2 קריירות רותי קדוש 28/06/01 מנכ"ל מלונות הכשרת היישוב שם: חמדה הופמן גיל: 46 מצב משפחתי: פרודה, אם למיכל (22), אפרת (20) ואורי (17) מקום מגורים: גני צהלה, תל­אביב. מקום עבודה: מלון "אופטימה" רמת­גן. הדרך לתפקיד: עשרים שנה לערך היא בעסקי המלונאות, ולפני כשנה מונתה למנכ"ל הרשת, המונה שבעה מלונות. השפל הנוכחי בענף התיירות מניע אותה להילחם על כיסו של הנופש הישראלי ולתור אחר רעיונות ייחודיים שיביאו יותר נופשים למלונות הכשרת היישוב. כדי לשרוד את המצב, פיטרה מאות עובדים וקיצצה בתקציבים. "אני לא ישנה בלילות, טרודה במחשבות איך להצליח, כי כשאני ניצבת מול הדירקטוריון לא משנה שהמכה בתיירות היא נחלת הכלל, אני חייבת להציג הישגים". את דרכה החלה כסוכנת נסיעות בחברה פרטית, ועשתה הסבה למלונאות כשעקרה לאילת לפני כעשרים שנה, בעקבות בעלה שהתמנה אז למנהל המצפה התת­ימי. במשך כ­12 שנה שימשה במגוון תפקידים במלון נפטון בעיר, ובשנת 92', עם מינויה לסמנכ"ל השיווק של הרשת, חזרה עם כל המשפחה לתל­אביב. כסמנכ"לית השיווק הרבתה לטוס לחו"ל (לפחות פעם בחודש), ולדבריה, היא נחשבת למומחית גדולה בתחום ולבעלת קשרים ענפים בחו"ל. לפני כשנה, כשהשל ום עוד היה בסביבה, רוותה נחת כשהתפוסה במלונות היתה מלאה, ולרשת נרשם רווח תפעולי גדול. היא מאמינה גדולה בכוחן של נשים בענף המלונאות, עם זאת היא מודעת לעובדה שיש רבים הסוברים כי נשים לא יכולות לעמוד בעבודה תובענית מסביב לשעון. כשילדיה היו קטנים והיא עבדה כמתבקש שעות ארוכות, "הילדים עברו ממטפלת למטפלת", לדבריה. כמנהלת הרשת, היא אחראית לכספים ולתפעול, וכן לכל מערך השיווק. בנוסף למאמציה למלא את החדרים, היא עסוקה בשיפוץ כמה מהמלונות, בנסיעות בכל הארץ, במפגשים ובעידוד העובדים ועוד. היא נולדה וגדלה בחולון, שירתה בצה"ל כמ"כית בבה"ד 12 ובעלת תואר ראשון בהיסטוריה של ארץ ישראל וספרות אנגלית מאוניברסיטת תל­אביב. בגיל 21 נישאה, ולפני כ­3 שנים נפרדה מבעלה. "כנראה שאני יותר אמיצה ממה שסברתי. כשהבנתי שזה נגמר עזבתי את הבית. מסתבר שהעבודה האינטנסיבית יצרה בינינו פערים וריחוק". סדר יום: קמה ב­6:30 ויוצאת לצעדה בת שעה ורבע. ב­8:30 מגיעה למשרד ליום עבודה עמוס שנמשך עד 20:00 בערב. עזרה בבית: מנקה פעם בשבוע. בילויים: בעיקר בסופי שבוע, מפגשים עם חברים וטיולי ג'יפים. נסיעות לחו"ל: בענייני עבודה בלבד. לאחרונה ביקרה בתערוכות תיירות בלונדון ובברלין. הנאה בעבודה: "כשהאורחים מבלים ונהנים במלונות שלנו". אמביציה: "להקים מלון קטן ומיוחד בגליל, ביוון או בצרפת, שלתוכו אצוק את כל החלומות שלי". מה רצית להיות כשהיית קטנה: "לעלות למטוסים ולהסתובב בעולם. כאשת עסקים שנוסעת בעולם הלכתי עם החלום הזה עד הסוף". שכר חודשי: "שכר