ואולי לא היו הדברים מעולם מותו של דורון אשכנזי מחזיר אותנו לחדשות האחרונות מחזית שוללי האיידס מנחם בן 12/04/01 "ההתייצבות של איש מדע בסדר הגודל של פרופ' דוסברג נגד התפיסה הרווחת בתחום האיידס, ובנוסף לכך שני זוכי פרס נובל שתומכים בו, היא משהו שבהחלט אי אפשר להתעלם ממנו. אני נוטה יותר להאמין להם מאשר לממסד" (פרופ' דני גור בראיון למוסף "הארץ", 24.11.2000) אין לי בשעה זו מושג מה תהיינה תוצאות הנתיחה בגופו של דורון אשכנזי, האלמן המת והמושמץ של עפרה חזה, אבל אני יודע בוודאות דבר אחד: פרופ' פיטר דוסברג, פרופסור לביולוגיה של התא באוניברסיטת ברקלי, העומד בראש חזית המדענים שוללי האיידס בעולם, יפסול על הסף כל ניסיון למצוא "נגיפי איידס" בגופו של אשכנזי. אין דבר כזה, גורס פרופ' דוסברג, ואיתו כמה מדענים זוכי פרס נובל (ביניהם פרופ' קארי מוליס ופרופ' גילברט). אין מחלה בשם "איידס". אין נגיף המחולל "איידס". כל זה הוא הבל הבלים. מדובר בטעות הגדולה ביותר בהיסטוריה של הרפואה. מי שקרא את הכתבה שפרסמתי בקיץ שעבר במוסף "הארץ" בעניין המדענים שוללי האיידס לא יופתע מן ההקדמה הזאת, אבל בינתיים נוספו כמה חידושים וכמה חדשות לתחום הזה. חזית שוללי האיידס בעולם הולכת ומתרחבת. בסמוך למועד שבו הודלפו זה לא כבר מסקנות הדוח הרפואי המפוקפק בעניין מותה של עפרה חזה, הגיעו אלי בדואר האלקטרוני, באמצעות אותו פרופ' פיטר דוסברג מאוניברסיטת ברקלי, החדשות האחרונות מארצות הברית בתחום: המרכז הלאומי האמריקאי למניעת מגפות (ה­ cdc, גוף אמריקאי רשמי ויוקרתי מאוד, השייך למשרד הבריאות האמריקאי) המליץ לחדול ממתן הטיפול התרופתי המונע לאיידס, שעליו כל כך המליץ לנו מוסף "ידיעות אחרונות" בכתבת שער לפני כמה חודשים. הטיפול המהיר והקצר התגלה כבעל תופעות לוואי קשות, ובין השאר הצריך השתלת כבד אצל אחד המטופלים. מסקנתו המתונה של ה­ cdc היתה שהסיכון בנטילת הטיפול התרופתי גדול יותר מן הסיכון שבהיחשפות לנגיף, ולכן עדיף, כמובן, לא לקחת. עכשיו שימו לב לשערוריה האופיינית: יוצא לנו העיתון של המדינה בכותרת צועקת ודוחק במשרד הבריאות הישראלי לנקוט הליך רפואי מסוים, שאחר כך מתגלה כמזיק מאוד. כדאי תמיד לזכור שבכל סוגי הידיעות הללו יש מישהו שמרוויח מהן: המפעלים מייצרי התרופות, היבואנים, הרופאים ומחלקותיהם, המגדילים ככה את נפח פעילותם ואת רווחיהם. המשוואה ההיסטרית שנוהגת העיתונות ללבות ­ יש מחלה, יש תרו פה, אבל אין כסף ­ צריכה תמיד לעורר חשד עמוק בלב הקורא האינטליגנטי. אדם כמוני קרא, כמובן, מלכתחילה את הכתבה ב"ידיעות אחרונות" בספקנות מוחלטת. הרי אני ציטטתי באותה כתבה במוסף "הארץ" בהרחבה את טענת המדענים שוללי האיידס, שעל פיה אין כל קשר בין הנגיף המכונה vih ובין המחלות המזוהות עם המושג "איידס" (מושג שגוי מיסודו, כפי שאזכיר ואבהיר עוד מעט). כלומר, אין כל קשר בין הנגיף ובין תופעות האיידס, וממילא העובדה שנגיף זה מתמעט בדם בעקבות תרופה כלשהי איננה מעלה ואיננה מורידה. הנגיף איננו המחלה. לעומת זאת, התרופות