ה'ליברטי' הופצצה בטעות. וזה סופי מחקר חדש עומד להתפרסם בארה"ב קובע: למרות כל הטענות הפרו- ערביות, התקיפה הישראלית נבעה מטעות יצחק בן­חורין 13/04/01 בפינת אולם בית­המשפט של השופט הפדרלי ג'יי קריסטל, ישנה דלת המובילה ללישכתו. על הקיר בלישכה מתנוסס צילום של מטוס בואינג 737 של חברת 'פאן­אם', כשכבוד השופט מציץ מתא הטייס.השופט קריסטל גאה בהצלחתו: הוא סייע להחזיר את 'פאן­אם' מפשיטת רגל לפעילות מלאה. לאות הוקרה נקרא אחד מארבעת מטוסי הנוסעים, שהוכנסו לשירות בחברת התעופה הוותיקה, על שמו. כבוד גדול, בהתחשב בעובדה ששלושת המטוסים האחרים נקראים על­שם צ'רלס לינדברג, שחצה בטיסה את האוקיאנוס האטלנטי, בטסי רוס שתפרה את הדגל האמריקני הראשון לבקשת ג'ורג' וושינגטון, ושמו של מייסד החברה.כבוד השופט, שהוא כבר בן 71, עדיין מטיס מטוס פרטי קטן בשמי ארה"ב, ולאחר שהחזיר את 'פאן­אם' לעסקים, איפשרו לו להטיס את הבואינג. אבל הלישכה של ג'יי קריסטל, טיפוס מיוחד במינו ואיש מקסים, נכבשה דווקא על­ידי סיפור ימי, לא אווירי. היא גדושה בדגם של ה'ליברטי', אוניית הביון האמריקנית, מסמכים וצילומים הקשורים בה.תזכורת: האוניה האמריקנית 'ליברטי' הופצצה בידי ישראל מול חופי אל עריש ב­8 ביוני 67', בעיצומה של מלחמת ששת הימים. 34 אנשי צוות אמריקנים נהרגו ו­ 171 נפצעו. ישראל התנצלה על ההפצצה המוטעית ושילמה פיצויים. 13 חקירות רשמיות על התקרית בוצעו בידי גורמים אמריקנים וישראלים רשמיים, וכולן הגיעו לאותה מסקנה ­ ההפצצה היתה טעות ולא תקיפה מתוכננת.המסקנות אמנם הוסקו, אבל הפרשה מסרבת למות. תיאוריות של קשר מתועדות בספרים, אתרי אינטרנט ממשיכים ללבות את האש. הפצצת ה'ליברטי' והריגול של ג'ונתן פולארד, הן שתי פרשות שגורמים ערבים, ניו­נאצים וכאלה המתנגדים ליחסים המיוחדים בין ארה"ב וישראל, נאחזים בהן. חלק מנפגעי ה'ליברטי', פצועים ובני משפחות נספים, ביקורתים ותוקפנים ביותר כלפי ישראל.קריסטל: "ג'יימס אניס, קצין שהיה על הסיפון בעת התקיפה ונפצע מיד בתחילתה, לא יודע הרבה, אבל פירסם ספר, 'תקיפה בליברטי', מלא באי­דיוקים. הספר הפך ליקירם של אירגונים בעלי אינטרסים, בראשם 'קרן הנאמנות האמריקנית', התומכת בערבים ומושבה בוושינגטון ואירגון 'אמריקנים למען הבנת המזרח התיכון', שהוקם על­ידי חברת הנפט הסעודית 'ארמקו'. הוא, יחד עם קצין נוסף שהיה על ה'ליברטי' התקבלו לעבודה ב'ארמקו'".