מסיפורי ליסבון לרגל צאת אלבומו החדש בישראל מסביר רודריגו ליאו, ממייסדי הלהקה הפורטוגזית, איך מתפקד אמן המתעקש ליצור מוזיקת איכות טל פרי 20/04/01 פעם בכמה שנים קורה שהקהל הישראלי מצליח להתעלות מעל לשיקולי הרייטינג הצרים של גלגל"צ, ולתת צ'אנס לאמן או הרכב שמעטים בעולם הרחב מצליחים לקלוט. לפני עשר שנים זה קרה להרכב אלמוני מפורטוגל בשם מדרדאוס, ששיר שלהם בשם O Pastor"" הפך כאן במפתיע ללהיט גדול, למרות שהוא נשמע שונה לגמרי ממה שבדרך כלל תופס במצעדים. הניחוח הכמעט מיסטי של המוזיקה, קולה המלאכי של הסולנית תרזה סלגיירו והשילוב בין אלמנטים קלאסיים, פופ מערבי ומוזיקה פורטוגזית מסורתית עשו את שלהם.מאז הגיעו מדרדאוס פעמיים להופעות בישראל, והכרטיסים נחטפו כלחמניות. זאת למרות העובדה שהלהקה לא הקליטה עד היום רב מכר של ממש. מצד שני, היא זכתה לחשיפה עולמית בזכות המוזיקה שלה, ששובצה בפסקול הסרט סיפורי ליסבון של הבמאי וים ונדרס, והפכה להרכב מבוקש מאוד בפסטיבלים אתניים ברחבי הגלובוס. מי שלא זכה ליהנות מהאהבה שהקהל הישראלי מרעיף על מדרדאוס הוא רודריגו ליאו, שהקים את הלהקה עם הגיטריסט הקלאסי פדרו איירס, והיה קלידן ושותף בכתיבה בשני אלבומיה הראשונים. ליאו, אחד המוזיקאים המוערכים ביותר בפורטוגל ב­20 השנים האחרונות, החל את דרכו דווקא בהרכב פופ בשם Legiao Setima, שהקים עם חבר ילדות בשם פדרו אוליביירה. למרות שהלהקה זכתה להצלחה מסחרית גדולה בפורטוגל, ליאו התחיל להשתעמם ולחפש אתגרים חדשים שהובילו אותו למדרדאוס, שממנה פרש ב­93', זמן קצר אחרי שהקליט אלבום סולו ראשון בשם "רודריגו ליאו והאנסמבל הקולי". מאז הוא צולל עמוק לעולמות מוזיקליים קסומים אך מסחריים פחות ופחות. בין השאר כתב מוזיקה לסרטים, יזם והפיק פרויקט שבו מוזיקאים מלחינים קטעים על פי יצירות של משוררים פורטוגזים ידועים, והקליט אלבום בשם Theatrum"", עם טקסטים בלטינית ולחנים שהושפעו בעיקר מפסקולי סרטים.באלבום הזה כבר שילב אלמנטים של מוזיקה תעשייתית מתכתית, והתוצאה הוגדרה על ידי מבקרי מוזיקה בפורטוגל כ"שחייה בים אינסופי של דיכאון". לאחרונה יצא בארץ Alma Mater"", אלבומו החדש של רודריגו ליאו, והקהל שכל כך אהב להתרפק על הצליל החם של מדרדאוס שוב יכול לאמץ אותו בלב שלם. ליאו חוזר בדיסק החדש שלו למחוזות המלודיה, ויוצר שילוב מקסים באמת של מוזיקת מחשבים, עיבודי מיתרים קלאסיים, גיטרות אקוסטיות, פופ מערבי, בוסה נובה, והכל באווירת סייסטה שטופת שמש, איטית ונינוחה.