לספר או לא לספר 10 התחבטויות קשות במיוחד, עם הצעות לדרכי פעולה חן דגן 28/06/01 1. אחי הומו. לרמוז להורים או לא?הדילמה: תמיד ידעתי שאחי הקטן יהיה הומו, אפילו כשהוא היה בן ארבע, עוד לפני שידע מה זה הומו בכלל. חייתי בשלום עם הידיעה, כי היה לי ידיד נפש שאהבתי מאוד, איתו עברתי את כל הלבטים והספקות בקשר לזהות המינית של אחי. כשהידיד שלי היה נכנס אלי הביתה תמיד הוא היה אומר לי ­ 'את רואה את הקטן הזה? הוא יהיה הומו יום אחד'. הקטן אכן גדל, ומצא שהוא נמשך לגברים. כשהוא סיפר לי, לא הופתעתי. אמי עדיין לא ידעה וגם לא הרגישה כלום. התלבטנו ביחד אם לספר לה, בעיקר על הדרך איך לספר ומתי, ושאלתי את עצמי האם אני צריכה לפחות לרמוז לה כדי להכין אותה איכשהו לבשורה. לבסוף החלטתי שלא לפגוע באמון שנתן בי אחי, ולא לפעול בניגוד לרצונו.כשהגיע לגיל 18, החליט אחי שהוא לא מוכן יותר לחיות בשקר. הייתי בעד לספר, אבל נגד העיתוי. אמי עברה אז משבר קשה מאוד, וחשבתי שכדאי לדחות את הבשורה. כשאחי סיפר לה, השיחה היתה מאוד לא קלה. אמי ראתה את הבשורה כטרגדיה, והגיבה ממש בהיסטריה. בין השאר היא נמלאה בושה, ושאלה את עצמה איך יגיבו בני משפחה, ומה יגידו השכנים והחברים. התגובה הדרמטי ת שלה הביאה אותי למחשבה שאולי לא נהגתי נכון, אולי כן הייתי צריכה לעשות משהו כדי לרכך את המכה. מאז, אגב, עברו כמה שנים. אחי חי בשלום רב עם הזהות המינית שלו, וגם אמי התגברה. לפעמים היא אפילו משדכת לו חברים. דבר המומחה: "זאת דילמה קשה בתוך המשפחה, עם מעורבות רגשית חזקה ועם עוצמות מיוחדות", אומרת לה הפסיכולוגית הקלינית, רוני פרישוף. "האנשים המעורבים כאן הם המשמעותיים ביותר עבורך. הדילמה נובעת מרצון לעזור לשני אנשים שיקרים לך, לרכך עבורם את הכאב ולהקל על המפגש ביניהם. לאור תוצאות המפגש, תחושת האשמה שלך מאוד מובנת".יחד עם זאת, פרישוף מאמינה שההחלטה שלה לשתוק היתה נכונה. "אי ההתערבות היתה במקום", היא אומרת. "דווקא כשאנחנו אוהבים, צריך לדעת להשתיק את הקול שלנו ולתת לאנשים להסתדר ביניהם. הרגע הקשה של הגילוי היה מכאיב, אבל היה בו מפגש נטו של האמא והבן. במפגש הזה עלו חרדה וכעס, שהם רגשות אינטימיים וקרובים, ואולי זה מה שעזר להם להירגע ולהשלים. אמך כמו ילדה את אחיך מחדש. היא גילתה שהבן שלה הוא לא מי שהיא חשבה, והיתה חייבת לעבור לידה פסיכולוגית מחודשת, כדי לקבל את הבן בצורתו החד שה. אילו היית בוחרת להתערב ולתווך, אולי היית מרככת את המכה בטווח הקצר, אבל היית פוגעת לא רק באמון ובקרבה שבין אמך ואחיך בטווח הארוך, אלא גם באמון בינך ובין אחיך". אשתו של חבר שלי בוגדת בו. לספר לו או לא? הדילמה: "יש לי זוג חברים