משחק של חתול ועכבר האנימטור הידוע קארל טורג לקח על עצמו משימה קשה: להחזיר את טום וג'רי למרדף שאינו נגמר, אחרי 30 שנות מנוחה אריאל קרס 18/04/01 תסביך הקרטונס שלי התחיל עוד בילדותי, בקיבוץ. באותה תקופה לא היו לרוב הקיבוצניקים טלוויזיות בבתים, וטלוויזיות השחור­לבן המועטות שהיו בקיבוץ היו שייכות לכמה אנשים מיוחדים, שהיה להם "אישור" להחזיק טלוויזיה. אפשרות נוספת היתה לרדת לאחד המקלטים: שם, בין מיטות ברזל, מאפרות מתפקעות וערימות של קליפות גרעינים, היתה טלוויזיה ציבורית ישנה, מחוברת לאנטנה רעועה. כלומר, כדי לראות סרט מצויר היית צריך לרדת למחתרת, אל מתחת לאדמה. באותה תקופה חשוכה היו בערך ערוץ וחצי לצפייה: ערוץ 1 שלט בכיפה (בשחור­לבן, כזכור), ואת ירדן ראינו רק ביום טוב, כשהתחשק לאנטנה לקלוט ולא היה חמסין או גשם או השד יודע מה. קרטונס נקראו אז סרטים מצוירים, אסוואר מותחריקה בטלוויזיה בערבית. לפעמים הגישה את זה קריינית רצף בעברית, לפעמים בערבית (מכאן קלטתי בעיקר את המילים "איקטיר­איקטיר"), ולפעמים איזה יצור מפלצתי שבמקום להראות יותר סרטים היה "מגיש" אותם, מקשקש שטויות ­ אני מדבר על "שעון הפלא" או "מרציפר" ודומיו. כן, יש לי זיכרון ארוך בכל הנוגע לקרטונס. היה מפחיד להיכנס למקלט החשוך, אבל ברגע שאתה סגור על קרטונס ואנימציה אי אפשר להיפטר מהם, אתה מתחיל לראות את העולם מבעד לעיניו של "טון" (דמות מצוירת) וגם לשמוע אותו ככה: בוינג, שלאק, טראח, זיזיזיזיפ! גונג. בעקבות התנאים הספרטניים בקיבוץ פיתחתי חסך חמור בסרטים מצוירים, וכל חיי כמהתי למעט פופאי, באגס באני, טום וג'רי, דאפי דק ודונאלד עבה. ואז זה הגיע: בגיל 11 נסעתי עם המשפחה לארגנטינה, שם נחשפתי מדי יום לקרטונס מכל הסוגים. הייתי יושב שעות מול קאנאל נואבה (ערוץ 9) ששידר כל יום ראשון שעות בלתי נגמרות של קרטונס, במקום לטייל בבואנוס איירס. היום המצב הרבה יותר טוב: יש כבלים, לוויין, וידיאו, ערוצי ילדים מיוחדים ואנימציה בקולנוע. למעשה אפשר לראות קרטונס בכל מקום ובכל שעה כמעט, אבל למי יש זמן? לכן שמחתי כל כך לשמוע שקארל טורג, אנימטור בעל רזומה מכובד ביותר, מגיע לארץ לרגל חידוש הסדרה הפופולרית "טום וג'רי". מעניין מה יש לאיש כזה לומר על מצב האנימציה היום. בעבר, הקרטונס נסמכו על סיפור מסגרת פשוט ביותר ­ באגס באני בורח מהצייד, ג'רי בורח מטום, טוויטי בורח מסילווסטר והרואד ראנר בורח מהקויוטי ­ כאשר הסרטון כולו היה מבוסס על שרשרת של גאגים, יכולת ההמצאה של האנימטורים והקצב המטורף של ההתרחשויות. לא היו בקרטונס הרבה מילים. אחר כך זה השתנה, הטונס התחילו לדבר והסרטונים תפסו כיוון חדש. היום ­ עם התפתחויות טכנולוגיות מדהימות בתחום המחשוב ­ העולם מוצף באנימציה, לילדים וגם למבוגרים. חלק מהאנימציה הזו (למשל "פוקימון") הוא עבודת מחשב ירודה, מין פס ייצור המוני של סרטים ומוצרי לוואי. חלק אחר ­ "הסימפסונים", "סאותפארק", "מרד התרנגולים" ­ הוא אנימציה מתוחכמת ביותר, סאטירה חריפה ומלאה במסרים. בסרטים כמו "פארק היורה", "דינוזאור" או "טיטאניק" משתמשים באנימציית מחשב תלת ממדית. אבל אף פעם לא נמאס לחזור לסרטים המצוירים הקלאסיים, הישנים, של באגס באני וטוויטי, סרטים שצוירו ונצבעו ביד.