עשו להם בית- ספר 73 אלף בוגרים כבר יצאו מבית הספר היוקרתי למינהל עסקים וורטון של אוניברסיטת פנסילבניה - 150 מהם ישראלים יעל וינר 10/04/01 קריסטין צ'נג מטייוואן התגברה על חששותיה מהמצב הביטחוני, ועלתה על המטוס בדרכה לכנס השנתי של בית­הספר היוקרתי למינהל עסקים Wharton, שנערך השנה בישראל. צ'נג רוצה לעניין חברות ישראליות בפוטנציאל הכלכלי הטמון בסין, ומבחינתה ­ הדרך הטובה ביותר לעולם העסקים הישראלי, עוברת דרך עמיתיה, בוגרי וורטון. בוגרת נוספת, לסלי מיטס, העומדת בראש קרן הון­סיכון ושהגיעה לכנס מפילדלפיה, מאמינה שזה הזמן לגייס כסף מישראלים להשקעה בחברות אמריקניות. גם שי ישראלי, בוגר טרי יחסית, שניהל בשנתיים האחרונות חברת אינטרנט בניו­יורק ­ שכמו רבות אחרות נסגרה בימים אלה ­ הגיע לכנס. אך הוא הגיע כחלק ממאמציו למצוא מקום עבודה בארץ, והוא מקווה שהפגישה עם הבוגרים הישראלים המבוססים תעזור לו. * * * וורטון, בית­הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, נוסד בשנת 19881, והוא בית­הספר הוותיק ביותר בעולם למינהל עסקים. מאז היווסדו העניק תארים ל­73 אלף בוגרים, מתוכם 150 ישראלים. בחמש השנים האחרונות דורג בית­הספר על­ידי המגזין ביזנסוויק במקום הראשון בעולם מבין בתי­הספר למינהל עסקים, לפני הארו ורד וסטנפורד. ואכן, בכנס שנערך באחרונה במלון הילטון בתל­אביב, ניתן היה לחוש ב'גאוות היחידה' של הבוגרים, או כפי שאמר אחד מהם: "להיות בוגר וורטון זה כמו להיות בוגר קורס טיס או יחידה מובחרת אחרת". גאוות היחידה מתורגמת גם לעסקים, ובכנס היה רחש בלתי­פוסק של היכרויות עסקיות והחלפת כרטיסי ביקור, שהרי ­ בסופו של דבר ­ מדובר בכנס בוגרים של בית­ספר למינהל עסקים. האוניברסיטה, יש להדגיש, היא בעלת זיקה חזקה לישראל, והיא מקיימת קשרים הדוקים עם בית­הספר רקאנטי למינהל עסקים באוניברסיטת תל­אביב, ובשנים האחרונות גם עם המרכז הבינתחומי בהרצליה. ישראל נבחרה על­ידי וורטון לארח את הכנס, בשל העובדה שיש בה את מספר החברות הגדול ביותר, לבד מקנדה, הנסחרות בבורסה האמריקנית. נושא הכנס, שאורגן בידי הבוגרים הישראלים גדעון טולקובסקי, אלי שטרייט וד"ר טליה רימון, היה אקטואלי: 'גלובליזציה של עסקים מוטי­טכנולוגיה בתקופות משבר, ומעבר מהעולם הישן לעולם החדש'. במפגש עם כמה בוגרים מישראל, הם דיברו על היתרונות שברכישת השכלה מעבר לים, על החוויות, על הדלתות הנפתחות לבוגרי 'קליקת' אוניברסיטאות היוקרה ­ Ivy League­ה ­ ועל הזמן שעובר עד שמחזירים את עלות התואר ­ כמאה אלף דולר, כולל מחיה. השיח כלל את רז שטיינמנץ ­ מנכ"ל אמפל, גדעון טולקובסקי ­ מנכ"ל משותף של קרן וריטס, ד"ר טליה רימון ­ מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, ד"ר ליאור יהלומי ­ מנכ"ל קרן ההשקעות של CMGI, יאיר ספארי ­ מנכ"ל קרן קונקורד, ואיציק דבש ­ יזם קרנות הון סיכון ויו"ר הוועד המארגן של הכנס. מדוע בחרתם ללמוד בחו"ל בכלל ובוורטון בפרט? טולקובסקי: "סיימתי תואר בהנדסה אווירונאוטית בטכניון, ועניין אותי המימשק שבין עולם העסקים להנדסה. רציתי להיחשף לעולם העסקים הבינלאומי, והבנתי שלצורך כך עליי לעשות תואר שני בארה"ב. לוורטון יש זיקה חזקה לישראל וליהדות, ובפילדלפיה יש קהילה יהודית תומכת, ואינטראקציה בין הצד העסקי של הקהילה לבית­הספר. ראיתי בבית­הספר פלטפורמה טובה לישראלי כמוני שבא מ'הפרובינציה', להיחשף לתרבות אחרת". שטיינמנץ: "סיימתי תואר ראשון במתמטיקה ובמחשבים, ורציתי