חודשיים בלי פוליטיקה מאז שעוזי ברעם עזב את הפוליטיקה החיים שלו הם ממש תפוחים ותמרים * היום הוא מרשה לעצמו לומר איך נראים לו הפוליטיקאים. בדרך כלל זה לא משהו אורנה קדוש 13/04/01 עוזי ברעם לקח רחוק מאוד את המושגים "פרק ב'", "חיים חדשים", "דף חדש". לא רק שעזב את הפוליטיקה. לא רק שעזב את ירושלים. לא רק שנישא מחדש. בגיל 63 הוא אפילו שוקל להפוך שוב לאב."אשתי היא אשה צעירה", אומר ברעם על רעייתו אביבה, בת 37, לשעבר ראש לשכתו. "כשאתה מתחתן עם אשה צעירה שאין לה ילדים, אתה צריך לקחת בחשבון שהאשה הצעירה, יכול להיות שהיא תרצה ילדים. אתה לוקח את זה כנתון מראש. אתה הרי יכול להתחתן עם אשה שיש לה ילדים משלה או שהיא עברה את גיל הפוריות. אבל אשתי היא אשה צעירה ואני מניח שבסוף יהיו לה ילדים".­ מבחינתך, זו היתה דילמה?"בדילמה הזאת אני לא כל כך רוצה לשתף את כל עם ישראל".­ האהבה גברה על כל הספקות?"כן. אם אתה אוהב אשה וטוב לך איתה ואתה חושב שגם לה טוב, אתה לוקח את כל הגורמים בחשבון, וצריך לקבל אותם באהבה".­ לפני שנים אחדות כשנעשתה בישראל הפריית מבחנה לאשה בת 60, דיברו הרבה על שאלת ההגינות כלפי הילד שנולד. מבחינתך זו שאלה?"לא חשבתי על זה אף פעם. תראי, אשתי צעירה".­ אז מה, נראה אותך מטייל בפארק עם עגלת תינוקות?"או שכן או שלא".גם בלי ילדים, מוזר לראות את ברעם בדירתו המפוארת באחד המגדלים החדשים בצפון תל­אביב. מי שהיה אחד מסמליה של הירושלמיות האסלית והעממית גר בדירה מרוצפת שיש צהבהב אופנתי ומואפלת בווילונות תואמים, שבה כל פריט מעוצב בדייקנות, כאילו נלקח מירחון כרומו עדכני, החל מספת העור החומה ועד ספלי הקפה הצהבהבים עם עיטור פולי הקפה החומים. לפחות בחלק הגלוי לעין האורחים, אין בדירה ספרים, אין חפצים אישיים, אין תמונות משפחתיות (מלבד תמונות הזוג יש רק תמונה אחת של ברעם עם בנו ניר). אין שום סימן לכך שלברעם היו חיים קודמים.­ כך נראה גם הבית שלך בירושלים?"לגמרי לא. לא הבאנו שום דבר מהבית בירושלים. אולי כמה דברים ששייכים לחדר העבודה שלי ומיטה".­ למה לא?"את יודעת. כל אשה רוצה בית שהוא רק שלה. אשתי עיצבה את הדירה הזו".גם אביבה ברעם עצמה מעוצבת להפליא, בגזרה חטובה ובבגדים צמודים וחתיכיים. על השולחן מפות של צרפת, לקראת הטיול הרומנטי הקרוב של בני הזוג, מפריז דרך בורגונדי עד הריביירה. הדבר היחיד שמקלקל מעט את האווירה המגזינית הוא בעל הבית עצמו שלובש ג'ינס, מניח רגליים על שולחן העץ ההדור וצופה בקולי קולות במשחק כדורגל בערוץ הספורט. "את יודעת מה אשתי אומרת על ערוץ 5?", הוא צוחק. "היא אומרת: 'תמיד יש מה לראות'".­ טוב שאתה צוחק."הנישואים האלה מאוד הצליחו. המעבר ממעמד של אלמנות למעמד של זוגיות הוא מאוד קשה. וטאץ' ווד ­ הזוגיות שלנו היא טובה מאוד. ממש".