יחי הברברים החדשים מדינות הן גופים אנכרוניסטיים, הצבא הוא שקר, זהות לאומית היא קשקוש ועל פי פרופ' איאן אנג'ל - זה בכלל לא כל כך נורא בעז גאון, לונדון 27/04/01 "ברוכים הבאים לעתיד" (מתוך ההקדמה ל"מניפסט הברברים החדשים; איך לשרוד את עידן המידע", מאת פרופ' איאן אנג'ל) אתם לא מבינים מה אתם עושים בארץ? אתם משלמים יותר מדי (מסים, עוגמת נפש, לחות בקיץ, תדמית בינלאומית ירודה) ומקבלים דרעק? אתם, אנשי המחשבים, עורכי הדין מהשורה הראשונה, הרופאים הפרטיים המבוקשים, אנשי העסקים המובילים; אלה שמרוויחים מעל הממוצע, הרבה מעל הממוצע; אלה שקיבלו הצעות מחו"ל, חוזים מפתים, משכורות עתק, אבל בחרו להישאר בישראל, לקרוא את העיתון, למלמל משהו על גאווה לאומית? אז תשמעו מה אומר לכם פרופ' איאן אנג'ל, מרצה בכיר באחת האוניברסיטאות הנחשבות בעולם: תעזבו. תארזו את הדברים, תזרקו לפח את הרומנטיקה המזויפת שקושרת אתכם לארץ ועופו בלי להסתכל לאחור. המדינה היא שקר. הצבא הוא שקר. המסורת המשפחתית, המילואים, הכל שקר, שקר, שקר; מערכות חברתיות שהומצאו אי שם בתחילת המאה הקודמת כדי לשרת חבורה של בעלי אינטרסים פוליטיים ("הברברים הישנים", בלשונו של אנג'ל) ושעומדות להתעופף כמו ערימת חציר לנוכח מהפכת המידע של 50 השנים הבאות. אמרתי מהפכה? התכוונתי קריסה. כי ליד המהפכה הבאה, המהפכה הצרפתית היא פסטיבל עכו. היום הכסף, לא המדינה, מנהל את העולם. אתם, העשירים, אתם המעמד השולט, לא הפוליטיקאים. אתכם אנשים מעריצים היום ולא את הפוליטיקאים. קלינטון בדיחה, גייטס אלוהים. נתניהו ירד, ברק עלה, ברק ירד, שרון עלה, טוני בלייר מתרוצץ בין כבשים חולות, בוחרים משועממים ועיתונאים חסרי רחמים; ג'ורג' וו. בוש מזיע בוועידת איכות הסביבה בקיוטו, נוזף בעיתונאים עם פלאפונים מצלצלים, מתנצל בפני הסינים, מורט שערות לנוכח חוסר יכולתו למנוע את המיתון המתקרב, בעוד ג'ורג' סורוס מנהל בשקט את העולם מלשכתו המפוארת, חזק ועשיר יותר משניהם ביחד. הברברים הישנים, המדינאים, הגנרלים, פקידי הציבור, כבר לא מדברים. היום רק הכסף מדבר. רומא בוערת, חברי הקפיטליסטים. החלשים יימחצו, החזקים ינצחו. אתם הברברים החדשים. הגיע הזמן להוציא את הכינור ולהתחיל לנגן. העתיד כ"מקס הזועם" עד שהגיע לגיל 30, נראה היה שהכל אצל איאן אנג'ל נמצא תחת שליטה. הוא נולד בווילס, עשה שם את התואר הראשון במתמטיקה והחל דוקטורט במחשבים בלונדון. במהלך הלימודים משהו נסדק. המפנה המשמעותי אירע כמה שנים לאחר מכן, כשלימד באוניברסיטה הנחשבת יוניברסיטי קולג' UCL() בלונדון. סטודנט גרמני אמר לו שהוא חייב לקרוא שוב את ניטשה. אנג'ל, בחור ממושמע, ציית. מאז הוא לא אותו בן אדם. אחרי סדרה ארוכה של פרסומים הוציא אנג'ל בשנה שעברה את יצירת המופת שלו: "מניפסט הברברים החדשים; איך לשרוד את עידן המידע". הספר גרם הלם בחוגים האקדמיים והליברליים באנגליה. ה"טיימס", שאוהב לצטט את אנג'ל (כמו