ציבין ישחרר עו"ד מרדכי ציבין, 48, לא אוהב את ההגדרה "חרות לפיד החרדי", אבל לא מעט מזמנו מוקדש לשחרור אסירים ישראלים בחו"ל והעברתם ארצה מרדכי חיימוביץ' 20/04/01 בהתחלה דיברנו על הצ'וסטווא, אותה נשמה רוסית גדולה. "יש ברוסיה רגשנות גדולה", הוא אמר לי. "אין שם את ה'האו אר יו' הצבוע של המערב. ברוסיה שמר האדם על יסודות רגשיים בסיסיים". מרדכי ציבין חושב שהרוסי בנוי מחומרים אנושיים שלא נשחקו, שהוא יותר בן אדם. "האמריקאי הוא בסך הכל בייסבול ופופקורן. הרוסי, הרגש שלו מפותח יותר, החברות שלו אמיתית יותר, נגיסה עמוקה יותר בתרבות".ציבין הוא עורך דין חרדי מכפר­חב"ד, שנפשו חצויה בין הרבי ל"מטושקה ראסייה" (אמא רוסיה). הוא משחרר אסירים אבל משוכנע שאיש לא יתאמץ כמוהו לשחרר אותו אם ייאסר. אני מתפתה לקרוא לו "חרות לפיד החרדי", אבל הוא לא אוהב את ההשוואה. "ידבר חרות לפיד בעד עצמו", אמר לי, "ואני אדבר בעד עצמי".נפגשנו במשרדו ביום שישי, כשעוד לא נכנסה השבת. שיחתנו היתה מקוטעת כי אין אלוהים לטלפון ממוסקבה. "זה עו"ד פבלוב על הקו", משתף אותי ציבין. הם חייבים לסגור העברת ערבות גבוהה מאוד כדי להוציא משם קליינט ישראלי, אדוארד לנצוט. הוא נעצר לפני שנה לאחר שנחשד בהברחת יהלומים ב­400 אלף דולר. חולה לב לנצוט, והרופאים קבעו שאם לא ינותח מיד נשקפת סכנה לחייו. ציבין תופר עכשיו את הפרטים האחרונים לשחרורו בערבות."ציבייה", הוא מציג את עצמו לרוסי שבצד ההוא, סוגר כדי להרים כהרף עין. "קרלוב אומר שהכסף שלנו בסדר". ותוך כדי הוא מניח יד על האפרכסת כדי ללחוש לי: "אתה לא יכול לשחק בעסק הזה אם אתה לא ממזר". ומיד מוסיף: "אך הגון"."העסק הזה" הוא טיפול בשחרור עבריינים ישראלים מבתי כלא בעולם והעברתם לבתי כלא בארץ. "כשעוסקים בדיני נפשות המהירות היא ערך עליון" שמו של ציבין נקשר לשמם של ישראלים שהסתבכו בפינות האפלות שעל הגלובוס. אחד מהם היה ראובן מטטוב, שנידון באוזבקיסטן ל­12 שנות מאסר על זיוף מסמכים והיתרי עבודה. ארבע פעמים נאלץ להחליף את בית הסוהר כי האסירים המוסלמים איימו על חייו."העדה הבוכרית התגייסה למענו", מספר ציבין. "הם פנו כנראה לנתן שרנסקי או למרינה סולודקין. יש לאנשים טבע: כשמשהו קורה הם פונים לדרגים הכי בכירים. הם לא מבינים שמי שפותר בעיות זה הדרג הבינוני, הפעיל. לא הגדולים. בסוף הם הגיעו אלי".ציבין פנה למיליונר בן העדה הבוכרית שגר בווינה. "בנוכחותי הוא צלצל ל'מלך' קרימוב, נשיא אוזבקיסטן". קרימוב ביקש להמציא לו מסמכים המוכיחים שישראל מוכנה לקבל את מטטוב. משרד הפנים הנפיק בזריזות את הניירות הדרושים."כשעוסקים בדיני נפשות המהירות היא ערך עליון", אומר ציבין. "אתה יודע מה זה לחסוך לאדם יום של ישיבה בכלא? הקונסולית בטשקנט, גליה לבנון, היתה מלאך. היא הפכה עולמות כדי שהאיש ייצא באותו יום. נשארה אחרי יום העבודה כדי לסדר את כל המסמכים. היא ראויה לציון כמו שרגינה תפוחי מהמחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים ראויה ל ציון. היא מטפלת במקרים שרובם אינם ניתנים לפתרון, אבל הסבלנות והעזרה שהיא מגלה, המסירות שלה לאנשים במצב נואש, היא דבר שקשה להגדיר".לציבין היתה יד גם בפרשת אלכסנדרה בת ה­25 מדימונה. בתחילת השנה שעברה גזר עליה בית משפט בברזיל שלוש וחצי שנות מאסר. ברשותה התגלו אקסטזי ול.ס.ד שקנתה מצעירה מקומית שהלשינה עליה. אפילו שוחד של 20 אלף דולר לא עזר. אלכסנדרה נשלחה לכלא.מאחת מחופשותיה לא שבה לכלא. במקום זה הגיעה לקונסוליה הישראלית במונטווידאו, בירת אורוגוואי. לאחר מגעים בהשתתפותו הנמרצת של ציבין קיבלה תעודת מעבר ויצאה לישראל דרך ארגנטינה ומדינה אירופאית.