 | |  | הודו לאדוני |  |
|  |  | הרב יצחק ליפשיץ פורם את פסטיבלי הבוםבמלה מהשרוואל ומחבר אותם ליהדות |  |
|  |  | |  |  | מה שהופך את הרב יוסף יצחק ליפשיץ למיוחד היא לאו דווקא העובדה שהוא נוהג להתגלח. גם לא שחלק מהאורים ותומים שלו היא הגרפולוגיה. מדובר בגבר צנום שמסוגל לאכול אתכם במכות, אבל לדידו, גם זה לא אמור לשכנע אתכם להאמין באליהו הנביא. אחרי הכל, הרב מומחה לאייקידו תורת לחימה יפנית הגנתית. האמת היא שהרב ליפשיץ מרתק, קודם כל כי הוא רב מהסוג שמעולם לא ביקשנו למצוא: רב הססן. מה שיפה בו זה שהוא רב שיודע הרבה יותר מלקרוא בתורה; הוא מנסה לדובב אותה ללא הרף כדי להבינה. בניגוד לזרם הרבנים המגניבים החדשים, הוא לא מקפיד לציין "סבבה" בסוף משפט כדי לשכנע אותך לשים כיפה על הראש. בניגוד לאחרים, הוא גם לא מוציא פסק הלכה נוטף דם. מה שנעים בו נעוץ בכך שקשה להבין אם הוא פונה יותר לחילונים או לדתיים.הרב ליפשיץ, אורתודוקסי למהדרין, מחזיק בתזה הפורמת את פסטיבלי בוםבמלה למיניהם מהשרוואל ומחברת אותם ליהדות. ליפשיץ כורך את תורות המזרח עם תורת ישראל. שיחה איתו מציידת אותך בתשובות טובות לסוגיות החג בעידן המודרני: מצות כבר אכלת? טרם, אבל הרגע גמרתי דיאלוג עם השם. ומה עם קצת מדיטציה? תודה רבה, אבל כ בר אמרתי "שמע ישראל"."אני לא רוצה לטעון שהיהדות והמזרח זה אותו דבר", מסביר ליפשיץ, "אבל אני אומר שהיופי ביהדות זה שהיא ניצבת באמצע, בין המזרח למערב. זה יתרונה. השילוב בין המזרח למערב הכרחי כדי לשמור על היהדות. קח, למשל, את אחת המצוות הגדולות ביהדות, אמירת 'שמע ישראל'. היא נאמרת כדי להתאחד עם האלוקים. האפשרות להתאחד איתו זה משהו מיוחד לדת היהודית. וגם במדיטציה הדגש הוא על הריכוז ועל האיחוד עם נקודה אחת. התוצאה הדומה היא בעצם הרפיה נפשית. כך שאני מבין את הנהייה לכיוון הודו והמזרח. אני בטוח שזה גם משהו שקשור לרצון לתשתית דתית. הדת חסרה לאנשים. לא שמה שהיא מייצגת כיום לא נותן חשק ללכת לכיוונה, אז מחפשים משהו אחר. אבל מכאן מגיעים להבדל שהוא מהותי: במזרח אתה מתרכז כדי להגיע לאיובן. אתה מתרכז בשום דבר, בדבר שאיננו. והכל למען השלווה הנפשית. ביהדות אני רוצה להגיע לאיחוד עם דבר שישנו אלוקים. אני חושב שביהדות הרפיה נפשית היא ערך מוסף נורא שווה, אבל לא זה רק מה שאני שואף להגיע אליו. אני לא נעצר בזה. זה יעיל וחשוב, כמו בתורות הזן, להתרכז כדי להגיע להרפיה נפשית, אבל זו לא תכלית ה קיום. וזה מה שיפה ביהדות: השילוב בין המזרח למערב". |  |  |  |  |
|  |  |  |  | "התלמוד כולו בלגן"
|  |  |  |  | ליפשיץ עצמו מכיר את הודו רק דרך מפות ומאמרים שקרא. משונה: מה שקוסם לו במזרח הוא לא רחבת הריקודים בגואה. "הנקודה העיקרית שמצאה חן בעיני קשורה בתורות הזן. כלומר, שהתוצאה הרבה פחות חשובה מהמעשה עצמו. בתורות המזרח המעשה יותר חשוב מהתוצאות. כלומר, היצירה היא דבר נהדר, אבל אל תתרכז רק בתוצאה, כי אחרת תגרום לניצול אנשים", הוא מעביר בלי משים איזשהו מסר לראש הממשלה הקודם. "וגם אצלנו החכמים אומרים 'לא עלייך המלאכה לגמור'". דווקא ביהדות נהוג לומר "המתחיל במצווה אומרים לו גמור"."