הילד שלך? למי הוא דומה? העולם שבו אנו חיים גדוש בילדים, שהגנטיקה הורישה להם את תווי פניו של רק אחד מהוריהם ולפעמים של אף אחד מהם אמוץ שורק 05/04/01 קשה שלא לסובב אחריהן את הראש. שילה אורינגר (28) היא הטיפוס הקלאסי של בת קיבוץ: היא בהירה, מנומשת, ומתהדרת בצמה ארוכה וכבדה. אצל סאני, בתה, הסיפור הוא אחר. סאני דומה לאביה, גבר ממוצא אפריקני, וככה בדיוק היא נראית: שיער קצר ומקורזל, עור פנים כהה וצבע עור בגוון שוקולד. לשילה זה לא מפריע. תושבי בנימינה, לעומתה, לא מפסיקים להתבונן בהן בהשתאות.שילה וסאני כמובן אינן היחידות. העולם שבו אנו חיים גדוש בילדים שהגנטיקה הורישה להם רק את תווי פניו של אחד מהוריהם. באופן טבעי, מזמנת לנו הסיטואציה הזו ילדים בלונדינים כחולי עיניים, לצד אמהות שחורות שיער; וכך גם ההיפך ­ אמהות זהובות תלתלים ובהירות עיניים דוחפות עגלה ובה תינוק כהה עור ובעל עיניים שחורות.אם להסתמך על ממצאים חלקיים ביותר שהעלתה כתבה זו, ניתן כבר עכשיו לנתץ את המיתוס: לאמהות זה לא ממש משנה. נכון, מדי פעם יכולה אמא גאה לשחרר התבטאות כמו: "לפעמים, הייתי רוצה שיהיה לילד לפחות משהו משלי". אבל בדרך כלל, וגם אם ההבדל בשוני מטריד בהתחלה, הרי שברבות החודשים החולפים המחשבה מתמסמסת ונמוגה. המשפט הכמעט אחיד שאמרו המרואיינים בכתבה זו: הם ילדים כל כך נפלאים, נהדרים ובריאים, וחוץ מזה שום דבר לא אכפת לנו.כשפגשה שילה אורינגר את בן זוגה, חלפה במוחה המחשבה כיצד ייראו ילדיה: "ואני רוצה לומר", היא משחזרת, "שרציתי שייצאו כמו בעלי, כי בעיני שחור זה יפה. כשסאני נולדה הייתי קצת מאוכזבת, משום שיצאה לבנה. אבל אחרי כמה שבועות היא התכהתה. אם אתה שואל, מראה חיצוני לא מטריד אותי. חשוב לי שתהיה בריאה, שההתפתחות שלה תהיה תקינה, שתלך עם האופי של עצמה. זה בעיני היופי האמיתי של הילד".­ את רוצה לומר שלא חיפשת בה את תווי פנייך?"ממש לא. אין לי שום תשוקה שהילד שלי יהיה דומה לי. זה לא במחסן המחשבות שלי וזה לא מטריד אותי".­ עושה רושם שזה מטריד יותר את אנשי היישוב שבו את גרה."זה נכון. אני יודעת שיש הרבה הערות מאחורי הגב. פעם אחת שאלו אותי מאיפה הבאתי את הילדה, ועניתי שהבאתי אותה מהבטן שלי. בפעם השניה שאלו אם היא אתיופית. אמרתי שלא, שהיא באה ממני".­ מה אומרת עליה המשפחה שלך מהקיבוץ?"הם כל כך גאים בה, במראה שלה, במה שהיא מקרינה החוצה, ובטוחים שיום אחד היא תהיה מלכת היופי של ישראל".* * *"יש דמיון פנימי, ולי זה מספיק"כשנולדה אור, בת הזקונים של שרה ודודו ישע, הם שמו לב לשני דברים: שאת השיער החלק והבהיר היא ירשה מאבא שלה, ואת העיניים הכחולות­אפורות היא ניפקה לעצמה ממקור גנטי בלתי ידוע. "אני אשכנזיה, אבל שחורה", צוחקת שרה ישע, "וכבר מגיל צעיר אור היתה מודעת לזה שהיא ממש לא דומה לי. לא מזמן לקחתי אותה למקום שמקיים איתנו קשרי עבודה, ואחת הנשים שם אמרה: 'אני ממש לא מאמינה שזו הבת שלך'. כשהתעקשתי שהיא כן בתי, היא המשיכה לומר: 'אני לא מאמינה', ובסוף נכנעתי ואמרתי: 'נכון, אימצנו אותה ברומניה'. ככה היא נרגעה."