­ למרות פער הגילים?"אני לא יכול להגיד שום דבר כהלכה בנושא פער גילים. במקרה שלנו פער הגילים לא מורגש. פשוט ככה. היחסים לגמרי שוויוניים ולגמרי סימטריים".­ עשית שינויים לא קלים בחייך."נכון. אני אולי אחד מהאנשים האלה שמסוגלים לעבור מטמורפוזה. לכן אני נראה לא רע ומרגיש טוב".­ תישאר בתל­אביב?"כן. כל החיים הייתי ירושלמי אשכרה. היום חוץ מלבקר את אמא שלי אני כמעט לא מגיע לירושלים. אני נהנה מתל­אביב ואוהב את הבית. אני אולי היחיד מכל הדיירים בבניין ששכר כאן דירה ולא קנה. אני רוצה לקנות, אבל בשביל זה צריך לעזוב את הכנסת, לקבל פנסיה ולעבוד בעוד משהו". "כן. נמאס לי" זאת אחת הסיבות לכך ש"אחרי שירות רצוף של 8,673 ימים בכנסת" (כפי שטרח ברעם למנות ולציין בנאום הפרידה שלו במליאה), התפטר עוזי ברעם לפני חודשיים מהכנסת והודיע כי הוא עוזב את החיים הפוליטיים. מאז אותה הודעה, שאותה נשא מן הכתב, הוא סירב להתראיין."הודעתי שלא אדבר עד 1 באפריל", הוא אומר. "לא יודע למה דווקא 1 באפריל. תאריך שרירותי. רציתי הפסקה מסוימת. פנו אלי במשך כל התקופה וסירבתי. ירון דקל התקשר לפני שבוע ואמר לי: 'אנחנו רוצים לשמוע אותך, אנחנו מתגעגעים אליך'. אמרתי לו: 'קראתי את הראיון איתך והבנתי כמה אתה אוהב פוליטיקאים וכמה אתה מתגעגע אליהם. אני לא מתראיין'".למרות שתיקתו של ברעם, ובגלל סמיכות הזמנים לפרישה הרועמת של אלי גולדשמיט, רבים חושבים שברעם פרש כמחאה. "אנשים באים אלי ואומרים: 'כל הכבוד לך, באמת כל הפוליטיקאים מושחתים', דברים שבכלל לא אמרתי. זה נראה להם מתאים שאני אגיד את זה".­ ומה האמת?"אני עוזב את הפוליטיקה מאוד מפויס".­ למה בעצם עזבת?"אני מתלבט בנושא הזה תקופה ארוכה, מאז שנת 96', שבה נבחרתי למקום הראשון בפריימריס של מפלגת העבודה. היה לי א ז פיתוי להתמודד מול אהוד ברק על ראשות מפלגת העבודה, והחלטתי לא לעשות זאת. זו היתה תקופה קשה בחיי, אחרי שאשתי נפטרה. מאז אמרתי לעצמי: עוזי, אתה עושה אחד משני דברים. או שאתה מתמודד על ראשות המפלגה או שאתה בחוץ".­ למה?"כבר הייתי שר. התמונה שלי כבר מופיעה במשרדים שכיהנתי בהם. הייתי חבר כנסת משנת 77' במשך 23 שנה. אבא שלי היה חבר כנסת 18 שנה. עברתי אותו. עשיתי הכל, ראיתי הכל. ודווקא עכשיו כשנקרתה לי שעה טובה להתמודד על ראשות המפלגה כי לא היו מועמדים בולטים, החלטתי עם עצמי ועם אביבה שזהו זה. אני אעשה לעצמי אולי עוול מסוים, ואני אומר במקומך: אתה יכול לסכם את הקריירה שלך באכזבה מסוימת, כי אחרי הכל לא היית שר חוץ, לא היית ראש ממשלה. ויכול להיות שהייתי יכול להיות בתפקידים האלה. אבל אני בשלב בחיי שגם אם הייתי יודע היום שאני בטוח מנצח בהתמודדות, לא הייתי עושה את זה".­ לא?"