טובים, שנשואים כבר עשר שנים", מספר דויד, 48, איש שיווק. "אני יודע שחיי הנישואים שלהם מאושרים, ושיש להם גם חיי מין נפלאים. האשה יוצאת באופן קבוע, פעם בשבוע, לחוג ריקודי עם. יום אחד היא סיפרה לי שהיא פגשה בחוג גבר צעיר ממנה, ושאחרי הריקודים הם מבלים אצלו בבית. היא סיפרה שכיף לה איתו, ושהסיפור נמשך ככה כבר כמה שנים. הייתי מופתע והתלבטתי, האם לגלות לחבר שלי או לא. בסוף הבנתי שהיא סיפרה לי, כי היא נותנת בי אמון, ואני לא אבגוד באמון שלה. חשבתי ששום דבר טוב לא יצמח מהגילוי, כי מדובר בזוג עם יחסים מצוינים. בסופו של דבר האשה נפרדה מהמאהב שלה, כשהוא הכיר אשה חדשה. אני שמח שלא סיפרתי". דבר המומחה: "זה מקרה קלאסי שבו לא צריך להתערב", מסכימה פרישוף. "לאשה יש את המניעים שלה לבגידה, ולבעל יש את המניעים שלו להכחשה. לא ייתכן שהיא בגדה בו במשך שנים, והוא לא ידע. לדעתי הוא ידע והכחיש, ובמקרה כזה לא צריך לערער לו את המנגנונים. לפעמים אי ההתערבות מאפשרת לאנשים לחיות את חייהם בשלווה".­ ומה אם מדובר בזוג עם זוגיות רעה? אולי הידיעה על הבגידה תהיה טריגר שיפ רק יחסים הרסניים. "כמו שאמרתי, גבר או אשה שבוגדים בהם יודעים, אבל פעמים רבות מכחישים ונאחזים בהכחשה מתוך פחד. אז למה לזרוק להם את זה בפרצוף? אם מדובר בחברה נבגדת שנמצאת בזוגיות רעה, לא חייבים לדבר איתה על הבגידה. אני הייתי מדברת איתה על הזוגיות שלה, על הרגשות שלה, ומתלבטת ביחד איתה מה לעשות". ­ ואם בעל לעתיד של חברה בוגד בה ממש לפני החתונה? "זה מצב מאוד מסובך. אני הייתי בודקת עם עצמי למה אני שוקלת לספר לה, מה יהיו התוצאות, והאם אני יכולה לעמוד בהן. לפעמים בגידות שלפני החתונה מבטאות סוג של פאניקה, ולא משהו מהותי ששווה להרוס בשבילו את הקשר. אני הייתי עושה עבודת בדיקה לפני הגילוי, מתרשמת לגבי הקשר, מנסה להבין מה מבטאת הבגידה, ועד כמה החברה שלי בסכנה לסבל מהקשר הזה בעתיד". בעלה של חברה שלי עזב אותה. האם לבשר לה שהוא הצהיר כי לעולם לא יחזור? הדילמה: "יש לנו זוג חברים טובים", מספרת קרן, 37. "היא חברה שלי, בעלה חבר של בעלי, וכולנו נהגנו לבלות ביחד. בשנה העשירית לנישואיהם, בעלה של חברתי הכיר אשה אחרת, ועזב את הבית. החברה היתה שבורה לב. היא לא היתה יכולה להשלים עם המציאות החדשה, כי היא עדיין אהבה אותו, ובעיקר לא היתה מסוגלת לשאת את החרפה. התפקיד שלי היה לעודד את רוחה, להגיד לה 'אל תדאגי, הוא לא יחזיק מעמד בלעדייך, הוא יחזור'. העידוד שלי גרם לה לחכות לו".