עיתונים רבים כאן), הכתיר אותו בשם "מלאך המוות" Angel of doom(). אנג'ל עצמו מעדיף את ההגדרה "אנרכיסט קפיטליסטי". מיותר לציין שכל השערורייה סביבו עושה אותו לאיש מאושר במיוחד. הנה התאוריה של אנג'ל בפסקה אחת: מהפכת המידע הפכה את הגבולות לחסרי משמעות, בעיקר בפני הכסף, וייחוד בפני הכסף האלקטרוני שבואו הקרב (במקום כסף הנייר והמטבעות) הוא בלתי נמנע. כשזה יקרה, וזה מתחיל כבר עכשיו­עכשיו, הגזע העליון העומד לשלו ט בעולם הוא יצרני העושר המודרניים, בעיקר אנשי תעשיית המידע. היות שהמדינה הדמוקרטית איבדה את היכולת לקרקע את אזרחיה, יצרני העושר המודרניים עתידים לסחוט את מדינות העולם כדי לקבל דילים טובים יותר (גם זה קורה כבר עכשיו: טניסאי צמרת עוקרים למונקו כדי למצוא מקלט מס, כוכבי פופ לאירופה, ולא אמרנו כלום על "חוק אייזנברג" משנות החמישים), מה שישאיר מאחור את מעמד הביניים לשלם את מרבית המס ולממן את המדינה. בטווח הארוך זה יגרום לקריסת המערכות הכלכליות. המדינה תהפוך לעסק לא כלכלי. מה שיקרה אחר כך הוא הכלאה בין "מקס הזועם" ל"כספת". החזקים והתחמנים ינצחו. השאר יפסידו. אנחנו עומדים בלשכתו, בקומה הראשונה של London School of Economics­ה במרכז העסקים של העיר, לא רחוק מהקובנט גרדן. הרצפה מלאה בדפים. את השולחן לא רואים מרוב שטויות. במרכז השולחן כדור בדולח. "אני משתמש בכדור לכתוב את ההערכות שלי לגבי העתיד", אומר פרופ' אנג'ל ופורץ כהרגלו בצחוק מתגלגל. "כשמדובר במדעי החברה, השיטה הזו קבילה כמו כל שיטה אחרת". אנג'ל נשען לאחור ומשחזר כיצד הגיע לכתוב את המניפסט שלו: "כמו כל סטודנט מצוי קראתי א ת ניטשה תוך כדי הלימודים", הוא אומר ופוזל לעבר שערי המניות שרצים על צג המחשב שלו. "כמו כל סטודנט מצוי לא הבנתי מילה מזוינת אחת. אבל באיזשהי דרך תת הכרתית כנראה הושפעתי. לפני עשר שנים ניגש אלי אחד הסטודנטים שלי ואמר: 'אתה יודע, אתה מלמד ניטשה'. חזרתי וקראתי אותו ונדהמתי. כל הבעיות האלה שהטרידו אותי התבהרו פתאום. פתאום הבנתי למה נטשתי את מדעי הטבע והמתמטיקה. נטשתי את מדעי הטבע כי לא האמנתי ב'סדר'. אנשים שונים זה מזה! אנשים הם לא אטומים באיזו מבחנה! "לקח לי 40 שנה להבין את המוזרות של הרעיון הזה, שדרך 'מדע' או 'חוקים' אפשר להבין הכל, לסדר הכל. 40 שנה וניטשה. אין כזה דבר 'אוניברסלי'. הכל כאוס. יש איים של סדר בתוך הכאוס הזה. היום הטכנולוגיה מאפשרת לנו לשוט לעבר איי הסדר שאנחנו רוצים להיות בהם ולהתרחק ממקומות אחרים שלא מתאימים לנו. זה מה שחדש היום יחסית לכל מה שהיה בעבר. אנשים שחושבים בצורה אורתודוקסית משעממים. העולם כל כך מורכב, כל כך מעניין, בדיוק בגלל שאין נוסחה אחת להבין את הכל". ­ כמה חדרים ממך מלמד פרופ' לזלי סקלייר, ניאו­מרקסיסט. בכלל, יש לא מעט מרקסיסטים באוניברסיט ה הזו. הם סובלים אותך? "הם ברברים ישנים. הם ברברים חדשים לשעבר ­ דפוסי חשיבה שהתאימו לתקופה מסוימת בהיסטוריה, סוג של מרד במציאות שכבר לא קיימת במציאות. "תראה, כולנו לכודים באשליות. גם אני. אני לא חושב שיש לי תשובה ניצחת לשום דבר, מהסיבה הפשוטה שאין תשובה ניצחת לשום דבר. אני לא יודע מה 'נכון'. אני יודע מה שאני יודע ואני פועל. גם הם (המרקסיסטים ­ ב.