לא. הפעם הרגשתי שכבר אין לי את הכוחות הפנימיים ללכת למאבק פוליטי, ואני לא רוצה את זה. אני לא מרגיש את תעצומות הנפש שדרושות לזה. ההחלטה היתה לגמרי ברורה לי. בכל מערכת הבחירות האחרונה אמרתי לעצמי: עוזי, א תה כבר לא תחזור על מערכת בחירות ותלך מכפר ערבי לכפר ערבי. זה נגמר. זו הפעם האחרונה שאתה עושה את זה".­ כי נמאס לך?"כן. נמאס לי כבר. אני זוכר שהייתי בקלנסווה והם אמרו: 'עוד נראה אותך'. ואני אמרתי בלבי: הם לא יראו אותי יותר".­ עד כדי כך?"אלא אם אני אבוא לבקר כחבר. הם לא יראו אותי מבקש תמיכה. וכך עזבתי את החיים הפוליטיים מתוך יוזמה שלי, בחירה שלי ובאמת שאין לי שום הארד פילינגס. הרבה שנים הכנתי את עצמי לפרישה הזו. היו שנים שאמרתי: לפני שאעזוב אני אחפש את העמדה הבאה. אולי אני אהיה שגריר בארצות הברית או משהו דומה. אבל החלטתי לא לעשות זאת. אני לא מחפש תפקיד ציבורי."וקבעתי לעצמי עוד קו ­ אני לא פרשתי מהכנסת אלא פרשתי מהפוליטיקה. אני לא בא ללשכת המפלגה. אני לא בא למרכז. אני לא באתי להרמת כוסית שערך אברום בורג לפני החג".­ למה לא?"אני לא רוצה לבוא. אני החלטתי לקטוע את העניין ולא להיות מחברי הכנסת שפרשו וממשיכים להופיע. תראי, בפוליטיקה של היום גם די קל לפרוש. אני לא אוהב לעשות את זה, אבל אם משווים את הכנסת הראשונה שאליה נבחרתי ב­77' לכנסת הנוכחית, רואים קו של רגרסיה מתמשכת. הכנסת היא לא מה שהיתה. הממשלה היא לא מה שהיתה. היחס לפוליטיקאים הוא לא מה שהיה. במצב הזה הרבה יותר קל בשבילי לוותר". "פרס הוא אדם בלי גיל" למרות דברי ברעם כי פרישתו היתה החלטה אישית, ברור שהיא במידה רבה תוצאה של החלטת אהוד ברק לפני כשנתיים שלא למנות את ברעם לשר בממשלתו למרות סיכום ביניהם. ברעם, לשעבר מזכ"ל מפלגת העבודה ושר בכיר מטעמה, נדחק הצדה המום ונעלב.­ התבוסה הנוראה של ברק בבחירות תרמה לתחושה המפויסת שלך?"במובן שזה פיצוי על כל מה שקרה בינינו? תראי, אחרי התבוסה הזו אין לי באמת יותר מה לכעוס. יש בדיחה שמתארת את מה שאני חושב על הכישלון של ברק. מספרים שיהודי אחד קרא את הפסוק 'שומר פתאים אדוני', והחליט לקפוץ מקומה שלישית. הוא אמר לעצמו: אם לא יקרה לי כלום ­ סימן שאני פתי. אם יקרה לי משהו ­ סימן שאני חכם. ואז הוא קפץ והתרסק. פה רגל, שם יד, פה ראש. מחברים אותו מכל החתיכות ורואים שהוא צוחק. אומרים לו: 'מה אתה צוחק?', הוא עונה: 'ידעתי שאני חכם. אבל עד כדי כך? עד כדי כך לא תיארתי לי'".­ בדיחה גדולה."כן. והיא נכונה. חכם ידעתי, אבל עד כדי כך? אני באמת לא מרגיש כלפי ברק טיפה של כעס. אני מרגיש רק צער והמון רחמים. במדד של אחד למאה, אני נדפקתי בשבע והוא ב­97. אין בכלל מה להשוות. אני לא כועס עליו ל מרות שאני חושב שהוא גרם לדברים גרועים מאוד. את לא רוצה שאני אגיד איזה מילה לטובת ברק?".