מטריד סדרתי התסריטאי עפר קניספל מוצא לא מעט קווים מקבילים בינו לבין דמותו של "האזרח י'", כוכב ספרו החדש יעל חן 27/06/01 80 מכתבים כתב עפר קניספל, תסריטאי מצליח, לגופים שונים בארץ. את המכתבים, עליהם חתם בשם הבדוי יואל קרני, שלח בין השאר לחברות צרכניות, למוסדות ציבוריים, לאישים ממובילי המדינה. לכולם הציק קניספל בבקשה מוטרפת מסוג זה או אחר, ואף זכה לתשובות המתפרסמות בספר "האזרח י." (הוצאת עם עובד), שיצא בימים אלה.הוא בן 40, אב ליותם (12), נעם (7 וחצי) ותמר (3 וחצי). הוא נשוי? למי?. בהגדרת המקצוע הוא "תסריטאי הומור" (משהו שהמצאנו ביחד תוך כדי שיחה), והיום עסוק מעל הראש עם התוכנית של יצפאן איך קוראים לה? בערוץ 3 בכבלים. כשהוא לא כותב מכתבים הזויים לחברת בגדי ים (ממנה הוא מבקש לשתף את אשתו בת ה­60 בתצוגת אופנה כי חלום חייה להלך על מסלול כשהיא חצי עירומה), הוא כותב קטעים מצחיקים לטוביה צפיר ול"חרצופים". בעברו גם כתיבה ל"זהו זה", והיתה לו גם תקופה רצינית בה כתב מחזות כמו "עצמאות" ו"משחק ילדים" שהוצגו בתיאטרון הסימטה, "לוסטיג" בתיאטרון הנגב, והצגת ילדים שרצה עד היום ­ "אבא עושה בושות" על פי ספרו של מאיר שלו.חצי שנה לפני הופעת הספר כבר יכול היה עם ישראל להתאהב ביואל קרני, כאשר קניספל ה ופיע בפינה קבועה של מכתבים בתוכנית הבידור של אמנון לוי. "כשהתחלתי עם הפינה הקבועה בתוכנית של אמנון לוי, לא היה ברור אם יצא ספר", הוא אומר, "זה לא שיצא ספר מכתבים וקידמנו אותו. לאמנון היתה כוונה לעשות משהו כזה עם מישהו אחר, ומכיוון שיש אתר של הספר באינטרנט, המערכת שלו 'עלתה' עלי ונוצרה הפינה".­ איך עלה הרעיון לכתוב מכתבים?"הסתובבתי בחנות ספרים בניו יורק בין 'מדפי ההומור', תמיד אני מחפש שם משהו. גיליתי ספר שכתב ג'רי סיינפלד, שמבוסס על אותו רעיון. אגב, סיינפלד כנראה לקח את הרעיון ממישהו אחר שכתב ספר דומה לפני 30 שנה, ויש לי גם אותו. בארצות הברית, הספר של סיינפלד היה רב מכר, כנראה בגלל שזה ג'רי. החלטתי לנסות, אמרתי לעצמי שגם אני יכול להמציא המצאות מצחיקות". ­ מיהו יואל קרני?"אזרח טרחן, פנסיונר מאוד חביב. הוא לא אדם רע אלא מלא בטוב ותום, אין לו טיפת הבנה איך עובד העולם והוא שואל שאלות בכל תחום ובכל מוסד אפשרי. בניתי דמות שכותבת מחמאות, מה שכובש את כל הנמענים. זו היתה אחת מהטכניקות שלי ­ לבנות אדם כל כך נחמד, לא 'דחקונר' שעושה דחקות, אלא אדם שמי שקורא את מכתביו יג יד 'אני כל כך רוצה לפגוש את האיש הזה'. וזו באמת תגובה חוזרת שאני מקבל על הספר, ש'הלוואי והייתי מכיר באמת אדם כזה'. למי שכותב דרמה זה השיא, ליצור דמות שירצו להזדהות איתה".­ כמה זמן נמשכה התכתובת עם הנמענים השונים?"חצי שנה עברה מאז שכתבתי את המכתב הראשון עד שנאספו במגירה מאה מכתבים. לפעמים כתבתי שמונה מכתבים ביום, היו שבועות שלא כתבתי ולו מכתב אחד".­ מאיפה צצו הרעיונות, איך בחרת את המכותבים?"מהמוח. היום הגעתי לרמת מיומנות כזאת שתוך זמן קצר אני יכול לנסח מכתב למי שתגידי לי. בהתחלה הייתי צריך למצוא את המוסדות, כי אדם רגיל לא כותב לשגרירות אוסטריה, למשל. אחר כך יכולתי לעבוד עם ספר הטלפונים ולהגיד 'יאללה, היום אני נטפל לבזק, והרעיון היה בא. חוץ מזה, היתה סביבי קבוצת ייעוץ שחבריה היו חגי לפיד, תסריטאי ובמאי מוכשר, וטל שולמן שהיא בחורה מצחיקה ומבריקה".