במקרה אחר, שוב בהתערבותו של ציבין, הוציא בית משפט פדרלי במיאמי פסק דין תקדימי, המורה לשחרר בערבות חשוד ברצח המחזיק באזרחות כפולה ישראלית אמריקאית.עבדאללה מונעם, לשעבר תושב מזרח ירושלים, היגר ב­71' לארצות הברית. הוא נעצר לאחר שירה למוות בצעיר שחור בחנותו. בחקירתו טען כי כאשר יצא מחלקה האחורי של החנות, ראה את הצעיר תוקף את אשתו ושודד אותה. הצעיר נמלט מהחנות עם חבילת בגדי ג'ינס. מונעם שלף אקדח שהחזיק ברישיון, ולאחר קריאת אזה רה ירה בראשו של השודד והרגו.היורה נעצר והשופט סירב לבקשת ההגנה לשחררו בערבות מחשש שיימלט לישראל ולא יוסגר. על סמך חוות דעת שקיבל מציבין, שינה השופט את דעתו. ציבין הדגיש כי על פי תיקון חוק ההסגרה אפשר להסגיר אזרח ישראלי לארצות הברית ובלבד שאינו תושב ישראל. מכיוון שמונעם אינו מתגורר בישראל כ­30 שנה, אין כל חשש שאם יימלט לכאן לא יוסגר. השופט האמריקאי קיבל את חוות הדעת.פרשה אחרת, גם היא בארצות הברית, היתה פרשת לאוניד פיינברג, המכונה "טרזן".פיינברג, יוצא ברית המועצות לשעבר, היגר מישראל לפלורידה, שם נעצר והואשם כי זמם לבנות ברוסיה צוללת כדי להבריח סמים לדרום אמריקה. על פי המלצת אסיר אחר, נפגש טרזן עם ציבין כדי שיעבירו לכלא בארץ. בסופו של דבר בית משפט אמריקאי שחרר אותו.יש לציבין גם קליינטים בדרום אמריקה. באחת המדינות הוא מטפל בהתנדבות בבנו של רופא ישראלי בכיר שנעצר כשניסה להבריח סמים. לקוח אחר הוא סוחר נשק ישראלי שהסתבך ברומניה. אבל עיקר הפעילות שלו ברוסיה. דרכונו מצולק חותמות של יציאות וכניסות. אולי 70."שם חושדים ששחרור האסירים הוא רק הכיסוי שלי", הוא מגלה, "ש אני בעצם סוכן מוסד". בישראל ובארצות הברית, הוא טוען, יש מי שחושדים שהוא איש הפ.ס.ב (מה שהיה פעם הק.ג.ב), בעיקר בגלל דעתו החיובית על השיטה המשפטית ברוסיה."עורכי דין שאיתם אני עובד ברוסיה סיפרו לי שיש האזנה לשיחות הטלפון שלי. שירותי הביטחון שם פתחו לי תיק".לפני כחצי שנה, בעת ביקורת דרכונים בנמל התעופה של מוסקבה, עצרה אותו שוטרת. "אני יודעת שאתה עובד בשביל מבריחי יהלומים ישראלים ובלגים", אמרה לו בחיוך, "אבל אני מאחלת לך הצלחה, אני יהודייה כמוך". "יש בעבודה שלנו גם שליחות דתית" ציבין ואשתו נחמה, גם היא משפטנית, בונים לעצמם אימפריה קטנה. פרט לעסקי נדל"ן ומשפט מסחרי יש להם קליינטים אסירים בדרום אמריקה, בארצות הברית, בגרמניה, ביפן, ברוסיה ובאוזבקיסטן. ציבין את ציבין. "פדיון שבויים", הם קוראים לזה. אני מודה שהטרמינולוגיה הזאת מקוממת אותי. קשה לפרכס בתואר הזה מבריחי יהלומים, סוחרי סמים ורוצחים. אמרתי את זה לציבין."לפי חוות דעת מרבנים הטיפול באסירים בחו"ל והניסיון להעבירם לארץ נכנסים לקטגוריה של פדיון שבויים. זה קצת מגעיל לנסות להעביר לארץ אסיר שהבריח סמים, אבל החוק נתן לזה לגיטימציה. אתה פועל במסגרת האמנה להעברת אסירים".­ פדיון שבויים בהקשר הזה משווה בין יוסף טיסונה לרון ארד."לא בדיוק. החוק עושה את ההבחנה. שבוי זה מישהו שיושב בכלא שלא על פי דין. הלקוחות שלי נכלאו על פי דין, אבל הם עדיין נכללים בהגדרה של 'פדיון שבויים'. עורך דין אחר מרגיש רק את המעשה המשפטי, אצלי נכנס לתמונה גם הצד הדתי והרגשי".­ כלומר?"הרמב"ם אומר בסוף 'היד החזקה' שפדיון שבויים שקול כנגד כל התורה כולה. יהודי זקן מבני­ברק אמר לי פעם שהוא מקנא בי בגלל שאני עוסק בפדיון שבויים והוא אינו יודע מתי יזכה לקיים מצווה זו".נחמה: "יש בעבודה שלנו גם שליחות דתית. אתה עוזר לאנשים שזקוקים לעזרה. לאסיר יש גם צד טוב. צריך לתת הזדמנות גם לצד הטוב שבו".­ מה הצד הטוב שלהם?"