­ בבקשה."אני צוחק".­ ברק יחזור?"אין לי ספק שהוא יעשה הכל כדי לחזור להגה השלטון, כי איש כמו ברק לא יכול להסתכל על עצמו בראי בלי להרגיש 'נכשלתי ואני לא עושה שום דבר כדי להציל את כבודי'. אני לא יודע אם הוא יוכל לחזור. ייתכן שהמצב הבטחוני יקרא לו. אבל הוא לא השאיר אצל שום חלק מהציבור את השאיפה לעוד, כמו שהיה עם נתניהו".­ מעניין מה דעתך על שמעון פרס."עברתי כל כך הרבה תהפוכות עם פרס שאני כבר לא יכול להגיד לך. בהרבה מובנים אני מאוד מעריך את פרס. אבל שמעון פרס צריך להחליט מיהו: הנביא האולטימטיבי של השלום או אדם לכל עת. ברגע זה הוא הרבה יותר מצטייר כאדם לכל עת. תמיד אפשר לומר שאתה עושה מהלכים שמצמצמים את הנזק, וזה נכון. אבל אולי אתה גם מרחיב את הנזק הציבורי, האידאולוגי והרעיוני כשאתה גונז את התקווה שיכול להיות שינוי".­ הישיבה בממשלת שרון היא מזעור הנזקים או הרחבתם?"ההופעות של פרס היום לא ממזערות נזקים אלא מרחיבות את הנזקים. כי אם פרס, נביא השלום הגדול, מזרח תיכון חד ש וכל הדברים האלה, נותן גיבוי ­ אפילו מילולי ­ לדברים שפואד או שרון אומרים, אז באמת איפה תהיה האלטרנטיבה? זה לא נראה טוב. פרס איש מאוד מוכשר והוא מנהיג ייחודי, אבל לצערי פרס, שכבר היה בכל התפקידים בעולם, כל כך מתפעם מהעובדה שהוא עוד פעם שר חוץ ושברק בחוץ והוא נשאר, שהוא לא מסמל לציבור שלו את התקווה שהוא יכול לסמל טוב יותר מכל אחד אחר. אם הוא מסתדר בתוך הממשלה, יש בעיה לכל האלטרנטיבה המדינית שאותה אנחנו מוכרים הרבה שנים".­ הזכרת את דברי בנימין בן­אליעזר."שמעת אותו. הוא אמר שהוא ילך על 'לחימה בלתי פוסקת'. יש כזאת סתירה בין הדברים שלו ובין הבעת העיניים שלו. רואים שהוא לא מאמין בזה בכלל. כאילו שהוא באמת ילך ויכניע את עשרות האלפים שברחובות שאין להם כמעט מה להפסיד. אני האחרון שמשחרר את הרשות הפלסטינית מאחריות. אבל אי אפשר לחשוב שהערבים הם רק יצורים טרוריסטים שרוצים לרצוח אותנו ואנחנו בכוח נגמור את כל העניין. הישראלי הממוצע הוא עכשיו בעד שידפקו את הערבים. אני חושב שהאווירה הזו תשתנה ברגע שיבינו שאין פתרון של כוח, ובעוד ארבע או חמש שנים התנועה שוב תהיה שמוכרחים להחזיר את התקווה. ואני אגיד לך עוד משהו על הישראלי הממוצע".­ כן?"בעוד כמה שנים כשהישראלי הממוצע יתפכח, אביגדור ליברמן כבר לא יהיה נשוא גאוותו. ואז יופיע מנהיג חדש ומחודש. קוראים לו שמעון פרס. והוא יגיד: 'תמיד תמכתי במשא ומתן תחת אש'. והוא יהיה נשוא כיסופיו של הישראלי הממוצע".­ בן כמה הוא יהיה אז?"פרס הוא אדם בלי גיל. דמות וירטואלית. איך אמר אפרים קישון, שהוא הלך לבריכה ומישהו אמר: 'עוברת פה עכשיו דמות מיתולוגית'. פרס הוא דמות מיתולוגית".ביניים: "ברק לא יודע לגמור" ­ ואריאל שרון?"