­ כמות התשובות שקיבלת מדהימה. "רובם ענו, הרוב הגדול. האמת שהופתעתי. היו כאלה שלא ענו ואני שמח, כי חשוב היה לי לא להכניס לספר אנשים שאני לא אוהב. למשל עמיר פרץ, האיש שהכי שנוא עלי במדינת ישראל לדורותיה. חתיכת ברי ון. כתבתי לו מכתב, לא בתוקף העיסוק שלו אלא משהו על השפם. שייתן לי טיפים איך מגדלים אותו. הוא לא ענה, וטוב שכך, זה היה הורס לי את הרתיעה שלי ממנו".­ יש מישהו שיחסך אליו השתנה בעקבות הספר?"בהחלט, קרה לי מקרה הפוך עם ח"כ שמואל אלפרט ששייך לאגודת ישראל ­ שאין לי, בשיא העדינות, דברים טובים להגיד עליה. אבל הוא התנהג מקסים, הוא נענה לבקשה שלי לשלוח אלי מרשם לקוגל. קיבלתי ממנו רצפט מודפס במכונת כתיבה, אחרי שבועיים הוא שלח לי מעטפה עם מתכונים לקוגל מ'את' ו'עולם האשה'. מאז לא אכפת לי שהוא יזם את החוק של תמיכה מוגברת במשפחות ברוכות ילדים, אני מקבל אותו. שמוליק הוא משלנו ואני מחבב אותו באופן אישי". ­ חוץ מלהצחיק, היתה לך עוד מטרה בהתכתבות?"המטרה הבסיסית היתה לכתוב לצורך הנצחה. לא עלה בדעתי לפרסם את המכתבים, אמרתי לעצמי שאני אשאיר אותם במגירה ושהילדים יגלו אותם אחרי מותי ויגידו 'איך אבא היה מצחיק ונחמד'. פתאום גיליתי שעונים בהתלהבות. הבנתי שאני עושה תרפיה ליחסים שלי עם הישראליות, שלא היתה ממש חביבה בעיני. הבנתי שהגיע הזמן שאני אעשה תיקון, ושיש בעצם ישראלים יפהפיים, אדיב ים, שמוכנים לעשות הכל. אני ממשיך את התיקון, מתמיד עוד היום בלגלות ישראלים יפים".­ למה לדעתך ענו לך בכזאת התלהבות?"זה לא רק שענו לי במכתבים, את לא מתארת לעצמך כמה שיחות טלפון קיבלתי. אנשים שכתבתי אליהם התעקשו לדבר עם האיש קרני, הגיעו למספר הטלפון שלי בדרך לא דרך, כולל בלש פרטי. בעיני, זה בא מאותו מקום: אנשים רוצים לעזור. זה טוב לב נטו".­ עד כדי כך התיקון עזר?"תראי, מי שחונה על מדרכות, אנשים שצופרים בצהוב, כאלה שעומדים בחניות כפולות, אני מאחל להם באופן כללי מחלות קשות". ­ אולי ענו לך משעמום?"גם את זה בדקתי, אבל השתכנעתי שלא, בעיקר אחרי שביקשו ממני להנחות כנס של אנשי מחלקות שירות לציבור, שבו, אגב, פגשתי חלק מהמכותבים שלי בפעם הראשונה. התקיים דיון לוהט על סוגיות בשירות הלקוח, הסתבר לי שהם מתייחסים בחרדת קודש לקהל שמגיע אליהם וזו לא היתה הצגה". ­ איזה מכתב הכי הזוי בעיניך?"קשה לי להצביע על אחד במיוחד. יש מכתב של הרכבת שהוא בעיני קלאסיקה. אני הסברתי שאני נוסע עם הנכדים לחיפה ויש אשה עם סוודר כחול, מסריחה, שתמיד יושבת דווקא לידי. אני מבקש שהרכבת לא תע צור בנתניה כמה שבועות עד שהאשה תחשוב שהקו בוטל. הם ענו בחמש עצות איך להתחמק מאשה מסריחה ברכבת, להניח לידי תיק, למשל. זה יוצא נורא מצחיק".­ יש רבים שעונים לך "קיבלנו את מכתבך, תתקשר ונטפל". התקשרת?"לא. לא עשיתי מעקב אחרי מכתבים שלי. אם פניתי לחברת אל על וביקשתי שיקבלו לעבודת דיילות את בתי העיוורת והם ענו לי שכדאי שאתקשר, קרוב לוודאי שהיו אומרים לי 'זה כמובן בלתי אפשרי, אבל בוא נשקול העסקה שלה במקום אחר'. אני מקווה שכך היו עונים לי".­ היו מכתבי המשך?"