האנשים האלה, עד אחד, מעדיפים להיות בבתי כלא בארץ. למרות שהתנאים בארצות הברית טובים יותר. יש שם תוכניות שיקום לאסיר שבארץ לא יהיו גם בעוד דור. ובכל זאת הם רוצים להיות בקרב יהודים, קרוב למשפחה. מהמשפחה אנחנו חוסכים את ההוצאות והטלטול הכרוכים בביקור בבתי כלא בחו"ל. אחד העיקרים של חב"ד זה אהבת ישראל, יש המון אהבת ישראל בעבודה שלנו".­ אין לכם הסתייגויות מהלקוחות שלכם?מרדכי: "תראה, מי שמבריח יהלומים לארץ הוא חבלן. אם אני לא מקבל פריחה מהם? פעם אמרו שאם אתה רוצה להצביע מפא"י אז תסתום את האף".­ אתה מארח אותם אצלך בבית?"חלק באים אלי הביתה".­ אתה רואה בהם חברים?"אני חבר של כולם. אבל אני עורך דין, אם מישהו מבקש את שירותי אני חייב להיות נאמן למקצוע".נחמה: "סנגור מעמידים לכל אחד, גם לרוצח. לא מדובר כאן על הוצאתם לחופשי, מי שנשפטו ממשיכים לרצות את העונש. אנ י לא מרגישה שאני משחררת אדם שמסוכן לחברה."לאחרונה סייעתי להעביר לארץ אדם שנולד במחנה ריכוז, וכשהיה בן 16 נידון לשנת מאסר על נהיגה ללא רישיון ומשם פתח בקריירה עבריינית שנמשכת כבר 40 שנה". "יש לי משיכה לרוסית, זה כנראה מהבית" ציבין, 48, נולד בכפר­חב"ד. פעם חשב להיות עיתונאי. הם שני אחים ואחות שעוסקת בתקשורת ונשואה לאיש התקשורת קובי אריאלי. לאחר מלחמת יום כיפור נשלח לגדוד 410 של השריון במסגרת פלוגה של הסדרניקים. "לבוש בשחורים, עטור בפאות ובזקן. כולו מחמדים", מתאר אותו עופר עידן בספרו "מונופול". "מוטק'ה לא אכל במטבח הצבאי. את מזונו הכין מירקות ומביצים. היה חייל למופת".עידן זוכר איזו שבת אחר הצהריים כשהגדוד התמקם בווילות של המצרים בראס סודאר. עידן עשה לעצמו שבת. קפה לימינו, טרנזיסטור לשמאלו, סיגריה בזווית פיו. ציבין יצא למרפסת ושאל למה הוא יושב כל היום בחוץ. "איני רוצה לקלקל לך את השבת", ענה לו. ציבין הרגיע אותו: "מה שלא תעשה ­ זאת זכותך. לקלקל לי את השבת לא תוכל לעולם".כשהיה בשנת שירות של התנועה בנצרת הכיר את נחמה. היא היתה אחרי תיכון. הם התחתנו בכפר­חב"ד. לחם לבן, דג מלוח וודקה. שמחה גורפת."נחמה נולדה בשיכון חב"ד בלוד", הוא משתף אותי. "בת לאחת המשפחות החב"דיות המיוחסות. סבא שלה היה איצ'ה דר מסמיד (ביידיש: יצחק המתמיד) ­ איש רוחני ונערץ".הוריה ברחו מרוסיה. בדיוק כמו הוריו. היו בין 70 המשפחות שהקימו את כפר­חב"ד. אמו ממוסקבה, אביו מרוסיה הלבנה. הוא משרבב מדי פעם מילים באנגלית, אפילו 'פאק יו' שמעתי אותו אומר, אבל הכי נוח הוא מרגיש ברוסית. "יש לי משיכה לרוסית, זה כנראה מהבית, בגנים שלי".הוא רצה ללמוד ספרות והיסטוריה, "הייתי מבריק במקצועות האלה, אך יהודי זקן מכפר­חב"ד אמר לי שספרות והיסטוריה לא לומדים, רק קוראים".גיבוריו (אריסטו, טולסטוי, לנין) ומגוריו הזמניים בתל­אביב הם המעטפת, ערוצי תקשורת פתוחים שציבין מקפיד לשמור אל עולמנו. הליבה שייכת לחוויה החב"דית. הציבינים עושים המון פעולות התנדבות למען תנועתם, אבל הוא עדיין אינו רווה נחת. "זה לא בסדר כי זה רק בשביל חב"ד. אתה יודע למה הגמרא אומרת שהחסידה היא עוף טמא? כי היא עושה חסד רק עם חברותיה".כשהוא נושא עיניים למעלה הוא רואה את שליחי חב"ד, שכלפיהם הוא חש נחיתות מסוימת. "כשאני מבקר בבתי חב"ד בעולם אני מזיל דמעה. הם עסוקים 24 שעות ביממה בלעשות טוב. אני מתפלל שילדי יהיו שליחי חב"ד ולא ילכו בדרכי. בשנים האחרונות עוברות בלבי מחשבות לצאת לשבתון, להיות שליח של חב"ד לשנה".אם אני מנחש נכון, בי ן מחשבה למעשה יחלפו עוד כמה שנים. האיש מכור לעבודתו. "פה ושם אני תופס כמה שיעורים, אבל לצערי או לשמחתי אני וורקוהוליק", הודה בפני. הוא מאחל לעצמו למות בגיל 95 בעיצומה של עבודה במשרד. זה הפיצוי החלקי על כך ששליחות במסגרת התנועה נמנעת ממנו. הפיצויים האחרים, כך הוא טוען, אינם מי יודע מה.