ג). זה הדבר היחיד שיש. אני התוצאה של מה שקרה לי והם התוצאה של מה שקרה להם. אני חושב שהתיאור שלי של הדברים מתאים יותר לדרך שבה העולם מתנהל בימים האלה. אין אמת. יש רק שאלה אחת: האם הדברים שגדלנו להאמין בהם הם משעבדים או משחררים. אם הם משעבדים, צריך להשתחרר מהם. זו הנוסחה של הברברים החדשים". ­ נניח שאני ישראלי שגר בתל­אביב או פלסטיני שגר בעזה. בשני המקרים אני מגלה שהמחיר שאני משלם בתור דייר האזור די גבוה. אני יכול להרשות לעצמי לקנות כרטיס טיסה; מה אני עושה? "עולה על מטוס ועוזב. נקודה. חבל על הזמן. הפלסטינים עושים את זה כבר 50 שנה". "מיסוי הוא לא מוסרי" אנג'ל גאה לספר שכיאה לקפיטליסט אנרכיסטי, הוא לא חי ממשכורתו האוניברסיטאית (יש לציין שבלונדון ובוודאי בארצות הברית, שלא כמו בישראל, מרצה בכיר באוניברסיטאות המבוקשות הוא איש עשיר). אנג'ל הוא גם להיט גדול כמרצה בעולם העסקים הבינלאומי. "ככל שאנשי העסקים הם בכירים יותר", הוא אומר, "כך אני מרגיש שכל מה שאני אומר נורא ברור להם. אני מתאמץ לעצבן אותם, להגיד דברים שנויים במחלוקת, והם לא מבינים מה אני רוצה. 'זה מה שאנחנו עושים כל יום', הם אומרים לי". והוא גם פרפורמר מוצלח. "יש לי טריק קבוע. אני שם ברקע את המוזיקה של ג'יימס בונד ונכנס לתוך האולם עם חתול לבן מפוחלץ. אני מציג את עצמי בתור הדובר של ארגון הפשע 'ספקטר' (אויבו המושבע של ג'יימס בונד בכמה מסרטיו ­ ב.ג), ואני מסביר לאנשים לאט ובסבלנות למה אנחנו הטובים והם, ג'יימס בונד וכל מה שהוא מייצג, הם הרעים". ­ והתגובות? "חלק אוהבים את זה. אחרים יוצאים באמצע". אחת ההרצאות האחרונות שנתן אנג'ל היתה בפני אנשי מס הכנסה הבריטי. זה לא נגמר טוב. "שני המנהלים הבכירים יצאו באמצע", הוא אומר. ­ למה? "הם כנראה לא אהבו את מה שאמרתי". ­ מה אמרת? "שמיסוי הוא דבר לא מוסרי". חוץ מהקפיטליסטים המושבעים, אנג'ל נערץ גם על ידי הסטודנטים שלו. אחת הסיבות: אין אצלו מבחנים (למען הגילוי הנאות: אני לומד באותה אוניברסיטה שבה הוא מלמד, אבל לא אצלו ­ ב.ג). "אני נותן לסטודנטים לכתוב שני מאמרים בצורת כתבות בעיתון", הוא מספר. "אני חושב שכל עיתונאי טוב אוכל כל אקדמאי ממוצע לארוחת בוקר. בכלל, בתור מורה אני חושב שהתפקיד שלי הוא לזעזע. אני מורה סוקרטי. התפקיד שלי הוא להשחית מוחות צעירים. התפקיד שלי הוא לגרום לסטודנטים להטיל ספק בכל מה שהם מאמינים כדי שהם יוכלו לפתח דפוסי חשיבה משלהם. רוב הסטודנטים, בגלל שהם כה אינטליגנטים, תופסים את זה. חלק מזדעזעים ועוזבים. הרוב נשארים. הם מבינים שהכל שקרים. שקרים שהמדינה סיפרה לנו, שהמשפחה סיפרה לנו, שהחברים