נגד הנגיף גורמות תמיד, ובלי יוצא מן הכלל, לנזק חמור למערכות הגוף. לפעמים עד מוות. כפי שקרה לעפרה חזה. הפוליו לעומת ה­ HIV להזכירכם, פרופ' דוסברג וחבריו המדענים הבכירים טוענים כמה טענות בסיסיות ומהפכניות: ראשית, איידס (בניגוד למה שסבור רוב הציבור הבער) איננו מחלה, אלא שם קיבוצי, טכני, מלאכותי, לשורה שלמה של מחלות קונבנציונליות לגמרי, החל משחפת, דרך דלקת ריאות ועד לסרטן מסוגים מסוימים, כשההבדל היחיד בין חולה שחפת, למשל, ובין חולה שחפת המכונה "חולה איידס" הוא בעובדה שאצל חולה האיידס כביכול התגלו נוגדני הנגיף המכונה HIV. שנית, הנגיף המכונה HIV איננו מזיק כלל, ופרופ' דוסברג, מומחה עולמי לנגיפים ומרצה באחת האוניברסיטאות היוקרתיות בעולם, מדגים ומבהיר (ואני מביא רק המחשה אחת משלל ההמחשות וההוכחות שלו): "אם אתה לוקח נגיף פוליו, למשל, ומחדיר אותו בתנאי מעבדה לתוך תא חי, ייהרס התא החי תוך שמונה שעות. אם אתה לוקח את נגיף ה­ HIV ומחדיר אותו לתוך תא חי, לא יקרה שום דבר. פשוט שום דבר". העובדה שנגיף בלתי מזיק זה הפך לאויב הציבור מס' 1 היא פרי שרשרת טעויות רפואיות בל ייאמנו, המתוארות בהרחבה במאמרים, בראיונות ובספר הארוך שכתב פרופ' דוסברג, "המצאת נגיף האיידס". אם אין נגיף מזיק אז אין מגפה, וממילא לא נדבקים מזה ולא חולים מזה. כלומר, אין טעם לשמור על מין בטוח (מבחינת סכנת האיידס), ואין טעם, כמובן, להיבדק. יותר מזה: מסוכן להיבדק. לא רק בגלל התווית הנוראה המודבקת ל"נשאי האיידס", אלא בגלל הטיפול התרופתי ההרסני הנכפה על מי שהוגדר כנשא של "נגיף ה­ HIV". כי זו טענתם השלישית של פרופ' דוסברג וחבריו: התרופות הניתנות ל"נגועי נגיף האיידס", החל מן הנשאים ועד לחולים ממש, הן מזיקות מאוד ולעתים קטלניות. רוב "נגועי האיידס" אינם חולים אלא "נשאים". כלומר, אנשים בריאים לגמרי שעברו בדיקת דם מקרית או כפויה, והתגלו כביכול כנשאי הנגיף הקרוי HIV הצרה הנוראית היא שגם הנשאים הבריאים מקבלים את התרופות ההרסניות האלה, שהופכות אותם לחולים. שלא לדבר על החולים (באותן מחלות קונבנציונליות קשות), שעוד מעמיסים עליהם רעל תרופתי הרסני. האם העולם מטורף ומטומטם? מתברר שכן. לפחות בכל מה שנוגע ל"איידס". כך לפחות סבורים עשרות מדענים בכירים ברחבי העולם, שפרופ' דוסברג הוא רק אחד מהם. ההיסטוריה של ההיסטריה בנסיבות תקשורתיות מסוימות בשנות ה­80 אותר כביכול "נגיף האיידס" על ידי מדען מפוקפק מסוים מארצות הברית בשם רוברט גאלו, ששנים קודם לכן גילה כביכול את נגיף הסרטן (הסיפור המלא מובא בספריהם של פרופ' דוסברג ופרופ' מוליס). גאלו טען כי הצליח לזהות נגיף הקוטל באופן מיידי את התאים הלבנים (תאי החיסון). תחילה נשבע גאלו כי ראה במו עיניו, במעבדה, מבעד למיקרוסקופ, איך נגיף ה­ vih הורס את תאי החיסון. אחר כך חזר בו וטען כי התהליך ממושך הרבה יותר וכי אי אפשר, בעצם, לראות אותו בעין, אבל הסקופ הרפואי כבר נזרק לחלל האוויר ואומץ על ידי העיתונות. גם נשיא ארצות הברית דאז רונלד רייגן והממסד הרפואי שלו אימצו את