נכון שמשרדו המטופח ממוקם במגדל יוקרתי בלב תל­אביב, אבל הוא שורף בו שעות לא בגלל המיליונים. "יש תיקים שהם התנדבות של ממש, באחרים השכר נמוך ויש כמובן תיקים עם שכר גבוה יותר". מכל מקום, הפיצוי הרוחני מצוי במחוזות אחרים. פעמיים עלה לרגל לרבי מלובביץ'.שאלתי שאלת תם חילוני ­ איזה רושם עשה עליו המעמד הזה, והוא השיב כי לא שואלים חסיד שאלה כזאת. "קשה לתאר את הרושם הזה לאאוטסיידר. אינסיידר רואה את זה אחרת. זה מורכב מהערצה, מאהבה, מיראה. שילוב של הרבה דברים גדולים באדם אחד. זה מנהיג, אוהב ישראל אמיתי, עילוי שבעילויים, אבל בוא לא נשים את הרבי על השולחן, הוא קדוש מדי". "יש ערכים שחשובים לאשה יותר מקריירה" לפני שהתחיל ללמוד משפטים ביקש ציבין את ברכת הרבי. הוא נמשך ללמוד מקצוע יוקרתי, לעבוד עם אנשים והוסמך באוניברסיטת בר אילן. נחמה, שרצתה להיות מדענית, למדה מתמטיקה ומחשבים באוניברסיטת תל­אביב. "טעות חברתית", היא מגדירה את הימים ההם. הרגישה כאילו היא בין זרים. כמעט שלא רקמה קשרים עם חבריה ללימודים. במקביל התחילה לעבוד כמתכנתת באל על. כעבור שנתיים הפסיקה ללמוד כי שבעה מתאוריה. את הניסיון, חשבה לעצמה, היא ממילא רוכשת באל על.בעלה לחץ עליה שתלמד משפטים. אם יקים משרד עצמאי, כך הסביר, חשוב לו שהיא תהיה לצדו. "היה לי בבית סטודנט למשפטים ומוטי הוא אדם שמאוד מערב. כשהילדים (שלוש בנות ושני בנים) היו תינוקות אמא שלי עזרה. אחר כך היתה מטפלת ואחר כך הם עזרו אחד לשני".נחמה הוסמכה אחריו. "אנחנו לא מתחרים זה בזה אלא מפרגנים זה לזה".מרדכי: "אין האב מקנא בבנו ואין הרב מקנא בתלמידו".נחמה: "ואין הבעל מקנא באשתו. זה לא כתוב, אבל מתקיים אצלנו. זה לזכותו של הבעל כי בקטע השוביניסטי אנשים מצפים שבעלים לא יפרגנו לנשים, אבל מוטי רצה, דחף, בוודאי שלא הפריע".היא סיימה ללמוד ב­83' , אך לא עשתה שימוש בתעודה. מאוד נהנתה באל על. ב­85' מונתה למנהלת מחלקת תוכנה ונסעה בכל העולם.זמן מה אחר כך חברת פאן אמריקן שמה עליה עין ושכרה את שירותיה בתור יועצת עצמאית. המשפחה נחתה בשכונת מנסי החרדית בניו ג'רזי. ציבין עבד במשרדו של עורך דין יהודי שטיפל בעסקאות מקרקעין עם ישראל. במהלך שהותם שם התחברה לקבוצת מתכנתים והקימה חברה. לאחר שבע שנים חזרו לארץ כי ציבין הרגיש שהוא דורך במקום. עכשיו בתם הבכורה לומדת משפטים, אבל אביה לא ממש שמח. "הצלחה במקצוע הזה גוזלת המון זמן ואנרגיות. זה לא קל לאשה דתית".­ לאשה דתית לא מגיעה קריירה?"יש ערכים שחשובים יותר מקריירה. לגדל ילדים, להקים בית. כדי להצליח במשפטים צריך התמסרות טוטאלית".­ אז איך נחמה הצליחה?"נחמה מאוד מיוחדת, כשרונית. אצל נחמה המוח שליט על הלב".­ זה לא נשמע כמו מחמאה."להפך. בספר היסוד של חב"ד, התניא, כתוב שהמוח צריך לשלוט על הלב".­ זה לא מנטרל את הרגשות שלך?"שמע סיפור. בזמן המלחמה בין נפוליאון לצאר, תמך האדמו"ר הזקן של חב"ד בצאר. 'אם נפוליאון ינצח', אמר,'יהיה לנו טוב מבחינה גשמית, אך רע מבחינ ה רוחנית. אם הצאר ינצח יהיה רע מבחינה גשמית, אך טוב מבחינה רוחנית'. אחד מחסידיו, יהודי ושמו מייזליש, ישב במטה של נפוליאון וריגל לטובת הצאר. נפוליאון חשף אותו, העמיד אותו לחקירה, אך לא הצליח לגלות דבר. 'איך הצלחת?', שאלו אותו לימים החסידים. 'לימד אותנו הרבי', ענה להם, 'שהמוח צריך להיות שליט על הלב'".­ את מסכימה עם ההגדרה שלו שאצלך המוח שליט על הלב?נחמה: "הוא הרבה יותר צבעוני ממני, הרבה יותר מתלהב. גם אצלו יש הרבה מוח, אבל הוא עושה דברים בלהט".