצא כל רישום על יציאתו מהבסיס לטיפול בידו". ב אופן לא רשמי, כוונת דובר צה"ל, בדברו על סיבות שמטעמי צנעת הפרט אין לפרטן ביחס להכנסת רושה לבידוד, היא למידע שהתקבל בעניין נטיות אובדניות של רושה. דובר צה"ל נשאל על הנוהל הקיים לגבי אזיקת חיילים שהגיע מידע כי יש להם נטיות אובדניות. "אזיקת חייל במצב ידיעה על נטיות אובדניות מותנית בשיקול דעת המושפע מהנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. היה וקיים חשש מיידי לפגיעה או חבלה עצמית על ידי כלוא, יוודא מפקד הכלא לאחר התייעצות עם קב"ן או רופא את אזיקתו של החייל".­ האם ליאון רושה נכבל באזיקים בעודו בצינוק?"מאחר שחלפו שנים מאז האירוע המדובר לא ניתן למצוא תיעוד באשר לאזיקתו או אי אזיקתו של החייל". תגובות * שלמה דרור, דובר משרד הביטחון: "הוועדה הרפואית הצבאית שהמליצה לשחרר את רושה מצה"ל קבעה שיש לו אישיות עם קווים גבוליים. כמו כן נקבע כי לרושה עבר פלילי בשל תקיפת שוטר והשתייכות לכנופיה."כשלוש שנים לאחר שחרורו הגיש רושה תביעה להכיר בו כנכה צה"ל. נערכה פנייה לכל הגורמים הקשורים בשירותו, עד כה לא קיבלנו פרטים משלימים שאפשרו לקבל החלטה בדבר הקשר בין השירות ובין מחלתו. "בשלב זה מוכר רושה כנכה במוסד לביטוח לאומי ומקבל זכויות במסגרת חוק הנכות הכללי. במידה שיוכר כנכה צה"ל הוא ימשיך לקבל את אותן הזכויות, אלא שהפעם ממשרד הביטחון ולא מהביטוח הלאומי".ב­4 ביוני 2001 שלחתי סדרת שאלות נוספות לדובר משרד הביטחון, ובהן כמה הנוגעות לעניין העבר הפלילי שאותו ציין מר דרור במכתבו, דבר שלכאורה לא הפריע לצה"ל לגייס את רושה. כעבור כשבועיים הגיעה התגובה הבאה: "הנ"ל הגיש תביעה להכרת זכות נכה בספטמבר 99', כתוצאה מהתעללות שממנה סבל בעת שנכלא בכלא צבאי, לדבריו. עם קבלת פנייתו, פנה קצין התגמולים לרשויות שונות על מנת לקבל חומר רפואי ועובדתי ומיידית אושר לו טיפול רפואי, באמצעות המרפאה בלשכת שיקום דן. מאחר שלא הגיע כל החומר הדרוש לטיפול בתביעה בזמן סביר, פנה קצין התגמולים שוב לאותן רשויות. רק בתאריכים 18 באפריל 2001 ו­11 ביוני 2001 הגיעו כל המסמכים הדרושים. כן יש לציין כי הנ"ל הופנה למרכז לבריאות הנפש בתל­אביב ועבר בדיקה פסיכודיאגנוסטית שאף היא אורכת זמן. כיום, עם קבלת כל החומר הדרוש הועבר תיקו הרפואי של רושה ליועץ הרפואי לצורך זימונו לבדיקה רפואית בגין מצבו הנפשי."באשר לתלונות המתייחסות לכלא 6, יש לפנות לרשויות צה"ל".* פקד ליאת פרל, דוברת משמר הגבול:"שוטר חובה ליאון רושה התגייס למשמר הגבול לטירונות לפני כחמש שנים. השוטר טופל רווחתית במהלך הטירונות, ובשל העובדה שלא ענה לקריטריונים הצה"ליים להכרה מלאה כבודד הוכר בתחילה כ'זכאי סיוע מוגדל' ולאחר כשלושה חודשים קיבל הכרה כחריג ל'חייל בודד' על כל המשתמע מכך, כולל החזר הוצאות שכר דירה והוצאות אחזקת דירה."במהלך הטירונות, לאור בעיותיו האישיות, קיבל אישור ללון בבית החייל בתל­אביב בחופשות. מפקדיו בטירונות התחשבו בבעיותיו והשוטר קיבל הקלות ביציאות לחופשה מהטירונות, טיפול אישי מסור ועזרה בכל עת שהזדקק ."השוטר עבר מספר עבירות נפקדות במהלך הטירונות ולמרות שבתחילה התחשבו בו ושפטו אותו למחבוש 'על תנאי' בלבד, השוטר חזר על עבירת הנפקדות פעם נוספת ונשפט למחבוש בפועל. עם שחרורו מהכלא המשיך השוטר את שירותו במשמר הגבול עד אשר שוחרר מסיבות בריאותיות".