אולפני האנה ברברה (מיסודם של וויליאם האנה וג'וזף ברברה), שאחראים לכל כך הרבה דמויות מצוירות שכבר הפכו לקלאסיקה ("הפלינטסטונס", "סקובי דו", "משפחת סילוני", "טופ קאט" וכו') החליטו להחזיר עטרה ליושנה, והטילו על קארל טורג ליצור את סרטון הטום וג'רי הראשון מזה כ­30 שנים. זו נראית אולי משימה פשוטה, אבל היא לא. איך ניגשים לצמד חמד שכזה אחרי 30 שנים של מנוחה? טורג החליט לשמור על המרכיבים הוותיקים של הסדרה: מרדף אינסופי, ללא מילים כמעט, קצב מטורף, הרבה המצאות חזותיות מצחיקות ­ וכמובן, ציורים ומוסיקה "אמיתיים", לא כאלה שנעשים במחשב. לקח לו ולצוות שלו חמישה חודשים להוציא את המוצר המוגמר, Mansion Cat"" ("חתול בית") סרטון של כשבע דקות ששודר לראשונה בשבוע שעבר (וישודר שוב ביום ב' 23.4 בשעה 9:00, ביום ד' 2.5 ב­14:00, ביום ו' 11.5 ב­19:00 וביום ה' 24.5 ב­9:15) בערוץ Cartoon Network במתב דיגיטל (בכבלים) וביס (בלוויין). מדובר בסרטון טוב, אבל לא מצוין, כפי שטורג עצמו מודה. הוא מבקש שניתן לו קצת חבל ומבטיח שבעוד כמה סרטונים זה כבר יהיה מצוין. האמת, אפשר להאמין לו: ל"חתול בית" יש פוטנציאל אדיר, שממוצה באופן חלקי. הסרטון מתרחש בביתו הגדול של ג'וזף ברברה האגדי, שמורה לחתול טום לשמור על הבית בהיעדרו. זה כמו לבקש מחתול לשמור על השמנת. טום מתחיל לאכול את כל מה שהוא מוצא במקרר, אבל כשמגיע ג'רי העכבר גובר עליו יצרו (כרגיל) והוא מתחיל לרדוף אחריו, תוך הרס שיטתי של הבית (אלא מה). טורג משתמש כאן בתחכום בכל האביזרים הביתיים (מכונת אספרסו, מקרר, מיטת מים, אקווריום, מכשיר וידאו) כדי לחולל כאוס מוחלט, כמיטב המסורת של 127 הסרטונים הקודמים. או, מה שמחכה לברברה המסכן כשיחזור.לשאלה האופנתית האם הסרטונים האלה לא אלימים מדי, עונה טורג שהיחס לסרטונים ולאלימות בכלל תלוי בהורים. תמיד אפשר, כמובן, לכבות את הטלוויזיה, אבל טום וג'רי אינם מרושעים ­ הם מתנהגים כמו ילדים, כמו אחים. "ג'רי הוא עכבר, הוא פשוט נמצא שם, מטייל לו בבית. וטום הוא חתול, הוא פשוט חייב לרדוף אחריו". מלבד זאת, אומר טורג, ילדים ­ לא חשוב כמה קטנים ­ יודעים לעשות הפרדה: הם מבינים שלא באים אל מישהו ושמים לו פטיש בראש, או שדוחפים אותו למכונת אספרסו או שהופכים אותו במקרר לקוביות קרח. "וחוץ מזה, במכונת האספרסו לא השתמשנו במים רותחים".