זמן קצר אחרי העזיבה נפגש בעלה של קרן עם הבעל הנוטש על כוס בירה בפאב. "'אני בחיים לא חוזר הביתה', הוא אמר לבעלי, 'אני לא אוהב אותה יותר, ואין שום סיכוי שאחיה איתה אפילו יום נוסף'. בעלי סיפר לי על השיחה, ולא ידעתי מה לעשות. האם להעביר לה את המסר, כדי שתסגור את מעגל הציפיות ותפתח פרק חדש, או להמשיך ולעודד את רוחה? חשבתי שאם אני אספר לה, זה יקדים את השיקום שלה מהמכה שקיבלה, אבל בסוף בחרתי שלא לספר. אני שמחה על כך, כי בתום שלוש שנים מחוץ לבית, הוד מעלתו חזר על ארבע. יכול להיות שאם הייתי מספרת, היא כבר לא היתה מוכנה לקבל אותו בחזרה".דבר המומחה: "יש לי בעי ה גדולה עם ההתנהגות של הדוברת", אומרת פרישוף. "ברמה העקרונית, אני חושבת שהיא עשתה טוב שלא סיפרה, כי מדובר בהתערבות מוגזמת. אם הבעל רוצה שזה יגיע לאשתו, שיגיד לה בעצמו. אנחנו לא צריכים להפוך לדוורים בסכסוכים של אחרים. מצד שני, לא ברור לי למה היא חשבה שהתפקיד שלה הוא לעודד את רוחה של חברתה בהבטחה, שגרמה לה בעיקר לצער ולציפייה. אין פה עזרה אמיתית אלא התגוננות יתר, שמשמרת את החברה בגן עדן של שוטים."מקרים כאלה מתרחשים כאשר קשה להתמודד עם דברים ברמה הרגשית. לקרן היה כנראה קשה להתמודד עם הצער, האובדן, והפחד שחברתה לא תמצא בן זוג אחר, ולכן היה לה קל יותר לעודד אותה בהבטחות ללא כיסוי. אני גם לא בטוחה שזה דווקא לברכה שהבעל חזר הביתה, ואני לא יודעת מה יקרה עם הזוג הזה בעתיד. נראה שהאשה, במקום לפקוח עיניים, נשארה באיזו נקודת קיפאון. היתה לה כאן הזדמנות להתפתח, והיא לא ניצלה אותה". עומדים לפטר חבר מהעבודה, והוא לא יודע. לגלות לו או לא? הדילמה: "ידעתי שעומדים לפטר חברה לעבודה", מספרת דורין, 30. "הבוסית הישירה שלה, שהיא חברה שלי, סיפרה לי שהיא עומדת לפטר אותה. נקבעה פגישה, כאשר החברה שלי חשבה שזאת פגישה אישית עם הבוסית, ואילו אני ידעתי שבפגישה הזאת היא תפוטר. התלבטתי מה לעשות ­ מצד אחד לא רציתי שהיא תקבל את זה בבום, אבל מצד שני אזרתי אומץ לספר לה ולהתמודד עם תגובתה. ידעתי שיהיה לה קשה במיוחד, כי גם בחיים הפרטיים שלה היא עברה תקופה לא קלה. הייתי בטוחה גם שהיא תתבייש בזה שאני יודעת לפניה".דורין לא סיפרה. "הבנתי שאני רוצה להיות בצד שיעודד אותה אחרי הבשורה. חשבתי גם שאם אני לא אספר לה, היא תוכל להגיד שההחלטה על הפסקת העבודה היתה הדדית, וככה תשמור על הכבוד שלה במשרד. וזה מה שקרה. כשהיא יצאה מהפגישה, היא סיפרה לכולם וגם לי שזאת היתה החלטה משותפת שלה ושל הבוסית, ואני שיתפתי פעולה, כדי לתת לה הרגשה טובה. גם היום אני חושבת שהחלטתי נכון. החברה שלי התאוששה, ומצאה עבודה טובה יותר, בה מעריכים אותה יותר". דבר המומחה: "העיקרון המנחה את העצות שלי הוא לנסות לעזור, מבלי לפגוע", אומרת ד"ר צביה גרנות, מדריכה ז וגית ומחברת הספר "לסדר את המיטה הזוגית". "זה עומד מעל