בלדה לגבר נטוש אביבית חזקיה בחרה בשלומי שבן, שאולי נראה לא מסוכן ואפילו די חביב, אבל הוא נושך כשצריך אביבית חזקיה 25/04/01 שלומי שבן פרץ לרדיו עם שיר שנקרא "שרמוטה פוריטנית". לשדרניות גלגל"צ היה קשה מאוד לבטא את שמו של השיר הזה, ואפילו קשה יותר עם הטקסט: "היא אומרת לי/ אין מה לדבר/ האש בה כבתה/ ויש לה אחר/ שרמוטה פוריטנית/ מגדיר אותך היטב/ מגדיר אותך/ היטב". אחר כך התחילו להסביר ברדיו שזהו שלומי שבן, משורר הזעם והבוטות, שהוא חדש ושזה לא שלומי שבת. בלי שמצמצנו הוא נחת עלינו מיד אחר כך עם השיר "אריק", שאומר בפשטות: "כשאת במיטה שלי/ אל תדברי על אריק/ אל תדברי על אריק/ אני והזה שלי/ לא אוהבים את אריק/ אריק גורם לנו להתכווץ". והוא ממשיך בבלדה הגברית: "ועכשיו ת'אמת/ תגידי לי באמת/ מי מזיין יותר טוב/ אריק או אני?/ מה זאת אומרת כל אחד אחרת?/ דברי בציונים גברת, דברי במספרים".אחרי שאריק גרם לאמהות שלנו להתעצבן, ולכל האריקים במדינה לרצות להחליף את השם, הגיע עוד סינגל לרדיו ממטבחו של שבן, הפעם שיר שנקרא "כולם אומרים": כולם אומרים את צוחקת לי בפנים/ ומוסיפים קריצה, אתה יודע על מה אנחנו מדברים/ כולם אומרים את הולכת עם כולם/ איפה זה שם אותי?/ איפה זה שם אותם?/ זה לא חברים". נו, ואחרי טקסטים כאלה אין ספק שצריך להפעיל את המערכת, לשים את הדיסק, לפתוח את חוברת המילים ולנסות להבין מה עובר על שלומי שבן, או יותר נכון מה עובר עלינו. עלינו ­ בני דור האיקס, הוואי, האי, או לא משנה מה. מדובר בדור של ישראלים אבודים שפעם אביב גפן ייצג אותם, עד שהבינו שהוא בעצם קלישאי ואפילו ממסדי. עכשיו יש מלך חדש, וקוראים לו שלומי שבן. המלך המניפסטי הזה לא מנסה להיות נחמד, לא לנשים ולא לפוליטיקאים. הוא אולי נראה לא מסוכן ואפילו די חביב, אבל הוא נושך כשצריך. חוץ מזה שהוא מוסיקאי קלאסי ופסנתרן מחונן, שבן הוא המשורר הכי ישראלי והכי עדכני שיש פה ­ הוא כותב בשפה הכי מדויקת, ומעביר את "הבעיטה לפרצוף" ששולטת במנטליות הישראלית במשפטים כנים כמו "אני שוכב איתה וזה לא כיף", או במשפטים חדורי ייאוש ואירוניה כמו "לי באלימות הזאת בסדר. כי לי בעליבות הזאת בסדר".ככל שמקשיבים יותר לשבן בן ה­24, מגלים רבדים ישראליים מגוונים. החל מרבדים של פעם שנמצאים בחריזה המאיר אריאלית שלו, במשפטים קסומים כמו "ואם כבר את עלי?/ מדוע הוא עלינו?/ מדוע הוא עולנו?/ מה, מה עשינו רע?", ועד לתרבות הכלום העדכנית של הניינטיז המיוצגת בסדרות טלויזיה כמו בוורלי הילס 90210, לה הקדיש שיר שלם שנקרא באנגלית YAELA & 90210 VISIONS OF DYLAN KELLY (לבדוק עם אביבית) ­ שזה הכי ישראלי שיכול להיות, במיוחד בשורה בה הוא עושה ניים דרופינג, שהולך ככה: "דילן מקיי ג'יימס דין ג'סי ג'יימס ג'וני דפ שלומי שבן". שבן מנגן מוסיקה קלאסית מילדות. בגיל 18 נסע לשלוש שנים ללונדון כדי להתמחות בנגינת פסנתר, ואז חזר לתופת הישראלית. יש לו חינוך וגישה של ילד טוב, ישראלי של פעם, אבל מצד שני כשהוא מתעצבן עלייך כדאי לך לברוח ומהר, שמא יקדיש איזשהו שיר שלבטח לא יבוא לך לככב בו. הוא כמובן לא ישאל אותך, ואז יקרה לך מה שקרה לדניאלה: "דניאלה גונחת כמו בטלוויזיה/ בטלוויזיה גונחים כמו שדניאלה מצפה/ באה הביתה עם פרצוף של אני בקריזה/ בוא עכשיו על השטיח על הרצפה/ לא התנגדתי/ עכשיו זה מגרד". ­ הטקסטים שלך הם תמיד סיפורים עם נרטיב, ותמיד מאוד בוטים."כל מה שאני אגיד לך זה בדיעבד, כי אף פעם לא ישבתי וניתחתי את זה. ככה אני חושב וככה אני כותב, זה הכי כנה שאני יודע. יש מקבץ יפה של שירים שעוסקים, בהגדרה כללית, ביחסים שבינו לבינה. זה יכול לה יות הרבה דברים, ויש הרבה אופציות כשמדברים על הנושאים הללו".­ עושה רושם שהאופציה החביבה עליך היא של הפגוע, הנעזב. "זה שאני לוקח את תפקיד הפגוע במערכות יחסים, זה בגלל שזה המקום הכי חזק שחוויתי בחיים שלי. הנעזבות, לצערי, זו החוויה הרגשית הכי חזקה שעברתי. זה היה לפני הרבה זמן ומשם יצאו לי הרבה דברים. 