בעיני שרון הוא שמשון אחרי שנגזזו מחלפות ראשו. לפני שהן נגזזו היה אריק שרון אחר ­ היה לבנון והיו שגעונות. עכשיו הוא יותר מתון, יותר מדוד. אבל הוא די עייף ודי לאה וחסר אנרגיות".­ המשל שלך מפחיד."למה?".­ שרון יבליג עד שיום אחד הוא יאמר: "תמות נפשי עם פלסטינים"."אני לא חושב. לשרון יש תבונה פוליטית והוא יודע שהוא מוגבל ביכולת השימוש בכוח יותר מברק. אם שרון היה הורג את מנהיגי התנזים והחמאס דרך מסוקים, הוא היה עומד בביקורת בינלאומית שברק אף פעם לא עמד מולה. אסור לנו לעשות השוואות למנהיגים כמו מילושביץ', אבל צריך להבין שהנורמות של העולם השתנו ואנשים שמפירים את הנורמות יכולים להגיע למשפט בינלאומי. היום, כשמעמדנו בעולם חלש ומדינות ערב נגדנו ושרון הוא חשוד מראש, אין לו אופציה כוחנית. אני לא מקנא בשרון. הוא ירש מברק ירושה קשה מאוד. הוא ירש את התחייבויות קמפ דיוויד ואת טאבה ובלי הסכם. כל כך חבל שברק לא גמר הסכם. לדעתי, משיחות עם ראשי הפלסטינים ועם הצד שלנו, אפשר היה לגמור הסדר. רק שברק לא יודע לגמור".­ כלומר?"ברק לא ידע לגמור שום דבר. הו א לא גמר עם מרצ, הוא לא גמר עם ש"ס, הוא לא גמר עם מפלגת העבודה, הוא לא גמר עם אסד, הוא לא גמר עם ערפאת. הוא לא הצליח בשום דבר כי הוא לא גמר שום דבר."אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל היה אפשר לגמור הסכם בלי זכות השיבה, עם ויתור על ירושלים, והם רצו שאנחנו נכיר גם באחריות הישראלית לנושא הפליטים.ואגב, מי שנכשל במבחן קמפ דיוויד לא היה ברק ולא היה ערפאת, אלא ביל קלינטון".­ למה?"כשנשיא אמריקאי מזמין שני מנהיגים לגמור סכסוך, הוא צריך לגמור אותו. ואם ערפאת חלש, צריך להביא את סעודיה ואת מצרים. בשביל זה הוא מנהיג העולם החופשי ולכן הן כל כך תלויות בו. השיחה של קלינטון עם מובארק היתה שיחה חסרת עוצמה לחלוטין. קרטר, שנחשב למנהיג פחות מקלינטון, סגר שני סרבנים קשים מאוד כמו בגין וסאדאת והגיע איתם להסכם. הכישלון של קמפ דיוויד הוא אסון לכל המזרח התיכון. אני נורא מודאג".­ ממלחמה?"כן. הבעיה היא לא רק הפלסטינים. יש לך את השנאה הדתית האיומה נגדנו ואת בשאר אסד שהוא לא ממשיך של אבא שלו, והוא יותר מופעל בידי איראן והחיזבללה מאשר מפעיל אותם. ואתה שומע את עמרו מוסא שאומר: 'עבר כבר ה זמן שפחדנו מישראל'. ואתה יודע שאין להם שום טריגר לתקוף אותנו מלבד הפלסטינים, שיכולים להיות גורם למלחמה כוללת. לכן אנחנו חייבים לפתור את העניין, ובלי דיבורים שאולי לא ערפאת אלא דור אחר. חבל שאחרי מרחץ דמים נגיע בדיוק לאותה נקודה. אני לא אומר שזה קל: הנסיגה מלבנון הביאה לערעור עצום בכוח ההרתעה שלנו, והבריחה של ישראל משלהבת את הדמיון של ערפאת ושל השכמים האלה. שמעתי אתמול בדיחה נוראה".­ מה?"