בנוסף לכל אלה קיימת גם הגירסה הסובייטית, אותה הפיץ עורך 'פרבדה' דאז ­ ולימים ראש ממשלת רוסיה ­ יבגני פרימאקוב. ב'היונה שוחררה', ספר שפירסם שנה אחרי תקרית 'ליברטי', הוא טען ש'ליברטי' היתה באזור כדי לסייע לישראל במלחמה, והפצצתה באה כדי להסוות זאת. ערבים רבים אוהבים את הגירסה הזו. קל יותר לקבל את התבוסה מ­67', אם מערבים בסיפור מעצמה ענקית ולא משאירים בו רק את ישראל הקטנטונת.ועכשיו עומד להצטרף ספר נוסף על ה'ליברטי', פרי עטו של השופט קריסטל. על הספה בלישכתו מונחים כבר 300 עמודים ויותר של הטיוטה. הספר ייצא לאור בחודשים הקרובים, בהוצאת 'בראסיס', מהגדולות והוותיקות בעולם המערבי לענייני צבא. גם המכון של חיל הים האמריקני מבקש להוציאו לאור.אין אדם בעולם הבקי בפרשת 'ליברטי' יותר מהשופט קריסטל. עשר שנים מזמנו וחלק גדול מכספו השקיע השופט, בין השאר ­ 15 טיסות לישראל, ארבע למצרים, שלא לדבר על נבירה ארוכה בארכיונים של ארה"ב ובראיונות שעשה ברחבי המדינה.הוא ריאיין 222 מהמעורבים בפרשה, בהם הרמטכ"ל דאז יצחק רבין ז"ל, שרי ההגנה והחוץ האמריקנים רוברט מקנמרה, קלארק קליפורד ודין ראסק. הוא בילה עם צוות 'דבור' ישראלי 36 שעות מול חוף אל­עריש, במקום בו התרחשה ה הפצצה. הוא הגיע מהאוויר עם דני שפירא, טייס ניסוי, למקום התקרית. הוא היה פרטני, יסודי, חטטני. "זה נעשה אובססיה מבחינתי", הוא מודה.הרקע של קריסטל הופך אותו לחוקר האולטימטיבי בפרשה: הוא היה 35 שנה טייס של חיל הים האמריקני, במלחמת קוריאה שירת שנתיים וחצי על נושאת מטוסים, במלחמת וייטנאם הטיס, כטייס מילואים, מטוסי תובלה. לימים עבר לשרת כעורך­דין צבאי, ישב בפנטגון ועבד על הסכמים ימיים עם בריה"מ, להפגת מתחים בים התיכון ובמקומות אחרים. כשהעיראקים שיגרו טיל למשחתת האמריקנית 'סטארקס', שסיירה במפרץ בעיצומה של מלחמת עיראק­איראן, הוא ישב שבועיים בחדר המצב בפנטגון. "הדיווח הראשון היה על 34 הרוגים, כמו ב'ליברטי'. אחר כך עלה המספר ל­37", הוא אומר.הוא ניצל את מיומנותו בחקירה, אותה רכש בעשרות שנותיו כעורך­דין ושופט, כמו גם את הסעיף בחוק חופש המידע האמריקני, כדי לחשוף מסמכים חסויים ממרתפי הבית הלבן, הפנטגון והקונגרס ומספרייתו של הנשיא באותם ימים, לינדון ג'ונסון.*איך מגיע שופט ממיאמי לפרשת 'ליברטי'?"ב­85', אחרי 25 שנים כעורך­דין, מוניתי לשופט. זו היתה הזדמנות להוריד הילוך ולהתחי ל ליהנות יותר מהחיים. התחלתי בלימוד יחסים בינלאומיים באוניברסיטת מיאמי, וחשבתי לעשות עבודת מאסטר על הטרור הבינלאומי. ד"ר חיים שקד מאוניברסיטת תל­אביב, שעשה חלק מהשנה באוניברסיטת מיאמי, הציע לי לכתוב על ה'ליברטי'. אחרי בדיקה החלטתי להשקיע שנה בנושא לעבודת המאסטר".התיכנון דיבר על עבודת מאסטר של שנה. איך זה הפך לדוקטורט של עשר שנים?"