 | | | איזה דיכאון | |
|  | | זהירות: לתרופות נגד דיכאון עלולות להיות השפעות קטלניות על המשתמשים | |
| | | | |  | הם נפגשו במסיבה. הוא, ישראלי בסוף שנות העשרים שלו, בוגר יחידה קרבית עם תואר ראשון בפיזיקה שעזב את אזור ראשוןלציון כדי לעשות דוקטורט בחו"ל. היא, רוסייה בת 19, שהגשימה חלום והגיעה ללמוד באוניברסיטה מוכרת במרכז ארצות הברית. כמה שבועות אחרי שנפגשו, החלו לצאת.אחרי שלושה חודשי היכרות, הם (שביקשו להישאר בעילום שם) מספרים, החלו הבעיות. היא החלה לסבול מכאבי בטן, ובבית החולים המקומי, אחרי כמה בדיקות פיזיולוגיות שלא הראו דבר וכמה טיפולים מקומיים שלא עזרו (אחת האחיות רשמה לה מלוקס נגד אולקוס), הגיעו למסקנה שמדובר בלחץ. בכל זאת, בחורה צעירה, רחוקה מהבית וכולי, וכולי.כמה שבועות לאחר מכן רשמו לה בבית החולים פרוזאק, כדור נגד דיכאון. "אתה צריך להבין שבארצות הברית הכדורים האלה נמסרים כמו ספגניות", סיפר לי חברה הישראלי של אנה (שם בדוי), בשיחת טלפון ארוכה וטרנס אטלנטית ללונדון. "האחות האחראית החליטה שזה מה שחברה שלי צריכה, היא נכנסה לרופא והוא חתם. אנה לא ידעה כלום. אני הייתי בכנס וכשחזרתי היא סיפרה לי שהיא התחילה לקחת פרוזאק".שבוע לאחר מכן התעלפה אנה בתור לאוטובוס שהיה אמ ור להביא אותה לאוניברסיטה. "החלטנו להפסיק עם הפרוזאק ולראות מה יקרה", מספר החבר. "כמעט מיד התחילו לה התקפי פאניקה. חזרנו לבית החולים ושם אמרו לנו: 'אתם רואים? לא הייתם צריכים להפסיק!'".אנה חזרה לקחת פרוזאק וכמה שבועות לאחר מכן, כשהמצב לא השתפר, עברה (בעצת רופאיה, מספר החבר) לפאקסיל, המכונה בארץ "סרוקסט". (סרוקסט, הסביר לי חבר רופא מישראל בשבוע שעבר, הוא כמו פרוזאק משופר. הוא חלק מהדור החדש של תרופות נגד דיכאון").מצבה של אנה הידרדר. היא נתקפה מחשבות אובדניות שהתפתחו מהר מאוד לסדרה של נסיונות לפגוע בעצמה. "יום אחד", סיפר חברה, "היא התקשרה אלי לעבודה ואמרה לי: 'בוא!'. חזרתי הביתה ומצאתי אותה מנסה לחתוך לעצמה את הוורידים עם רסיסי זכוכית".אנה אושפזה במחלקה סגורה. חברה נכנס לרופא האחראי, לא אותו רופא שרשם בעבורה את הסרוקסט. "הוא אמר לי שהוא חושב שלא נתנו לפרוזאק מספיק צ'אנס. אז הוא החזיר אותה לפרוזאק. זה כמובן לא עזר. המחשבות האובדניות נמשכו, כמו גם המחשבות לפגוע באחרים, ובהם אני. אנה הפכה מבחורה שרדנית, ג'דא אמיתית, למכונת מוות".אנה וחברה הישראלי החלו לישון עם א זיקים, כדי למנוע מאנה לפגוע בעצמה. | |  | |  |
| |  | |  | התביעה נגד יצרנית פרוזאק
| |  | | | | לאחר סדרה של טיפולים ותרופות שלא עזרו, נתקל הזוג באתר האינטרנט של ד"ר אן טרייסי, פעילה מקומית שחרתה על דגלה את המאבק נגד הפרוזאק ודומיו. "טרייסי אמרה לנו חד וחלק: 'אתם צריכים להפסיק הכל. לא פרוזאק, לא סרוקסט, שום דבר. רק ככה כל התופעות האלה יחלפו'".אנה הפסיקה בהדרגה את צריכת התרופות נגד דיכאון. "בהדרגה", מספר חברה, "פסקו גם המחשבות הרעות והפעולות האלימות".טרייסי הפנתה את הזוג הישראלירוסי לעורך הדין אנדי ויקרי מטקסס, שיחד עם שותפו, פול וולדנר, החל כבר ב95' לאסוף תיקים של אנשים שנפגעו בעקבות צריכת תרופות נגד דיכאון.התחנה הראשונה של עו"ד ויקרי, שעדיין מייצג את הזוג, היתה ענק התרופות אלי לילי, יצרן פרוזאק. "זה לקח כמה חודשים", מספר התובע הישראלי, "ונגמר בפשרה. לא רצינו להיגרר למשפט ארוך, בין השאר כי לא רצינו לחיות מחדש את כל מה שעברנו. כמה קיבלנו? במסגרת הפשרה אסור לי להגיד, אבל זה הרבה פחות ממה שאתה חושב".התחנה השנייה היתה ענק התרופות סמיתקליין ביצ'ם, יצרנית סרוקסט. החברה סירבה להתפשר. המשפט נגדה, מספר הישראלי, עדיין מתנהל. ההחלטה לתבוע את החברה לא הי תה פשוטה. "החברות בדרך כלל לא משלמות מיד, כי הן יודעות שאם הן ישלמו למתלונן אחד, הן יצטרכו לשלם להרבה אחרים. בשביל זה המשפט במדינת וואיומינג היה כל כך מפתיע".המשפט מוואיומינג שאליו מתכוון התובע הישראלי, שמשפטו עדיין מתנהל, הוא משפטה של משפחת של מארצות הברית, נגד חברת סמיתקליין ביצ'ם (שהיום, לאחר עסקת מיזוג, מכונה גלקסו סמיתקליין), יצרנית סרוקסט. גם התובע במשפט הזה הוא עורך הדין אנדי ויקרי מטקסס.במקרה של אנה וחברה הישראלי, הסוף היה טוב: תופעות הלוואי עברו, הזוג התקבל לאחרונה (כל אחד בתורו) לאוניברסיטאות נחשבות בארצות הברית ובקרוב הם יגיעו לישראל על מנת להינשא.במקרה של משפחת של מוואיומינג, הסוף היה פחות טוב. אחרי יומיים של לקיחת התרופה נגד דיכאון רצח דונלד של בן ה60 את אשתו, בתו ונכדתו, ושם קץ גם לחייו שלו. המשטרה מצאה במקום את טבליות הסרוקסט. | | | | |