לעשות תואר שני במינהל עסקים. החלטתי שהמקום הנכון לעשות את התואר השני הוא בארצות­הברית, ובחרתי בוורטון בגלל ההתמחות של האוניברסיטה בתחום הפיננסיים". ד"ר רימון: "כתלמידה בבית­הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל­אביב שמעתי על וורטון מסטודנטים וממרצים. ראיתי בלימודים בחו"ל מעין הרפתקה, והחלטתי שאם אצליח להתקבל לוורטון ­ אסע ללמוד בחו"ל". ד"ר יהלומי: "אני בוגר הטכניון. בשנה השנייה ללימודיי שם, החלטתי לפנות לכיוון של ניהול טכנולוגי. את התואר השני התחלתי ללמוד בבית­הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל­אביב, אך אחרי מספר חודשים הגעתי למסקנה שאני מאוד מאוכזב משיטת הלימוד, שאינה מבוססת על 'קיסיים' ואין לה קשר לעולם העסקים. פניתי לדיקן הפקולטה, פרופסור זאב נוימן, שלהפתעתי הסכים איתי, והמליץ לי לעבור לוורטון". כמי שהתנסו בלימודים הן בארץ והן בחו"ל, נסו לחדד את ההבדלים בין שתי חוויות הלימוד ד"ר רימון: "מדובר בשתי קצוות בסקאלה, וזאת מבלי להפחית מערך הלימודים בארץ. כאן לומדים בכיתות גדולות מאוד, ואין אינטראקציה בין המרצים לסטודנטים. הלימודים בחו"ל מתבצעים בצורה הרבה יותר אינטימית וחווייתית. הלימודים בחו"ל מרחיבי אופקים, ופתאום אתה מגלה שישראל היא לא מרכז העולם, ושיש עוד תרבויות ועוד דעות. כמרצה, אני מאוד ממליצה לסטודנטים שלי לצאת וללמוד בחו"ל". ספארי: "בארצות­הברית קשה להפריד בין חוויית הלימוד לחשיפה לחיים בחו"ל בכלל. אחד היתרונות בלימודים בחו"ל ­ באוניברסיטה יוקרתית ­ הוא הקשר ההדוק של בית­הספר לעולם העסקים האמריקני. נציגי החברות הגדולות ביותר במשק באים להרצות בבית­הספר, ולחפש עובדים". האם הלימודים בוורטון ענו על הציפיות, והאם יצאתם מוורטון עם ערך מוסף? טולקובסקי: "אין ספק שכיום קל לי יותר להתערות בעולם העסקים האמריקני. העובדה שלמדתי בוורטון אומרת משהו על התרבות העסקית שלי, ומשדרת לצד השני שאני יודע לדבר באותה שפה שהוא מדבר". שטיינמנץ: "הלימודים נתנו לי יכולת ניתוח והבנה בתחום הפיננסים. ההתמחות שלי הייתה במימון, ובישראל קשה יותר ללמוד על השוק האמריקני. בוורטון אתה לומד באמצעות הוול סטריט ג'ורנל, ומנתח קייסים מעולם העסקים האמריקני". דבש: "מבחינתי הלימודים בוורטון היו קרש קפיצה, וכרטיס כניסה לעולם העסקים האמריקני. לדעתי, כמו שמדינת ישראל משקיעה ב'פרוייקט תלפיות' או 'פרוייקט ממר"ם' ­ כדי לאתר הון אנושי לאתגרים שקשורים במלחמה ­ לא פחות חשוב להקדיש מחשבה ומשאבים לטיפוח הון אנושי, ש יתמודד עם אתגרי הגלובליזציה והפיתוח האנושי. אין לי ספק, שאם כל שנה כמה מאות ישראלים ילמדו ויעבדו בחו"ל ­ תרומתם הסגולית למשק ולכלכלה ­ בטווח הארוך ­ תהיה גדולה ביותר. בוורטון יש משרד השמה, ודרכם קיבלתי מספר הצעות לעבודה, בכלל זה באורקל ­ אז, חברה קטנה יחסית ­ אך היות שרציתי לבנות קריירה בינלאומית, הצטרפתי לקרדיט סוויס בנק". יש מיתוס שלפיו בוגרי האוניברסיטאות היוקרתיות הם 'קליקה', שחבריה מסייעים זה לזה. עד כמה השפיעה העובדה שאתם בוגרי וורטון על הקריירה שלכם? טולקובסקי: "אני לא יכול להצביע על קשר עסקי שהצליח בזכות היותי בוגר וורטון, אבל זה בהחלט עוזר. אני בקשרים מסחריים עם יפן, ובאופן טבעי קיימים הבדלים בין שתי התרבויות. לא פעם, העובדה שפגשתי אנשי עסקים יפנים בוגרי וורטון, עזרה לי לגשר על­פני חמישה מתוך עשרת הקילומטרים שמפרידים בינינו תרבותית". שטיינמנץ: "אני אישית לא נעזרתי ברשת הקשרים, אבל