לטוב ולרע, אני חוקר לעומק. החלטתי לצאת לישראל. היה לי קשר ישן עם הנספח הימי בוושינגטון, שפתח לי דלתות בקריה ואיפשר לי לעלות על ספינת דבור ולהגיע למקום התקרית. ניצלתי קשר עם עו"ד יואל זינגר, לימים מכותבי הסכם אוסלו, והגעתי למאיר שמגר, שהיה אז התובע הצבאי הראשי. ממנו הגעתי לשגריר אפרים עברון, שקישר אותי עם ראש הסי.איי.אי בתל­אביב. הוא קישר אותי עם ארנסט קאפל, שהיה הנספח הימי בתל­אביב בזמן המלחמה. הגעתי אליו לדרום­קרוליינה, ואחרי ראיון של 17 שעות הוא אמר לי שמה שאני עושה זו עבודת דוקטורט, לא מאסטר. כשחזרתי לאוניברסיטה הודעתי שאני הולך על דוקטורט. את העבודה הגשתי ב­97', והיא שוכנת היום בספריית הקונגרס בוושינגטון".מה המסקנה שלך בספר?"ששורה של טעויות טרגיות בשני הצדדים הובילו לתקיפת ה'ליברטי'. זו היתה תאונה, לא תקיפה מכוונת".אמרת 'שורה של טעויות'. מה היו הטעויות של ארה"ב?"נאצר סגר את המיצרים ופינה את כוח האו"ם. ארה"ב רצתה מידע על המהלכים של מצרים בסיני, ולכן שיגרה את הספינה, לסייר מול חופי סיני. 'ליברטי' יצאה מחוף השנהב לים התיכון, אספה ברודוס כמה דוברי ערבית ורוסית, ויצאה לעבר אל עריש. הגירסה האמריקנית הרשמית היתה ש'ליברטי' נשלחה לאסוף דיפלומטים אמריקנים אם תפרוץ מלחמה. בפועל, היא נשלחה להאזין לתשדורות צבאיות מצריות."הטעות הראשונה היתה להתקרב בכלל לחוף המצרי. האוניה הזאת יכלה להאזין להתרחשויות מכרתים. הטעות השנייה: כשפרצה המלחמה, ב­5 ביוני, שיגר הפנטגון חמש פעמים מסר ל'ליברטי', להסתלק. המסר לא הגיע לאוניה".לא הגיע? אוניה עם הציוד האלקטרוני המשוכלל ביותר שהיה באותה תקופה, לא קלטה מסר פשוט?"המסר עליו אני מדבר הועבר בתקשורת מוצפנת, ול'ליברטי' לא היה מכשיר פיענוח. הוא הועבר דרך מפקד הצי האמריקני באירופה, אדמירל מק'קיין (אביו של סנטור ג'ון מק'קיין) למפקד הצי השישי. ב'ליברטי' קיבלו הודעה 'בצעו את ה מסר' ­ אבל המסר הרי לא הגיע, ולא הבינו במה מדובר. וכשהבינו כבר היה מאוחר מדי. בפנטגון היו מודאגים, וקצין תורן בדרגת מייג'ור טילפן ללונדון, וביקש מהקצין התורן שם, בדרגת קפטן, להעביר הודעה קולית ל'ליברטי', ולגרום לכך שתסתלק מהאזור. לדעתי, בגלל שיקולי יוקרה ובגלל שקצין אחד לא רצה לקבל הוראות מקצין זוטר ממנו, התקבלה הוראה ­ העבירו את ההודעה בכתב. עוד הזדמנות מיידית לסלק את הליברטי הוחמצה".ומה לדעתך היו הטעיות של ישראל?"חכה, עוד לא גמרנו עם האמריקנים. ולטר דילי מסוכנות הביטחון הלאומית, אן.אס.