הולם שמקיים אותי בכבוד, זהה עד לאגורה לשכרו של שותפי, אבל נמוך משכרם של מנכ"לי רשתות במעמדי". בעלת חברה להעברת דירות שם: רויטל קלמרו גיל: 36 מצב משפחתי: נשואה לאלי, עוסק בשיווק, ואם לשון (10), קים (7) ורומי (6) מקום מגורים: רמות צהלה, תל­אביב מקום עבודה: "מעברים", חברה להעברת דירות בתל­אביב הדרך לתפקיד: באופן די תמוה, היא סבורה שלעבור דירה הוא תענוג צרוף. מאידך גיסא, לא נהנתה, בלשון המעטה, מאופן האריזה, ההובלה ופריקת הריהוט שעשו עבורה חברות ההובלה ששכרה בעבר. לפני כשנתיים, כשעברה דירה בפעם ה­12, ארזה במקצועיות את הכבודה הרבה של הווילה בת שלוש הקומות, ואחר­כך פרקה וסידרה את ביתה החדש בזמן מינימלי, שנמשך כיומיים. אז נפל לה האסימון והיא החליטה להקים, יש מאין, את "מעברים", חברה להעברת דירות, המתבססת על עבודת נשים בלבד ("נשים יעילות הרבה יותר מגברים"). בחברה מועסקות שבע עובדות, שתפקידן לארגן ולארוז את הרהיטים, הכלים, הבגדים וכל החפצים, ולסמן על הארגזים את תכולתם, כך שבהגיע המטען למעונו החדש, ייקל עליהן לפרוק אותו במהירות ולהניח כל דבר במקומו. אף על פי שהיא מאמינה בכוחן של נשים ("שתי נשים יכולות להרים ארגז כבד"), את עבודת הסבלות היא מותירה בכל זאת לצוות הובלה גברי, איתו ה יא עובדת בקביעות. לדברי קלמרו, מדובר בעבודה פיזית שאין בה רגע משעמם ואף לא רגע אחד למנוחה, עבודה שמאפשרת הצצה לחייהם של אנשים שונים, ובעיקר עושה טוב לכל הצדדים הנוגעים בדבר, שכן היא מסירה מבעלי הדירה את העול הכבד והמעיק הזה שנקרא "העברת דירה". הקמת העסק הפרטי לוותה מצדה בלא מעט חששות שמא ייכשל, אבל לדבריה, הזמן מוכיח שהרעיון נקלט (עד כה העבירה כמאה דירות ובתים), והשירות רק הולך ומשתכלל. בינתיים, למדה להיות מנהלת, וככזו היא מקיימת יחסי חברות עם העובדות שלה אבל רק עד גבול מסוים, מקפידה לעבוד איתן בפועל, וכאשה ומנהלת היא מבינה ומתחשבת בהן בנושא השכר או כשהן נאלצות להיעדר בגלל ילד חולה שנשאר בבית. סדר יום: קמה ב­6:30 ומפיקה ארוחת בוקר משפחתית. מסיעה יחד עם בעלה את הילדים לבתי הספר, ויוצאת ליום עבודה שנמשך לעתים עד חצות. ערבים בהם היא אינה עסוקה בהעברות, היא מקדישה למפגשים עם לקוחות פוטנציאליים. עזרה בבית: פעם בשבוע, בניקיון. בעלה הוא זה שמקבל את הילדים בצהריים, בשובם מבית­הספר. בילויים: מרבה לצאת לקולנוע וקוראת ספרים. ימי שישי מיועדים לקניות ולישיבה בבתי קפה. נסיעו ת לחו"ל: פעמיים בשנה, בחודש שעבר שבה מרומא ואמסטרדם. הנאה בעבודה: "לעבור את תהליך האריזה והפריקה ולראות את הבית מסודר". אמביציה: "להיות הכי טובה במקצוע". מה רצית להיות כשהיית קטנה: רקדנית. שכר חודשי: "הקמת העסק מאוד השתלמה כלכלית, אבל הוא גוזל ממני אנרגיה נפשית עצומה".