טורג בן 41, נשוי ויש לו שתי בנות, אבל הוא נראה צעיר מגילו ומתנהג כמו קרטוניסט, אחד שהאפקטים הקוליים של הקרטונס בדמו. זיפ, באנג, טינג, שלאק, בום. בעיניים שלו יש זיק ילדותי, הוא פשוט אוהב את מה שהוא עושה, והוא עושה את זה כבר 15 שנים. מבין היצירות שלו, אהבתי במיוחד את "יו.אס אייקרס" ­ רוי התרנגול, ווייד הברווז הפחדן, אורסון החזיר האינטליגנטי ­ הדמויות שהיו ה"חברים" בסדרה "גארפילד וחברים". ­ יוצרי קרטונס חייבים להישאר טיפה אינפנטיליים, במובן הטוב של המילה כמובן."כן, אנחנו כנראה רואים את העולם בצורה פחות רצינית. יש בעולם מספיק דברים רציניים, מציאות קשה ואכזרית. אני רוצה להביא קצת שמחה לאנשים בעולם, שבע דקות של כיף".­ איך ניגשת ליצירת "טום וג'רי" חדש?"חשבתי על גרסה שמותאמת למציאות של היום, למשל החפצים שנמצאים בבית. אבל כשאתה עושה את טום וג'רי אתה צריך קודם כל לשמור על האינטגריטי של הדמויות, כי יש עליהן כבר 'מטען' של 127 סרטונים קודמים. זה קרטונס עם ערכים, שלא עוברים גבול מסוים. גם היום, המון ילדים מכירים עדיין את טום וג'רי. זה קלאסיקה, ועכשיו זה מגיע גם לכבלים וללוויין".­ הסיפור בסך הכל נורא פשוט: טום וג'רי הורסים את הבית של ג'וזף ברברה."ראיתי איך אתם צוחקים מזה. היה לי הכבוד הגדול לעבוד עם ג'וזף ברברה (ביל האנה נפטר לא מזמן, א.ק), וכשכתבתי את התסריט, ראיתי בדמיון את החדרים בבית שלו ואיך טום וג'רי יוכלו להרוס אותם. המשפטים בתחילת הסרט ובסופו נאמרים בקולו של ג'וזף. אגיד לך א ת האמת, בהתחלה חשבנו למקם אותם בבית הלבן...".­ אוהו, אני רואה את הפוטנציאל, עם מוניקה וביל!"לא צריך להגזים, לא נראה לי שהייתי נוגע בקלינטון ולווינסקי. היינו פשוט משתמשים בחדרים של הווייט האוס".­ יש הרגשה שהרבה רעיונות בסרטון נשארו בשלב הראשוני. היית יכול לפתח אותם יותר."זה נכון. היו הרבה מאוד דברים שחתכתי החוצה, היינו בקלות יכולים לעשות גם סרטון של 15 דקות. הסרט הזה נעשה כדי 'לבדוק את המים'. אחרי הכל, החברה ששכרה אותי היא תאגיד גדול, הם רוצים קודם כל לראות את התגובות. האמת היא שהייתי רוצה לתת יותר 'שיניים' לסרטונים הבאים, אבל בינתיים עשינו את זה אלמנטרי, הכי פשוט שאפשר".­ ואיך באמת היו התגובות?"הופתעתי מהעוצמה של התגובות, כאילו אנשים ממש חיכו לזה. סיירתי עכשיו גם באירופה ואנשים מגיבים מצוין. זה מדבר לכולם, הרי זה בלי שפה ­ רק גאגים ומוסיקה".­ ואי אפשר בלי לשאול אותך מה דעתך על דברים כמו פוקימון..."פוקימון ודומיו זה בעיקר אמצעי לשיווק צעצועים. בהאנה ברברה שיווק מוצרים לא היה מטרה, הם ראו שאנשים אוהבים את הסרטונים שלהם והוסיפו להם מוצרים. טוב שי ש לנו תחרות, אבל חשוב שבקרטונס יהיו תוכן, אמנות, ערכים ­ ולא רק מכירה של חולצות ואביזרים. קרטונס זה סיפור, מוסיקה וציורים. לטום וג'רי יש מקום בדיוק כמו לפוקימון ודיג'ימון, ונדמה לי שאמרתי מספיק".­ אז עכשיו תצייר לי את אורסון החזיר, את רוי התרנגול ואת ווייד הברווז?"יור וולקאם".