לאן נעלם הצמיד של הצדיקה בושאייף? במושב אחיסמך מיואשים * איך ייוולדו עכשיו ילדים בריאים? * איך יעברו טסטים? בן זילכה 28/06/01 טורקיה אליהו, ,74 תלתה לפני מספר ימים שלט קטן במכולת במושב אחיסמך. "הודעה לכל החברים. מי שלקח את הצמיד של בושאייף ולא החזיר לטורקיה מתבקש להחזיר בהקדם האפשרי. בתודה, טורקיה". דורון, בעל המכולת, החוויר. גבר מבוגר שניסה למצוא סוג מסוים של גבינה לבנה נאלם דום. שתי נשים הביטו זו בזו כלא מאמינות. דורון עצמו התעשת ושאל את האשה הזקנה שפנתה לצאת: "יכול להיות ש...", "כן", אמרה לו טורקיה, "הצמיד נעלם".לאמריקאים יש את פסל החירות, לצרפתים יש את מגדל אייפל, ולמושב אחיסמך, חמש דקות נסיעה מלוד ורמלה, יש את הצמיד. בזכותו ילדים הגיחו לאוויר העולם, חולים הפכו בריאים, חצי מושב עבר טסט כשהצמיד על פרקי ידיהם, ועכשיו הוא נעלם. טורקיה יצאה את המכולת, צעדה חזרה לביתה וחשבה לעצמה: רק אשה אחת יכולה להחזיר לי את הצמיד. רק אשה אחת יודעת איפה הוא נמצא. רק הצדיקה בושאייף, זכרונה לברכה. "אולי", היא הרהרה, "תעשה הצדיקה נס, ומחר בבוקר אני אתעורר והצמיד יהיה מונח על השידה לידי". החלום של הבת אז מי באמת לקח את הצמיד של בושאייף מטורקיה. בניסיון לפתרון התעלומה פנינו לטורקיה אליהו, האשה והאגדה.­ טורקיה, מה הסיפור של הצמיד?"הסיפור של הצמיד התחיל לפני 30 שנה. אחת מתושבות המושב, דבורה, נכנסה להריון. לאחר כמה חודשים החלו להתגלות אצלה בעיות והיה חשש לשלום הילד. יום אחד מגיעה הבת שלי יהודית מאשדוד, שבכלל לא ידעה שדבורה התחתנה, ומספרת לי חלום שחלמה בלילה. היא סיפרה לי שהגיעה אליה אשה שלבושה לבן עם שיער אדום, והיא בחלום ידעה שזו הצדיקה בושאייף, ואמרה לה להגיד לאמא שלה, כלומר לי, להביא את הצמיד שלי לדבורה. הצדיקה אמרה גם, שאחרי שדבורה תלד היא צריכה לבוא אלי, להביא לי כמה לירות, ושאני אשים את הכסף בקופת הצדקה של בית הכנסת שקרוי על שמה, שנמצא במושב זיתן. וכך באמת עשיתי. באתי אל דבורה וסיפרתי לה את הסיפור. דבורה לקחה את הצמיד, ובאמת, הפסיקו הבעיות והיא ילדה בן בריא. אחרי שהיא יצאה מבית החולים, היא הביאה לי כמה לירות, ואני תרמתי אותן לבית הכנסת בושאייף בזיתן".מאז המקרה הלך מיתוס הצמיד ותפח. עקרות החלו לשאול אותו מטורקיה כסגולה לפוריות, נשים שעמדו ללדת ענדו אותו נגד עין הרע. באופן טבעי החלו להתפתח אגדות בנוגע למקור הצמיד. אומרים שקיבלה אותו מהצדיקה בושאייף עצמה בדרך נס, אחרים סברו שהוא נתגלה במקרה על אחד מקברי הצדיקים. טורקיה, במהלך אמיץ, חושפת לראשונה את האמת: "קניתי אותו לפני 40 שנה מסוחר תכשיטים". כך או כך, כמעט לא תמצא אשה במושב שלא שואלת את הצמיד מטורקיה לפני או בעת הריון.במכולת של דורון, שהיא המודיעין, הפרלמנט ומדור הרכילות של המושב, עובד יוסי "הקפיץ" רחמים, שהוא אחד מילדי הצמיד. "מכל האחים שלי, אני היחיד שנולדתי בעזרת הצמיד", מספר יוסי בן ה­.13 "לאמא שלי היו בעיות להיכנס להריון, אז היא פנתה לטורקיה שתביא לה את הצמיד. היא השאירה את הצמיד אצלה כמה חודשים, וכך אני נולדתי. עכשיו אמא שלי קצת מודאגת בגלל שהצמיד נעלם".במכולת של דורון כבר החלו לצוץ סברות לגבי זהות המעלים, שלא לומר גנב. "אם זה היה כסף, לא היתה לנו בעיה לחקור לעומק", אומר דורון, ומוסיף "בגלל שמדובר בחפץ קדוש, אנשים מפחדים להתעסק בנושא".