זמן סגירה לא ברור מדוע סגר קצין חינוך ראשי תא"ל אלעזר שטרן את עיתון "במחנה" אם הוא מאשר מראש את כל הכתבות המתפרסמות בעיתון איציק סבן 15/05/01 לפני כשנתיים וחצי מונה רמי קידר לעורכו החדש של בטאון צה"ל "במחנה". זמן קצר לאחר מכן, בפברואר 99', הורה להשמיד קרוב ל­20 אלף עותקים של העיתון לאחר שגילה שבגליון כלולה פרסומת לקונדומים. קידר הסביר אז שהחליט לגרוס את הגליון משום שהמודעה כללה "תמונה אירוטית" ולא בשל המוצר שהיא מפרסמת. דרך ארוכה עשה "במחנה" בשנתיים וחצי שחלפו מאז, מעיתון שמרני שאינו מתיר פרסומת ארוטית לכאורה, עד לכתבות שהוא מפרסם לאחרונה. בשבוע שעבר הוקדשה כתבת השער לאל"מ (במיל.) אלי שרון שסיפר באופן גלוי על "יציאתו מהארון", גירושיו וחייו כהומוסקסואל. בשבוע האחרון "נמתח החבל" עוד מעט, עם מאמר שפורסם ובו אמר קצין בדרגת סא"ל, שצה"ל בגד באנשי צד"ל.התגובה לא איחרה להגיע. קצין חינוך ראשי תת­אלוף אלעזר שטרן החליט, על פי הודעת דובר צה"ל, להפסיק עד הודעה חדשה את הוצאתו לאור של העיתון, בשל פרסום כתבות "שאינן הולמות עיתון כ'במחנה'". תגובה כזאת, אף שהפתיעה את אנשי העיתון, לא היתה בלתי צפויה, או לפחות רוגזו של הקח"ר לא היה בלתי צפוי, אלא שלפחות כאן עולה נקודה מעניינת ראשונה: כל הכתבות המפורסמות ב"במחנה", כ ולל אלו שפורסמו לאחרונה, הועברו לעיונו של של תת­אלוף שטרן וקיבלו את אישורו. "אז על מה יצא קצפו?" שואלים ב"במחנה". אתמול אי אפשר היה להשיג את הקח"ר ולקבל את תגובתו בעניין.הוויכוח האם צריך עיתון צבאי מתעורר בתכיפות בה מתעוררת השאלה האם צריך תחנת רדיו צבאית. השבועון "במחנה" קיים עוד מלפני קום המדינה. אז יצא לאור כעלון מחתרת "ההגנה" וכל גליונותיו מוספרו. לעיתון היו ימי עדנה והוא הצמיח כתבים וצלמים מוכשרים. בשיאו הוא הודפס ב­85 אלף עותקים. ביולי 97' הורה הרמטכ"ל דאז אמנון ליפקין­שחק, שלא לחייב יותר את אנשי הקבע לחתום על הוראת קבע כמנויים לשבועון, בעקבות עתירתם של שני קצינים לבג"ץ בעניין. בעקבות כך ירד מספר הקוראים בשני שלישים. השבועון סבל ממשבר כלכלי והצבא נדרש לשלם מיליון וחצי שקל מדי שנה כדי לכסות על גרעונותיו.בינואר 99' החלה מלאכת השיקום של השבועון. רמי קידר מונה כאמור להיות עורכו וניתו לו מנדט לשנות את פורמט העיתון שהחל להיות מודפס בשני חלקים: מוסף חדשותי ומוסף מגזיני. אלא שהשינוי הוליד מתנגדים לא מעטים. רוח העיתון הפכה "אזרחית" יותר, התרחקה מעט מענייני צבא טהורים ולא הכל אהבו את זה. המצדדים בהחלטתו הנוכחית של שטרן להפסיק את הוצאת העיתון לאור, טוענים שבשנת 2001 אין לשבועון זכות קיום במתכונתו הנוכחית. "רוב הכתבות שמתפרסמות היום בבטאון הן כתבות שאפשר למצוא כמותן בעיתונים הרגילים ובמקומונים, ולכן אין שום סיבה שהצבא יחזיק את העיתון הזה. עיתון צבאי צריך להתעסק בהוויה הצבאית ולטפל בנושאים שמעסיקים גם את החיילים, וזה לא קורה היום. אפילו בשמונת עמודי העיתון האמורים לעסוק בנושאי צבא, שני עמודים הם נושאים שאפשר למצוא כמותם בעיתונים היומיים כמו מדור "יוצאים שבת" או "לוח צה"ל", המופיע כמעט בכל מקומון במדינה".