מעבר ללהט נותן ציבין למוח לנווט אותו. הוא יודע לרפד היטב את אגפיו. כל ישראל חברים. מי יודע, פעם תזדקק לזה ופעם להוא. בחתונת בתו ישבו זה לצד זה שופטי בית המשפט העליון בדימוס מנחם אילון וצבי טל, שופט בית המשפט המחוזי לשעבר יעקב בזק, מי שהיה היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש, חברי בית הדין הרבני של חב"ד וראשי ישיבות ליטאיות, עסקני חב"ד לצד עסקני ש"ס ואגודת ישראל. ביניהם התערבבו הרבנים הראשיים, לאו ובקשי­דורון, ח"כ מאיר פורוש מאגודת ישראל, הרב יחזקאל איסחייק, מנכ"ל ש"ס, הרב יוסף אהרונוב, מנכ"ל צעירי אגודת חב"ד, הרב מנחם ברוד, הרב נ חשון דוד, מנכ"ל ניידות חב"ד, והרב לוי ביסטריצקי, רבה הראשי של צפת.נחמה ציבין מייצגת את ביסטריצקי במשפט נגד מאיר ברנס שניסה להתנקש בחייו. זאת היתה אחת הפעמים הלא רבות ששמה הופיע בעיתון. חוץ מזה הוזכר שמה כאשר מונתה לאשה הראשונה בדירקטוריון כימיקלים לישראל ולחרדית הראשונה בדירקטוריון ממשלתי כלשהו. תקופת מסוימת היתה חברה בשש מועצות מנהלים. עתה היא דירקטורית בשתי חברות: זנלכל ואומניטק. "השנינות היא הנשק האלוקי" אנחנו שותים קפה מספל של ארגון "אלף" ממיאמי, שמטפל בשחרור אסירים יהודים. על השולחן קופסת עץ מגולפת שציבין קיבל ממנהל כלא מספר 5 במוסקבה; לידה עניבה אופטימית עם פורטרטים של ילדים. "הודות לעניבה הזאת", הוא אומר, "אני מתרים ב'ביזנס' לפחות שני נוסעים למען ילדי צ'רנוביל".מכיר את כל השטיקים, ציבין. "אני ממזר, אבל מאוד רגשן. נשמתי בחב"ד. אני חי בחב"ד ואמות בחב"ד". חוכמות פסאודו חסידיות, סיפורי הווי יהודי, האם זה הנשק שלו? "בחלק לא קטן", הוא מודה. "החוכמה, השנינות, זה הנשק האלוקי. אני יודע שאני מתלקלק כל הזמן. אבל יש לי חן. החן הוא שם המשחק. אתה יודע למה קוראים לזה חן? כי זה בחינם".­ איך החן עוזר?"אם יש לך את זה, זה עוזר בפדיון שבויים. If you are charming (אם אתה מקסים) אז המערכת שתלויה בהחלטות מיידיות של מנהל הכלא הולכת איתך. אתה יכול, למשל, להכניס בלי מאמץ אשה לתא של בעלה, אתה יכול להעביר אוכל לאסיר".נדמה לי שפתאום הרגיש שהוא מתגנדר מדי בתכונותיו."שאלו פעם את הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) כיצד צריך להגיב אדם ברוך כישרון. אם יגיד: 'יש לי את זה' ­ יאמרו שה וא גאוותן; אם יגיד: 'אין לי את זה' ­ יאמרו שהוא שקרן. לכן צריך אדם לומר שיש לו את זה, אבל זה לא שלו. הקדוש ברוך הוא הפקיד את זה אצלו והוא בסך הכל מאכסן את הכישרון".במודע חש ציבין שהוא חייב להיות צנוע, אבל הצניעות לא מתאימה לו. שבע שנות חייו בארצות הברית זרקו בו ליטוש יאפי. כלים של המערב, ממזריות של השטעטל. שם בוודאי היו קוראים לו "דרייער" (באידיש: מישהו שמסובב את העניינים) או "מאכער" (עסקן תמנוני שידו בכל).לציבין אין בעיה עם ההגדרה הזאת. "נפגשתי עם החוקר הראשי", סיפר לי על מאמציו לשחרר אסיר מרוסיה, "ישבתי עם ועדת החנינות, הייתי מעורב בכל המאכעראי".המאכעראי יותר ממזרי משתדלנות, פחות אלגנטי מלובינג. אם הלובינג הוא גבעת הקפיטול, המאכעראי הוא העיירה קלושמרל; לא מנסה להשפיע על דעת קהל, אין לו דבר עם קברניטי המדיניות הגדולה. המאכעראי לא יחפש את פוטין (נשיא רוסיה) אלא את הפקיד שצריך למסור לו את טופס החנינה לחתימה. הוא מחטט בקרבי האדמיניסטרציה, מפעיל את הגורמים שיביאו לתגובת שרשרת שתביא את התוצאה הרצויה."מאכעראי זה לגרום לכך שמנכ"ל משרד החוץ יזמין את שגריר רוסיה להס ביר לו עד כמה בעיית האסיר חשובה, מאכעראי זה לפגוש את אריה דרעי שיגרום לכך שהפגישה תתקיים למרות שבחול המועד סוכות משרד החוץ סגור, מאכעראי זה לגרום שכאשר יוזף דוידוביץ' קובזון (זמר לאומי, חבר הפרלמנט הרוסי וידיד של ראש עיריית מוסקבה) מבקר בארץ ייגשו אליו אנשי ציבור ויבקשו עזרה, מאכעראי זה לאתר בארץ סופרת שמכירה את ראש ועדת החנינות שהוא סופר בעצמו".