סיפרו לנו, שאנחנו מספרים לעצמנו. שום דבר לא קדוש. בוא נמציא כמה שקרים חדשים. מותר לנו". "פוליטיקאים מייצגים הורים מטומטמים לילדים מטומטמים" שנה וחצי לקח לאנג'ל להוציא את הספר שלו, שבסופו של דבר ראה אור, כיאה למניפסט של המילניום החדש, ב­1 בינואר 2000. לפני זה הוא נתקל בשורה ארוכה של סירובים. "היו אומרים לי: 'קראנו את המניפסט שלך ואנחנו לא יכולים לגעת בזה'". בסופו של דבר יצא "מניפסט הברברים החדשים; איך לשרוד את עידן המידע" בהוצאת קוגן פייג'. 40 אלף מילים נשארו בחוץ. ­ מה צונזר? "למשל: 'פוליטיקאים במדינות דמוקרטיות מייצגים הורים מטומטמים של ילדים מטומטמים'", אומר אנג'ל ושואג מצחוק. 300 עמודים לא צונזרו. הכריכה זועקת את כותרת הספר, מעל צילום מטושטש של חבורת צעירים מביטה מגג הר על משהו שעולה בלהבות. המשהו הזה, אם אני מבין את אנג'ל, הוא הסדר הישן של המדינות וכוחן להשפיע באופן אבסולוטי על האזרחים שגרים בתחומן. "אנחנו עומדים", הוא כותב, "בפתחה של מהפכה חדשה, שאני מעדיף לראות אותה כתהליך אבולוציוני. החזקים ישרדו והחלשים ינשרו. אנחנו עומדים בפתחו של עולם אכזר שבו הוודאויות הישנות של המאה ה­20, מוסדותיה, הנורמות שלה, מוקדי הכוח, כולן יתמוטטו". אנחנו עומדים, אם לקצר את אנג'ל, בפתחו של הר געש. המושג ים שפעם אמרו הכל ("עבודה", "משפחה", "קהילה", "חברה", "מדינה") לא אומרים היום כלום, או לפחות לא מספיק כדי שמוקדי הכוח יישארו במקומם. "את הסדר החדש", כותב אנג'ל, "יעצבו האופורטוניסטים האגרסיביים של הדור הזה, הברברים החדשים, האנשים שיידעו לנצל את העובדה שבורסות בינלאומיות קובעות את ערך המטבעות המקומיים". אנג'ל רוחש טינה מיוחדת לפוליטיקאים. הוא צופה להם עתיד רע במיוחד. "פוליטיקה הפכה למקצוע, למטרה, לא לאמצעי", הוא כותב. "העולם מלא בפוליטיקאים רקובים שאין להם לא כבוד ולא בושה. הם זוכים להערכה פחותה יותר ויותר מצד האנשים שהם אמורים לייצג. התהליך הזה הוא לא מקרי: הכוח המצוי בידיהם של הפוליטיקאים קטן וקטן". ההתנהגות שלהם, כותב אנג'ל, היא ביטוי לתסכול מהעובדה שהשליטה על האירועים חומקת להם בין האצבעות. הדמוקרטיות עומדות לקרוס. מבנים חברתיים חדשים, שעדיין אי אפשר לנבא כיצד ייראו, ינבטו במקומן. דבר אחד ברור: העולם ינוהל על ידי הברברים החדשים מהסיבה הפשוטה שהם, בעיקר אנשי תעשיית המידע, יצרני העושר של העולם החדש. הם לא ישלמו מסים, הם לא ישרתו בצבא, הם לא יעשו שום דבר שלא מתחשק להם לעשות מהסיבה הפשוטה שכל הטרדה עלולה לגרום להם לארוז את הפקלאות ולעזוב למקום אחר. זה העתיד, אם נרצה או לא. יש לנו שתי אפשרויות: להישאר מאחור (ולהיכחד) או לנוע קדימה. "יש לי עצה אחת למי שרוצה להצליח", כותב אנג'ל בסיום ספרו, "היו ברברים חדשים. אל תהיו קורבנות. אל תיכנעו לשטיפת המוח של המדינות. ההתמוטטות בלתי נמנעת. אנחנו חיים בחברה שאיבדה את הדרך ואת הכיוון. חלום הקדמה האנושית