הופעה, דיסק, ג'אז "פאנקייק" הולכים לצבא, יגאל בשן מכה שנית, והג'אז נותן בראש אריאל קרס 16/03/01 הופעה תורתם אמנותם להקת פאנקייק. רועי דגן ­ גיטרה, שירה. יונתן ­ בס, שירה. יונתן חרפק ­ תופים.אל תסתובבו עכשיו, אבל מאחורי הגב שלכם יש פאנק. אמנם לא כמו זה שאתם זוכרים, עם ביצה קרושה בשיער ותסרוקת מוהוק, בלי ניטים וקרעים בג'ינס (טוב, דיזל עולה 400 שקל), בלי כעס וקללות, אבל יש, ועושים אותו שלושה ילדים בני 18 מרמת גן. אני לא אומרת ילדים במובן הרע של המילה, אבל הם מאוד צעירים, לא מזמן סיימו תיכון וכבר הם מוציאים דיסק בפאסט מיוזיק ­ חברת הפקה עצמאית ואלטרנטיבית. הם עושים פאנק שמח, קצת נונסנסי, קצת אווילי בכוונה (פרודיה על שירים באנאליים ויומרניים), אבל עם גיטרות מהירות וביצים. יש להם קאנטרי ראפ, השפעות פולניות בתחום התמלילנות ("את לא אוהבת גפילטע פיש") והרבה שירים הנוגעים לאוכל. הם אחת משלוש הלהקות הכי צעירות שהוציאו בארץ אלבום (אחרי זקני צפת ותערובת אסקוט) והם דווקא מסתייגים מההגדרה שלהם כלהקת פאנק וזה, הם אומרים, בגלל החיבור המיידי של פאנק עם כעס.זה התחיל כמו בדרך כלל. רועי וחרפק מאותה שכונה וכבר מכיתה ח' ניגנו יחד במרתף של חרפק. הם חיפשו בסיסט, פגשו את יונתן ואז התפרקה הלהקה הקוד מת שכללה עוד שני אנשים ונוצרה להקת פאנקייק.יונתן: "ניגנו בלהקת גראנג'ה והסולן התגייס. בזמן שהיה בטירונות היה לנו משעמם, אז הצעתי לרועי להקים להקה כי היה לנו שיר אחד".רועי: "זה התחיל בתור בדיחה".והנה לפניכם השיר הראשון של הלהקה, העונה לשם "בוץ":"אני אוהב רק בוץבוץ בוץ בוץאני אוהב לרבוץבבוץ לרבוץ.את אומרת שאני חייב להפסיק עם התחביב הזה.בוץ."אחרי ההופעה הראשונה בפטיפון החליט אמיר שור (בעליו של הפטיפון ופאסט מיוזיק) שהוא רוצה לעשות להם תקליט.רועי: "היה לנו ויכוח מאוד גדול על הדיסק הראשון".חרפק: "אנחנו רוצים לעמוד מאחורי המוסיקה שלנו במאה אחוז. בחברות התקליטים הגדולות מסרסים. יש אמנים ששנתיים אחרי מתחרטים שהקליטו אלבום כזה".רועי: "עשינו דיסק שהוא אנחנו. הקלטנו לייב בערוצים, היינו יכולים להוסיף כלי מיתר ואז אולי היו משמיעים אותנו בגל"צ, אבל החלטנו שלא. היו לנו לבטים בקשר לזה, כי אנחנו כלהקה רוצים להגיע להרבה אנשים".יונתן: "אבל אנחנו מאמינים שאם נעשה את זה בדרך שלנו בסוף נצליח ובזה מאמינים גם בפאסט מיוזיק".קודם כל: אמן הללויה, פאסט מיוזיק אכן מצטיירת כחברה שמעניקה בית חם להרבה אמנים, חלקם צעירים, חלקם קצת פחות, אבל כולם לא ממש בני בית במסדרונות ההמהום הנעים של גלגל"צ ואינם רוצים להתפשר על הסאונד שלהם. אני מדברת על אמנים כמו ג'נגו ומיכל קהן (עליהם יכולתם לקרוא בעיתון זה) וגם אמיר שור, אסטרוגליידס ועוד. יש אלטרנטיבה לאלה שיותר חשוב להם להיות נאמנים לעצמם מאשר להצליח ולנגן ביום שישי אצל דודו. אבל, מה לעשות, הדרך הזו איטית יותר. בלי לעבור את המכשול של העורכים המוסיקליים ברדיו הסיכוי להגיע אל "קהל המאזינים" קלוש ביותר ונסמך על השמועה. כפי הנראה בהופעה בה הייתי מאנו כנפי השמועה לצמוח, ולכן הקהל היה מצומצם וביתי, מה שלא הפריע ללהקה לתת הופעה מעולה, צעירה, שובבה ומנוסחת היטב.