"אנשים התייחסו אלי כאל מצורע" מאות באים לבקר, הטלפון לא מפסיק לצלצל. כל זה מנחם מעט את אביגדור קהלני, בתום השנה הקשה של המשפט, אבל לא גורע מזעמו איתי אשר 01/04/01 הלילה שלאחר הזיכוי היה הלילה הראשון מאז הוגש נגדו כתב אישום לפני כשנה, שבו הצליח אביגדור קהלני לישון כהלכה. "הייתי מתעורר כל יום לפני עלות השחר, ושואל את עצמי איפה טעיתי? למה זה מגיע לי? הרי נתתי את הנשמה שלי למדינה הזאת, אז איך הם יכולים לעשות לי את זה? פשוט לא האמנתי שזה קורה לי", הוא אומר בראיון ל"מעריב".ביתם של דליה ואביגדור קהלני ברחוב רות בתל­אביב התמלא בסוף השבוע בעשרות זרי פרחים ובמאות מבקרים, שבאו לברך ולשמוח. גם הטלפון לא חדל לצלצל, כשעל הקו, בזה אחר זה, נשיא המדינה משה קצב, ראש הממשלה אריאל שרון, שרים, חברי כנסת וגם קצינים במשטרה. "התקשרו אלי כמעט כל הניצבים במשטרה וגם קצינים רבים בדרגות זוטרות יותר", מספר קהלני. "אבל השיחות שהכי ריגשו אותו היו של עשרות אנשים שאני לא מכיר, אנשים רגילים מהרחוב, שבכו בטלפון, וסיפרו לי עד כמה ריגש אותם לראות אותי בוכה לאחר הזיכוי ועד כמה הם שמחים שהצדק יצא לאור".הזיכוי תפס את בני משפחת קהלני כמעט בהפתעה. הבן הקטן דותן, בן ה­23, מטייל כעת בהודו ונמצא בדרכו לנאפל. על זיכויו של אביו הוא שמע דרך אמא של חבר שעמו הוא מטיי ל. הבן הבכור דרור, בן ה­33, משרת כעת במילואים כסגן מפקד פלוגת שריון באזור ג'נין. "אחרי שהשופט קרא את פסק הדין ויצאתי החוצה מאולם הדיונים, העביר אלי אחי, את הפלאפון שלו שאליו דרור התקשר. לקחתי את הפלאפון אבל לא יכולתי לדבר. שמעתי את דרור קורא: 'אבא, אבא', אבל לא יכולתי להוציא מילה דמעות חנקו את גרוני. הבכי היה התפרצות של מתח. נהייתי רגיש בשנה האחרונה יותר מבעבר. ופתאום אתה מבין לא רק מה עבר עליך אלא מה עבר גם על בני המשפחה שלך. פשוט פרצתי בבכי".בשנה האחרונה שבה ניהל קהלני מה שהוא מכנה הקרב הקשה בחייו, הוא ירד במשקלו בעשרה קילוגרם. את הזמן בין דיונים העביר באימוני כושר בבית הלוחם וגם כתב ספר מקאמות ושירים שהושפעו ממה שעבר עליו.­ אחרי הזיכוי סיפרת שבשנה האחרונה הרגשת שאינך יכול להסתובב ברחוב. מדוע?"הציבור ברחוב מעולם לא פגע בי. הציבור רואה את הדברים אחרת ותמיד התקבלתי בחום ואהבה. היתה לי בעיה עם עצמי. חשתי צורך להתנצל על זה שעמדתי למשפט. עד אז עמדתי לדין פעם אחת, שנקרעו לי הנעליים במהלך השירות הצבאי. מעולם לא עמדתי במצב כזה. עשו לי רצח אופי."לפתע מצאתי את עצמי ללא עבודה. לא למדתי להיות רואה חשבון ולא עורך דין. אני יודע לנהל אנשים ולהפעיל מערכות גדולות. רציתי להיות דירקטור בכמה מהחברות הממשלתיות הגדולות. קיוותי שזה ייתן לי כיוון חדש, ענין בנושא כלכלי שלא הכרתי וגם קצת פרנסה. אבל לאחר כתב הגשת כתב האישום, כל הפניות נפסקו, אנשים התייחסו אלי כאל מצורע. בעיניים אמרו לי: 'יהיה בסדר', ומאחורי הגב אמרו עליי כל מיני דברים. לא רציתי להביך את מי שאני עומד מולו, ולעמוד במצב שאני פונה לאדם והוא יגיד לי: 'אני אשקול את הדברים'. לא יכולתי להיות במצב הזה של להפוך מאדם מקובל ואהוב, למי שנושא חטוטרת גדולה על גבו שכולם רואים אותי. ידעתי שעד שאני לא אוריד אותה זה לא יילך".­ היו רגעים שהרגשת שאתה עומד להישבר?"היו לי קשיים כלכליים בשנה האחרונה. אני מתפרנס מפנסיה ומשפט עולה הרבה מאד כסף. שלוש פעמים הוצע לי לעשות עסקת טיעון. בגלל השיקול הכלכלי שאלתי את עצמי: 'אולי כן', אבל כשבאו אלי ואמרו לי אולי תשקול אולי תבדוק, אמרתי אני לא בודק בכלל. אני מוכן להודות באשמה אחת, שחניתי באדום לבן. איך אני אסתובב במדינה הזאת על עסקת טיעון. הציבור לא מבין מה זה עסקת טעון. הציבור רואה כותרות. אמרתי למי שהציע לי עסקת טיעון: 'אם אני אשם שיתלו אותי בכיכר העיר, אבל אם אני זכאי אז שיזכו אותי'. "אתה צריך עצבי פלדה בשביל לעמוד במצבים כאלה. כל מה שעשיתי בחיים שלי למען המדינה עשיתי מתוך אמונה אמיתית. שנה שכבתי בבית חולים, עברתי 16 ניתוחים, 60 אחוז מהגוף שלי מכוסים בצלקות. זה לא סתם. פתאום אתה רואה כתב אישום עליו נכתב המדינה נגד אביגדור קהלני. זה מוטט אותי. לא יכולתי להבין. אני הסתכלתי על שני הצל"שים שלי שעליהם נכתב מדינת ישראל מעניקה, ופתאום היא נגד."