התברר כאשליה. הברברים נמצאים בשער. רומא בוערת! המכונה מתה! יחי עידן המידע!" בעוד שנה מתכוון אנג'ל להוציא מהדורה שנייה ומעודכנת של המניפסט שלו. המהדורה השנייה, הוא מבטיח, תכלול את הקטעים המצונזרים. מה שקראתם עכשיו, במילים אחרות, היא הגרסה המרוככת. ­ ישראל היא מקום של אינספור קונפליקטים. אחד מהם מתמקד בפער שבין אנשי המחשבים חסרי הגבולות לאנשי השטחים, שבעבורם גבולות הם הכל. "ישראל מלאה בברברים: חדשים וישנים. אבל אתה צריך להבין שהבעיה הגדולה של העידן הבא היא לא עם הברברים הישנים או החדשים, אלא אם מי שתקוע באמצע. אותם אנשים שחשבו שהכל תחת שליטה, שיש מי שדואג ש'הכל יהיה בסדר', ופתאום הכל מת מוטט. אני מדבר על ליברלים, אני מדבר על מעמד הביניים, אני מדבר על האנשים שמסתכלים מסביב ולא מבינים מה קורה: מצד אחד הברברים החדשים עוזבים ולוקחים איתם את מרכזי ייצור העושר, ומצד שני רוב האוכלוסייה נסחפת לעבר המודלים של הברברים הישנים. "אלה, האנשים שתקועים באמצע, הם המפסידים הגדולים של החברה המודרנית. הם הלוזרים. הם האנשים שלא מוצאים עבודה פתאום. הם האנשים שלא יכולים להרשות לעצמם לעזוב". "החשיבה היהודית כבר לא מתאימה" בתחילת החודש פרסם ה"דיילי טלגרף" האנגלי סדרת כתבות סביב השאלה "מה זה להיות יהודי" בפתחה של המאה ה­21. הרבה גאווה היתה בכתבות האלה. אד קוץ', ראש עיריית ניו יורק לשעבר, מנה את רשימת היהודים שעיצבו את החשיבה האנושית: פרויד, איינשטיין, מרקס, 116 זוכי פרס נובל. גם זה, אומר אנג'ל, עומד להיגמר. החשיבה היהודית התאימה לתקופה התעשייתית שהאמינה שהמין האנושי 'מתקדם' באמצעות חידושים טכנולוגיים, מדעיים, אובייקטיביים. זה היסטוריה. היום מנצח הכוח. "אנחנו (אנג'ל אינו יהודי ­ ב.ג) רגילים להיות ארוגנטים ביחס ליכולת שלנו לשלוט על הגורל שלנו", הוא אומר. "זה אחד מאבני היסוד של החשיבה היהודית, שאיכשהו בני האדם הם שונים מהחיות, שאנחנו יכולים לפעול למען עתיד טוב יותר. ניטשה אמר: 'בריאת האשה היתה טעותו השנייה של האלוהים'. טעותו הראשונה היתה לגרום לנו לחשוב שאנחנו טובים יותר מבעלי החיים. הרעיון הזה שאנחנו איכשהו שולטים בהתקדמות ההיסטוריה, שולטים באירועים, הוא רעיון שצריך להתפכח ממנו. אנחנו לא שולטים בכלום. האירועים שולטים בנו. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה להפיק את המירב מהסיטואציות ה נתונות לנו. "מדינות נהגו פעם לעבוד. האם הן עדיין תקפות? לא יודע. הטקסים היהודיים עבדו מבחינה חברתית בתקופתו של המלך שאול. האם הם תקפים היום? לא יודע. החשיבה היהודית היא חשיבה מדעית. לכן יש כל כך הרבה מדענים יהודים. זו היתה חשיבה שהתאימה מאוד לעידן התעשייתי. היא מתאימה לעידן המידע? אני לא יודע. יכול להיות שלא". ­ מה זה "יכול להיות שלא". או שכן או שלא. "תפסיק להיות כל כך לינארי! תפסיק להיות כל כך מדעי! אני לא מאמין ב'אמת'. אני לא מאמין ב'ידע', אני לא מאמין