פלסטיני וישראלי נפגשים, והפלסטיני אומר: 'אוי, עוד מעט תקום לנו מדינה ויהיו ארנונה ודו"חות חניה ומילואים'. אומר הישראלי: 'מה אתה מדבר. אצלנו זה כבר 53 שנה'. עונה הפלסטיני: 'כן, אבל אצלכם לפחות רואים את הסוף'. זה בדיחות שהמציאו הישראלים ולא הפלסטינים, אבל אין ספק שהם חושבים ובצדק שכוח העמידה שלנו נחלש מאוד". "במכרז הציבורי רמון כנראה לא עומד" אפשר לדבר עם ברעם ימים על המצב הפוליטי והמדיני בלי להשתעמם. הוא פרשן מלידה, בעל הבנה פוליטית יוצאת מן הכלל שמבוססת על אינפורמציה שזורמת אליו מכל הקשת הפוליטית וזיכרון מעולה. יש לו יכולת לומר דברים קשים ובוטים בלי להכעיס, והוא נתפש כאחד הפוליטיקאים הישרים והאמיצים ביותר. לא במקרה הוא יקיר תוכניות הטלוויזיה הפוליטיות, ונחשב לאיש סודם של רבים מהפוליטיקאים."בפעם האחרונה אמרתי לאברום בורג: 'זאת הפגישה האחרונה בחינם'", הוא מספר. "אם לפוליטיקאים בישראל היה כסף, הייתי יכול לפתוח משרד לייעוץ פוליטי ולהרוויח הון כסף. כי תמיד ייעצתי לאנשים, מהמפלגה שלי וגם מאחרות".­ מה אתה מייעץ לחברך הטוב ביותר בפוליטיקה, לדבריך, חיים רמון?"תראי, אם היו צריכים לבחור את המועמד לראשות הממשלה, ייתכן מאוד שהפור היה נופל על חיים. יש לו אמנם חסרונות של פזיזות וחוסר אמות מידה. אמרתי לו לא מזמן: 'יש מינון מאחד עד עשר. לא כל אחד צריך להתקיף ישר בעשר. אפשר לנסות שבע­שמונה. לא הכל צריך להרגיז אותך באותה המידה'."אבל לחיים יש יתרון עצום: יש לו הבנה פוליטית, יכולת לעבוד בצוות וכושר מנהיגות. הבעיה היא שראש ממשלה לא בוחרים במכרז, ולפי כל התנאים שנראים עכשיו במכרז הציבורי חיים רמון כנראה לא עומד. כל מה שעשה מאז שעתו הגדולה, כאשר נבחר ליו"ר ההסתדרות, לא התקבל ­ לא במפלגה ולא בציבור".­ חוק ביטוח בריאות?"למשל. למרות שיכול להיות שחיים הציל את הבריאות במדינה, כי קופות החולים התמוטטו. אבל כולם מדברים רק על מחיר התרופות. אבל היו גם דברים נוספים: הקשר עם דרעי, הקשר המיותר והלא נכון עם ברק, שהפכו את רמון כמעט לחרצוף למרות שהוא החרצוף האחרון במדינת ישראל. לכן חיים נמצא במצב לא פשוט. אברום בורג הוא בדיוק הסיפור השני. לא יודע מה היו התוצאות שלו במכרז. אין לו הניסיון הפוליטי והביצועי של רמון. אבל הוא אינטליגנטי, יש לו אהדה, הוא מודע למגבלותיו והוא מאוד רוצה בתפקיד. יותר מכל מועמד אחר".­ וכמו שאתה לא היית מסוגל לרצות."נכון מאוד. אני מסתכל על אברום, ולא רק עליו, אלא על כל האנשים האלה שיש להם ביטחון מלא בעצמם, שהם הולכים להיות מנהיגי עם ישראל. אני טיפה מתפלא עליהם וטיפה מקנא בהם. אני תמיד פקפקתי בעצמי. לא היתה לי אש בעיניים. אגב, גם לחיים אין את זה. גם פואד אף פעם לא ראה את עצמו כראש ממשלה, אלא החליט להתמודד בגלל המצב."