כל העקרונות האחרים, כמו אמירת האמת. דורין רצתה לעזור לחברה להיות מוכנה לידיעה קשה, אבל גם רצתה לחסוך ממנה השפלה ומבוכה, מעצם זה שהיא יודעת לפניה. כדי להשיג את שתי התוצאות, אפשר היה להשאיר על השולחן שלה פתק אנונימי שכאילו הגיע מאדם שעבד פעם בחברה. בפתק הוא מספר שהוא חזר כדי לסגור כמה עניינים, ושמע שעומדים לפטר כמה אנשים בחברה בגלל צמצומים, והחברה הזו ביניהם. ייתכן שאז החברה תבוא אל דורין כדי להתייעץ איתה, ואז אפשר יהיה לומר לה להגיד לבוסית שהיא לא מרוצה בעבודה וחושבת לעזוב. כך העניין יוצג כפרידה בהסכמה, מבלי שזה יהיה שקר". בעלה של חברתי התחיל איתי. האם ליידע אותה על אופיו הבוגדני? הדילמה: "יום אחד פגשתי בחור בטרמפ", מספרת מלי סיני, סוכנת נסיעות. "הוא התחיל איתי, אבל לא היה הסגנון שלי, אז הצעתי להכיר לו חברה שלי. הם יצאו עשרה חודשים, והתחתנו. באחד הימים, כשבאתי אליהם הביתה לבקר, החברה שלי היתה במקלחת. הוא ניגש אלי, חיבק אותי, נתן לי נשיקה ואמר, 'אני עדיין רוצה אותך, אני רוצה להיות איתך'. עניתי לו, 'מה זאת השטות הזאת? אתה כבר התחתנת, וידעת שמלכתחילה לא הייתי מעוניינת בך'. הרגשתי עם זה מאוד רע, ומיד הלכתי הביתה".במשך תקופה ארוכה נמנעה סיני מלהגיע לבית חברתה. "החברה שלי לחצה עלי לבוא", היא אומרת, "אבל כל פעם כשבאתי והיא לא היתה בסביבה, בעלה היה שם עלי יד, ורומז לי רמיזות. אמרתי לו שאם הוא לא יפסיק, אני אנתק איתם את היחסים ואגלה לאשתו. הוא לא לקח את דברי ברצינות, והמשיך להטריד אותי. ניתקתי את הקשר, והתלבטתי מה לעשות. כשהיא התחילה לנדנד לי שוב לבוא אליהם, קבעתי איתה פגישה, וסיפרתי לה את הסיפור. היא קיבלה את זה מאוד קשה, ולא רצתה להאמין לי. הבנתי שאני צריכה לצאת מחייהם, ולאט לאט הקשרים איתם באמת נותקו. עברו כבר שנים, ועד כמה שאני יודעת הם עדיין ביחד. גם היום, אגב, אני חושבת שעשיתי את המעשה הנכון. מנעתי מעצמי הרבה אי נעימות, כי ההתנהגות שלו מאוד הפריעה לי. אני גם בטוחה שהדברים שלי גרמו לה להכיר את בעלה יותר טוב, ולשמור עליו מפני נשים אחרות". דבר המומחה: "מה שמלי עברה, זאת הטרדה מינית בוטה", טוענת פרישוף. "מדובר במקרה שעובר את גבול הדילמה של האם להתערב בחייהם של אחרים, כי יש כאן נגיעה ישירה למלי וגם לחיי בנות אחרות. מטרידים לא מסתפקים באובייקט אחד, הם שולחים ידיים לכל הכיוונים, וצריך לשים לזה סוף בצורה נחרצת. לפני שמלי פנתה לאשה, היא הזהירה את הבעל, והחליטה בסוף לנתק את היחסים. החברה לחצה עליה לחדש את הקשר, ולכן מלי החליטה לפתוח את העניין. יש בזה מידה של צדק, כי החברה שלה צריכה לדעת עם מי היא חיה. כשהוא מטריד אחרות, הוא משפיל גם