כשאני פוגש מישהו, ומתברר לנו ששנינו למדנו בוורטון ­ זה בהחלט עוזר. כאשר אני קולט עובדים, יזכה מישהו שלמד בוורטון בקרדיט משמעותי, אבל אני מניח שהייתי נותן קרדיט זהה לכל מי שסי ים את אחת האוניברסיטאות הטובות". ד"ר יהלומי: "לא הייתי קורא לזה קליקה, אלא 'רשת אדירה', שאם משתמשים בה נכון ­ היא חשובה מאוד לקריירה. העבודה הראשונה שלי הייתה בחברת ייעוץ בשם מוניטור. מרבית האנשים בחברה היו מהארוורד, אולם אחד העובדים היה מוורטון, והוא לקח אותי תחת חסותו בשבועות הראשונים". ספארי: "התואר מוורטון בהחלט מעניק יתרון. כשאנחנו הולכים לגייס כספים, זה כמו לחפש עבודה, והעובדה שלמדתי בוורטון היא מידע שמוסיף לי נקודות. לדוגמא, כאשר אני נפגש עם אנשים מגולדמן זאקס, הם בהחלט מתרשמים מכך שמנהל הקרן מהמזרח התיכון הוא בוגר וורטון. זה משפר את רמת הנינוחות והביטחון שלהם בעשיית עסקים עם הקרן. אין ספק, שהעובדה שאני בוגר וורטון תורמת ליכולת גיוס הכסף שלי". דבש: "אני, אישית, נגד המגמה הזאת של אפליה וקליקות. הייתי רוצה לקרוא לבוגרים לסייע לכל מי שיש לו פוטנציאל להתקבל לוורטון, ובכך להגדיל את מספר התלמידים, ולא לעודד את התחושה של 'אני נבחרתי כי אני שייך לקליקה סגורה'". בסביבה חברתית­עסקית אתם משוויצים בכך שאתם בוגרי וורטון? טולקובסקי: "לפעמים, במסגרת מסיבות קוקטייל, מתפתחות שיחות, ואז אני מציג את עצמי ואומר שלמדתי בוורטון. אם פוגשים בבוגר וורטון אחר, מייד נשבר הקרח". ד"ר רימון: "אני לא הולכת ומספרת שאני מוורטון, אבל מאחר שאני שייכת לעולם האקדמיה, זה לעיתים עולה, ואז אני מספרת על כך בשימחה". ד"ר יהלומי: "לפני כמה זמן אשתי ואני אירחנו אורחים מגולדמן זאקס. הם לא כל­כך התעניינו בנו, אבל אחרי ששמעו שאשתי בוגרת הארוורד ואני בוגר וורטון, הם התייחסו אלינו אחרת. כמו בארץ, כששואלים איפה שירתת, או איפה למדת". הלימודים בבית­הספר יקרים מאוד. תוך כמה זמן ניתן להחזיר את ההשקעה, שמגיעה לכמאה אלף דולר? טולקובסקי: "אחד הקריטריונים לדירוג בתי­הספר היוקרתיים הוא משכורת הפתיחה הממוצעת של בוגרי בית­הספר. מי שנשאר לעבוד בארצות­הברית, יחזיר את ההשקעה תוך שלוש עד ארבע שנים. בארץ, עד לפני עשר שנים, לא היקנו המעסיקים משקל גבוה לדיפלומה מבית­ספר חשוב. בעשור האחרון חל שינוי, והיום יש לתעודת הסיום של בית­הספר משקל כלכלי יותר משמעותי. עם זאת, בהשוואה לאוניברסיטה מקומית, ההחזר לוקח הרבה יותר זמן. אני מעריך, שמי שחוזר לעבוד בארץ, יחזיר את עלות שכר הלימוד תוך כארבע­חמש שנים". דבש: "לפני שהתקבלתי לוורטון עבדתי בדרום­אמריקה במשך שנה, והכסף שחסכתי שם סייע לי לגמור את שנת הלימודים הראשונה, שבה דחסתי שנתיים של לימודים רגילים. במהלך הלימודים גרתי בבית לובביץ' וביצעתי עבודות אחזקה. לאחר מכן מינה אותי הדיקן בוורטון להיות עוזר הוראה שלו, וזה איפשר לי להמשיך ללמוד. סיימתי את לימודיי ללא כל חוב, בחצי מהזמן ובהצטיינות ראויה לשבח". תארו במשפט את החוויה הוורטונית שלכם? טולקובסקי: "וורטון זה מקום מצויין למי שאיכות אנושית חשובה לו". שטיינמנץ: "בית­הספר פתח בפני עולם שלם של תחומים, ולימד אותי על העוצמה של עולם העסקים האמריקני". ד"ר רימון: "אחרי חמש שנים בוורטון, אני מרגישה שבית­הספר הוא כמו בית עבורי". ד"ר יהלומי: "בית­הספר פתח לי אפשרויות אדירות בתחום עולם העסקים". ספארי: "קפיצת מדרגה בקריירה ופתח להמון הזדמנויות". דבש: "הרגשתי יראת­כבוד עצומה להזדמנות שקיבלתי ללמוד שם".