| | | | | תרופות נגד דיכאון כאורח חיים
| | | | | | המשפט נפתח במאי השנה. בכתב התביעה, שהוגש לבית המשפט המחוזי בוואיומינג, גולל עו"ד ויקרי את ההיסטוריה של משפחת של: "טים טובין ודברה של נפגשו בקולג' והתאהבו. הם התחתנו ביולי 92' בג'ילט, וואיומינג. ב19 במאי 97' נולדה בתם אליזה. משפחת טובין היתה קרובה להוריה של דברה, דונלנד וריטה של, ובפברואר 98' הם הגיעו לביתם לביקור של כשבוע וחצי."במהלך אותן שנים סבל דונלד של מהתקפות דיכאון. ב11 בפברואר 98' ביקר את רופא המשפחה שלו, שרשם לו פאקסיל (אותה התרופה שאותה לקחה אנה, בערך באותה תקופה ב.ג). יומיים לאחר מכן, תחת השפעת התרופה, רצח דונלד של את אשתו, בתו, נכדו, ושם קץ לחייו".כתב התביעה לא כלל רק את פרטי המקרה. הוא כלל האשמה חריפה נגד חברת התרופות סמיתקליין ביצ'ם בפרט ותעשיית התרופות בכלל: שכבר בתחילת שנות התשעים היה ידוע להן על קשר ישיר בין צריכת התרופות מסדרת SSRI, שפרוזאק וסרוקסט הן שתיים מהן, ובין נטיות לאלימות והתאבדות מצד אחוז מסוים באוכלוסיית נוטלי התרופה, והן לא עשו כלום. יתרה מכך: הן פעלו במזיד, או מתוך שלומיאליות מקצועית, להעלים את המידע הזה ממינהלי התרופות, מר ופאים ומצרכנים.מהי סדרת התרופות SSRI? תרופות נגד דיכאון הפועלות בצורה ממוקדת על מנת לווסת את כמות הסרוטונין שמפריש המוח בזמן לקיחת התרופה. התוצאה (אמורה להיות) דיכוי דיכאון החולה והרגשה טובה באופן כללי.מדובר בארבע תרופות עיקריות: פרוזאק (הנסחרת בארץ והמיוצרת בארצות הברית), פבוקסיל (הנסחרת והמיוצרת בארץ), סרוקסט (הנסחרת בארץ והמיוצרת בבריטניה), ולוסטראל (הנסחרת בארץ והמיוצרת בבריטניה). ארבעתן (בעיקר הפרוזאק) הן הרבה יותר מתרופות: הן דרך חיים, מהפכה תפישתית, השקפת עולם כזו שמייתרת את הטיפול הפסיכולוגי לטובת כדור חד יומי, וגם כזו שמגדירה מחדש את המושג "דיכאון" ממונח קליני שטופל בכפפות של משי בשנות החמישים וראשית השישים, להצהרה שיקית של קהילות אורבניות מניו יורק ועד טוקיו בשנות התשעים. בשנות החמישים של המאה ה20 ללכת לטיפול פסיכולוגי היה בושה גדולה. בתחילת המאה ה21 לקחת פרוזאק זה קול. | | | | |
| | | | | ד"ר הילי מאשים
| | | | | | את התוצאות של הצריכה ההמונית של התרופות נגד הדיכאון, כמו פרוזאק וסרוקסט, מכירים היטב בוול סטריט, לא פחות מאשר במשרדי הבריאות השונים ברחבי העולם (שתי התרופות נמכרו מסביב לגלובוס): מחזור המכירות של גלקסו סמיתקליין (יצרנית סרוקסט) לשנת 2000 הסתכם בכ27.4 מיליארד דולר. מחזור המכירות של אלי לילי (יצרנית פרוזאק) למחצית הראשונה של שנת 2000 הסתכם בכ337.4 מיליון דולר. הרבה כדורים, הרבה כסף.זו בדיוק הסיבה שרוב הקהילה הרפואית לא נתנה לעו"ד ויקרי מטקסס סיכוי נגד הכרישים של תעשיית הענק שמולה התייצב. רוב התביעות נגד חברות התרופות הגדולות (כמו חברות הסיגריות בשנות השמונים ויצרניות המכוניות בשנות השבעים) נגמרות מחוץ לבית המשפט בפשרה שקטה שאולי מיטיבה עם המתלונן הספציפי, אך אינה מעודדת אנשים כמותו לחפש את בית המשפט. מה גם שעו"ד ויקרי האשים את סמיתקליין בלא פחות מאשר הונאה, מכוונת או לא, שגרמה לרצח ולהתאבדות.המשפט הסתיים בחודש שעבר. לשאלה "האם, על סמך העובדות שהוצגו במשפט, אתם מוצאים שפאקסיל (סרוקסט) יכולה להניע אנשים מסוימים להתאבד או לרצוח", ענה חבר המושבעים: "כן". את גזר הדין נתן השופט וויליאם ס. בנמן: שמונה מיליון דולר שיצאו מהכיס של חברת התרופות לטובת טים טובין. פסק הדין עורר בהלה בארצות הברית ובבריטניה ורשימת התובעים מתארכת משבוע לשבוע.בשבוע שעבר ניסיתי לתפוס את עו"ד אנדי ויקרי, התובע הטקסני במשפט שהוריד את ענק התרופות (שכנראה יערער על ההחלטה) על הברכיים. לא יצא לנו לדבר, רק להתכתב באימייל. ויקרי, כך הוא טוען, עסוק מדי בטיפול במקרים של אנשים שלקחו פרוזאק או סרוקסט ונפגעו, ועכשיו רוצים להגיש לחברות התרופות חשבון הוצאות.