אותה, בלי ידיעתה. אם החברה ניתקה את הקשר אחרי הגילוי, היא לא מישהי ששווה היה לשמור איתה על קשר. למלי היתה רמת הגינות גבוהה, ואילו לחברה היתה מידת אמפתיה כל כך נמוכה לכאב שלה ולמה שעברה, עד שאני לא רואה הרבה ערך בחברות הזאת". האקס המיתולוגי של החברה שלי מתחתן, והיא עדיין רווקה. האם כדאי לשתף אותה בשמחה? הדילמה: "זוג חברים שלי חיו ביחד, באהבה גדולה", מספרת אירית, 40. "אחרי פרק זמן, משהו התחיל לדעוך ביניהם. לי מהצד נראה שהגבר מאבד עניין. הערתי את תשומת לבם, כדי לתת להם מקום לעבוד על הדברים. בסופו של דבר הוא עזב את הבית, והם נפרדו. חברתי קיבלה את זה מאוד קשה. היא היתה ממש שבורה, מרוסקת. הוא, בינתיים, התאהב באחרת, ותוך זמן קצר הם החליטו להתחתן. חברתי לא מצאה אהבה והמשיכה לבכות את הפרידה. לי נודע על החתונה דרך חברים משותפים, והתלבטתי אם לספר לה, ואיך. בסופו של דבר הבנתי שעדיף שאני אספר לה בדרך רגישה ותומכת, מאשר שהיא תשמע את זה ממקור אחר. חשבתי שאם היא תדע, זה רק יאיר בפניה את העובדה שהיא חייבת להשתחרר ממנו וללכת הלאה. הרמתי אליה טלפון, וסיפרתי. הבשורה מאוד כאבה לה. מאז עברו כמה שנים. עד היום היא סוחבת את הפגיעה הזאת, ועדיין לא מצאה אהבה חדשה".דבר המומחה: "בעלת הדילמה הזו מתחסדת", קוטלת פרישוף את בחירתה של אירית. "היא מנסה להציג את עצמה כאמא תרזה מצד אחד, אבל זורקת על חברה פצצה בטלפון, מצד שני. להודיע בטלפון דבר כזה, זה בדיוק לא להיות שם בשבילה. אירית חושבת שהיא ע ושה את הדברים מתוך כוונות טובות, אבל היא לא מודעת שהיא עלולה לקלקל ולעורר רגשות קשים. מי שבוחר לספר, חייב לבדוק היטב האם הוא יוכל לעמוד בתגובות הקשות שיתעוררו. לאור ההיסטוריה המשותפת של השלישייה הזאת, הייתי בודקת טוב טוב למה אירית בחרה להתערב בקשר הזה. חברתה היתה מגלה על העניין של החתונה בכל מקרה, והשאלה היא באמת מי צריך היה לבשר לה ­ אולי היה עדיף אם האקס עצמו היה מתקשר, או שהיה נודע לה מפי חברה יותר טובה. אני חושבת שאירית לא שאלה את עצמה את השאלות האלו. יש לה כנראה חלקים מאוד תוקפניים וקנאיים, שהיא לא מחוברת אליהם. זאת הסיבה שכל כך חשוב לדבר עם עצמנו, ולהיות מודעים למניעים שלנו עד הסוף". ­ ואם הסיכוי שהאשה תדע הוא נמוך, האם עדיין יש טעם לספר לה? ד"ר גרנות: "אם מדובר בשניים שלא מסתובבים באותה חברה, ואין דרך שהחברה תדע על זה בטווח הקצר, כדאי לספר לה בשלב מאוחר יותר. בינתיים היא תתחזק, ותהיה מוכנה יותר לבשורה". חברה שלי לא יודעת שהיא יוצאת עם גבר דו מיני. לספר לה? הדילמה: חברה שלי יצאה עם גבר נחמד ואסתטי במיוחד, אשר תמיד התלבש נהדר ונדפו ממנו ריחות טובים. הם נראו נהדר