­ אתה פונה אישית?"לפעמים אישית, לפעמים על ידי הפעלת עוזרים שנמצאים במעגל הראשון שלהם".­ אתה לא נעלב כשאומרים לך "די"?"לא במקרים האלה. אולי עלבון קטן, רגעי. לא יותר מזה. אתה יכול לכתוב שאני בסך הכל אדם רגשן וחסיד בוער".­ אתה מקבל "לא" כתשובה?"אף פעם. בוא אספר לך אודות החפץ חיים ששלח משלחת רבנים לצאר ניקולאי כדי שיבטל גזירה. לכששבו שאלם: 'הצלחתם?', ענו לו: 'לא'. שאלם: 'התעלפתם?'. ענו לו: 'לא'. אמר להם: 'לו הייתם מתעלפים ­ הייתם מצליחים'. כך גם אני. מבין שצריך להתעלף, להתאמץ יתר על המידה כדי להשיג תוצאה. I never say never".* * * מבצע אדרת הראשון שזכה לעזרתו של מרדכי ציבין הוא הרב אברהם אדרת, שנתפס בנמל התעופה במוסקבה עם חבילת יהלומים מוסתרת בבגדיו. ציבין ליווה את אדרת ופעל למענו בתקופת מעצרו, משפטו, מאסרו בסיביר ועד שקיבל חנינה. ציבין: "הוא מתאר אותם כממלכת הרשע, אבל אני מכיר אותם מהפגישות השבועיות עם מפקד הכלא, מההיתרים להכניס מבקרים"לפני ארבע שנים נתפס הרב אברהם אדרת, מישיבת החוזרים בתשובה "נתיבות עולם" בבני­ברק, בנמל התעופה של מוסקבה עם מטען יהלומים מוברח. במשך כשלוש שנים נסע אדרת שבע פעמים למוסקבה כדי לבדוק את רמת העברית של המועמדים להתקבל לישיבה. "הפעם האחרונה היתה בראש חודש אדר", הוא מספר לי. "דרשתי בבית הכנסת בארכיפובה ואחרי זה ניגש אלי יהודי וביקש שאקח לארץ חבילת תרופות נגד סרטן. ביקש שאחביא מתחת לחולצה כי הרוסים מתנגדים להוצאת תרופות".­ לא חשדת?"לא. זה היה איש שראיתי כמה פעמים. מתפלל".­ אתה מקבל חבילה ולא פותח לבדוק?"זאת היתה חבילה סגורה, אי אפשר היה לפתוח אותה. אתה לא חושב שבן אדם שבא להתפלל איתך ינסה להפליל אותך".כשעבר בשער הביטחון צפצפה האזעקה צפצוף גדול. אדרת ה ודה שהוא מסתיר חבילה מתחת לחולצה. "התברר שהיו בה יהלומים, בשווי 54 אלף דולר".­ היית המום?"לא שהיו לי מחשבות כפירה בבורא עולם. אבל חשבתי שזאת טעות ואני עומד להשתחרר. היה איזה עורך דיןשאמר שתמורת סכום מסוים לא אישאר אפילו שבת ושהקונסוליה וראש הממשלה דאז בנימין נתניהו נמצאים בתמונה".עבר שבוע וכלום לא קרה. "הוכנסתי לחדר עם שתי טלוויזיות. 47 איש על 20 מיטות. תמונות עירום על הקירות. נוצרים ומוסלמים. גויים. הם רצו להכריח אותי לעשות ניקיון בשירותים דווקא בשבת. לא יכולתי לאכול את האוכל שלהם. מנהל הכלא חשב שאני עושה הפגנה ואיים להזריק לי דרך הווריד".המשפחה פנתה לקרוב, דרור חוטר­ישי, שהיה אז ראש לשכת עורכי הדין. חוטר­ישי הציע להם את עו"ד יעקב ויינרוט, שהציע את מרדכי ציבין."הייתי אז באמריקה", משחזר ציבין, "וקיבלתי טלפון מידידי המשפחה. היה להם עורך דין אחר, אך הם רצו להחליף אותו. הקשרים שלי ברוסיה היו אז בסיסיים ביותר, בכל זאת החלטתי לטוס מלוס אנג'לס למוסקבה".כמה ימים לפני פסח הגיע ציבין אל אדרת שהיה עצור כבר שלושה שבועות. "באתי מארץ ישראל, המשפחה שלחה אותי", אמר ל עצור.ציבין הבריח איתו פלאפון, ועם כניסתו נשמע הצלצול הראשון. האח מישראל העביר דרישת שלום לאדרת. ציבין ולקוחו התיישבו ללמוד הלכות פסח. אחר כך ערך אדרת חשבון נפש קטן. "האמנתי באמונה שלמה שקיבלתי עונש מבורא עולם".­ על מה חשבת שמגיע לך עונש?"על זה שהתנהגתי לא טוב. בדרך חזרה לארץ מוטי היה קורא את מכתבי ועיניו היו דומעות. ביקשתי מחילה מאשתי, מאבא שלי, מהאחים שלי, מכל התלמידים, אולי כרב, אולי כמורה, פגעתי בהם. התחננתי שיתלו את המכתבים על לוח המודעות כדי שהבושה שלי תהיה מושלמת".ציבין: "אתה בא למישהו בצרה ולא יודע איך לנהוג, כאילו אתה בא לנחם מישהו באבל ויוצא מנוחם".אדרת: "הוא היה שואל אותי אם טוב לי שהוא בא. הייתי אומר לו שהוא לא יודע מה הוא עושה לי. הייתי מביא גמרא ושני חומשים. שעות היינו לומדים".