אחד העדים המרכזיים במשפט שהתנהל בוואיומינג, ושהביא בסופו של דבר להכרעה התקדימית, היה ד"ר דיוויד הילי. הילי, אירי המתגורר ועובד היום בצפון וולס שבבריטניה, הוא אחד הספקנים הקולניים והמתוקשרים בעולם בכל הקשור ליד קלה על המרשמים שבה נוקטים רופאים בכל העולם, כאשר מדובר בפרוזאק ובדומיו.הספר שכתב, "עידן התרופות נגד דיכאון", שיצא בהוצאת אוניברסיטת הארוורד ב97', עורר בזמנו הדים גדולים בעולם הרפואה והרוקחות. בספר האשים ד"ר הילי את חברות התרופות שהתרופות שלהן מעמיקות את הדיכאון ולא פותרות אותו. המצאת התרופות הללו, האש ים הדוקטור, גרמה להכללת מספר עצום של אנשים תחת ההגדרה "מדוכאים", כשהמצב בפועל רחוק מזה. התוצאה היא יצירת חברה מודרנית שמעדיפה להתמכר לכדורים שהיא בולעת מאשר לפתור את הבעיות שמולן היא ניצבת.כמה שבועות אחרי פסק הדין בוואיומינג, התיישב ד"ר הילי עם כתבת הבריאות של העיתון הבריטי הנחשב ה"גרדיאן", שרה בוזלי, ושחרר פצצה משלו. כחלק מההכנה לקראת עדותו במשפט בוואיומינג, סיפר ד"ר הילי, גבר נאה ורהוט, שהוא הורשה להיכנס לארכיוני חברת התרופות המייצרת את סרוקסט. שם, לתדהמתו, מצא כי כבר בשנות השמונים ערכה החברה ניסויים שמהם עלה לכאורה כי הסרוקסט אינה רק מזיקה בפוטנציה (כפי שהתברר מהתיק של משפחת של) אלא גם ממכרת. "כל התרופות מסדרת SSRI ממכרות", קבע הילי בלי בושה, "אבל הסרוקסט (שמחזור המכירות שלה בבריטניה עוקף את זה של הפרוזאק ב.ג) היא הגרועה ביותר".ד"ר הילי, מומחה עולמי, מנהל האגף הפסיכיאטרי בצפון וולס ואחד הרופאים הבכירים בבית החולים האוניברסיטאי הפועל במקום, יושב בעיר החוף הפסטורלית באנגור, ארבע שעות נסיעה מלונדון. נסענו לפגוש אותו. | | | | |
| | | | | אולי הבעיה תיעלם מעצמה
| | | | | | משרדו שטוף השמש של ד"ר הילי שוכן בקומה הראשונה של אחד מבתי החולים הפסטורליים בבריטניה: ביום שקט אפשר לשמוע כבשים פועות. הוא ביקש להתחיל מיד כדי לא לאחר לראיון הרדיו לבי.בי.סי ב12. ד"ר הילי, חוץ מהיותו המתעד הבלתי רשמי של התמכרות החברה המודרנית לתרופות נגד דיכאון, הוא גם כוכב תקשורת.התחלנו בעדותו הגורלית שנתן בארצות הברית. מבחינתו, נצחונו של עו"ד ויקרי היה ברור מאליו."זה היה מפתיע אותי אם הם היו מפסידים", פתח. "התיק היה חזק מאוד. הבעיה היא בדרך כלל שכאשר הצדק הוא עם המשפחות, התיקים האלה נגמרים מחוץ לבית המשפט, כי מאוד קשה לנצח את חברות התרופות בבית המשפט. מדובר בחברות מאוד עשירות, והן יכולות להרשות לעצמן להציף את חבר המושבעים בכל מיני מומחים גדולים מכל העולם". בדרך לכאן קראתי את הפרוטוקולים של בית המשפט. המשפט עצמו היה דרמטי כמו הפרוטוקולים שלו?"מאוד דרמטי. החלק הדרמטי ביותר היה כשאיאן הדסון מסמיתקליין ביצ'ם (מנהל מחלקת הבטיחות של החברה, שלעדותו המביכה נגיע מיד ב.ג) העיד בווידאו, ולמעשה הודה שיש בחברה קלסר ובו כל המקרים, כמו של משפחת של, שבהם מיש הו שלקח את המוצרים שלהם התאבד, פגע או הרג אחרים. הוא סיפר שלמרות שבכל המקרים האנשים שהתלוננו טענו שהתרופה שלקחו גרמה את הבעיה, אין לחברה דרך לבדוק האם התרופה היתה אשמה או לא והחברה נמנעת מלחקור מקרים ספציפיים". כמה אנשים צורכים היום תרופות נגד דיכאון מסדרת SSRI?"ההערכה המקובלת מדברת על בין 40 ל50 מיליון איש שלוקחים היום פרוזאק, וזה 12 שנה בלבד אחרי שהתרופה הוכנסה לשוק האמריקאי. עוד כ50 מיליון איש ברחבי העולם לוקחים את התרופות האחרות, כמו סרוקסט, זולופט ואחרות. אם לוקחים בחשבון שיש חפיפה מסוימת בין משתמשי פרוזאק למשתמשי שאר התרופות, אנחנו מדברים על בין 80 ל100 מיליון איש ברחבי העולם. מה שמעורר את השאלה מה הקשר בין הכוח הכלכלי של החברות האלה ובין אישור והפצת התרופות האלה ברחבי העולם."אם אתה שואל אותי, התשובה היא זו: כדי להכניס תרופה מסוימת לשוק מסוים צריך כסף, והרבה כסף. לא מדובר רק על אישור התרופה במינהלי התרופות. השאלה היא מה קורה לתרופה לאחר מכן. למשל, מה חברות התרופות עושות עם בעיות שמתגלות בתרופה תוך כדי שימוש. ברוב המקרים, אם לא מדובר בקטסטרופה רפואית, חברות התרופות יעדיפו להתאזר בסבלנות ולראות לאן נושבת הרוח, אולי הבעיה תיעלם מעצמה."במקרה של תרופות SSRIה מפתה לראות את זה כך: חברות התרופות אמרו לעצמן שהסיכוי שיאשימו אותן באחריות למעשים שנעשו על ידי אנשים שלקחו את התרופה ובוצעו בהשפעתה הוא נמוך מאוד. הן חשבו שלא יתפסו אותן. ואם הן לא עושות שום דבר, ברוב המקרים מינהלי התרופות לא יכולים לעשות להן כלום". | | | | |