הגילוי (לנוכח מתקפת ההומוסקסואלים על מחדלי ממשלו בטיפול ב"איידס") והקצו תקציבי ענק לחקר "הנגיף הקטלני". הקונספציה היתה שמחלות מסוימות, רגילות לגמרי ומוכרות לגמרי, נגרמות לא בגלל סיבות ספציפיות לאותן מחלות, אלא בגלל הנגיף התוקף את מערכת החיסון (זה הרי פשר המושג "איידס": תסמונת הכשל החיסוני). תחילה הוגדרו מחלות מועטות כ"איידס". אחר כך נוספו אליהן עוד ועוד מחלות, כשקבוצה רפואית כזו או אחרת החליטה שהן חלק מתופעת הכשל החיסוני. כדאי להבין כי מבחינה פילוסופית ניתן, בעצם, להגדיר את כל המחלות בעולם כ"איידס". כולן נובעות כביכול לא מתוך סיבות ספציפיות וייחודיות לכל אחת מהן, אלא כתוצאה מפגיעה במערכת החיסון. יופי. אז נפסיק לרפא מחלות ונתקוף תמיד רק את הנגיפים המחלישים כביכול את מערכת החיסון. מה שהתחיל את שרשרת האיידס ומושג האיידס מלכתחילה ­ סרטן מסוג קפוזי שנפוץ אצל חולים הומוסקסואלים ולכן הוגדר אז כחלק מן הכשל החיסוני ההומוסקסואלי כביכול ­ הפך להיות עוד כ­30 מחלות נוספות. כולל מחלות מסוג שיטיון ומחלת הרזון האפריקאית הנפוצה. כך התגלגל כדור השלג המוטרף הזה, המכונה "נגיף האיידס", וכבר אי אפשר היה לעצור אותו. אינספור מדענים ברחבי העולם תוקצבו על סמך האקסיומה שנגיף האיידס אכן קיים וקוטל, וכל מה שנותר להם כביכול הוא לחקור את הדרכים להשמדתו בגוף. איתור הנגיף הפך להיות מושכל ראשון בגישה למחלות מסוג מסוים וביחס לקבוצות אוכלוסיה מסוימות: תופסים איזשהו חולה שחפת אפריקאי, למשל, עושים אצלו בדיקת נוגדנים מסוימת (כי הנגיף עצמו הוא קשה מאוד לאיתור, ולכן מסתפקים באיתור ה נוגדנים) ומחליטים על פיה שהאיש חולה איידס, אף על פי שהמחלה הגלויה שלו היא דווקא שחפת. אחר כך מציגים לנו אותו בטלוויזיה כ"חולה איידס", ולך תשכנע אחרי זה בני אדם שאין בכלל איידס. שמדובר במקרה זה בשחפת או בדלקת ריאות או בזיהום דלקתי אחר כלשהו, וכי ה"תרופות" שניתנו לאותו אדם, אם ניתנו לו, הפכו אותו לפגיע, רעוע וחולה הרבה יותר. מדובר, בדרך כלל, בתרופות כימותראפיות בעלות אפקט קטלני, המחלישות את הגוף ומחוללות מחלות קשות, המזוהות עם תופעת האיידס. כלומר, התרופה היא המחלה. כך, למשל, התרופה AZT, הניתנת לנשאי HIV, הומצאה במקורה לצורך טיפול כימותראפי בחולי סרטן. והכימותראפיה מטבעה היא טיפול הורס תאים ומחולל מחלות. מקרה עפרה חזה מדגים את דרך הקטילה הרפואית. מישהי בריאה לגמרי עושה בדיקה לגילוי איידס; מעבדה כלשהי מוצאת אצלה נוגדנים המוגדרים כנוגדי נגיף האיידס (למרות שפרופ' דוסברג וחבריו חוזרים וטוענים כי מדובר בנוגדנים בלתי ספציפיים. כלומר, הנוגדנים יכולים להעיד גם על תופעות אחרות לגמרי, אבל כשמחפשים "נוגדנים לאיידס", זה גם מה שנוטים למצוא); ואחר כך, מאחר שהוגדרה כנשאית איידס (כלומר, אשה בריאה בעצם, ששום חולי לא התגלה אצלה, אלא רק נוגדנים מפוקפקים), היא נידונה לטיפול רפואי הרסני. הרי במקרה של עפרה חזה אכן נטען כי הטיפול התרופתי הוא שהרג אותה. אבל כך זה מתברר גם במקרים רבים אחרים, שלא נחשפו