בקטעים הקוליים בדיסק הוא מארח סוללת זמרים אורחים, שבהם בולטת במיוחד הברזילאית אדריאנה קלקאנוטו ששרה בקטע A Casa"", הדבר הכי קרוב בדיסק ללהיט רדיו. לרגל שובו למחוזות המוזיקה שמדברת ליותר מכמה עשרות אנשים, העניק ליאו ראיון טלפוני מביתו שבליסבון, ובו ניסה לתאר באנגלית איטית, מהוססת, עם מבטא כבד, איך מתפקד אמן שפועל בשוק צר ומוגבל אבל מתעקש ליצור מוזיקת איכות. "אני עדיין אוהב מאוד פופ", הוא אומר, "איך לא? הרי התחלתי שם. הרבה מוזיקאים היום אוהבים להתנשא מעל מה שקורה בפופ, אבל אני דווקא אוהב הרבה ממה שאני שומע, בלי שזה ימנע ממני לשמוע גם הרבה מוזיקה קלאסית ואלקטרונית. פדרו אוליביירה, שהקים איתי בזמנו את להקת Setima Legiao, עדיין עושה מוזיקה שקרובה מאוד ברוחה לפופ מערבי. אני עובד הרבה בשנים האחרונות עם מחשב, וכשהתחלתי לעבוד על השירים Alma Mater'­ל' התקשרתי לפדרו, כי רציתי צליל של גיטרות באלבום והוא גיטריסט. כשפדרו הגיע לאולפן שלי התחלנו מיד לכתוב יחד, והשירים קבלו מהר מאוד את הכיוון ששומעים באלבום. לא חשבתי לעשות אלבום שמח ואופטימי יותר, כי אני אף פעם לא מג דיר לעצמי מראש איזו מוזיקה אני אעשה. לא היתה לי כוונה Theatrum'­ש' יהיה כל כך דכאוני, ובכנות לא חשבתי עליו ככזה עד שהתחלתי לקרוא את הביקורות". ­ עד כמה המוזיקה שלך מושפעת ממצב הרוח שבו אתה שרוי בתקופת היצירה? "כמעט בכלל לא. אני חושב שמה שהכי משפיע על המוזיקה שלי הוא האנשים שאני עובד איתם, כי עם פדרו אוליביירה יש לי קשר חברי מילדות וכששנינו היינו באולפן היתה אווירה מאוד נינוחה ומבודחת שבאה לידי ביטוי בשירים שיצרנו, בעוד שאת Theatrum'' הקלטתי כמעט לבדי ובאופן טבעי התוצאה היתה מרוכזת ואמנותית יותר."בחיי האישיים אני איש מאוד מסופק, כי יש לי הפריבילגיה לעשות את המוזיקה שאני אוהב ולראות אותה מגיעה לקהל בכל העולם, למרות שהיא עוד הרבה פחות מסחרית ממה שעושים החברים שלי לשעבר במדרדאוס. הנה, אתה מישראל ואתה מתקשר לדבר איתי על האלבום, שבקרוב יוצא גם ביפן וכבר הופץ בכל אירופה. זה לא דבר של מה בכך, כי להיות מוזיקאי בפורטוגל זה לא דבר קל. מדובר בשוק קטן, אין הרבה קהל, אין הרבה מקומות להופיע ולמוזיקה הפורטוגזית המסורתית יש פוטנציאל מסחרי נמוך יותר מלצליל הלטיני שתפס בכל העולם" .­ זה בדיוק מה שאמרו מדרדאוס במסיבת עיתונאים שקיימו בישראל. "בהחלט. אלו קשיים שהתמודדנו איתם לעתים קרובות בתחילת הדרך. איפה להופיע ואיך לפרוץ. בפורטוגל אתה עושה כמה עשרות הופעות במקרה הטוב, ומיצית את כמות הקהל שלך. ברגע שמדרדאוס זכו לחשיפה עולמית הסכר הזה נפרץ, כי פתאום היתה אפשרות להופיע כל הזמן בכל העולם". ­ אז למה עזבת אותם? "כי פתאום היתה אפשרות להופיע כל הזמן בכל העולם", הוא צוחק. "זו היתה החלטה