| | | | | ההבדל בין טבק לתרופות
| | | | | | אם התסריט של ד"ר הילי נכון, ההשוואה בין חברות התרופות של שנות התשעים לחברות הסיגריות של שנות החמישים והשישים היא בלתי נמנעת. עשרות התביעות שהוגשו ברחבי העולם (ובעיקר בארצות הברית) נגד חברות הסיגריות הגדולות הוכיחו כי הן ידעו על נזקי העישון ולמרות זאת המשיכו לשווק אותן באגרסיביות. החגיגה נגמרה כשבתי המשפט האמריקאיים החליטו לפסוק נגד החברות ולטובת המתלוננים."ההשוואה בין סיגריות לתרופות SSRIה היא אכן מעניינת", אומר הילי. "מהבחינה הזו שבשני המקרים מדובר על חברות כלכליות שהפכו בתוך זמן קצר יחסית בזכות המוצרים שלהם לאימפריות כלכליות. יתרה מכך: אם תבדוק תראה שבחלק מהמקרים אותם עורכי דין עובדים גם עם חברות הסיגריות וגם עם חברות התרופות."העצה שעורכי הדין הגדולים נותנים לחברות שאיתן הם עובדים, תרופות או סיגריות, היא זהה: אל תחקרו את הסכנות הצפויות מהתרופות שאתן מייצרות כי אחרת האחריות המשפטית שלכם תגבר. וזה בסדר לטבק. זה בשום פנים ואופן לא בסדר כשמדובר בתרופות שניתנות במרשם, היכן שרופאי המשפחה סומכים על חברות התרופות שישקיעו במחקר על אודות הסכנות הצפויות מהכנסתה של תרופה לשוק."כשמדובר בטבק, הרפואה ניצבת לצד הצרכנים מול חברות הטבק. כשמדובר בתרופות, רופאי המשפחה מוכרים את המוצרים של חברות התרופות. כשמדובר בטבק, אתה בתור צרכן יודע שהרופא לצדך. כשמדובר בתרופות, אתה בתור צרכן עדיין סומך על הרופא שיהיה לצדך. אלא שמערכת היחסים בין חברות התרופות ובין רופאי המשפחה, שמשמשים כביכול כסוכני המכירות של חברות התרופות, אינה מאפשרת להם את אותה חירות בהתנהלותם מול חברות הטבק. התוצאה? אתה, צרכן התרופות, נדפק". | | | | |
| | | | | בריאים פיתחו תלות
| | | | | | ב22 במאי 2001, לפני כחודש וחצי, עלה ד"ר דיוויד הילי על דוכן העדים בבית המשפט בוואיומינג. הוא התבקש לגולל את הביוגרפיה שלו וסיפר על עזיבת צפון אירלנד, הלימודים בקיימברידג', עשרות הפרסומים באנגליה והעבודה עם חברות תרופות שונות, בהן סמיתקליין ביצ'ם בשנות השמונים והתשעים. הילי היה אחד הרופאים הרבים שביצע מחקרים במימון החברה.אחד המחקרים האלה, הוא סיפר, נגע באופן ישיר לפיתוח הסרוקסט. שלושת המחקרים שאותם ביצע בעבור החברה, סיפר ד"ר הילי, הניבו תוצאות מאוד לא חד משמעיות בכל הקשור להשפעת התרופה על מצב רוחם של החולים, ובכל מקרה לא הוכחו כטובות יותר מתרופות אחרות."האם", שאל עו"ד ויקרי, "מסרת את כל המחקרים האלה לחברות התרופות?"."כן", השיב ד"ר הילי.עו"ד ויקרי: "האם המידע הזה פורסם?".ד"ר הילי: "לא".אחרי הפסקת הצהריים נחקר ד"ר הילי על המקרה הספציפי הנדון באותו משפט.עו"ד ויקרי: "לדעתך, ד"ר הילי, האם פאקסיל (סרוקסט) גורמת לחלק מהחולים לפתח נטיות רצחניות ואובדניות?".ד"ר הילי: "כן".עו"ד ויקרי: "האם יש אנשים אחרים, לדעתך, שהתאבדו או רצחו אחרים כתוצאה מצ ריכת פאקסיל (סרוקסט) לפני פברואר 98'?".ד"ר הילי: "כן. אנו יודעים בביטחון על כמה מאות מקרים של אנשים הרשומים בספרי מינהל התרופות האמריקאי FDA() שהתאבדו או רצחו בעקבות צריכת התרופה. בקבוצת שלושת התרופות זולופט, פרוזאק ופאקסיל (סרוקסט), מדובר על יותר מ3,000 איש".עו"ד ויקרי: "האם לדעתך חברת התרופות סמיתקליין ביצ'ם ערכה מחקרים ראויים ובדיקות אחרות באשר לשאלה אם פאקסיל (סרוקסט) גורמת לחלק מהאנשים שצורכים אותה נטיות התאבדות או נטיות רצחניות?".ד"ר הילי: "לא. אני בטוח שלא. החברה לא ערכה שום ניסוי קליני שנועד לבדוק ישירות האם אנשים מסוימים הופכים אובדניים כתוצאה מצריכת התרופה".על מנת לבדוק קשר כזה, הסביר הילי, היתה צריכה החברה למדוד נטיות כאלו בקרב אוכלוסייה בריאה שצרכה את התרופה. מחקר כזה לא נעשה.עו"ד ויקרי: "שאלה שלישית האם אתה סובר שחברת התרופות הזהירה את הרופאים הרושמים את התרופה ואחרים באשר לסכנות הצפויות מצריכת התרופה, כולל רצח והתאבדות?".ד"ר הילי: "לא. האזהרות היחידות שמופיעות על גבי התרופה נוגעות לסכנות הצפויות מדיכאון. אין שום אזהרה שקשורה להתאבדות א ו לרצח כתוצאה אפשרית מצריכת התרופה".