לאחר חקירה מעמיקה הגיעו במכולת למסקנה זהירה שהחשוד הוא גבר, בן המושב, כבן .35 טורקיה אמנם לא זוכרת מה שמו של האחרון שלקח את הצמיד, אבל הפרטים המזהים שלה משנים את כיוון החקירה. "כנראה לא הרגשתי טוב באותו יום, בגלל זה אני לא זוכרת מי היתה האשה האחרונה שלקחה את הצמיד", מסבירה טורקיה. "אבל אני זוכרת שזו היתה בחורה צעירה שרצתה את הצמיד לקראת המבחנים שלה" (הפרלמנט של דורון בתגובה: "אה, אוקיי, אז זה לא הוא"). "לפני הבחורה הזאת לקחה את הצמיד ג'נט תשובה", נזכרת טורקיה.­ ג'נט, את בטוחה שהחזרת את הצמיד?"מה, בכלל לא ידעתי שהוא נגנב. אני המומה. אני החזרתי את הצמיד בערך לפני חודשיים, כשנולד לי הבן. האמת, שבהתחלה לקחתי מטורקיה צמיד אחר בטעות. שמתי לב לזה, בגלל שהצמיד כל הזמן נפל לי מהיד ובשלושת ההריונות הקודמים שלי הוא לא נפל. עד שלקחתי מטורקיה את הצמיד האמיתי היתה לי בעיה עם ההריון. הגעתי כמה פעמים לבית החולים עם צירים ולא הצלחתי ללדת. אפילו חשבו לעשות לי ניתוח קיסרי. כמה ימים אחרי שהחלפתי את הצמיד, ילדתי".חוץ מלתרום את חלקו בהגברת הילודה, מחלטר הצמיד גם כמרפא חולים. כשבנה היה אמור לעבור ניתוח מסובך, ידעה טורקיה על מי אפשר לסמוך. "בבית החולים לא נתנו לי לענוד לו את הצמיד", היא מספרת. "בסו פו של דבר שמתי את הצמיד מתחת לכרית שלו, והוא הבריא". לנכדתה של טורקיה עזר הצמיד בעניין לא פחות חשוב. "נכשלתי בשבע תאוריות", מתוודה טלי אליהו. "רק בניסיון השמיני, כשענדתי את הצמיד, עברתי". לקראת המבחן המעשי נתקלה טלי במכשול מכיוון לא צפוי. "כמה ימים לפני הטסט ביקשתי מסבתא שתיתן לי את הצמיד. אז היא אמרה לי שהוא נעלם. כמעט התייאשתי, אבל סבתא אמרה לי שגם בלי הצמיד אני עוברת. ובלי הצמיד עברתי טסט ראשון". החלום על הפרחים במושב אחיסמך חיות כ­300 משפחות, רובן ככולן יוצאות לוב. הוא נוסד בשנות ה­50 המוקדמות, כשאת עיקר העבודה לתושבים מספקת בניית המושב עצמו. במשך השנים החלו התושבים לפתח ענפי חקלאות שונים במקום והם היו למקור פרנסתם. בתחילת שנות ה­80 החלה החקלאות באזור לגווע. שינויים בשער המטבע חיסלו כליל את ענף ייצוא הפרחים מהמושב, האינתיפאדה פגעה בענפי הבשר. הענף היחיד ששרד הוא החליבה. במקום יש מספר רפתות, והמושב עדיין מצליח לייצר מספיק חלב כדי לשרוד בענף זה. רוב תושבי המקום מתפרנסים מהשכרת הרכבים הכבדים שעדיין ברשותם, כמו טרקטורים ומשאיות, מהסבת המבנים, שפעם שימשו לחקלאות, למחסנים שמשרתים עסקים שונים, ומעבודות חוץ בערים הסמוכות, רמלה ולוד. טורקיה הגיע למושב עם הקמתו. לפני כן גרה תקופה קצרה בבית­ליד ובפרדס­חנה. יש לה תשעה ילדים, 48 נכדים ו­26 נינים. ­ נו טורקיה, כנראה שהצמיד באמת עוזר."הוא עוזר למי שמאמין בו". ­ את מאמינה שהוא יחזור לבסוף?"הצדיקה בושאייף תחזיר אותו. אולי היא תופיע בחלום של מי שלקח את הצמיד ותגיד לו להחזיר לי את הצמיד".