ציבין היה מגיע תמיד עם הפלאפון שלו. באחת הפעמים דיבר אדרת בקול רם ובהתרגשות גדולה עם אביו החולה. קבוצת סוהרים נכנסה אליהם ושאגה: "אדרתה, אדרתה", והחרימה את הפלאפון, הטלית והתפילין. אדרת פרץ בבכי והתפתל על הרצפה."הסברתי להם שאני איש עסקים שזקוק לטלפון", אומר ציבי ן. "הסברתי להם שהטלית זה עניין של צ'וסטווא, של הרגש, ושהאיש הוא רליגיוזנה, דתי. לקח בדיוק שלוש דקות עד שהחזירו לו. יש לב לרוסים. אצל האמריקאים הכל הולך רק לפי הספר. They throw the book on you ושתחנק. שלושה שבועות לקח לי להכניס תפילין למערב וירג'יניה, כי חשבו שעם הרצועות אפשר להתאבד ובתוך הקוביות יש סמים".ברוסיה זה אחרת. מכל הבחינות. המאפיה, למשל, ניסתה להפיק רווחים. הם העבירו מסר שתמורת שניים­שלושה מיליון דולר הם מחלצים את האיש מרוסיה, אך ציבין לא רצה לפגוש אותם. אחד הרבנים הבולטים בארץ נפגש איתם בלובי של מלון בתל­אביב, אך לבסוף הוחלט לדחות באדיבות את ההצעה. "הם כל הזמן ניסו ליצור קשר", אומר ציבין. "ככה זה, כשיש נבלה תמיד יש גם sharks (כרישים, כינוי לרמאים ולנוכלים)".­ מה הם הציעו?"סיפורי אלף לילה ולילה. הליקופטר שיטיס אותו מחצר הכלא, שוחד לכל העולם. מה לא? אנשים חושבים שברוסיה השוחד משמן את המערכת. זאת טעות גסה. אמנם המערכת אינה כמו באנגליה, אבל יש פרקליטות, יש חוקה מאוד מפותחת".בכלא בינתיים התכונן אדרת לפסח. ניער את מזרנו, בכף חשמלית חימם מים בגיגית, שטף את גופו, החליף בגדים, התחיל ללמוד הלכות קורבן פסח, אבל אוכל כשר לפסח עדיין לא היה.ב­12 בצהריים נפתח צוהר בדלת הברזל וסוהר צעק: "הגיע אוכל". מצות, ביצים. היין נמזג לבקבוקי קוקה קולה כדי לעקוף את התקנה האוסרת להכניס יין לכלא.ציבין: "זה היה יין שבישלו חסידי חב"ד, אז מבחינה הלכתית מותר לשתות אותו. מפקד הכלא פתח את הבקבוקים להריח. אבל בגלל שזה היה יין מבושל לא היה לו ריח".אדרת פרש יריעת ניילון על המזרן, סידר לעצמו מקום כדי שיוכל לשבת בהסבה ולקיים מצוות "כולנו מסובין". "לפני שהתיישבתי פניתי לאלוהים. אמרתי לו: 'תראה, אני לבד אז אין לך ברירה, אתה חייב להיות איתי".­ מה הוא ענה לך?"זה שלא הייתי בדיכאון, זה שאתה רואה אותי נורמלי, זה סימן שהוא שמע את תפילתי".אבל לא תמיד אלוהים היה בתמונה. פעם אחת כילו בו הסוהרים את זעמם משום שהניח תפילין ופעם אחרת הושלך לצינוק כי סירב לגלח את זקנו ואת פאותיו. "דיברתי עם הקדוש ברוך הוא כמו שאני מדבר איתך וכעבור יום הוציאו אותי. השאירו לי את הזקן והפאות".ציבין: "הוא מתאר אותם כממלכת הרשע, אבל אני מכיר אותם מהפגישות השבועיות עם מפקד הכלא, מההיתרים להכניס מבקרים".באחד הביקורים עצר אותו ציבין במסדרון שהיה חסין מהאזנות: "חוה (אשתו של אדרת) בפנים", אמר לו.אדרת: "אמרתי לו שזה לא ייתכן והוא רק ענה: 'תשתוק, אמרתי להם שהיא עורכת דין והיא תישאר איתך כמה שעות'".ציבין: "הייתי מיודד עם הסוהרים. אני תופעה יוצאת דופן. בחור עם כיפה וזקן מישראל".ביום המשפט השכים אדרת בשלוש לפנות בוקר. "ביקשתי מחילה. הבטחתי לבורא עולם שיותר לא אחזור לזה. ביקשתי שישא את חני בעיני השופט". בדרך לבית המשפט אמר תהילים. כשהגיעו הורד לכוך והמתין שיקראו לו. ציבין נכנס אליו עם אוכל. בסביבות 11 קראו לו למעלה. הדיונים נמשכו שלושה ימים. בנאום הסיכום שלו אמר ציבין שהנאשם הוא רב ותלמודיסט. "אמרתי שאף תלמודיסט לא היה עושה ביודעין מעשה כזה. ביקשתי את רחמי בית המשפט. אמרתי שהנאשם הוא אב לשמונה ומטופל באב חולה".בהפסקה זימן השופט את ציבין ללשכתו. "הוא התלבט איתי בקול: 'לו רק יכולתי להאמין לו שהוא לא ידע', אמר לי. ביסודו של דבר השופט לא האמין שאדם מקבל חבילה ולא יודע מה יש בה".