אבל יש אנשים כמו ברק, בורג, סילבן שלום, מאיר שטרית, שמרגישים שהשרביט של נפוליאון נמצא אצלם. זו שאפתנות בלתי מתפשרת, עם אש בעיניים ואמונה וביטחון עצמי, כאילו הרופא המיילד אמר לאמא שלו שהילד הזה חייב להיות מנהיג".­ תחושת ההחמצה היא של כל הדור שלך במפלגה."אני לא אומר שזה לא נכון, אבל כשאתה עושה את חשבונך, אתה לא עושה את חשבון הדור. פתאום מכניסים לי לדור את אורה נמיר. איפה אני ואיפה נמיר? אבל העובדה היא, באמת, שמהדור הזה של משה שחל ויעקב צור ואני ומי עוד?".­ מיכה חריש, דוד ליבאי, גד יעקובי, אליהו שפייזר. יש עוד."שפייזר הוא מעלי כמה שנים, אם כי תראי אותו היום ולא תאמיני. הוא נראה כמו רוברט רדפורד שיצא עכשיו מבית המרחץ. אבל נכון שבדור הזה לא צמח מנהיג לאומי. הדור הזה נשחק. מבחינה מסוימת אני הייתי במצב הטוב מכולם, ואם פרס היה מנצח את נתניהו ב­96', כשנבחרתי למקום הראשון בפריימריס, קרוב לוודאי שהוא היה מעמיד אותי בתפקיד בכיר ביותר וכל העניין היה נראה אחרת". "דליה היא דמות שהדעות עליה חלוקות" ­ איפה אתה רואה את טביעת האצבע שלך במציאות הישראלית?"בהחלטות שקיבלתי כשר בממשלת רבין בנושא ערביי ישראל, החל מהכנסת ערבי לוועדת השמות הממשלתית כי לא ייתכן שש"ס תחליט שואדי ערה הוא ואדי עירון, ועד מה שעשיתי בנצרת 2000. איפה עוד? אני כמזכ"ל העבודה הובלתי לשינוי בחשיבה המדינית ולדמוקרטיזציה. עד אז בחרו חברי כנסת בוועדה מסדרת. אני חושב שגיליתי והצמחתי הרבה פוליטיקאים שהיום מאוד משפיעים".­ למשל?"את כל השמינייה במידה מסוימת אני העליתי. או קחי סיפור שקוראים לו דליה איציק, שהיתה מורה זניחה בבית חינוך כצנלסון בגבעתיים כשאני חיפשתי דמות שיכולה להתמודד ברשימת מפלגת העבודה להסתדרות המורים, והיום היא שרת המסחר והתעשייה. דליה היא דמות שהדעות עליה חלוקות, אבל אם את זוכרת איפה היא גדלה, אין ספק שמדובר בסיפור הצלחה בקנה מידה ישראלי. אגב, גם אופיר פינס הוא המצאה שלי. ראיתי אותו בסטודנטים בירושלים וסייעתי לו. הוא ואלי גולדשמיט, שבניגוד לי התפטר על כלום ואני חושב שהוא יחזור, הם שני היחידים שצמחו מהדור שלהם. וגם הם, קודם היו אנשים יותר מוכשרים מהם". "האשכנזים צריכים ללמוד עוד הרבה" ­ מי הפוליטיקאי הכי מרשים שפגשת בכנסת?"'מרשים' הוא לא הגדרה נכונה. האיש שהכי התפעלתי ממנו היה אריה דרעי. בשנות השמונים הוא הסתובב ונראה לי כילד. לא יכלתי להאמין שהוא אחד מראשי ש"ס. וכשהייתי איתו בממשלה נדהמתי ממידת ההבנה והאינטליגנציה שיש לו בנושאים שאי אפשר להאמין ­ בטחוניים, כלכליים, תכנוניים, מוניטריים. כשהוא העיר הערה, היא היתה הערה חכמה. הפתיע אותי שהוא ישב עם ביילין, שריד, ברעם ­ אנשים שבאו מבתים פוליטיים וקיבלו חינוך של תנועות נוער ­ ואף על פי כן הוא היה ברמה גבוהה מאוד".