ביחד, יצאו הרבה לבלות, ונראה היה שיש ביניהם ריקוד מתואם ויפה להפליא על רחבת הריקודים, וגם בחיים. יום אחד גילה לי חבר משותף שהגבר הזה הוא דו מיני. הוא סיפר לי על חבר אחר שלנו, הומוסקסואל, וטען שמתפתח ביניהם קשר מיני. התלבטתי אם לספר לחברתי או לא. ידעתי שהיא תקבל את זה קשה, ולא רציתי לפגוע בה או להתמודד עם התגובה שלה. גם לא הייתי בטוחה שהשמועה ששמעתי היא נכונה. מצד שני, חשבתי שזה פרט מהותי על בן הזוג, ומוטב שהיא תדע אותו. בסוף לא סיפרתי לה, ואחרי כמה חודשים הם נפרדו. הוא נסע לארצות­הברית, פתח שם מספרה מאוד מצליחה, ויצא מהארון. אחרי כמה שנים נוספות חברתי נסעה לבקר אותו, ושם גילתה שהוא הומוסקסואל. כשהיא חזרה, אמרתי לה שידעתי את זה עוד בזמן שהם יצאו, אבל לא סיפרתי כדי שלא לפגוע בה. היא אמרה לי שהיא מודה לי על כך, כי הסיפור במילא דעך, וגם חסכתי לה את הפגיעה. דבר המומחה: "במקרה הזה, כדאי היה לך לשוחח עם החברה באופן כללי על כך שיש היום טשטוש גבולות בין המינים", אומ רת ד"ר גרנות. "יש הרבה הומוסקסואלים גלויים, הרבה גברים דו מיניים והרבה בנות אשר נלכדות בקשר עם הומו סמוי, אחד שבעצמו עדיין לא יודע שהוא הומוסקסואל. דו מיני הוא בעצם הומו שעדיין מתלבט בקשר לזהות המינית שלו. במהלך השיחה אפשר לנסות ולגשש, ולשאול אותה שאלה היפותטית ­ 'נניח שהחבר שלך הוא דו מיני, היית רוצה לדעת?'. אם היא היתה עונה שכן, הייתי חוזרת לשיחה נוספת אחרי יום יומיים, ומספרת לה. אם היא מעדיפה שלא לדעת, הייתי מניחה לה". מהגבר שאת יוצאת איתו נודף ריח לא נעים. להעיר לו? הדילמה: "היכרתי בחור שנראה טוב, אחרי שלא היה לי חבר הרבה זמן, והוא מצא חן בעיני", מספרת מלי סיני. "ביום בו הכרנו יצאנו ביחד לשתות בירה, ובזמן השיחה הרגשתי בריח מסוים, אבל חשבתי שזה בגלל שהוא היה כל היום בחוץ. הבחור היה מעניין, והיתה בינינו כימיה. אחרי יומיים הוא הגיע אלי הביתה עם פרח ביד. ישר הוא התנפל עלי לתת לי נשיקת שלום, ואז נדף ממנו ריח כל כך מזעזע, שאני ממש נהדפתי אחורה. כל הערב ישבתי מרוחקת ממנו, והוא לא הפסיק לשאול למה אני לא מתקרבת. הייתי פקעת עצבים, וכל הזמן התלבטתי האם להעיר לו. בסוף פשוט התפרצתי, ואמרתי לו: 'אני אגיד לך את האמת, אני לא יכולה להתקרב אלייך. יש לך ריח רע מאוד מהפה'. הוא הסמיק ואמר שיש לו בעיה בשיניים, הדורשת טיפול. אחרי ארבעה ימים הוא התקשר, הודיע שטיפל בבעיה ושכבר אין ריח. הוא רצה להיפגש, ואמרתי לו, 'אין צ'אנס'. ריחות גוף והיגיינה אישית מאוד חשובים לי, ולכן לא רציתי לראות אותו יותר".