באחת וחצי בצהריים ניתן גזר הדין. אדרת הועלה בידיים כבולות. השופט פתח ואמר שבתחילה רצה לגזור עליו 17 שנה, אבל דברי ההגנה נגעו ללבו. "לכן החלטתי לגזור עליך שמונה שנות מאסר". אדרת לא זע. "לא היה לי ייאוש, אמרתי 'זה רצון הבורא יתברך'".הוא הועבר ממוסקבה לכלא מורדוביה בסיביר. בטמפרטורה של מינוס 40 מעלות היה יוצא החוצה כדי לקדש על הלבנה. "לא הרגשתי קור, אבל כשהייתי גומר הייתי רואה שהידיים שלי לבנות".אשתו חוה היתה מגיעה לשלושה ימים והם היו מקבלים חדר להתייחד. "אנשים אנושיים, השוטרים", אומר לי ציבין. "לא מציצים, לא פותחים, לא דופקים".לאחר חצי שנה בכלא הגיש בקשה לחנינה. ציבין הפך עולמות. "חז"ל אמרו שאין החבוש מתיר עצמו", הוא אומר לי. "מי שיושב בבית הכלא לא יכול לשחרר את עצמו". ציבין התניע את מנועי המאכעראי. "הפעלתי את שרי ש"ס, ח"כים, נתן שרנסקי. הם כתבו לשגריר הרוסי, מיכאיל בוגדנוב, שנפגש עם מנכ"ל משרד החוץ. קובזון (זמר וחבר הפרלמנט הרוסי ­ מ.ח) בא לבקר בכלא.לקראת ביקור ועידת הנשיאים ברוסיה נפגש ציבין עם מלקולם הונליין, שהיה אז מזכיר הוועידה. "לקח לי דקה וחצי להסביר לו את המצב והוא ענה: Moti ,I am sold'' (בתרגום חופש י: מוטי, אני נרתם)".ועדת החנינה התכנסה. 11 חברים, חמישה מהם יהודים.­ יצרת איתם מגע?ציבין: "לא רציתי. אל תשכח איך אני נראה, ממש כמו רב. אתה אף פעם לא יודע מה התגובה האמיתית. יש פה חוט של חן וחסד בהבנה אנושית. אתה עומד מול אדם. מה הוא חושב עליך? אמרו לי עורכי דין בכירים ברוסיה שדווקא בגלל שאני נראה כמו שאני נראה יש להם כבוד אלי. אבל אדם יכול באותה מידה לשנוא".בסופו של דבר המליצה הוועדה לחון את אדרת. אולם הנשיא ילצין חלה ולא הצליח לחתום. רק בפעם הרביעית חתם ילצין על החנינה. שבועיים אחר כך, 13 חודש לאחר שנכלא, יצא אדרת לחופשי."אמרתי 'נשמת כל חי', עליתי על האוטו של חב"ד ובארבע אחר הצהריים הגעתי למוסקבה. נכנסתי לבית של הרב לזר ופרצתי בבכי. 13 חודש לא ראיתי מזוזה. השבת עמדה להיכנס. התרוצצתי במוסקבה למצוא מקווה. בסוף מצאתי. טבלתי במים קרים והרגשתי אושר אמיתי. מאז אני יודע שיש בורא עולם. כל מה שידעתי קודם התחזק פי מיליון".­ התחזקת באמונתך באל, אבל נחלשה אמונתך באדם. אדם הפיל אותך."אין לי כלום נגד אותו יהודי".­ דיברת איתו?"לא. רק שלחתי להודיע לו שאין לי שום דבר נגדו".­ בארץ חשבו שאתה קשור לזה."לא מכיר מה זה יהלום. כל חיי אני בעולם התורה. לומד ומלמד".­ מה היה השיעור הראשון שלימדת את תלמידיך?"כוחה של תפילה".­ אתה מרגיש שמאמינים לך?"חלק מאמין וחלק מושפע מהעיתונות ולא כל כך מאמין. אבל זה לא עניין אותי. מה שעניין אותי זה שבמשך 13 חודש לא ירדתי באמונה שלי. אתה שואל אם אעשה את זה עוד פעם? ודאי שלא. האם עשיתי מעשה נכון? ודאי שלא. אבל להגיד שבגלל זה יהיה לי דיכאון? במפורש לא".ציבין: "אני חושב שפסק הדין של אדרת ניתן מטעמים משפטיים טהורים. אבל יהודים בכלל מתייחסים בסלחנות לעבירות שנעשות כלפי השלטון. יש לזה שורשים היסטוריים של מיעוט נרדף שחי תחת שלטון לא שלו".­ מה זאת אומרת "שלטון לא שלו". זאת עבירה על החוק.ציבין: "אז זה חוק ודינא דמלכותא דינא, אבל אנשים לא מתנהגים לפי כל מה שפוסקים".­ לא היינו מקבלים בסלחנות לו מיעוט אצלנו, נניח פועלים זרים, יעבור על החוק."בוודאי שזה לא בסדר, אבל אני מתאר לך את מצב ההרגשה הפנימית".אדרת: "כל עוד זה לא עבירה פלילית ואין בה סכנת נפשות אז הציבור לא מתייחס ל זה בתור עבירה".אחר כך, כשנשארנו לבד, שאלתי את ציבין אם הוא באמת מאמין שאדרת לא ידע מה יש לו בחבילה. "אני", השיב לי, "מאמין רק באלוקים".