את הכסף שהיא מקבלת עבור השכרת הצמי ד, משקלים בודדים עד 50 שקל לכל היותר, תורמת טורקיה לבית הכנסת על שם הצדיקה, שנמצא במושב זיתן, מרחק עשר דקות נסיעה מאחיסמך. גם מושב זיתן מורכב רובו ככולו מיוצאי לוב. המושב קיבל את שמו לאחר שרב תושביו הגיעו מהעיירה זליטן הסמוכה לטריפולי, ובשל מטעי הזיתים הרבים שהיו במקום. זליטן היתה מקום משכנו של בית הכנסת המקורי על שם בושאייף. בית הכנסת נבנה לפני כ­900 שנה, לפי המשוער, על ידי יהודי זקן ואשתו, שוישה, היא הצדיקה בושאייף. הזוג הערירי נפטר, וקרוביהם הרחיבו את הבניין וקראו לו על שם הנפטרים. בית הכנסת נשרף, ושנה אחר כך נבנה מחדש. בעקבות היחסים הרעועים עם השכנים הערבים במקום עזבו יהודי זליטן את ביתם, ובית הכנסת נשאר עזוב במשך חמש שנים. בתקופה זו החלה לצמוח האגדה על בית הכנסת ועל הצדיקה. מספרים שכל מי שרצה לפגוע לרעה בבית הכנסת נפגע. לאחר ששמו של בית הכנסת יצא למרחוק החליטה משפחה יהודית עשירה להרחיב את המקום, שהכיל עד אז חדר אחד ומקום לספר תורה, ובנו בו 60 חדרים נוספים.האגדות סביב בית הכנסת הלכו והתרבו. "יום אחד, גנב אחד האנשים את הפרחים מבית הכנסת", מספרת טורקיה. "באה אלי ו בלילה הצדיקה ואמרה לו בחלום, שאם לא יחזיר לה את הפרחים שלה, היא תיקח את הפרחים שלו, כלומר את ילדיו. עוד באותו הלילה חזרו הפרחים לבית הכנסת".למקום החלו לנהור יהודים רבים, והחלו להיערך במקום הילולות בל"ג בעומר ובסוכות. בית הכנסת בזיתן הוא העתק מדויק של בית הכנסת המקורי. עד היום, בפסח ובסוכות נוהרים לבית הכנסת אלפים מיוצאי צפון­אפריקה כדי לחגוג שם הילולות. וגם היום, האגדות לא מפסיקות לצוץ מדי פעם לפעם. "בבית הכנסת מתגורר רב אחד בשם שמואל דבוש", מספרת טורקיה. "הרב הזה היה משותק. יום אחד גרמה לו הצדיקה בושאייף שהוא יחשוב שהוא רואה נחש ואז הוא קם והתחיל ללכת".בניגוד לשאר האגדות המצמררות למדי, שמואל דבוש, ,75 לוקח את הסיפור שלו לכיוונים הרבה יותר קומיים. "מספרים על אחד שרצה להשתין על בית הכנסת. באה הצדיקה וגרמה לו להשתין במשך ארבע שעות בלי שהוא יכול להפסיק. אם הוא היה יכול להרוג את עצמו מבושה, הוא היה עושה את זה". זה שהבנאדם ג'וקר, זה רמז אחד. זה שהוא מדבר אוטוסטרדה, זה הרמז השני. אבל זה שהוא לבש חולצה צהובה הבהיר שהסיפור על הנס הגדול מכולם עדיין לפנינו. "באים לכאן כל מיני אנשים", הוא מספר. "אתמול היתה פה ג.יפית ותרמה כסף לבית הכנסת. בא לפה גם המאמן הזה של הכדורגל".­ איזה?"סליחה, של הכדורסל".­ מי זה?"איך קוראים לו, גרשון".­ פיני גרשון?!"כן, זה".גבירותי ורבותי, שמואל דבוש, שהגיע מהעיירה זליטן אשר בלוב, חי במושב זיתן, מעריץ את הצדיקה בושאייף ואת ג.יפית, הוא איש השנה בספורט הישראלי. רשות הדיבור לאיש ששיתק את בודירוגה: "אין משחק שגרשון לא בא לקבל ברכה. הוא התחיל לבוא מאז שהוא מאמן את מכבי ת"א. הוא הגיע דרך המאמן של קבוצת הנשים של לוד, ברדה. שנה שעברה לפני גביע אירופה לא הרגשתי טוב, אז הוא הגיע אלי הביתה לקבל ברכה. בסוף ראיתי בטלוויזיה שהם כמעט ניצחו, אבל הסל של היהודי הזה ניצח אותם, נו, איך קוראים לו?". ­ קטש."כן, קטש. אני כל הזמן רואה אותו בטלוויזיה. אהבתי את מה שפיני אמר אחרי שהם ניצחו את ירושלים וזכו באליפות. הוא אמר שאמא שלו אמרה לו שלשולחן צריך שיהיה ארבע רגליים, והוא אמר שלו יש עוד רגל, את גביע אירופה. השנה הוא בא לפני כל משחק, אבל אנחנו קצת כועסים עליו. הוא הבטיח שאם הם זוכים בגביע אירופה הוא תורם לב ית הכנסת, אבל עד היום הוא לא הגיע. לפני גביע אירופה הוא בא אלי כדי שאני אברך אותו. הוא אמר לי: 'אני רוצה ניצחון בנקודה'. אמרתי לו: לא, אתם תנצחו בעזרת השם ניצחון מוחץ".­ אז מה, בזכותך זכינו באליפות אירופה."לא, אני בנאדם בדיוק כמוך. זה בזכות בושאייף ובזכות אלוהים".