אולם אליה וקוץ בה. "צה"ל קורא לך מותק" קרא לשניים מחברי הלהקה שהתגייסו ביום שישי האחרון. מפאת בעיות רפואיות (שמשום מה לא באו לידי ביטוי בהופעה) יאלצו השניים, כנראה, לשרת קרוב לבית וכך לא תיפגע עבודת הלהקה.­ ניסיתם לפנות לגורמים המתאימים בצה"ל ולעניין אותם בלהקת פאנק צבאית?רועי: "רצינו לפנות, להביא אישורים, אבל אנחנו יוד עים שרק מי שמנגן צ'ייקובסקי נחשב בעיניהם".רועי: "זאת אחת הסיבות שאין רוק בארץ, הצבא לא מכיר במוסיקת רוק".חרפק: "בצבא כל כישרון אחר נבלע, זה בולם הרבה מהכוח של הרוקנרול".אם תחשבו על זה, יש בזה הגיון לא מבוטל. הרי הלהקות הצבאיות של פעם היו להיט מטורף. אז אולי מספיק עם שירי היונה והזית וההעמדות המוקפדות ותנו קצת לחיילים מה שהם רוצים לשמוע ­ פופ, פאנק (פ"א דגושה ולא דגושה), רוק, ראפ ואפילו אלקטרוני. אז אולי הלהקות הצבאיות ישובו לגרום גאווה לעם היהודי בציון. אבל עד אז צבא לחוד ומוסיקה לחוד. לפני הגיוס הספיקו לצלם קליפ ביתי, תוך יממה, לשירם "סרטי נעורים": "ווהו, אני אלך לקולג'ווהו, לעולם לא אלך לצבאווהו, מסיבות בקוטג'עם סמים ואהבה"יונתן: "השיר מסתלבט על האופנה של הסרטים האלה, אבל מבחינת הלחן ניסינו לחקות את המוסיקה שיש בשוט הפתיחה כשכולם נכנסים לקולג'. לא שאנחנו משתמשים בסמים".­ כמובן שלא.רועי: "השיר הזה הוא חצי קריצה חצי חיוך חצי דרמה נוקבת. יש קנאה בקלות הזו שבסרטים ­ אין צבא, אין לעבוד, כולן כוסיות ואצלנו מתפוצצים אוטובוסים".אז עוד מע ט תוכלו לראות את השיר הזה בערוץ 9 ואיפה שאפשר, ואת הדיסק תוכלו לרכוש באוזן השלישית ובמועדון הפטיפון כמובן. במחיר מיוחד. לונה פאנק מה שמתרחש לאחרונה בפטיפון נראה טוב מכדי להיות אמיתי. פתאום מתברר שיש בארץ אנשים שמנגנים רוק גיטרות אגרסיבי, שומעים דברים מחו"ל ולא מושפעים מאביב גפן ומרונית שחר. פתאום מסתבר שחוץ מאלקטרוני ומזרחי יש בארץ גם פאנק ­ ושיש גם מועדון שנותן לזה גיבוי. הללויה! ההופעה שהייתי בה היתה מלאה, אז משהו מתרחש כאן, חברים.קודם כל עלו לחימום אלקטרה, להקה חדשה (פאוור טריו של גיטרה­באס­תופים) שנשמעת ­ ונראית ­ טוב מאוד. הם נתנו שלושה שירים ואנחנו עוד נדאג שתשמעו עליהם. פאנקייק, האטרקציה של הערב, גם הם פאוור טריו כמו שצריך, והם מנגנים פאנק גראז'י מהיר והורמונלי שהכוח שלו אף פעם לא נגמר. השירים שלהם קצרים ומדויקים והם גם בעברית. מצוין. באמצע הם העלו במקומם להקת בנות שנראתה בדיוק כמוהם. תודה לכם ג'יזס, אללה, בודהא ואלוהים.