כמה עמודים לאחר מכן פורש ד"ר הילי את הפרשה שגולל, כמה שבועות לאחר מכן, ב'גרדיאן': פרשת העלמת המידע באשר להתמכרות הצפויה לתרופה. בארכיוני החברה בהארלו, אנגליה, מצא ד"ר הילי 34 מחקרים שבוצעו על ידי סמיתקליין ביצ'ם על אוכלוסייה בריאה. "היה ברור מקריאת המחקרים האלה שהאנשים הבריאים שלקחו את התרופה דיווחו על כך שהיא גרמה להם מערבולות רגשיות וחרדה. כך שכבר במהלך שנות השמונים חברת התרופות ידעה על תופעות הלוואי של התרופה הזו. אלא שרוב האנשים שהשתתפו במחקר לא התלוננו, כי רובם היו עובדי החברה!"הבעיה השנייה שמצאתי במחקרים שבוצעו על אוכלוסייה בריאה היא שהם פיתחו תלות בתרופה. אנשים רגילים, כמו חבר המושבעים פה, התחילו לקחת את התרופה ואחרי תקופה קצרה מאוד, שבוע עד שבועיים, פיתחו תלות שהתבררה כאשר הם הפסיקו לצרוך את התרופה והדבר התבטא בסימפטומים של גמילה".עורך הדין של חברת התרופות מחה ועו"ד ויקרי המשיך בקו החקירה שלו. הערותיו של ד"ר הילי נרשמו בפרוטוקול. | | | | |
| | | | | הדו"ח הסודי
| | | | | | באותו בוקר שבו נתן ד"ר הילי את העדות שלו, הוקרנה בבית המשפט עדותו המצולמת בווידאו של ד"ר איאן הדסון. ד"ר הדסון היה בין השנים 99' ל2001 מנהל מחלקת הבטיחות של סמיתקליין ביצ'ם. במסגרת תפקידו היה הדסון אמור לחקור ולהתריע על בעיות אפשריות במוצרי החברה.עדותו של ד"ר הדסון היתה לא פחות מדהימה, ואולי אף יותר, מזו של ד"ר הילי.בשלב די מוקדם של החקירה הודה ד"ר הדסון שבידי החברה דו"ח בן 63 עמודים, שכותרתו "מסווג", שהוכן לבקשת החברה, המסכם את כל המקרים שבהם אנשים שצרכו סרוקסט פגעו בעצמם או באחרים. הדו"ח הזה, גילה ד"ר הדסון, עדיין מצוי ב"עדכונים".עו"ד ויקרי: "מה תעשו עם הדו"ח הזה כאשר תגמרו להכינו?".ד"ר הדסון: "בהנחה שבסופו של דבר כולם יגיעו למסקנה שאין כאן בעיה משמעותית, נתייק אותו".עו"ד ויקרי: "האם תגישו את הדו"ח לרשות ממשלתית מפקחת כלשהי?".ד"ר הדסון: "אם יבקשו מאיתנו, כן, אבל לא נשלח את זה ביוזמתנו. לא בשלב הזה. זה דו"ח פנימי. אנחנו עושים דו"חות פנימיים על כל מיני נושאים".עו"ד ויקרי: "האם תפרסמו את הדו"ח בכתבי עת רפואיים?".ד"ר הדסון: "לא".עו"ד ו יקרי: "מדוע?".ד"ר הדסון: "אנחנו בודקים הרבה נושאים ואנחנו לא מפרסמים את הדו"חות שלנו, מה גם שהמידע כל הזמן משתנה".אלא שחוץ מלאסוף את המקרים, לא נעשה דבר עם הדו"ח הזה. למשל, מחלקת הבטיחות אינה מוסמכת להורות על מחקר ספציפי על סמך מקרה ספציפי המדווח לה על ידי רופא משפחה, למשל על הקשר בין לקיחת סרוקסט ובין נטיות אובדניות. מה שהחברה כן עושה, לעומת זאת, זה לברר אילו גורמים, חוץ מהתרופה עצמה, יכולים להסביר את ההתנהגות הזו.ד"ר ויקרי: "האם, למיטב ידיעתך, קרה אי פעם שמי מעובדי סמיתקליין ביצ'ם קבע שיש קשר סיבתי בין לקיחת התרופה ובין נטיות אובדניות או רצחניות?".ד"ר הדסון: "למיטב ידיעתי לא".ד"ר ויקרי: "או.קיי. נניח, מר ג'ונס מקנזס רוצח מישהו ואחרי זה מתאבד, והרופא שלו מתקשר לסמיתקליין ביצ'ם ואומר: 'תשמעו, אני חושב שזה קרה בגלל התרופה שהוא לקח'. האם החברה תחקור את נסיבות מותו של מר ג'ונס?".ד"ר הדסון: "מה שאנחנו נעשה זה נחזור לרופא שדיווח על המקרה ונאסוף עוד אינפורמציה כמו היסטוריה רפואית ותרופות אחרות שהיו מעורבות. נחקור את המקרה כדי לבדוק גורמים אחרים שהיו מעורבי ם בתקרית".ד"ר ויקרי: "האם סמיתקליין ביצ'ם אי פעם ערכה ניסוי קליני גדול שבו נבדקה השאלה האם במקרים מסוימים התרופה גורמת או לא גורמת להתאבדות?".ד"ר הדסון: "בדקנו את השאלה הזו בעזרת כלים שונים שמאפשרים לנו לבחון את השאלה הזו".ד"ר ויקרי: "האם ערכתם ניסוי שמטרתו היתה לבחון את השאלה הזו?".ד"ר הדסון: "ניתחנו את האפשרות הזו בעזרת כלים שונים. אני לא מאמין שמחקר ישיר הוא הדרך הנכונה לבחון את השאלה הזו".לבסוף גילה ד"ר הדסון שחברת התרופות נמצאת במשא ומתן עם מינהל התרופות הבריטי שדורש לצרף לסרוקסט אזהרה מפורשת באשר לנטיות אובדניות או רצחניות אחרי נטילת התרופה. "בשנה שעברה מינהל התרופות הבריטי כתב לחברה וביקש להכליל באזהרות הערה מפורשת באשר לנטיות אובדניות שאינן נעלמות עם לקיחת התרופה. אני לא יודע בדיוק מה קרה עם זה", העיד.לקראת סיום העדות גילה הדסון שהוא עומד לסיים את תפקידו בסמיתקליין ביצ'ם לטובת משרה אחרת שהוצעה לו. לאן הוא עובר? למינהל התרופות הבריטי. | | | | |