בכלל, בקטע הזה יש לנו קוריוזים, כי אני עובדת סוציאלית שפועלת הרבה במגזר של העולים מרוסיה. כך שלא מעט אנשים חושבים שזו בכלל נכדה של אחת העולות".­ לך לא נראה שזה מפריע."להיפך. אני דווקא לא אוהבת את השיער הכהה והגלי שלי. תמיד רציתי שלכל הילדים יהיה את השיער החלק והיפה של בעלי, ולמזלי הם קיבלו אותו ממנו. בסך הכל, השוני במראה החיצוני לא מפריע לי. יש בינינו דמיון פנימי בתכונות אופי, וזה באמת מה שחשוב לי".* * *"יצור אוטונומי שעומד בפני עצמו"ל יותם רודיטי מרמת­גן יש מזל. אמא שלו בטוחה שהוא נס אלוהי, והעובדה שהיא בהירה ובעלת עיניים כחולות, והוא כהגדרתה, "נראה כמו יפני קטן", ממש לא מפריעה לה. "את השוני בינינו ראיתי כבר בחדר הלידה, אבל הדבר היחיד שראיתי אז היה אור אחד גדול. באמת נס אלוהי. לא בדקתי בכלל למי הוא דומה, כי מלכתחילה ראיתי בו יצור אוטונומי שעומד בפני עצמו".­ והסביבה לא אמרה כלום?"כן, בוודאי. זה התחיל כשהייתי מטיילת איתו ברחוב, והייתי אז בשיא הבלונד שלי. אנשים שאלו אותי אם אני המטפלת שלו. אותי זה שיעשע, לא מעבר לזה. בהקשר לשעשוע אני רוצה לספר שלאמא שלי יש שלושה נכדים, וכל אחד נראה אחרת. אחד כמו יפני, השני כמו סקנדינבי והשלישי כמו ספרדי".­ העובדה שילד שנראה כל כך שונה ממך לא יכולה להפריע לחיבור ביניכם?"אולי לגברים זה מפריע, ולהם זה חשוב יותר. לנשים לא. החיבור כל כך חזק, וכל כך ברור שהוא יצא מהבטן, שזה לא מעלה ולא מוריד. אצל נשים יש עוד נקודה: רוב הנשים שאני מכירה ממילא לא מרוצות מחלק זה או אחר של המראה שלהן, ולכן גם לא עקרוני להן שהילד שלהן ייראה כמותן".* * *"אני מחפשת את עצמי בהם" אצל עופרי שעני­גל (35) הגנים הדומיננטיים של הבעל יחד עם הגנים הרצסיביים שלה, יצרו ילדה יפה עם שיער בלונדי ועיניים כחולות. קוראים לה שירה, והיא בת שלוש. את עופרי, כמו את רוב המרואיינות, השוני ממש לא מטריד. והיא גם לא הופתעה: "בעלי בהיר, גם אצלנו במשפחה יש ילדים בהירים. אני דווקא מרוצה, כי היא יצאה ילדה יפה מאוד".­ עם כל זה שאת מרוצה, את לא מחפשת את עצמך בפניה?"בוודאי, כל הזמן ­ באף, בפה. מדי פעם אני מוצאת משהו. אני חושבת שזה טבעי שכל הורה יחפש את עצמו בתווי הפנים של הילד שלו".­ מה אומרים על זה בני המשפחה שלך?"להם זה גם לא מפריע, גם לא לאמא שלי. היא דווקא חושבת שיש בינינו דמיון, אולי בגלל שזה מה שהיא רוצה לראות".* * *"אין לי בעיה, כי הם יפים"לורד יש שני ילדים, שון בן חמש וגאיה בת שנתיים, שניהם דומים לבעלה.­ נו, ואת לא מקנאת בו קצת לפעמים?"ממש לא, גם בגלל שהם יצאו יפים כאלה. אני יותר שחרחורת, הם יותר בלונדינים".­ והמשפחה שלך?"שום דבר. מקבלים אותם כמו שהם".­ לקראת הילד השני, קיווית שהוא ייצא דומה לך?"ממש לא".* * *"למז לי, לפחות הבת דומה לי כמו שתי טיפות מים"לרותי פולגר, שמשוחחת איתי בטון משועשע על הסוגיה של חוסר הדמיון, יש מזל. בתה בר בת הארבע דומה לה. עם הבן דור בן השנתיים, זה כבר סיפור אחר. היא כהה, הוא בהיר. בהתחלה היא לא היתה מופתעת. "הוא יצא די כהה, והיה נראה לי טבעי בהתחשב בעובדה שבעלי בהיר ממני. אבל אחר כך הוא החיל להתבהר, וזה קצת הפתיע אותי".