קשה מאוד. אולי הקשה ביותר שהייתי צריך לקבל בקריירה שלי. אני קודם כל יוצר. הדבר הכי חשוב ומספק בעיני זה להלחין מוזיקה, וגיליתי שקשה לי מאוד להלחין כשאני מחויב למאה הופעות בשנה בממוצע עם מדרדאוס. ב­93' הקלטתי אלבום סולו ראשון, ולמרות שאירחתי שם נגנים מהלקה ותרזה סלגיירו שרה בכמה קטעים, השליטה ביצירה היתה כולה שלי והסיפוק היה עצום. אחרי זה הבנתי שאני ארגיש הרבה יותר נוח להישאר באולפן". ­ בקיצור, אתה לא אוהב להופיע. "אני אוהב להופיע במידה, כשזה לא בא על חשבון היצירה. רק עכשיו סיימתי חזרות לקראת סיבוב של 15 הופעות גדולות בפורטוגל עם הרכב נגנים קלאסי, ואני מאוד מרוצה מאיך שהחזרות נשמעו כך שאני גם מחכה לראות איך הקהל יגיב. אני יוצא להופעות בחשק גדול ולא בהרגשה שזו מטלה שצריך למלא בלית ברירה. אני פשוט אוהב לעבוד. בעשור האחרון אני מסיים פרויקט ומתחיל מיד משהו חדש, כי אם יעבור שבוע שבו אני לא אעשה כלום אני אטפס על הקירות. למשל, כבר עכשיו אני כותב שירים לדיסק הבא".­ אתה עדיין בקשר עם חברי מדרדאוס? "כן. לא נפרדנו בריב, וכשיש לנו הזדמנות להיפגש אני שמח. בשבוע הבא הם מופיעים בליסבון והבטחתי שאלך לראות את ההופעה". ­ Alma Mater"­ב" משתתפות כמה זמרות אורחות. לא חשבת לפנות לתרזה סלגיירו, שהיא גם זמרת מופלאה וגם בעלת שם עולמי שהיה עוזר לך לקדם את האלבום? "אין ספק שתרזה היא זמרת גדולה, ואשמח לעבוד איתה בעתיד, אבל כשחיפשתי קולות לשירים באלבום לא עשיתי את זה מתוך מחשבה של 'מי מפורסם ויעזור לי למכור עותקים'. קודם כל סיימנו להכין פלייבקים לשירים, ואחר כך התחלנו לחפש את הקולות שהכי יתאימו. ככה למשל הגעתי ללולה פנה, שהיא זמרת אלמונית לחלוטין אבל יש לה קול נפלא, ואני בטוח שתוך כמה שנים היא כבר תהפוך להצלחה גדולה. את אדריאנה קלקאנוטו ש מעתי בהופעה בליסבון וכל כך אהבתי את הקול שלה שטסנו במיוחד לברזיל להקליט איתה שם את השירה A Casa'­ב'. זה שיר במקצב בוסה נובה, כך שנראה לי מאוד נכון שברזילאית תשיר אותו". ­ מה מקור האהבה הגדולה שלך לפסקולים של סרטים? "אני פשוט אוהב סרטים, והמוזיקאים שאני הכי מעריך הם מלחינים של פסקולים. אני זוכר שלפני כמה שנים הלכתי לראות סרט של הבמאי פיטר גרינאוויי, ומייקל ניימן הלחין את המוזיקה, ואני כבר לא זוכר על מה היה הסרט אבל ברגע שחזרתי הביתה רצתי לחדר העבודה שלי והתחלתי להלחין רק בגלל ההשראה שהפסקול נתן לי". ­ כך שאם תקבל הזדמנות להלחין פסקול לסרט הוליוודי, זה יהיה חלום שיתגשם? "בהחלט. זה יהיה אחד משני הדברים שאני הכי מאחל לעצמי". ­ מה הדבר השני? "שהקריירה שלי תמשיך בדיוק כמו שהיא היתה עד היום".