| | | | | צירוף מקרים תמוה
| | | | | | אחת השאלות המופנות לכל מי שמנסה להתקיף את חברות התרופות ואת מוצריהן היא איך (אם התרופות כל כך בעייתיות) הן עברו את אישור מינהל התרופות האמריקאי (אף.די.איי) הידוע בקפדנותו? התשובה, אליבא דד"ר הילי, היא שהאף.די.איי הוא אכן גוף מרשים, אבל מוגבל. כמות החומר שהוא נדרש לעבור עליה היא גדולה עד שאפשר, לא במאמץ גדול, לסנוור אותו באלפי פרטים שבהם יסתתרו עובדות שרק לאחר אישור התרופה יתבררו כמשמעותיות."אתה צריך להבין", אומר ד"ר הילי, "האף.די.איי מאשר תרופות אם מוכח שהן עושות פעולה כלשהי. אלא שגם מינהל התרופות יודע שהמחקרים הקליניים אינם מקיפים את כל האוכלוסייה הפוטנציאלית שלאחר מכן תצרוך את התרופה בפועל, והם סומכים, דה פקטו, על חברות התרופות שינהגו בצורה אחראית. מה שקורה בפועל הוא שחברות התרופות לא מתנהגות בצורה אחראית ומוכרות את התרופה לאוכלוסייה הרבה יותר גדולה ממה שהיה אפשר לשער בשלב אישורה."כאשר אושרו התרופות מסדרת SSRI והוחל בשווקן, אף אחד לא ציפה שהן יהפכו ללהיט המדהים שלו הן הפכו. כשיש לך תרופה כמו פרוזאק, ש50 מיליון איש ברחבי העולם לוקחים אותה, מה שהיתה בעיה קט נה בדפי מינהל התרופות לפני שחרורה לשוק, בעיה מוגבלת שנגעה רק למספר קטן מקרב הנבדקים, הופכת פתאום לבעיה גדולה מאוד. זה מה שקורה בחיים האמיתיים".אלו בדיוק הדעות שעצרו, לפי שעה, את הקריירה של ד"ר דיוויד הילי. אם הוא לא היה משמיע אותן ואם היה עומד לצד חברות התרופות, היה יושב היום בטורונטו ומתרווח בכורסה עמוקה. הסיבה שהוא יושב בבאנגור ומתלונן על איכות המסעדות באזור קשורה באופן ישיר לדעותיו מעוררות המחלוקת.זה קרה כך: בסוף שנת 2000 הוצע להילי לנהל את מחלקת ההפרעות הנפשיות באוניברסיטת טורונטו. הילי שמח, ארגן למשפחתו אשרות כניסה ועשה הכנות מקצועיות לקראת המעבר. בדצמבר 2000, אחרי סדרה של הרצאות ברחבי העולם שבהן (בין השאר) השווה את חברות התרופות לחברות הטבק וכמו כן רמז שאלי לילי, יצרנית פרוזאק, מודעת לקשר שבין צריכת התרופה ובין נטיות אובדניות אצל חלק מהצורכים אותה, החל ד"ר הילי לקבל אימיילים מבהילים מהאוניברסיטה."החלטנו", כתב לו בסופו של דבר פרופ' דיוויד גולדבלום מהאוניברסיטה, לאחר שהמשרה היתה כבר בידיו ולאחר שגולדבלום כבר ביקש ממנו להגיע לקנדה כמה שיותר מהר, "שאין התאמה טובה בינך ובין המרכז שלנו. למרות שהנך מאוד נחשב כהיסטוריון של הפסיכיאטרייה, הגישה שלך אינה תואמת את המטרות הקליניות שלנו".מיהו אחד התורמים הגדולים ביותר למחלקה הפסיכיאטרית של אוניברסיטת טורונטו? אלי לילי, יצרנית פרוזאק. בשנים האחרונות הסתכמו תרומותיה למרכז בסך של כ1.5 מיליון דולר. צירוף המקרים באמת מדהים.במכתב תשובה להילי, שאותו ביקש לא להראות לאף אחד, הודה פרופ' גולדבלום שמה שהסעיר אותו בנאומו (הארוך) של ד"ר הילי היה האשמתו (הקצרצרה) נגד פרוזאק, ושעמדה זו היא שהובילה לביטול החוזה. הוא הכחיש את מעורבות אלי לילי בפרשה. החוזה בוטל בגלל דעותיו של ד"ר הילי נגד אלי לילי, טען גולדבלום, ולא בעקבות איום מפורש מצד החברה.חצי שנה לאחר מכן הילי רגוע. לא, הוא לא חושב שרודפים אותו."למרות הסיפור ההוא של אוניברסיטת טורונטו", הוא אומר, "אני לא חושב שרודפים אותי. עבדתי, ואני עדיין עובד, עם מספר חברות תרופות גדולות בבריטניה בפיתוח תרופות חדשות, למרות שאף אחת מהן, מן הסתם, אינה מפתחת תרופות מסדרת SSRI וכן, כמובן שלחברות מתחרות יש אינטרס לפתח תרופה מתחרה, והן משתמשות במוניטין שלי לצורך כך. זה שוק חופשי לכל דבר. שום דבר לא באמת אישי". | | | | |
| | | | | מלכודת הממוצע הסטטיסטי