לציבור, מאחר שקורבנותיהם לא היו ידוענים. מסכנים האתיופים פרופ' דוסברג וחבריו היוקרתיים אינם היחידים, כאמור, השוללים את כל הגישה הקיימת לעניין האיידס. מחוץ לממסד האיידס, הניזון מכספים עצומים, פועלות עוד כמה קבוצות מדעניות ידועות, השוללות את כל תפיסת האיידס הקיימת. אחת הקבוצות הידועות היא קבוצתה של ד"ר פאפאדופולוס, מדענית אוסטרלית הנמנית עם צוות בית החולים האוסטרלי פרת. היא אף מרחיקה לכת יותר מדוסברג וטוענת כי לא זו בלבד שמה שמכונה vih איננו מזיק כלל, אלא שאין בכלל נגיף כזה, ומה שמוגדר כ"נגיף האיידס" איננו אלא חלקיק תא בלתי מזיק. נשמע מדהים, נכון, אבל מדובר שוב במדענית רבת יוקרה, שכל עיסוקה הוא בנגיפים, העומדת בראש קבוצת מדענים אוסטרלית גדולה הטוענת את הטענה הזאת. קורא שימצא את עצמו (כמו פרופ' דני גור, ר' המוטו בראשית המאמר) מאמין לתיאוריית דוסברג, יסיק מתוך כך מסקנה פשוטה: אין לעשות שום בדיקת איידס. כי התיאוריה מופרכת, הבדיקה עלולה להכתים נוראות והתרופות הרסניות. אב ל מה שאנחנו חופשיים להחליט לגביו (לא לעשות בדיקה כלשהי) מוטל כחובה על אנשים אחרים. וזהו עניין חמור מאין כמוהו. קבוצות אוכלוסיה מסוימות נידונות לעבור את הבדיקות בכפייה ואחר כך גם נכפות לקבל את הטיפול התרופתי ההרסני. זה נוגע בעיקר לקבוצה מרכזית אחת בישראל: אולי לא ידעתם, אבל רוב נשאי האיידס בארץ הם עולים מאתיופיה שעברו בדיקת דם בכפייה. פרופ' צבי בנטוביץ', מי שעמד בראש הוועדה שחקרה את מותה של עפרה חזה, הוא שסיפר לי על כך כשהיינו בדרכנו לעימות טלוויזיוני בבוקר יום שישי, עם ירדנה ארזי ודב גילהר, בעקבות פרסום כתבתי השערורייתית ההיא במוסף "הארץ". ובכן, אם לא ידעתם, אתיופים העולים לארץ חייבים לעשות את הבדיקה המכתימה הזאת. אתם לא, והם כן. וברור כי כשנבדקת אוכלוסיה מסוימת ולא אחרת, רוב הנשאים כביכול יבואו מקרבה. אם היו בודקים, למשל, את כל תושבי צפון ת"א, ייתכן בהחלט שהיו מוצאים אצלם לא פחות נשאים מאשר בקרב עולי אתיופיה. ודוסברג עוד יוכל לספר לכם באתר שלו (או פאפאדופולוס באתר שלה) עד כמה הבדיקות לאיתור נוגדני איידס כביכול הן בלתי מהימנות מיסודן. אתם מבינים מה קורה כאן? מגיע איש תמים, בריא לגמרי, מאתיופיה, עובר בדיקת דם שגרתית, ואז מוצאים אצלו כביכול "נגיפי איידס" (ואף אחד לא טורח, כמובן, להגיד לו שמדענים גדולי שם בכל העולם מפקפקים בכל תיאוריית נגיפי האיידס מיסודה), ואז נותנים לו בישראל המיטיבה והנאורה טיפול תרופתי מזיק, שהורס את בריאותו והופך אותו במהלך השנים לשבר כלי. עדיף כבר להיות עני בשדות אתיופיה. גם ההומוסקסואלים, שדימוי האיידס דבק בהם, הם הראשונים לרוץ להיבדק, מטעם עצמם. לכן אין להתפלא כמובן על השיעור הגבוה של נשאי ה­ vih בקרב ההומוסקסואלים. אתם מבינים: הם מהווים פשוט חלק ניכר מן הנבדקים. ובעניין עפרה חזה כשהוועדה הרפואית לחקר מותה של עפרה חזה, בראשות אותו פרופ' בנטוביץ', קובעת כי "אילו התאשפזה חזה בבית חולים ניתן היה למנוע את מותה" ­ מה רוצה הוועדה לומר? היא מתכוונת