ב'להבין'. כל מה שאני חושב שקיים הוא 'יכולת תיאור'. האם אני יכול לתאר לעצמי את המציאות סביבי בצורה כזו שתאפשר לי לשפר את חיי, לצעוד עם הזמן. אני ברברי חדש. אני אנטי מדען. המדע מצוין להבנת מדעי הטבע. הוא לא מתאים לחלוטין להבין את מדעי החברה. זה כל מה שיש". ומה עם ש"ס? אמרתי, ננסה להביך את אנג'ל. בחבטה עמומה הנחתי על שולחנו המבולגן אך היוקרתי את החבילה הסבוכה והמסוכסכת של ש"ס. זה לא הזיז לו. "אני יודע מה זה ש"ס", הוא אמר. "ש"ס יש בכל מקום בעולם. בכל מדינה. זה ברברים ישנים קלאסיים. אתה צריך להבין: חברה היא לא בלוק של אנשים עם זהות, חברה היא אוסף של אינדיבידואלים המייצרים, בכל חברה לאורך זמן, הבדלים ומחלוקות המצטברים לפסולת שגורמת להתפוררות החברה וליצירת מבנים חברתיים חדשים. אלא אם החברה עצמה מכירה בצורך להשתנות ולבחור לה מוסדות, זהויות ויעדים חדשים, לאורך זמן היא אבודה. היא לא תשרוד. זה מה שקורה בישראל. "מה שאתה רואה זה תהליך טבעי שקורה בכל העולם: פרגמנטציה של החברה המודרנית, פיצולה ליחידה דתית, יחידה חילונית, יחידה קיצונית, ועוד אינספור פיצולים בתוך כל קבוצה בפני עצמה. זה תהליך טבעי. זה טרנד עולמי". ­ מדברים אצלנו היום על "אחדות". ראש הממשלה הנוכחי בנה על זה קמפיין בחירות שלם. "אין כזה דבר. מה זה 'זהות לאומית'? מה זה אמור להביע? מה המשמעות של 'להיות בריטי'? 'להיות בריטי' היום זה דבר מאוד שונה ממה שזה היה לפני 50 שנה. ח ברה היא דבר משתנה. ובתהליך ההשתנות הזה קבוצות מתפצלות ומתאחדות שוב ליחידות קטנות יותר. ההצלחה של כל אחת מהקבוצות האלה, יחסית לקבוצות האחרות, תלויה אך ורק ביכולתן להגדיר את עצמן מחדש לאור התנאים החדשים שנוצרו. החזקים שורדים, החלשים לא. זה הכל. "בתוך התהליך הזה תמיד תהיה לך קבוצה אחת שמייצגת את העבר, את 'תור הזהב', את התקופה שבה 'הכל היה נהדר'. זו קבוצה חזקה כי היא מציעה פתרון. אבל היא הופכת, היות שהעולם מסביב מציע פחות ופחות פתרונות, יותר ויותר דוגמטית. יותר ויותר אפלה ויותר ויותר קיצונית כלפי יצירתם של רעיונות חדשים. מה ש'היה פעם' הופך יותר ויותר קדוש. כל רעיון חדש, כל חידוש, הופך לחילול קודש. מי שמחדש נזרק מהקבוצה. אתה רואה את זה בישראל. אתה רואה את זה גם במקומות אחרים". ­ נחזור לש"ס, כמקרה מייצג. לא נכון שהם רק תועלתנים ורוצים רק את טובתם. גם לא נכון שהם רוצים לשמר את המצב הקיים. הם רוצים מדינת הלכה. "הם רוצים שכולם יהיו כמוהם. זו ההגדרה הבסיסית והקלאסית של הברברים הישנים. אין גיוון. אתה לא יכול להגיד עליהם: 'הקבוצה הזו מוגדרת בתור אוסף של אנשים עם דעות מנוגדות'. לא. יש דרך אחת והיא הדרך הנכונה. אם אתה רוצה להצטרף לקבוצה הזו, תהיה חייב לעשות את מה שהם רוצים או שתסבול". תברחו מהמזרח התיכון אחרי ש"ס החבילה המתקתקת המתבקשת הבאה היא תהליך השלום. אנג'ל מפרק את המטען שאני מניח על שולחנו באצבעות זריזות. הכל מתאים לתבניות