הכוונה שונה לחלוטין זה שהתחיל במצווה מקבל את הכבוד לגמור אותה. אבל אדם נבחן על פי המאמץ שהשקיע, ולא לפי כמות המצוות. זאת היהדות בעיני וזה גם מה שקוסם לי בתורות הזן. אני מודה שזו אבחנה די שטחית, אבל זה מה שאהבתי. ככל שהעמקתי ביהדות ובמזרח, השילוב ביניהם מצא חן בעיני. העובדה שבשניהם האדם לא מנותק מהעולם, לא מנותק מהטבע. הגמרא טוענת שאת האתרוג של סוכות צריך להחזיק כשהחלק הקטן כלפי מטה, כדי שננהג בו כפי שהוא מופיע בטבע; גם בבית המקדש שמרו על סיבי העצים כפי שהם בטבע. זה לא נובע מתוך סיבות אסתטיות או כל סיבה אחרת, אלא כדי שתהיה הרמוניה עם הטבע. וכך זה גם במזרח". כרב אורתודוקסי אתה עלול להסתכן בנידוי מצד הממסד הדתי. שפינוזה ראה בטבע את אלוהים והוחרם."שפינוזה נודה משום שבעצם הוא לא האמין באלוהים, אלא בטבע. הוא טען שאלוהים הוא הטבע. אני לא אומר שאנחנו צריכים לעבוד את הטבע. האלוקים שלנו עומד מחוץ לעולם, אבל כדי לעבוד אותו צריך לעבוד בהרמוניה עם העולם, מה שהנצרות רואה כחטא. בכלל, התלמוד הוא מעגלי כמו תורות המזרח. התלמוד עצמו כולו בלגן. השיחה מתחילה מהאמצע, הקשר בין הנושאים הוא אסוציאטיבי. התלמוד לא נשמע יעיל מבחינה אקדמית מערבית. הוא יותר קרוב למזרח. אין תוכנית לימודים מסודרת, כולם לומדים יחד הכל כדי להבין. כמו שכדי ללמוד קונג פו אתה צריך לשאוב מים מבאר רק כדי לחזק כוח פנימי בלי קשר לתורת הלחימה עצמה". השאלה היא האם אתה לא מאיר צד שבחרת לברור מתוך היהדות, כשבפרשנות אחרת היא עשויה להיות נוראית. מה עם מצוות הג'נוסייד, השמדת עמלק?"עמלק היא לא מצווה שאני מחבב. מה לעשות, קשה לי עם מצוות כאלה. אבל המצווה הזאת ממילא לא מחייבת, כי העמלקים כבר לא קיימים. חוץ מזה , גם אכזריות היא משהו שקשור בטבע". איך יחס שסולד ממצוות מסוימות מתיישב עם היותך אורתודוקסי."כי בסופו של דבר אני לא מערער על אף מצווה הלכתית. לכן אני לא רפורמי. אני רב, אני בעצמי פוסק הלכות, ואני לא מתכוון לערער על אף מצווה, אלא רוצה להבין את משמעותה. אני לא מקל ראש במצוות, אלא רוצה להבין אותן ולחיות בצורה עשירה יותר. אז בנושא עמלק אי אפשר גם ככה לקיים את המצווה, כי העם הזה לא קיים. אבל אין לי בעיה להודות שאני לא מחבב את המצווה הזאת. יש לעתים חוסר הבנה של מצוות. קח את האיסור לאכול חזיר. אפילו התלמוד, בתרגום חופשי, אומר, 'אל תאמר החזיר הוא דבר מגעיל, אלא מה אעשה שהתורה אסרה אותו'. כלומר, אני לא מקיים כל מצווה כי היא מוצאת חן בעיני, כי אז זה לא תמיד עובד. זאת הגישה הבסיסית של התלמוד". |  |  |  |  |
|  |  |  |  | "בשבת אני מקשיב לאלוקים"