המקרה הכי בולט הוא עם הנמען נתן שרנסקי. פניתי גם לעיתונים והגעתי עד לראש הממשלה עד שהוא ענה. ויש גם מכתב למוזיאון בן גוריון ­ כתבתי להם שאני מעריץ גדול של בן גוריון ושברגעים אלה אני מקלף תפוח אדמה שמזכיר אותו בפרופיל ואני רוצה לתרום להם אותו. ענו לי לצלם ולשלוח אליהם את התמונה. עניתי בחזרה שעד שהם ענו התפוח התכווץ, ועכשיו הוא דומה לגולדה ושמא הם מכירים מקום שיציג את צילום תפוח האדמה שמזכיר אותה".­ תמיד היית כזה מצחיק?"אני לא מחזיק מעצמי מצחיק. אני משתדל לכתוב מצחיק. כתיבת הומור ב­90 אחוזים היא טכניקה, ויש ל י טכניקה. אני לא יושב בין החבר'ה ומספר בדיחות, אני בקושי מכיר בדיחות. לימדתי את עצמי להצחיק".לכתיבה התגלגל קניספל במקרה, הקריירה שלו נפתחה דווקא בכתיבת מחזות. "הייתי נורא רציני", הוא מספר, "כתבתי על סוגיות שמעסיקות את האומה. צירוף מקרים כמעט לא הגיוני הביא אותי לכתוב לטלוויזיה. עבדתי שמונה שנים בביטחון של אל על, והייתי במלון בוורשה. חבר אמר לי שמחפשים כותב לתוכנית בערוץ 2 הנסיוני, ואמרתי לעצמי 'נשרבט קטעים'. זה הגיע לאבי הכהן (לא אבי כהן?), הבמאי, שמאז הפך לידידי ומיטיבי. הוא קרא, אמר 'חביב' והזמין לכתוב ל"קבלת שבת" ­ תוכנית בכיכובם של יואב צפיר ותומר שרון. התחלתי לכתוב על בסיס שבועי ובטלוויזיה, אם אתה שם רגל ויש לך מה למכור ­ אתה מסודר".­ היום אתה כותב לתוכנית היומית של יצפאן. זה קשה?"לא פשוט לייצר כל יום תוכנית. זה לחץ, זה אומר לעמוד בלוח זמנים, כי יש זמן קצר לכתוב ­ רק מהבוקר עד הצהריים. אני נהנה כי זה מאתגר, ויצפאן הוא בית ספר, הוא עובד אחרת. יצפאן יכול לקבל את הטקסט כבסיס ולעבוד ממנו כפלטפורמה. זה הייחוד שלו. לפעמים זה בורח למקומות נמוכים ולרוב הוא מעלה את זה למקום יותר טוב. הוא יכול להגיד 'תביאו לי לסט ואזה כחולה, נעל בית וקומקום'. איש אינו יודע מה יקרה עם זה, ולדעתי גם הוא לא. אבל עובדה שזה קורה, וזה מצחיק. לא פעם אני מביט בתוצר הסופי ואומר 'רגע, את זה אני כתבתי'?".­ אתה מתכנן ליואל קרני ספר המשך?"אין סיכוי. זה לא כל כך מעניין אותי, ולשמחתי גם אין לי זמן לזה".­ היום נהוג לסווג ספרים על פי מיקום הקריאה בהם. לאן הספר שלך שייך?"זה ספר שמיועד לשירותים או לטיסות. אם כי, ואת זה אני שומע המון, משתמשים בו באירועים. המשפחה יושבת ביחד אחרי ארוחת ערב, חברים יושבים בצוותא, מישהו קורא מכתב בקול רם, צוחקים, מי שמכיר אומר 'תמצא את המכתב על הקולנוע, ותקרא גם אותו'. זה כמובן גורם לי נחת".­ מי בעל הדרגה הכי גבוהה שכתבת אליו?"הנשיא ויצמן. הוא ענה, כולל תמונה".­ קיבלת גם מתנות?"המון, תלושים לארוחות, אטלס דרכים, ים של סבונים, מלחיה ופלפליה, שפע מוצרים".­ המתנות נועדו לסתום לך את הפה?"בכלל לא, כי לא התלוננתי. המתנות היו פרס על כך שנתתי עצות לייעול".­ אתה חושב שנושא השירות בארץ דפוק?"בתוכי יש יואל קרני, הרי לא סתם כתבתי ספר. נלחמתי בכל גופי על דברים מטומטמים יותר או פחות, על עוולות שחשתי שנעשו לי, וניצחתי בחלק מהקרבות שלי כצרכן ובחלק מהמקרים הפסדתי. אבל אני מאמין שזה לא חד צדדי, ודווקא אחרי כתיבת הספר איתרתי שגם לנו, הצרכנים, יש בעיה. אנחנו רוצים הכל עכשיו. אין לנו זמן שמישהו יברר. הורידו לי כסף? שיחזירו. מה לברר? לא מענין אותי שתברר. אנחנו קצרי רוח".­ אתה קצת נסחף."נכון, אני גם זוכר שחיכיתי פעם שבועיים שיחברו לי תנור אפייה לקיר".