| | | | | | ד"ר הילי, בספרך "עידן התרופות נגד דיכאון" The Antidepressant Era(, בהוצאת אוניברסיטת הארוורד), אתה עורך ניתוח מרתק של החברה המודרנית, כפי שהיא מצטיירת מהתרופות שהיא לוקחת. אתה כותב שהמצאת התרופות נגד דיכאון הכניסה יותר אנשים לקטגוריה של "מדוכאים"."אני חושב שרוב האנשים שחיים היום בעולם המערבי חושבים שסמים הם דבר טוב ומועיל. אלה יכולים להיות חומרים שנמצאים במזון, באלכוהול, בוואליום, בפרוזאק, ועוד. אנחנו רוצים להאמין שאיפשהו יש תרופת פלא לכל הצרות שלנו. אנחנו סומכים על התרופות שלנו הרבה יותר, למשל, מאשר אנחנו סומכים על הרופאים שלנו."מבחינות מסוימות תמיד לקחנו סמים: אופיום במאה הקודמת, קוקאין ואלכוהול בעשור הנוכחי וכולי. צריכת הסמים בציבור היתה מסיבית, ועודנה כזו."מה שהשתנה בחברה המודרנית הוא הצינורות שדרכם זורמים הסמים האלו לציבור. רוצה לומר מינהלי התרופות והרופאים שמשתדלים לרשום תרופות לאנשים שהתרופה תועיל להם יותר מאנשים אחרים. הרעיון הוא שהאנשים האלה מוסמכים לשקול סכנה מול תועלת, לתת את הסם המתאים לאנשים המתאימים ולמנוע אותו מאנשים אחרים."בפועל זה לא עובד ככה. במקרה של SSRIה בעיקר, התרופות מחולקות על ידי רופאי המשפחה בסיטונות. קח את הדוגמה של צריכה תרופות בקרב ילדים. עד לפני עשר שנים היה מקובל בבריטניה לא לתת לילדים תרופות שמשפיעות על המחשבה ועל תפקוד המוח. זה השתנה."אני רואה את הדברים אחרת. אני חושב שהבעיה של תרופות נגד דיכאון היא קצת כמו הבעיה של המצאת המשקל (הכוונה: המכשיר למדידת משקל אצל בני אדם). אני אסביר למה אני מתכוון."לפני המצאת המשקל בשנות השבעים של המאה ה19 יכולת למצוא אנשים בכל מיני גדלים. היו אנשים שמנים, היו אנשים רזים, גדולים, קטנים. שמנים ויפים וגם רזים ויפים. נורמות שונות בכל הקשור למשקל 'היפה' התקיימו בו זמנית באותה החברה."עם המצאת המשקל הבינו החברות המייצרות את המשקל שיש דבר כזה שנקרא 'משקל ממוצע'. כלומר לא היה היגיון כלכלי בייצור משקל עם סקאלה שמקיפה את כל האוכלוסייה, אלא רק את רובה. ה'משקל הממוצע' תורגם במהירות ל'משקל נורמטיבי', כלומר משקל שלא כדאי להיות יותר מדי מעליו, אבל גם לא יותר מדי מתחתיו."עכשיו, בד בבד עם התפשטות צריכת המשקל ברחבי העולם המערבי, פתאום אתה מוצא היסטו ריה של הפרעות אכילה אצל בני אדם. פתאום נשים, אבל גם גברים, עולים על המשקל ורואים שהם חורגים מה'ממוצע'. במקום לנקוט בגישה רגועה ולהגיד: 'או.קיי, אולי אני שוקל קצת יותר או קצת פחות, אבל כל החיים לפני ושאר החיים שלי מתנהלים פחות או יותר לשביעות רצוני', אנשים נמצאים בלחץ חברתי להתאים לממוצע שגורם להם לעשות דיאטה או להעלות משקל. התוצאה היא קבוצה שלמה של אנשים שנשללת מהם האפשרות להיות מי שנוח להם להיות."זו הבעיה האמיתית עם תרופות נגד דיכאון. את היעילות של התרופות האלה לא מודדים באמות מידה הנקבעות על ידי החולה: חזרתו לעבודה, חזרתו לפעילות וכולי, אלא למשל במקרה של אבחון דיכאון, באמצעות טבלה קלינית מהסוג שאתה מוצא בכתבי עת פופולריים, מהסוג שבו אתה מקבל ניקוד לכל שאלה ובסוף מחבר את הניקוד כולו לתוצאה."ומה האמת? האמת היא שאנחנו מאשפזים פי שלושה אנשים ממה שהיינו מאשפזים לפני שנות החמישים כשתרופות פסיכיאטריות נכנסו לשימוש, שהאנשים שמתאשפזים אצלנו מבלים יותר במחלקות מאשר כמות הזמן שהיו מבלים לפני התרופות הפסיכיאטריות, ושהסיכוי למות ממחלת נפש גדול היום מאשר הסיכוי למות ממחלת נפש לפני שנות החמישים. כך שמבחינה כמותית, אנחנו לא הצלחה גדולה."לפני 30, 40 או 50 שנה היית נכנס אלי, רופא המשפחה שלך, מתיישב, ואומר לי: 'אני לא מרוכז, יש לי בעיה עם החברה שלי, אני לא מסתדר בעבודה'. הייתי מקשיב בסבלנות, מהנהן ואומר: 'תשמע, אלה החיים. אולי תדבר עם החברה שלך, תראה מה הבעיה בעבודה וכולי. שנינו היינו מוכנים לחכות כמה שבועות, לראות איך זה מתפתח, האם מופיעים סימפטומים פיזיולוגים וכולי."היום מה שקורה הוא שאיך שאתה מתיישב מול הכיסא שלי ומספר לי מה יש לך, אני מתחיל לחשב בראש את הניקוד שלך על סקאלת הדיכאון או שאר הסקאלות של 'הפרעות הנפש'. אני לא מקשיב לך, אלא מנסה למדוד אותך יחסית למה ש'נורמלי', שהוא מה שמופיע על הדף. עכשיו, ברגע שהניקוד שלך גבוה מה'ממוצע', אני בתור רופא משפחה מיד נמצא בלחץ לעשות משהו בנוגע לזה, כדי להחזיר אותך לניקוד שאמור להיות 'נכון', כי אם יקרה לך משהו, יאשימו אותי."אז אני נותן לך את התרופה. וכמובן, לתרופה יש תופעת לוואי, אז אני רושם לך עוד תרופה ועוד אחת כדי לרכך את השלישית, ולפני שאתה מבין מה קורה, אתה לוקח ארבע תרופות ביום". והמר וויח הגדול, חוץ מהחולים כמובן, זה חברות התרופות."בוא נגיד כך: הן לא מפסידות". | | | | |
| | | | | שאלה 8: יש לך עצירות?