אי, נשאל אם ארה"ב דיווחה לשגרירות בתל­אביב, או לישראל, על מיקום הספינה. הוא השיב בשלילה. הרי מדובר בשתי מדינות ידידותיות, למה לא לדווח? זו היתה שגיאה. ליחידת ההאזנה היה פיקוד עצמאי על ה'ליברטי', שהתקשר ישירות למפקדת אן.אס.אי. רב­החובל של 'ליברטי' היה המארח ולא ידע מה אורחיו עושים. כיוון שכך, נשללה ממנו הסמכות לקבל החלטה על פינוי".מה היו הטעויות של ישראל?"זה היה בוקר ה­8 ביוני, היום הרביעי למלחמה. צה"ל כבר היה ליד התעלה, שלט באוויר וביבשה, התפוצצויות נשמעו ליד אל עריש. מהחוף ראו אוניית מלחמה, והעבירו מסר לקריה שהם מופגזים מהים. אחר­כך התברר שזו היתה הודעת שווא, וקולות הנפץ באו ממאגר תחמושת שעלה באש. אבל בינתים נשלחו שלוש ספינות לעבר 'ליברטי', שזיהו את המטרה במרחק 22 מייל. עשו חשבון שייקח להם שעתיים להגיע אליה, וחששו שהיא תחמוק לנמל פורט סעיד וביקשו עזרה אווירית".מי היו המעורבים בהעברת הפקודות?"מפקד הספינות משה אורן יצר קשר עם מפקדת חיל הים בחיפה, והוא יצר קשר עם פנחס פנחסי, שהיה אז קצין הקישור לחיל האוויר בקריה. בבור בקריה ישבו מפקד חיל האוויר מוטי הוד, לימינו סגן הרמטכ"ל חיים בר­לב ולימינו מפקד הבקרה, שמואל כסלו. מעבר לקיר ישב מפקד המודיעין האווירי, שייקה ברקת".*בלילה שלפני פרשת 'ליברטי', מספר השופט קריסטל, נמנע אסון כבד: מכ"ם של חיל הים זיהה שלוש מטרות נעות צפונה לאורך החוף, והיה חשש שמדובר בשלוש משחתות מצריות. הזעיקו את חיל הים וחיל האוויר לטפל באיום.קריסטל: "מפקד חיל הים שלמה הראל שיגר שלוש משחתות, 'יפו', 'חיפה' ו'אילת', לעבר המטרות. במקביל שיגר חיל האוויר מיראז'ים. היו עננים, וביניהם זיהו הטייסים, כך הם הודיעו, שלוש מטרות. מוטי הוד הודיע לשלמה הראל שהטייסים מזהים את המטרות ומבקשים אישור לתקוף. הראל ביקש זיהוי ודאי. הוד התרגז והודיע שהדלק במטוסים נגמר, ואם הטייסים לא יתקפו הם יעזבו את השטח. הראל התעקש על הארת השטח וכשהשטח הואר, נתגלו שלוש המשחתות הישראליות. כך נמנע אסון כבד".איך זה קשור לליברטי?"כשפנחסי ניגש למוטי הוד וביקש סיוע אווירי, בבוקר ה­8 ביוני, שאל מפקד חיל האוויר 'יש לכם מטרה?'. התשובה היתה 'כן'. ארבעה מטוסי מיראז' עם פצצות של 500 טונות, היו בדרכם לתעלה להפציץ סוללות טילי 'סאם' נגד מטוסים. היתה מחשבה לשגר אותם להפציץ את האוניה, וזה היה סופה של 'ליברטי', אבל ההחלטה היתה שיותר חשוב לשלוח את המטוסים לטפל בבסיסי ה'סאם'. שני מיראז'ים שסיירו בשמי התעלה ועמדו לחזור לבסיס, קיבלו הוראה לתקוף ספינת אוייב, אבל להיזהר, כיון שיש שלוש ספינות של חיל הים באזור".