ברעם בכלל נוטה לאחרונה להתפעלות­על­גבול­הגזענות ממזרחים.על דוד לוי הוא אומר: "עשו לו עוול. לפני שנה, כשברק אמר שאפשר לגמור את קמפ דיוויד ב­70 אחוז ויתורים, היחיד שערער על דבריו היה דוד לוי שאמר: 'לא נכון, אי אפשר לגמור ב­70 אחוז ואי אפשר לגמור בלי ירושלים'. וממש ערב קמפ דיוויד, כשברק כינס את כל שרי העבודה והזמין גם אותי, כולנו איחלנו לו הצלחה והבטחנו לעמוד מאחוריו, ורק לוי שאל: 'אני רוצה לדעת על מה אתם מברכים. יש לכם מושג מה הוא יציע שם? אתם נותנים לו קרדיט אוטומטי?'. ברק אמר לו: 'דוד, אתה יודע שאני מעריך אותך. בוא איתי לקמפ דיוויד. נתווכח שם ונגיע להסכמה בינינו'. לוי ענה: 'אני לא רוצה להתווכח איתך בוושינגטון. אני רוצה שנתווכח כאן ונגיע להסכמה'. אלה דברי טעם. והאיש עזב את לשכת שר החוץ מתוך מניע אידאולוגי. לוי ישב לידי בכנסת והרבה פעמים הפתיע אותי בהבנה שלו. אני מוצא את עצמי מסנגר עליו בכל פורום".ויותר מכל ברעם מתפעל מהמשפחה הטריפוליטאית של אשתו. "אני מכיר עדות מזרח אבל לא ראיתי את זה מקרוב עד היום. אתה רואה כזאת רמה של עזרה הדדית ואהבה וקשר שזה לא ייאמן. הן חמש אחיות ואח. כל החמש מדברות כל יום אחת עם השנייה. הן חברות הכי טובות. הנכדים נמצאים אצל ההורים כל יום. ומה אני אגיד לך ­ האשכנזים צריכים ללמוד עוד הרבה".­ אמך מזרחית. רעייתך המנוחה היתה מזרחית."נכון. פעם בני ניר עשה חישוב שהוא שלושת רבעי. אבל למרות שאכלנו כל החיים אוכל של עדות מזרח, ועד היום אנחנו מאוד קשורים עם אמא שלי, לא רואים בי ולא באחי חיים שום דבר מהם".­ אביגדור ליברמן אמר שקמה קואליציית ברזל של מזרחים­חרדים­עולים שתשאיר את השמאל מאה שנה באופוזיציה, ושהסיפור שלכם נגמר. "זו אמירה לא מופרכת, אם כי הוכח בפוליטיקה הישראלית שאי אפשר להתנבא לשנות דור. מצד שני, אני לא בטוח שהעולים הרוסים ילכו לטווח רחוק עם הימין. מה פתאום? הם גם חילונים, גם אנטי דתיים וכשהם יתפכחו מכל הכבלים של המפלגות הרוסיות, הם יהוו כוח גדול של שמאל מרכז. הבעיה של מפלגת העבודה היא אחרת: בפעם הראשונה בתולדותיה היא מפלגה שאיבדה לחלוטין את דרכה. זה הדבר המייאש ביותר בישיבה היום בכנסת מטעם העבודה".ברעם לא מתכוון רק לשבר שחשים רבים מתומכי אוסלו. "אין לנו ייחוד בשום מובן. לא רק שצריך פינצטה כדי למצוא את ההבדלים המדיניים בין שרון­שטרית­שלום ובין פרס­פואד­איציק, אלא שכבר אין לנו גם ייחוד כלכלי. כמו כל האופנה בעולם המערבי, גם מפלגת העבודה בעד הפרטה. שתי המפלגות, הליכוד והעבודה, משלמות מס שפתיים לביטויים כמו 'שוויון' ו'צמצום פערים', אבל אין מאחוריהם אידאולוגיה. אין שום הבדל בין בייגה שוחט לסילבן שלום. אז אם אין הבדלים בתחום המדיני ולא בתחום הכלכלי, אז מה נשאר? מה כבר נשאר לנו?".