| | | | | | תעשו תרגיל. היכנסו לאתר האינטרנט של חברת התרופות אלי לילי, יצרנית פרוזאק www.lilly.com(), וחפשו את השאלון המקוון. זהו שאלון שאם תמלאו אותו, יגיד לכם המחשב האם אתם צריכים פרוזאק או לא.שאלה מספר 4: "אני מתקשה לישון" (לא לעתים קרובות / לפעמים / לעתים קרובות / כל הזמן); שאלה מספר 6: "אני נהנה שמתייחסים אלי כגבר או אשה נאים"; שאלה מספר 8: "יש לי עצירות"; שאלה מספר 11: "המחשבה שלי לא צלולה כפי שהיתה"; שאלה 14: "אני אופטימי/ת ביחס לעתיד"; שאלה 16: "קל לי לקבל החלטות"; שאלה 18: "החיים שלי די מלאים".השאלון הזה נכתב בשנת 65' והוא עדיין בשימוש. אני לא יודע מה איתכם. אני מכיר מדינה שלמה שבה האנשים מתקשים לישון, לחשוב על העתיד, לקבל החלטות או להקפיד על הופעתם החיצונית. קוראים לה ישראל, ואם לשפוט מהשאלון הזה, יש בה שישה מיליון משתמשים פוטנציאלים. מה שמוביל למסקנה הבאה: או שאנחנו משוגעים או שחברות התרופות משוגעות. תחליטו אתם. * | | | | |
| | | | | תגובות
| | | | | | ארנון תמיר, מנהל היחידה הרפואית של גלקסו סמיתקליין, יצרנית סרוקסט, בישראל, מכיר את פרטי המשפט בוואיומינג וכשהתבקש להעביר את תגובת החברה התנצל ואמר: "חברת האם העבירה הנחיה חד משמעית וחמורה האוסרת על עובדי החברה בישראל (ובכלל) להתראיין בנושא פסק הדין האמריקאי. כל הפניות, בכל העולם, סביב פסק הדין, צריכות להיות מופנות למרי אן ריין, ממחלקת יחסי הציבור של החברה בפילדלפיה".רק לאחר שהסברתי לו שאנו מתעניינים בהשלכות פסק הדין על שיווק התרופה בישראל, הסכים להגיב."קודם כל", אמר, "הנושא נמצא עדיין בתהליך משפטי. יש ערעור, וזה עדיין לא נגמר". האם בישראל קרו מקרים דומים שבהם אנשים שנטלו סרוקסט פיתחו נטיות אובדניות או נטיות לאלימות?"לא היה שום מקרה כזה בישראל ולא היה שום מקרה כזה בעולם (כאמור, ד"ר הילי, ואפילו ד"ר הדסון מהחברה עצמה, טוענים אחרת ב.ג). כל מקרה כזה חייב לעבור אוטומטית למאגרי המידע של החברה בחו"ל ולמערכת האבטחה שמרכזה בארצות הברית ובאנגליה."בישראל לא קרה כלום. לא קיבלנו אף פנייה מהקהילה הרפואית בעקבות פסק הדין, כיוון שהרופאים מבינים שאם מישהו הוא ח ולה דכאוני, הרי שבשל אופי המחלה הוא עלול להתאבד. חוץ מזה, מי שלוקח שני כדורים זה מגוחך (תמיר מתכוון לדונלד של מארצות הברית, שרצח את בני משפחתו ב.ג), כי שני כדורים לא מספיקים בכלל כדי להשפיע על המחלה. לוקח סדר גדול של בין שבועיים לשישה שבועות עד שיש סימנים תרפויטים. הסיכוי שמישהו שלקח שני כדורים יגיע לתגובה כזו הוא יותר מאשר שואף לאפס ברמה הביולוגית". בוא נחזור לישראל: האם לדעתכם יש בעיה בדרך שבה תרופות SSRIה ובהן הסרוקסט, משווקת? כלומר שהן משווקות ליותר מדי חולים ממה שהיה ניתן לצפות כאשר הן אושרו לשיווק?"לאור הניסיון שיש בידינו, חד משמעית לא. כמויות האנשים שטופלו SSRIב נאמדות בעשרות מיליונים, התרופות האלה מאושרות ומשווקות בכל העולם". מינהל התרופות הבריטי מנהל מגעים עם גלקסו סמיתקליין להכללת אזהרה לנוטלי סרוקסט. יש כאלה מגעים בישראל?"אין שום התדיינות לפני שיש פנייה מהחברה, לאחר שמשרד הבריאות הבריטי או האמריקאי יעירו את הערותיהם. אחרי שמינהל הבריאות הבריטי או האמריקאי יחליטו מה שיחליטו, תהיה פנייה אלינו ואז נדון איתם".* לשכת דובר משרד הבריאות: "שמות ה תכשירים המוזכרים אכן שייכים לקבוצה SSRIה. אלה הם השמות המסחריים של תכשירים, אולם יש תכשירים נוספים הרשומים בפנקס. כמו כן ישנן עוד מספר תרופות שחלק ממנגנון הפעולה שלהן הוא כשל SSRIה. שינוי תנאי הרישום של תכשיר או ביטול רישומו נעשה על סמך המידע המקצועי המצטבר, כמו מידע מהספרות המקצועית הבינלאומית, חוות דעת של אנשי מקצוע וכולי. למיטב ידיעתנו לא ננקטו צעדים על ידי רשויות הבריאות בעולם בעקבות פסק הדין המוזכר בכתבה."באופן כללי, משרדנו רושם תרופות בפנקס התכשירים לפי הנוהל המקובל, בהסתמך על נתוני טיב, יעילות ובטיחות. התרופות המוזכרות רשומות בארץ ובארצות רבות בעולם. תופעות לוואי עלולות להתפתח בעקבות כל טיפול תרופתי ובמקרה ספציפי זה מצוינות בעלון לרופא תופעות לוואי של אלימות ונטייה להתאבדות. התרופות משווקות כמובן על סמך מרשם רופא בלבד וצריכות להינתן בהתאם להתוויות ולאזהרות הרשומות. שימוש בתרופות מצריך מעקב הן אחר היעילות והן אחר הבטיחות. עם הופעת תופעות לוואי כאלה או אחרות יש לשקול הפסקת הטיפול, החלפתו או שינוי מינון התרופה."בארץ ידוע מקרה אחד של גבר שרצח את אשתו לפני מספר ש נים. טענות ההגנה של הנאשם היו שהאלימות היתה תוצאה של שימוש בפרוזאק. טענות אלו לא עמדו להגנתו ובית המשפט הרשיע את הרוצח. חברת התרופות הוציאה בעקבות המקרה הכחשה לגבי הקשר בין התרופה ובין ההתנהגות האלימה."לגבי השימוש בסרוקסט, לא ידוע אף לא על מקרה אחד של תגובה אלימה או נטיות אובדניות. נהפוך הוא, תרופת הסרוקסט ניתנת כטיפול נוגד דיכאון, כשהבטיחות בשימוש בתרופה גבוה עקב הסיכון הנמוך בשימוש במנת יתר של התרופה למטרות אובדניות". | | | | |
|
| | |