דבר המומחה: "אין ספק שצריך להביא לידיעתו של אדם פגם אסתטי שמרחיק ממנו אחרים", אומרת פרישוף. "גם אם הוא ייפגע ברגע הראשון, זה בסך הכל לטובתו. השאלה היא איך , מי ומתי. כאן לדעתי הדברים נעשו בצורה אימפולסיבית, חסרת טקט ויהירה. זכותה המלאה של מלי לפסול גבר בגלל רתיעה פיזית, אבל זה לא אומר שאין צורך להתחשב ברגשותיו. אם מדברים על מניעים סמויים, אולי יש כאן פחד מקושי בקשר או מיצירת קשר. למרות שהוא טיפל בבעיה, היא הדפה אותו שוב, ובצורה מעליבה. אם היא תמשיך ככה, היא תקלקל לעצמה מערכות יחסים עתידיות". ­ ואם מדובר בחבר לעבודה, מישהו פחות קרוב, עדיין מותר להעיר לו?ד"ר גרנות: "מניסיוני, רוב האנשים לא מעירים, ואז הבעיה מונצחת. בעבר, עבדה איתי בחורה שהדיפה ריח חזק מאוד של זיעה. כולם התרחקו ממנה, אבל דווקא אני עבדתי איתה באותו חדר. רציתי ליידע אותה, כי לא יכולתי לסבול את זה, אבל רציתי גם למנוע משתינו את המבוכה. כתבתי לה מכתב אנונימי, ושמתי אותו בתיבה שלה. כתבתי לה שאנחנו לא ממש מכירות, אבל נפגשנו פעם בסדנה, ולפני כמה ימים שוב ראיתי אותה ברחוב, והחלטתי לפנות אליה. כתבתי לה שיש לה בעיה שיש לאנשים רבים ­ ריח גוף חריף, דבר שקל מאוד לפתור. למחרת היא הגיעה לעבודה מבושמת כמו גינת וורדים". חברה הוציאה הון על תספורת חדשה וצבע. האם אפשר להגיד לה שיצא מזעזע? הדילמה: "חברה שלי הופיעה יום אחד עם תספורת וצבע חדשים", אומרת מרב. "ידעתי שהיא היתה אצל ספר יוקרתי, ושילמה הון בשביל המראה החדש. בעיני זאת היתה התגלמות הזוועה. היא נראתה כאילו מישהו חיטט לה בשיער עם מסמר מלא בחלודה. היא באה אלי כולה נרגשת ושאלה, 'איך התספורת החדשה, יפה?'. לא הייתי יכולה לשקר, אבל גם לא רציתי להעליב אותה. מצאתי דרך ביניים, ואמרתי לה 'אבל גם קודם זה היה יפה'". דבר המומחה: ד"ר גרנות היתה מוצאת דרך ביניים אחרת. "אני הייתי אומרת לה, 'כל תספורת וכל צבע מתאימים לך, אבל נראה לי שהצבע הזה עושה עוול לצבע העיניים שלך'. או 'התספורת הקודמת הבליטה את התווים המיוחדים של הפנים שלך'. מעבר להערה הזאת, רצוי לשתוק. טעם הוא עניין סובייקטיבי, ואני לא בטוחה שהטעם שלי עדיף על טעמים אחרים". חברה שלי יוצאת עם גבר שהתגלה בקשר קודם כאדם רגזן ולא אמין. האם היא צריכה לדעת מזה? הדילמה: "חברה שלי הכירה במסיבה גבר שהקסים אותה מאוד", מספרת דלית. "אני הוקסמתי הרבה פחות כי הוא יצא פעם עם חברה אחרת שלי, וידעתי שמדובר במישהו שלא הצליח לקיים אף פעם קשר משמעותי עם אשה. אדם לא אמין, שמתרגז בקלות ועלול להיות אלים. התלבטתי אם לספר זאת לחברתי או לא. מצד אחד, רציתי לגונן עליה או לפחות לאפשר לה להיכנס לקשר בעיניים פקוחות, אבל מצד שני חשבתי שאולי הוא טיפל בעצמו בינתיים, ולמה לעורר שדים מהעבר. לבסוף בחרתי לספר לה. החברה שלי כעסה וטענה שלא הייתי צריכה להתערב. הקשר ביניהם התפרק, אבל אני נותרתי עם תחושת חרטה על כך שלא שתקתי".