|  |  |  |  | התאורטיקן נורמן מלקולם מפרש את סבלו של איוב בכך שאיוב נענש בלי סיבה דווקא משום שתבע הסבר. הרב ליפשיץ לא יאהב את הפרשנות הזאת. הוא עצמו מעדיף ללקט הסברים. היחס שלו אל השבת שופך אור בלי להדליק אש, כמובן אחר אל השבת. במאמר שפרסם בגיליון "תכלת" (כתב עת למחשבה ישראלית מקורית שיוצא על ידי מרכז שלם, מוסד ירושלמי צעיר העוסק בחשיבה יהודית מקורית) הוא יורד לשורשי האיסורים של יום שבת. קיימים 39 סוגי מלאכה שנאסרו על בני ישראל. ליפשיץ בוחן את האיסורים מחדש: הוא לא מונה אותם כמותית, אלא סופר אותם איכותית. אל תספרו לטומי לפיד, אבל החישוב שעורך ליפשיץ יסייע גם לו לשמור שבת. "כדי לבחון את עקרון איסור המלאכה בשבת ביניהם חרישה, זריעה, בנייה, בישול וכתיבה אין לבחון את המלאכות רק על פי האספקטים המכניים שלהן. יש לבדוק גם איכות משותפת. אני מנסה להסביר את המצוות לא כאמצעי מכירה, לא מתוך 'בואו תעברו לצד הדתי כי זה כדאי', אלא, מעניין אותי באמת להבין את המסר כשומר שבת. ככל שלמדתי הבנתי שמה שהתורה אוסרת זה היצירה. היא אסרה כל מה שקשור בשינוי או ביצירת חומר גלם חדש. במשך יום אחד בשבוע התורה אוסרת ליצור. עכשיו, כמי שאוהב לנגן בכינור, ומצוות השבת אוסרת עלי לעשות את מה שאני אוהב בשבת, הבנתי שכמו במוזיקה, ההפסקות לא פחות חשובות מהנגינה עצמה. אל השבת אני מתייחס באותו הקשר של המוזיקה. אם אני רוצה שהיצירה תהיה טובה יותר, צריך להכניס בה הפסקות. יש כאן גם מסר אנושי עמוק יותר: כדי לקיים דיאלוג אמורה להיות הקשבה. מערכת יחסים היא דינמיקה, כמו מטוטלת. את השבת אני מבין כסוג של שיח עם אלוקים. בשבת אני מקשיב לאלוקים". אז, אפשר להקשיב לו עם סיגריה תוך כדי האזנה ל"שירים ושערים"?"תשמע, אני אישית מבין את השבת בדרך שלי, אבל אני שומר עליה כמו כולם. השבת שלי אינה שונה משבת של יהודי דתי אחר". אבל למה לא ליישם את התאוריה שלך? הרי, אם אני נוהג בשבת אני לא יוצר כלום."כי יש הבדל בין האיסורים שנכתבו בתורה והם מוסברים, ובין איסורים שנוצרו אחר כך על ידי חכמים והם פחות מוסברים. האיסור על אכילת בשר וחלב, למשל, נוצר מתוך האיסור 'לא תבשל גדי בחלב אימו'. לפיכך, למעשה מותר לאכול עוף ללא חלב עם חלב. אבל החכמים החליטו ליישר קו נוקשה יותר, כדי לא להגיע למצב שבסופו של דבר אנש ים ישכחו מהמצווה ויתחילו לאכול גם סטייק בחלב. אני לא רוצה לנקוט עמדה, אבל זה כמו היחס הקבוע בחוק לסמים. ברור שיש סמים קלים לעומת קשים, אבל החוק מיישר קו לגבי כולם כדי שלא תיווצר פרצה. אני, אישית, בחרתי כלפי עצמי ליישר קו ולא להילחם בחוק. בעניין הסיגריה, הבעיה שהיא כרוכה בהצתת אש, מה שנחשב בימי קדם כיצירה גדולה. וכל עוד מכוניות ישרפו דלק, כלומר אש, על פי המצוות אי אפשר יהיה לנסוע בשבת". יהודי מאמין שמקשיב לך עשוי להיגרר למילוי פחות דקדקני של מצוות השבת."זה יעציב אותי אם זו תהיה התוצאה, אבל אני חושב שהבנת מצוות השבת רק תעשיר אותם. אני מודע לכך שככל שמשכילים, משלמים מחיר מסוים. אבל אני לא רוצה לקיים את המצוות כמעשה רובוטי. לקיים מצוות בלי לחשוב זה כרוך בנזק לא מבוטל. כשאני נכנס לאוטובוס אני לא אוהב לראות מישהי מתפללת באדיקות בלי להבין על מה ולמה. זה אמנם לא כמו להיות נבל ברשות התורה, אבל זה קיום לא נכון של המצוות. עשייה של הלכה ללא תוכן היא לא טובה. חלק גדול מהתנועות הגדולות ביהדות היו סוג של ריאקציה לשיממון שנוצר ביהדות. החסידות, למשל, הואשמה בנטייה לזלזול בהלכה לצ ורך עשייה דתית שונה. אבל זו התוצאה כשמחנכים אדם דתי רק לחשוב אם האוכל כשר או לא. בתלמוד הירושלמי נכתב שעל האדם גם ליהנות מהעולם, לא רק לחשוב על שמירת ההלכה". ועדיין, אחד הנדבכים הבסיסיים ביהדות הוא "נעשה ונשמע". כלומר, נבצע בטרם נבין."