המנוע של פאנקייק היא עצבנות אימננטית, טינאייג'רית. אני מאמין שהצבא לא יקלקל אותם, הם לא ייתנו לו. מקסימום יהיו להם עוד הרבה נושאים לטקסטים חדים. תנו להם לעבור את הטירונות, ובאביב (בעוד חודש) הם ישובו חזרה, כשהם יודעים לירות בעוזי ולפרק אם­16. בסוף ישראל תהיה אומת פאנק, בדיוק כפי שהיא צריכה להיות. מתוק לו מתוק לו ביקורת דיסקיגאל בשן, "ציפור קטנה בלב"יש הרבה שכבר לא זוכרים את הימים האלה, כולה 25 שנה אחורה: ריח חריף של סבנטיז, מתי כספי מוציא תקליטים, יצחק קלפטר עוד בשטח, אהוד מנור שולט בכיפה בכל הקשור בתמלילים, והמוסיקה הישראלית מחפשת נואשות אחר השפעות מבחוץ. היה גל של רוק סבנטיז סטייל אופרות הרוק של אז, היה ניסיון לאמץ מוסיקת קאנטרי אמריקאית, והיה גל קוסטה, כלומר גל ברזילאי ­ פתאום כולם התחילו לשיר סמבות, כולל אריק אינשטיין, יהודית רביץ, יעל לוי, קורין אלאל ועוד ועוד. הנסיונות האלה תרמו הרבה שירים מצוינים למוסיקה הישראלית, אבל תרמו גם להשארת המוסיקה ה"מזרחית", האותנטית וה"ישראלית" יותר, מחוץ לתמונה. די מוזר שסמבה נכנסה פה לקנון הרבה לפני הקנון. חוצע מייסע, בסבנטיז היו גם הרבה זמרי פופ מוצלחים ביותר שנוטים לשכוח מהם, או אפילו לזלזל בהם, בימים אלה. אחד מהם הוא יגאל בשן, שמוציא עכשיו בהד ארצי אוסף חדש ומקיף על שני דיסקים תחת השם "ציפור קטנה בלב". העיתוי להוצאת האוסף נובע אולי מחג הפסח המתקרב, אבל אולי גם ­ יש כאלה שאומרים ­ מהעלאתו של בשן באוב בזכות "חן", הקאבר האינטרנ טי של אסי וגורי ל"סטן" של אמינם. גם אם בשן שיחק את המשחק ולקח הכל בהומור, הבדיחה לא ממש מצחיקה (וגם אסי וגורי הולכים ונמאסים במהירות). בשוק מוסיקה גימיקי כמו שלנו, אני בהחלט מסוגל להאמין שחברת תקליטים החליטה לתזמן אוסף בעקבות ויץ לא מוצלח של שני מוקיונים.כל זה לא משנה, כמובן, מאיכותו של האוסף של בשן. במילה אחת: מצוין. בעיקר הדיסק הראשון, "ציפור קטנה בלב א'", שכולל אינספור להיטים, בעיקר משנות השבעים ותחילת השמונים. בשן שיתף פעולה עם יוצרים רבים בפרויקטים שונים, כולל שירי ילדים ("הופה היי" חסר פה, כמו גם השיר של הפועל תל אביב עם קלפטר). יש פה נאמברים חביבים ­ "כמו צועני", "תן לי" (נדמה לי שנכתב לקדם אירוויזיון) ו"אנחנו נשארים בארץ", שנכתב אחרי מפלת המקום השני בקדם ("שיהיה לכם עולה עולה"). יש פה, כמובן, גם קלאסיקות פופ ישראליות של ממש, כמו "ציפור קטנה בלב", "סיון", "קפה אצל ברטה", "מתוק מתוק" (בביצוע בלוז חדש ואנרגטי), ושירים כמו "מכת שמש" או "ודוד יפה עיניים", שמוכיחים שוב שבשן אף פעם לא התייחס לעצמו ברצינות רבה מדי, וזה חלק מהקסם שלו. גם בדיסק ב' לא חסרים להיטים, אבל ה וא הפחות מוצלח בעיני כי הוא מתרכז בשירי אהבה.