­ את מחפשת את עצמך בתווי הפנים של הילדים?"אני מחפשת כל הזמן, אבל אני לא מוצאת. למזלי, הבת שלי דומה לי כמו שתי טיפות מים. עם הבן שלי היתה לי תקרית לא מזמן. היינו במיון, והרופא שם חשב שיש לילד מטפלת מאוד מסורה שאפילו בלילה לא עוזבת אותו. הוא סיפר לי זאת כאשר ראה את בעלי, ואז הוא נרגע והבין שאני באמת האמא של הילד". מק,ליד חוסר ביטחון ארכיטיפי גברים עסוקים בזה יותר"קל לי יותר לדבר על הנושא לא רק דרך הזווית המקצועית אלא גם דרך ההיבט האישי", אומרת יהודית סעדון, פסיכולוגית חינוכית. "אני ובתי אביה לא דומות זו לזו. אני מתולתלת, עם עור בהיר ועיניים כחולות, ולאביה יש שיער חלק ועיניים חומות. היא בפירוש יותר דומה לבעלי".­ אחת המרואיינות בכתבה סיפרה שהיא הופתעה לגלות עד כמה בתה שונה ממנה. זה עולה במפגשים שלך עם הורים?"אני יכולה להעיד מהתרשמות שאם הנושא מעסיק מישהו, הוא מעסיק יותר את הגברים מאשר את הנשים. להם, אם נדבר בשפה של קלריסה אסטס (מחברת הספר "רצות עם זאבים" ­ א.ש) יש חוסר ביטחון ארכיטיפי. לאישה אין ספק קל שבקלים. לה ברור שהילד הוא שלה, ואני מדברת כמובן על רמת התת­מודע של כולנו".­ יתכן שמדובר ברגש מטריד ולא נעים, שנשים מסויימות פשוט מדחיקות?"אני יכולה לדבר על זה מהמקום האישי שלי: החיבור הוא כל כך בסיסי וחזק, שזה לא משנה. אני שואלת את עצמי אם לילדים זה מפריע, ואני נזכרת שאביה שאלה אותי לא מזמן למה אין לה עיניים כחולות, כלומר, למה בעצם היא לא דומה לי. אבל הקושי, אם קיים, מופיע לא בדמיון החיצו ני אלא בדמיון הפנימי. אם להורה יש תכונה שקשה לו איתה, והיא מופיעה גם אצל הילד ­ זה מעלה בעיות ומתחים. קונפליקטים יכולים להופיע כשיש מקצב שונה ­ אמא זריזה ונמרצת מול ילד איטי, או לחילופין אמא רגועה וילד היפראקיבי".ומה מרגישים הילדים שאינם דומים להוריהם? הם פחות עסוקים בזה, טוענת שוש הרפז, פסיכולוגית המתמחה בין השאר בילדים ובטיפולים משפחתיים. "בעיקר", מסבירה הרפז, "הבעיה עולה כשיש סוגיה של ילדים מאומצים ­ ילדים אתיופיים או ילדים כהים אחרים. בקטע הזה בולט מאוד המרכיב של הצבע. ברור לחלוטין, כשרואים הורים בהירים עם ילד כהה, שהילדים 'כאילו' לא שייכים. "הבעיה הזו מתעוררת ביתר שאת בין הילדים. בגילאים מאוחרים יותר ילדים לא שואלים, אבל בגילאי גן, ילדים יכולים לשאול את הילד ה'שונה' בצורה ישירה למה הוא לא דומה הורים שלו ­ וזה בהחלט דבר שיטריד לא רק את הילד, אלא גם את הוריו. הורים רבים ערים מראש לבעיה, וכבר ראיתי הורים שהכינו ספר מיוחד, פרי עטם, על הבעיה ושיתפו בנושא את כל ילדי הגן. זה גם מאפשר לגננת להתמודד עם הבעיה דרך אותו ספר."נושא של הורים וילדים לא דומים עולה חזק יותר בגיל ההתבגרות, כשילדים לא בטוחים אם ייראו שמנים, רזים או יפים, משום שאין להם מודל דומה. אבל ככלל, ילדים ­ ולא דווקא מאומצים ­ לא ישאלו 'למה אני לא דומה להורים שלי'. לזה ישימו לב להורים. יותר שכיח למצוא התבטאויות של 'למה לאמא יש עיניים חומות, ולי עיניים כחולות', או 'למה לי יש תלתלים, ולאבא שלי יש שיער חלק'. התהיות הן על פרט ספציפי זה או אחר, ולא על המראה הכללי".