להדגיש רק את הפן הזה זו בעיה. זה נאמר ברגע נשגב שבו קיבלנו את לוחות הברית, אבל אי אפשר לחיות כל הזמן רק את הרגע הנשגב ההוא. התגובה של הגמרא ל'נעשה ונשמע' היא שבאותו רגע הקדוש ברוך הוא כפה הר כגיגית על עם ישראל, אבל בתקופת אחשוורוש העם קיבל את התורה מרצון". |  |  |  |  |
|  |  |  |  | "האסתטיקה ביהדות לא מודגשת"
|  |  |  |  | ליפשיץ נולד בשוויץ, התחנך בישיבת איתרי החרדית ("אבל תמיד הייתי ציוני"), המשיך לישיבת חברון, משם עבר ללמד בישיבת דרכי נועם, סיים תואר שני בהיסטוריה של ימי הביניים (בטורו קולג' בארצות הברית), אחר כך פתח ישיבה מטעמו ולפני חצי שנה הוריד את הזקן והמיר את החליפה בטי שירט ירושלמית משהו. "לבוש זה סטייל חברתי, ואני לא רציתי שום אצטלה רשמית. יש לי הסמכה לרבנות, אבל העסק של הרבנות הראשית לא מעניין אותי. זה שאני לא רוצה לשחק משחק חברתי מסוים, זה לא קשור למה שאני עושה". מה שבטוח זה שאין לו גם בעיה ללחוץ יד לבחורות, כלומר, אפילו אם הן נראות טוב. "בשום מקום אין איסור ללחוץ יד לבחורה. מה שאסור זאת התנהגות מינית. אם יש מי שרואה בכל קשר עם בחורה התנהגות מינית, אני לא רואה את עצמי כחולה במחלה הזאת". לאייקידו, אגב, נשאר לו זמן רק פעמיים בשבוע. "בחרתי בזה גם כדי לא לפתח כרס, ולא רציתי ללכת סתם למכון כושר". טיעון מוזר. בניגוד לנצרות, למשל, היהדות לא מדגישה צדדים אסתטיים."הייתי רוצה לומר שיש, אבל אין. הפן האסתטי ביהדות לא כל כך מודגש. אבל תאורטית אפשר למצוא אמירה אסתטית ביהדות. י ש תרבות של מינימליזם, כמו, שוב, במזרח. הגמרא אומרת שלראות את הקשת זה כבוד האלוקים. כלומר, לטעום מהיופי בלי להגזים. ראית קצת מהקשת שנעלמת, זה מספיק. יש ביהדות מינימליזם אסתטי, מה שדומה לתרבות היפנית".הפרויקט הבא של ליפשיץ עשוי להקפיא את אחת הסוגיות הבוערות במדינה. ליפשיץ מתכוון להוכיח שיהדות היא גם דמוקרטיה. תוך כדי נגינה בכינור, הוא שוקד בימים אלה על ספר בנושא. אינך מגזים בביטול הזמן על חשבון לימוד התורה?"זאת נקודה שאפשר להעלות נגדי, אבל אני יכול להיעזר ברמב"ם. הרמב"ם דיבר על היאבקות רומית כדבר שהוא חסר ערך אם הוא נעשה למען עצמו, אבל יש לו ערך מוסף שווה אם הוא טומן בחובו מטרה חיובית, כמו לשמור על הבריאות".עכשיו קל היה ללכוד אצלו את הפרדוקס הקלאסי בין אופן חיים דתי לחילוני. דהיינו, האם כבודו אינו מאמין שהשם יגן עלינו מפני הכל? הפעם ליפשיץ מעדיף להיעזר באילנות מעט נמוכים יותר מהרמב"ם. שי לחג: סיפור שחברו הטוב, רב ומורה לכימיה, נוהג לספר. "התלמידים שלו מאוד מתמידים בתורה, ופעם אחת הם שאלו אותו מדוע צריך גם להתעמק בלימודי כימיה, הרי הכל כתוב בתורה. 'אוקיי', הוא אמר להם, 'במבחן הבא בכימיה אני מסכים שתשבו עם תנ"כים פתוחים...". |  |  |  |  |
|
|  | |