דבר המומחה: "הדילמה פה מבוססת על דעתה של חברה שהיתה איתו בעבר, ולכן מדובר בעמדה מאוד סובייקטיבית", מנתחת ד"ר גרנות. "כל דיעה סובייקטיבית יכולה להיות טעונה. ייתכן, למשל, שהחברה הקודמת יצאה מהקשר פגועה וכועסת, ולכן דעתה על הגבר שלילית. ייתכן גם שהרבה מההתנהגויות שלו נבעו מעצם האינטראקציה עם אותה חברה, וזה לא קשור בכלל לקשר עם החברה החדשה, שמביאה איתה גירויים אחרים לגמרי. למשל, בואו נבחן את נושא השקרים. ייתכן שבקשר עם החברה הראשונה היה מדובר בשקרים הישרדותיים. היא התנגדה לדברים מסוימים שהוא רצה לעשות, וכדי למנוע סכסוכים הוא השתמש בשקרים. אז מה? גם הרגזנות היתה אולי תגובה על גירויים מסוימים שנוצרו בדינמיקה המיוחדת של הקשר הקודם. יכול להיות שהחברה ההיא התנהגה באופן פרובוקטיבי כלפי גברים אחרים וגרמה לו לקנאה, ואילו החברה החדשה סולידית יותר".ד"ר גרנות מאמינה כי היה צריך לתת הזדמנות לקשר החדש. "יש לנו נטייה לקחת את תמונת העבר ולהחיל אותה אוטומטית גם על העתיד. אבל לא פעם, אנשים מתנהגים באופן שונה במערכות יחסים שונות. יחד עם זאת, כדאי להקשיב היטב לחברה ולעקוב אחרי התפתחות הקשר. אם אנחנו מזהים חזרה על אותם סימנים, כדאי ליידע אותה, אבל להציג את העניין כאילו מדובר באינפורמציה שהגיעה אלינו עכשיו. כך לא תתעורר אצלה תרעומת על כך שלא סיפרנו לה את זה קודם". עזרת נשים או קנאת נשים? הפסיכולוגית הקלינית, רוני פרישוף, מייעצת איך לגשת לדילמות "כשמתעוררות דילמות, אני ממליצה עוד לפני שמחליטים, לעשות תהליך ממושך של חשיבה והתבוננות פנימה. בראש ובראשונה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה מניע אותנו, ומה עומד מאחורי הרצון לגלות את המידע. לפעמים במסווה של כוונה טובה, עלולים להסתתר מניעים יותר בעייתיים, כמו משאלה לשלוט בחיים של אחרים, או רצון להשפיע. למשל, אם אני אגלה לאשה שבעלה בוגד בה, אני אתמלא ברגשי כוח ומשמעות. הגילוי יכול לבוא גם מהגנת יתר, או מרצון לקחת אחריות יתר. יש גם מניעים פסולים כמו קנאה ורצון לקלקל, שקל לנו לראות מהצד, אבל קשה לנו מאוד לראות על עצמנו."חשוב מאוד לחשוב גם על רגשות הצד השני, ועל איך הוא יגיב על חשיפת המידע. כדאי לנו להעמיד את עצמנו במקומו, ולשאול איך אני הייתי מרגיש אם היו אומרים לי דבר כה חשוב. צריך גם לבחון לעומק את תוצאות המעשה. הגילוי יכול הרי להוביל לתוצאות הרסניות ­ לרגשות של פגיעה, כעס ופירוק של מערכות יחסים. חשוב מאוד גם להבהיר לעצמנו ולצד השני, שנהיה שם לצדו ונתמודד ביחד עם הדיכאון, הכעס והחרדה".