לומר, בעצם, כי אילו הטיפול התרופתי ההרסני היה ניתן במסגרת מעקב רפואי בבית החולים, אפשר היה להבחין בהשפעותיו הרעות, ואז לעכב את ההידרדרות. אתם יודעים איך מעכבים הידרדרות במקרים כאלה? מפסיקים לתת את התרופות. כלומר, בניגוד לטעות האופטית שנוצרה במתכוון בעקבות הדוח (כדי להגן על ממסד האיידס הרושם תרופות), הוועדה כלל לא שללה את הטענה שעפרה חזה מתה בגלל קוקטייל התרופות. מסקנת הדוח, כפי שאומצה על ידי העיתונות הלא מבינה, כאילו עפרה מתה "משום שלא הגיעה לבית חולים", מסווה את המשמעות האמיתית שאליה כיוונו מחברי הדוח: שניתן היה לטפל טוב יותר בתרעלת התרופות אילו היתה עפרה חזה נתונה למעקב רפואי. אשרי המאמין. על מקרה עפרה חזה היה פרופ' דוסברג לפחות אומר חד וחלק: אילו לא היו נותנים לה שום תרופה, היא היתה איתנו כאן עכשיו. בריאה ויפה ושרה ומקסימה. אתם לא מאמינים? אני כן. אבל בינתיים מחפשים נגיפי איידס כביכול אצל דור ון אשכנזי המת. עולם אומלל וטיפש, היה פרופ' דוסברג אומר. תגובות לכתבה ייתכן שהטענה כי מחלת האיידס איננה קיימת נעוצה בוויכוח קלאסי בין מדע הפילוסופיה למדע הרפואה. כלומר, מאחר שהאיידס מאובחן כ"כשל כללי במערכת החיסונית", אפשר גם לא להגדירו כמחלה ספציפית. למעשה, הבעיה היא לא רק נגיף ה­ vih כשלעצמו, אלא העובדה שחדירתו למערכת הדם מפחיתה את כמות ורמת המולקלה 4.d.c, מה שגורם לקריסה של המערכת החיסונית. בבית החולים קפלן מעדיפים להתייחס לשוללי קיום המחלה גם כפרק בפסיכולוגיה האנושית: זה כה מפחיד עד שעדיף להתעלם. "זה כמו להתווכח עם מי שטוען שכרגע אנחנו לא בשנת 2001", מסביר בכיר במכון האיידס בבית החולים. "העניין תמוה, ואני לא מבין למה נותנים במה למבקר ספרות שמתעסק בעניינים רפואיים. כרופאים אנו רואים את המחלה, ורואים את הנגיף יום יום במיקרוסקופים. יש לכך הוכחה מדעית. לכל שאר הדברים אין אחיזה במציאות והם מסוכנים. אולי התיאוריות האלה מעניינות כסיעוד מוחות אינטלקטואלי, אבל אנחנו לא מתעסקים בפילוסופיה אלא ברפואה מדעית". ­ בכל זאת, ברור שיש בעיה עם התוצאות של הטיפול המונע. "נכון, יש בעיה עם הקוקטייל בדיוק כמו שיש בעיה עם תרופות נוספות. אבל ג ם זה נכון רק לגבי מיעוט מהחולים. הקוקטייל נכנס לשימוש לפני שלוש שנים, ומאז אני יכול לומר שחייהם של מעל 50 אחוז מהחולים ניצלים בעקבות הטיפול. לפני כן, מי שסבל מהנגיף נמצא עם רגל וחצי בקבר; היום הם מתפקדים. ברגע שנוצר כשל במערכת החיסונית, רמת תאי 4.d.c יורדת. בזכות הקוקטייל רמתו עולה, והחולה עשוי להינצל". ­ פרופ' דוסברג טוען שאם מכניסים נגיף איידס לתא חי לא קורה לו כלום. "נכון, כי הנגיף לא חודר לכל תא חי. יש קופים שנדבקים בנגיף ולא קורה להם כלום. אבל אין לכך משמעות מעשית. כי הבעיה היא לא רק ה­ vih לבדו. הבעיה שאם הנגיף יחדור לדם של הבנאדם, הוא ידביק מאות אלפי תאים ויגרום לקריסת המערכת החיסונית. מחלת האיידס ניכרת על פי הירידה ברמת 4.d.c­ה ולא לפי ההרס של תא חי. אנחנו לא מספרים סיפורים. אלה דברים מבוססים שמצילים חיים".