שלו. "תהליך השלום במזרח התיכון תמיד הצטייר לי בדיוק כמו תהליך השלום בצפון אירלנד: משהו שהוא בלתי ניתן לפתרון. כשיש לך שנאות כל כך מושרשות, הדבר היחיד שעוצר את המאבק משני הצדדים הוא אפיסת כוחות. "בצפון אירלנד זה היה ברור וכנראה זה המצב גם במזרח התיכון. העצה שלי לגבי העניין הזה, אתה כבר יודע: מי שיכול להרשות לעצמו צריך לברוח ולהשאיר את הפוליטיקאים והברברים הישנים מאחור שיתעסקו זה עם זה. תמיד יש לאן לברוח". ­ בוא נבחן את התסריט הבא: מצב הרוח בישראל מידרדר, הקונפליקט מחריף, תקציב הביטחון עולה, ואיתם המסים. יצרני העושר, קרי אנשי תעשיית ההיי­טק, עוזבים את הארץ. זה בעצם מה שאתה אומר? "כן, רק שזה הרבה יותר מסובך. נכון שאתה מתאר תהליך בלתי נמנע של התמוטטות. רק שהקשר בין הברברים החדשים ובין המבנה הישן לא ייפסק לחלוטין. זו בדיוק הסיבה שהם יוכלו להרשות לעצמם לגור במקום אחר: יש לך למשל הרבה אמריקאים ממוצא אירי ששופכים כסף לתוך אירלנד, באיזו מ ין נוסטלגיה רומנטית, אבל תהרוג אותם והם לא יחזרו לגור בצפון אירלנד. יש הרבה אנשים ששמחים מאוד לבוא לחופשה בישראל, אבל אף פעם לא יגורו בה. הברברים הישנים מתוחכמים מאד במניפולציות שהם מפעילים על מנת שהכסף הזה ימשיך לזרום. אבל מכיוון שהתהליך הזה לא עומד להיפסק, המחיר שהמדינה תדרוש מהברברים החדשים יעלה. הוא יעלה עד שלא יהיה כדאי מבחינה כלכלית לשלם את המחיר. ואז תבוא ההתמוטטות". ­ כמה זמן זה ייקח? "בלתי אפשרי להגיד. זו מערכת לא לינארית והיא בלתי ניתנת לחיזוי. כל מה שאני אומר הוא שהתהליך הזה קורה סביבנו. ואנחנו צריכים להודות בכך". ­ למה יש יותר ברברים ישנים מברברים חדשים? "כי יותר מסוכן להיות ברברי חדש. ברברים ישנים חושבים שאפשר לברוח מלקחת סיכון אם נצמדים למבנים קיימים. זו אשליה. בטווח הארוך המחיר הופך כבד יותר. תסתכל על גרמניה הנאצית. חלק מיהודי אירופה חשבו ש'זה יעבור'. שיהיה אפשר למזער את הנזק של היטלר ושותפיו אם ייצמדו לרומנטיקה של התרבות האירופאית. הם טעו". "המדינה היא סוג של עבדות" מבזק אקדמי הכרחי: אנג'ל הוא הקיצוני הימני במחנה האקדמאים הטוענים שהגלובליזציה משנה כליל את העולם. מולם עומדים אלו הטוענים שגלובליזציה היא בסך הכל השתלטות הכסף הגדול על האיש הקטן באמצעים אחרים ונעימים יותר. קוראים לזה "אימפריאליזם תרבותי". רוצה לומר, במקום איש מארינס עם רובה, משגרת ארצות הברית את מיקי מאוס כדי להכניע את יריבותיה. ברוב המקרים העכבר קטלני יותר מהטומהוק. ­ לארה"ב יש את המקורות הכלכליים לגרום למוצריה לנצח כל מוצר מקומי בכל מדינה אחרת. כמו בכל העולם, ערוצי הטלוויזיה הישראליים קונים את סדרות הטלוויזיה האמריקאיות הדביליות בגלל שהן שוברות את השוק. "נכון. אז מה רע בזה? תשמע, אין 'הגינות'. יש רק תהליכים. העולם לא 'נגרם'. העולם 'קורה'. אין קונספירציה. אין את מי להאשים. אנשים עושים בחירות מודעות. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לקחת מה שאנחנו יכולים לפני שהכל מתמוטט". ­ עושר תמיד יוצר על ידי יחידים בעלי חזון. פורד, רוקפלר, קנדי. מה שונה בין הברברים ההם לברברים החדשים? "בעבר עושר יוצר על ידי יחידים, אבל היה יכול להיהרס על ידי האספסוף. לכן היה לו מש מעות פוליטית. היום האספסוף איבד ממשמעותו הכלכלית. הוא הפך להיות חסר משמעות. הטכנולוגיה עקפה אותו. אני, בתור נציג חברה, בא לאנגליה ואומר לה: אני צריך להקים מפעל. יש לך שתי אפשרויות: או שאת מסכימה לתביעות שלי או שאני הולך לסין. יהיו הפגנות? מה אכפת לי? שאנגליה תטפל בזה. אני את הרווח שלי עשיתי. זו המנטליות של הברברים החדשים". ­ אתה כותב: "פוליטיקאים במשטרים דמוקרטים הם לא התרופה לבעיה, הם חלק מהבעיה עצמה". "פוליטיקאים במשטר דמוקרטי נבחרים על ידי הרוב. בכל חברה דמוקרטית, בגלל התהליכים שתיארתי, הרוב מפסיד. כך שהפוליטיקאים הדמוקרטים הופכים להיות המייצגים של המפסידים בחברה. הלוזרים. מאחר שזה כך, הפוליטיקאים בעד מיסוי המצליחנים. כל זה טוב ויפה כל עוד המצליחנים לא יכולים לאסוף את הדברים שלהם ולעזוב. הבעיה היא שעכשיו הם יכולים". ­ קיבלתי עכשיו טלפון בהול מישראל והודיעו לי שאני שר האוצר הבא בממשלת הליכוד. מה אני עושה? "קודם כל אין לך הרבה מה לעשות. אתה אבוד בכל מקרה. בכל זאת הכוח הזמני היחיד שיש לך, בתור פוליטיקאי, הוא על האוכלוסייה בתוך ישראל. אתה צריך לנהוג בכפפות של מש י ביצרני העושר, אחרת הם יעזבו. תשכח מאנגלס וממרקס. אין כזה דבר שככל שאתה מרוויח יותר, אתה משלם יותר. לא. ככל שאתה מרוויח יותר, אתה צריך לשלם פחות. תראה את שוודיה: כל האליטה השוודית עזבה. פשוט עזבה. כי המסים היו גבוהים מדי. "תראה מה קרה עם הודו. כל האליטה ההודית יושבת בעמק הסיליקון. עמק הסיליקון הפך להיות דאון טאון דלהי. למה לחיות תחת המתח הזה בישראל? מה הרעיון? המדינה היא סוג של עבדות. רק שמהפכת המידע אפשרה לאנשים מסוימים בקלות חסרת תקדים לברוח החוצה. כאן אנחנו נמצאים. נכון, זה לא צודק. נכון, זה לא הוגן. אבל ממתי החיים הוגנים? ולמי אכפת?!". ­ מדינות לא שולטות. מעניין. "הן שולטות, כן, אך הן לא בעמדת שליטה. הם נישאות על הגלים, פעם עולות, פעם יורדות, מושפעות על ידי אירועים. דרכון, למשל, הוא לא עניין של זהות או גאווה, אלא עניין תועלתני. יש לי חברים, אנשי עסקים פקיסטנים. אחד מהם אמר לי שאין שום איש עסקים פקיסטני שמכבד את עצמו שיש לו פחות משלושה דרכונים. ישראל עושה את אותו הדבר: היא מחתימה דרכונים של אנשי עסקים שנכנסים לתחומה ורוצים להמשיך לארצות ערב. זה משחק! זו צביעות. זה הצגה. "זה חסר משמעות. אנחנו בתוך תהליך של אבולוציה. כל הטקסים האלה שלנו נועדו כדי להסתיר מאיתנו את התוהו ובוהו. אבל זה משתנה. זה מתפרק. ואם אתה לא יכול לייצר רעיונות חדשים, מבנים חדשים, אתה נופל". ­ המדינות גוועות. מה יהיה במקום? "לא יודע. זה כל העניין".