השופט קריסטל ריאיין גם את הטייסים שהשתתפו בתקיפה. הם זיהו את שלוש הספינות של חיל הים. תחילה תקפו שני מטוסי מיראז' שביצעו שלוש גיחות, ובכל אחת ירו במשך שתי שניות ממכונות ירייה של 30 מ"מ. זה עשה הרס על הסיפון. אחר­כך ירדו על ה'ליברטי' שני מטוסי 'סופר מיסטר', ששיחררו ארבע פצצות נפל"ם וריססו במכונות ירייה.מה היתה הטעות?"הטייס המוביל ושמואל כסלו, מפקד יחידות הבקרה, חשו לא נוח בקשר למשהו. כסלו המשיך לשאול האם יש נ"מ. הטייס השיב בשלילה, ואז זיהה שלא מדובר באוניה ערבית. הוא קרא את הסימון של האוניה, 5 CTR, וקיבל הוראה להסתלק. זו היתה שגיאה של הטייס כי הסימון האמיתי היה 5 GTR. אבל בקריה נכנסו ללחץ. הם ידעו שלפחות שש אוניות ביון רוסיות משייטות בים התיכון, וסימונן CCB. בקריה חששו שהם תקפו אוניה רוסית ועכשיו רוסיה תצטרף למלחמה".אז ישראל חשבה שהיא תוקפת בכלל אוניה מצרית ואחר כך חשבה שזו אוניה סובייטית?"בדיוק. הם בכלל לא חשבו שמדובר באוניה אמריקנית. ועכשיו האוניה בוערת, תשעה מלחים מתים על סיפונה ושלוש הספינות של חיל הים התקרבו כדי לבדוק את זהותה. הם האירו לעברה וסימנו לה להזדהות. בשלב זה 'ליברטי' פתחה באש לעבר הספינות. וזו היתה טעות איומה. כשנפתחה האש, ביקש מפקד הספינות משה אורן אישור לתקיפת טורפדו. בחיפה קיבל המפקד איזי רהב, טלפון גם מהקריה, על ספקות של חיל האויר באשר לזיהוי הספינה. אורן ביקש אישור לתקיפת טורפדו. רהב אמר בקשר 'המתן'. אורן הודיע שיורים עליו וביקש שוב אישור לשחרר טורפדו. האישור ניתן, ובגלל הטעות הזו נהרגו עוד 25 אמריקנים".איך קרה שאורן וצוותו טעו שוב בזיהוי?"אורן אותת לאוניה להזדהות, הם אותתו לו להזדהות תחילה. מפקדי הספינות 2 ו­3 פתחו את ספרי הזיהוי של אוניות ערביות, התבוננו בצילומים של אוניות בריטיות ורוסיות, וזיהו את ה'ליברטי' כ'אל­קאסיר' אוניה ערבית ישנה, שעגנה אז ברציף 26 בנמל אלכסנדריה. הוא ביקש ­ וקיבל ­ אישור לירי הטורפדו."אחרי התקיפה היה בילבול גדול. מבעד לעשן ראו המלחים את הדגל האדום האמריקני, וחשבו שזה דגל סובייטי. במטה הבינו ששוב היתה פאשלה, ושיגרו מסוקים לחלץ את צוות האוניה. המבוכה היתה כל­כך גדולה שניתנה הוראה: אם הם אמריקנים, קחו אותם לאשדוד. אם הם מצרים, קחו אותם לאל­עריש. כשהתברר שזו אוניה אמריקנית, הציעו לה עזרה, אבל מה'ליברטי' סירבו".אולי בכלל קל לך לפרסם את המסקנות שלך בדבר הטעות, כי אתה יהודי ואוהב ישראל? מה היית עושה אילו המסקנה שלך היתה ש'ליברטי' הותקפה לא בטעות, אלא בידיעה שהיא אוניה אמריקנית?"יש לכם מדינה מדהימה עם עתיד מזהיר, למרות התקופה הקשה העוברת עליכם. אבל שיהיה ברור: אילו הייתי מגלה שישראל אשמה, לא הייתי מטשטש. הייתי מפרסם את העובדות".