הבעיה היחידה שלי עם בשן זה שהוא לא ממש נושך. הוא בנאדם אינטליגנטי עם אירוניה בריאה, אבל הוא מעולם לא שאף לחרוג מהקונצנזוס. חלק מהשירים של בשן הם שירים של סינגר­סונגרייטר ­ אתם יודעים, אחד כזה עם קול טוב וגיטרה אקוסטית ­ אבל הטקסטים שלו לא רוצים לעורר מהומות. כך, גם את ה"מזרחיות" שלו בשן (בשארי במקור) לא לוקח רחוק אלא רק מרמז על שורשים תימניים ­ "דרור יקרא", "ודוד יפה עיניים" וכל הניי­נניי­ניי­ניי של הציפור קטנה בלב. אבל השורה התחתונה תישאר למטה ­ קחו את הכפול החדש של יגאל בשן, תנו קצת כבוד לוותיקים, ותעשו לעצמכם חג. ג'אז מי שמשוטט היום בתל אביב רבתי יכול לדמות שתמיד היה הדבר כך, תמיד היה ג'אז בתל אביב ויש אפילו מי שזוכר את בר­ברים ואת מל קלר. מאז זרמו הרבה מים בירקון והג'אז קצת נדחק לפינה. ופתאום הוא חוזר בגדול. עכשיו יותר מתמיד, חובבי הג'אז יכולים למצוא כמעט בכל יום מופע מעניין מספיק בשביל לצאת מהבית. מוזיאון תל אביב מארח סדרת ג'אז כשבמקביל מתקיימת סדרה במשכן לאמנויות הבמה ­ שתי הסדרות כמעט מכורות. התארחו בארץ בשנתיים האחרונות: הרבי הנקוק, צ'יק קוריאה, אל דמיולה, מייק סטרן, איזיק הייז ועוד. בכל שנה מתקיימים בתל אביב שלושה פסטיבלים שסובבים סביב המוסיקה השחורה: "ג'אז בלוז וידאוטייפ", "צובעים את העיר בג'אז" ו"בלק & בלוז". כל אחד מהפסטיבלים נותן במה להרכבים ישראלים לצד אמנים מיובאים. אולי זה החלחול של 88 FM אולי ההיפ הופ והסול שצובר פופולריות בכל העולם מגיע גם לפה ובטוח שהסקס­אפיל של המוסיקה מתאים לחורף של תל אביב.בעשור האחרון מוסיקאים שעזבו את ישראל חזרו (כמו גיל דור) ואלו שנשארו בחו"ל הם בין מובילי הסצנה הניו יורקית כמו אלי דג'ברי, אסיף צחר, עומר אביטל, ענת פורט, דני זמיר אבי ליבוב יץ שאחת מיצירותיו תיכלל בהוצאה החדשה והיוקרתית של ספר הסטנדרטס.פסטיבל "ג'אז בלוז ווידאוטייפ" שהתקיים לפני כשלושה שבועות סיפק שתי הפתעות. הראשונה היא המופע של שלישיית אסיף צחר ומופע הסולו של יוסי פיין והשניה ­ כמות הקהל שהגיע לשמוע ג'אז חופשי (אסיף) והקהל ההטרוגני במופע של יוסי פיין ששילב סולו בס עם סימפולים ודאב. הקהל בא בגלל הסקרנות ונשאר בגלל הקסם. לקראת סיום המופע של "השלישייה" הצטרפו עומר סוסה (פסנתר) וגוסטבו אובלס (כלי הקשה) ועל הבמה נוצר קסם קובני ניו יורקי בתל אביב. במקביל לפסטיבל התקיימו שתי הופעות נוספות לא פחות מעניינות ­ שלישיית סוונסון במשכן לאמנויות הבמה, עמוס הופמן ואבישי כהן בקמלוט.אז למי שרוצה לברוח לכמה שעות מכותרות העיתונים והחדשות ישנה אפשרות ג'אזית לצאת למסע, אפשר להתחיל ב 88 FM בתכנית הלילה של יובל מסקין ולסגור את היום עם "הג'ז מסינג'רס", לפתוח טלוויזיה בערוץ המוסיקה הצרפתי Muzzik, לצאת לאחד מבתי הקפה שבצהרי שישי מארחים הרכבי ג'ז: עמוס הופמן בטצה ד'ורו, אלברט פיאמנטה בהמינגווי, להמשיך בלילה לסצ'מו ולשמוע את סוטולונגו (כל יום שני) וכמובן לחכות למופעים המיובאים בקרוב: קורט אלינג (מועמד לפרס גרמי), קריסטיאן מקברייד, בראד מלדאו ועוד. אני מקווה שנפתח התיאבון, צלילה נעימה.