את הנטייה לנושאים "אזרחיים" מסבירים עורכים שהצטרפו ל"במחנה" בשנתיים האחרונות, ברצון ליצור עיתון העומד בסטנדרטים עיתונאיים. כשמדובר בעיתון האמור לשמש שופרו של הצבא, יש בכך בעייתיות גדולה. טל בשן, שהיתה עורכת השבועון בעבר, אמרה אתמול: "צר לי שבנסיבות האלה החליטו להשעות את הוצאתו לאור של השבועון, אבל בעיקרון הצירוף הזה של צבא ומה שמתיימר להיות עיתון בסטנדרטים עיתונאיים הוא צירוף בעייתי מאוד מלכתחילה, ועל כן יש מקום לחשבון נפש וגם התרעתי על כך בעבר".אחד העיתונאים שהיה מעורב בעבר בהוצאת העיתון מחדד את הנקודה: "העיתונאים הם חיילים שעושים מסדרים וממלאי פקודות של גנרלים בצבא שמתקצבים את העיתון. אז אם בא גנרל ורוצה לקדם נושא מסוים, בוודאי שהוא יקבל את זה. המפקדים רואים בעיתון מקומון שלהם ואולי בצדק, יתכן שכך צריך להיות. אבל אז צריך לחשוב ולהגדיר מחדש איזושהי אמנה שתכריע בצורה ברורה מה רוצים מהיצור הזה. או שלא יהיה חשוף ללחצים, או ההפך, שיקבעו שהוא עלון נטו של הצבא".גורמים ב"במחנה" מודים כי למרות הישיבות והדיונים המתקיימים לפני הוצאת כל גליון, הרי שקצין חינוך ראשי משמש בפועל כ"בקר" של מה שמתפרסם, בסיוע יועץ חיצוני המועסק בעיתון ונותן משובים על איכות הכתבות. לקח"ר יש אפשרות לשנות כתבה או לגנוז אותה, "אבל לנו יש גם הזכות לערער על החלטתו". המחליט האחרון, במקרה של ויכוח, הוא ראש אכ"א.אותם גורמים מספרים כי "היום 'במחנה' הוא עיתון פתוח בצורה שאין לה אח ורע מבעבר". הם מותחים ביקורת מרומזת על כך שההחלטה להשעות את הוצאת השבועון התקבלה דווקא בתקופה שבה עורך השבועון מרותק למיטתו בביתו בעקבות תאונת דרכים שעבר. לדברי אותם גורמים, פרסום הראיון עם האל"מ על יציאתו מהארון דווקא "שיקפה את מדיניות צה"ל". לטענתם, "פורסמו בעבר בשבועון כתבות הרבה יותר חמורות". כדוגמה הם מביאים את פרשת קבר יוסף, שבמהלכה פרסם השבועון מכתב ששלח ח"כ רחבעם זאבי (גנדי) שטען שצה"ל הפקיר פצועים. "פרסמנו את זה למרות שהמכתב פגע בנפשו של הרמטכ"ל ושל הצבא, משום שזו היתה דעה של מי ששירת בצבא. כך שבניגוד לביקורת, השבועון הפך לבמה של התדיינות".את התוצאות רואים בשטח. רוב החוב של העיתון הוחזר, הוכנסו טכנולוגיות ייצור חדשות, הוחל במבצע טלמרקטינג שהחזיר לשבועון קוראים רבים. כיום מודפס השבועון ב­35 אלף עותקים, בתקווה שעד סוף השנה תגדל התפוצה ב­5,000 עותקים נוספים. בחודשיים האחרונים אף החליט סגן הרמטכ"ל, שצה"ל ירכוש את השבועון באלפי עותקים נוספים שיימסרו לקצינים במילואים בתפקידי מ"פ ומעלה.עורך השבועון רמי קידר דוחה בתוקף את הטענות על כך שהשבועון הינו שופרו של הצבא. לדבריו, "השבועון הוא עיתון של ארגון שקוראיו מקדישים לו את מיטב שנותיהם. אם הקוראים מעונינים בהוצאתו וגם הבעלים מעוניינים, אף אחד לא יכול לשים סימן שאלה כלשהו לג בי קיומו".מקורבים של קידר טוענים כי הסכים עם כמה החלטות של הקח"ר לפסול כתבות בעיתון. לעומתו טוענים כמה עיתונאים העוקבים אחר השבועון כי "העיתון השתפר בשבועות האחרונים והחל לפתח קו מקצועי ומעניין. אם העיתון ימשיך בקו הזה הוא יצדיק במלואה את זכות הקיום שלו, ואפילו יזכה לדרישה בקרב קוראים בצה"ל ומחוצה לו. מה שעושים קח"ר ותומכיו הוא רצח של כלי ביטוי בעל פוטנציאל שעשוי לשרת גם את צה"ל לצרכיו".