מי שנתן לי הרבה כוח היו בני המשפחה והחברים שלי. החברים שלי היו צמודים אלי במשך כל התקופה הזאת ואני מעריץ אותם. הם הלכו אחרי כמו בעמק הבכא, ישבו על המדרגות בבית המשפט".­ מה היה הדבר הקשה ביותר?"הדבר הכי קשה הוא שאין עם מי לדבר. מתייחסים אליך פתאום כמו אל איזה סמרטוט. האזינו לשיחות הפרטיות ביותר שלי ושל אשתי. הביאו לי לחקירה שיחה של אישתי עם אמי פלנט (חברו של קהלני שיכהן כמנכ"ל המשרד לביטחון פנים, א.א.), ופתאום שמעתי אותה מדברת אתו כחבר. חושפת דברים אישיים. לא יכולתי לשמוע את זה. כאשר שרצו להיכנס לחשבון הבנק שלי כתב מזרחי (שכיהן המלך חקירותו של קהלני כראש אגף החקירות במשטרה, א.א.) לשופט: 'דליה קהלני מדברת עם ילדיה ואומרת להם שהמצב הכלכלי הוא לא טוב וחיים מהפנסיה של אבא'. מזרחי הוסיף במכתב: 'אנחנו לא מאמינים לה. הם חזרו כרגע מחו"ל ואין ספק שכסף ממקורות זרים נמצא אצלו'. ואז כתבו מכתב לכל הבנקים שבו נכתב: 'מתנהלת חקירה סמויה נגד אביגדור קהלני. אם יש חשבונות שלו נא להעביר פרטים'. ואני בסך הכל יש לי חשבון בנק אחד, שלי ושל אשתי, שעשו עליו עבודת דוקטורט, כל שקל, כל אגורה הם בדקו. אבל החלק הכי קשה הוא, שכל הפקידות של כל הבנקים, ידעו שאני בחקירה ורק אני לא, זה פשוט לא יתכן."היועץ המשפטי לא הסכים לדבר איתי. חמש דקות היינו מדברים והתיק שלי היה נסגר. ואחר כך הוא אומר לתקשורת: 'אני לא נפגש עם כל אדם'. אין לו נשמה? במדינת ישראל מאזינים ל­1700 אנשים בשנה, בדיוק אותו מספר כמו בבריטניה, אבל היחס הוא של שישה מיליון תושבים מול 60 מיליון, זה לא יאמן. ידה של מערכת החוק במדינה הזאת קלה על ההדק, אין להם אלוהים. ואתה אומר לעצמך: 'מי יעצור את התהליך הזה', הרי יש לנו ז כויות כאזרחים".­ אתה חושב שאופי החקירה נבע מרצון של מישהו לנקום בך?"אסור למשטרה לחקור את השר שלה. מי שצריך לעשות את זה זו המחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים. השר לביטחון פנים צריך לאשר את כל הדרגות מדרגת סגן ניצב ואני לא חתמתי על הרבה דרגות. במהלך החקירה הרגשתי שהם הכניסו אותי לסיפור, כי רצו לנפח את פרשת נמרודי. שאני אספר לנמרודי שמתנהלת נגדו חקירה? מה אני, מטורף? אני יודע יותר סודות מכל שר שמכהן כעת בממשלה. הייתי בתוך המוסד ובתוך השב"כ, שלוש שנים ישבתי בקבינט הכי מצומצם, אני יודע הכל ומעולם לא שמעו ממני סודות. הייתי בתוך המשטרה במשך שלוש שנים, אף אחד לא יספר לי סיפורים על סודיות של חקירות. אני הוספתי להם תקנים, ביקרתי בכל תחנת משטרה בארץ, קניתי להם ציוד חקירה במיליונים, אז שלא יספרו לי סיפורים. אני מכיר אותם טוב מאד ויודע מי הם".­ אחרי הזיכוי אמרת שמישהו צריך לתת את הדין על מה שקרה לך. אתה מתכוון לתבוע מישהו?"אני לא נכנס לזה כרגע. אני לא מחפש נקמות. רק דבר אחד חשוב לי. שישנו את השיטה בכל מה שקשור להאזנות סתר ולכניסות לחשבונות הבנק של אנשים. אבל אני חושש של אף אחד לא יהיה אומץ לעשות את זה. היום להיות איש ציבור זה פחד. מתייחסים אליהם כאל מטרה, וזה פשוט מפחיד".­ ועכשיו מה התוכניות שלך?"אני מתכוון לצאת לחופש. בקרוב ארד לים המלח לטיפולים שמגיעים לי כנכה צה"ל. החלום שלי זה לקנות ג'יפ ולטייל בעולם. קיבלתי הרבה מאד הצעות פוליטיות מכל הכיוונים. יש עליי לחץ גדול אבל לא נתתי תשובה לאיש. המגמה היא להשתלב חזרה במקום שבו הייתי אני חושב שאם הייתי מנהל את אחת החברות הממשלתיות, זה יכול לעניין אותי. זה אתגר. בכל מקרה, אני לא יכול להיות בפנסיה בגילי".