'שרמוטה פוריטנית' זה גם מהמקום הזה".­ אפרופו שרמוטה, אתה חושב שאתה בוטה?"אני לא חושב שזה בוטה, גם כשאני מסתכל על זה בצורה קרה. הופתעתי שייחסו לזה בוטות, אני חושב שזה מאוד לעניין. בעיני זו גם לא התרסה בפני שום דבר, זו פשוט הדרך להגדיר את התדמית באותו הרגע".­ הופתעת מהתגובות? "זה הכניס אותי לשוק, קודם כל בהבנה של באיזו סביבה אני נמצא. כלומר, אם להגיד שרמוטה ברדיו זה בוטה, ועוד בעיני המגזר החילוני שיצא נגדי, אז באמת אין לי מה להגיד. הבעיה היא שבפזמונאות לא נותנים יכולת התבטאות חופשית כמו בשירה, שבה מותר להגיד הכל".­ אצלך הפרובוקציה נמצאת כבר בשם השיר."אני חשבתי שהשם 'שרמוטה פוריטנית' זה הכי נכון, לא חשבתי לרגע על פרובוקציה או על לתת לשיר שם אחר. אני גם לא מבדיל בין פזמנאות לשירה, אני רק חושב שפזמונאות חייבת לקבל את אותו החופש שמקבלת שירה. איזה מילים להגיד זה לא אישיו, ואסור שיהיה דבר כזה שיש מילים שאסור להגיד".­ ובכל זאת, מקבץ השירים שלך מדבר על שרמוטות מזדיינות, וזה די חריג כאן."דיוויד ברוזה עשה את זה 20 שנים לפני עם המילה זיונים, ואז זה היה ביג דיל. אחר כך היה רמי קליינשטיין, שהוא זמר מיינסטרים שאמר 'המדינה מתפתחת כמו הזין שלי'. אבל זה היה שיר מחאה, אז היה לזה יותר צידוק מבחינת כולם". נראה שכל ההאשמות בדבר פרובוקציה מכוונת מתחילות לעקצץ את שבן, שבכלל לא ידע שהוא כזה: "אני קצת מצטער על רצף הסינגלים שיצאו לרדיו, כי זה עשה לי סוג של עוול. נוצר איזה מצב שנבחרו סינגלים טובים, אבל לפחות בשניים מהם היתה איזה מילה שעשתה רעש, שלא היתה בו כוונה".­ מעבר לפרובוקציות, השירים שלך גם מאוד ציני."אם אנחנו בעניין של מילים, אז זו לא ציניות, זו אירוניה. זו עין משועשעת עם חמלה. אני לא ציני ומרושע. בשיר דניאלה, לדוגמה, אני לא שונא אותה. אני יותר שונא את עצמי כשאני איתה. זו אירוניה עצמית".­ הבוטות שלך מתבטאת לא רק במילים א לא גם בסיטואציות, כפי שהן מתוארות ב'אריק' לדוגמה."ולמה זאת בוטות? זו ירידה לפרטים. אותי מעניין לשמוע סיפור אמיתי, כמו ששומעים אצל זמרים גדולים שאני מעריך: ג'ון (תום) וויטס, בוב דילן ולו ריד. אלו אנשים שמספרים סיפור. כששומעים שיר שלי, יודעים מה הוא אומר".­ מה הכי עדכני בך?"הישראליות פה היא הכל, וזה כתוב מאוד ישראלי. אני לא יודע אם אני גאה בישראליות שלי. כשהייתי בחו"ל מאוד התגעגעתי למקום הזה, אבל בשלוש השנים שאני כאן בחזרה, אני לא ממש מתחבר. יש לי יותר בעיות במה שנקרא 'ישראליות'. בתור בן אדם שפועל בשדה האמנות, יש לי בעיה עם היחס של המדינה הזו לאמנים שלה, לתרבות שלה, ובעיה עם איך שאנשים צורכים ומתייחסים כאן לאמנות. את האנשים כאן די לא מעניין מה יש למישהו אחר להגיד, בעיקר אם מדובר בתרבות או באמנות. אתה מרגיש שאתה חי במדינה שמשתינה על התרבות שלה בכל הרמות. אני גאה בישראליות שלי ברמה הפרטית, אני מאוד ישראלי ואני יודע את זה. האלבום שלי נחלק בין רוקנרול אמריקאי למוזיקה מאוד ישראלית. השיר 'מחר ב"ה' הוא מאוד ישראלי בהרמוניות שלו".­ וגם הטקסטים הם מאוד מכאן ועכשיו. "כתבתי את הטקסטים כמו שאני מדבר עם חברים שלי, אבל יש שתי רמות טקסט: האחת היא יותר שירית והשנייה יותר דיבורית. הדיבורית היא שפה עדכנית כפי שאנחנו מדברים עכשיו, וזה ישראלי מעצם הגדרתו. כל המטרה בעיני בכתיבת שירים היא להגדיר משהו לעצמי באופן הכי מדויק שיש, ואחר כך לקוות שיבינו. התרפיה עובדת על זה שכשאתה כותב משהו, אתה מבין אותו בדיעבד ואז הוא פחות נורא מאשר החוויה הרגשית כמו שהיא. כלי העזר בתרפיה הוא כל רמה של שפה שאתה מכיר".ואת התרפיה הכל כך ישראלית, הכל כך עדכנית הזו, מעביר שלומי שבן דרך השירים לא רק לעצמו, אלא לכולנו.